כמה פתוח?

היום התחלתי לעלעל קצת באיחור בחדשות אוגוסט פנגווין 2008, במיוחד בולט הדיון על קבלת מיקרוסופט כנותן חסות ראשית. הלינק האחרון מענין כי שחר דן שם על ההחלטות לקבל ממיקרוסופט גם מימון וגם הרצאה, והשאלה האם זה יאה, גם אם האחד לא מותנה בשני, וגם קצת התייחסות לרעיון המהפכני של לוגו מיקרוסופט על חולצת הכנס ליד טאקס ושאר הגראפיקה. להזכירכם הכנס מיועד לאוהדי רעיונות הקוד הפתוח בפרט וחופש התוכנה בכלל, ומיקרוסופט היא מהנלחמות הראשיות בנושא מזה 10 השנים שבהן הם מוכנים בכלל להודות שהGPL ולינוקס נמצאים על הרד"ר שלהם.

  • כשר ומסריח? שחר טוען שלכסף אין ריח ואין לו שום בעיה לקבל כסף מחברה שממנה הרבה מהתנהלות המשפטית של SCO בשנים האחרונות, וטענה בלהט בעתונות ובבתי המשפט ×›×™ מפיצי תוכנה חופשית הורגים את השוק, רוצחים את המקוריות והחדשנות ובכלל מתנהגים כפיראטים של רעיונות. בנוסף כל פעם שאני שומע מישהו מנסה להסביר את המושג FUD, הוא ישר גולש לדוגמאות של מיקרוסופט נגד העולם ו/או קהילת חופש המידע והתוכנה נגד מיקרוסופט. צירוף מיקרים? כל כך הרבה "דם רע" לא יתכן שאין לו שורשים אמיתיים איפשהוא…
  • מיקרוסופט גם ידועה בשיטת "חבוק והרחב", ואכן לאחרונה היא ניסתה לשווק גישה לקוד שלה תחת רשיון שלו היא קראה "רשיון קוד פתוח" שלפי הבנתי התחיל כרשיון שאפילו לא תאם את ×”OSD, ותוקן רק אחרי הרבה משוב שלילי מהקהילה. עדיין הרשיונות שלה מנוסחים באופן מוחצן בצורה שהופכת אותם ללא תואמים GPL.
  • לא אטרח לפרט פה את כל התקנים הקנייניים, התקנים הפתוחים שנשברו במכוון, קניית קולות בוועדות תקינה בינלאומיות, ובכלל התנהגות שלא תואמת את רוח תנועת המידע החופשי (וחוקת המקור, ואגודת האינטרנט, וה W3C ו…). אלי מרמור טוען ש"מודה ועוזב ירוחם" אבל ההיסטוריה הרחוקה והקרובה מלמדת אותנו שאין כאן שום הודאה ושום עזיבה ובאלמר עדיין במקומו מונח. המלחמות החמקניות האלו, הזלזול המוחצן בתקנים מוסכמים, השימוש הנרחב באיומים משפטיים מבדילים את מיקרוסופט בצורה חריפה מכל חברת תוכנה קניינית אחרת שממנה היינו יכולים לקבל חסות.
  • מיקרוסופט קיבלו לבסוף גם חלון הרצאה. לדברי שחר ×–×” למרות ולא בגלל המימון של האירוע, אבל אני חושב שעדיין יש כאן בעיה של מראית עין. איזה טוויסטים יעלוזו לעשות כאן כתבי טמקא ונענע?
  • מצד שני, יש לי הרגשה, לפי הרחש בוואטסאפ, שבגלל גודל האירוע, ההרצאה של מיקרוסופט תמשוך את רוב הסקרנים (ובוודאי גם קריאות הביניים) וההרצאה המקבילה של שוש פורבס על דו"×› תהיה שוממת. אני מקווה שבמקרה ×›×–×” יתארגנו בצורה גמישה יותר ויתחילו את המסלול הטכני באיחור כדי שכולם יוכלו לשמוע את השיחה הזו. מעניינת או לא, חלון מיקרוסופט בכנס קהילת FOSS בארץ ×–×” דבר שעוד לא ראינו.
  • בתגובות לשחר עמוס טוען שהעובדה שהקהילה מאפשרת למיקרוסופט לממן ×›×–×” ארוע מצביע על חסינות ותפיסה עצמית רצינית, של הקהילה, ומראה שהתבגרנו. אני מקווה שאכן כל הקהילה (שלא כולה בוגרת ושקולה בדיעותיה לגבי הענק מרדמונד) והעיתונאים יראו את ×–×” כך, אחרת יש לפנינו משבר לא קטן. אישית הייתי מריץ מימון משני מהם השנה ×›"פיילוט" ורואה מה התוצאות, לפני שהייתי מעיז לתת להם בגדול קרדיט כספונסר ראשי. בנוסף, הויכוח ×”× "ל בוואטסאפ התחיל אחרי שכבר הוסכם הכל עם מיקרוסופט, כלומר הענין לא ממש הועלה להצבעה או אפילו דיון מחוץ לוועד לפני שהוסכם הכל. מוזר מאוד.
  • בלי קשר ישיר למיקרוסופט, אבל מוסיף תמיהה, המנשק הרשמי לאישור ×”×”×’×¢×” לכנס ואישור ההצטרפות לאירוע חתימת המפתחות הוא אירוע סגור בפייסבוק. בשנים קודמות ×–×” נעשה במייל או טופס באתר המקור. כשאני אומר "אירוע סגור בפייסבוק" אני מתכוון בסרקאזם כמובן. כל אירוע בפייסבוק הוא סגור. כדי לקבל את הזכות להרשם לאירוע אני צריך למכור את פרטיותי לעוד גוף אחד, ובמקרה ×–×” אחד עם הסטוריה בעייתית וידועה של זליגת פרטיות, שאיננו נותן גישה למידע למי שלא מזהה את עצמו מול האתר בקוקי חד משמעי שמאפשר גם מעקב צמוד אחרי כל פעולה של אותו אדם באתר וכולי. ×–×” נוגד את עקרונותי גם בנוגע לפרטיות וגם בנוגע לגבי פתיחות מידע ברשת (ששניהם אמורים להיות עקרונות עמותת המקור).

