נקיון אביב וביעור חמץ

עכשיו חזרתי ממסיבת "ביעור חמץ" המסורתית השנתית של מבשלת "הגמל המרקד" שבתל אביב. למי שלא מכיר, לפני כמה שנים פתח עולה צעיר אמריקני את המבשלה במסורת המיקרו-מבשלות שמציפה את ארה"ב בשני העשורים האחרונים (זוכרים את הבירה של דרו קארי בסדרה?) – והיום הטרנד החדש הוא שלצד יקבי בוטיק ומיקרו-מבשלות צצות גם מיקרו-מזקקות של ויסקי (מילא וודקה ותזקיקים אחרים, אבל ויסקי עוד צריך ליישן וזה תהליך ארוך ויקר, אז ריספקט!)

בדאנסינג השנה כמו בשנה שעברה, הקהל טעם מברזים של הבירה הרגילה של המבשלה (סטאוט, פיילאייל הודי, פיילאייל אמריקני, חיטה), אליהם נוספו שני טעמים (בייצור סדיר?) של בראון אייל ואייריש רד, ובמקביל היו ארבעה ברזים של הבירה המיוחדת שלכבוד הארוע, אתרוגים בחיטה, לימון בפייל-אייל אחד, צ'ילי חריף בשני (לא זוכר מי זה מי), ווניל (ולדעתי גם אקסטרא קפה) בסטאוט. האתרוגים היה מעניין אבל לא יותר מזה, אני חשבתי שהבירה שלהם באופן כללי השתפרה למדי בשנה הזו, למרות שסטאוט הם עדיין עושים מאוד מוזר (אבל את זה אני אומר כמעט על כל סטאוט שאינו גינס). בהמשך הערב נמזג גם "מרטיני מרור" ששנה שעברה פיספסתי, זה ליקר (כנראה על בסיס פינלנדיה) של לימון וחזרת. לא וואסאבי אלא ממש מיצוי מגניב וטעים של שורש חזרת. ולקראת 10 בערב נפתח ברז חבית "הגולם", בירה בצבע הבראון-אייל (לא לשאול אותי סגנונות, אני לא מומחה) עם חוזק אלכוהול בערך כפול. זו הייתה כמות האלכוהול הגבוהה ביותר שצרכתי בערב אחד מזה כשנתיים או יותר, וכדי להפיג אותה טיילתי ברגל בתל אביב, אכלתי המבורגר מדמם-כביום-הרצחו וקצת פאטה כבד ((כדי להשלים את כמעט כל הדברים שהרופאים אומרים לי שאסור, במיוחד אחרי שבבוקר הייתי קצת חולה ולא יצאתי ללקוחות)) ודפקתי שלוש שעות שינה באוטו ((שאינני בטוח שמספיקות לחוק אבל יצאתי ועשיתי לעצמי בדיקת תגובות ויציבות ובחלטתי שזה "מספיק טוב" בשביל להגיע למיטה שלי)) והנה אני כאן כדי לכתוב לכם על זה. לא ברור למה אני לא במיטה.

הבלגן ההתחלתיאבל אם אני כבר ער, אני אספר לכם שהשבוע החלטתי שצריך לעשות מעשה ולנקות ולסדר את מקררי היין שלי. כן, יש לי שניים עכשיו, שיא הדקאדנס, נכון? ((דווקא לא, השבוע דיברתי עם חברה שלהוריה יש מרתף יין של ממש, חדר שלם מקורר ושמור בלחות קבועה)) המקרר ×”×–×” נקנה לפני כחצי שנה, והייתה לי איתו בעיה קטנה של פטריות שגדלו לי על הזכוכית והתוויות של חלק מהבקבוקים חודשיים אחרי שהפעלתי אותו. אני לא חושד שהפטריות הגיעו ממנוע המקרר, אבל ×–×” עדיין ×”×™×” מוזר. איפשהוא באמצע החורף שלפתי כמה בקבוקים לניגוב ועזבתי את התהליך באמצע (מי זוכר למה) אבל בשבועיים האחרונים היינו בכמה טעימות יין, והופ הצטברו להם כמה ארגזים נוספים במפתיע (בערך חמש שישיות ליתר דיוק…) והברדק החוגג נראה כמו התמונה מימין (כן, יש לי מקרר יין ערס עם אור כחול).

כמה עשרות דקות אח"כ, ניגובים יסודיים של כל הבקבוקים הניזוקים וכמובן של המקררים, פרשתי בחוץ את הבקבוקים ומיינתי לפי קבוצות. המקרר הקטן משמש אותי כעקרון למקרר לבנים, אבל עברו אליו גם בקבוקים עם צורות חריגות שלא מאפשרות הערמה במקרר הרגיל (למשל בקבוקי שרדונה עבים ונמוכים או הבקבוק הפלצני של שאטו גולן עם הדופן הבלתי ישרה שלו)
היין מפוזר על הרצפה
פעם ביקש ממני מישהו בפורום אלכוהול בתפוז לפרט מה יש לי ברשימת היינות, וזה נראה לי משהו שחצני ומוזר לעשות, אבל מכיוון שכבר סידרתי את המקררים ועשיתי לי רשימת מלאי, אז אני אקליד אותה פה:

