קטגוריה: קיימות

אוי, זה כל כך הרבה דברים… חפשו קיימות בויקיפדיה.

פורסם ב

אתם כבר לומדים סינית?

רפואת תאי גזע בסין לא חיכתה לFDA, וגם לא חיכתה שאובמה יחליף את בוש ויעיף את כל הביואתיקנים השמרנים. כבר היום מרפאים שם עצבי ראיה פגועים באנשים בשיטות שבמערב עדיין מתווכחים אם אתי לנסות על עכברושים.

הסינים גם קונים פסי ייצור של רכבים ותעשיות אחרות מחברות שפשטו רגל באירופה ומחזיקים היום בידע משופר על ייצור והנדסת חומרים.

[דלגו עוד כמה עשרות דוגמאות]

בשקט, מהצד, סין גם מקבלת בשמחה תשלומים מארה"ב בצורת אגרות חוב אדירות, הם כבר בעלים של מחצית (או יותר) מהחוב הלאומי שלה, ויום אחד ארה"ב תהיה בבעלותה. העובדה שארה"ב תלויה כיום בעולם לאספקת דלקים לאנרגיה (ואולי תמיר עוד מעט את התלות בנפט בתלות לא פחות גרועה בליתיום), חומרי גלם ומוצרים, שלא לדבר על הון אינטלקטואלי ובעלי מקצוע, והוצאות המלחמה מחמירות את המצב, עד כמה זמן תוכל המדינה הזו להתנהל באותה הצורה? אחת המכות המעניינות שיצטרך להתמודד איתן אובאמה, היא הגעת ה"בייבי בומרז" לגיל הפרישה, ובהם מליוני "ילדי פרחים" שלא דאגו לדברים חומריים כמו פנסיה. מליוני אנשים יעמיסו בבת אחת על מנגנוני הרווחה והסעד בלי שהתכוננו לבעיה הידועה-מראש הזו בצורה טובה, שלא לדבר על קפיצות משמעותיות באחוזי האוכלוסיה הלוקים במיני מחלות זקנה כמו שהזכרתי פה בפוסט לפני מספר שבועות.

הנושא הזה מעסיק לא מעט אנשים כבר לא מעט זמן, ולכן נפתחות פקולטות ללימודי סין ומסלולי היכרות עם תרבות ושפה סינית לאנשי עסקים. האפשרות הזו עלתה כמעט כמובנת מאליה בהרבה ספרות וקולנוע מד"ב, דוגמא מוכרת מאוד היא בלייד ראנר, ובצורה נהדרת ומאוד עדכנית אני אוהב את הטיפול של קורי דוקטורוב בנושא בסיפור הקצר "I, Robot", שם הוא גם מעלה נושאים המשיקים לדברים אחרים שעלו פה לאחרונה בבלוג כמו שאלות סינגולאריטי, אתיקה מדעית, חופשי ביטוי, פרט ומידע, ופרופגאנדה פוליטית, אני ממליץ לכם לקרוא או להקשיב לסיפור [1 2 3 4 5 ואחרים], ולחובבי התחום יש גם גרסת קומיקס.

האם צריך גם להכין את הציבור למהפך פוליטי עולמי צפוי? אתם מוזמנים לתת את דעתכם לאיפה זה הולך, כי אני מסתכל על זה כמו פרעוש על הטיטאניק ולא יודע איך לקרוא בדיוק את כל המשמעויות הפוליטיות והכלכליות של התהליך הזה.

פורסם ב

איכות המידע, איכות הדמוקרטיה

אני מתכתב עם מישהו בפורום ב"שינוי ירוק" על ענייני הפלרת המים בישראל, ומסתבר שהאיש יושב במאהל מחאה מול הכנסת. תוך כדי, האיש מעדכן שהיום פתאום הוחלט לפנות את כל מאהלי המחאה שמול הכנסת וקורא למי שרק יכול לבוא עם מצלמות או מסרטות והרבה מצברוח רגוע, לעזור לחופש הביטוי בישראל לעמוד בעוד נסיון סתימת פיות.