יחד עם זאת, דעותי על אוגוסט פנגווין לא מאוד השתנו עם השנים, ונראה שגם השנה אני לא עומד לחדש את חברותי בעמותה, אבל אני אנסה לבוא כי ההרצאות מעניינות בעיני.

המשך הרפתקאותי הבירוקרטיות (בערך): הפעם – משרד המשפטים שם קצוץ על הפרטיות שלכם וכך גם "דאן אנד ברדסטריט"

לפני כמה ימים קראתי מאמר מעניין על SEO ובסקרנות לא אופיינית הלכתי לחפש כמה גבוה בתוצאות ל"עירא אברמוב" מופיע הבלוג הזה. נדהמתי לגלות שהפייג'ראנק של האתר האישי שלי כל כך נמוך ששטויות כמו תפוז (שבו אני לא משתמש) עולות גבוה ממנו, וכמוהו איזו ידיעה עתיקה באתר חדשות עלום שם על שהתחלתי לעבוד במקום שנסגר. עד כאן לגבי מציאת האדם לפי חיפוש גוגל. יופי נחמה.

אבל התוצאה הרביעית הטרידה אותי מאוד. כתבתי על זה בלי להזכיר שמות אבל מתבהר שזה לא יעלם בקרוב, אז אני כבר אפרסם את זה ודי. הסיפור הוא שמצאתי את הפרטים האישיים שלי בדאנ'ס גייד. מדובר בחברה לנתונים פיננסיים. הם אוספים מידע מכל הבא ליד ומרכזים אותו במקום אחד כדי שתוכל לעשות בדיקות אשראי לגביהם מול גופים או כל שימוש אחר, שזה כמובן עולה כסף. לא רק שגיליתי שכעוסק מורשה אני מופיע אצלם, אבל במקום אחד מרוכז מופיעה גם כתובתי האישית ומספר העוסק המורשה שלי, הלא הוא מספר הזהות שלי.

