מניפסטים? אהם….

כרמל כתבה מניפסט, או לפחות ככה היא קוראת לזה. המילה הזו גדולה עלי. בילדותי הייתי בשומר הצעיר ודיסקסנו את המניפסט הקומוניסטי. היום ההשראה שלי מגיעה יותר מהכיוון של מניפסט גנו, כל אחד מאלו השפיע (יותר ופחות) על מהלך חייהם של מאות אלפי עד מאות מליוני אנשים (ואחד מהם על מדינות שלמות).

אז לא מניפסט, אבל מעין הצהרת כוונות אולי? אני מסכים לגמרי עם כרמל, כאן זה הבית שלי ואני מסתובב בו חופשי. אבל עם כל הכבוד זה לא עד כדי כך בית. האנלוגיה של עירום שהיא נתנה לא תופסת פה (למרות שאני נודיסט בנשמתי). אני לא אספר כאן יותר מדי על החיים הפרטיים שלי ועל מצבי רוח, אני לא יכול להרשות את זה לעצמי, כי קוראים את הבלוג הזה אולי גם לקוחות, ולך תדע לאיזו קריירה אמשיך בעתיד – אולי דברים שכתבתי פה עד היום אפילו הם לא לעניין. רוני פעם סיפרה לי איך היא התחלחלה כשדז'ה-ניוז (היום גוגל-גרופס) עלה לאוויר. פתאום הודעות NNTP שנכתבו על מים ולא היו אמורות לשרוד יותר משבוע חזרו לנשוך אותך בתחת 3-4 שנים אחרי שחשבת שאין להן ביט של זכר. אפילו מIRC יש מי ששומרים ומפרסמים ציטוטים…

הייתי רוצה לכתוב על רגשות פה. במיוחד כשעובר עלי שבוע קשה או שאני צריך עצות בנושאים רומנטיים או מה שלא יהיה. אבל ה"לך תדע" עוצר אותי. לה עושים? לפתוח בלוג אלמונימי בבלוגלי, או להשאיר את זה במעגל החברים, דרך טלפון ואימייל ישיר? האם נכון לי בכלל להשתפך רגשית מול זרים? המון שאלות טובות שישארו תיאורטיות. זה לא שאפשר להפריח בלון ניסוי ואז למשוך אותו חזרה, הידיעה כבר נמצאת בעשרות קוראי רסס, אולי בגוגל קאש וארכיון האינטרנט? זה כמו שאנשים אומרים לי "עד שלא יהיו לך ילדים לא תדע עד כמה זה כיף והדבר הכי מדהים בחיים". אני מכיר הרבה אנשים שלא מפסיקים להתבכיין על זה שאין להם יותר חיים מאז הילדים, ואחרים שלא מכירים את אחד ההורים שלהם מאז שעזב בגיל 3 וזה משפיע להם על החיים גם 30 שנה אחרי. ילדים זה לא בלון ניסוי, אבל פתאום גם המילה הכתובה לא. דעות וחולשות שכתבת עלולות לחזור בבומראנג שנים אחרי. אני כנראה כבר לא אלך לפוליטיקה, אבל לרוב האנשים כאן זה יכול בהחלט לגרום צרות בעבודה (במיוחד אם יש להם חיים נון-קונפורמיסטיים בצורה כלשהיא). לפחות בתחום ההי-טק, אין אדם שהולך לראיון עבודה בלי לגגל את החברה אליה הוא מתראיין וכל מראיין חכם גם מגגל ראשית את האדם שבא לראיון. אין סודות. האח הקטן עינו פקוחה.

אז כאן זה לא הסלון שלי, ולמרות תחנוני המעריצות אני לא אסתובב כאן עירום, אבל זו החצר הקדמית, ואם תבואו לשבת ליד שולחן הפלאסטיק הלבן שיש פה, ולקשקש אני אשמח להצטרף.

עם הבגדים.

לסלון האמיתי שלי מוזמנים בהחלט רוב קוראי (כי לא מעט מהם אני מכיר IRL עוד לפני הבלוג) ושם אפשר ומומלץ לדסקס בעירום ועל עירום.

עדכון: כדי שפחות אנשים יבכו לי שויסטרד תוקע להם את הדפדפן, הריני מכבה את כל הגרפיקה והפיצ'רים. ממילא המלל זה הדבר היחידי שבאמת חשוב פה.

גאידמק, טיב טעם והחזון הציוני החילוני המתפורר

גאידמק רוכש את השליטה ברשת טיב טעם, ובהמשך גם מפעל מזרע יהפוך לכשר, כי ארקאדי רוצה להיות ראש עיר הבירה. עד כאן הבטחות שהוא רוצה להיות מחוץ לפוליטיקה.

מי האיש הזה לעזאזל? הוא היה יהודי בכלל עד שהתחילו לרדוף אחריו באירופה? למה הוא מנסה להכנס לי לגופי שלטון? למה הוא נכנס לי לצלחת? איפה אני אעשה עכשיו קניות בשבת? אני אצטרך להדרים כנראה גם לרעננה בשביל בשר טוב. רשת אחת קמה לעם בציון שיישנה בשר כמו שצריך, שהביאה יינות לא כשרים איכותיים מכל העולם, שנתנה ייצוג על המדפים למותגים קטנטנים שלא נכנסים לסופרים של נוחי דנקנר, שפתחה בשבת.
ועכשיו בפלוץ קטן הכל מתפוגג. טרייביטש החליט למכור את ט"ט, קיבוץ מזרע עומד לדעתי להפסיד המון כסף, ובעיקר הקהל יפסיד את חופש הבחירה שלו.

כן אני יודע. כוחות שוק בלה בלה בלה הון בלה שלטון בלה בלה הכל חוקי בלה בלה קפיטליזם בריא. אני לא הולך לדבוק בטיב טעם, אני הולך לדבוק בשי, מנהל מחלקת הבשר של ט"ט נתניה, ובג'יל, איש היין הנפלא של הרשת, שאני מקווה שישדרגו את עצמם ואני אוכל לקנות שוב מהסחורה הטובה שאני יודע שהם מקפידים עליה.
הלכה לי המכולת השכונתית בפולג. הי"ד!

הנה זה בא… עוד יום הולדת אחד לאוסף :-)

33. פלינדרום שכזה. אין לי מה להגיד. שום דבר לא מיוחד ביום הזה אבל אנשים אוהבים שאתה מציין אותו, אז הנה, כדי שהוא יהיה מיוחד החלפתי לתמה מגניבה של ניק איליאדיס, שנקראת Vistered Little, ועכשיו לאט לאט אני אעבוד על לתרגם אותה לעברית לגמרי. בעת הכתיבה יש רק תג בודי RTL בCSS אבל יש עוד הרבה עבודה. יהיה חם ומגניב

וקצת אופטימיות לכבוד היומולדת: בימ"ש ישראלי שנוהג בהגיון וכומר (אנטי-ליברלי!) שאומר שפוליטיקה ודת לא אמורים להתערבב. מה עוד יש לרצות? :-)