כמה פתוח?

היום התחלתי לעלעל קצת באיחור בחדשות אוגוסט פנגווין 2008, במיוחד בולט הדיון על קבלת מיקרוסופט כנותן חסות ראשית. הלינק האחרון מענין כי שחר דן שם על ההחלטות לקבל ממיקרוסופט גם מימון וגם הרצאה, והשאלה האם זה יאה, גם אם האחד לא מותנה בשני, וגם קצת התייחסות לרעיון המהפכני של לוגו מיקרוסופט על חולצת הכנס ליד טאקס ושאר הגראפיקה. להזכירכם הכנס מיועד לאוהדי רעיונות הקוד הפתוח בפרט וחופש התוכנה בכלל, ומיקרוסופט היא מהנלחמות הראשיות בנושא מזה 10 השנים שבהן הם מוכנים בכלל להודות שהGPL ולינוקס נמצאים על הרד"ר שלהם.

  • כשר ומסריח? שחר טוען שלכסף אין ריח ואין לו שום בעיה לקבל כסף מחברה שממנה הרבה מהתנהלות המשפטית של SCO בשנים האחרונות, וטענה בלהט בעתונות ובבתי המשפט כי מפיצי תוכנה חופשית הורגים את השוק, רוצחים את המקוריות והחדשנות ובכלל מתנהגים כפיראטים של רעיונות. בנוסף כל פעם שאני שומע מישהו מנסה להסביר את המושג FUD, הוא ישר גולש לדוגמאות של מיקרוסופט נגד העולם ו/או קהילת חופש המידע והתוכנה נגד מיקרוסופט. צירוף מיקרים? כל כך הרבה "דם רע" לא יתכן שאין לו שורשים אמיתיים איפשהוא…
  • מיקרוסופט גם ידועה בשיטת "חבוק והרחב", ואכן לאחרונה היא ניסתה לשווק גישה לקוד שלה תחת רשיון שלו היא קראה "רשיון קוד פתוח" שלפי הבנתי התחיל כרשיון שאפילו לא תאם את הOSD, ותוקן רק אחרי הרבה משוב שלילי מהקהילה. עדיין הרשיונות שלה מנוסחים באופן מוחצן בצורה שהופכת אותם ללא תואמים GPL.
  • לא אטרח לפרט פה את כל התקנים הקנייניים, התקנים הפתוחים שנשברו במכוון, קניית קולות בוועדות תקינה בינלאומיות, ובכלל התנהגות שלא תואמת את רוח תנועת המידע החופשי (וחוקת המקור, ואגודת האינטרנט, וה W3C ו…). אלי מרמור טוען ש"מודה ועוזב ירוחם" אבל ההיסטוריה הרחוקה והקרובה מלמדת אותנו שאין כאן שום הודאה ושום עזיבה ובאלמר עדיין במקומו מונח. המלחמות החמקניות האלו, הזלזול המוחצן בתקנים מוסכמים, השימוש הנרחב באיומים משפטיים מבדילים את מיקרוסופט בצורה חריפה מכל חברת תוכנה קניינית אחרת שממנה היינו יכולים לקבל חסות.
  • מיקרוסופט קיבלו לבסוף גם חלון הרצאה. לדברי שחר זה למרות ולא בגלל המימון של האירוע, אבל אני חושב שעדיין יש כאן בעיה של מראית עין. איזה טוויסטים יעלוזו לעשות כאן כתבי טמקא ונענע?
  • מצד שני, יש לי הרגשה, לפי הרחש בוואטסאפ, שבגלל גודל האירוע, ההרצאה של מיקרוסופט תמשוך את רוב הסקרנים (ובוודאי גם קריאות הביניים) וההרצאה המקבילה של שוש פורבס על דו"כ תהיה שוממת. אני מקווה שבמקרה כזה יתארגנו בצורה גמישה יותר ויתחילו את המסלול הטכני באיחור כדי שכולם יוכלו לשמוע את השיחה הזו. מעניינת או לא, חלון מיקרוסופט בכנס קהילת FOSS בארץ זה דבר שעוד לא ראינו.
  • בתגובות לשחר עמוס טוען שהעובדה שהקהילה מאפשרת למיקרוסופט לממן כזה ארוע מצביע על חסינות ותפיסה עצמית רצינית, של הקהילה, ומראה שהתבגרנו. אני מקווה שאכן כל הקהילה (שלא כולה בוגרת ושקולה בדיעותיה לגבי הענק מרדמונד) והעיתונאים יראו את זה כך, אחרת יש לפנינו משבר לא קטן. אישית הייתי מריץ מימון משני מהם השנה כ"פיילוט" ורואה מה התוצאות, לפני שהייתי מעיז לתת להם בגדול קרדיט כספונסר ראשי. בנוסף, הויכוח הנ"ל בוואטסאפ התחיל אחרי שכבר הוסכם הכל עם מיקרוסופט, כלומר הענין לא ממש הועלה להצבעה או אפילו דיון מחוץ לוועד לפני שהוסכם הכל. מוזר מאוד.
  • בלי קשר ישיר למיקרוסופט, אבל מוסיף תמיהה, המנשק הרשמי לאישור ההגעה לכנס ואישור ההצטרפות לאירוע חתימת המפתחות הוא אירוע סגור בפייסבוק. בשנים קודמות זה נעשה במייל או טופס באתר המקור. כשאני אומר "אירוע סגור בפייסבוק" אני מתכוון בסרקאזם כמובן. כל אירוע בפייסבוק הוא סגור. כדי לקבל את הזכות להרשם לאירוע אני צריך למכור את פרטיותי לעוד גוף אחד, ובמקרה זה אחד עם הסטוריה בעייתית וידועה של זליגת פרטיות, שאיננו נותן גישה למידע למי שלא מזהה את עצמו מול האתר בקוקי חד משמעי שמאפשר גם מעקב צמוד אחרי כל פעולה של אותו אדם באתר וכולי. זה נוגד את עקרונותי גם בנוגע לפרטיות וגם בנוגע לגבי פתיחות מידע ברשת (ששניהם אמורים להיות עקרונות עמותת המקור).