קבוצת יינות ויתקין:
2X גוורצטרמינר 2005 (מסומנים לא לפתוח לפני 2009)
2X מסע ישראלי אדום 2005
3X מסע ישראלי אדום 2006
2X מסע ישראלי ורוד 2006
5X מסע ישראלי ורוד 2007
1X ריזלינג 2006
3X פינו נואר 2005 (גם הם מחכים ל2009-10)
2X פינו נואר 2006
1X מסע ישראלי לבן 2006
4X מסע ישראלי לבן 2007
2X בציר מאוחר 2005
2X קברנה פרנק 2005
2X מחוזק NV (מילוי 2006 אאל"ט)
3X קריניאן 2005

למי שנראה שיש לי חיבה מסוימת ליקב, הרשו לי לספר לכם שיש לי עוד ×›4 בקבוקים מחכים בקניה עתידית 🙂
יינות ויתקין
ישראליים אחרים:
2X אמפורה שרדונה 2003
אמפורה קברנה 2002
אמפורה שירז 2003 (שהומלץ להמתין איתו ל2010-2011)
ירדן מרלו 2003
בראבדו שרדונה 2006
בראבדו קברנה סוביניון 2005
טוליפ סירה רזרב 2005
טוליפ מוסטלי שיראז 2005
רקנאטי שירז רזרב 2004
תשבי אסטייט מרלו 2005
2X הרי גליל יראון 2003 (כן, אני יודע…)
2X סוסן ים Take 2
האנס שטרנבאך "ג'נאבה" 2003
2X רימון מחוזק (פורט)
2X עגור רוזה 2007
2X כרמל סדרה אזורית "אפלאצ'ים" סוביניון בלאן 2007
צרעה גבעת חלוקים 2006
דלתון כנען RED 2006
2X דלתון כנען RED 2006
2X דלתון עשר שנים הוצאה מיוחדת 2006
אבידן פטיט סירה גרנאש מרלו 2005 (סגול)
שאטו גולן קברנה סוביניון 2003
קסטל גראנד וין מגנום 2004 שיש לו עוד כ3-4 שנים לשכב.

אגף "מה חשבתי כשקניתי את זה בדיוק":
שירז טמפרניו גרוע (ישמש לבישול) 2005 של יקב מרסדס אגורן.
סנטה אנה קברנה סוביניון 2003
שאטו סן מישל גוורצטרמינר מעמק קולומביה (מדינת וושינגטון)
קייפ רד 2002 (דרום אפריקה)

ספרדיים:
ריינארס טמפרניו 2005
סדרסול טמפרניו נבארה 2005
אוגרטה קוסצ'ה 2003
2X הרדד אוגרטה קוסצ'ה 2004
דומיניו דה אוגרטה רזרבה 1999
סדרסול מרלו רזרבה 1999 (סומן לחיסול ממוקד, סביר שכבר מת)
מרקז דה קסארס רוזה 2007

צרפתיים (מהטיול לפרובאנס)
מסון בושון שאטונף-די-פאפ 2000
מסון בושון שאטונף-די-פאפ 2003
דומיין ד'אקול (שאטו ד'אקס-אן-פרובאנס)
ריבסלטס שאטו נדאל בלי שנה(!?)
מוסקט וניס
מוסקט ריבסלטס בומווז 2006
ואחד איטלקי לא קשור, קארוסו מונטפליצ'יאנו ד'אברוצו 1999

עכשיו יותר מסודר

בשל השעה נפלו בוודאי טעויות הקלדה, אתכן הסליחה ((גיא כבר מצא אחת, עכשיו תורכן)). לפחות עכשיו יותר מסודר, נשאר לסדר רק את… כל שאר הבית. מישהו מכיר עוזר(ת) בית טוב(×”) באיזור נתניה? אני בום ועם הארץ בנקיונות, אני חייב לעשות את ×–×” בצוותא או שזה לא ×–×– (ונראה כמו הצרות שלי).

בתמונה דלעיל גם כמעט שני שליש מבקבוקי הויסקי שלי. על ×–×” אולי בפוסט אחר אם לא הרסתי לעצמי עדיין לגמרי את המוניטין היום 🙂 בסופו של דבר לא ×”×™×” מקום (כצפוי) לכל הבקבוקים, אז רוב הויתקין הלבנים והורודים נכנסו למקרר הרגיל, ואיתם (באופן זמני!!) הגראנד וין מאגנום שכרגע פשוט אין לי איפה לתקוע אותו (לפחות פירקתי אותו מתוך ארון הקבורה שהוא ×”×’×™×¢ בו. ארגז ×¢×¥ ממוסמר ללא צירים שצריך ×”×™×” לפחוח עם כלי עבודה. מאוד מוזר). ×–×” ×”×™×” ברגע האחרון ×›×™ בצהריים שאחרי ×”×’×™×¢ גל חום רצחני של 35 מעלות…

במילים אחרות רבותי הגיע זמן לפתוח את עונת המאנגל וכה אעשה ביום רביעי אחה"צ+ערב עם רוזה מצוין ושאר הפתעות. מישהו בא? כל הקודם זוכה.

(לילה טוב, הלכתי לישון)

סופ"ש יין ברעננה

שי מסובב קצת סוסן ים
ביום חמישי טעמנו יינות ישראליים בדרך היין, ואז ביום שישי התארגן מפגש של מועדון הפקק להרבה יותר מדי אוכל ויינות אוסטרליים וניו-זילנדים, כפי שדווח שצל גיא וגם אצל דרינק'לה

אני הייתי עסוק בלבשל ולהנות ולא רשמתי רשמים כמוהם (ביין אני סומך עליהם יותר מעל עצמי ממילא :-)) אז אני מצרף את התמונות שלי להשלים את הדיווח' לחצו על שי משמאל כדי להגיע לתמונות.

