תגית: מדע

פורסם ב

איסורים וחרמות על אינטרנט וכישופים

אתמול שמעתי בחדשות על כך שאסיפת רבנים חרדיים החליטה לחזור על מבצע שנות ה-70 נגד הטלוויזיות, ולכפות על הורים להוציא מהבית כל מכשיר בחיבור אינטרנט, תחת האיום שבתי הספר ימנעו חינוך מהדרדקים. הכל או לא כלום זו השיטה. במקום לחנך להבדיל בין טוב ורע צריך פשוט לזרוק את הרע מהחיים לפי הדוגמא הזו. רק לפני שבועיים נחשפה פרשת הרב מוטי אלון ובעקבותיה שוב נחשפה במערומיה אי היכולת של הציבור הדתי (אפילו לא חרדי) להתמודד עם האמת. שמעתי דיווחים על קורעי קרע, מארגני עצרת תפילה המונית, חושבים לשבת כמו ב"שבעה" ומדברים על ביטול של הלכות שפסק הרב בכל שנותיו. זהו. נמחק. אולי נגיד שהאיש בעצם לא דתי, הוא היה מתחזה כל השנים, נמחק מספרי ההיסטוריה ומלוח ליבנו כי דברים רעים לא קורים, ואז נהיה שוב טהורים לקראת בוא המשיח משיח משיח אויויויויויוי.

אז השבוע רבני העדה החרדית מבקשים לנכש מבית הספר את הילדים קהי השיניים של אבותיהם אוכלי הבוסר שמשתמשים באינטרנט. מה קרה להסדרה עצמית? טלפונים ללא MMS ו-GPRS? ספק אינטרנט שמפלטר תועבה כבר לא מספיק טוב? האם הרחקת מידע מהילדים באמת תעלים אותו או שתניח להם ליפול יום אחד לפחים ששום דבר לא הכין אותם אליהם? להזכירכם רק לפני שנתיים הייתה שרה פיילין עסוקה בלזייף הריון כדי שלא יגלו שביתה הצעירה נכנסה להריון לא מתוכנן באמצע כיתה י"א. כשהתגלתה הקנוניה המגוחכת באמצע המרוץ לנשיאות המשיכה פיילין להחזיק בדעה נחרצת נגד חינוך מיני ובעד הטפה להתנזרות. ביתה עוד כונתה כפוית טובה ע"י העיתונות השמרנית כשבגיל 18 פתחה פה נגד המדיניות האטומה של אימה לגבי חינוך מיני. לפחות לא ניסו לקחת לה את חופש הביטוי, אבל לנהל דיון רציני על המשמעויות לא טרחו בפוקס ניוז וארגונים דומים. כמו בכל ארגון שמרן, לשאול שאלות ולחבר קווים זה אחד האיומים הכי גדולים על דרך המחשבה התקועה שלהם, למימים שלהם יש מערכת חיסונית תוקפנית במיוחד, הם לא יעצרו לשאול שאלות, ואם יציגו להם ראיות שהם טועים הם יגידו לך שזה רק דיעה.

בסביבתו של הנשיא לשעבר בוש הבן קראו בזלזול לאנשים כמונו, שואלי השאלות, "The Reality-based community". אתם מבינים, הגענו למקום מסוכן בחיי האנושות, כשעושר אדיר של מידע ויכולת פרושים לפני המין האנושי ורובו מפחד לטבול רגל במים. האם מציאות היא מילה גסה ושאלות יביאו לחורבן המין? אני שמח שבוש כבר לא בבית הלבן, עם כל הדוקטורינות והדוגמות שלו…

בהמשך היום קיבלתי מחץ בן-חמו מייל בו הוא סיפר לי על הצעת תיקון לחוק העונשין – איסור פרסום מודעות על טיפול רוחני או מיסטי (מתנצל, קובץ DOC, אבל תוכנו המלא מצורף). אודה, חשכו עיני מהנוסח:

(א) המפרסם או משעתק אמרה, שמועה או ידיעה על מיסטיקה וטיפול רוחני, דינו – מאסר שלוש שנים או הקנס האמור בסעיף 61(א)(4).
(ב) בסעיף זה –
"מיסטיקה וטיפול רוחני" – כל עסקת חליפין של טיפול בתמורה, ואין נפקא מינה אם הייתה התמורה בכסף או בשווה כסף, או אם הוגדר הטיפול הרוחני המוצע כקסם, מיסטיקה, גירוש שדים, ביטול עין הרע, ביטול ויצירת חג'אב, ידיעת העתיד וגילויו או בכל כינוי אחר ובכל אמצעי שהוא."