מצד אחד, אני עדיין מחפש מספיק חומר רקע כדי לברר אם סיפור ההפלרה הוא אכן קונספירציה פראנואידית או שיש כאן נושא אמיתי לדאגה, מצד שני כמות המידע המצומצם ומקורותיו שלא כולם אמינים בעיני גם הוא לא מעודד. עוד על ענין ההפלרה אולי בפוסט אחר, אני רוצה לדבר על העובדה שהמידע כל כך מסובך למציאה והשגה. מחקרים רפואיים שפורסמו הם ספורים וחלקם אינם נגישים לקריאה חופשית כי הם נעולים במאגרים שהכניסה אליהם יקרה, דיונים שהיו בנושא בועדות ממשלתיות אינם מצוטטים או נגישים ברשת, אדם נאלץ להיות מוזן משמועות ולהתאפק שלא להאמין יותר מדי לאתרים שאי אפשר לדעת כבר מי הקים אותם ולצורך איזה אינטרס. שיא השיאים הוא שהנושא גם נידון בבג"צ בעקבות עתירה של אדם טבע ודין, אבל משום מה את הפרוטוקולים אי אפשר למצוא. אני מנסה להשיג עכשיו את מספר התיק כדי לבקש אותם פרטנית ממשרד ממונה חופש המידע שם, כי אם יש אמת בכל הבלגן הזה, ראוי שהיא תצא לאור, ואם אין אמת, אני לא רוצה לפרסם פה מידע מטעה.

אני רוצה גם לציין שהרעיון שהציבור צריך להגיע עד הקמת אוהלי מחאה (מוצדקים יותר או פחות) מעידים על בעיה. או שאין צינורות מקובלים (שזה לא דמוקרטי), או שיש אבל הם לא פועלים (שגם זה מפוקפק), או שהציבור מרגיש שהוא ניסה הכל ולכן מאהל מחאה זה התקווה האחרונה שלו להעביר מסר לשילטונות.

אם מפנים את מאהלי המחאה הרי שיש כאן בעיה נוספת של סתימת פיות ודריסת עקרונות הדמוקרטיה. האם האיש תיאר לי מצב אמיתי? רצתי לעיתוני הרשת לברר אם כצעקתה. בYNET לא מצאתי על זה מילה (אבל מבזק מעודד סיפר לי שהשר איתן מתנגד למאגר הביומטרי, כל הכבוד! וידיעה אחרת דיברה על הצלה ואולי הכשרה של שרץ מפרץ הפיראטים, מענין מה יהיה). חיפוש בנרג' השאיר אותי גם הוא בידיים ריקות, וכך גם הארץ. ארבע שעות אחרי שהאיש מספר שמנסים לפנות אותם, ואין מילה על זה באף עיתון? איך להסביר את זה?

אולי האיש שיקר לי, אבל איזו סיבה יש לו, אם קל להתפס בשקר שקוף? הוא רוצה שאקפוץ לגבעת רם כדי לבזבז לי את הזמן? לא הגיוני, כי הרי הוא מנסה לשכנע אותי במשהו.
מצד שני, אולי הדמוקרטיה הישראלית המתדלדלת משתיקה פרסום של משהו חשוב שכזה? יש איזה קורא ירושלמי שיכול לקפוץ ולספר לנו מה קורה שם לעזאזל?

עוד על האבסורדים הקטנים של דמוקרטיה בקריסה ריכז לאחרונה יהונתן בפוסט על מדרונות חלקלקים, בינהם למשל העובדה שאנשים כמוני וכמוהו נמצא אולי את עצמנו בחקירה פלילית יום אחד. אני בטוח שהרבה גיקים מתמוגגים עד כמה מצחיק הוא הפראדוקס של חוק במדינה דמוקרטית השולל את זכות האזרחים לבקר ולטעון שהמדינה איננה דמוקרטית, אבל בעולם האמיתי זה איננו משחק מילים לוגי, אלא מכבסת מילים של אמת מבהילה של התפרקות זכויות יסוד, במיוחד כשרואים שבקריאה טרומית יש לחוקים כאלו רוב מבהיל במיוחד.

