יש איזה אדולף אחד שפתח אצלי יוזר בבלוג. פעמיים מחקתי אותו והוא בא פעם שלישית ועם אותו היוזר בדיוק. ספאמר עקשן? להרשם לבלוג שלי לא עוזר לו להחדיר לי ספאם, כי אקיזמט לא עושה הנחות… אז למה זה טוב לו? לא ברור לי. לחסום אותו? להתעלם? למי שרוצה לתת את דעתו ישירות, אדולף עונה לדואר ב – adolfodaine77@gmail.com
בתים מבפנים, יין במוזיאון – שני ארועים שכדאי לדגום השבוע
בתים מבפנים הוא סופ"ש של סיורים (אני מניח בשיתוף מחלקת התרבות של ירושלים או משהו), בכמה מהבניינים היותר מעניינים בבירה. חלקם לא פותחים את דלתותיהם לקהל הרחב ביומיום (הבית השוודי, מנזר רטיסבון, הפאטריארכיה היוונית, בניינים במגרש הרוסים ואחרים) וסיורים בשכונות ממילה ושכונת הבוכרים לראות פרויקטים של שימור בסקאלה רחבה. הסיורים חינם וחלק לא מבוטל מהם מועבר ע"י האדריכל שבנה או (לישנים יותר) האדריכל האחראי לשימור של המקום, מטובי משרדי האדריכלים בעיר. שווה לצלמים, ארכיטקטים ושוחרי תרבות והסטוריה באופן כללי. הסיורים רובם בשישי, 19/10 וחלקם בשבת 20/10(סליחה שחר, אבל אני כנראה אהיה בירושלים כל הסופ"ש)
ויריד היין (השנתי?) במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. הרבה מה לטעום והמחיר סמלי, כל הפרטים באתר, ימי רביעי וחמישי.
"יותר מהר, יותר גבוה, יותר חזק"
לפני כשנתיים הוציאו "דאפט פאנק" את העיבוד שלהם למוטו של האולימפיאדה. עוד לפני שקאנייה ווסט השתמש בה כרקע לאחד מקטעי הראפ שלו, אנשים אהבו והושפעו מהקטע. גיליתי שכמה מחברי לא ראו את הקטע הבא אז אני שם אותו כאן, פשוט וחביב ומבריק שזכה כבר ללמעלה מ5 מליון צפיות ביוטיוב ויש לו טישרט משלו:
הקטע הזה זכה לכל מני עיבודים (כולל א-קפלה), אבל ריקוד הידיים הזה נראה שנכנס עמוק לאנשים לראש, חיקויים ופארודיות יצאו לרוב (למשל Around the World שמכיל רק את שלושת המילים הללו, אתם יכולים לדמיין לבד), ריקוד מסונכרן בקבוצה (אבל בלי תאורה) אנשים שמשוויצים שהם למדו את ריקוד הידיים כ"כ טוב שהם מריצים אותו במהירות כפולה או עם יד שמאל וימין הפוכות (בדקתי, האיש כתב בכתב ראי על הידיים והפך את הסרט, חוכמולוג עצלן 🙂 )
זהו, מצטער על הפסקת סיפורי סקוטלנד הזמנית, תיכף נשוב…
את מי זה מפתיע? עידן רייכל מתגלה בתור פוץ לא קטן
ערב טוב אדיס-אבבה – כתבה של עכבר העיר על תוכנית שלא ראיתי, שמראה את עידן רייכל מנותק מלהבין את מצבם של עולי אתיופיה שאיתם הוא עובד כבר כמה שנים, וכנראה שגם מתקשה לגלות אמפתיה גם ברמה האישית לאנשים איתם הוא עובד ומגדיר חברים שלו.