מה לא בסדר בזה?

  • הכתובת הפרטית שלי שהם מפרסמים, איננה כתובת העסק שלי כפי שרשומה ברשות המיסים, היא גם איננה הכתובת שרשומה במשרד הפנים.
  • בעזרת מספר הזהות שלי אפשר לבצע כל מיני פשעי "גניבת זהות" כמו לבצע בשמי פעולות בנק או ביטוח או בשאר מקומות, לך תדע כמה נותני שירות לא מבקשים זיהוי מעבר למספר הזהות בימינו. ×–×” לא אמור להיות ×›"×› קל, אבל לצערנו ×–×” כן, ודנסגייד מתעלמים מזה בלי להניד עפעף.

(האמת היא שאין לי אפילו הרבה מה לכעוס בימינו על D&B כאשר דיסק מעודכן חדש של מרשם התושבים מוצא את מקומו כל כמה חודשים ברשת. אני מכיר כמה אנשים שיש להם את העותק שלו בבית, ×›×›×” בשביל הנוחות של למצוא אנשים… בשבילי יש כאן איזה גבול חוקי תחתון ואני לא מעיז להחזיק עותק שלו, אבל הפואנטה שהוא מאוד זמין. אם רק הייתי רוצה להשתמש בו או לעשות מחקר "גנאולוגי וגניקולוגי" על כל אזרח רשום במדינה.)

אבל עדיין, מדובר על זה שכתובתי הפרטית ומספר הת.ז. מפורסמים בצמוד לשמי בצורה שעכשיו שמורה בגוגל קאש. כעסתי, חיפשתי את פרטי ההתקשרות (נחשו מה, האתר קצת שבור בפיירפוקס) וכתבתי להם מכתב זועם על כך שאינם מנסים לבנות איזו שהיא שכבת הגנה בסיסית נגד קצירת המידע הנ"ל, אבל קיבלתי תשובה קרה, משפטית ומזלזלת (לדעתי) מרכזת פניות הציבור שלהם, לירון מאור-לוי ((שלצערי לא מצאתי את מספר תעודת הזהות שלה, אחרת הייתי מפרסם אותו פה)):

תלונתך שבסימוכין הועברה אלי לצורך טיפול והריני להשיב כדלקמן:
הצגת מידע עסקי על חברות ועסקים הינה צורך משקי חשוב ביותר ומטרתו בין היתר לאפשר לעסקים וליחידים לבצע עסקים בבטחה. לאור חשיבות זו הכיר המחוקק בצורך זה, אפשר איסוף ומסירת מידע על חברות ועסקים ואף התיר זאת באופן מוסדר במסגרת חוק נתוני אשראי.
פעולותיה ומאגרי המידע של דן אנד ברדסטריט מוסדרים על פי חוק ומאפשרים לה לאסוף, לנהל ולמסור מידע אודות עוסקים וחברות. חברתנו מחזיקה לשם כך ברישיון אשר הונפק לה ממשרד המשפטים. למותר לציין, כי דן אנד ברדסטריט אינה נדרשת לקבל את הסכמתם של העוסקים והחברות כדי לאסוף או לספק מידע אודותם.

אנו תיקווה כי הינכם מבינים את הצורך ואת העובדה כי אנו פועלים במסגרת החוק ולא נוכל להיענות לדרישתך בדבר מחיקת פרטי המידע המצויים בידנו על העסק אשר ברשותך.

למרות האמור, במידה והמידע אותו אנו מספקים הינו שגוי או אינו מעודכן נשמח לקבל את הערותיך על מנת שנוכל להציגו באופן המדויק ביותר.