הכנתי רוטב לסלט ומנת שרימפים, המתכונים להלן, ואולי שי יוסיף לנו את שלו:

רוטב סלט "ויניגרט" מסורתי של משפחת אברמוב, ה"ויניגרט" במרכאות כי אין חומץ בעצם.

כוס שמן קל (לא זית)
כוס מיץ לימון סחוט טרי
כף גדושה חרדל
פלפל לבן ומלח לפי הטעם
2-4 שיני שום כתושות.

מכאן אפשר לאלתר. אני מחליף את הפלפל הלבן בירוק, מוסיף טימין, בלסמי, ואמא של גיא הוסיפה גם תרכיז רימונים פנימה. לעלים של שי היא הוסיפה קצת חמוציות, ואם אני זוכר נכון גם רבעי משמשים מיובשים.

שרימפס "מקסיקניים" מאולתרים:

חצי קילו שרימפס מקולפים (אפשר מופשרים אבל כרגיל עדיף טריים)
קצת שמן זית
2-3 שיני שום קצוצות
כוס עגבניות קשות קצוצות לקוביות (בערך שתי עגבניות)
רבע כוס מיץ ליים (אבל אין טרי בארץ (אני לא מצאתי) אז לימון)
חצי כוס יין לבן.

מלהיטים מחבת, מזהיבים קלות את השום (זהירות, נשרף בקלות!), מוסיפים את השרימפס מיובשים היטב להקפצה קלה, אחרי דקה כשהם הופכים ורודים מוסיפים את העגבניות (עדיף שיהיו עם מינימום מיץ כדי שיטוגנו ולא יבושלו), ודקה אחרי כן מוסיפים את היין, ליים, מסובבים עוד חצי דקה ומגישים, אפשר עם גרניש של עלי כוסברה לסועדים שלא בורחים ממנה.

שי, חלוק איתנו בבקשה את המרינדה של צלעות הכבש ואת תבשיל הבשר בבירה וחרדל?

קריסמס שמח (פוסט באיחור, סליחה!)

הוידאו-בלוג של המלכה מעלה נוסטלגיה, 50 שנה אחרי שידור הקריסמס הראשון לטלוויזיה. המלכה פתחה לפני חודשיים ערוץ יוטיוב ובולגת להנאתכם מהמשרד. בניגוד אלי היא גם קיבלה נינטנדו מתנה לחג (א.ק.א. The Royal Wii, למי שטוב בלצון בריטי), והשמחה רבה. האמריקנים מצחיקים אותי כרגיל עם כמות הברברת על "המלחמה על קריסמס", ואני כבר לא יודע אם זו בדיחה רצינית או סוריאליזם מגוחך.

בשבילי ×”×—×’ ×”×–×” נראה הרבה יותר פשוט – כמו ×—×’ ההודיה שחגגתי כשגרתי בקליפורניה, וכמו פסח-בלי-סדר אצל הרבה ישראלים חילוניים, מדובר בסה"×› בהזדמנות כיפית לבלות ערב עם חברים ולבלות. למה לסבך? יהודים משום מה מרגישים רע לחגוג אותו, למרות שבימינו הוא הפך כבר להיות ×—×’ אזרחי של כולם. פעם הייתי הולך לצלם את המיסה של חצות בירושלים, אבל בשנים האחרונות אני חוגג אותו אצל הוריו של ידידי מישל בחיפה, וכל שנה יש שם אחוז יותר גבוה של יהודים, השנה אני חושב שהיינו אפילו רוב. אם ×–×” לא ×—×’ אזרחי, אני לא יודע מה כן 🙂

×”× ×” כמה תמונות, אחרות יועלו אולי לפליקר שלי בקרוב… יש כאן לא מעט מאכלים מסורתיים ואחרים פחות, שני תרנגולי הודו, שלושה זמרי אופרה, שני פסנתרנים, וסט ניצבים מפואר. הסט שיעלה לפליקר ×™×”×™×” בוודאי יותר מאוזן – יותר אנשים ופחות אוכל 🙂

זהירות, מכיל גם תמונות שלי, עם הקוראות הסליחה.

20071224-215459.jpg 20071224-215511.jpg 20071224-220728.jpg 20071224-223651.jpg 20071224-223839.jpg 20071224-224338.jpg 20071224-224104.jpg 20071224-224241.jpg 20071224-224509.jpg 20071224-223906.jpg יצא לי פה חיוך מוזר… כנראה ניסיתי לא לזוז כדי שהכובע לא יפול :-) 20071224-232704.jpg

לכל אחד יש סבתא מרומניה

גיא מכריז על עצמו בגאווה ×›×™ הוא רומני, משפט אחרי ×–×” הוא יודה שהוא לא אוהב חצילים, דקה אחרי ×–×” יסתבר שהצד של אימו הביא את רומניה למטבח ועוד מחקר קל יספר לכם שבעצם רק הסבתא מרומניה. אבל הסבתא ×–×” הצד המבשל וזה העיקר…. המורשת המשפחתית שלי דילגה על אבא שלי, אבל אחותו ואחותי מבשלות (ואופות) עדיין ממטעמי המטבח של סבתא. הוריו של אבי הצבר נולדו שניהם באותו איזור (בוקובינה) כמו סבתו של גיא, רק שהם נולדו ×›15 שנה קודם כשהאזור ×”×™×” עדיין בשליטה אוסטרו-הונגרית ודבר גרמנית. הבישולים אותו דבר רק עם שמות אחרים, ×›×™ השלטון והשפה השתנו אולי אבל לא המצרכים במטבח. את הכרוב הממולא ×”×™×” "הולישקעס" והממליגה היתה פולנטה אבל רוב המאכלים סה"×› מאוד דומים. היום אגב, אם ארצה דרכון רומני אין עם מי לדבר, ×›×™ כפרי הולדתם של סבא וגם של סבתא נמצאים מאחורי הגבול האוקראיני, ובאזור מסוכן ביותר לתיירים, גם אם הייתי רוצה לבקר שם.

