זוכרים את פיאסקו שירותי בריאות כללית ותוכניתני HP? אז מסתבר שגם למשרד הבריאות אין בעיה לתת למלם-תים מידע אמיתי לעבוד איתו, ולהם בתורם אין בעיה לתת אותו לכתבים הטכניים שלהם, ולהם אין בעיה להכניס אותו למדריכי השימוש שהם כותבים, ולמשרד הבריאות אין בעיה להעלות את זה לרשת.
אנשים בסופו של דבר הם לא מושלמים, אנשים לא מושלמים מטפלים בכל המידע האישי שלנו היום, אנשים דומים יטפלו גם במאגרים הביומטריים של משרד התחבורה ומשרד הפנים. כשבא מישהו ואומר לי שאני סתם מתרגש בלי סיבה כי על הממשלה שלנו אפשר לסמוך, ואז אני רואה שאפילו על משרד הבריאות אי אפשר לסמוך בנושא בסיסי של אתיקה רפואית, נגמרות לי המילים. אני פשוט מרגיש שאנשים קטנים מדי מנהלים פה מדינה עם בעיות שגדולות עליהם בכמה מידות. אני רוצה אנשים מקצועיים מאיישים את המנגנונים האלו. אני רוצה שלשם שינוי משרתי הציבור ישרתו את הציבור וטובתו. זה יותר מדי לבקש?
2. ועדת המדע של הכנסת (הלא היא הועדה-של-איש-אחד שטרית) תקיים ב-5/11 ישיבה על תקנות חתימה אלקטרונית. דורון אופק הוזמן, והוא מספר שהנושא יהיה הקלות בסף הכניסה לעולם החתימות הדיגיטליות, וכנראה יכללו בזה הכנסה מהירה של גורמים חותמים נוספים, חלוקה יותר נדיבה של פרטי האזרחים לעוד גופים ועוד כל מני ברדקים טובים יותר או פחות.
3. במקרה אני הוזמנתי לאותו היום לסיור VIP במרכז ההדגמה של "בטר פלייס". 25 משתתפי TEDX יקבלו סיור אישי וטפיחה על השכם משי אגסי בכבודו. למישהו יש שאלות שמציקות לו על המיזם? שלחו נא.
4. אייטם קצת מתיישן אבל חשוב – בעוד אנחנו מחפשים מה הלחץ למערכות ביומטריות ולמה HP מקבלת פטורים חוזרים ונשנים ממכרזים בנושא, התפרסם כי HP רוסיה זכתה לפשיטת משטרה על משרדיה בעקבות חשיפת פרשת שוחד בת כשבע שנים, למכירת ציוד לממשלה שם. דה-מארקר דיווח אבל לא קישר לשיגועי HP ישראל בעבר או לתהיות לגבי ההווה של שיטות העבודה שלהם.
9. נמצא או נגנב? גיזמודו מפרסמים דו"ח על האייפון החדש שעוד לא הוכרז בטענה שהמכשיר שהגיע אליהם "נפל מכיס כלשהוא". אפל טוענת שלא דובים ולא יער ומאשימה את ג'ייסון צ'ן בגניבה. ומה קורה למי שג'ובס חפץ בהשתקתו? לא מזמינים אותך לחקירה, אלא שולחים את המשטרה לפברק צו ופורצים לך הביתה ומחרימים כל חתיכת אלקטרוניקה אפשרית. זהו בוודאי לא תקדים וזו לא הפעם הראשונה שאפל מפעילה אלימות נגד מקדימי פרסום של מוצריה. לא ברור אם הפעם לא היתה כאן גם עבירה על חוקי הגנת מקורות עיתונאיים, ובלי ספק היתה יציאה מפרופורציה. אה, "שכחתי" לציין שאחרי פרסום הסקירה על המכשיר אפל ביקשה ואף קיבלה את הטלפון חזרה. הפריצה של המשטרה לביתו של צ'ן קרתה אחרי כן. למי שרוצה עוד סיבות לסרבנות לרכישת מוצרי אפל, הנה לכם.