נשמח לעמוד לרשותך בכל עת.

בכבוד רב,
לירון מאור לוי
רכזת פניות הציבור
דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ
טלפון: 03-7331530
פקס: 03-7330340
:E-mail maorl@dbisrael.co.il

השארתי לה הודעה טלפונית והיא חזרה אלי אחרי כשעה וחצי או שעתיים. המכתב הוכתב ×¢"×™ סמנכ"ל המידע של D&B בשם משה ברדוגו ((שבאופן מפתיע לא מצאתי את מספר תעודת הזהות שלו במאגר! חבל, הייתי מפרסם גם אותו, לפחות כדי שלא תתבלבלו בטעות עם משה ברדוגו השני, שיושב עכשיו בכלא על רצח)). מסתבר שהחברה אינה עוברת על שום חוק, המאגר הוא באחריות ורשיון משרד המשפטים, רשם החברות, ואין איך לבקש הסרה מהאתר. אני חוזר שנית – אין איך לבקש להסיר או להסתיר פרטים. אלא אם אתה חברה. הפרטים של חברה בע"מ עולים כסף ולא נגלים לגוגל. הפרטים האישיים של עוסקים מורשים הם יותר אישיים אבל פחות ריווחיים, אז הם גלויים לכל דורש.

הגב' מאור-לוי היתה מאוד אדיבה איתי בטלפון, למרות שאני קצת איבדתי את קור רוחי בהתווכחי איתה. מסתבר שאני גם לא הראשון שפונה. הטענות החוזרות והנשנות שלה שכל המידע מופיע גם באתרים ממשלתיים שגויות. באתר שע"ם אפשר למצוא את חלק מהמידע על חברה או ע"מ אם יש לך את מספר הזהות שלי מראש, אבל לא יתנו לך את הרשימה המלאה או את מספר הזהות שלי לפי שמי, וגם אז זה מוגבל למספר מצומצם של מספרי ע"מ בכל בקשה ומעבר מוצלח של מבחן קאפצ'ה. גם באתר רשם החברות אי אפשר להוציא מידע מלא של עוסקים מורשים, רק מספרי ח.פ. של חברות, ורק לאחר חיפוש עם בקשת POST, כלומר שוב, לא כתובת GET קבועה וגלויה למנועי חיפוש.

נתתי לה את ההנאה מהספק, ניסיתי לפנות היום מספר פעמים אל רשם החברות טלפונית, אבל המערכת האוטומטית תמיד מפנה אותי את מערכת תאים קוליים ותמיד אני מקבל את ההודעה המדהימה כל כך של "הופנית לתא הקולי של מנוי XXXX, לצערינו אין למנוי תא קולי במערכת. שלום! (ניתוק)". אין עם מי לדבר אם לא ניגשים אישית. כרגיל.

התקשרתי למחלק עבירות מחשב במשטרה, כדי להתייעץ מה אפשר לעשות. השוטר האדיב בצד שני הסכים איתי לחלוטין שמדובר בפוטנציאל לגניבות זהות מבהיל למדי אבל אמר שאם המאגר שבידיהם חוקי וההצגה שלו חוקית אז אין לו מה לעשות, ובוודאי לא למחלקה שלו. גם אם מדובר בפעילות מונעת גניבות זהות, הדבר יטופל ע"י מפלג ההונאות הכללי ולא מחלקת עבירות מחשב. ככלל המלצתו היתה שהדרך היחידה המוצלחת לפעולה בנידון תהיה פניה לעיתונות, אבל את זה העדפתי שלא לעשות כדי לא למשוך יתר תשומת לב לעצמי ומספר הזהות שלי. שלחתי בטוויטר פניה נרגשת לכל אנשי התקשורת שמנויים על הטוויטים שלי ((כלכליסט, נענע, עידוק ולא יודע מי עוד)) מי מעוניין בסיפור על גניבות זהות וזכיתי ל0 תגובות. זה אכן מפחיד רק אותי?