סבתא בטי שלי עזבה אותנו ב94, לפני 13 שנה החודש, אחרי ×›-3 שנים עוד מצאנו בפריזר עוגת שוקולד שלה וזה ×”×™×” טעם שהביא לנו דמעות לעיניים. אחותי ודודתי עוד יכולות להגיע קרוב אבל לא מושלם, לטעם של המטבח שלה. יש מתכונים שפשוט לא יעבדו אם תבשל בכף מתכת ולא ×¢×¥, יש אולי איזה רכיב שהיצרן שינה את טעמו עם השנים ואין להחזיר… יש דברים מושלמים שאי אפשר לשחזר פשוט ×›×™ הם אצלנו בזכרון כבר עם אסוציאציות מאוד מסוימות.

אבל היום ×–×” נחת לי על בלוטות הטעם בלשון, ותהיתי איך לא תפסתי את ×–×” קודם. הכרוב הממולא אצל חיים הרומני בת"א פשוט זרק אותי אחורה שנים למטבח ההוא בחיפה שכבר לא קיים. וילי (הבן של חיים) סוגר את המקום לצערי, פשוט התעייף, ולא מצא מישהו שמוכן לקחת את המקום בידיים ולהמשיך את מסורת המקום. אם היו לי בייצים אולי הייתי הולך על הרפתקה כזו של החלפת קאריירה, אבל אני בייצימלס. בינתיים נשאר לי ולגיא לקפוץ אל וילי למסעדה בשישי לארוחה מצוינת וקורעת תפרים במכנסיים, ובגלל הגעגועים לכרוב הממולא חזרנו שוב אתמול בערב. ישבו איתנו גם ענבה (25% מרומניה) ואפרת (100% שורשים מרומניה) אבל אני יכול להבטיח לכם שאין שום צורך בגנים מפוברקים (×›×™ כולנו בולגרים, כמאמר הרב סנדרסון זצוקלל"×”, או שמא כולנו בלוגרים? לא חשוב)…

הפואנטה שאוכל טוב ובייתי עושה לך טוב. ואפשר להתלונן שההולישקעס של סבתא היו יותר מתקתקים ואילו של וילי חמצמצים ועם עגבניות, אבל זה היה כ"כ דומה, והכבד הקצוץ היה ממש בול.. כל ארבעת יושבי השולחן באים ממשפחות שמקפידות במסעדות להזמין את מגוון המנות הגדול ביותר ואז להתייחס אליהן כמגש מרכזי. כולם טועמים מהכל (למרות שאני מודה שאצלי במשפחה זה אולי הכי קיצוני) אבל אתמול ארבעתנו הזמנו את אותה המנה ולאף אחד זה לא הפריע.

נראה לי שמי שאוהב אוכל פשוט אוהב. לא גנים קובעים את ×–×”. אולי קצת מסורת מהבית. בין סטייק פילה לבן לבין הכרוב הממולא עם הממליגה והמטיטה (קבב רומני בשבילכם) גיא התקשה להבין איך פגש אנשים (בעיקר ממוצאים צפון אפריקנים אבל גם אשכנזים שסבתא שלהם לא בישלה להם) שטוענים שהמטבח האשכנזי תפל ומשעמם וחסר נשמה. אני מציע לכם לקפוץ למסעדה החביבה הזו באמצע רחוב נס ציונה (בין מגדל האופרה ובית המגדלור) לפני שבמוצ"ש תוגש שם הארוחה האחרונה…

הקוראים מוזמנים לחלוק חוויות ממטבחה של הסבתא (לי יש עוד הרבה), ו/או להמליץ על עוד מסעדות פשוטות ואותנתיות שכאלו, מכל מוצא שהוא.

בקבוק ארך צוואר

×”× ×” פוסט שמתבשל כבר שבוע וחצי… מצטער על העיכוב אבל ×”×™×” לי שבוע קצת פסיכי בעבודה ותקלות עם השרת שלי 🙂

בשבוע שעבר, התכנסתי עם גיא ושי לטעימת ברבנים. כדי להשאר מפוכחים פרסנו את הטעימה לאורך הערב ופיזרנו את הכוסיות בין שלושת פרקי סיום העונה של Heroes, והרבה פסטה טובה…
שורה של ברבנים
דורות במשפחת ביםלסדר של הביקורות כאן אין חשיבות מיוחדת. נפתח בזה ששלושתינו די בורים בויסקי אמריקני, ואת רוב החומר שאני מספר כאן למדתי רק עכשיו מויקיפדיה (ורק אחרי הטעימה – אולי צריך טעימה חוזרת? :-)). אנחנו חולים על סינגלים סקוטיים והטעימה הזו לא שינתה את ×–×”. הויסקי האמריקני הוא בעל מסורת מכובדת בשנים, מזקקות החלו לפעול בסוף המאה ×”18, וג'ורג' וואשינגטון ×”×™×” אחד המזקקים ×”×›×™ גדולים. טעמיו השונים מגיעים מהגידולים שהמתיישבים בחרו לגדל , שלא היו מאוד דומים לשעורה המקורית של הויסקי של אירלנד וסקוטלנד. למעשה שעורה משחקת תפקיד קטן ביותר בויסקי האמריקני, ורובו עשוי שיפון, תירס וחיטה. לאחר 215 שנות ייצור פחות או יותר, המזקקות גאות בהיסטוריה הקטנה שהם עושים עם הזמן.