10. יום קומיקס חינם! ביום שישי הזה כמה חנויות קומיקס יחלקו שתי חוברות לכל קונה שיבוא לקומיקאזה ודומותיה. אומרים שיש לזה דף אירוע בפייסבוק, אבל אי לא מצליח לראות אותו.
זהו לעכשיו. יש המון דברים שמטרידים לי את המצפון והשכל, יש את ספור הספרון הכחול של "השמאל הלאומי" שלא הגבתי לו ואני חייב לכם דיווח על טדאיקס (חייב?! תשלמו!). המשך יבוא… מתישהוא…
בתגובות לפוסט מהשבוע שעבר התחלתי לענות לעומר, אבל זה התארך למשהו ששווה פוסט נפרד.
כדי להבהיר – אני מאמין במדיניות רווחה (לא סעד!), ולא אכפת לי אם תקראו לזה סוציאל-דמוקרטיה, כלכלה חברתית או מה שלא יהיה. אני מאמין שיש בהחלט הרבה מקום ל"יד-מאוד-לא-נעלמה" שתסדיר בשוק הגבלים עסקיים, תקנים, השקעות ומסחר. חלק מזה על ידי מיסוי מדורג פרוגרסיבי שיפגע ביכולת לגדול מהר מדי, ואם אפשר למצוא מדד חברתי, הייתי מחפש איך להגביל צמיחה לפי המדד הזה – צמיחה רק למי שמראה שצמיחתו עוזרת ולא פוגעת בבריאות החברתית ואיכות החיים במדינה. אני לא מדבר על "להגביל" בצורה החותכת שאתה מנסה לצייר את זה, אז אני מקווה שתרד איתי אל קרקע המציאות.
אני לא מחוקק, לא כלכלן ולא מחזיק מעצמי בקיא גם באידאולוגיה, היסטוריה ומחקרים עכשויים, אבל זה פשוט נראה לי צודק. אני אשמח לפתוח על זה פה דיון כדי להחכים.
חוץ מהמרעיש הנוכחי בתקשורת (שלא פיתחתי עליו דיעה עדיין), יש כמה חוקים בארץ שמנסים לעשות משהו בכיוון. כאמור אני לא עוקב אחריהם לצערי (חוסר פנאי, שוב) אז אני לא בטוח עד כמה הם נאכפים והאם המטרה מושגת, אבל אני יכול לחשוב על חוקים והגבלות כמו מס על רווחי הון או מסחר ב"מוצרים כלכליים" שיוכל להגביל השתוללות (כמו זו שהובילה לקריסת מגדלי ההלוואות בארה"ב). חוקים שיגבילו את המשכורת של מנהלים וסמנכ"לים לפי יחס למשכורות כלל החברה המנוהלת. פטור ממיסים לפי תרומות לקהילה, לפי תקנים שיוגדרו ויעודכנו בהצבעות ישירות על ידי תושבי קהילות/ערים/מועצות או חברי קבוצות מיעוטים/נכים וכולי.
דוגמא נוספת להגבלות עסקיות שכולנו מכירים היא ההיטלים שהפילה אירופה על מיקרוסופט. בהתחלה היה את הקנס המגוחך של כמה מליוני דולרים על כל יום שבו אקספלורר מגיע ארוז עם מערכת ההפעלה. הבדיחה האחרונה – כל עותק WIN7 או ויסטה (נדמה לי) חייב להציג למשתמש מסך בחירת דפדפן (מתוך IE-שואש-אופרה-ספארי ועוד משהו), בסדר אקראי. חוכמולוגים שהריצו בדיקות סטאטיסטיות (10K הרצות אני חושב) גילו שלא אקראי ולא בטיח. מיקרוסופט עד כדי כך לא סומכת על חוזק המותג שלה שהיא ככל הנראה דחפה בקוד העדפה להופעת IE במקומות מסוימים ברשימה שעל המסך ולא באחרים. פשוט פסיכי. למה לא להגיד בפשטות שאין יותר פטנטים על תוכנה ושרשיון תוכנה הופך אחרי 10 שנים אוטומטית לGPL או אפילו סוג של CC-BY-NC או משהו. אתם יודעים מה, אולי לא צריך אפילו שקוד המקור ישוחרר אוטומטית. אני אשמח אם WORD 97 ו- WIN2K ישוחררו חינם לפי החוק האירופי, במקום ההתברברות על ההגבלים שמיקרוסופט תחויב להם.