עם המידע ה"מרענן" הזה פניתי חזרה אל הנהלת D&B. הסברתי להם שחבל לי שהם מחזירים לי תשובה משפטית קרה במקום להיות קצת יותר מודאגים לפרטיות שלי ושל כל העוסקים המורשים בישראל. הוספתי שהמשמעות של פרסום המידע היא נזק תדמיתי להם ונזק פוטנציאלי אישי שלי גדול פי כמה, אבל אם לא תהיה ברירה אהפוך את זה לענין ציבורי. על זה כבר קיבלתי תגובה ממשרדי עורכדין החברה. ענה לי עו"ד ניב סבר ((גם כן אין לי ת.ז. לצערי)) מחברת עו"ד מ. פירון מאבא הילל סילבר 16 ברמת גן. הוא הקליד מכתב יפה, הדפיס אותו, חתם עליו, סרק אותו ונתן לעו"ד שירי לינד ((שוב אין לי ת.ז. לצערי)) לשלוח לי PDF של הסריקה במייל (אז אני לא יכול אפילו לחתוך ממנו טקסט), אבל אספר לכם שבה ענה כי 'מרשתנו לא השיבה לך תשובה "משפטית" כמשתמע מהפניה האחרונה אליה' וכך הלאה, וכי כל המידע נמסר לפי חוק בהתאם לסעיף 33 לחוק נתוני האשראי 2002 ורשיון מידע. האיום שצורף כאן היה עדין שבעדינים:

3. כפי שידוע לך היטב, פעולותיה של מרשתינו הינן חוקיות וכאמור נעשות מכוח הרשיון שניתן לה. מרשתנו דוחה את האיום המסווה בפנייתך האחרונה אליה, לפיה תפעל באופן שיגרום לה נזק תדמיתי אם לא תסיר את פרטיך. מרשתנו תדע לעמוד על משמר זכויותיה.

יפה. פתאום אני רואה שהפכתי להיות "הלמו" וזו לא הייתה הכוונה שלי. לא אמרתי שאנסה לפגוע בתדמיתם, אמרתי שאביא את העובדות היבשות לידיעת הציבור וזה יפגע להם בתדמית לבד. אם יהיו להם אילו שהן טענות, הרי שיש לי את הגנת "אמת דיברתי", וכך עניתי (נערך כדי לחסוך את האורך). ההדגשות במקור.

צר לי מאוד שאתם (דאן אנד ברדסטריט) בוחרים להמשיך להתעלם מהבעיה שהצגתי, ומעדיפים להציג אותי כנודניק.

אינני אומר שמה שד.ב. עושים הוא לא חוקי, אך אני עדיין חש כי פרסום פרטי האישיים (מספר ת.ז. מרשות המיסים וכתובתי הפרטית שהוצלבה ממקור אחר שאינם מפרטים, אני עדיין מחכה) ללא שום פיקוח מאפשר לפושעים לפגוע בי ובכל עוסק מורשה בישראל ביתר קלות.

כיון שלא הצלחתי לעורר את אהדתכם לעובדה שדרך פרסום המידע, חוקית ככל שתהיה, מהווה סיכון אמיתי לכל עוסק מורשה בישראל שמופיע אצלכם במאגר, אני נאלץ לפנות לעתונות. ד.ב יכולים היו לנקוט באמצעים פשוטים כנהוג באתר הממשלה כמו ש.ע.מ. ורשם החברות, אבל מעדיפים לחשוף את המידע בהקלת ראש וללא התחשבות בסיכון הרב שנגרם לעוסקים המורשים שבמאגר. מבחינתם "אנחנו תואמים את החוק ואחרינו המבול". במקום לתת לי תשובה מדוע לא תגנו על הפרטים היקרים שהופקדו בידיכם, אתם מפנים אותי לעורכי דין.