כדי להכניס את קהל הקוראים לאווירה, שילבתי כמה שירי שתיה מקנטאקי 🙂 מבית היוצר של גארת' ברוקס.

[MEDIA=8]
[MEDIA=9]ג’ורג’ דיקל - הרבה מילים
מי שמקפיד מבחין בין:

* בורבון ויסקי (או ברבן אם בא לכם), נקרא ע"ש מחוז בורבון בקנטקי ומכיל לפי חוק לפחות 51% תירס (ולרוב בסביבות 80%). כדי להחשב ל"סטרייט ברבן" הוא מיושן לפחות שנתיים לפי חוק, אבל לרוב כארבע שנים. אחרי היישון הוא לרוב מדולל ל40% אלכוהול (מה שקרוי drinking whiskey), להבדיל מבקבוקים מדולללים ל45%, 50% או לא מדוללים כלל, ולעיתים מכונים בחיבה sipping whiskey ועלותם (ומחירם) אכן גבוהים יותר, וכך גם התוויות שלהם שמכוונות למתג אותם בנפרד. למרות שמייצרים אותו בכמה מדינות (פחות מאשר בעבר), רובו המוחלט של הויסקי מיוצר בקנטאקי. מסורות (הנתונות להרבה ויכוחים) מספרות שהמזקקות בקנטאקי קמו לאחר שמזקקים רבים ברחו מהמיסים שהושתו עליהם בפנסילבניה. בכך יש כאן איזו אלוזיה לסיפור הויסקי הסקוטי, שיוצר רובו ככולו פעם בדרום סקוטלנד עד הכיבוש האנגלי שגרם למזקקות להתפזר בהיילנדס ובאיים וככה הרווחנו כולנו טעמים מגוונים וחדשים. רשימת מזקקות הברבן היא ארוכה מאוד, בטעימה זו הצצנו על אליהו קרייג, הבן היל, מייקר'ז מרק, ג'ים בים לבן ואחרים.

* ויסקי שיפון המבוסס על 51% שעורת שיפון לפחות (השאר תירס ושעורה מלותתת), וזה כולל את ווילד טרקי המפורסם, הג'ים בים הצהוב, הבן היל "ריטנהאוס", ואחרים, חלקם בטעימה כאן. ידוע בטעם יותר מריר ויותר פלפלי מהברבן, הנחשב גם "כבד" ומתקתק יותר מהשיפון, ולכן ברמנים שאוהבים להקפיד על מנהטן "יבש" ילכו על שיפון ולא על ברבן, אור רכס כותב שהוא מעדיף מנהטן עם מייקר'ז מרק ואנחנו התרשמנו בטעימה שהוא אכן אחד היבשים שיש בין כל הבורבונים, יותר יבש אפילו מהשיפונים שטעמנו.

* ויסקי טנסי הוא למעשה ברבן (51%+ תירס) שעובר שלב נוסף של סינון "תהליך מחוז לינקולן". רק שתי מזקקות למעשה מייצרות היום את הויסקי בצורה הזו, ג'ק דניאל'ס המפורסם, וג'רג' דיקל (ראו בטעימה).

* ויסקי תירס – 80% תירס ומעלה, מזוקק כרגיל אבל לא מיושן בחביות חרוכות. לפעמים בחביות משומשות, או חביות לא חרוכות לחצי שנה קצרה אבל לרוב אינו מיושן כלל. לא מיוצג בטעימה זו ולכן מן הסתם לא טעמתי ×›×–×” מעולם. הערות יתקבלו בשמחה.

* ויסקי קנדי בא בכל מני הרכבים, לא עומד בתקני אחוזי הרכבים כמו האמריקנים וכל מזקקה מערבבת חומרי יסוד אחרים. בקנדה הם נקראים לרוב "ויסקי שיפון" אבל כיון שחלקם לא מכילים למעשה 51% שיפון הם לא מסומנים ככאלה מחוץ לקנדה, כדי לתאום לתקן האמריקני. עוף מוזר אחד שיש לקנדים (אותו לא טעמתי עוד מעולם) הוא "קוויבק מייפל ויסקי" שעשוי מזיקוק של יין מייפל. קרובים שלי מגיעים החודש ממונטריאול לביקור, נראה לי שאני עומד לבקש בקבוק :-)[MEDIA=10]
[MEDIA=11]
ועכשיו לטעימה! רשמי הטעמים והריחות משולבים ממה שגיש, שי ואנוכי טעמנו ורשמנו, לפני שלמדתי את כל מה שכתבתי בהקדמה לעיל (לטוב או לרע, זו היתה טעימת הדיוטות במובן מסוים). כל התמונות בעמוד הזה צולמו ע"י עבדכם המאומן ויוגדלו אם תדגדגו אותן נכון. לא על כל הבקבוקים מצוין מספר שנות היישון, ולכן לא את כולם יכולתי לפרט. את הטעימה עשינו בכוסות יין קטנות כדי לרכז יותר ארומות, אבל ניסיתי אחד או שניים גם בלואו-בול או בשוט, הטעמים שונים רק במעט.
באפאלו טרייס - 45%
באפלו טרייס, קנטאקי סטרייט בורבון ויסקי, מבוקבק ב45% במחוז פרנקלין. אחד מאתרי הזיקוק הוותיקים בארה"ב. זכו אצלנו פה אחד לויסקי עם התוית הכי יפה.
ריח – טרפנטין קל (משותף להרבה ברבנים), טיפה ריח פורט.
בפה – סמיך, טעם חם ושמנוני, עם מתקתקות קשה להגדרה, שי טען שמזכיר לו פלאן (הקינוח המקסיקני), יובש ועיקצוצים בלשון, סוף בינוני. נחמד מאוד.