והנה כאן טמונה בעיה שעליה העירו לי. אני אשמח לחוק שמגביל למשרדי ממשלה את אחוז ההוצאות על תוכנה קניינית או תוצרת חו"ל. מה שיקדם תוכנה חופשית ו/או תוצרת הארץ וכולם מרוויחים (כולל הדמוקרטיה). מצד שני הייתי מעדיף שהממשלה תעדיף לעבוד ככה גם בלי שזה יהיה מכוח חוק. האם זה צודק יותר? אני מקווה שתסכימו שכן. האם זה יקרה בלי חוק? בחלום בלילה…
כי בישראל האידאליזם לחוד והמציאות לחוד. לא רק בכלכלה, גם בזכויות אדם. הנה הרוח הגבית שישראל נותנת לארה"ב: מה שטוב לפלסטינים שלנו טוב לאזרחים, ומה שטוב לאזרחים שלנו טוב לחשודים המיידיים של האמריקנים. בארה"ב האפרטהייד הרבה יותר מתון מאשר בישראל, ובישראל הוא יותר מתון ממה שהוא היה בדרום אפריקה, אבל זה עצוב שאנחנו בכלל על הסקאלה הזו.
אנחנו כבר מזמן לא אור לגויים, וזה בדיוק המקום שבו אני חוזר לשאלה של הסיכוי של החלום הציונות ההומניסטית להתגשם אי פעם. מישהו אגב שם לב שהיום היה יום הרצל? אני במקרה לגמרי שמעתי על זה בגל"צ בצהרים. מישהו קרא פה בכלל את אלטנוילאנד? דפדפתי בו, הוא מחכה לי על המדף, אבל הוא נראה היום אוטופי יותר מתמיד.
לפני שבועיים ומשהו נקלעתי לשיחה מחוממת בנושאי קפיטליזם חזירי מול מדינת רווחה. עמדותי בתחום די קוהרנטיות לעצמי, אבל מדי פעם אני אוהב "להתחזק" כי כלכלה וסוציולוגיה לא היו נושאי התואר שלי. השבוע התפרסם אייטם בדה-מארקר עם הציטוט ההזוי הבא:
"יש הצדקה לשכר המנהלים הגבוה המשולם למנהלים בכירים בישראל: הוא מקטין את מידת הריכוזיות במשק ואת מספר המשפחות השולטות במשק ובמקביל הוא יוצר מוביליות חברתית שהיא בעלת ערך דמוקרטי אדיר" כך אומרת יו"ר פורום סמנכ"לי הכספים (CFO), נגה קינן.
[…]
הטיעון הראשון שהיא מציגה הוא הקטנת הריכוזיות במשק הישראלי. "ישראל מאופיינת בריכוזיות מאד גבוהה של כמה משפחות אך מתן שכר גבוה למנהלים בכירים, שבתורם ישקיעו את הכסף בחזרה במשק, יוצרת "משפחות עשירות" חדשות ובכך הם מקטינים את הריכוזיות במשק ומפזרים את העוצמה הכלכלית", אומרת קינן, "יצירת משפחה שכזו אפשרית רק דרך מתן שכר גבוה ומופרך".
הבנתם? אנחנו צריכים 120 עשירים שולטים בשוק ובממשלה במקום עשרה. צריך שליותר אנשים יהיה ח"כ בכיס כדי שהמדינה תהיה דמוקרטית. אני הולך צעד הלאה ומציע שצריך מליון משפחות עשירות ששולטות בשוק, מה דעתכם?