יחד עם זאת, דעותי על אוגוסט פנגווין לא מאוד השתנו עם השנים, ונראה שגם השנה אני לא עומד לחדש את חברותי בעמותה, אבל אני אנסה לבוא כי ההרצאות מעניינות בעיני.

כל כמויות המידע האינטרנטי הזה

שאתמול דיסקסתי, אבל איכשהוא פיספסתי את ההרשמה ואת הכנס של איגוד האינטרנט שיסתיים עוד כמה דקות.

זו השנה השלישית ברצף שאיגוד האינטרנט (שבו הייתי פעם חבר והלכתי לכנסיו הראשונים), לא שולח לי הזמנה ואני לא שם לב שיש כנס ומגלה את זה לאחר מעשה כשפתאום כותבים עליו. הלכתי לאתר שלהם ויש שם המון מפגשים ועדכונים מעניינים אבל אין רססים ואין עדכונים בדואר (אלא אם כן אשלם 70 ש"ח לשנה, לפי הiframe המגושם במרכז העמוד)

אולי אני פוץ בדרישות שלי אבל זה עדיין מוזר.

Wordcamp Israel '07 – הכי לייב שאני יכול…

עוד לא בדקתי בלוגים אחרים, אבל אני בטוח שהרבה שטרחו לבלוג בזמן אמיתי הקדימו אותי, אז אין לי מה לחדש הרבה, מלבד התמונות שצילמתי בכנס וורדקאמפ. אני מתנצל שידידנו פליקר החליט להפוך את הסדר הטמפורלי של התמונות, אין לי כוח למיין מחדש 42 תמונות, תחיו עם זה.

מה למדתי היום:

