נאלצתי לבלות אתמול בבוקר שעה ברכבת, לקרוא ולשמוע יותר חדשות ממה שבא לי. כולם מפציצים בדיבורים נגד אלימות, ואילו מהדוברים של ביבי ולבני יוצאים שחרורים לעתונות שהם עומדים להפגש עם מדונה. מדונה? כן, הזמרת. הטרללה עם הקבלה (במלעיל). ביבי טוען שיצרו איתו קשר, הפמליה של מדונה טוענת שהיא יצרה קשר עם לבני ואילו ביבי הוא זה שפנה אליהם. ילדים קטנים? רגע, אולי עוד יצטרפו אליהם הזוג קוצ'ר ולקינוח ג'אסטין טימברלייק. אנחנו על המפה, איזו אטרקציה! וגם אייטמים הזויים כאלו לא רואים כל יום…
מה קרה, נגמרו הבעיות? כל הילדיםהאתיופים בבית ספר מחר בבוקר? למה מתעסקים בקקי?
ראיתי אתמול את הקריאה הנרגשת של היו"ר לכיבוש איגוד האינטרנט, ולא הבנתי מאיפה זה בא. היום אני רואה שזו כבר מגיפה שראויה לדיווח עיתונאי. שלומי ואחרים מכריזים על הועד כאנאכרוניסטי, רוצה להגיד אולי "סוציאליסטי מדי". אני לא הצלחתי לראות שום טיעון רציני בכל דבריהם מלבד אנאכרוניזם, מחיר הדומיינים, זכות הריצה לועד וזכות ההצבעה של בעלי הדומיינים. אני אנסה לענות על הטיעונים האלו.
אנאכרוניזם
אני חושב שהנהלת האיגוד כן עושה מה שחשוב, לא תמיד לשביעות רצון כולם, אף אחד לא מושלם. למשל הנה ראיון שערכתי עם רימון לוי בשביל קריקטור ובו חצי מהזמן הוא העדיף לדבר על מה לא נעשה, אז תוכלו להבין שאם אתם מצטרפים אתם גם מחויבים להזיז דברים. יעל טלמור הפיקה וצילמה:
שאלת המחיר
יש את הצד שמציגה שרון ולעומתה דובי קננגיסר, מהצד השני. אני חושב שמאוד עצוב שאנשים לא מבינים מה בעצם מנסה האיגוד הזה לעשות, ואם הדומיינים יקרים באתר הארגון יש כמה מקורות אחרים לקנות מהם דומיינים (שדווקא גורמים לאיגוד האינטרנט הפסדים בדרך התנהגותם). אני חושב שמאוד ראוי שדמי רכישת הדומיינים יממנו פרויקטים לתועלת הציבור, כמו שכל מס על מוצר תרבות צריכה שחוזר לתקן את נזקיו הוא דבר נפלא (דוגמא בולטת משוק אחר לגמרי – מחיר הסיגריות שמגלם את הפרסום נגד העישון. הלוואי שהיה מממן גם את הטיפול בנזקי המחלות בצורה יותר ישירה).
בימינו, דומיין אישי עדיין איננו אוויר לנשימה. זה מוצר מותרות, סמל סטאטוס מסוים. ראוי שמי שרוצה בו מכל סיבה שהיא, יממן גם פרויקטים לשיפור התוכן, קידום חופש המידע וחופש התוכנה, וצמצום הפער הדיגיטאלי. לתשומת לב מצביעי מפלגות סוציאליות-עד-סוציאליסטיות שהכריזו שיש לפרק מבפנים את האיגוד, עוד פרטים פה.
זכות ההצבעה של בעלי הדומיינים
אר יו פאקינג קידינג מי? האם כמויות הקורנפלקס שקניתם בחייכם מעניקים לכם מניות בתלמה/קלוגס/הרדוף/אנאעארף? אין לי משהו יותר אינטיליגנטי להגיד על זה.
זכות החברות וההיבחרות
הנושא הזה נידון בהרחבה בהקמה של עמותת המקור. הפחד היה (בהיסטריה לא מבוטלת) שאנשי "מיקרוסופט ואירגוני רשע אחרים" ירצו לעשות את מה שעשה ויסנר למותג "הירוקים" וינסו להשתלט על העמותה מבפנים, ולכן הופרדו ידידות וחברות בעמותה, כאשר חברות מותנית בכך שהמבקש להיות חבר יוכל להוכיח שפעל למען הקהילה, ידוע באיזה פורום, תרגם מאמרים, כותב ומקדם את הענין בבלוג שלו או אפילו לקח חלק פעיל במסיבת התקנה. המדדים מאוד רדודים, אבל הכוונה היא לסימון מאוד התחלתי.