אני חוזר לדיון ישן שניהלתי עם חברי "התנועה לדמוקרטיה ישירה" בזמנו. אז דנו בחיוב ובשלילה בכלים לדמוקרטיה ישירה בארה"ב ובשווייץ, והשווינו גם את נכונות ומעורבות הקהל בשימוש בהם. אז מתוך הדיון ההוא הנה כמה נתונים שיתנו לכם סדר גודל על אי שיווין כלכלי כי ידוע שזה מדד שמשפיע בצורה די ברורה על לכידות חברתית (אמון בין אנשים, פשע), על בריאות שכבות ציבור שונות, על צמיחה כלכלית (בהנחה שזה דבר טוב) ועוד תחומים. ככלל, מחקרים מצביעים שאי שיוויון כלכלי מחליש את החברה ככל שהוא מחריף.
נתוני OECD מראים בעשרות טבלאות שיש לנו בכל שכבות הגיל יותר אקדמאים אבל בגיל בתי הספר התלמידים שלנו נופלים (נכון ל-2008) מהממוצע, ולמרות שיש יותר סטודנטים בהשכלה הגבוהה, יותר בוגרים שלה וגם עליה אצלנו לעומת ארצות אחרות – אנחנו מצמצמים את התקציבים בקצב מדאיג. ספציפית ההשקעה בהשכלה תיכונית לא מדביקה את עליית המדד וההשכלה הגבוהה נפלה לחצי בעשור האחרון (במספרים מהוונים).
מה שמסתמן – אנחנו בין שוויץ לארה"ב בכמה מהנתונים שעלולים להיות רלוונטיים (ואין לי מושג ירוק בתחום, אני מנחש), אבל אנחנו גולשים לצד שבעיני הוא פחות טוב ואולי יום אחד נעבור אותו.
מסקנה אחרת – כדאי שנחזור להשקיע בחינוך ודחוף.
לצערי המידע הזה רחוק מלהיות מלא ואין לי את כל הנתונים לאורך זמן, אפשר אולי להשלים אותו מהלמ"ס אבל אם אני לא יודע מה לחפש עדיף שאעזוב את זה כרגע.
הפואנטות:
מעורבות חברתית ודמוקרטיה ישירה יכולות לעבוד פה, אבל נצטרך להתאמץ, ובלי ספק הגדלת הפערים ובנית חברת מעמדות איננה הדרך
להבין מספיק נתונים בשביל לדעת מה רלוונטי בשביל להחליט החלטות מושכלות זה מאוד מסובך, גם אם אתה ממש רוצה, לפעמים אין דרך קצרה, וצריך לעשות קורס בשביל להחליט החלטות בתחומים מסוימים. לכן לא בכל מקרה יש לעם או לנבחריו דברי טעם להגיד יותר מאשר המלצות של מומחים בתחומם.
בנקודה זו בשיחה, אמרו לי כמה מאנשי התנועה שאני מעליב את האינטיליגנציה של העם אם אני דורש מהם ללמוד נושא לפני שיהיו מוכנים להצביע על החלטות ציבוריות עליו. אני מסכים איתם שפה בדיוק נשברת הדמוקרטיה – הדיוטות שמחליטים בנושאים שאינם מבינים. מצד אחד אם ניתן לכלל העם להחליט בנושא הכבד של סעד מול רווחה מול קפיטליזם "נקי", או של פיקוח קרקעות מול תהליך פירבור מואץ והרסני, אנחנו נגיע להצבעות נוחוּת שאינן בנות קיימא, ואם ניתן רק למבינים להצביע בנושא אזי אין יותר דמוקרטיה.
