על אירנה סנדלר וסוף העולם

גם אתם קיבלתם את מכתב השרשרת על אירנה סנדלר? המכתב מגולל את סיפורה של אישה שהצילה תוך סיכון רב את חייהם של 2500 יהודים. הוא אפילו לא מספר אם היא יהודיה או אם כגויה היתה ראויה לתואר המפוקפק של "חסידת אומות עולם", המכתב רק חותם בזה שהיא היתה מועמדת לנובל אבל אל גור "חטף לה" בזכות זה שהוא הכין מצגת שקפים פעם.

אז יש לי להגיד כאן כמה דברים, מלבד ×”"הפסיקו לשלוח לי מכתבי שרשרת, נודניקים!" הצפוי 🙂

  1. לתת לגור פרס נובל על פעולותיו זו הגזמה (למרות שהוא עושה באמת, ויותר מאשר מצגות סרטים)
  2. היו עוד חסידי אומות עולם, ישראל לא ממש התייחסה אליהם יפה, למה שועדת הנובל תתייחס יותר טוב?
  3. מי שיציץ ברשימות הארוכות של אנשים שהיו מועמדים לנובל אבל הגיעו למקום 2-5 ימצא המון אנשים נהדרים, וחלקם אולי הצילו הרבה יותר אלפי אנשים ממוות ומחלות.
  4. אבל שינוי אקלים עולמי גם איננו בדיחה מצד שני. אם סרט או אקטיביזם יגרמו לאנשים לעצור, לחשוב ולשנות קצת את מה שהם עושים ואיך שהם עושים ביומיום, אולי תמנע קטסטרופה שאחרת תשמיד עשרות מליוני חיי אדם אם לא יותר.

מי מכתיב למי?

התלונה החדשה של מציתי הפחים בבירה – בהפגנה השבועית השבת השתתפו בפינוי גם (שומו שמים!) שוטרות! אני חושב שזה נהדר שהם מתלוננים לא רק על ×–×” שמפנים אותם מהרעשת העולמות, אלא שהם חושבים גם שהם יכולים להכתיב מי יפנה אותם. ידידי איתן הציע לפני שבוע וחצי שיפנו אותם שוטרים עם כלבי פודל, ושהוא מת לראות אותם בורחים מהפודלים. אחרי התלונה על השוטרות אברי גלעד הציע לשלח בהם פלוגות של שוטרות חלוצות שד, או לרסס אותם בזרנוקי צבע ורוד. פעם אחת יהרס להם השטריימל היקר שלהם והם לא יחזרו, והורוד ×–×” בשביל האפקט הנוסף של ההומופוביה. מילא קפוטה ושטריימל אפשר לזרוק לפח (יקרים ככל שיהיו) אבל להסתובב שבוע עם זקן ופאות ורודים?

אני אומר ששדיים זה לא הפחדה לפסיכים האלו, אולי אפילו לא כלבים. שסו בהם שוטרות אוחזות צלבים ביד אחת (פלוגת "באפי", מצלצל טוב?) וטמפון משומש ביד השניה. לא, אני לא מדבר פה על סקסיזם אלא על פמיניזם. אנשים שרואים באשה דבר טמא חצי מהזמן ויצור נחות בשאר, אין להם כל זכות לדרוש דרישות מכלל האוכלוסיה עד שיטלו קורות מבין עיניהם.

ואם הזכרתי את איתן ואת הדוסים, במעבר חד אך מעניין – איתן תכנן וביצע את הפסקול לסרטון מעניין של נעם גלברט בתערוכת הסיום של בצלאל שנסגרה בשבוע שעבר. לצערי פיספסתי את הסרטון (שהוצג בחדרון נידח ונבנה במיוחד כהריסות לפי רוח הסרטון). יופי של עיצוב, יופי של עיצוב סאונד, לצערי המסר המתחכם עלול ללכת לאיבוד על הרבה אנשים.

Experiment 5.6.5/10 from Noam Gelbart on Vimeo.

אם הסרט ×”×–×” מצא חן בעיניכם, שימו עין על עבודותיו של גלברט, ×”× ×” עוד אחד, אסופת הפגנות יכולת של האיש המוכשר ×”×–×”. קפצו לערץ שלו בוימאו כדי לראות את הקטעים המלאים אם ×–×” עושה לכם תאבון. השם שלו עוד יופיע איפשהוא, ×–×” ברור לי 🙂

Motionreel 09 from Noam Gelbart on Vimeo.

