האם אלמונימיות תורמת לאמון?

בלוג חדש ומעניין נולד השבוע בבלוגלי, שמו "משפט אחד" והוא בא לתת גרסא מקומית לבלוג מקורי באנגלית שאני קורא מדי פעם שבתורו מזכיר את סיקספיקס וואחרים. הקוראים מתבקשים לתרום (בשמם או בעילומו) משפט דרמטי אבל אמיתי, משהו מהחיים. התרומה נעשית בטכנולוגיה ה"מוגבלת" של בלוגלי בצורה של כתיבת תגובה אז זה קצת מבלבל (במיוחד אם רצית לכתוב בעילום שם, כי חייבים לתת כתובת דואל). מלבד זה היוזמה ברוכה ונהדרת. מה הבעיה? שיוצר(ת) האתר שומרים את זהותם בסוד. לכאורה אין כאן בעיה כי גם מי שתורמים סיפור יכולים להשאר בעילום שם עם כתובת דואל פיקטיבית, אבל בעיני יש בעיה. הבלוג שבאנגלית צץ בים של מליוני בלוגרים, ואילו הבלוג הזה בבלוגלי הוא תחת שרביטו של אחד מחברי הביצה המקומית (ולפי מקבץ הסיפורים הראשון ששוחרר בו, זה ברור לי שמדובר כנראה באחד או יותר מצוות מכון ההיתוך הקר של פ"ת) ואני שואל, למה האנונימיות של העורך? למה זה מועיל?

הטובים מגיעים בסוף?

אוקי, לאור הדרישה מהקהל (יש לי יותר משלושה קוראים מסתבר, וסטוקרית אחת שעדיין אלמונימית) ונגד הרגשתי בנושא פוסטים אישיים בכלל ועל נושא צ'יילדפרי בפרט, הנה אני חוזר בפוסט אישי, ואני לא מתנצל מראש אם הוא יוצא טיפה בכייני, כך אני מרגיש כרגע.

את הטקסט הבא כתבתי בבלוגון שצמוד לכרטיס שלי בOKC בעקבות הודעת תשובה ממישהיא שפניתי אליה. האישה התרעמה שאני מציין שאינני רוצה ילדים רק בפסקה האחרונה ולא בראש הכרטיס באותיות גדולות (למרות שזה מופיע גם בצד הכרטיס ליד פרמטרים כמו אמונה דתית, גובה ואהבת בע"ח).

OKC הוא האתר היחידי שמאפשר לי לציין שאינני מעונין לגדל ילדים. כיוון שבחורות לא תמיד רואות את זה מראש אז אני מזכיר את זה שוב בפסקה האחרונה תחת "למה ליצור איתי קשר".

אתמול נשאלתי למה אני לא מזכיר את זה מיד למעלה בתיאור, ובכן יש הרבה דברים שאפשר להזכיר שם, את מה שאני מתלהב לגביו, דברים שמגדירים את האישיות שלי – לא הדברים שאני שולל. אני בכלל טורח לציין את ענין הילדים כי אני יודע שלצערי רוב הנשים בארץ לא מקבלות את הענין בהבנה (וגם לא מעט גברים). בשלב כלשהוא נאלצתי לכתוב על זה אייטם בבלוג שלי ועכשיו אחד נוסף כאן.

תחשבו על זה ככה. בעולם שבו כל ילדה אמריקנית יהודיה רוצה להתחתן עם רופא (סתם בתור סטראוטיפ מצחיק), האם הייתי צריך להתנצל שאני לא רופא? או אם הייתי מלאס ווגאס, הייתי צריך להתנצל אם לא הייתי במלונאות או שואו ביזנס? שטויות במיץ. לכן אני לא צריך להתנצל שאני ישראלי שלא מחפש "מקום עבודה בתעשיית התינוקות".

לא, אני לא חושב שזו תעשייה כמובן, וגידול ילדים זו לא "עבודה" במובן של 9-5-משכורת-והביתה. הפואנטה אבל היא שזו בחירה לגיטימית בחיים, אבל לא הבחירה המרכזית שלי. האתאיזם שלי, אהבת האדם והאופטימיות הצינית שלי הם הדברים שמעניינים, ממריצים ומכוונים את חיי ביומיום, ואותם ראוי לי לציין למעלה בראש הכרטיס.

אם יש לי כמה העדפות על דרך השלילה (למשל סלידות מכוסברה, עורכי דין והמחשבה על גידול ילדים) אני לא אציין את זה בראש הכרטיס, ולכן אני מתנצל בפני מי מכן שרצתה להעיר לי שנאלצה לקרוא את כולו ולהתעצבן עלי בתחתיתו… היו לי חברים שהציעו לי בכלל לא להעלות את הנושא עד דייט שלישי או רביעי, ואמרתי להם שזו תהיה רמאות לשמה, ולכן זה כאן בכרטיס.