קלינגר מתייחס לא פעם לנושא הבעייתי של העובדה שאנחנו סומכים על האינטרנט כמו על הזיכרון שלנו, או אפילו יותר מאשר על הזיכרון, וזיכרון שכזה הרי הכי קל לשכתב (במיוחד בויקי), ואת מסקנותיו הכי קל להכתיב, כשאנשים מתחילים לסמוך על זכרונות נזילים ונבחרים מפוקפקים יותר מדי. וכדי שלא נשים לב לשכתובים בחוק ובמוסר, יספקו לנו לחם ושעשועים ויחכו שנשקע בנירוונה עם חיוך מטומטם. עד כמה נירוונה? ובכן לדוגמא, אני עוד לא יודע כמה מסוכנת ההפלרה של המים בישראל, אבל אני חייב להודות שלשפוך לירושלמים את הביוב שלהם חזרה לתוך מי השתיה זה יצירתי, ולצערי אני חושב שלא יפתר בקרוב. חלם זה כאן, ורשעים שולטים בה.

אז מה היא הפעולה הדראסטית שדרושה כדי להחזיר את האמון במציאות המתומללת והמקודדת, בממשל ובאנשים? אולי זו קריאה לצאת מהעננים ולהחזיר את הזכרון שלכם למחשב המקומי ולספרים לא אלקטרוניים, או אולי צריך באמת לעודד את אסכולת קורצווייל ולתת למכונות לעשות קצת סדר שלטוני הגיוני כשהצורך במאבק בשחיתות מבוטל מרגע ששולטת מכונה ללא אימפולסים חמדניים, והקוד שלה בפיקוחו הפתוח והשיוויוני של הציבור. האם אני חושב יותר מדי על הכל ומגיע למסקנות חסרות בסיס? לפחות גורם מהימן ובלתי תלוי אחד אומר שלא…


StupidTester.com says I'm 0% Stupid! How stupid are you? Click Here!
 אבל זה לא מנחם אותי, כי לך תסמוך על מכונות…

פורסם ב

למי זה טוב, הסינגולאריטי הטכנולוגי?

ביקשו ממני לדייק. סינגולאריטי ככלל אומר לרוב האנשים "חור שחור", אבל אנחנו מדברים פה על סינגולאריטי טכנולוגי. אופק האירועים הלא ידועים, שמעבר לנקודה שבה המין האנושי (בגרסתו הביולוגית) כבר איננו האינטיליגנטי ביותר על הכוכב.

אפתח בחדשה: הוכרזה פתיחת השנה במוסד הסינגולאריטי (עדיין כואב לי בראש לקרוא לו אוניברסיטה) ועכשיו מותר לספר ששלושה מהתלמידים שהתקבלו הם ישראלים, ואחד מהם הוא חברי הטוב שי, ולכבוד הארוע עזרתי לו להקים בלוג. הבעיה שהשכל האנושי איננו מכונה עדיין, ובשל כשלים ועיכובים, הבלוג עדיין איננו דו כיווני ודו-לשוני במידה שרציתי, אבל יהיה מגניב בסוף התהליך (אני מקווה)