מציאות שבורה, אמנות שבורה

חנית כותבת על תדהמתה הקלה. אני גם לא יודע אם לצחות או לבכוק, אבל קשה לי להגיד שאני מופתע לחלוטין ממה שקורה לתכני המדיה ומאידך מה יהיו מוכנים לעשות כמה מובטלים בשביל כסף.

אבל מה יש לי להתלונן כשקשה להבין כבר מה מוגדר "סוגה גבוהה"? השבוע זכיתי בטעות (באמת שלא ניסיתי) בכרטיס ל"חיבוקים שבורים" של אלמודובר ב"לב דיזינגוף". כיון שנסיוני עם אלמודובר מ4-5 סרטים קודמים הוא "מעצבן עד מרתיח" אני לא ממש התלהבתי מהרעיון וכבר חשבתי לוותר על הכרטיס, אבל אמי עודדה אותי שזה סרט טוב ואופטימי. לא האמנתי לה עד הסוף ולכן מתוך מחשבה שאני וזוגתי נסבול שם (אני מכיר את הטעם שלה), לקחתי איתי חברה חובבת אלמודובר וניסיתי להכנס לנעלי הסרט. הרעיון התחיל מאוד מעניין, עלילה פשוטה למדי עם טוויסט קטן חביב של שני-סרטים-בתוך-סרט (לא ממש מקורי אבל ניחא), וצילומים חזקים ומרשימים שמעצימים את העלילה והרגש, אבל באיזשהוא מקום הפואנטה נמרחת, הקיטץ' שפתח את הסרט וחשבת שיקבל טוויסט חדש ויעלה על פסי "קולנוע איכות" נפל שתי רמות לקיטץ' של טלנובלות ממש, והפואנטות ממשיכות להמרח, עד כדי כך שכשכבר רואים לדקה את שדיה המרשימים של פנלופה קרוז על המסך זה לחלוטין לא סקסי, והסיטואציה שלי בכיסא גרמה לי לרצות להקיא, ובמפתיע הסיטואציה שלה בסרט דחפה את קרוז לעשות בדיוק את אותו הדבר על המסך שניה אחרי זה. המקבילה הספרותית כאן מושלמת אבל אני לא יודע אם לזה התכוון פדרו.

מיד בדקות שאחרי זה כבר היה לי ברור לחלוטין סוף הסרט, כי למעשה סיפרו לנו אותו מראש בין השורות. אבל הוא בכל זאת התעקש והמשיך לגרור את רגליו עוד 30-40 דקות של טרגדיה ודראמה ופאתוס מיותרות ששינמכו את רמת הקיטץ' שעל המסך מ"ויוה פלאטינום" ל"ויוה" רגיל. אם ההרגשה שהעיקה עלי נפשית לא הספיקה, קולנוע לב החליט לעשות ניסוי הקרנת ™FeelAround וכיבה את המיזוג. מה שקרה אחרי זה כבר ברור לכם לחלוטין, כי למעשה סיפרתי לכם אותו מראש בין השורות.

אני עם אלמודובר סיימתי.

איך להפסיד נכון (פלספנות בגרוש)

ארי פולמן חייך למצלמות ואמר שלא נורא, וגם ×›×›×” הוא ×”×’×™×¢ הרבה יותר רחוק עם הסרט מאשר מה שקיווה. שותפו לדרך יוני גודמן הוסיף ואמר "×–×” כולה אוסקר". ×–×” נכון, האוסקר הוא פרס תעשיה ולא פרס אמנות. הסרט הזר היא קטגוריה בעייתית, ולמאפיה היהודית של הוליווד יש עבודה רבה ואין זמן לראות את כל חמשת הסרטים הזרים כדי להצביע בקטגוריה, אז רק האנטישמים המובטלים טורחים… טוב נו אני צוחק כמובן 🙂 הרבה אמרו מראש שחברי האקדמיה לא מתים על אנימציה. העיקר ×–×” שבפסטיבלים לאמנות קולנוע הוא כן ×–×›×” להרבה פרסים. עצוב שהאוסקרים נוצצים ועמוסים בכסף ומשודרים בכל העולם, ולעומתם פסטיבל קאן, סאנדאנס, גלובוס הזהב ואחרים אינם מדווחים כמעט אצלנו למעט אייטם קטן בחדשות אם קרה משהו. האוסקרים נוחתים בידיים של מי שיש לו כסף לקדם את הסרט ו/או קיבל הכנסה יפה בקולנועים, ועכשיו יכפיל אותה במכירת DVD.

