פוסטים

פורסם ב

Schiphol

כששורות אלו משתחררות לאוויר העולם אני נמצא בסחיפול אשר בגלות אמסטרדם הרחוקה, אולי מנמנם, אולי שותה קפה, או מריץ ג'וינט ((בטטטטחח… אתם הרי מכירים את דעותי על עישון. עוגות מצד שני…)) או קורא בספר. אפשר גם לשתות ספר ולקרוא בקפה אבל זה פשוט לא אני. הפוסט הזה התחיל להכתב ביום שני בערב וזו הפעם הראשונה שהחלטתי לכתוב ככה פוסט משתחרר בהמשכים, והפעם השניה שאני כותב פוסט לשחרור דחוי. אולי אכתוב עוד כמה כאלו לשאר המסע שלנו, אולי אפתיע אתכם 🙂

קיץ ארוך עבר עלי. לא כתבתי הרבה לאחרונה כי פשוט בין שעות העבודה התרוצצתי בשבוע האחרון עם הכנות לטיול. ברגע האחרון גילינו למשל שבעצם לא כ"כ פשוט למצוא כל יום מקום לאותו הערב. בניגוד לשנה שעברה בפרובאנס, כאן כנראה עונת התיירות יותר צפופה ומרוכזת, כי בתקופה הזו הימים מתקצרים באופן דראסטי ואו-טו-טו מתחיל הגשם האמיתי ואחריו גם השלג (מה שיש עכשיו זה סתם טפטוף…). גם תיק צילום חדש הייתי צריך, ובנק דיגיטלי, ולטפל בלחצים האחרונים של כל לקוח לפני שאני נעלם לשבועיים מהרד"ר…

אני וגיא יוצאים לסקוטלנד, למדינה עם האיזורים הכי פחות מיושבים שעוד יש באירופה (למרות שאנחנו לא נגיע לאיזורים הנידחים באמת). יהיה נוף פרוע, יהיה מזג אוויר פרוע ((הסקוטים אומרים "אם אתה לא אוהב את מזג האויר, חכה 20 דקות")), יהיו בנות היילנדס קשוחות, יהיו בנות לואולנדז רכות, יהיה אוכל סקוטי מחורבן, אוכל הודי ככה-ככה ופירות ים שלמות מהם. יהיה אוויר נקי וטעים, יהיה ויסקי מצוין, ואני מקווה שלגיא גם יהיו שבועיים בלי ביקורים של דודה FMS ובין כל החוויות והנסיעות גם לא מעט מנוחה.

לג'וני הזקן התחילו בעיות הגב לפני שנים, אבל לאחרונה מצבו הכללי ממש לא טוב, החברים שלחו אותו להבדק אצל דוקטור מקינטוש.

"מה כואב לך ג'וני?" – "נו, האף שלי שנים אדום אבל יש לי עכשיו לחצים כואבים שם, ולחצים באוזניים, וכאבים בכתפיים, וכאבים עמומים במותניים, ודפיקות לב מדי פעם, וורידים ברגליים ו…" – "טוב טוב, אני אבדוק!" ודוקטור מקינטוש בודק לחץ דם ומקשיב בסטטוסקופ ומאיר לאוזניים וממשש את הגב והרגליים.

– "אני לא מוצא כלום, זה בטח בגלל השתיה!"

– "אין בעיה דוקטור, אני אחזור מחר כשתתפכח!"

(בילי קונולי מספר את זה יותר טוב 🙂 )

ידידים, עם פוסט זה אני חושד שאני נפרד לשלום לשבועיים מהבלוג. אני לא לוקח איתי לאפטופ לטיול (אין לי אחד) ובאיזורים אליהם אני נוסע לא תמיד יש חיבורי אינטרנט חופשיים ממילא, ואני לא רוצה לבזבז את זמני בחיפוש אחרי בתי קפה. את ה"לייב בלוגינג" אני אעשה לתוך מחברת ואפרסם כשנחזור. אני גם לא אהיה זמין במייל. רק SMS בעצם, וגם זה לא בקליטה בכל מקום, לא כל סקוטלנד מכוסה. שששששששששששששששקט 🙂

פורסם ב

יצאתי לטיול על החוף, אחזור עוד שבועיים

אני וגיא יוצאים לשבועיים קשים של התמודדות עם איתני הטבע. עד להתחלת אוקטובר אל תצפו ליותר מדי פוסטים טריים (יהיו אולי כמה מקופסת שימורים). אני לא אוכל לאשר פוסטים מעונים חדשים, ולא אוכל להציל תגובות מפח הספאם עד שאחזור.