אני לא יודע מה רובכם חושבים על ההפקות שלו, כמה שלא ימכור דיסקים, זה מרגיש לי קצת כמו רכיבה על גל ה"מוסיקת עולם" ולהבליע אותו בדרך בתוך עיבודי פופ. לא אהבתי את היצירות שלו אף פעם כל כך, ולא הבנתי מה היה סיפור ההאשמות נגדו מאת צוות הזמרים והנגנים שהפיק איתו את הדיסק הראשון, כאילו הוא נעלם ולא חלק איתם את הקרדיט והתמלוגים כשנכנס הכסף מההצלחה. מהכתבה נראה ש"העסקים כרגיל" ורייכל עושה את מה שעושה לו כסף ולא מתוך רגש עמוק או אידאולוגיה. הראסטות והשארוואל זה קטע של אופנה ולא איזו רוחניות, נראה שהוא "עובד" על אנשים כמו אברום בורג עם הכיפה שלו.
מיד עלה לי בראש הקטע הקולע (ואולי אחד הכי מבריקים בסדרה) ממ.ק. 22 המצוינת – עידן רייכל נגד שלמה גרוניך, או שמא רייכל וגרוניך נגד האתיופים?
כשבדיחה טובה, צריך לקחת אותה הלאה…
ראנדל מונרו התבדח על פורנו של בחורות עם גיטרות במקלחת אבל הלך ובאמת פתח את הדומיין המדובר והקוראים שלחו לו תמונות. אני אומר לכם, זיי פראנק שינה משהו אצל האנשים 🙂
סקוטלנד 08 – אחוזת לאנגה
הפרק הקודם: 07 הקוסם ממזקקת אובן
קודם כל לתקן את מה שכולכם בטוח חושבים בטעות, אחוזת לאנגה לא שוכנת על האי לאנגה. שמה המקורי הוא "אחוזת דייל של המקדוגלים של לאנגה", תת משפחה של שבט מקדוגל, (שאת סיסמתו "ניצחון או מוות" מצאתי מתנוססת חקוקה באבן על אחד מקירות האחוזה, בתרגום אחר "לכבוש או למות").
האחוזה בבעלות משפחת מקדוגל (כיום לינדסי-מקדוגל) מזה 300 שנה. המקום התחיל כבית-מגדל שצפה על האיזור לפני כ450 שנה, שוחפץ לטירה קטנה כשנקנה לפני 300 שנה והורחב לבסוף לאחוזה לפני כ200+ שנים, עם מגרש גולף ועוד כמה קוטג'ים שהתווספו בשטח הנרחב. משפחת המקדוגאלים של לאנגה עזבה את לאנגה עם השנים והתפזרה לה בסקוטלנד ובניכר. האחוזה הזו היום היא ביתו של קולין, היורש לבית המשפחה, וחלקים ממנו מושכרים כB&B או קוטג'ים בשירות עצמי לתקופות ארוכות יותר, וכמעט כל ערב נערכות ארוחות חגיגיות או מסיבות ממש בחדר האוכל. הקטע המגניב הוא הנוף. לא, בעצם זה הריהוט העתיק בכל מקום. או אולי העובדה שהמחיר כמו כל B&B אחר והחוויה מיוחדת. אה, וגם בעל הבית לוקח את עצמו ואת האחוזה בקלילות. ובקיצור, בחרנו את המקום לפי שתי תמונות פיציות באינטרנט, לא ידענו לאן אנחנו מגיעים. המיקום היה לא אידאלי (נהגנו 35 ק"מ חזרה דרומה מאובן כדי להגיע לשם, בכיוון ההפוך מהטיול שלנו), אבל מגניייייייב….