וזה חוזר לפואנטה שאני מנסה להעביר הרבה זמן פה. לא ברור אם השרדות העם היהודי (או המין האנושי) עומדים בקנה אחד עם דמוקרטיה וצדק עממי, אבל אפילו את זה אין לנו. הממשל שלנו שואב לאיטו את הכוח שלנו להחליט (ע"י התמוססות המשילות) ואת היכולת שלנו להבין את המשמעות של ההחלטות (ע"י עצימת עין להתמוטטות החינוך). לראיה, העם אפילו לא דורש הצבעה ישירה ואפשרות לבחירות הדחה. אנשים לא מבקשים לעצמם עתיד שאינם מסוגלים לדמיין ולכן "מישהו מלמעלה" דואג שלא יהיה להם דמיון מפותח מדי.
אז לתת לעם לבחור לקבל על עצמו כלים של דמוקרטיה ישירה? אני טוען שגם בדמוקרטיה אינו בקיא, ולכן גם אותה חייבים ללמד, בהכרח. אני מאמין שהדמוקרטיה היא לא ידע ולא כלי כי אם ערך תרבותי בסיסי. אני חוזר אל המאמר של גדי טאוב על רב תרבותיות ודמוקרטיה שהמלצתי כאן עליו בעבר, מרתק ופוקח עיניים. מהנתונים נראה כי אם הפער הסוציו-אקונומי והחינוכי ממשיך להתרחב, הרי שאנחנו מתרחקים מהיכולת לנהל דמוקרטיה שוויצרית והולכים במקרה הטוב למיש-מאש חסר תוחלת כמו היוזמה האזרחית בארה"ב, שם רק במקרה קטסטרפה יקום מישהו לצעוק, וגם אז הצבעה תקרה רק אם יהיה מספיק גיבוי של אנשי ממון אינטרסנטיים, ולבסוף ההיסטוריה הראתה שגם אז הצבעות ההדחה לרוב לא מצליחות.
אז האם דמוקרטיה זה בכלל משהו שצריך לשאוף אליו? אני שמח לשחק קצת עם גאפ מיינדר כדי להדגים פואנטות:
2. למשל בריאות וכלכלת פחם. ראו את המתאם בין ציון הדמוקרטיה למספר הפטירות מתחת גיל 5 – חלש מאוד. יותר תואם את הסתמכות הכלכלה על פחם במדינות מתפתחות. אפשר לראות גם את המתאם לחינוך שווה לבנים ובנות במדינות עולם שלישי עם הבעיות התברואתיות הכי גרועות.
3. אולי איכות סביבה? לא, דמוקרטיות הן גם פולטות הCO2 הגרועות (לראש) מלבד סין.
ובעצם למה אני מתאמץ? מצאתי הרגע שהאנס רוסלינג מוטרד מאותן הבעיות:
לצערי הוא לא ניסה להציץ ספציפית במתאם בין מדד "פוליטי" לבין אי שוויון. חסר המון מידע אבל המעט שיש ממחיש שאולי גם אני וגם נגה קינן טועים. אני אשמח אם מישהו יתקן אותי…
שוב אני חוזר לארגז הטיוטות שבנפתלין. התחלתי לכתוב טיוטא, ואז חיברתי את זה להסטוריה המשפחתית שלי, ואז הגיעה הכתבה בערוץ 2 על סבא שלי כדי לסגור קצוות, ואז קרו מלאנתלאפים דברים והטיוטא נזנחה בקצה רשימת הטיוטות. אז קיצרתי קצת את הנושא, במקור היה "דמוקרטיה, הומניזם, אתאיזם, מוסר יהודי והפוליטיקה הישראלית". אוף, נושא כבד, אה? כמה מילים? לא לדאוג, אני כותב כאן מאמר אישי, לא מנסה להקיף את הכל. הרי אפשר על הכותרת הזו לבד להקים עוד שלושה בלוגים נפרדים. אחרי כן שוב שכב הפוסט הזה שנה שלמה בנפתלין שוב והנה אני שולף ומפבלש אותו…