משל למה הדבר דומה? אולי מפלגה קטנה ועצמאית שהכינו עליה כתבה של 7-10 דקות לפריים-טיים של ערוץ 2 בסופ"ש וברגע האחרון ביטלו את הקרנתה בלי סיבה, ונמנעו מלספר שבסקרים של מתחריה היא עוברת את אחוז החסימה? אולפני ההפקות העשירים יותר ניצחו בשיווק ואולי גם ב"שימון גלגלים" מאחרי הקלעים, קדימה לקחה את האוסקר על התפאורה והאיפור, ביבי לקח על הבימוי וההפקה, ליברמן על התסריט המקורי, העבודה על אפקטים מיוחדים, מרצ על האנימציה ובקטגורית הסרט הקצר-במיוחד, דב חנין על שחקן המשנה, בל"ד על הסרט הזר… אבל אפילו אם תי"מ זכו באהדת המבקרים ובפסטיבל אינדי "החסומים", אנשים עלולים לשכוח אותה.

ההקבלה היא כמובן הפוכה, כי מי שהפסיד בעיני היה עם הבוחרים, והזכות לשרת בכנסת אמורה להיות מעמסה ולא פרס. אבל הפתרון בהוליווד הוא כמובן לרוץ ולהפיק סרט המשך אם הצלחת או סרט מהסוג שניצח אם הפסדת. מדהים כמה הפוליטיקה הישראלית מחקה את הוליווד לפעמים, שמתם לב?

אבל לא תי"מ. אנחנו יושבים על הפקה מחדש של אותו הסרט, אבל יש לנו יותר זמן להפיק אותו, עם production values יותר מוצלחים, והפעם אני מקווה גרסת הבמאי ולא הפקה מהירה של שלושה שבועות חאפ-לאפ. שינוי עושים מלמטה ולאט. אני מקווה רק שיש לנו זמן ולא מאוחר מדי לייצב את המדינה הזו לחזרה לשפיות.

(בזה כמובן אני לא אומר מילה של עצה לארי פולמן, הסרט נהדר ובמיוחד הוכחת שבתקציב אפסי אפשר להגיע רחוק מאוד. אני מקווה שיצליח לך בפרויקט הבא!)

צריך לקחת את ×–×” פשוט קצת בהומור בינתיים…

לילה האוסקר, למי שבענייני כוכבים נוצצים, ×”×™×” לילה שבו עוד כמה כוכבים לא קיבלו את קדמת הבמה. בחצות הירח הסתיר את צדק ושלוש שעות אחרי כן את מרקורי, שהם כידוע כוכב הלכת הגדול ביותר והקטן ביותר אצלנו במערכת. לירח יש את הפריווילגיה של קרבה לכדור הארץ והוא ×”×›×™ נוצץ ומפורסם. שווה להסתובב ליד פונקציונרים כמו כדור הארץ, נותנים לך כבוד, ממנים אותך לממשלת הלילה, וכולם מתעלמים כשאתה מסתיר כוכבי לכת אמיתיים. כולל את צדק. אף אחד לא מדבר על צדק…

דוקטור? שו?

לפני כמה זמן זרקתי משפט בבלוג, וחץ נבעת מהרעיון שהעליתי שדייויד טנאנט יכול לשחק את ג'יימס בונד, ואני מרגיש חובה להסביר לקהל הקוראת שלי מי הוא ואיזה דוקטור הוא.