כשהגענו דרך הכביש המשובש (שנשטף כל כמה חודשים בגשמים) נזכרתי בפתיח של הסרט Murder by Death (מלבד שהגשם היה רק טיפטוף קל). כשעמדנו ליד הדלת להכנס לא נזרק עלינו gargoyle מלמעלה אבל בחדר הכניסה היה ראש מפוחלץ של אייל, חרבות מוצלבים על הקיר, פורטרטים של שמן בני מאתיים שנה ומיני אביזרי מצעדי קרב כקרנות, אשפות חיצים, ותופים מקושטים. טיילנו דרך עוד דלת ומצאנו את עצמנו בחדר אוכל ספון עץ מהודר ומרשים ואח בוערת (שהתברר בדיעבד כ"The Morning Room', אז מעניין איך נראה חדר האוכל לשלושים איש שמוזכר באתר, לא ביררנו…) נרות דלקו על השולחן אבל אין נפש חיה! התחלתי לצחקק שאנחנו עוד מעט ניתקל בגופה ונצטרך לברר לבד איפה לישון הלילה, כשלפתע גיליתי בשלל עומס הפרטים והפריטים על הקירות "פעמון אורחים", ולמרות שלחיצה עליו לא הפעילה שום פעמון שאנחנו שמענו, אחרי חצי דקה הופיע קולין מצידה השני של האחוזה דרך איזו דלת והראה לנו את החדר שלנו ללילה. בדרך הוא הראה לנו פינת אינטרנט והחווה בידו על ה playing room, שמא נרצה לנגן בפסנתר. החדר שלנו התגלה כחדר/דירה בקומה השניה, גדול מהבית שלי כמעט, עם ספות עתיקות, ויטרינות חרסינה, שידות עם ידיות מעוצבות כאריות מתקופות ויקטוריאניות, מדפי ספרים עמוסים לעייפה ושטיחים אדירים מול אח, וכלי קיבול מיוחד לפחמים על ידו שהיה גם הוא מלא ומוכן לשימושינו אם היינו רוצים. הדבר היחידי שמנע ממני להתענג על המקום החמוד ב100% היה בקבוק הברורה שעוד ניקר לי בראש מאז אובן 🙂
בבוקר ירדנו ל"חדר הבוקר" שהסתבר כבעל skylights בתקרתו, על הקירות תראו בתמונות, מצאתי sporans ישנים מסורתיים (התיק עם השניצים שהסקוטים תולים בחזית הקילט) עשויים מפרוות טבעיות של יונקים חביבים ז"ל. המשכנו אחרי האוכל לטייל ומצאנו שה"פליינג רום" הוא גם חדר משחקים ולאו דווקא נגינה. החל מזוג בובות "טיגר" שישבו במקום פמוטים בכניסה אליו, וכלה שבתוכו, תחת נברשות ענק וליד במת עץ לרסיטלים ועליה הפסנתר, גם היו מונחים שולחן פינגפונג, שולחן אייר הוקי ושולחן ביליארד, וניכר שבחדר הזה מתקיימות גם מסיבות יותר פרועות, כי בפינה היתה מערכת סטיריאו וכדור אורות דיסקו קטן ואפילו בארבי צבועה סגול ונצנצים פסיכדליים… אילו מסיבות עושים כאן? מחוץ לאחוזה יש נוף נפלא בכיוון דרום ליערות ענק יפים, ונחל, וטרמפולינה אדירה לילדים. מצפון אפשר לראות את מגרש הגולף הקטן (ששימש כרגע את הכבשים יותר) ועוד כמה קוטג'ים עתיקים וחמודים להשכרה, וכמובן נוף אדיר למפרץ ולאי לאנגה, וביום בהיר ניתו לראות את השפיץ הצפוני של ג'ורה לפי דברי המארחת שלנו (שלא הבנתי אם היא אישתו של קולין, או מנהלת הבית או מה). המקום מרחק דקות נסיעה מאובן, היילנדז, סטירלינג, לוך לומונד, הרבה שמורות טבע, טירות,כפרי דייגים ומעבורות לאיים השכנים.
ובמילים אחרות – בסיס מעולה לטיולים, ומקום מגניב ולא יקר לחנות בו ללילה או שניים או יותר. מומלץ בהחלט!
מחר פוסט שכולו תמונות – הנסיעה דרך גלן קו.