כאמור קורצווייל מדבר על סימביוזה עם המכונות, ובסופו של דבר העתקה של התודעה לתוך המכונה, לפני שימות הגוף. אבל העליתי לפני כשבועיים לשי את השאלה השאלתית של חשיבות הבשר להגדרת נפש האדם והוא ניסח את זה יפה וקצר בפוסט הראשון שלו: "נשאלה שאלה עד כמה אינטיליגנציה מלאכותית יכולה להיות אנושית בלי גוף אנושי, ואנשים הגיעו עם תגובות מאוד מעניינות (למשל חשיבות הרביה והמוות בעיצוב המוסר שלנו או העובדה שיש לנו סדרי גודל של מרחב וזמן הבסיסיים מאוד לחשיבה לנו ואינם רלוונטים למחשב)". זו שאלה בסיסית ומובנת וג'ף הוקינס דן בה בספרו החדש "על האינטיליגנציה", ושם הוא מסביר בבטחון מופרז למה אנחנו לא באמת רוצים מכונות עם רגשות אנושיים ושזה כאב ראש מוגזם לבנות במחשב גם סימולציות של תחושות אנושיות פרימיטיביות, דחפים ופחדים (סקס ומוות בראשם), ובעצם יוצא נגד ריי קורצווייל ורצונו בחיי נצח בסיליקון. אני לא בטוח שהוא לא נאיבי בהערכתו שזה לא יקרה ואנשים יפסיקו לשאוף לשם, אני גם לא בטוח בהערכותיו הנאיביות של קורצווייל שזה יקרה בשני העשורים הקרובים, אבל השאלות רבות ומעניינות – האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו, עם הDNA הנוכחי שלנו על בעיותיו, אדם ביולוגי שחי לנצח (אליבא דה אוברי דהגריי?), ולחלופין האם אנחנו רוצים להעתיק תודעה שנולדה בגוף, קיימת עכשיו בתוך מכונה, אבל מסמלצת תחושות גוף כדי לא להשתגע ולאבד את אישיותה?

הפחד שלנו ממוות קשור למבנה האבולוציוני שלנו – אם לא נפחד ממוות לא נשרוד, ואם מוות בפתח הרי שיצר ההישרדות חייב לפעול במלוא האון, כן – זה אומר גם רביה. אם מישהו חשב פעם למה מוות יכול לדכא ולחרמן כאחד, למה אנשים באיום קיומי מתחילים לחשוב על סקס, ולמה יש בייבי-בום בתקופות מלחמה, אז הנה עכשיו אתם יודעים. האדם, כמו רוב בעלי החיים, עבר אבולוציה במקומות מסוכנים, הוא למד לפחד ולהתרבות כדי שלפחות חלק מהצאצאים יוכלו לשרוד. לכן גם במקומות הכי רעבים באפריקה עדיין יש בהם יותר ילודה ממה שהגיוני לעשות וממה שאפשר להאכיל. זוהי הטרגדיה שהצגתי לפני כמה פוסטים לגבי הצורך בשיכנוע האוכלוסיה העולמית להאט את הקצב.

חישבו על זה. אם אנשים ללא אמפתיה (אולי בגלל חינוך ואולי בגלל גנטיקה) לא יפסיקו להגדיל את האוכלוסיה, הרי שיקומו יותר ויותר אנשים עם אחריות חברתית (ופגשתי כמה) ויודיעו שהם ימנעו מעצמם את הרביה, הצריכה והעושר כדי לא להעמיס על כדור הארץ. אבל זו תהיה שטות מוחלטת כי אז דווקא האנשים עם האחריות החברתית והראיה של התמונה הגדולה הם בעלי הDNA שלא יועבר בתורשה, הם יוכלו להשפיע רק דרך חינוך ולא דרך DNA, אבל הם גם סוג האנשים שממילא מסווגים כ"פסיכים שאסור להם ללמד את הילדים שלנו" ע"י רפובליקנים, דתיים מפלגים שונים, קפיטליסטים ומכחישי התחממות גלובלית (להלן – מקדמי היתממות גלובלית).

האם יש חיות שישרדו בעיה כזו, של רבית יתר עד כליה, כמו שקרה בעבר בכמה תרבויות? כן, יש מקרים קיצוניים של סביבות אקולוגיות שבהן לא היו טורפי על והסכנה הקיומית הכי גדולה היא מחסור במזון, שם החיות מפסיקות להתרבות כשהן בסכנה במקום להאיץ את ההתרבות. הבעיה היא, כמובן, שמרגע שהגיע לשם האדם המודרני, הוא כמובן ניצל את זה מיד לצרכיו וכך הרבה מהחיות בניו-זילנד למשל, לא שרדו את השוק (המפורסם שבהם היה הדודו).