  • אני שמח שאין לי לאפטופ, אבל חבל ששכחתי להביא פנקס לרשום כמה הערות בצד…
  • יש הרבה נשים בעסק, מצוין! נשים לצערי לא נוטות להיות "ארלי אדופטרז" (שזה אולי מסביר את רווקותי, אבל זה לפוסט אחר?) אז זה אומר שבלוגינג עצמאי מגיע למיינסטרים?
  • אין לי שמץ של מושג כמה בלוג מיקצועי באמת מקדם את העסק, אבל לא ברור אם למישהו יש מושג.
  • חברות מרימות בלוגים בהיסוס כי תגובות לא מנומס למחוק ואז צריך להראות accountability, וזה יקר ולא נעים.
  • לורל נתנה כמה טיפים פשוטים אבל לא מובנים מאליהם
    • פוסטים מושקעים ו"מלאים" לא מעוררים תגובות. אם אתם רוצים תגובות הציגו 3/4 נושא ותנו לקוראים להמשיך משם.
    • אם אין לכם משהו חדש לספר לקוראים, לפחות הפתיעו אותם באיך שאתם מספרים את זה.
    • התמדה זה חשוב וגם "מנהגים קבועים". למשל פוסט תמונות של יום רביעי או פוסט סיכום הענף שאותו אתם מסקרים ביום שישי, וכדומה. אני חושב שבהחלט יש לי כמה רעיונות ליישם כאן.
    • ישנם כמה וכמה סקריפטים לגריזמונקי ששווה להכיר, ספיציפיים לניהול וורדפרס ואקיסמט.
  • לאט לאט יצטברו בלינק הזה התכנים מהכנס, חבל שזה כרגע נראה טיפה שבור (וארוך כי משום מה הוכנס כאן טקסט ארוך של קלינגר במקום לינק)

אני נהניתי והחכמתי. יש לי הרבה מה לעשות אופטימיזציה לוורדפרס, לתבנית שלי ולהתקין עוד איזה פלאג או שניים (כאילו אין מספיק). כל הכבוד למי שהרים, שזה אם אינני טועה בעיקר חנית, אהוד וטל. היפ היפ הוריי! ויש מספיק על מה לדבר לדעתי בשביל מפגש חודשי ולא רק שנתי…

עדכון – עכשיו קראתי שאם אוסיף את התגית הנכונה, המאמר יופיע באתר המרכזי. המילה הסודית היא wordcamp2007israel, ילדים!

אדמת איילה הקדושה

איפה עוד בעולם מבעירים דברים קדושים? אני לא מדבר על קטורת בכנסיות, אני מדבר על המקבילה של להעלות את ספר הסידור או תהילים באש בגלל שהוא קדוש. אולי זה קורה בוויקה או במסורות של הלוויות ויקינגיות, אבל כאן באיילה חומר הבערה הקדוש (לחובבי ויסקי) הוא האדמה עליה אנחנו דורכים. הכבול הגמיש הזה הוא לא בוץ מת, אלא אלפי שנים של צמחים נרקבים דחוסים בשכבות. יש לו ריח אחר מהבוץ שאתם מכירים מהמילואים, יש לו טקסטורה אחרת מהבוץ של החורף במושבים. תחשבו יותר דומה לאדמת הכבול באיזור אגמון החולה, רק שכאן הכבול מכיל אצות שנשטפות לחוף, תפרחות של heather שאני לא סגור מה שמה בעברית, וצמחים מקומיים אחרים, שמעניקים טעם עשן שונה ומעניין, יוד מהאצות, מלח מהים, ושנים (אלפי שנים!) של דה-קומפוזיציה ורה-קומפוזיציה, ואלוהים יודעת מה…

כששורות אלו נכתבות ביום רביעי, אני יכול רק לדמיין. כשהן מתפרסמות ביום ראשון של שבוע אחרי אנחנו בערך יממה אחרי שנחתנו על אדמת איילה, ואולי הספקנו לתפוס הופעת ג'אז ובוודאי כבר ביקרנו לפחות בשתיים משלושת המזקקות של דרום האי, הנחשבות אולי למעושנות בעולם (עד שתיפתח פורט שארלוט שכתבתי עליה בעבר). לגוולין הוא האריסטוקראטי שבמאלטים, לפרואייג כנראה המעושן והפרוע בינהם כמו קומזיץ על החוף, וארדבג גם הוא פשרה מצוינת בין השניים. כמה מהבקבוקים שמיוצרים כאן באופן סדרתי מגיעים פעם אחר פעם לראש רשימת מצעד המאלטים של כל הזמנים. הנה העשיריה הפותחת, לפי דירוג ויסקי מגאזין:

10 Longmorn 25 year old 45%
9 The Macallan 30 Year Old 43%
8 The Macallan 50 Year Old Millennium 43%
7 Lagavulin 16 Year Old 43%
6 Macallan Gran Reserva 18 Year Old 43%
5 Ardbeg Provenance 55.8%
4 Highland Park 18 year old 40%
3 Springbank 35 year old 46%
2 Talisker 20 year old 58.8%
1 The Macallan 18 year old 43%