טנאנט הוא שחקן מוכשר, גבוה וחתיך בן 37 שמזכיר טיפה את מראה הילדון של האמונד מטופ-גיר.הדוקטור העשירי ומרתה - טנאנט ואג'ימן הוא משחק ברויאל שייקספיר קומפני, בעבר הופיע גם ברויאל נאשיונאל ת'יאטר ובכמה סרטים ותוכניות טלוויזיה. הוא ממוצא סקוטי עם מבטא כבד וחביב, והתפרסם דווקא בגלל כמה תפקיד "הדוקטור" בסדרה הבריטית "Doctor who". על הסדרה הזו כתבו כבר הרים, וויקיפדיה נתנה לה "פורטל" משלה. בשם הסדרה נתקלתי לראשונה בביוגראפיה של דאגלס אדמס, שכתב לה גם כמה פרקים, ומהמעט שיצא לי לראות בעבר ביטלתי אותה כתוכנית ילדים קצת אינפנטילית, מעין מדע-בדיוני-חינוכי זול לבני 8-12 כדי לעודד אותם להתענין במדע, אבל חברים שכנעו אותי לצפות בכ"×– בגלגול האחרון החדש של הסדרה, ולאורך חצי השנה האחרון הפכתי למעריץ שרוף ואני לא המשוגע היחיד בארץ 🙂

"הדוקטור" התחילה באמת לפני 45 שנה (לא טעות!) כסדרה חינוכית של הBBC, ועם הזמן הפכה לדרמת נוער ולסדרת קאלט. אחרי 26 שנים של ריצה רצופה נפל הרייטינג בסוף שנות השמונים, כשל נסיון התנעה אחד ב1996, אבל ההתנעה החדשה ב2005 הצליחה מאוד. החזרה למסך היתה אולי בעקבות לחץ קהל לחזור לנאיביות של מלחמה בכוחות רשע "פשוטים ומובנים" כקונטרה למחלוקת ההשתתפות במלחמת עירק. אולי גם בעידוד סקר אנשי התעשייה שבחר אותה בשנת 2000 במקום השלישי והמפתיע ברשימת הסדרות הבריטיות הטובות בכל הזמנים (שמתם לב כמה הבריטים אוהבים קומדיות?).הדוקטור התשיעי ורוז - אקסלסטון ופייפר שיפור בתקציב, טכנולוגיות CG ובעיקר כותבים מצוינים תחת שרביטו של סר ראסל ט. דייויס ועלילות משופרות הביאו את הסדרה לרמה שהיא יכולה להתחרות בהפקות מודרניות (ובעיקר סדרות אמריקניות), מכוונת גם לגילאים יותר מבוגרים, נותנת עומק לדמויות שעד כה היו טיפה שטוחות, וזה כולל קונפליקטים רגשיים יותר משכנעים במקום פאתוס פשוט, הומור יותר מבוגר, מסרים פוליטיים של חופש, פלורליזם, הומניזם ואפילו אתאיזם(!) ובצורה מיותרת אבל לפחות קצת מתוחכמת עדיין דבקים בחלק מהאויבים האיקוניים ומגוכחים-לעיתים של סדרות העבר כמו הדאלקים (מוטאנטים גזעניים עם תסביך נחיתות/עליונות בתוך טאנקים אישיים עם מטרות השמדה פאשיסטיות וחסרות פשרה), הסייברמן (רובוטים מפחידים עם תסביך עליונות ומטרות השמדה או סיפוח פאשיסטיות וחסרות פשרה ואולי ההשראה ל"בורג" של סטאר טרק TNG) ועוד כמה (עליהם לא אפרט ואספיילר אבל רק אציין שיש לרובם תסביך עליונות פאשיסטי ויצר השמדה חסר פשרות). לשמחת כולם הדמויות האלו שומרו/שודרגו במידה כדי להשתלב בסגנון הסדרה החדש ולא ליצור דיסונאנס של פער מוזר מדי מול תדמיתן הנאיבית-שטחית משהו בסדרות הישנות. אני אישית מעדיף את הפרקים שלא נוגעים לדאלקים, מאסטר וסייברמנים, הם תופסים שליש מפרקי הסדרה כמעט, שזה מציק אבל לא מעיק. אני מניח שפשוט צריך טיפה מסורת?

