אייטם מעקב: שביתת הכותבים בארה"ב וזכויות יוצרים בארץ

שביתת סופרים תרבה אבדות – NBC פיטרו את כל הצוות הטכני של SNL, וסת' מקפרליין (פאמילי גאי ואמריקאן דאד המצוינות) חושף שפוקס התחילו מלפטר לו את כל עוזרי ההפקה בשלב אלף (כבר באמצע יומה השלישי של השביתה!). הוא משווה את זה לאב שמרביץ לילדים וצועק על אישתו "תראי מה גרמת לי לעשות".

בחדשות אחרות, הנה ניתוח החידושים בחוק היוצרים החדש באתר של עו"ד חיים רביה. נראה שחוץ מכמה דברים שנחסמו, רוב השינויים לטובה. לצערי רק תוקף הזכויות (70 שנה ממות היוצר) הוארך להשתוות לאורך המוגזם בעליל של התוקף האמריקני, וכך הרבה יצירות מאחרות להגיע לרשות הציבור, וחבל.

Grindhouse – האם הוליווד התייאשה מהקהל, או להיפך?

הסרט המסכן פוצל, נכשל, נדחה, אוחה, פוצל מחדש אצלנו בקולנוע…

הסרט(ים) הרי מוצלח מאוד, הביקורות אהבו אותו, רק הקהל לא יודע איך לאכול אותו. קווין סמית' וג'ו קארנהאן טוענים שהקהל פשוט מטומטם (וכנראה הם צודקים). אני מקווה שרוחם של רודריגז וטרנטינו לא תיפול, ועכשיו אני רק צריך לאסוף חברים וללכת לקולנוע…

אז מה הבעיה? הוליווד מוציאה פחות ופחות סרטים מקוריים ויותר סרטים שהם המשכים או הפקות מחדש. האם סף הענין אצל הקהל יורד ולכן הוליווד מכוונת יותר נמוך? הרי לא נראה לי שהוליווד מפיקה בכוונה סרטים בלי עלילה או בימוי אבל הפקה מאוד יקרה שגוררת אחריה פחות רווחים. משהו מדאיג קורה לצרכנים, אם תשאלו אותי. לפני כשנה יצא סרט שעוד לא ראיתי שנקרא "אדיוקרטיה", שמצייר עתיד בו בני האדם מטומטמים לגמרי. זו אמורה להיות קומדיה, ולפעמים אני תוהה. כשאני רואה את האמריקנים בוחרים אדיוט כמו בוש ועוד לכהונת המשך למרות שהרייטינג שלו נמוך שבנמוכים, הרספקט שלי יורד גם כן. על ההצבעה שלהם ברגליים לגבי איכות הסרטים אפשר גם כן לבנות תיאוריות, אבל השורה התחתונה היא די דומה.

Rock Bottom

הפוסט התפרסם בטעות עם סיסמא. הנה תיקנתי. 'צטערת!

כמה נמוך אפשר להגיע? להוליווד נגמרו הרעיונות המקוריים. כשאין תסריטים מקוריים פונים לתאטרון או לספרים ועושים עיבוד. כשנגמרו הספרים עברו לקומיקס. כשנגמרו הקומיקסים הטובים עברו לקומיקסים הגרועים או אלו שלא ניתן לתרגם למסך הגדול, וכשזה לא מספק חומר בקצב מספיק מהר עוברים לאחות הקטנה, הטלוויזיה שגנבה לקולנוע את הרעם, ומפיקים את צוות לענין, מאגנום, אשת חיל, ג'י פורס… וכשגם שם מתייבשת השוקת, עוברים למשחקי מחשב. היתה לנו שודדת קברים סקסית נו מילא. אבל דום?! ועכשיו… סימס?!?!?!?!

רשמו לפניכם. עירא אברמוב חוזה בזאת, בתאריך 27-5-2007, שיום יבוא והוליווד תפיק את פאק-מן ואסטרואידז, וכשאלו יכשלו הם יפיקו גם סרט אפי של שעתיים וחצי לפי "סופר ברייקאאוט vs טטריס" עם הופעת אורח של פונג.