חזרתם? ובכן לפני חודש חגגנו לסבא משה 104, הפוסט הזה הוא חצי-המשך לפוסט מלפני שנתיים על יום ההולדת ה-102 שלו. שם זרקתי כמה פרטים קטנים על המשפחה של סבי. בן ציון הקצב (אביו של סבא) היה איש מאוד סובלני (לא ששמעו אז כל כך על כפיה דתית, ובקושי היו חילונים ממילא), שנולד וגדל בעיר העתיקה ויצא למאה שערים ועדיין חי בתוך קהילה שמרנית וצפופה. הוא היה פתוח לדיעות וחדשות מהעולם. בביתו גרה לאיזו תקופה בת דודה סטודנטית שלמדה בסמינר למורות ((שמה היה ציפורה גולדברג, סבא טוען שהיא אמה של עדי רבן מקול ישראל אבל אני לא אחתום על זה)), והביאה איתה מאזור השפלה משבים רעננים של סיפורי מהפכות אזרחיות ברוסיה. לפעמים היתה נפגשת חבורת אקטיביסטים בסלון, ובן ציון נשבה ברעיונות הסוציאליזם, עד כדי שיום אחד קם ונסע במיוחד לועידת ההקמה של ההסתדרות. בגלל שהאירוע היה בעל אופי חילוני למדי הוא רק הקפיד לא להצטלם בתמונה הקבוצתית המפורסמת של הכנס, שמא יגלו את הדבר מי מלקוחותיו. אז הנה הניצנים של מוסר חברתי חילוני, סבא שלי כבר "התפקר" לחלוטין, מכר טריפה במרכז העיר ושונא את החרדים.
מצידה השני של המשפחה, אבא שלי גדל בחיפה בית חילוני למדי אבל עם סבא שהיה רב. לא היתה לו שום בעיה, והרבה רספקט ליהדות; אבל אחרי 40 שנה כירושלמי, הוא שונא כמובן את כל מה שקשור לכפיה דתית. אצלי זה כבר היה מתורגם לתגובה אוטומטית שלילית לכל דבר שקשור בדת. בגיל 13 דעותי היו מספיק מגובשות והחלטתי לא לעלות לתורה, אבא שלי צחק שהוא היה מאוד רוצה לדקלם את "ברוך שפטרני מעונשו של זה" ולא נתתי לו את ההזדמנות… ברבות השנים אני התקצנתי עוד יותר, והצד הזה שלי עדיין צץ כשמדובר בדיונים על מדיניות ציבורית, אבל ה"זבנג" לראש הגיע כאשר הבנתי שאני הפכתי לקנאי מדי בכל נושאי האתאיזם גם בתחומים האחרים.
אז למה מוסר יהודי? הנושא עלה כאן לפני שנה, בעקבות פעילותי למען הירוקה-מימד. את החשיפה למצע והרעיונות יכולתי לקבל לפני שנים, הרי מימד לא קיימת מאתמול, אז מה פתאום "גיליתי את אלוהים" רק עכשיו? ניסיתי להסביר את זה לפני שנה. מגיל 18 התפתחה אצלי ציניות שליוותה יאוש מסוים מהרעיון הציוני כפי שאני ורבים מבינים אותו (כתבתי כאן פעם על הסימולאקרום הישראלי והגעגועים למשהו שמעולם לא היה באמת). הצבעותי האוטומטיות היו כל השנים למפ"ם מתוך אהבת המצע ולא מבדיקת הפעילות, וכבר מזמן בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות מפעפעים בי סימני שאלה, האם מרצ מספקת לי את הסחורה. יצאתי ל"שופינג" כמו שהגדירו זאת שרונג ועוד כמה בלוגרים; נראה לכם שחיפשתי את מימד? מי זכר אותם! אה כן, בעצם היה איזה עב"מ שכזה בשנות ה90, לא? טוב, אני ידעתי שמלכיאור עושה דברים חיוביים בכנסת אבל לא זכרתי מה בדיוק, ושמעתי על האיחוד עם התנועה הירוקה, אבל לא הייתי מגיע לחוג הבית ב31 לדצמבר אם אלון דוד לא היה יוצר איתי קשר. את השיחה המחוממת שהיתה שם צילמה כרמל וייסמן, לשימחתי את החלקים המחוממים היא חתכה החוצה ונשאר העיקר: הרב מלכיאור בעד הביטול של חוקי דת, הוא בעד תחבורה ציבורית ירוקה בשבת, הוא אדם פרקטי ופרגמטי, והכי חשוב – הוא מבין שכפיה דתית מייצרת אויבים וסקטוריאליות.