בהמשך מפורט איך הגענו לכאן:

דברי הסבר
קוסמים, ידעונים ומיסטקאיים טוענים שהם יכולים להציל חיי אדם או לפתור בעיות משפחתיות או אפילו ליצור אותם, כגון קירוב או ריחוק בני זוג או טיפול ממחלות נפשיות או גופניות. לטענתם, הם מטפלים באמצעים וכלים שונים כמו: ספרים קדושים, קלפים, קפה, עופרת, חג'אב ושימוש במנדל (שני הכלים האחרונים נפוצים בשמות אלו בחברה הערבית).

רבים מאלה המוזכרים לעיל הם לא יותר מרמאים שמנצלים את הצרות, הבעיות והלחצים, שאליהם נקלעים אנשים, ובתמורה לשירותים שקריים הם גובים מלקוחותיהם סכומי כסף עצומים.

בנוסף היו מקרים רבים שבהם הניצול עבר כל גבול והגיע לכדי ביצוע עבירות פליליות חמורות, כגון אונס, הטרדה ומעשי סדום, תוך שרמאים אלו משתמשים במה שנתפש על ידי לקוחותיהם כ"כוח", "הילה" או "קודש" שהם מיחסים לעצמם ושהאנשים הנזקקים מיחסים להם בשל נזקקות. זה מצב שבו מתקיים ניצול של מעמד והיו מקרים שרמאים אלו גרמו לנזקקים להאמין ולהשתכנע שהסכמה לקיום יחסי מין עם המטפל תטהר אותם ותוציא אותם מבעיותיהם.

עוד יצוין, בענף זה מתגלגלים מיליוני שקלים בשוק השחור.

הצעת חוק זו מבקשת לאסור כל פרסום או מודעה על טיפול שכזה ובכך לסייע בלחימה בתופעה המתגברת ולו בהפחתת זמינות הכתובות הללו באמצעי התקשורת השונים.

חץ שאל לדעתי על החוק. התגובה המיידית שלי הייתה שזהו רעיון מטומטם משלוש הסיבות שבהמשך. זה נראה על פניו כחוק ספציפי נגד השמוקים שמסתובבים בקרבינו כמו גואל רצון, אשר פינטו ושורת "מיסטיקנים" שניצלו קצת יותר מדי את עדת הפראיירים שבאו לחסות בצילם, אבל:

  1. החוק הזה לא הולך רחוק מספיק, כיון שהוא מאפשר תחומים אפורים וניסוחים מתחמקים, הוא קשה לכפייה במתכונתו והוא לא מכסה את כל הרמאים הבעייתיים האחרים (ממששי הילות, מקשרי חוצנים, מדקרים, הומאופתים, מוכרי קמעות, כירופראקטים וכל סוג אחר של טיפול בלתי מדעי הטוען לריפויים, הצלות מסרטן וכולי).
  2. החוק הזה הולך רחוק מדי, כי לצידו לא מוצגת כל בקשה לצורת הגנה על הציבור בצורת חינוך לזהירות והפעלת שכל, וביעור הבערות לגבי כישופים ומאגיות.
  3. החוק הזה עלול להפוך את בעית "השוק השחור" בתחום לחריפה יותר, כי ידוע שחוקי איסורים מהסוג הזה לא עובדים (השוו לפרוהיביציה האמריקנית על אלכוהול, סמים ונשק). הבעיה שכאן אין גם סחורה לעקוב אחריה, מדובר ברעיונות מטומטמים שאותם רמאים מוכרים בכסף ותחת הפחדה לקרבנותיהם, ורעיונות אפשר להנפיק להרבה אנשים בלי להבריח חדשים מחו"ל…

אבל מה שמציק לי זה שזה מזכיר לי את הדוגמות של הותיקן נגד איסור בכישוף. הם לא אמרו מעולם שזה שטויות במיץ, אבל אסרו לעסוק בזה "כי זה אסור". בספריות הותיקן יש מאות ספרים אסורים כאלו, שהם שומרים מהקהל, עד כמה שאני יודע, כי הם עדיין נצמדים לדיעה שכישוף זה אמיתי ולכן זה מידע מסוכן. את הצעת התיקון הנ"ל הגיש לכנסת ח"כ גנאים, וחתומים עליה פחות או יותר כל השמאל הערבי בכנסת ודב חנין. לצערי זה ממשיך את הקו של "רב-תרבותיות" בחד"ש, שכבר הבעתי נגדו את דעתי. רב תרבותיות בחוק או בתרבות (ראו "תקינות פוליטית") זו מגמה אנטי-דמוקרטית המעכבת את התפתחות החברה בארץ והאנושות בכלל.

עדכון – עד שסיימתי לכתוב ולשלוח את הפוסט הזה, גם חץ פרסם ביקורת על הצעת תיקון החוק.