אני מצרף בנקודה זו הרצאה נהדרת של דאגלס אדאמס על הקקאפו (אתם יכולים להוריד הביתה כאן), ואני ממליץ למי שעוד לא קרא את Last Chance To See, לחפש את הספר ולהנות מהרעיונות הנהדרים שלו. ההרצאה הזו (איך לא) נמצאה איפשהוא באינטרנט, אין לי מושג איך ואיפה הופצה, ואם להיות צמוד לחוקי זכויות היוצרים, אני מתאר לי שאני עובר על חוקים שונים כרגע, אבל זה חשוב, והוא מסביר את זה כל כך טוב. המסקנות מתחילות בדקה ה-14:00 וההשלכות ב-15:30, אבל אני ממליץ לכם לא לדלג…

[media id=20]

אז איך כל זה מתקשר? הוקינס אומר שסיליקון שיוכל לתת לנו זכרון הירארכי כמו הניאוקורטקס האנושי יהיה מקפצת מדרגה קיצונית, אבל כאמור, לדעתו חבל לנו על הזמל של לנסות לנתק את התודעה מהגוף, כי אז התודעה שלנו כבר לא תהיה אנושית. במקום זה הוא מציע שאותו "שבב הקורטקס" יוכל להיות מחובר לאלפי סוגי חושים וחיישנים שהמין האנושי לא יכול לחלום עליהם. אם אנחנו ממש טובים במציאת דוגמאות (patterns) בשמיעה וראיה, הוא רואה איך מוח כזה יבסס את האינטיליגנציה שלו על מציאת דוגמאות חוזרות בחיוויים של חיישנים של מזג אוויר עולמי, מכשורי מעבדה, מכונות שונות כמו מכוניות או רובוטים שישתמשו בחיישנים שהם מעבר למה שחושים אנושיים יכולים לראות ולהרגיש בלי אמצעי ביניים… ואני אומר יותר מזה – אם נפתח תודעה כללית (AGI), למה שנרצה שהיא תהיה "כלואה" בתוך הקונספט האנושי של מודעות עצמית כפרט נפרד מהאחרים הסובבים אותו? האם יש בכלל מובן ל"תודעות" שכאלו, עם אישיות שונה לכל אחת כשהן בגריד האינטרנט העולמי? כנראה שכן, כדי להפרות רעיונות ופתרונות שצומחים מתוך אישיות שונה, אבל זו עדיין תהיה "תודעה" אחת שלצרכי יעילות ביצירתיות, תפצל את עצמה למספר סוגי "אישיות", תיצור ויכוח (ותקפיד שיהיה בו פרקליט שטן), תבנה ותבחן תאוריות ואז תאחד חזרה כוחות מחשוב כדי לבצע את הפתרון – והכל במאיות שניה. הפרידה, האיחוד, זה לא משהו שאנחנו מכירים, גם לא הרעיון של לעשות האקינג על מבנה המוח של עצמך בעוד אתה יושב וחושב בו, יש כאן עולם שיהיה לנו אפילו מאוד מוזר להבין אותו, כי הגריד האינטיליגנטי הזה יגיע מהר מאוד למצב שבו הוא ממציא את עצמו מחדש כל כמה זמן ובקצב שכאמור, יהיה לנו קשה עד בלתי אפשרי לעקוב אחריו או להבין אותו, רק להשתעשע איתו וללמוד ממנו, ולהעזר בו כדי לפתור את בעיות הקיימות שלנו, ובדרך לקוות שהפתרון הוא לא להחליף אותנו 🙂 אלא אולי לעזור לנו להכניס קצת מהגנים של הקקאפו לDNA האישי שלנו, ולתקן קצת את המוח הזוחלי שלא תמיד עוזר לנו, ולקדם את המין האנושי בסימביוזה מחשבתית ואולי גם פיסית.

בנקודה הזו אני אעזוב אתכם לחשוב לאורך הסופ"ש ולהגיב, ואת ההתפלספויות הבאות בנושא אני מניח שנעשה כבר אצל שי בבלוג 🙂

פורסם ב

בני מצווה, בני חושך או בני אור?