בויקיפדיה תוכלו למצוא עוד על הרקע של דמות הדוקטור, למרות שנשמר תמיד הרבה בערפל. הדוקטור הוא שריד אחרון לגזע "אדוני הזמן" החייזרי בעלי שני לבבות ויכולת פניקסית להתגלגל מחדש במקום למות. למרות זאת הוא נראה כאדם, מתנהג כבן 30 ולא 900, מתאהב וכואב, מתעצבן וחומל, ובעיקר לא אוהב לדבר על עברו. איפשהוא בין 1996 ובין 2005 אומרים לנו שהתרחשו "מלחמות הזמן" הנוראות שבסופן הושמדו כל אדוני הזמן והדאלקים, ונרמז גם כי השמדת העמים הכפולה היתה באשמת הדוקטור עצמו אבל את זה עוד לא הבהירו. למרות זאת הדאלקים חוזרים להעיק מדי פעם, הדוקטור משמיד אותם שוד עד האחרון שבהם, והופ מופיעים עוד. האם יופיעו עוד אדוני זמן או שכולם מתו? ומה עם נכדתו של הדוקטור מהעונה הראשונה? כנראה שהדאלקים הם בכל זאת גזע נעלה על אדוני הזמן כי מהם כבר לא שומעים פיפס. משחקים כאן עם דמות גיבור טראגי עם עבר עצוב, אבל לרוב מלא תקווה ורצון טוב, וגם אקסלסטון וטנאנט (שני "גילגולים" של הדוקטור בסדרה הנוכחית) מצליחים להעביר את זה בצורה מעניינת אבל די שונה.

אז איזה דוקטור אתם אוהבים יותר? כיון שבאופן מכוון ניתנת יד חופשית לכל אחד מהשחקנים לפרש לעצמו את הדמות, הדוקטורים לא רק שונים מאוד במראה, הם גם שונים באופי, ולכל אחד מוקדש ערך ויקיפדיה שמנתח את האופי האישי שלו. רוב האנשים שיוצא להם להתקל בסדרה החדשה מעדיפים את טנאנט (אקא הדוקטור העשירי), אבל אני מאוד חיבבתי את הדוקטור התשיעי, אקסלסטון, שפרש מיד אחרי עונה אחת (וחבל), הוא ×”×™×” יותר משעשע, למרות שלפעמים ליצני וילדותי, אבל יודע להזכיר לנו שהוא כבר בן כמעט אלף שנה וכבר ראה הרבה דברים כואבים. טננט לעומתו מתחיל את העונה שלו קצת חצוי ביחסו לרוז, שהרי הוא חצי מאוהב בה אבל מפחד שיקרה לה משהו במסעותיה איתו, והאופי שלו לשארית העונה נשאר קצת מכונס, דכדוכי, רציני לעיתים, ואפילו ציני ומריר עד כמה שהבמאי מרשה. ×–×” לא שהוא לא צוחק ועליז יותר, אבל ×–×” נראה כאילו ×–×” קורה לו לעיתים הרבה יותר רחוקות, או כשהוא ממש מתאמץ – ×–×” מוזר ×›×™ זו לא דמות שמזכירה כמעט בכלל דוקטורים קודמים ולבטח איננה תואמת את אופיו האישי של טננט, לא יודע מאיפה ×–×” בא, אולי מדמותו של מאלדר מתיקים באפלה? זו לא דמות גרועה, אבל היא מרחיקה אותך כשאתה מתחיל ליצור אמפתיה, ומקרבת ברגע שאתה כמעט מתייאש לחקות שהאופטימיות תחזור. מסתורי ומטלטל ויכול להיות גם מעמיס רגשית (שזה טוב בדרמות, אבל כאן ×–×” מד"ב לנוער ומבוגרים צעירים…), ולכן אני מתגעגע בכל זאת לאקסלסטון. מה קורה אותו מאז? נראה שאחרי כמה הצלחות קולנועיות הוא החליט שהוא מנסה את מזלו בהוליווד, התארח מאז בכמה פרקים של "גיבורים", נתן קמאו חמוד בתוכנית של שרה סילברמן בתור לוחם חללי בשם Doctor Laser Rage ושיחק בכמה סרטים שיצאו בשנה הבאה. נתגעגע אליו.

