מגיני הפרטיות בקנדה ומלחמתם בכרטיסים החכמים

אן קווקיאן היא נציבת פרטיות הציבור באונטריו שיצאה נגד חוק המאגר שלנו. חפרתי קצת נגד אילו דברים היא בדרך כלל פועלת וגיליתי שרק לפני חודשים ספורים, בטרם נכנס חוק הפרטיות החדש והמחמיר שם (זה שלמעשה אולי הופך את פייסבוק לפטפטנית ברמה שמחוץ לחוק), התחיל גם בקנדה מאבק לא קטן על רשיונות "חכמים" עם RFID.

EDL, RFIDs and Privacy in Canadaהפרויקט עוד לא בוטל לחלוטין כי הוא בשליטת הממשלות המקומיות. ססקצ'ואן כבר ביטלה את הפרויקט אצלה, ומומחים מבקרים את קוובק, מניטובה, אונטריו ובריטיש קולומביה שאימצו אותו. מסתבר שהדרישה באה (הפלא ופלא) מטעם הרשויות האמריקניות שאומרות שזה "לטובת הקנדים" כדי לחסוך להם לעבור את הגבול עם דרכון. קווקיאן מספרת כי אחרי שהשלטונות דילגו בזריזות לרכוש את החומרה, היא הצליחה למצוא מספר מוצרים שבדרך לשוק (יוצאים רק בימים אלו) שמכילים RFID שניתן להפעלה סלקטיבית ע"י המשתמש (למשל פטנט מכני פשוט – אם לא לוחצים על הפינה, לא נסגר המעגל שמחבר את האנטנה לצ'יפ. כדאי אולי לידע את HP מה לקנות ואת ממשלת ישראל מה לדרוש…

רשות השידור של קנדה התחילה להתייחס לנושא הבעיתיות של RFIDים לפני כמה שנים כך שכנראה היתה שם מודעות יפה לנושא. לפני כשנה התחיל הויכוח על רשיון הנהיגה המורחב (להלן EDL) לתפוס כותרות. הבעיות העיקריות הן שהוא לא מוצפן ומכיל תמונה ביומטרית של הקרבןאזרח. החוק הקנדי אוסר על שיתוף מידע שכזה אפילו בין רשויות פנימיות של הממשלה ואילו בארה"ב אין כזה חוק, והפרטים הקנדיים משותפים ללפחות 16 רשויות חוק שונות. כדי להוסיף עצבים, אן קווקיאן מציינת שהכרטיס מונפק עם "שרוול" קטן שאמור לחסום האזנה מרוחקת של הRFID, אבל לא רק שהיא מפחדת שאנשים לא יטרחו לשמור אותו, מסתבר אחרי בדיקות במעבדות RSA שהוא גם לא ממש מפלטר את הקרינה כראוי ואפשר להפעיל דרכו את הצ'יפ…

אני חושב שיש לי פתרון לקנדים. יש שם הרי לא מעט אנטישמיות, אז למה לא להגיד להם שכרטיסים ביומטריים זה מה שעושים הציוניים המרושעים לפלסטינים המסכנים, והופ! יבוטל הכרטיס. אח"כ לנו תהיה עוד מדינה להשוות אליה ולהגיד "אפילו קנדה תכננה ובסוף ויתרה!" ואולי לשכנע ככה עוד כמה אנשים…

[audio:http://podcast.cbc.ca/mp3/searchengine_20081027_8622.mp3,http://podcast.cbc.ca/mp3/searchengine_20090309_12849.mp3,http://podcast.cbc.ca/mp3/searchengine_20090316_13120.mp3]
בנגן דלקמן מחכים לכם שלושה פודקאסטים קצרים מה-CBC: ה-EDL עולים לכותרות באוקטובר 08, וראיון עם אן קווקיאן ממרץ 09: חלק ראשון על EDL וRFID, וחלק שני על פרטיות מקוונת ומכל הסוגים.