וקוריוז לסיום – עוד לפני שיעבור או לא יעבור התיקון של גנאים, חץ בעצמו נתבע ע"י רוכל/נוכל, אחד מאותן "מטפלים" קבלני קבלה שמוכרים אשליות ללקוחותיהם. אבל חץ לא יוצא נגד התופעה כולה. למרות שהבעתי את ביקורתי המבודחת בעבר, הוא עדיין אוהב לקרוא לעצמו "ספקן" למרות שהוא יוצא רק נגד "המיסטיקנים המזויפים" מתוך אמונה באוקסימורון של "מיסטיקנים אותנטיים". אבל הפעם התובע אשכרה עונה לו בעברית עילגת נגד הביקורת שחץ פרסם על פי הדברים שכתב הנ"ל באתרו בלבד. כמה מגוחך יהיה המצב הזה בעיני השופט כשיתייצב התובע מולו ויודיע שהוא בעצם עובד על אנשים ביושר ולא בעזרת מאגיה מסוכנת, ומולו יעמוד חץ ויטען שלפי מילותיו באתרו שלו, האיש מתאר שהוא מכשף שעוסק בתחום האסור מדאורייתא? אני לא יודע אם זה יותר מצחיק או יותר הזוי עד עצוב, אבל אם יפול עלי יום חופשי, אני אקפוץ באותו היום לתת לחץ את תמיכתי ולצפות בהצגה חינם. יהיה מעניין 🙂

פורסם ב

Choice of learning style

This post is in English for several reasons. Mostly it's because it was originally posted in English on "Metacognition: Learning to Learn" on Linked-in and I care not retype the whole thing, much less translate it (most of it was pasted without editing). For more about English posts in my predominantly Hebrew blog see my new page about this.

I'm a beginner in the field of education, but I want to become a better teacher. Here's one of the issues that bugs me the most – Is there a widely agreed-upon taxonomy of teaching/learning styles, accompanied by tools to figure out which approach is needed by each student?

Quoting from Debra Franciosi on another thread in that forum:

This worked in my classroom, and now I incorporate it into my adult training activities:

Provide learners with opportunities to learn in different modes — so they can work from their strengths, shore up weaker areas, and possibly discover new areas of strength. Once they have had this introduction, if you clearly identify your learning goals, then give the learners a menu of choices — how they get there CAN be up to them — as long as they get there. In K-12 classroom situations, it can take a while (months) to train them in the different options. I found that they were much more willing to try things when they understood the master plan — they would get to choose the best methods for their learning styles once everyone tried everything.

So there it is. One student gets confused or shut off if you show them the target before you embark on the journey. Others need to know that goal, so it's easier for them to put the stepping stones in place (putting the information available in context, if you will, to build it into knowledge at their own pace). Another class of learners can't grasp new ideas if you don't keep relating it to a subject they already know – throwing the burdain of finding parables for every unit of the subject. Other students will find it key to figure out those connections themselves and not have them spoon-fed.

The problem is that many of these approaches might contradict, most learners use more than one technique to handle different types of knowledge buildings (One example of the difference was given in the "Metacognition" forum by JM Ivler: "Math: Hierarchy ; Science: Helix ; Languages: Immersion"). I suggest that we try Franciosi's suggestion at some age (10-13, depending on the learner's levels of "self awareness", if you could suggest a test for evaluating that). At that point, somewhere at the upper two classes of elementary, we tell the kids – "these are the 6 common learning styles we see, there are also these other 4 ((I'm not sure if there's an official taxonomy of 4 or 6 or 10 learning styles, this is just an uneducated guess)). Do you recognize yourself in 2 or more of these categories? maybe try to think about this during classes and see which is your style in terms of liking/comfort or efficiency of understanding the information. Can you recognize the different teaching styles and be able to figure out if you prefer subjects because the teachers that teach them are conforming with the ways you are most likely to learn better or be more engaged? do you think you'd like lit/math/history/whatnot better if it was taught in a style more like that of that teacher or another?

Someone asked how is metacognition related to "learning to learn", so there's metacognition in the learning process for you. Sadly nobody ever approached me to give me this choice. In highschool we were grouped for certain subjects like math and physics based on our grades, which determined whether we would be taking 3, 4 or 5 unit matriculation tests come senior year.

I'm thinking: If a certain teacher simply can't give all the students what they need in a specific class, maybe it's time for students to pick the teacher by style and not have the school pick one for them by grades? How much better of a student could I be if at the 5th or 6th grade I was given to the tools to figure out what learning styles are better or worse for me and allow me to try the adjustments and be able to give feedback on what's not working right. rather than just thinking I hate the subject or the teacher or both without having the vocabulary to explain why.