את הלגאוולין יש לי כמובן בבית, ומשאר הרשימה ננסה כמובן לטעום או להשיג 🙂
גם יצא לנו לבקר ברב המזקקות ברשימה הנ"ל. רשמים כשנחזור! 🙂

לכל אחד יש סבתא מרומניה

גיא מכריז על עצמו בגאווה כי הוא רומני, משפט אחרי זה הוא יודה שהוא לא אוהב חצילים, דקה אחרי זה יסתבר שהצד של אימו הביא את רומניה למטבח ועוד מחקר קל יספר לכם שבעצם רק הסבתא מרומניה. אבל הסבתא זה הצד המבשל וזה העיקר…. המורשת המשפחתית שלי דילגה על אבא שלי, אבל אחותו ואחותי מבשלות (ואופות) עדיין ממטעמי המטבח של סבתא. הוריו של אבי הצבר נולדו שניהם באותו איזור (בוקובינה) כמו סבתו של גיא, רק שהם נולדו כ15 שנה קודם כשהאזור היה עדיין בשליטה אוסטרו-הונגרית ודבר גרמנית. הבישולים אותו דבר רק עם שמות אחרים, כי השלטון והשפה השתנו אולי אבל לא המצרכים במטבח. את הכרוב הממולא היה "הולישקעס" והממליגה היתה פולנטה אבל רוב המאכלים סה"כ מאוד דומים. היום אגב, אם ארצה דרכון רומני אין עם מי לדבר, כי כפרי הולדתם של סבא וגם של סבתא נמצאים מאחורי הגבול האוקראיני, ובאזור מסוכן ביותר לתיירים, גם אם הייתי רוצה לבקר שם.

סבתא בטי שלי עזבה אותנו ב94, לפני 13 שנה החודש, אחרי כ-3 שנים עוד מצאנו בפריזר עוגת שוקולד שלה וזה היה טעם שהביא לנו דמעות לעיניים. אחותי ודודתי עוד יכולות להגיע קרוב אבל לא מושלם, לטעם של המטבח שלה. יש מתכונים שפשוט לא יעבדו אם תבשל בכף מתכת ולא עץ, יש אולי איזה רכיב שהיצרן שינה את טעמו עם השנים ואין להחזיר… יש דברים מושלמים שאי אפשר לשחזר פשוט כי הם אצלנו בזכרון כבר עם אסוציאציות מאוד מסוימות.

אבל היום זה נחת לי על בלוטות הטעם בלשון, ותהיתי איך לא תפסתי את זה קודם. הכרוב הממולא אצל חיים הרומני בת"א פשוט זרק אותי אחורה שנים למטבח ההוא בחיפה שכבר לא קיים. וילי (הבן של חיים) סוגר את המקום לצערי, פשוט התעייף, ולא מצא מישהו שמוכן לקחת את המקום בידיים ולהמשיך את מסורת המקום. אם היו לי בייצים אולי הייתי הולך על הרפתקה כזו של החלפת קאריירה, אבל אני בייצימלס. בינתיים נשאר לי ולגיא לקפוץ אל וילי למסעדה בשישי לארוחה מצוינת וקורעת תפרים במכנסיים, ובגלל הגעגועים לכרוב הממולא חזרנו שוב אתמול בערב. ישבו איתנו גם ענבה (25% מרומניה) ואפרת (100% שורשים מרומניה) אבל אני יכול להבטיח לכם שאין שום צורך בגנים מפוברקים (כי כולנו בולגרים, כמאמר הרב סנדרסון זצוקלל"ה, או שמא כולנו בלוגרים? לא חשוב)…

הפואנטה שאוכל טוב ובייתי עושה לך טוב. ואפשר להתלונן שההולישקעס של סבתא היו יותר מתקתקים ואילו של וילי חמצמצים ועם עגבניות, אבל זה היה כ"כ דומה, והכבד הקצוץ היה ממש בול.. כל ארבעת יושבי השולחן באים ממשפחות שמקפידות במסעדות להזמין את מגוון המנות הגדול ביותר ואז להתייחס אליהן כמגש מרכזי. כולם טועמים מהכל (למרות שאני מודה שאצלי במשפחה זה אולי הכי קיצוני) אבל אתמול ארבעתנו הזמנו את אותה המנה ולאף אחד זה לא הפריע.