תהיו ילדים טובים!!!

פורסם ב

פוסט שנה טובה

בעצם קשה לי לכתוב כרגע פוסט שנה טובה, כי עד כמה שאני רוצה לאחל אותה לכל חברי, אני יודע שאיחולים לא יחזיקו תמיד.

בראשון בערב דיברתי עם אחד מחברי, שגילה לפני שבוע שאביו חולה בסרטן מתקדם. סרטן ריאות ששלח גרורות כבר למוח ועוד איברים. את זה הוא מגלה פחות מחודש לפני החתונה, ולמעשה את הנסיעה לקפריסין לרישום האזרחי עשה בשהיה של 4-5 שעות בידיעה שלאביו נותר אולי שבוע לחיות (מאז הסתבר שמדובר בחודשים ספורים). בשנה אחת הוא מתחתן ואולי אפילו הופך לאבא בעצמו, אבל בגיל 34 הוא עומד לאבד אבא, ואת אימו לקח הסרטן כבר כשהיה בן 19. אין לי מושג איך לאחל לו. עצוב מאוד להתייתם, אבל לרוב האנשים זה לא קורה לפני גיל 50. אין לי איך לדמיין כזה דבר. אבל מה שבטוח במדינה מוכה כמו שלנו, כשיום הזכרון בא צמוד ליום העצמאות, כשיום לפני ראש השנה ושאר חגי תשרי חברת חשמל מקפיצה מחירים, אין לנו אלא לקבל הכל בבת אחת ואיכשהוא לשחות במעלה הזרם.

אז חברים – למרות הכל, למרות המחלות, למרות המצבים הבלתי אפשריים שישראלים מתמודדים איתם יום יום מול קסאמים, שחיתויות דירקטור וולט וממשלה שהופכת לרפובליקת בננות, אני מאחל לכולנו שנה יותר אופטימית, שנה של נצחונות קטנים של ההגיון והרצון הטוב על הבערות והפלגנות. שנה של בית נבחרים שמוביל לשלום ולא להמשך הבלגן, שנת נאורות, שיתוף פעולה, שיתוף ידע, חופש, הבעת דיעות וחיזוקים חיוביים בכל אשר תפנו. שנת יציבות כלכלית, רגשית ובריאותית. שנה של יין ואוכל טובים, שנה של צחוק וחיבוקים. שנה של אהבה וחתלתולים. שנה של השראה ויצירה. שנה שלי אף דו"ח, אפילו לא חניה. שנה של הבטחות ואמון, שנה של עמידה בציפיות וקיום הבטחות. ובקיצור, כל מה שאני מאחל לעצמי, גם לכם.

ללקוחותי איחלתי גם: שנה של גיבוי ולא של שחזור, שנה של uptime בלי downtime, שנה של עדכונים ולא באגים, שנה של GPL ולא DRM.

חיבוק לכולם!

פורסם ב

לכל אחד יש סבתא מרומניה

גיא מכריז על עצמו בגאווה כי הוא רומני, משפט אחרי זה הוא יודה שהוא לא אוהב חצילים, דקה אחרי זה יסתבר שהצד של אימו הביא את רומניה למטבח ועוד מחקר קל יספר לכם שבעצם רק הסבתא מרומניה. אבל הסבתא זה הצד המבשל וזה העיקר…. המורשת המשפחתית שלי דילגה על אבא שלי, אבל אחותו ואחותי מבשלות (ואופות) עדיין ממטעמי המטבח של סבתא. הוריו של אבי הצבר נולדו שניהם באותו איזור (בוקובינה) כמו סבתו של גיא, רק שהם נולדו כ15 שנה קודם כשהאזור היה עדיין בשליטה אוסטרו-הונגרית ודבר גרמנית. הבישולים אותו דבר רק עם שמות אחרים, כי השלטון והשפה השתנו אולי אבל לא המצרכים במטבח. את הכרוב הממולא היה "הולישקעס" והממליגה היתה פולנטה אבל רוב המאכלים סה"כ מאוד דומים. היום אגב, אם ארצה דרכון רומני אין עם מי לדבר, כי כפרי הולדתם של סבא וגם של סבתא נמצאים מאחורי הגבול האוקראיני, ובאזור מסוכן ביותר לתיירים, גם אם הייתי רוצה לבקר שם.