A moment of metacognition then: As any of you can read from this post, I'm the kind of person who needs to understand the goal, try to break down its meaning to the needed secondary goals, and then attempt to plot the shortest "route" of stepping stones to reach them all with efficiency. not sure it's a good strategy, pretty sure most students don't try to get down this kind of a road at all, and most teachers thought I was a pain in the #$%, which in turn caused my school years to seem mostly as an attempt to pull the breaks rather than try to keep up with the teacher. I hope to start a project where learners of all ages and styles could find their path to learning even when sharing the same environment. More on that in a different post.

פורסם ב

דרושים אנשים יצירתיים

סיפרתי בפוסט הקודם שכדי להסביר לקהל הישראלי מה היא פרטיות ולמה זה חשוב, יצאנו לראיין מספר מומחים והכוונה היא לפרסם את התוצר בוידאו וכפודקאסט. ראיינו כרגע שני מומחים בתחומם ויש לי שלושה-ארבעה נוספים "על הכוונת". המטרה המוצהרת היא הסברה עובדתית שכן תם הנסיון הבהול לעצור את חקיקת המאגר הביומטרי, ועכשיו קהל היעד איננו בית הנבחרים אלא כלל הציבור. הכותרות שיצר לנו בחודשים האחרונים מאיר שטרית רלוונטיות פחות ופחות, ולמשרד הפנים עוד אין שום חומר הסברה בנושא. אנו מקווים למצוא משתפי פעולה כדי למלא את הריק הזה.

אם בא לכם לעזור לנו בכתיבת תסרטים, לשחק בקטעי המחשה מומחזים, ליצור אנימציה להבהרת מושגים מופשטים של הצפנה, אבטחה ותקשורת מחשבים, בהמלצות על שיטות הסברה, כתיבת תסריטים, כתיבת שאלות למומחים כולי, אנא פנו אלי כאן בבלוג או במייל ישיר כדי שאוכל למפות את הכשרונות למשימות.

למותר לציין שכל הקמפיין הזה מבוסס מתנדבים (ברובם מובטלים) ולכן חסר מימון. ענן המתנדבים אינו רשמי מטעם אף גוף מסחרי או עמותה, וכרגע לא נראה שהמצב הזה ישתנה, ולכן אין מה לשאול על תמורה כספית. הסרטונים יופצו ברשיון פתוח (כולל גרפיקה, אנימציה ותסריטים שתבחרו לתרום), והקרדיט לפועלכם כמובן יופיע בתוצר הסופי. אם אתם תלמידי בי"ס או סטודנטים במגמות רלוונטיות של תקשורת/קופירייטינג, כתיבה, עיצוב, אנימציה, משחק, קולנוע וכולי, אתם יותר ממוזמנים לשתף איתנו פעולה בצורה שתעזור לציונים שלכם, ותעשה לכם טוב על הלב באותה ההזדמנות 🙂

פורסם ב

קִראו לי "אנטיוכוס"

פוסט על התחבטות קטנה על סגנון הכתיבה שלי פה בבלוג. אם אתם רוצים להגיע ישירות לפואנטה שלי, קפצו לשני הפרגראפים האחרונים.

לפני כמה חודשים פורסמה ב"הידען" החדשה הלא-מרעישה כי אנטיוכוס לא היה רשע כמו שעושים ממנו, אני פתאום קישרתי שאולי הוא נבחר בתור הרשע הגדול (או בתור הסיר הטמבל) כי שמו דומה מספיק למושג האנטיכריסט במאגר האמונות התפלות שהנוצרים סינטזו לתוך המסורת המודרנית שלהם. ליהודים אין מסורת של מושג "צורר משיח" במובן הנוצרי עד כמה שאני יודע, אבל תוארי רשעות, דיני "מוסר" ותארי "רשע" ו"צורר" חולקו ללא מעט דמויות היסטוריות מלבד אנטיוכוס. מועדון הנבחרים כולל את היטלר, רבין, יוסי שריד וכל מה שבאמצע.

מחפשי הקנוניות שבין החרדים כמובן יגיבו בזלזול על הפרסום, מנקודת המבט שלהם ברור שחוקר אקדמי יטען שאנטיוכוס לא ניסה "ליוון" אף אחד, אלא רק להוציא לאנשים את הג'וקים הישנים מהראש ולהתחיל לחשוב בהגיון. ליוונים היו טכנולוגיות, היו להם חוקרי מדע, היו להם פילוסופיה, הנדסה וגאומטריה, והם הרגישו שראוי לעזור לאנשים לצאת מהבערות שלהם ולפקוח עיניים לאופציות תרבות וידע אחרות. הבעיה היא, כמו שאומר דן דנט, שאנשים לא אוהבים את ההתערבויות האלו.