אני יצאתי מאותה פגישה חשדן, בגלל שהמילים "הפרדת דת ממדינה" אינן על הפרק. בגלל שהוצאת לימודי הדת מהחינוך הממלכתי אינה על הפרק (להפך, דיברנו שם בהרחבה על תוכניתו לאחד את הפלגים לזרם חינוך ממלכתי אחד), ויצאתי בהרגשה שעוד לא תם החיפוש, זה נשמע חיובי אבל זה לא מושלם. בדרך החוצה טרחתי בכל זאת לפלס דרכי בין האנשים כדי ללחוץ את ידו ולאחל לרשימה הצלחה בבחירות. הרב מלכיאור תקע בי מבט עייף ושאל אם אני סתם נימוסי, עניתי לו שאין לי כרגע הרגשה שאצביע בשבילם, אבל אני רוצה רשימה שכזו בכנסת בלי קשר. הלכתי הביתה בהרגשה שאני צריך לחפש הלאה, אבל דבריו המשיכו להדהד לי בראש. הקליק בא אחרי שיתופי פעולה נוספים בזכות שוקי גלילי, בזכות פגישה נוספת עם ערן בן ימיני, בזכות קריאת המצע, בזכות מה שקראתי ושמעתי הלאה על הרב מלכיאור, על יונינה (מס' 4 ברשימה) ומה ששמעתי מהם הלאה בכנס התנועה בגני התערוכה (שחבל לי שלא הועלה במלואו ליוטיוב).
היום כשאני מסתכל על ריצ'ארד דוקינס או ירון ידען מדברים עם דתיים או על דת ונגעל מהסגנון הדפוק של חשיבה סגורה. אני לא מדבר על חשיבה סגורה כניגוד ל"השארת פתח לאפשרות של אלוהים" אלא חשיבה סגורה כחוסר התחשבות בסולם הערכים של האחר, מוטעה ביסודותיו ככל שיהיה בעיני. המוזר הוא, שדווקא מומרים כמו ידען ודוקינס מסוגלים להיות פוגעניים כל כך, איפה שאני, שנולדתי בבית לא מאמין, מסוגל לתת קצת יותר מרחב סבלני לשיחה, אף אם לא סובלני. העובדה שאני מכבד אמונות של אחרים אינה סותרת את העובד שאלחם בחלק מהן בעזוז אם הן עומדות להפוך למדיניות ציבורית.
FLYING SPAGHETTI MONSTER!
(מפלץ ספגטי מעופף)
PIE SAUCUS DOMINE
(ריבונו של רוטב העגבניות)
RAMEN
(אמן)
החיבור והגשר מגיע מתקופת בית הספר. אז לא התנגדתי לשיעורי תנ"ך או תושב"ע. לא אהבתי אותם – אני מודה – אבל לא סבלתי מהם בצורה שונה מאשר שיעורי ספרות או הסטוריה. משהו מהם חילחל; אני מוצא שאני מדבר עם חברים, גם חילונים וגם יותר מסורתיים, ואני רואה שאני בהחלט יותר בקיא מהאדם הממוצע גם בלי שפתחתי תנ"ך כבר שנים, שלא נדבר על דפי תלמוד וגמרא מימי חטיבת הביניים והבגרות בתנ"ך. מצאתי ברבות הימים שאהבתי יותר את המוסר הזה של היהדות הישנה מספרי התושב"ע, אותם הדברים ההגיוניים שהיוו קרקע מוסרית משותפת בדיעותיו של הרב מלכיאור, מאשר הפונדמנטליזם המודרני שמייצגת רוב העדה החרדית ובקצה הקיצוני שלה נטורי קרתא ופסיכים אחרים.