אינני מאיים להוציא דיבה, אני מבטיח שלא אכפיש את שמכם, ורק אתן את הפרטים היבשים, כי לדעתי הם מספיק גרועים כמות שהם: החברה מפרסמת ללא סייג ובמרוכז את שמם, כתובתם ומספר תעודת הזהות של כל העוסקים המורשים בישראל, בצורה המופיעה בחיפוש פשוט בגוגל ומנועים אחרים. הצגת המאגר בצורה לא מוגבלת שכזו, למרות היותה כפי הנראה חוקית לחלוטין, מסכנת את העוסקים המורשים בישראל ומקילה על גניבת זהותם ע"י גורמים עוינים. אינני מנסה להגיד שיש כאן כוונה שלילית מצד החברה, אבל קשה לטעון לתמימות לאחר שהבאתי את הדבר לתשומת ליבכם וסירבתם לשנות את נוהלי פרטיות המידע באתר.

הסכימו איתי גם אנשי מחלק עבירות מחשב של המשטרה שיש כאן סיכון לא קטן לפרטיותם ונכסיהם של האנשים עקב חשיפת המידע, אבל ידיהם קשורות והם המליצו לי בעצמם על פניה לעתונות. נראה שאינכם מתירים לי ברירה. אם יגרם לכם מכך נזק תדמיתי, הרי שזה לא בשל הוצאת דיבה אלא אך ורק בשל חוסר ההתחשבות שלכם בפרטיות והרגישות של המידע עליו אתם מופקדים.

לצערי עורך הדין היחידי שאני מכיר שהייתי רוצה שייצג אותי אם יקרה משהו, התנהג איתי לפני כמה חודשים בצורה לא ראויה ולכן אין מצב שאפנה אליו. למרות זאת, הנה אני מפרסם את זה. אם מישהו מכם מכיר עיתונאי שרוצה לרוץ עם הסיפור, איך משרד המשפטים נותן אישור וD&B מצליבים מידע נוסף ומפרסמים בלי הגנת פרטיות בסיסית, אני אשמח לחלוק איתו את הנוסחים המלאים של כל המכתבים והקלטות של השיחות. אני מעדיף ששמי לא יוזכר בכתבה אבל אחרי שאני לוחץ כאן על כפתור הפרסום בבלוג כנראה שכבר לא תהיה לזה משמעות רבה מדי.

לכל העוסקים המורשים שקוראים – תתחילו לבדוק פעמיים בחודש את כל המוסדות הפיננסיים שמחזיקים את כספכם מעכשיו. בכלל ×–×” קרנות השתלמות, נאמנות, ביטוחים וכך הלאה.

החזיקו לי אצבעות. אין לי כסף וראש לחטוף עכשיו תביעה, אפילו אם היא חסרת בסיס לחלוטין. יותר זול בשבילם הרי לתקן את אתר האינטרנט מאשר לשלח בי את משרד עו"ד פירון בבית המשפט, אבל אני פשוט לא יכול לשתוק על זה.

אמנות קונספטואלית

הציור הכי גדול בעולם הוא קו על מפת העולם שעוקב אחרי מזוודה עם GPS ומשדר.

לא, הציור (מגניב ככל שיהיה) לא באמת צויר כי לאיש אין תקציב לטיול הזה. אבל כרעיון הוא מענין (גם אם יותר ברמה של "שיא גינס" יותר מאשר כמעשה אמנות מיוחד כלשהוא). השבוע ניסיתי להסביר למישהו מה היא אמנות קונספטואלית, והדוגמא הכי פשוטה שיכולתי למצוא, היתה של קריסטו איש העטיפות, שבמשך יותר מעשרים שנה רצה לעטוף את בנין הרייכסטאג שבמזרח ברלין. הוא סרטט את זה, תכנן בדיוק איך להעלות את יריעות הבד על המבנה בלי לפגום בו, הציג בתערוכות דגם 1:50 (אם אני זוכר נכון), ועסק בהמון חישובים ותכנונים עם השנים ובירוקרטיה מול מי שיכול היה להשפיע ולגרום לזה לקרות, ואכן ב1995, 24 שנה אחרי שהרעיון עלה, הוא סוף סוף יצא לפועל. העובדה שהוא הציג ציורים יפהפיים בפחם ודגמים בתערוכות על הרעיון של רייכסטאג עטוף מראה שגם כשפריטים מוצגים בתערוכה, הם יכולים להיות מייצגים של מעשה אמנות גדול יותר, כזה שאולי לא קרה או לא יקרה אפילו, בגלל מגבלות תקציב או זמן או חוקי טבע.