והרי מה אני עושה כאן בבלוג? כותב נגד מוסדות דת וכפיה דתית, נגד ברית מילה ורבנות, בעד הפרדת דת ומדינה ומזהיר אנשים מ"רפואה" אלטרנטיבית. לשמחתי עוד לא חטפתי נהר מכתבי נאצה שאולי בלוגרים אחרים זוכים לו, אבל יש אנשים שברור לי שיראו פוסטים בבלוג הזה כהתקפה אישית. למעשה עד היום קיבלתי בסך הכל שלושה איומים לתביעת דיבה מעורכי דין ש"נעלבו" מדעתי על התנסחויותיהם והתנהגותם. במקרה אחד מחקתי את השם, במקרה אחר ערכתי החוצה התבטאויות מיותרות (אבל לא מיתנתי את הביקורת) אך בסה"כ לשמחתי האיומים לא מומשו. אני רק יכול להניח שעד כה הם התאפקו או תפסו שכל; למרות שאני יודע מתי אין לתביעה כזו בסיס, אני יודע גם שיהיה לי יקר למדי להוכיח את זה בבית משפט ((ראו הציטוט המפורסם של ג'רום ק. ג'רום בנושא שעוני כיס, שודדים ובתי משפט)).

כאנטיוכוס בזמני החופשי, כתבתי כאן על מדע, תרבות, אידאולוגיה, טכנולוגיה, ספקולציות עתידניות ונסיונותי הקטנים להחדיר רעיונות אלטרנטיביים למוחם וליבם של קוראי. אני לא מנסה להכתיב דיעה, רק מקווה ליידע אנשים. תקוותי שהבלוג לא רק מעביר מידע אלא גורם לאנשים להתעניין, להסתקרן, להפעיל חשיבה בקורתית וכולי. אחרי הכל אני מפקפק באמיתות ובוחן אותן בשביל עצמי, ומה שנראה לי חשוב אני חולק עם חברים וקוראים. אני משתדל לעשות עבודה יסודית אבל אם אני מפרסם בלי שבדקתי אני לרוב מציין את זה, ובנוסף קרה שפרסמתי שטויות וחזרתי בי ותיקנתי. אני לא מתבייש להודות בטעויות, אני אדם ואני מתלהב מדברים ואומר לפעמים שטויות מהבטן ולא מהראש. רציתי להאמין על עצמי שהייתי כותב עם יותר אחריות אם לבלוג היתה תפוצה של עיתון ודעתי אינה מובילה את הקהל הרחב. אבל אני לא עיוור לעובדה שבסה"כ אני אנושי, שלפעמים ההתלהבות הפכה לדברים שאני שונא כמו צדקנות ודמגוגיה.

אז הנה אני מגיע לפואנטה (או פואנטות) של הפוסט הזה. אני סוחב את הטיוטא הזו מאז חנוכה ((אין מצב שניחשתם!)) ולא היה לי קונטקסט שווה לפוסט עד השבוע האחרון. ראשית אני רוצה רק להתנצל אם התבטאתי בצהבהבות או פרופגאנדה פומפוזית במסגרת מסע הצלב שלי נגד מאגרים ביומטריים, איכות המידע באתרים ממשלתיים ואיכות התפקוד של משרתי הציבור. אני יכול להיות ענייני ועובדתי אבל זה עלול להיות קר ומשעמם, למשל: "שלחתי פניה לדובר משרד התחבורה לפני חודש ובקשת מידע לפני שלושה שבועות, לפני 17 יום הגשתי תלונה על המאגר ויום אחרי כן הצטלמתי במורת רוח לפני שבועיים, דפוס בארי שלחו לי את הרשיון החדש בדואר לפני 12 יום אבל הוא חזר (כי שלחו לכתובת לא נכונה) וביום ראשון הוא ישלח שוב. לאחר שלא הגיעו עדיין תשובות מניחות דעת מהגורמים הנ"ל ביקשתי להוסיף לטופס "שאילתת חופש מידע" את השאלה של הסרה מהמאגר – כלומר אם אקבל (באיחור) תשובות שלא אהיה מרוצה מהן, האם אוכל להגרע מהמאגר ושתמונתי תמחק (אפילו במחיר הפקדת רשיוני). נכון לכרגע לא התקבלו שום תגובות ממשרד הדובר, הממונה על חופש המידע, הממונה על תלונות הציבור, רשות הרישוי וכאמור גם לא הגיע הרשיון בדואר." – הכל אמת אבל זה לא הסגנון שלי, ואני בטוח שהייתם מפסיקים לקרוא…