(הסיפור האחרון הוא כמובן ליצמן, השר-שאסור-לו-להיות-שר-במדינה-חילונית-אז-הוא-רק-סגן-שר הבריאות, שבשם הvoodoo שלו רוצה כ-140 מליון ש"ח לשפוך על העברת חדר מיון בגלל כמה קברים. אני לא חותם על עצומות, אבל אני מסכים שזה טמטום אם יסתבר שכל הכסף הזה ילך רק על שינוע הבנין ולא על ציוד ופונקציונליות. האיש לא שמע על פיקוח נפש? כיוסוי מצוין תמצאו עוד אצל אילן ואחותנו ואן-דר-גרף)
מה שאני בעצם מנסה להגיד כסיכום לפוסט הארוך הזה, הוא שבעוד שאני מתנגד לדוגמות דתיות וממסד דתי, אין לי בעיה עם מאמינים שמבינים שהומניזם צריך להיות התשתית המוסרית ולא הלכות שלופות מאיזה ספר עתיק. מאתר היואיזם אני חותם בקלות על הרבה אמירות שנתקבצו שם, אולי במיוחד על זו של צ'רלס צ'פלין וזו של הוומבאט שמסכמות את זה יפה, או זו של קרל סאגן, ב"נקודת תכלת":
ולמי שצריך גרסא עם כתוביות במקום קולו הדרמטי של קרל, נסו את הגרסא הזו.
רציתי לסיים באקורד היותר מבודח של "רקדו, קופים, רקדו!" אבל לכבוד חודש השואה השנתי שמתחיל בימים אלו, חשבתי שמן הראוי להיות יותר רציני בנושא…
אחרי כמה תגובות בשבוע האחרון הבנתי שבחלק מקוראי הרססים וגם אצל מי שמקבל את הבלוג שלי במנוי דואל, לא שמו לב כשפרסמתי לראשונה לפני שלושה שבועות את סרטון ההסברה של ערן ורד (שבו עבדכם הנאמן מככב). לאור גל התגובה (וחצי) של הבוקר אני מבין שלהבא אצטרך לציין מפורש ש"את הפוסט הזה כדאי למנויי הדואל לקרוא בבלוג" כי אחרת אנשים מפסידים דברים…
(חוצמזה, לפעמים יש גם תגובות מענייניות. לתגובות יש רסס משלו ואפשר להיות מנוי גם עליהן בדואל דרך פידברנר אם בא לכם)
דוגמא: הגר שלחה לי לינק לידיעה על כך ששטרית שוב מקדם חברה ספציפית לפרויקט ממשלתי (בדומה ל-OTI בנושא כרטיסים חכמים ודרך ארץ כזכיינית כביש 6 בעבר, ואולי דוגמאות נוספות). זו ידיעה מהסוג ששטרית היה רוצה "למחוק למחוק למחוק!" אבל זו תהיה הודאה באשמה בפומבי. כדי לעזור לו להתבטא, הנה קטע יוטיוב שמנויי הדואל רוצים לבוא לבלוג כדי לראות 🙂
ניסיתי להסביר את זה לפני שנה. מגיל 18 התפתחה אצלי ציניות שליוותה יאוש מסוים מהרעיון הציוני כפי שאני ורבים מבינים אותו (כתבתי כאן פעם על הסימולאקרום הישראלי והגעגועים למשהו שמעולם לא היה באמת). הצבעותי האוטומטיות היו כל השנים למפ"ם מתוך אהבת המצע ולא מבדיקת הפעילות, וכבר מזמן בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות מפעפעים בי סימני שאלה, האם מרצ מספקת לי את הסחורה. יצאתי ל"שופינג" כמו שהגדירו זאת שרונג ועוד כמה בלוגרים; נראה לכם שחיפשתי את מימד? מי זכר אותם! אה כן, בעצם 