אז למי שירדה עלי עקב כך, במקום להעריך את העובדה שאני מציין פרט חשוב כזה בכרטיס, את מוזמנת להסתכל בבקשה על חצי הכוס המלאה שאני בוחר בכנות, ואולי מישהו אחר יבחר להסתיר ממך מידע חשוב כזה? אולי הסיבה שאני מציין את זה היא בגלל שחשוב לי למצוא את בת הזוג המתאימה ולא סטוץ מזדמן? גם ככה העובדה הזו "מבריחה" ממני הרבה נשים, אני לא מתכוון לשים אותה בראש הכרטיס כאות קין, אבל בגלל התחשבות בדעת הרוב, אני בהחלט מוסיף את זה למטה. לא בגלל שזה חשוב לי, אלא בגלל שזה חשוב למבקרות אצלי בכרטיס.

לא מכירים את OKקיופיד? אתר שידוכים שלאחרונה תרגם את עצמו לעברית (עם בעיות מועטות עדיין בניסוח פה ושם), שמשך עד לאחרונה בעיקר גיקים ודוברי אנגלית, ולא מעט אנשי סגנונות חיים אלטרנטיביים אין להם בעניה עם נון-קונפורמיזם. אבל לפי חילוף המכתבים הנ"ל – כנראה בקרוב יגיעו אליו יותר אנשי "עמך" מבורחי כפיות וג'יידייט/קופידון. יצאו לי משם יותר דייטים מאשר כל אתר אחר (אבל רק 4 בערך, אז זו לא דגימה מוצלחת). האתר מתאים אנשים לא לפי תבנית פשוטה אלא על סמך הרבה שאלות לבנית תמונת אופי של הצד השני שאני מחפש. לכן אני לרוב לא טורח לפנות לנשים שרוצות ילדים או כאלו שמציינות שהן מעשנות למשל, אבל בשאר הפרנטרים האתר מעלה לי אכן בחורות כלבבי – עצמאיות, אתאיסטיות, פלורליסטיות ונראה שמעניינות ואינטיליגנטיות (ומשום מה אחוז גבוה של דו מיניות, המממ?).

דא עקא שאני אולי לא סחורה מספיק מוצלחת, והן לא עונות לי. המייאש הוא שאני הרי פונה רק ל2-3 בחורות כל חודש בקושי במכתב די אישי ומבקש רק לקבל תשובה, אפילו אם היא "לא, תודה". אין יותר מעליב משום תשובה. לפני שבועיים פניתי למישהיא מה"ביצה המקומית" של הבלוגים הישראליים שעלתה לי פתאום בחיפוש. נשמעה מאוד מתאימה לי, יש לנו כמה מכרים משותפים, והיא אפילו עובדת קומה מעל אחד הלקוחות הגדולים שלי. נשמע ממש מקרה של או רומנטיקה או לפחות צמצום הגרף החברתי משני לינקים לאחד. היא הציצה אצלי בכרטיס (האתר הלשין עליה) ואפילו לא טרחה לענות "לא תודה". מוזר. יש הרבה שלא עונות, אבל כאן מדובר על מישהיא שמאוד סביר שאתקל בה "בחיים האמיתיים". מוזר.

במילים אחרות, אני לאחרונה די התייאשתי מאתרי היכרויות. אני מתקפל למוד פאסיבי בכל מה שקשור להיכרויות מקוונות. יש לי הרגשה שיותר מדי בחורות מסננות מהר מדי אנשים בלי להסתכל אפילו, או אולי האישיות שלי פשוט מתאימה לפגישה אישית ולא וירטואלית, או שבחורות פשוט שמות יותר מדי משקל על הצורה החיצונית. אין לי כוח לחשוב על זה יותר בכלל.

הנה התיאור שנתן לי מבחן האישיות של OKC ואני חושב שהוא בהחלט קולע. אם יש מישהיא שלא שמה דגש על צורה (אני לא בראד פיט) ומחפשת תוכן (שאני חושב שיש לי פה ושם), אתן מוזמנות לפנות.

רקדן הסלואו

מתלמד אהבה רגיש ומתוכנן (מ.א.ר.מ.)

רקדן הסלואו

יציב, אמין ומערסל בעדינות. קח נשימה עמוקה ושלח רגלך בקלילות…אתה רקדן הסלואו.

אתה מחפש אהבה, לא סקס. לגילך, אתה בעל ניסיון ממוצע, אבל אתה בחור נהדר ומתחשב
[…] השידוך המושלם עבורך הוא מישהי מבינה, חכמה ותומכת.

למרות שאינך מסמר המסיבה, בוא נודה, אתה פורח בסביבה קטנה ואינטימית של אנשים חכמים. המעגל הקרוב שלך אכן מאוד קרוב ודומה לך בתכונותיו. הדדיות במערכת יחסים חשובה לך.

לינק: מבחן טיפוסי הדייטינג @ OKCupid .