כשהסרט הכי מגניב כרגע בקונלוע נעשה לפי ride מדיסנילנד, אין דבר שנשמע לי פסיכי מדי…

ברוכים הבאים, הוליווד!

חברות ההפקה גילו את הביטטוררנט. זה טוב או רע ליהודים? נראה שהם שמחים להעביר עליו חומרים מוגנים בנז"ק דיגיטלי ובתמורה לתשלום, וכמובן יעבוד רק עם מדיה פלייר 10 וIE6 ומעלה. כמה עמוק בוחשת כאן מיקרוסופט? האם מדובר כאן בעוד נסיון של הפרד ומשול? הממממ….

שודדים פעם ראשונה ופעם שניה

לא יודע איך דילגתי על שודדי הקריביים בקולנוע, לשמחתי נדחפתי לראות אותו בשבוע שעבר ומשם מיד נחתתי לצפות בסרט החדש על מסך קולנוע השבוע. קודם כל מה רע – לא ללכת לראות את הסרט בקרית אונו! הסאונד לא רע, אבל הכסאות איומים, הרצפה משומנת הייטב כנראה מפופקורן, ואנשים מביאים ילדים קטנים שצריכים תרגום בע"פ להצגה ראשונה. על הסרט עצמו אין לי תלונות 🙂

זוג סרטים חביבים מאד מדיסני, קצת מפחיד בסטנדארטים העכשויים של הוליווד לילדים, אבל אני מאמין שקצת הפחדות זה בריא וחלק מהכיף. תפאורות פנטאסטיות ומושקעות, הפקה גראנדיוזית למדי אבל זורמת די טבעי ונחמד. הסרט הראשון היה יותר סרט של עלילה, עם תהפוכות והפתעות ואילו חלק שני היה "המשך הרווחים", אבל לא עשוי רע כמו שסיקוול היה עלול לצאת. העלילה פחות הפכפכת, הדמויות יותר שטוחות, אבל בס"ה האקשן וההומור מפצים. קיפהאנגר מבטיח את ההכנסות מהסרט הבא…

הסדרה הזו מצטרפת למועדון האקסקלוסיבי של הרפתקאות הפקה – סרטי סיקוול שמופקים בבת אחת. החלוץ אם אינני טועה היה זמקיס עם בחזרה לעתיד 2+3, השיאן היה פיטר ג'קסון עם שר הטבעות 1+2+3, אני מקווה שימשיך להיות מעניין 🙂

מה לראות בהמשך הקיץ? התקפה מאסיבית של סרטי CGI מורעפת עלינו מדרום קליפורניה, אני חושש שרק פיקסר הצליחו להחזיק בינתיים עם הראש מעל המים עם "מכוניות". הסרט היחידי שיענין אותי להציץ בו אולי זה סרט האימה לילדים של ספילברג/זמקיס, אבל מסופקני אם אלך לשלם על זה בקולנוע. אני אחכה לDVD…

פייר? סופר אכזבה.

נו באמת. כמה פאתוס וחורים בעלילה אפשר לסבול? כמה יכול הקהל לשבת באולם ולחטוף סתירות וסטירות? אני הרגשתי את האינטיליגנציה שלי נעלבת ונעלבת, אורך הרוח שלי התקצר והסוף בכל זאת הצליח להפתיע אותי בדליחותו. אפילו כריסטופר ריב (סיינטולוג ושחקן סוג ד') נתן יותר חיים לדמות הזאת. ואולי אני פשוט רואה את הפלאסטיק ההוליוודי ומחפש את החיספוס של ג'ין הקמן ומרגוט קידר.

הסיפור מוגזם, צפוי, מלא סתירות, וחסר עומק… למעשה כל מה שכיף או מצחיק בסרט תומצת כל כך טוב בקדימון שלא צריך ללכת לראות את כולו. חסכתי לכם 🙂