במאמצים להפוך את הדוקטור למושך גם לקהל המבוגר, הדוקטור גם מתאהב. בסדרות העבר היו מתלווים למסעותיו אנשים בני זמנינו כמו מדענים ובלשי משטרה, אבל בסדרה הנוכחית המלוות הן חתיכות צעירות מדור Y והמתח המיני/רומנטי בהחלט בשימוש ברור בסדרה. הקהל הותיק התרעם קצת, אבל העובדות בשטח מוכיחות שיצא מוצלח והרייטינג בהתאם. במקביל יצר דייויס גם משהו לדור המעריצים ה"מבוגרים" יותר, ספין-עוף בשם טורצ'ווד, משהו בין גברים בשחור ותיקים באפלה מעורבבים עם קריצות ל"הכי גאים שיש" (הסדרה שהביאה את דייויס לזרקורים) ועונות "באפי" האפלות של זיונים פרועים עם ספייק (ובמקרה או שלא, אפילו ג'ון מארסטרס קופץ לבקר בתור מניאק דו מיני עם מכונת זמן ואינטרסים מנוגדים). העלילות לא יותר מעניינות בעיני, הדמויות לא יותר עמוקות, אבל יש הרבה סקס אז זה "למבוגרים". לא יודע אם זה יחזיק מים ואם תהיה עונה שלישית. בואו נגיד שאני לא אתפלא אם לא תהיה.

לפני כחודש, בעת מעמד ×”×–×›×™×” בפרס הבאפטה השנתי, הודיע טנאנט שישחק רק בעוד עונה אחת (שאפילו לא ברור אם תהיה עונה או רק שלושה-ארבעה ספיישלים), הבנות התעלפו מגודל האכזבה וחרושת השמועות התחילה לגבי זהותו של הדוקטור הבא. שיא המתח חל כאשר יצא הקדימון לספיישל ×—×’ המולד באמצע נובמבר, שם פוגש הדוקטור של טנאנט עוד "דוקטור" אחר. קרה כמה פעמים בסדרה שהדוקטור פוגש גילגול אחר של עצמו בגלל ביקור לא זהיר באותו זמן ומקום, אבל האם ×–×” חקיין או באמת הדוקטור הבא (והמלווה עתידית החדשה שלו)? לפי ויקיפדיה מדובר בחקיין, אבל הביביסי תחמנים וקראו לפרק "הדוקטור הבא" וישאירו את קהל הצופים הבריטי במתח עד לפריים טיים המטורף של ערב קריסטמס ב6 בערב, ומורידי הביטורנט אני מניח שעתיים אחרי… אני חושב שהרבה ארוחות ×—×’ באיים הבריטיים יתחילו השנה מאוחר מהרגיל 🙂

כמות המידע מאת מעריצים ברשת על יקום הדוקטור היא מכובדת, חוצה את האטלנטי גם לארה"ב, מתחרה רק בזאת של סטאר טרק, ואני לא בטוח שלא עוברת את כמות ההקדשה של מעריצי מלחמת הכוכבים. כוכבי התוכנית מתקבלים בזרועות פתוחות גם על ידי קהל מבוגר שגדל על הסדרה בילדות, וטנאנט שיודע להיות ×’'וקר לא קטן, שמח תמיד לרדת על עצמו ועל התפקיד בקטעי פארודיה חביבים. ביוטיוב אפשר למצוא בין שירבולי המעריצים הרבים אפילו שרבול דוקטור+טופ-גיר של מעריצים מבין עובדי הביביסי. ההומור והנוסטלגיה משחקים כאן יד ביד לבדל את הקהל ×”×–×” מהאחרים, ולמרות העובדה שמדובר בסדרה ש(בעברה) היא קצת "גבי ודבי" של הביביסי לנוער עם חורי עלילה ומשחק שלפעמים מתדרדר בין חפיף לגרוע (לשמחתי לא בעונות האחרונות), יש משהו שובה לב בסיפור המורכב והשזור בנאמנות לאורך 26 עונות ישנות ועוד ארבע חדשות. ×–×” גורם לדברים נחמדים כמו השילוב חסר העוררין של פאדיחות מהווי התוכנית בעלילה: הדוקטור יכול לעבור גלגול לגוף חדש (×›×™ צריך להחליף שחקנים), חללית הטארדיס יכולה להחליף צורות כדי להשתלב בסביבה אבל היא "נתקעה" בצורת תא טלפון-חירום משטרתי משנות השישים בגלל תקלה (×›×™ לביביסי לא ×”×™×” תקציב לבנות לה צורות אחרות), כל מנעול נפרץ וכל מכונה מסובכת מתקנים בקלי קלות עם מברג גלי הקול, אבל לתיקון מנועי ספינות חלל, מכונות זמן ונטרול נשקי-על או רובוטים מרושעים במיוחד – לעולם ×™×”×™×” היפוך קוטביות זרם הנויטרונים הפתרון לבעיות השעה (×›×™ השחקן שכח את השורות שלו, בעיה שנדמה שקרתה לא מעט גם בסטאר-טרק) ועוד ×›×”× ×” פתיתי תרבות. על רקע מסורת פתרונות "אלגנטיים" כאלו במד"ב הבריטי אפשר להבין איך דאגלס אדמס פתר בקריצה את בעיות התרגום בעולם "המדריך" עם דג בבל המפורסם, אולי ×–×” ×”×™×” פשוט הומאז' קטן? 🙂