מה שבטוח, אמנות קונספטואלית איננה בהכרח רק בראשו של האמן, הרעיון לפעמים מיוצג במעשי אמנות אחרים עד שיצליח להגיע למימוש, אם בכלל. בצורה מסוימת, אפשר להסתכל על הרבה סיפורי מדע בדיוני ולגלות שאפשר לראות בהם למעשה זרעים של רעיון. ג'ין רודנברי סיפר שאחד המניעים החזקים מאחורי החברה האוטופית-משהו שהוא צייר ב"מסע בין כוכבים" היה הרעיון של החדרת מושגים אתאיסטיים-הומניטיים לקהל הרחב, והרי רעיונות פוליטיים ופילוסופיים כמניע לאמנות וכמרכיב בה הם דבר מאוד נפוץ. האם גם זו חתירה לקונספט שאפשר להגדיר אותה כמעשה אמנותי?

…You may say I'm a dreamer,
but I'm not the only one.
I hope some day you'll join us,
and the world will be as one.

A Conceptual-artistic politically utopic song by some dude from that island country

היצירה הקונספטואלית של ריצ'ארד סטאלמן היא עולם של חירויות הפרט, שיתוף ידע, פתיחות ועזרה הדדית (למעשה יסודות ההומניזם). את המעט שהוא יכול לממש בשביל ראיית העולם הזו הוא עשה מהפינה של חופש תוכנה ומידע דרך מאות אלפי שורות הקוד שכתב בשביל פרויקט GNU. ואולי כל אידאולוגיה פוליטית היא באיזשהו מקום יצירה קונספטואלית…

מה היצירה הקונספטואלית שאצלכם בראש?

ספרו החדש של קורי דוקטורוב יצא!

ראנדומהאוס מוציאים היום למכירה את ספרו החדש של קורי דוקטורוב "אח קטן". לפי ההתלהבות של מי שהספיק לקרוא אותו, מדובר ב"חלום רטוב" של מצדדי חופש הדיבור וגיקים של תוכנה חופשית. ספר נוער סוחף המתאר איך חבורה של ילדים באמריקה עתידנית שלולת חירויות מצליחים בעזרת כישורי האקינג להחזיר את חופש הפרט והBill of rights למקומה הראוי בתשתית החברה והדמוקרטיה. נשמע כבד? חינוכי? מגמתי? אולי, אבל לפי ההתלהבויות של מי שקרא, זה גם ספר מד"ב מגניב, שיעודד אולי כמה בני נוער להתעניין יותר במדע וידע, ובנושאים של פוליטיקה ליבראלית ומתקדמת. קורי שמח שהפעם לשם שינוי הספר יוצא גם בבריטניה ולא רק בארה"ב, יש לו סיכוי להיות רב מכר מוצלח בעיני המו"ל.