מצד שני אני טיפה הפלגתי בהתנסחויות. כאן אני מכה על חטא. תמיד חשבתי שאין לי אגו מי-יודע-מה גדול או קל להשפעה, אבל הספיק ששלושה אנשים כתבו שהבלוג שלי זה המקום הראשון שהם ממליצים לאנשים לקרוא כדי להבין על המאגר והשלכותיו כדי לתת לי זריקת עידוד ושיכנוע בצדקת דרכי, ולפעמים הרגשתי שאולי קצת הגזמתי פה ושם (בניסוחים, בבחירת המידע). מאידך יש גם מצב שאני כרגיל מחמיר עם עצמי יותר מדי. הכרזתי על רצוני להיות "fair and biased" אבל אם לדעת מישהו גלשתי לתחום הניסוחים הבלתי הוגנים או הצהובים, תקנו אותי חופשי, בשביל זה יש תגובות בבלוג. במיוחד החברים האמיתיים שלי (אתם יודעים מי אתם!), אני סומך על יושרתכם.

לכן כמו שרמזתי בשבועות האחרונים אני מנסה "לעשות תיקון": (1) בשיתוף עם העורך והצלם המוכשר ערן ורד ואנשים טובים אחרים נצא לצלם כמה סרטי הסברה שייצמדו יותר לעובדות ופחות לדמגוגיה, פרטים בפוסט הבא. (2) מתבשל לי בראש רעיון לפודקאסט ויש לי גם 'שותפה לפשע'. פיילוטים ישלחו לכמה אנשים שאני סומך עליהם ועל דעתם לפני שאפרסם עוד פרטים 🙂 (3) כיווני קריירה שמפתיעים את עצמי נבדקים, אדווח אם יתגבש משהו.

פורסם ב

חיקוי היא הצורה הנעלה ביותר של אבולוציה

השבוע נודע לי שנפתח אתר חדש לעמותת "ארגון הביומימיקרי הישראלי", ואני מקווה שהמשמעות היא שיהיו לי עוד הרצאות מעניינות לראות בקרוב. ביומימיקרי הוא שם כללי לכל תחום מחקר או יצירה ששואב השראה מהטבע, ואתן שתי דוגמאות פופולאריות. מצד האמנות, אנטוני גאודי הוא אדריכל שקשה להתעלם ממנו בספרי הארכיטקטורה או ברחובות ברצלונה. מבתים שלמים ועד לאחרון הכסאות או מעקות המדרגות שהאיש תכנן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהם שיר הלל מתמשך לטבע. מתמטיקה וזואולוגיה מככבות בכל עיקול ופיתול, הכסאות בביתו (בפארק גואל) נראים כאילו קטפו אותם בטיול ביער, וכמה מבתיו המפורסמים מבלבלים את העולם עם קווים לא שגרתיים שמקבלים את השראתם מעצמות רגליים וגולגלות, קשקשי זוחלים או במבנים אחרים משובצות צורות גאומטריות.

ודוגמא לביומימיקרי במדעים. לכל מי שעוד לא נתקל בהרצאותיו של רוברט פול ב־TED אני ממליץ מאוד לצפות. הראשונה מ-2002 על רעיונות לפתח דבק מיקרוסקופי שמחקה את כפות רגלי השממית ((כמעט קראתי לפוסט "לך אל השממית, ראה דרכיה וחכם")) ושאר המצאות שאפשר ללמוד מהטבע, השניה על עיצוב רגלי רובוטים יעילות יותר (ושאר מנגנונים) כתוצאה מהתבוננות ברגלי חרקים וזוחלים, ובאחרונה (2009) על מה שהזואולוגים למדו בחזרה על זנב השממית מאנשי הרובוטיקה אחרי שאלו בנו כמה שנים מאוחר יותר רובוטים מטפסי קירות וגילו שהזנב עושה הרבה יותר ממה שדמיינו. מחקר בין תחומי שכזה מראה איך ביומימיקרי יכול לעזור לחוקרים בשני הכיוונים.