קוריוז נוסף וראוי לציון: לנעימת הנושא של התוכנית יש מעריצים משלה. היא הולחנה ובוצעה לראשונה ב1963 וכמעט ולא השתנתה מאז, ונשארה רלוונטית! המדהים הוא שכשמקשיבים לה באוזניים מודרניות קולטים שמדובר ממש בקטע דאנס שהקדים את זמנו בשלושים שנה. דליה דרבישייר עיבדה והקליטה את הלחן של רון גריינר עם משחקים ידניים יצירתיים במחוללי גלים ופילטרים אנלוגיים (כן, אנחנו מדברים על שנתיים לפני שהסינתסייזרים הראשונים של Moog יצאו לשוק!) אבל למרות שהיצירה הסופית אולי יותר שלה מאשר של גריינר, תקני הביביסי לגבי תוצרים של אנשי הרדיופוניק וורקשופ שמרו את זכויות הלחן על שמו ורק אחרי מותה זכתה להכרה הראויה. מאז בישלו ועיבדו אותה מאות מעריצים אנונימיים, אבל גם הKLF, אורביטל, פינק פלויד ואחרים.

לרקע נוסף, כמו על החללית המוזרה שלו (שמתנהגת כיצור ×—×™ ולפעמים נרמז שהיא חולקת את נישמתו של הדוקטור כדי לפעול), גשו לויקיפדיה. יש אפילו הרבה ערכים בעברית. לפי מה שקראתי התוכנית משודרת ביס, ובמקביל כמובן מוצגת גם בטורנט טראקר הקרוב לבתיכם… קריסטמס שמח, דוקטור יקר!

Canon EOS 5D-II – מסרטת קולנוע בזול

הסרט הזה הועלה ע"י צלם של הגארדיין שקנה את המצלמה רק לצרכי צילום וידאו. אני ממליץ לכם בחום להגדיל למסך מלא!

מדובר במהפכה, לא פחות. אפשרויות הצילום כאן אינסופיות יחסית למצלמה אחרת שבפחות מ20K ש"ח או אולי אפילו $20K. גודל החיישן מאפשר שליטה מדהימה באפקט עומק השדה הרדוד, כי למעשה מדובר בשווה-ערך אופטי למצלמת 35מ"מ של אולפני הפקה הוליוודיים, מהסוג שאיתו צילמו את 99% מסרטי הקולנוע שראינו בחיינו, רק שכאן הכל דיגיטלי, עם אפשרויות שליטה מגוונות, עם מבחר אופטיקה הרבה יותר מגוון, עם עצמיות מייצבות מעולות, ועם כל מיני עצמיות "אפקטים" כמו טילט-שיפט שנעשה בה שימוש בקליפ הזה. הפירוט המלא בלינק דלעיל.

אה כן, ורגישות הISO זזה בין 50 ל-25600. קובריק עושה סלטות בקבר.

אני לא יודע מאיפה אגרד את הכסף, אבל אני רוצה אחת 🙂

עדכון: מקריאה בפוסטים מקצועיים שונים, נראה שהמהפכה לא נגמרת בטכנולוגיה. היום כל עיתון הוא גם אתר מקוון עם קטעי וידאו. עיתונים שפעם קנו זכויות לסטילס ולא את זכויות הוידאו היקרות יותר פשוט לא הכניסו מצלמות וידאו למגרשים והאיצטדיונים. מה קורה היום כשכל צלם עיתונות או ספורט הופך להיות גם צלם וידאו? מה יקרה כשכל עיתון יתחיל לצלם קטעוני וידאו לאתר שלו? זה יעשה מהפכה לא קטנה בהסכמי זכויות צילום ושידור בארועים שונים, במיוחד בספורט. עכול להיות שבשלב הראשון נראה שחוסמים את הכנסת המצלמות האלו למגרש.

ולזאת יקרא disruptive technology 🙂