לידתה של תולעת בלוגים חדשה

דליה פתחה לעצמה בלוג חדש בשם "האיסטניסית", אני לא בטוח למה כי בינתיים ממה שהכרתי אותה היא לא עושה רושם כזה 🙂

בשפה עשירה ומרתקת אני קורא אותה בפורום בתפוז ועכשיו בבלוג, על סיפורי אנשים, סיפורי ספרים וסיפור חיים עצוב ומרתק. אני לא איש של "עדר" אז לא המלצתי על בלוגים בבלוד-דיי האחרון, אני ממליץ עליהם כשאני נתקל בהם, ובבלוג הזה היה שווה להתקל.

תתחדשי וירצי וברוכה הבאה לעולם הבלוגים! שאלת אותי מה זה טראקבק, והפוסט הזה אמור לייצר אצלך אחד. ברוכה הבאה לצ'כונה 🙂

גם מישקה בלוגר…

Behind the glass הוא הבלוג החדש של חברי מישקה. מישקה מצלם מדי פעם בדיגיטלית, אבל אהבתיו הראשונה היא הברוניקה שלו SQ-A בפורמט 6X6 והפנטקס ME לצילומי 35מ"מ רגילים, בשתיהן הוא מצלם בעיקר שחל"ב בסרט קודאק TriX 400 המצוין, מי יודע מה יעשו צלמי העולם ביום שיופסק ייצורו…

אפשר למצוא עוד בפליקר של מישקה

יאללה מכות

אשה וחייל הוכו כי ישבו ביחד באוטובוס, והשוטרים הוכו כשבאו לבדוק – ראיתי את האייטם הזה לפני כמה ימים בעיתון ושיגע אותי שאני חי במדינה כזו פרימיטיבית עדיין. רציתי לכתוב על זה פוסט שלם, אבל עברו יומיים, כמעט אף אחד לא ראה את זה בעיתון (חוץ משרון שעשתה מזה קוריוז קטן) וזה התפוגג כמו פלוץ במגרש כדורגל.

אז עכשיו כמה ימים אחרי, במקום לכתוב על הפוסט, אני כותב על השקט שבו זה עבר בתקשורת ובבלוגוספירה. האם כולנו התקהנו או שמא אף אחד מחברי פשוט לא ראה את הידיעה? האם החוק פשוט מתפורר בערים חרדיות עד כדי שהמשטרה לא יכולה לאכוף אותו ומותקפת בעצמה בחוסר אונים? האם הפחד שלי יתקיים – פיצול ישראל למדינה חרדית של "אייטולות" ולמדינה חילונית? או אולי המדינה החילונית אפילו לא תשרוד?עד מתי תשלוט הקנאה הדתית הנבערת במוחם של בני האדם?

כמה שירים אפשר כבר לכתוב על אמריקה (אמר המשורר בעוד שיר על אמריקה)

קשקושים על תוכן, קישורים, וקשרים

אני מאוד משועשע מזה שיש כמה בלוגרים שם בחוץ שעוד מתעסקים בכלל בזה. חנית (דק"ר) התחילה מבלוג אישי ומדי פעם הפניה לתגלית WP חמודה והיום הבלוג שלה עבד רק לעניני טכנולוגיה ובלוגינג. כבר בקושי רואים משהו אישי בבלוג. אחרים גם הם עוסקים המון באופטימיזציות ומראה וSEO ומשמעות הבלוגוספירה חברתית ואחרת, ויאדה ויאדה… זה מרתק אותי לכמה דקות בחודש, פוסט אצל כרמל 'ד"ר בלוג' ויסמן או משהו קטן אחר, אבל כמה אפשר לעסוק רק בסטטיסטיקות או פוסטים על ההתעסקות בסטטיסטיקות?! לא בשביל זה אני מנוי לפוסטים של שכני בבלוגוספירה. אני רוצה לשמוע על הרפתקאות בחו"ל או המלצות על אירועים או קטעים חביבים מהחיים, או שירים… למה אני מרגיש בודד בציון שלא בודק את הסטטיסטיקות יותר משלוש פעמים בשנה? אני היחידי שמעניינות אותו תגובות ענייניות בבלוג יותר מאשר סטטיסטיקה של קוראים?

אין לי מושג מה זה אומר שהפייג'ראנק "זולג", אני לא מעונין לדעת אפילו מה עושה nofollow, התייאשתי מלהשתמש בסקין מגניב והלכתי על קריא ואני לא חוסם את גוגל בrobots.txt שלי, זה כל הSEO שמעניין אותי לעשות. אני רוצה קוראים, כאלו שמעניין לקשקש איתם ומגיבים מדי פעם. בשביל זה אני מוודא שיש להם RSS עובד ואפשרות להרשם במייל לכל פיפס שבא להם. מספיק עם זה אנשים, אולי נחזור לתוכן ולא מטא-מטא-תוכן-על-הצורה-של-התוכן?