ג’ורג’ דיקל - 45%
×’'ורג' דיקל – טנסי "סיפינג" ויסקי, 45%. מזוקק בקנטאקי ומבוקבק בקונטיקט. מהחביבים עלי בטעימה בגלל מתקתקות המייפל. "טנסי ויסקי" הוא ברבן שכאמור עבר סינון פחם קר מיוחד שרק דיקל וג'ק דניאל'ס משתמשים בו, וזה הולך ×›×›×”: לוקחים ערמת קורות מייפל, שופכים המון ויסקי 70% אלכוהול (קשה לי להאמין אבל ×›×›×” כתוב!) ושורפים לפחם, גורסים עד שמתקבלים שבבים קטנים בגודל שעועית ואז מסננים את הויסקי אחרי הזיקוק בדרך לחבית. התהליך מעדן את הטעם, מוסיף טיפה מתיקות (כנראה לא כל ×”×¢×¥ שרוף לגמרי, אלא מכיל קרמל מייפל) ומתחיל את תהליך היישון במכת פתיחה של טאנינים ושאר מחלות. את ההבדל ניתן להרגיש…
באף – פירות יבשים, יותר אלכוהולי מ"וולר" שהיה הראשון שטעמנו, קרמל, מייפל רמוז (יותר בולט בלואו-בול) וקינמון.
בפה: טעם עגול, חיטה, "קוואקר", מייפל עדין, מרירות קצת יותר ארוכה משאר הטעמים אבל בסה"×› סיום קצר. אני גאה בעצמנו שזיהינו את המייפל לפני שקראנו על תפקידו בתהליך, אנחנו בדרך הנכונה לפלצנות מושלמת 🙂
אליג’ה קרייג - 47% - 12 שנה
אלייג'×” קרייג – קנטאקי סטרייט בורבון ויסקי, 47% אלכוהול מיושן 12 שנה. כנראה הבקבוק ×”×›×™ יפה בטעימה, מתגאים בייצור באצוות קטנות "small batch", ומתכון סודי ויחודי של השמרים בתחילת התהליך. אליהו קרייג ×”×™×” כומר בפטיסטי שהקים במחוז בורבון את המזקקה הראשונה (לפי הסיפורים) בקנטאקי, ומשם נקבע השם בורבון. הויסקי המודרני שעל שמו מזוקק ×¢"×™ מזקקת הבן היל.
באף – אצטון, אגסים מתוקים.
בפה – תפוחים, ×¢×¥ מאוד עדין וללא עפיצות, מתיקות, מוקה? סיום בינוני ארוך.
מורי וג'אקסון לא מסכימים בדעתם עליו, מה שמראה כרגיל שעל טעם ועל ריח יש הרבה דעות. גיא טוען שהוא פשוט ויסקי גדול. כדי להראות כמה גדול צירפתי תמונת המחשה. ניתן למצוא אותו בבארים פה ושם, למשל ראיתי אותו על המדף בנורמה-ג'ין.
הבן היל - 40%
הבן היל תווית לבנה – קנטאקי סטרייט בורבון ויסקי, 40% אלכוהול, עלה ×›80 ש"×— בסופר בארץ. קניתי אותו בגלל הסקרנות ולבישול אבל הוא לא רע לשתיה. מזוקק וגם מבוקבק במחוז נלסון שבקנטאקי, הבקבוק ארוך הצוואר האופייני, מיועד ככל הנראה לשתיה ולא לסתם לגימה, הוא כל כך "פושט" שהוא אפילו לא מוזכר באתר הבית שלהם בין המותגים היותר ידועים שהם מזקקים.
באף – סוכריות, וניל, לימוני משהו והמון קרמל.
בפה – פאי תפוחים חמצמצים, טעם התירס ×”"ברבני" הנפוץ והמתקתק וטיפה מרירות בסיום קצרצר. מצוין לשתיה בלי חשבון במסיבה, מצוין לערבוב קוקטיילים.
ג’ים בים ‘לבן’ - 40%
×’'ים בים "לבן" – קנטאקי סטרייט בורבון ויסקי – 40% אלכוהול וארבע שנות יישון, מהמזקקות הידועות והוותיקות. אין הרבה מה להוסיף…
אף – לימון עדין, מתיקות, ליצ'×™, אפרסק מיובש? עדין מאוד.
פה – ×¢×¥, מרירות בצדדים אבל לא באחורי הלשון (×–×” חדש לי!), וסיום קצרצר. לשי הזכיר משהו בטעם זייתים דפוקים. נו טוב.
ג’ים בים ‘צהוב’ שיפון - 40%
×’'ים בים "צהוב" שיפון – סטרייט ראי ויסקי, 40% וכנראה 4 שנים (לא מצוין).
באף – דבש, חמצמצות, אגסים
בפה – יבש, חסר עומק וסיום מאוד קצר. טעם אצטוני-מתקתק מוזר.