נראה לי שמי שאוהב אוכל פשוט אוהב. לא גנים קובעים את זה. אולי קצת מסורת מהבית. בין סטייק פילה לבן לבין הכרוב הממולא עם הממליגה והמטיטה (קבב רומני בשבילכם) גיא התקשה להבין איך פגש אנשים (בעיקר ממוצאים צפון אפריקנים אבל גם אשכנזים שסבתא שלהם לא בישלה להם) שטוענים שהמטבח האשכנזי תפל ומשעמם וחסר נשמה. אני מציע לכם לקפוץ למסעדה החביבה הזו באמצע רחוב נס ציונה (בין מגדל האופרה ובית המגדלור) לפני שבמוצ"ש תוגש שם הארוחה האחרונה…

הקוראים מוזמנים לחלוק חוויות ממטבחה של הסבתא (לי יש עוד הרבה), ו/או להמליץ על עוד מסעדות פשוטות ואותנתיות שכאלו, מכל מוצא שהוא.

השקת קאריניאן, רוזה ולבן בויתקין

חדר החביות

גיא הקדים אותי לכתוב על טעימה שהוא לא היה בה. חוצפן 🙂 אבל אני הייתי ויש לי הוכחות….

קריניאן 2005הוזמנתי באימייל מסודר לקחת את ארגז הקריניאן העתידי שקנינו. אחרי שטעמתי אותו כבר הצטערתי ששני בקבוקים מתוך השישה הם של שי… הקריניאן החדש רק מתחיל להראות מיהו ומהו, עוד שנתיים (או שלוש) יגיע השיא האמיתי שלו ותעלם מעט המרירות שיש בסיומת, קשה לחכות! הריח טיפה סגור עדיין אבל מלא ריחות מבטיחים ואדומים של פירות מרוכזים, תותי שדה ושאר פירות אדומים. בפה מתפרצים רימונים וטיפה תות שדה, אולי רמז של נקטרינות, פשוט טעם מלא ועשיר, וקשה להחזיק אותו בכוס ולראות לאיפה הוא מתפתח, אבל שווה את ההמתנה אם הצלחתם. פשוט לא נגמר 🙂

שלישית מסע ישראלי
גיא הוסיף על הלבן והוורוד. מרעננים כיפים וקיציים, ראויים גם ב8 וגם ב12 מעלות, אין כאן בעיה של חוסר בארומטיות, הגוורץ והויוניה מככבים ונותנים יופי של חמצמצות מעניינת ולא מוגזמת אבל טעמים חלקים וארוכים מצד שני, פשוט מושלמים שניהם! הלבן לכיוונים של מישמש, ליצ'י, אשכוליות ושאר פירות לבנים. בורוד נוכחות הזגים עדינה אבל מוסיפה תות שדה ומורידה מהחמצמצות של הענבים הלבנים, מדובר ביין יחודי בטעמים פירותיים מחד אבל לא חסר עומק, מתאים לשתיה לבד או עם ירדות ודגים ואפילו עם בשר! פשוט גאונות בכוס וראוי להכלל בתפריט היינות שלכם בבית… אולי מגיע לשוק דור חדש ומרענן של רוזה טוב לשם שינוי? דרינקינג נותן לא מעט ביקורות רוזה… מעניין מה הוא יגיד 🙂

מכונת מילוי ביקב ויתקיןאסף פז בקצרים וסנדלים
באתי בסנדלים ומכנסיים קצרים לאירוע וזה היה לגמרי במקום – גם היינן המבריק שלנו אסף פז הופיע בדיוק ככה להשקה בעצמו… אני בעד הדרך הפשוטה ולעניין שיש למושבניקים האלו למכור את היין שלהם (ואנחנו מכורים!)

שביל הכוסות
הבעיה האמיתית היחידה כאן היא שהיקב ייצר השנה רק 600 בקבוקים של ורוד, וכמעט כולם מכורים מראש למסעדת סושי סמבה. למעשה רק מאה הוצעו למכירה במגבלה של שישה לאדם, וכמובן אני קניתי 1% מהתוצרת, עוד אחוז הלך לשי ועוד אחד לגיא, ולפחות עוד חמישה ארגזים "עפו" מול עיני. המשך הטעימה היום ב16:00 ואם לא תגיעו בזמן, יכול להיות שכבר לא יהיה לכם ורוד… (אלא אם כן תגיעו ליומולדת שלי)

כל התמונות בעמוד כאן הן כמובן שלי, ואולי עוד כמה יעלו בקרוב אצל גיא…