סבתא בטי שלי עזבה אותנו ב94, לפני 13 שנה החודש, אחרי כ-3 שנים עוד מצאנו בפריזר עוגת שוקולד שלה וזה היה טעם שהביא לנו דמעות לעיניים. אחותי ודודתי עוד יכולות להגיע קרוב אבל לא מושלם, לטעם של המטבח שלה. יש מתכונים שפשוט לא יעבדו אם תבשל בכף מתכת ולא עץ, יש אולי איזה רכיב שהיצרן שינה את טעמו עם השנים ואין להחזיר… יש דברים מושלמים שאי אפשר לשחזר פשוט כי הם אצלנו בזכרון כבר עם אסוציאציות מאוד מסוימות.

אבל היום זה נחת לי על בלוטות הטעם בלשון, ותהיתי איך לא תפסתי את זה קודם. הכרוב הממולא אצל חיים הרומני בת"א פשוט זרק אותי אחורה שנים למטבח ההוא בחיפה שכבר לא קיים. וילי (הבן של חיים) סוגר את המקום לצערי, פשוט התעייף, ולא מצא מישהו שמוכן לקחת את המקום בידיים ולהמשיך את מסורת המקום. אם היו לי בייצים אולי הייתי הולך על הרפתקה כזו של החלפת קאריירה, אבל אני בייצימלס. בינתיים נשאר לי ולגיא לקפוץ אל וילי למסעדה בשישי לארוחה מצוינת וקורעת תפרים במכנסיים, ובגלל הגעגועים לכרוב הממולא חזרנו שוב אתמול בערב. ישבו איתנו גם ענבה (25% מרומניה) ואפרת (100% שורשים מרומניה) אבל אני יכול להבטיח לכם שאין שום צורך בגנים מפוברקים (כי כולנו בולגרים, כמאמר הרב סנדרסון זצוקלל"ה, או שמא כולנו בלוגרים? לא חשוב)…

הפואנטה שאוכל טוב ובייתי עושה לך טוב. ואפשר להתלונן שההולישקעס של סבתא היו יותר מתקתקים ואילו של וילי חמצמצים ועם עגבניות, אבל זה היה כ"כ דומה, והכבד הקצוץ היה ממש בול.. כל ארבעת יושבי השולחן באים ממשפחות שמקפידות במסעדות להזמין את מגוון המנות הגדול ביותר ואז להתייחס אליהן כמגש מרכזי. כולם טועמים מהכל (למרות שאני מודה שאצלי במשפחה זה אולי הכי קיצוני) אבל אתמול ארבעתנו הזמנו את אותה המנה ולאף אחד זה לא הפריע.

נראה לי שמי שאוהב אוכל פשוט אוהב. לא גנים קובעים את זה. אולי קצת מסורת מהבית. בין סטייק פילה לבן לבין הכרוב הממולא עם הממליגה והמטיטה (קבב רומני בשבילכם) גיא התקשה להבין איך פגש אנשים (בעיקר ממוצאים צפון אפריקנים אבל גם אשכנזים שסבתא שלהם לא בישלה להם) שטוענים שהמטבח האשכנזי תפל ומשעמם וחסר נשמה. אני מציע לכם לקפוץ למסעדה החביבה הזו באמצע רחוב נס ציונה (בין מגדל האופרה ובית המגדלור) לפני שבמוצ"ש תוגש שם הארוחה האחרונה…

הקוראים מוזמנים לחלוק חוויות ממטבחה של הסבתא (לי יש עוד הרבה), ו/או להמליץ על עוד מסעדות פשוטות ואותנתיות שכאלו, מכל מוצא שהוא.

פורסם ב

טוקבקיסטים בחדר הישיבות

כן, לא רק בטמקא אנשים לא סובלים אותם, האידיוטיזם הזה הוא תופעה עולמית. מהאנשים שהביאו לכם את "שולה המוקשים – הסרט!" מגיעה המחזה נאה זו… (זהירות, NSFW! 🙂 )

אין לי מה להגיד על זה חוץ מזה שאני שמח שאני לא מקבל טוקבקיסטים כאלו אלי לבלוג 🙂

פורסם ב

הנה, אבנר, במיוחד בשבילך!