ונעבור לכתב סוכנות החוץ WTF…

ידיעה מוזרה שגיליתי בלינק מתגובה אצל קלינגר: פצ"ר צה"ל פוסק כי מותר לקחת מזון מבתי תושבים במלחמה. הבינו כולם? בגלל הפאשלות של אספקת המזון בלבנון השניה, נתן הפצ"ר הוראה לפני שבועיים שבמקרה כזה יש לכוחות בשטח יד חופשית לביזה, פחות או יותר. אמנם הוא מציין שצריך "להלאים" רק מצרכי יסוד: מים ולא קולה, לחם ולא סיגריות. אני תוהה אם ההוראה הזו תפורש בהרחבה יתירה ע"י חיילים בשטח, זה פתח להתנהגות בעייתית, ואני מניח שאם זה יתפוס תאוצה, גם יתחילו להשאיר במקררים "מתנות" לחיילי צה"ל בצורת מילכוד פצצות או רעלים במזון. אני מאוד מקווה שלא נאלץ להגיע שוב למצבים כאלו.

פליטה מגוחכת שראיתי היום בשידור חי אצל השכנים בטעות (כי בבית אין לי טלוויזיה) – שר הבטחון לשעבר עמיר פרץ אמר בנונשלאנטיות זכוכה (נדמה לי לירון לונדון) כי "לפני המלחמה אז, היו הרבה דברים חסרים, ולמרות שהייתי השליח אני שמח שהצלחנו להסיק מסקנות ולהיערך כעת בהתאם. אני יכול להצביע גם על חלקי הצנוע בעניין". אני חושב שזה היה הנוסח ששמעתי בטלוויזיה, רק שבYNET זה מצוטט כאילו הוא אמר את זה בראיון איתם. או שהוא פלט היום בכמה ראיונות את שטויות ה"שליחות" שלו ו"חלקו הצנוע" בסיוע תפיסת צה"ל עם המכנסיים למטה, או שYNET מצטטים מערוץ 10 וטוענים שזה היה ראיון איתם. בכל מקרה אני לא יודע איך לאכול את היציאה המוזרה הזו שלו. עם שליחויות כאלו דיינו.

והערה קטנה ללא קשר על ווב2: אומרים כל הזמן שטוויטר לא תופס בארץ ואין עליו ישראלים. אני חושב שיש בזה משהו אם דג רקק שכמוני – שאפילו לא בטוח אם הרשת הזו מעניינת לו את הכליה הימנית – הגיע לדירוג משתמש הטוויטר ה107 בישראל לפי טוויטרהוליק. WTF?

חיפשתי לסיים כאן עם "מריחים מלחמה" של החמישיה הקאמרית ולא מצאתי אותו בטיוב, אבל מצאתי משהו לא פחות לענין. זכרו שזה מערכון משנות התשעים, לפני לבנון 2, או מלחמת עיראק, ולפני החזרה האפשרית שלנו (זמנית אני מקווה) לעזה:

מוכנים? תתכוננו.

הפתעה מתוקה

קפצתי הערב עם לישה ויעל (אקא קומנדו ראיונות קריקטור) לבקר אצל חברת משחקים סלולאריים קטנה בהתהוות בשם 3V Games השוכנים להם בלופט תעשייתי חביב ברחוב חור עלום שם: "חפץ חיים 8" בתל אביב. בכניסה לבנין חיפשתי את השם על תיבות הדואר אבל מצאתי משהו אחר. בין משרדי ארכיטקטים ועורכי דין היתה מדבקה טריה "החגיגה של באבט". כבר הייתי בטוח שכהרגלם של הישראלים מישהו כבר נתקל במותג הירושלמי הותיק והחליט להיות לא מקורי, אבל הצצה שניה גילתה מתחת את שמה של נילי. הופ! מה היה הסיכוי להתקל בזה בטעות? שנים מאז שעזבתי את ירושלים, אני עוד זוכר את החור-בקיר שמימנו הנפיקה נילי שחיתויות ואפלים טעימות בקצב של שד טאסמני מצויר לפני כמעט 20 שנה, ואחרי כן את ההתרחבות הקטנה אבל ברוכה לכיכר ציון שאותה גם יעל זכרה מאוד לטובה…