עם התחלת הפעילות, אחרי כשנתיים-שלוש, גילינו בעיה אחרת – לפי חוק העמותות, באסיפה השנתית חייב להגיע קוורום מסוים, אחוז מינימאלי (נדמה לי 25%) מהחברים חייב לנכוח באסיפה כדי שזו האחרונה תיחשב לאסיפה תקפה ובכלל זה הצגת הדו"ח השנתי שבה והצבעות שיערכו בה. הגענו באחת הישיבות למצב שהגיעו 14 איש מתוך 60 חברים, ועוד כמה אנשים שבאו כדי לראות. האופציה היתה לכנס את האסיפה מחדש ביום אחר, או לשכנע אנשי קהילה מוכרים מהקהל להרשם כחברים, או להרים טלפון לשלושה אנשים ולבקש מהם, אם הם ממילא לא באים להצביע ולהשפיע, שאולי יוותרו על החברות וישונמכו לידידי העמותה, כדי שנוכל להמשיך עם האסיפה. אתם מבינים את האבסורד? כשמדובר בארגון גדול כמו איגוד האינטרנט, קל וחומר שתהיה בעיה אם יש 600 חברים ופחות מ-80 מגיעים לאסיפה השנתית. אם אתם משלמים אתם גם מתכוונים להגיע, אני מקווה. אחרי כל ההתלהמות שרצה בבלוגים, גם אני נרשמתי וגם אני אהיה שם. בהצלחה לנו 🙂
מכונת בדיקת טביעות כף היד בנתב"ג מזוהה כמוקד הדבקה רבתי של שפעת החזירים. בתכנית "המילה האחרונה" שאלו היום אברי וג'קי איך נקרא למכונה. עלו הרבה רעיונות בפורום, אני לא אסקור את כולם, אני רק אביא את אלו שמצאו חן בעיני – וכמובן מדברים על הצד הביומטרי ולא על הצד החזירי. אנחנו מחפשים ססמאות לסטיקרים נגד חוק המאגר, אתם מוזמנים להוסיף משלכם:
המקום הראשון שזכה אצלי ברשימה: יד ושם. לצערי אברי פסל אותו על ההתחלה.
האח האגודל
אצבעואני (אצבע או אני)
חם-סע
טביעת נזיקין
יד-לא-ידע (על טעויות הזיהוי)
הידעת? יד+דאטה (data) יד שמספקת מידע
המזהנד (מזהה hand)
מתקרצצבע
ביקורת דרכונים ישראלית חדשה – בדיח"ה
כף-תור
"קווים לדמותו"
חילחול השם
קיביני-מאט
ה "גע-גע-סע-לי"
יד סרה
ידב"ג
איתר יד ימינו
ביו מטריקס
תן יד לאח הגדול
היד החזקה
יד-לוף (זה ממילא ידלוף, כמו מרשם האזרחים של משרד הפנים שמסתובב באינטרנט)
עצם בילט אין מזוהה
אם אשכח את דרכוני לא אשכח ימיני. תדבק ראותיי בחולי אם לא אזכרכי. וכך לא אעלה את מזוודותי על מטוס שמחתי
אחרי שראינו איך מצלמות אבטחה לא עובדות בתל אביב למנוע או לפתור פשע, הגיע תור משטרת העיר המצולמת ביותר בבריטניה (ואולי בעולם) להודות – כמות ההשקעה לא מרתיעה אבל גם לא עוזרת לפתור פשעים. אלף מצלמות הותקנו על כל פשע שנפתר בעזרתן. כמות המחשוב, הציוד, האנרגיה, תשתיות, חיווט, תחזוקה ופרטיות שעולה המערכת הזו לא ישתלם גם. את זה שטרית והמשטרה לא יהיו מוכנים להפנים אם לא יצאו אנשים לרחובות, ולי אין מושג איך לעשות את זה… הקהל מוזמן להציע.
אבל בתוך הכתבה באותיות בפונט רגיל: "כשניסה להתחזות שוב, אותר על ידי אחד העובדים שזיהה את תמונתו מהקלסתרון שנתלה במשרד – והלמס נעצר."