אבל חיקוי והעתקה של רעיונות מצליחים זה כמובן לא בשורה חדשה שיצאה מהפקולטות המודרניות להנדסה ועיצוב. הביולוג ריצ'ארד דוקינס העלה את הרעיון הפילוסופי הידוע של "הגן האנוכי", שמציעה לא להתייחס אל חתיכות הקוד גנטי כמנגנונים שמשרתים את הביולוגיה, אלא כמידע שרוצה להשתכפל בכל מחיר, ומשעבד את התאים של בקטריות כדי שישכפלו אותו. התא כאילו נכנע ל"רצונו" של ה"פולש", אבל בסופו של דבר יש ביניהם סימביוזה כי שניהם מועילים האחד לשני – הגן לא יוכל להשתכפל בלי התא, התא לא יוכל להשתכלל ולהתרבות בלי מנגנון הDNA. דארווין לא הכיר גנים ו-DNA אבל ניסה לדמיין את חוקי האבולוציה פועלים על רעיונות מדעיים, תרבות ושפה מדוברת, ודוקינס לקח את זה צעד הלאה והציע את הרעיון של "גנים רעיוניים" להם הוא קרה "מימים" מלשון מימיקה או חיקוי. הרעיון כאן הוא שוב שרעיונות הם מידע שרוצה להשתכפל ולכן מחפש פונדקאי זמין – הפונדקאי מעביר הלאה את הרעיונות, פוסל או משכלל אותם, הם עוברים אבולוציה ומתפתחים, הפונדקאים נאלצים לפתח מוח יותר גדול ופגיע כדי שהמימים יוכלו להשתכפל, מה שגורם לבעיות בתהליך הרביה וסכנות שונות, אבל השניים חיים בסימביוזה בסופו של דבר, כי המימים עוזרים לפונדקאים לשפר את מעמדם בעולם, ושני הצדדים מרוויחים. אבל האם נגמרה הסכנה?

(הערה – להרצאה זו ולבאה יש תרגום בעברית אם צופים בהן באתר TED, אבל משום מה לא כשהן מוטמעות…)

(פסקא לחמשת קוראי שלא מתמצאים בתרבות אינטרנטית, התנצלויותי לשאר הקוראים) יש המתייחסים לתשתיות web2.0 כמנגנונים כנועים להפצה, שכפול ושכלול מימים. לפעמים אינטרנט-מים פשוט כמו "תמונות חלתולים", מתפצל לתת-סוגות כמו LOLcats שבעצמה מכילה DNA שלם של מימים כמו "חתול תקרה וחתול מרתף", "מי גנב לאריה הים את הדלי שלו", "X. יש עלי." ועוד עד להתפוצצות אבולוציונית שאפילו מכניסה כסף. כמו בכל מערכת עם רעיונות ויראליים, יש כאן כללי חוקיות מזוהים ולפעמים גם הכלאות מעניינות רוחביות כמו Fail Dogs שנולד מתוך מים FAIL שקדם לו, בזיווג עם Lolcats, וקצת עזרה מאנשים שבבירור אוהבים חתולים ושונאים כלבים… מלבד כמה סקריפטים פשוטים לייצור עלילות אקראיות לסטאר טרק ובאפי, צופים אנשים שעוד יבואו אינטרנט-מימים שייצרו וישכללו את עצמם, אנחנו רק מחכים לאינטיליגנציה המלאכותית שתנסה את כוחה בהומור, תייצר חתולולים שיראו לה מצחיקים ותשאל אותנו "איך זה? ועכשיו? ועכשיו?". בינתיים המוטציות המוצלחות הם עדיין מעשה אדם, ואין צוות מוצלח יותר במעקב אחריהם מאשר צוות "דע את מימך" מבית רוקטבום (שי, זה בשבילך). בנוסף יש את ציר הזמן האינטראקטיבי הזה שמעיד על חנון משועמם להחריד שיושב מאחוריו.

הממטיקה הופכת בשנים האחרונות לבסיס לכל מני תאוריות מענינות ששואבות השראה שוב מהביולוגיה. לבסוף מבט פילוסופי נוסף שמציע להסתכל על רעיונות, תקשורת ו(מלחמת) תרבויות כמו על גנים, וירוסים, חיידקים פולשים ומערכות חיסון, ולחשוב טיפה על ההשלכות העתידיות…

פורסם ב

Caveat emptor

(למתקשים בלטינית, משמעות הכותרת היא פחות או יותר "אזהרה לציבור הלקוחות", מה שבשנים האחרונות מבלבלים עם "גילוי נאות" או אחיו הקרובים יותר "כתב ויתור אחריות" או "דיסקליימר")

אזהרה: אין לראות בפוסט הקודם כל מדריך או מידע אמיתי. מדובר ברצונו הטוב של יועץ עצמאי למשרד הפנים, המידע שהובא שם איננו מסמך רשמי של הממשלה, הוא איננו תשובה רשמית או לא רשמית של גורם ממשלה, הוא מידע שאינו סופי לפי הידוע לי, ולאחרונה הגיעו לאוזני שמועות מכמה כיוונים עליהם אני סומך, שלא ברור אפילו אם משרד הפנים יהיה זה שיישם את המאגר או שמא יופקע מידיו לרא"ם (השב"כ). תגובתו של מר אורן לשאלתי על הסיפור:

