הפוסט ה303

לא יודע איך פיספסתי, אבל לפני יומיים עבר כאן הפוסט ×”300 ולא שמתי לב. גם אחת מ1805 התמונות שצילמתי בסקוטלנד הייתה הפריים ×”10,000 של המצלמה שלי. אני לא מאמין במיסטיות של מספרים עגולים ובקושי חוגג ימי הולדת, אבל למי שאוהב מספרים עגולים… אז זו מעין בלוגולדת שכזו 🙂

איך אתם אוהבים את הביצה עם הבייקון והנקניקיה שלכם בבוקר?

גיא הקדים אותי. כתבתי כבר שני פוסטים ראשונים על הטיול בסקוטלנד, אבל כל מי שקורא אצלו הרי קורא גם אצלי. הכפילויות ישעממו אתכם, גם הקצב הוא שאלה טובה. דיברתי עם שי על דעתו כקורא והפעלתי שכל, ולכן אני יכול להבטיח לכם ככה:

* אני לא מתכוון לפרסם יותר משלושה פוסטים בשבוע בנושא הטיול, כדי לא להעמיס. בהתחלה חשבנו 14 פוסטים יומ-יומיים בקצב הטיול אבל זה לא נכון. ישנם ימים עמוסים שמצדיקים שנייים-שלושה פוסטים ופרוסים בשיטת הנקניק.

* אני משאיר את תיאורי הטעימות ופרטיהן לגיא, אני גם שוקל בכלל לפתוח ויקי בנושא ויסקי ויין (ומשקאות חריפים אחרים) כך שסיפורי ותמונות מזקקות ירוכזו שם, ופירוטים על ביקבוקים מיוחדים, עם מקום לכל קורא לתרום את רשמי הטעימה שלו. בניגוד לביקורות אצל גיא הויקי הזה יהיה באנגלית כדי למשוך קהילה יותר רחבה לספר את דעתה.

* סיפורי ותיאורי זימה על הסקוטיות שפגשנו אני משאיר גם כן לגיא, הבלוג שלי הוא גם מקצועי ומיועד לכל המשפחה 🙂

* אצלי במקום תיאורי בחורות וויסקי יהיו יותר תמונות… (לא לדאוג, גם לגיא יהיו)

* אני חושב שבשביל הגיוון כל אחד מאיתנו יכתוב בימים מתחלפים (יום אני ויום גיא) כך שכל פוסט ישלים פרטים שהשני שכח ביום האתמול וימשיך את הסיפור בערך מאותה הנקודה. בין שנינו יהיו בערך 5-6 פוסטים לשבוע, שזה נראה לי קצב שפוי, שלא יהפוך ליותר מדי אנשים לעמוס. מי ×™×”×™×” ראשון? נטיל מטבע פאונד סקוטי ונראה אם יצא Thistle או Queen. 🙂

נשמע לכולם הגיוני? אני חושב שככה נמנע מכפילויות ושעמום קהל הקורא 🙂

הערות והצעות לסדר מוזמנות בזאת…

Schiphol

כששורות אלו משתחררות לאוויר העולם אני נמצא בסחיפול אשר בגלות אמסטרדם הרחוקה, אולי מנמנם, אולי שותה קפה, או מריץ ×’'וינט ((בטטטטחח… אתם הרי מכירים את דעותי על עישון. עוגות מצד שני…)) או קורא בספר. אפשר גם לשתות ספר ולקרוא בקפה אבל ×–×” פשוט לא אני. הפוסט ×”×–×” התחיל להכתב ביום שני בערב וזו הפעם הראשונה שהחלטתי לכתוב ×›×›×” פוסט משתחרר בהמשכים, והפעם השניה שאני כותב פוסט לשחרור דחוי. אולי אכתוב עוד כמה כאלו לשאר המסע שלנו, אולי אפתיע אתכם 🙂

קיץ ארוך עבר עלי. לא כתבתי הרבה לאחרונה ×›×™ פשוט בין שעות העבודה התרוצצתי בשבוע האחרון עם הכנות לטיול. ברגע האחרון גילינו למשל שבעצם לא ×›"×› פשוט למצוא כל יום מקום לאותו הערב. בניגוד לשנה שעברה בפרובאנס, כאן כנראה עונת התיירות יותר צפופה ומרוכזת, ×›×™ בתקופה הזו הימים מתקצרים באופן דראסטי ואו-טו-טו מתחיל הגשם האמיתי ואחריו גם השלג (מה שיש עכשיו ×–×” סתם טפטוף…). גם תיק צילום חדש הייתי צריך, ובנק דיגיטלי, ולטפל בלחצים האחרונים של כל לקוח לפני שאני נעלם לשבועיים מהרד"ר…

