ראנדל מונרו התבדח על פורנו של בחורות עם גיטרות במקלחת אבל הלך ובאמת פתח את הדומיין המדובר והקוראים שלחו לו תמונות. אני אומר לכם, זיי פראנק שינה משהו אצל האנשים 🙂
כמה שירים אפשר כבר לכתוב על אמריקה (אמר המשורר בעוד שיר על אמריקה)
קשקושים על תוכן, קישורים, וקשרים
אני מאוד משועשע מזה שיש כמה בלוגרים שם בחוץ שעוד מתעסקים בכלל בזה. חנית (דק"ר) התחילה מבלוג אישי ומדי פעם הפניה לתגלית WP חמודה והיום הבלוג שלה עבד רק לעניני טכנולוגיה ובלוגינג. כבר בקושי רואים משהו אישי בבלוג. אחרים גם הם עוסקים המון באופטימיזציות ומראה וSEO ומשמעות הבלוגוספירה חברתית ואחרת, ויאדה ויאדה… זה מרתק אותי לכמה דקות בחודש, פוסט אצל כרמל 'ד"ר בלוג' ויסמן או משהו קטן אחר, אבל כמה אפשר לעסוק רק בסטטיסטיקות או פוסטים על ההתעסקות בסטטיסטיקות?! לא בשביל זה אני מנוי לפוסטים של שכני בבלוגוספירה. אני רוצה לשמוע על הרפתקאות בחו"ל או המלצות על אירועים או קטעים חביבים מהחיים, או שירים… למה אני מרגיש בודד בציון שלא בודק את הסטטיסטיקות יותר משלוש פעמים בשנה? אני היחידי שמעניינות אותו תגובות ענייניות בבלוג יותר מאשר סטטיסטיקה של קוראים?
אין לי מושג מה זה אומר שהפייג'ראנק "זולג", אני לא מעונין לדעת אפילו מה עושה nofollow, התייאשתי מלהשתמש בסקין מגניב והלכתי על קריא ואני לא חוסם את גוגל בrobots.txt שלי, זה כל הSEO שמעניין אותי לעשות. אני רוצה קוראים, כאלו שמעניין לקשקש איתם ומגיבים מדי פעם. בשביל זה אני מוודא שיש להם RSS עובד ואפשרות להרשם במייל לכל פיפס שבא להם. מספיק עם זה אנשים, אולי נחזור לתוכן ולא מטא-מטא-תוכן-על-הצורה-של-התוכן?
ספאמרים משועממים
מישהו כבר כתב, נדמה לי תומר ליכטש, על השמות הנהדרים של ספאמרים, ואיך הוא אוהב להשתמש בהם לדמיין דמויות לסיפורים קצרים. אני חייב לציין שעולה לי לפעמים חיוך כשאני רואה את הנושאים, במיוחד כשהם מצליחים לעבור את הספאמאסאסין שלי ואז גם את זה של ג'ימייל. "טקילה ברוקס" ניסתה למכור לי עכשיו ויאגרה, והצליחה להסתנן עם אימייל בעל הנושא הבא:
LET:account,password,shop,did you forget?,are you forget?,why are are forget?,damn you forget}
אז כל הכבוד, טקילה.. זכית לתהילת עולם 🙂
מתנות לאנשים שיש להם כבר הכל אבל מתים לעוד גאדג'ט
אבא שלי אוהב לשלוח לי URLים בדואר. אתם מכירים איך זה הולך… לפעמים הגאדג'טים המוזרים האלו מצחיקים נורא. האמכר-שלמר מוכרים פיצ'יפקעס בסגנון הזה יותר מ100 שנה לפני השארפר אימאג'… תקלטו: מכשיר שמייצר בלוק קרח יבש בדקה בתנאי שטח (בטריה של אוטו?), רק חסר שיכתבו שהוא "שובר את הקרח במסיבות"…
יקב שלם במכשיר בייתי אחד – יסחט, יתסיס, יפקח לך על התסיסה ורמת הסוכר, יישן לך את היין בטמפרטורה הנכונה וישלח את כל הנתונים לPC שלך בWIFI כדי שתוכל לעקוב אחרי התהליך עם גראפים יפים ובסופו תקבל בערך 24 בקבוקים תוצרת בית אחרי שנה. מגיע עם חבית אלון, 48 בקבוקים למילוי וענבים כתושים מוקפאים מעמק הנאפה כדי להתחיל מהנאגלה הראשונה עם ענבי איכות. הגדרה חדשה למיקרו-יקב…
מכאן יש רק לרדת… פטפון שמתרגם ישירות לMP3, רובוט שמנקה עלים מהמרזב, מכשיר ניקוי באדים לרצפות (זה למשל משהו שאני באמת צריך אצלי…), יש אנשים שממציאים ומייצרים את כל הדברים החמודים האלו, נשמע שיש להם עבודה כיפית 🙂
הפוסט ה303
לא יודע איך פיספסתי, אבל לפני יומיים עבר כאן הפוסט ה300 ולא שמתי לב. גם אחת מ1805 התמונות שצילמתי בסקוטלנד הייתה הפריים ה10,000 של המצלמה שלי. אני לא מאמין במיסטיות של מספרים עגולים ובקושי חוגג ימי הולדת, אבל למי שאוהב מספרים עגולים… אז זו מעין בלוגולדת שכזו 🙂
האדם כפיקסל
זה טקס פתיחת אליפות כדורגל! לא, זה פרסומת לסמסונג!
לא… זה מפגן משמעת פאשיסטי.. אהה.. אין לי מושג אם אני מעריך את האנשים האלו או מרחם עליהם….