לכל המתלהמים בתגובות – מאגר פושעים איננו מאגר חפים מפשע. הזדהות חזקה מול המדינה אינה בהכרח ביומטרית, ובישראל אין לנו את הבעיה של חוסר ת"ז או איזורי שיפוט שונים שלא משתפים פעולה כמו 50 מדינות עם משרדי רישוי נפרדים. הכותרת הזו בYNET מטעה ומגמתית לטעמי (ניב, אתה אישרת את זה?).
גוגל מקלים לנו מאוד על החיים, אבל כשאנחנו מתמכרים למנשק משתמש שאין לו תחרות, לשירות שאין לו גיבוי בנפילה (והיו נפילות, לכן אנחנו יודעים), לאפליקצית ענן שלא מאפשרת לנו לגבות כראוי את המידע שלנו. אני גם לא רואה אותם אף פעם עונים בפורומים של התמיכה של עצמם, לפעמים הפורומים האלו מוצפים בספאם, והסיבה היא שמשתמשי ג'מיל, דוקס ורידר הם לא הלקוחות שלהם. אנחנו אוכלי החינם והלקוחות הם אלו שקונים את שטחי הפרסום.
בטיוטא הפוסט הזה התחיל בתור "גוגל מתחילה לאבד אחיזה", אבל מה שכתבתי נראה יותר ויותר כמו אחיזה מאוד מוצקה. בחיים שלנו, זאת אומרת, אבל לא באידאולוגיה המפורסמת שלהם של "Don't be evil", שם חלק מהעולם כבר מתחיל להסתכל עליהם אחרת.
נתקלתי בסט תשובות שנתן ריי אוזי לקהל במסגרת הוורלד-תור שעושה לו מיקרוסופט, אולי בניסיון ליצוק אותו בתור הפרצוף החדש של מיקרוסופט, עכשיו שבילג עזב את משרת הגיק הראשי (את המופע הישראלי פיספסתי אבל מי שהגיע אמר לי שלא הפסדתי הרבה). אני חייב לציין שאני מסכים איתו על חלק מהדברים, ובראשם שגוגל ווייבמורכב ומהונדס מדי. אני אוהב גאדג'טים, באמת שכן, אבל אני לא חושב שהייתי רוצה מפלץ כזה בתור תחליף למייל, מספיק שכבר עכשיו אני מכור לארגון הנהדר של ג'מיל בתוויות, אבל אני רוצה את המנשק הזה מחוץ לענן, אצלי בבית, מגובה כראוי (עם המטא-דאטה החשוב כל-כך, שלא מצורף כשמורידים POP3), בשליטתי… עצוב אותי לראות ילדים שגוגל מצליחה לסנוור.
אני חייב לציין שמוזר לי אבל אני מרגיש מעין הקלה מוזרה כשאני קורא שגרסת הווב של מיקרוסופט אופיס 2010 תפתח חינם. זה טוב לתחרות, לפחות יהיה עוד אופיס ענני שיתמוך בעברית. יהיה נחמד לראות את מיקרוסופט עושים מאמץ להיות האנדרדוג המתחנף שמזנב באפל וגוגל, יהיה אפילו יותר נחמד אם עולם התוכנה החופשית יצליח להתברג לשלישיה הפותחת עם פיתוחים משם עצמו. אני למשל אשמח מאוד להתקין לי על השרת גרסה וובית של אופן-אופיס ושלום על ישראל. אני אפילו יותר אשמח אם יהיה איזה כלי וובי לדואל עם טעם עיצובי בכיוון ראונדקיוב שיממש קונספטים של ג'ימייל כמו Sup ויתמוך ביוניקוד וכתיבה משמאל לימין.
כאמור ההתמכרות למנשק המשתמש הגאוני משמעותה שאנחנו לא יכולים לעזוב אותם בלי לוותר על משהו, וזה נקרא Vendor lock-in, אחד הדברים שתוכנה חופשית היתה אמורה למנוע, ונשאלת השאלה כמה אתה מוכן לוותר עכשיו. מה הוא הקו האדום שבו אומר די? אינני יודע בבירור בעצמי, אני כבר מרגיש מזמן כצפרדע בסיר מתחמם, רק שכידוע, צפרדע אמיתית קופצת מהסיר ולא נשארת להתבשל בו. לכם יש קו אדום?