אני וגיא יוצאים לסקוטלנד, למדינה עם האיזורים הכי פחות מיושבים שעוד יש באירופה (למרות שאנחנו לא נגיע לאיזורים הנידחים באמת). יהיה נוף פרוע, יהיה מזג אוויר פרוע ((הסקוטים אומרים "אם אתה לא אוהב את מזג האויר, חכה 20 דקות")), יהיו בנות היילנדס קשוחות, יהיו בנות לואולנדז רכות, יהיה אוכל סקוטי מחורבן, אוכל הודי ככה-ככה ופירות ים שלמות מהם. יהיה אוויר נקי וטעים, יהיה ויסקי מצוין, ואני מקווה שלגיא גם יהיו שבועיים בלי ביקורים של דודה FMS ובין כל החוויות והנסיעות גם לא מעט מנוחה.

לג'וני הזקן התחילו בעיות הגב לפני שנים, אבל לאחרונה מצבו הכללי ממש לא טוב, החברים שלחו אותו להבדק אצל דוקטור מקינטוש.

"מה כואב לך ×’'וני?" – "נו, האף שלי שנים אדום אבל יש לי עכשיו לחצים כואבים שם, ולחצים באוזניים, וכאבים בכתפיים, וכאבים עמומים במותניים, ודפיקות לב מדי פעם, וורידים ברגליים ו…" – "טוב טוב, אני אבדוק!" ודוקטור מקינטוש בודק לחץ דם ומקשיב בסטטוסקופ ומאיר לאוזניים וממשש את הגב והרגליים.

– "אני לא מוצא כלום, ×–×” בטח בגלל השתיה!"

– "אין בעיה דוקטור, אני אחזור מחר כשתתפכח!"

(בילי קונולי מספר את ×–×” יותר טוב 🙂 )

ידידים, עם פוסט ×–×” אני חושד שאני נפרד לשלום לשבועיים מהבלוג. אני לא לוקח איתי לאפטופ לטיול (אין לי אחד) ובאיזורים אליהם אני נוסע לא תמיד יש חיבורי אינטרנט חופשיים ממילא, ואני לא רוצה לבזבז את זמני בחיפוש אחרי בתי קפה. את ×”"לייב בלוגינג" אני אעשה לתוך מחברת ואפרסם כשנחזור. אני גם לא אהיה זמין במייל. רק SMS בעצם, וגם ×–×” לא בקליטה בכל מקום, לא כל סקוטלנד מכוסה. שששששששששששששששקט 🙂

לכל אחד יש סבתא מרומניה

גיא מכריז על עצמו בגאווה ×›×™ הוא רומני, משפט אחרי ×–×” הוא יודה שהוא לא אוהב חצילים, דקה אחרי ×–×” יסתבר שהצד של אימו הביא את רומניה למטבח ועוד מחקר קל יספר לכם שבעצם רק הסבתא מרומניה. אבל הסבתא ×–×” הצד המבשל וזה העיקר…. המורשת המשפחתית שלי דילגה על אבא שלי, אבל אחותו ואחותי מבשלות (ואופות) עדיין ממטעמי המטבח של סבתא. הוריו של אבי הצבר נולדו שניהם באותו איזור (בוקובינה) כמו סבתו של גיא, רק שהם נולדו ×›15 שנה קודם כשהאזור ×”×™×” עדיין בשליטה אוסטרו-הונגרית ודבר גרמנית. הבישולים אותו דבר רק עם שמות אחרים, ×›×™ השלטון והשפה השתנו אולי אבל לא המצרכים במטבח. את הכרוב הממולא ×”×™×” "הולישקעס" והממליגה היתה פולנטה אבל רוב המאכלים סה"×› מאוד דומים. היום אגב, אם ארצה דרכון רומני אין עם מי לדבר, ×›×™ כפרי הולדתם של סבא וגם של סבתא נמצאים מאחורי הגבול האוקראיני, ובאזור מסוכן ביותר לתיירים, גם אם הייתי רוצה לבקר שם.

סבתא בטי שלי עזבה אותנו ב94, לפני 13 שנה החודש, אחרי ×›-3 שנים עוד מצאנו בפריזר עוגת שוקולד שלה וזה ×”×™×” טעם שהביא לנו דמעות לעיניים. אחותי ודודתי עוד יכולות להגיע קרוב אבל לא מושלם, לטעם של המטבח שלה. יש מתכונים שפשוט לא יעבדו אם תבשל בכף מתכת ולא ×¢×¥, יש אולי איזה רכיב שהיצרן שינה את טעמו עם השנים ואין להחזיר… יש דברים מושלמים שאי אפשר לשחזר פשוט ×›×™ הם אצלנו בזכרון כבר עם אסוציאציות מאוד מסוימות.