חבורת ילדים קטנים שעוד לא הגיעו כולם לגיל מצוות, אנסו שתי ילדות בנות גילם. מי לא כתב על זה כבר השבוע? רק אצלי התור הארוך של הטיוטות והזמן המתמלא בעבודה לא איפשר לי להגיע לזה. חלי: "לא מִתַמֶמֶת. בהן צדקי שלא", ועוד הרבה בלוגים ולא מעט ראיונות ברדיו, כולל אחד מעניין של יעל דן עם דנה ברנזון, עם סיפור מעניין משלה שבדיוק כתבה עליו גם ספר. הקשבתי גם לכמה פסיכולוגים ואני חייב לציין שאני מתחיל להשתכנע שאין מנוס מצנזורה. אינטרנט או טלוויזיה, ההתקפה הבלתי פוסקת של אירוטיזציה של החיים בסדרות אחה"צ ופרסומות איננה נורמלית יותר, אבל בעיקר לא זוכה לשום כוח נגדי ומסביר מצד ההורים.

איפשהוא זה מתחבר לי לפוסט ההוא מלפני שבועיים על שנאה ואלימות, ולטיפול המוזר בסיפור צ'יקו תמיר ובנו, שמעט אנשים רואים בו את האבסורד, ועוד סיפורים שנוחתים עלינו בתקשורת או ברחוב. החברה שלנו פשוט הולכת ומתעוורת, אנשים מתעוורים לא רק לשכנים ולחברים בעבודה, גם בוסים לא רואים את העובדים שלהם והורים מתעוורים לילדים שלהם. לא רואים את המצוקות, לא מתקנים ראיית עולם מעוותת שנבנית לה בלי מפריע. אני לא אומר שהטלוויזיה והפורנו שבאינטרנט הם בהכרח דברים רעים, אבל מוח צעיר פשוט לא יודע מה לקלוט ולהבין מהם, אם אין מבוגר שיתן לו רקע וכלים להבין מה הוא רואה ואיך נכון לפרש את כל הדברים שם נכון. אין לי מושג אם אפשר להפוך את אותה חבורת אנסים קטנים לאזרחים נורמטיביים, אבל אני מוכן לשים כסף שלא ההורים שלהם ולא המדינה יודעים איך או יאפשרו להם לקבל את שינוי הכיוון שהם צריכים.

ובחוץ, אנשים אמפתיים יושבים בצד ורואים את כל זה ופשוט לא מבינים איך זה יכול לקרות, ואיך התהום מתקרבת ומעמיקה ואנחנו משותקים מלעשות משהו מכדי למנוע את האסון הבא.

חברה שלי בנתה לעצמה מעין מודל לענין, היא מתארת את זה בצורת מעגלים דמיוניים שמקיפים את הנפש. בראשם מעגל כאב ומעגל השפעה. לפי ראיית עולמה, אנשים כמו טופז הם בעלי מעגל כאב קטן מאוד – לא יכולים לראות כאב של אחרים מחוץ לעצמם – ובעלי מעגל השפעה גדול מאוד כשהם במקום הנכון (נקרא לזה כריזמה במקום אחד, שתלטנות במקום אחר). במקרה של טופז, למשל, ההלם של איבוד מעגל השליטה היה כמובן מאוד חזק, אבל כיון שמעגל הכאב שלו כל כך אישי, הוא לא ראה בעיה עם אף דרך שבה נקט, אולי מתוך נסיון להחזיר לעצמו את השליטה, אולי משהו אחר לא מוסבר. הדיסונאנס בין גדלי שני המעגלים וההבנה שמעגל ההשפעה שלו אינו לנצח ואינו תלוי רק בו, גרם לו למשבר. לעומתו, אנשים כמוני מרגישים שמעגל הכאב גדול ורחב הרבה יותר ממעגל ההשפעה, והתוצאות גם הן לא נעימות, ואני מנסה בשנים האחרונות לא לרוץ לנסות להציל את כל העולם, כי אין סיכוי לאדם בודד לעשות יותר מדי שינוי ללא שיתוף פעולה.