מייקר’ז מארק - 45%
מייקר'×– מרק – קנטאקי סטרייט בורבון ויסקי, 45% אלכוהול, לא מצוין גיל. מספרים בגאווה שהוא מיוצר ידנית ומעולם לא עבר לייצור סדרתי המוני ואכן כל בקבוק גם חתום לחוד בשעווה נוזלית שיוצרת מראה לא אחיד לבקבוקים, אבל מצד שני הם נפוצים בהמון בארים ובדיוטי פרי, אז שלא יקשקשו לי על ייצור עבודת יד.
אף – קרמל, אגסים.
פה – המון טאנינים, אגסים, סיום בינוני-ארוך, טעם עגול נחמד מאוד אבל מאוד יבש ועצי יחסית לברבן.
פאפי ואן וינקל 15 שנה - 53.5%
פאפי ואן וינקל פאמילי ריזרב 15 שנה – 53.5% אלכוהול. משפחת ואן וינקל מייצרת את הויסקי שלהם כבר שלושה דורות ומתגאים ביישון הארוך שהם נותנים לויסקי שלהם. למעשה על הבקבוק מצוין בגאווה שזו הגרסה הצעירה לויסקי המסורתי 20 שנה שלהם, הריכוז והיישון בולט בצבע ×”×›×”×” של המשקה (גרסת 20 שנה מדוללת ל45%). הוא בהחלט אחד הפייבוריטים שלי בטעימה. הדבר היחידי שלא ברור לי הוא מה הקשר בין הדמות הספרותית ריפ ואן וינקל ושם המזקקה, מלבד שם המשפחה המשותף. נו מילא. את המזקקה מכרו לפני ×›5 שנים למזקקת באפלו טרייס, אבל המסורות כמובן נשמרות… המזקקה הזו מקבלת כמה מהציונים הגבוהים ביותר במבחני טעימה והם טורחים לציין את ×–×” לא מעט, למרות שבויסקי מגאזין ×’'אקסון ואחרים מחלקים להם ציונים סביב 8/10
אף – קרמל, באטרסקוץ' דומיננטי, אלכוהול וטרפנטין חזקים, תפוחים צהובים.
פה – הטעמים דומים לארומה אבל המון טעם ×¢×¥, טיפה אגרסיבי, גיא טוען שממש תוקפני מדי לו. הצחיק אותי כשקראתי את התיאור שלהם, איך שיותר שנים בחבית מרככות לדעתם את הטעם. עוד לא טעמתי ויסקי שהתרכך לו טעם ×”×¢×¥ עם השנים…
ריטנהאוס שיפון - 50%
ריטנהאוס 100 פרוף – סטרייט ראי ויסקי, 50% ללא ציון גיל – הגרסא היותר נדירה של ×”40% שלהם לפי מה שקראתי ברשת.
אף – פרחים, אגסים, היחידי בלי התקפת אצטון או טרפנטין בטעימה אני חושב!
פה – חביות, תפוחים, חמוץ מתוק, סיום בינוני ארוך. גיא טען למרירות מוגזמת, אבל אני לא מרגיש אותה בכלל. הייתי בשמחה מחזיק ×›×–×” בקבוק בבית, הפייבוריט שלי לטעימה הזו.
וו. ל. וולר - 45% - 7 שנים
אחרון חביב – וולר ספיישל ריזרב – קנטאקי סטרייט בורבון – 45% ושבע שנים בחביות. טוענים אף הם לעבודת יד. וולר ×”×™×” סוחר משקאות ומזקקה, ו-ואן וינקל דלעיל ×”×™×” עובד שלו כשהחליט להקים עסק עצמאי. מרגישים את הדומה והשונה שבסגנון.
אף – דבק (אצטון?), תפוז, באטרסקוץ', צימוקים, משמש מיובש.
פה – טעם ×¢×¥, המשמש טיפה נשאר אבל כמעט נעלם, ×”"אצטון" נותן מכה ובורח, סיום בינוני ומתקתק. אף אחד מאיתנו לא התלהב.

ולסיכום: הייתה חוויה מעניינת לטעום, ולמרות שטוב לדעת שיש לקנטאקי מה להציע חוץ מכרעי העוף של הקולונל. אני עדיין נוסע לסקוטלנד בספטמבר… אבל בינתיים גארת' ברוקס בשיר אחרון, "כנגד החיטה". אני מסכים, עדיף שעורה 🙂 [MEDIA=12]

עשרת הגדולים

רפאל פוגל שאל אותי לפני שבוע-שבועיים מהן עשרת המסעדות ומהם עשרת היינות האהובים עלי בארץ. הבחירה היא קשה למדי ואני לא הולך לדרג או לספור שיש בדיוק 10, ×›×™ ×–×” מגוחך 🙂

מקומות שבהם אני אוהב לאכול, לא לפי שום סדר מיוחד…

* לחם ארז בהרצליה – המסעדה המקורית שקדמה לרשת הסנדוויצ'יות. ארז קומרובסקי מלך בחיבור טעמים מפתיעים של מרכיבים טריים וטבעיים ומקומיים. מחליף כל כמה שבועות את התפריט – תמיד יש הפתעות טובות ואף פעם אין פספוס.