קיבלתי תלונות שאני לא מעדכן מספיק.

א. קפוץ לי.

ב. הנה סיפור אורנג' קטן להתחיל איתו את השבוע…

פעם פעם חשבתי שדור שלישי זה מגניב. זה היה בדצמבר 2005 ולקחתי לשבוע נוקיה 6680, אבל האיטיות והבאגים של הסימביאן הביאו לי את החורפה וביטלתי את העסקה. לפני שבועיים גיליתי שאני ממשיך לשלם חבילת גלישה חודשית לדור שלישי למרות שאין לי מכשיר מתאים ולמרות שדרשתי לא להשתייך לאחת עוד כשקניתי את המכשיר. שיחה לאורנג' סדרה את זה מאוד מהר (למרות שבאמצע ניסו למכור לי חבילת GPRS למרות שברור שאינני גולש) ואכן השבוע קיבלתי זיכוי בחשבון החדש. זיכוי של 425 ש"ח, בלי ריבית. שאלתי אותם מה נהיה ואמרו לי שזה מה שיש, אבל לא ניסיתי להתווכח, כי היה שם ענין אחר. החשבון הגיע בדואר רשום ואילץ אותי לכתת רגלי לדואר, ואז בתוכו מצאתי גם הודעה חביבה שהודיעה לי כי "מחיר שליחת SMS עודכן ל39אג' פלוס מע"ם". לא "התייקר" או "הוזל" אלא "עודכן". במקרה אני זוכר שהוא עלה קודם 3 אגורות פחות. כסף פיצי אבל מה אכפת לי לשאול מה הסיפור?

– "למה התייקר?"
– "זו פעם ראשונה שאורנג' מייקרת!"
– "אבל למה? הרי העלויות השוליות של הפעלת הרשת שלכם יורדות כל הזמן!"
– "אדוני תאמין לי שאנחנו אף פעם לא מעלים. תבדוק אצל סלקום ופלאפון כל הזמן מעלים!"
– "אבל אני לא לקוח שלהם, אני לקוח שלכם. אם את אומרת לי שהם כל הזמן מעלים ולכן לכם מגיע אז את אומרת שאתם קארטל…"
– "חס וחלילה אדוני אנחנו לא קארטל!"
– "אז חזרה לשאלה המקורית שלי – למה עלה המחיר?"
– "אני יכולה להציע לך חבילת SMS במחיר מיוחד ואז זה יהיה לך יותר זול, רק 20 אג' ומע"ם למשלוחה"
– "כן, אבל כמה קבוע לחודש"
– "רק 9.90…"
(חישבנו ויצא שאני משלם בקושי שני שקלים פחות על כמות הSMS הממוצעת שלי)
– "אבל זה עדיין יהיה מאוד יקר"
– "לא נכון אדוני! זה מאוד זול"
– "כשאני שולח SMS זה 100 בייט בממוצע, נגיד 1000 ביט בעיגול למעלה, חד פעמי. כשאני מדבר איתך זמן אוויר זה 1500 ביט לכל שניה."
– "אדוני, אבל זה יקר!"
– "לא, זה עולה לכם פחות משבריר אגורה אבל אתם לוקחים לי כמו שיחת אוויר של 5 דקות שלמות. אתם…."
– "ממש לא! ממש לא!"
– "אני משלם 79 אגורות ומע"ם ל10 דקות שיחה, או 39 אגורות ומע"ם לSMS של 15 מילים. זה הגיוני?"
– "אבל אדוני, זה המחיר, וכל הרשתות מעלות…"
– "אבל אני לא לקוח של כל הרשתות, אני לקוח שלכם!"

וככה זה המשיך, בסוף לקחתי את ה"חבילת SMS" למרות שהיא לא ממש מוזילה, לפחות אחשוב פחות לפני כל SMS.

תאמינו לי, קהל המסמסים אוכל אותה בגדול לדעתי. מצד שני זו קונספירציה כלל עולמית של כל המפעילים הסלולאריים… אז מי אנחנו אזובי בקיר שנוציא מהם הנחה אמיתית?