זה ששמעת על זה גם מXXX וגם מYYY זה מפתיע שבעתיים, אבל עדיין לא עושה את זה נכון. יתכן ששמעו חצאי דברים בנוסח "ראמ ינחו את הרשות והמאגר" ובהעדר דיאלוג שוטף פירשו את זה לא נכון. אני מודע לכך וגם מצר על זה שאין יותר מידע מפורסם, אבל אמרתי כבר בהתחלה שלהתעסק עם פרסום המידע זה הרבה מעל לכוחותינו. יש בפרויקטים האלו מספיק עבודה טכנית אמיתית, שזה המיקוד של כל הקבוצה הקטנה מאד שעוסקת בזה.
[…]
לגבי זה שזה רק משאלות לב ולא הפרויקט הסופי – נכון שזה עדיין בתהליך ונכון שיש דברים שאינם סופיים, אבל מה שנאמר לך מייצג לא רע את מה שיהיה. כל מה שנאמר על הכרטיס הוא מדויק לגמרי ואם לא יפתיעו אותנו בחקיקה אז זה גם סופי בהחלט. לגבי המאגר עדיין יש דברים לא סופיים אבל כל מה שנאמר עד כה נכון ויציב. יש כמה דברים שהם בגדר המלצות אבל הסבירות שהן תתקבלנה היא גבוהה מאד.

אזהרה: בקרוב תוגש הצעת חוק מלחמה בטרור ולא ברור עדיין מה הוא כולל. נכון לעכשיון התפרסם בעיקר שהוא מחמיר את העונשים על פעילות טרור, אבל ידיעה פיצפונת בידיעות המודפס אומרת שהוא מכניס שינויים בכ-1000 חוקים אחרים "בסגנון USA-PATRIOT האמריקני" ושעל הכנתו עמלו 3 שנים. אני מפחד שהוא עלול להיות יותר מאשר תיקון עונשי מאסר מ-30 ל-40 שנה וזוטות דומות. למי שלא מכיר את המפלץ שנקרא USA-PATRIOT act, כתבתי עליו פה בעבר. מדובר ב"פאטץ'" ענקי שמשנה למעלה ממתאיים חוקים אמריקניים עד כדי חדירה מפחידה לפרטיות ועבירות על מגילת זכויות האזרח. למרות זאת (ולמרות שאזרחים חפים נפגעו ממנו כבר לא פעם), תוקפו חודש מספר פעמים בארה"ב. בקרוב אצלנו?

אזהרה: חוקרים פרטיים מאשררים – בתנאים מסויימים אפשר לעשות סקימינג לדרכונים.

אזהרה: שימו לב לבעיות הפרטיות המובנות בכרטיסים החדשים של אוטובוסי דן.

אזהרה: הבנקים מגשימים בעמלות. זה לא חדש אבל יש עכשיו קמפיין מאורגן, אולי תרצו להצטרף?

אזהרה: הסינים אומרים שדיקור סיני זה טיפול דמה שנותנים רק לחולים נודניקים כדי שירגישו שנותנים להם צומי.

אזהרה: נתגלו טעויות בטבלה המחזורית שאולי תלויה לכם על הקיר. פאדיחות.

אזהרה: מקורות החדשות שלכם עלולים להכיל אוויר חם בכמויות מסוכנות. הם גם ממהרים לסלף ממצאים מדעיים ולעוות אותם (הנה עדכון על האייטם האחרון). מטריד מאוד לנוכח, למשל, בעיות ההסברה של שינוי האקלים הגלובאלי. בשבוע שעבר בילינו 3 שעות מעניינות בלשכתו של אלי ביהם ושמענו ממנו קצת על הצרות העיתונאיות שרדפו אחריו מאז ששם את פניו ברגע לא מתוכנן במרכז המאבק כששוכנע לעלות לדבר נגד החוק ברחבת הסינמטק, וכרגיל אין חדש תחת השמש, העיתונות הישראלית כתבה על הדיקן שהוא דוקטוראנט, שהוא מאסטראנט, ובפרסום אחד אמרו שהוא בכלל חוקר פרטי שעזב את האקדמיה. כל זה בלי קשר לרשימת השטויות שלרוב מתרחקות ב"ציטוטים" שבכתבות מהאמת.

אזהרה: גוגל שוב מפשלים בעמידה בעקרונותיהם הנעלים, ולשם שינוי זה כבר לא נראה כמו טעות. כשאתר כמו יוטיוב מפלה נגד דפדפנים חופשיים (כולל כרומיום לבית גוגל, אביו הרוחני של כרום), יש כאן סיבה להפעיל חשדנות.

אזהרה: נשים מסוגלות לחוש פחד מרחוק. או יותר נכון, מורות שחרדות ממתמטיקה מעבירות בצורה לא מודעת את החרדה לתלמידותיהן.

ראו הוזהרתן.