* דוריס קצבים בראש פינה – הסטייק ×”×›×™ טוב שטעמתי בארץ, בשר מיושן ברמה והכנה מדויקת של איש הגריל עשו לי המון טוב לפני שנה. לצערי מאז הם תפסו תחת והעלו מחיר וקצת ירדו ברמה. אני עדיין שומר להם חסד נעורים ומקווה שיום יבוא והם יחזרו למה שהיו פעם.

* כתית – פעם ראשונה בכפר רות, בפעם השניה ליד "חצר נצר" ועכשיו הם ביפו נדמה לי (במקום החדש עוד לא ביקרתי). ארוחות טיפה מעבר למקובל בארץ, אני ממקם אותם איפה שרושפלד מיקם את עצמו ונפל בעבר – תפריט מעולה ומחירים גבוהים אבל לא בלתי סבירים.

* פומודורו – מסעדה קטנה ונחמדה בלי יומרות באזור התעשיה פולג קרוב אלי הביתה. אווירה נחמדה, שירות מצוין ואוכן מעולה במחיר פשוט ולענין. יש לי רק בעיה אחת איתם – היתה להם מנה מדהימה של לזניה טלה והורידו אותה לפני כשנה, ואין הסבר למה. אני טורח לנדנד למלצריות שם בכל פעם בנושא, ×–×” הפך למסורת 🙂

* פדרו – אילת באמצע שכונת היעלים. מקום פיצי, משפחתי ופשוט אבל אוסף יינות מעולה והכי חשוב הבשר ×”×›×™ טוב שיצא לי לאכול במסעדה מזה זמן, בעיקר מאז שדוריס התדרדרו. יעד מומלץ, חבל שכ"×› רחוק.

* אודאון בהרצליה – גם כן מטפלים מצוין בבשר, יופי של המבורגרים, ויופי של קינוחים.

* בפסטיס המצוינת בתל אביב אכלתי רק פעם אחת לפני שנים אבל אני זוכר אותה מאוד לטובה. צריך לארגן ביקור חוזר.

* רפאל היה משגע אבל כבר 3+ שנים לא אכלתי שם, אולי ארבע. לא יודע מה קורה אצלו היום.

" נורמה-×’'ין, הפאב הקבוע שלנו. אמנם אין בו גינס אבל יש מבחר בירות משובח, ומבחר סינגלים כנראה הגדול בארץ. לא פחות חשוב – כמה מנות בשר ופירות ים בכלל לא רעות ובמחיר טוב. המקום המושלם להעביר ימי חמישי בערב, ולסגור שבוע עבודה.

* כרגע לא עולות לי בראש עוד מסעדות באני שם בראש הרשימה אבל הנה לאיזון שתי אכזבות צורמות, כסף שהלך לפח: מסה ברחוב הארבעה בת"א ויועזר בר יין ביפו. המון יכולת וגם לא מעט הצלחות מרשימות, אבל מחיר מופרז בטירוף, ובמסה שליש מהמנות בארוחת הטעימות היו פשוט בלתי אכילות מרוב הנסיון לחדש ולהשתגע עם הטעמים. עוף ברוטב ורוד וטעם מסטיק בזוקה, למה מה קרה?

יינות… המממ, בחירה קשה, אבל לא בלתי אפשרית. אמפורה וויתקין הם כרגע שני היקבים החביבים עלי בארץ.

* רייטון רד 2002 של אמפורה, הבציר אזל אבל יש לי בבית עוד כעשרה בקבוקי 375CC. מעולה במיוחד עם בשר. הושק בציר 2003 לפני חודשיים אבל עוד לא יצא לי לטעום.

* ויוניה של אמפורה – הפתעה מרעננת בשוק הלבנים, אחד הלבנים הישראליים היחידים שאהבתי עד שגיליתי את ויתקין. מעולה.

* מסע ישראלי לבן של ויתקין – אחד הדברים היותר מקוריים שיצא לי לטעום, ועוד יין לבן שאני אוהב. הישג כפול.

* ק"ס 2005 של בראבדו, טעמתי אותו רק בטעימת חבית, אבל בטוח שהתוצר הסופי יהיה מצוין.

* דלתון בלנד מיוחד "10 שנים" לכבוד יום הולדת 10 ליקב. יצא בסדרה פצפונת ונעלם אחרי שבועיים מהמדפים. קניתי שני בקבוקים בטעימה, ואני אדגור עליהם עוד שנתיים שלוש. לא הוגן לציין כאן יינות שאי אפשר להשיג יותר אבל הוא פשוט מצוין 🙂

* ויתקין "ורוד" – ההוכחה שאפשר לעשות גם רוזה מתוחכם וטעים. חלק וחמצמץ כמו לבן אבל כמעט עמוק כמו אדום (ליאור אומר ש"פריך"). משו משו (בציר השנה נגמר, לא ברור מתי יושק החדש)

* ויתקין פינו נואר, קריניאן ו"מסע ישראלי אדום"- מפתיעים ושונים, כל אחד בעולם הטעמים שלו. היום כתבתי עליהם.

* קלו דה גת, הראל סירה 05 – יין "נושך" מעולה עם בשר אדום או כבש, טעמי פירות "כבדים" עם אדמה. לאוהבי סירה שלא מפחדים ללכת על יין טיפה יותר קיצוני וחריף.

* יראון של הרי גליל. לא טעמתי טעימה "אנכית" אבל אומרים לי ששנים שונות טועמות מאוד שונה. אני אנסה יום אחד. 2003 זכור לי לטובה.

×”× ×”, סגרתי 11 בקבוקים… בפעם הבאה – יינות מחו"ל אולי? 🙂