עלינו לראיין את יהונתן ויעל, היה ראיון חמוד (הציצו בטיוב) על החזון שלהם, על איך זה להתגלות ע"י משתמשים בAppStore, ועל מה שמסתמן שדרוש כדי להשאר ולהצליח שם. אחרי כן צורפנו לסשן Rock Band סוער (עד שכאבו לי האצבעות, מה שקורה יותר מדי בקלות לאחרונה) ובפעם הראשונה בחיי שיחקתי בתפקיד גיבור גיטרות ואח"כ גם כמתופף, ויצאו לי תוצאות לא רעות (אני חושב) בתור מתחיל צעיר. אני יכול להבין למה זה ממכר, אבל זה רק גרם לי להתגעגע לתופים האמתיים שפעם ניגנתי עליהם. יסלחו לי MTV אבל אני לא רץ לקנות לי סט קונטרולרים לבית מחר (גם אין לי טלוויזיה בגודל מספק, או מקרן…)


(לא אנחנו! אילוסטרציה: ארבעה מכורים בסשן 4.5 שעות)

אחרי הראיון קפצנו לראות הכצעקתה, ואכן – נילי עמדה מאחורי הבר (יש כיסאות בערך ל12 אנשים בכל המקום, בר ופינות ישיבה), המטבח עוד לא בנוי לחלוטין, השירותים יותקנו סופית רק עוד יומיים, אפילו המחירים עוד לא סופיים, אבל כבר אפשר לשתות את השוקו החם עם הקצפת, ואת אותם הואפלים המסורתיים, ועם אותן כמויות סוכר וחמאה שנילי מקווה שתל-אביביות יהיו מוכנות לטעום, למרות שהפחידו אותה חברים שבתל אביב נשים סופרות קלוריות בכל כפית. אני חושב שהם הגזימו, ונראה שנילי מסכימה איתי, כי עובדה שהמקום בסוף פתוח, והמתכונים המסורתיים נשארו והם נפלאים כרגיל. אכלנו אחד בריבת חלב, אחד בקרם-פרש וקינמון ואחד עם שמנת חמוצה ורסק תפוחים עם קינמון. הם נאכלו כל כך מהר ששכחתי לצלם, תצטרכו להסתפק בחתיכת ואפל "ריק" בתור דוגמן 🙂

נילי טוענת שהיא רוצה להתחיל לאט, ושיווק פה-לאוזן מספיק לה. אההה… ובכן בלוג למאה קוראי רסס זה לא בדיוק פה לאוזן, אבל הנה שתי האגורות שלי: החגיגה של באבט פתוחה בהרצה, הכתובת היא כאמור חפץ חיים 8 בתל אביב (חוצים את גשר מוזס, יגאל אלון ואחרי שלושה בלוקים פנייה ימינה). בינתיים יהיה פתוח ימים א' ב' ד' ה' ורק 21:00-01:00, ויתווספו שעות וימים ככל שתעלה הדרישה.

אז עם מוצר בן שבועיים ומסעדונת ואפלים בת יומיים, בפוסט מתוק זה אני "סוגר" 600 פוסטים כאן בבלוג! לילה טוב לכולם!

ראיון עם בוקסי – קדימון קטן לקריקטור

הצצה קטנה לבאות…

זה קדימון קטן לראיון ראשון מבית קריקטור שנפרסם בקרוב במלואו בצורת פודקאסט. קריקטור הוא מיזם שמרכזת יעל ויה ושותפים לו כמה אנשים מקהילת התוכנה החופשית ובעיקר מהתעשיה האמורפית הזו הקרויה "הייטק". אני מבטיח שאיכויות הסאונד והצילום ילכו וישתפרו, אנחנו כרגע חזקים יותר בתוכן ופחות בטכניקה, אבל גם זה יגיע 🙂