ועדיין, קורי לא מוותר על עקרונותיו. הספר עדייו ישוחרר תחת CC: לקהל תוך שבועות ספורים בחינם, וגרסת האודיובוק, לפי דרישתו, נתנת לקניה מקוונת ללא DRM וניתנת למיקס מחדש תחת CC מוגבל (מותר לקחת עד 30 דקות מהספר אם רכשת אותו כחוק ולרמקס (למקסס?) מזה מה שבא לך תחת CC-by-nc-sa, שזה לדעתי פעם ראשונה שראנדומהאוס או איזשהוא מו"ל מסכים לתנאים כאלו). יש לי הרגשה שאקנה אותו היום, למרות שממש לא חסר לי פודקאסטים להקשיב באוטו. למעשה ×›"×› הרבה הצטבר לי להאזין שאולי אין ברירה אלא לקנות נגן ולהתחיל לצאת להליכות כמו שהבטחתי לרופאה שלי…

Link to purchase and download this audiobook without Flash interaction

עדכון: לינק להורדה של הספר

מתי תגמר האופנה המוזרה הזו?

איפשהוא אנחנו מצפים מהכוכבים והסלבים שלנו להתנהג כאילו שברחו ממוסד טיפולי, כך אמר פעם פן ×’'ילט אאל"ט. אנשים צריכים לטענתו להעריץ מישהו שיהיה חסר מעצורים, שיוציא כמויות כסף אדירות על שטויות, שיהיה תיאטרלי, יעשה סמים, ירביץ לצלמים, יתלבש פרובוקטיבי, ואם לא יחשוף את איבריו המוצנעים לפפאראצי, ירגיש שהוא/היא חייבים לדבר עליהם. למה ×–×”? מילא כוכבניות הוליוודיות שחושפות מפשעות בצאתן ממכוניות שבועות לפני אשפוזן במוסד גמילה, אבל למה גם אלו מהשורה השניה מרגישות שהן צריכות לחקות אותן בשביל לקבל צומי בעיתון, ולמה הקהל אוהב את ×–×” כל כך? מצד אחד להעריץ את האנשים האלו כאובר מענש ומצד שני לשמוח בנפילתם וחשיפת האנושיות הרגילה שלהם. בעיני ובעיני רוב האינטיליגנטים שקוראים פה בבלוג אני בטוח שאין כאן ויכוח שזה פתאטי, אבל עדיין בהרבה ארצות ובריטניה בראשן, עיתוני רכילות על אופנה וניתוחים פלאסטיים וחיי המין של אצולה וסלבריטאים נמכרים יותר ממנות פלאפל בארץ. אני פשוט מנסה להבין איך הצליחו המו"לים לנתק את הקוראים שלהם מכל דבר בעל משמעות כדי שהרפש ×”×–×” יהפוך לדבר ×›"×› מרכזי בחברה… אם המכונית שלי מזהמת את האוויר שבחוץ, אני הייתי רוצה להכריז שפאריס הילטון ובריטני ספירס מזהמות לאנשים את המוח שבפנים ולהוציא תקנון ממשלתי שצריך ומיד לפתח דלקי חדשות ידידותיים יותר לסביבה שלא גורמים לדליפת IQ ממוחות ההמונים.

פקיסטאן חטפה את יוטיוב?

OMG! לפי OpenDNS הסיבה שיוטיוב ×”×™×” למטה בשעה האחרונה (מישהו הרגיש? לא אני…) היא שממשלת פאקיסטאן "חטפה" בטעות את כתובות הרשת של החברה, לאחר שהכריזה היום שהם עומדים לחסום אותה. במילים אחרות פעולה שנעשתה איפשהוא בראוטר(ים) בין ארה"ב ואסיה הצליחה ממשלה זרה לשגע בצורה יצירתית, בכוונה או לא, את הראוטרים של גוגל/יוטיוב (או של הספק (הבודד?!) שאליו יוטיוב מחוברת).

משהו כאן מוזר מאוד. מישהו מתווקווק על מישהו. אם ממשלה זרה יכולה לחטוף באמת טווח כתובות מספק רשת אמריקני או שיש כאן טעות אנוש חמורה או חור אבטחה מאוד רציני. אני מקווה שזה טעות אנוש ולא חור בגודל מגדל שלום בראוטרים של סיסקו, או שב24 השעות הקרובות הולך להיות מאוד "שמח" ברשת…