אבל היום ×–×” נחת לי על בלוטות הטעם בלשון, ותהיתי איך לא תפסתי את ×–×” קודם. הכרוב הממולא אצל חיים הרומני בת"א פשוט זרק אותי אחורה שנים למטבח ההוא בחיפה שכבר לא קיים. וילי (הבן של חיים) סוגר את המקום לצערי, פשוט התעייף, ולא מצא מישהו שמוכן לקחת את המקום בידיים ולהמשיך את מסורת המקום. אם היו לי בייצים אולי הייתי הולך על הרפתקה כזו של החלפת קאריירה, אבל אני בייצימלס. בינתיים נשאר לי ולגיא לקפוץ אל וילי למסעדה בשישי לארוחה מצוינת וקורעת תפרים במכנסיים, ובגלל הגעגועים לכרוב הממולא חזרנו שוב אתמול בערב. ישבו איתנו גם ענבה (25% מרומניה) ואפרת (100% שורשים מרומניה) אבל אני יכול להבטיח לכם שאין שום צורך בגנים מפוברקים (×›×™ כולנו בולגרים, כמאמר הרב סנדרסון זצוקלל"×”, או שמא כולנו בלוגרים? לא חשוב)…

הפואנטה שאוכל טוב ובייתי עושה לך טוב. ואפשר להתלונן שההולישקעס של סבתא היו יותר מתקתקים ואילו של וילי חמצמצים ועם עגבניות, אבל זה היה כ"כ דומה, והכבד הקצוץ היה ממש בול.. כל ארבעת יושבי השולחן באים ממשפחות שמקפידות במסעדות להזמין את מגוון המנות הגדול ביותר ואז להתייחס אליהן כמגש מרכזי. כולם טועמים מהכל (למרות שאני מודה שאצלי במשפחה זה אולי הכי קיצוני) אבל אתמול ארבעתנו הזמנו את אותה המנה ולאף אחד זה לא הפריע.

נראה לי שמי שאוהב אוכל פשוט אוהב. לא גנים קובעים את ×–×”. אולי קצת מסורת מהבית. בין סטייק פילה לבן לבין הכרוב הממולא עם הממליגה והמטיטה (קבב רומני בשבילכם) גיא התקשה להבין איך פגש אנשים (בעיקר ממוצאים צפון אפריקנים אבל גם אשכנזים שסבתא שלהם לא בישלה להם) שטוענים שהמטבח האשכנזי תפל ומשעמם וחסר נשמה. אני מציע לכם לקפוץ למסעדה החביבה הזו באמצע רחוב נס ציונה (בין מגדל האופרה ובית המגדלור) לפני שבמוצ"ש תוגש שם הארוחה האחרונה…

הקוראים מוזמנים לחלוק חוויות ממטבחה של הסבתא (לי יש עוד הרבה), ו/או להמליץ על עוד מסעדות פשוטות ואותנתיות שכאלו, מכל מוצא שהוא.

טוקבקיסטים בחדר הישיבות

כן, לא רק בטמקא אנשים לא סובלים אותם, האידיוטיזם ×”×–×” הוא תופעה עולמית. מהאנשים שהביאו לכם את "שולה המוקשים – הסרט!" מגיעה המחזה נאה זו… (זהירות, NSFW! 🙂 )

אין לי מה להגיד על ×–×” חוץ מזה שאני שמח שאני לא מקבל טוקבקיסטים כאלו אלי לבלוג 🙂

עוד מעט ×–×” בא, מריחים באוויר…

הילדים יעלמו מעזריאלי ואפשר יהיה לאכול צהריים.

הסדרות החביבות עלי יחזרו לטלוויזיה (The IT crowed פתחו עונה שניה בדיוק וRobot Chicken כבר בעונה השלישית).

החמסין יגמר.

הטיול לסקוטלנד יתחיל.

שני הלקוחות הגדולים שלי יסיימו את תהליך השחרור ותתחיל תקופה רגועה יותר של המצאה רגועה במקום תיקונים בלחץ (כרגע המוצא היחידי הוא לכתוב את הערות הקומיט לCVS בצורת הייקו).

ואולי אני אצלם,
ואולי אני אספיק גם לפרסם משהו,
ואולי אני אחזור לכל החיפושים שהפסקתי באמצע (בת זוג, קריירה חלופית, השפיות שלי, קונה לאוטו, מטרות בחיים, תבנית נורמאלית לבלוג…),
ואולי אני אלמד שכשאומרים "אולי" הרבה, אף פעם לא מגיעים לשם.

אז אני מרים כוס וירטואלית לכל מי שרוצה להחליף עבודה או שהעבודה רוצה להחליף אותו (אתם יודעים מי אתם :-), אבל גם לכל מי שמאושר מהמקום בו הוא נמצא כמו דג במים ולכל מי שמגשים לעצמו חלום או מגדל לעצמו תחביב.

לחיים!