והנה הקדמה למה שהתכוונתי לכתוב עליו בשבועות הקרובים, איך להגיע לאיזון ושיתוף הפעולה הדרוש כדי להגיע לעולם בר קיימא. אם כמה אנשים חוברים ביחד, מעגל ההשפעה שלהם הרי גדל, יש אחריות הדדית, אנשים מעיזים פחות לנצל לרעה משאבים משותפים (וכל זה מגובה בלא מעט מאמרים בפסיכולוגיה וקוגניציה ואפילו נוירולוגיה). ובקיצור, בחודשים האחרונים הבנתי יותר מתמיד שעתיד העולם תלוי ביכולתינו לחזור לחלק מהמרכיבים חברתיים של החברה השבטית שבה גדל המין האנושי עד למאות האחרונות. לא הלוחמנות אלא שיתוף הפעולה והערבות ההדדית, עד כדי היתרונות של גידול של הילדים בקבוצה וקשר יותר הדוק איתם. מעניין אם יש אי אילו שהם מחקרים שיספרו על אחוזי אופטימיות, אמפאתיות, אחריותיות, פשיעה וכולי, שמשווים בין מבוגרים שנולדו וגדלו בקומונות, קיבוצים, עיירות קטנות או שפשוט גדלו שנים בתנועת נוער עם ערכים סוציאליים כמו הנוער העובד, או השמו"ץ. מעניין גם לבדוק את המדדים האלו פשוט בקרב אנשים שלמדו בכיתות קטנות ואלו שלמדו בגדולות, וכולי. אני מאמין שכמה מקוראותי, שעסקו (וחלקן עוסקות) בפדגוגיה ו/או קרימינולוגיה יוכלו לתת יותר פרטים ולמקד אותי לראות אם אני צודק או לא.

אני מאמין שהניתוק החברתי (כולם עסוקים, כל אחד בביתו הפרטי ואין זמן לחברים) גורר את הניתוק הרגשי ורגש האחריות הציבורית, את האדישות לצרותיהם של אחרים והגברת החרדתיות לצרות האישיות. הפיצויים הרגשיים שלנו כבר עברו למדפים בקניון כמו בארצות הברית, ואני חושד שכל זה מסביר גם את העליה ההמתמדת והבלתי ניתנת לערעור באחוזי האנשים הדכאוניים שבחברה. לא פסיכיאטר אחד ולא שניים כבר יצאו ואמרו שהמוח האנושי פשוט לא "תוכנן" אבולוציונית להתמודד עם החיים האורבניים, הבדלניים שאנחנו בוחרים לעצמינו, והרבה מהצרות של האנשים הרגילים שמוצאים את עצמם מחפשים פרוזאק או מריחואנה כדי להתמודד עם החיים פשוט לא מופיעים בחברות עם לכידות שבטית או משפחתית יותר גבוהה. בלי הרגשת שייכות למשפחה, לחמולה, לעיר, למדינה, לעם… אנשים ימשיכו לנהוג באדישות לצרות של אחרים, של הטבע, ויטפחו מעגלי כאב הולכים וקטנים, עד שלא תהיה יותר חברה אנושית ראויה להצלה 🙁 אנחנו צריכים להבין את זה ולא לוותר לעצמנו על מה שהמוח והגנטיקה שלנו דורשים – קרבה אנושית. לא רשתות פייסבוק אלא אנשים אמיתיים. אנשי הפרסום הצליחו למכור לנו סימולציות (וסימולאקרות…) של כל דחף נפשי, פיסי ורגשי, ואנחנו נכנעים לזה בלי להרגיש שמה שבאמת חסר, לא יקנה אף פעם הכסף.

פורסם ב

Singularity University

האם זה אוקסימורון מתחכם או רצינות תהומית? Singularity University היא היוזמה החדשה שדוחף ד"ר ריי קורצוויל, העתידן והממציא, אחד מהאנשים שדחפו במרץ רב בשנים האחרונות את הנושא (ולפעמים זוכה גם לביקורות לא קטנות). מהי הסינגולאריטי? ובכן מדובר ברגע ההיסטורי שיבוא מתישהו אחרי שמערכת מחשב תעמוד בקריטריונים או אף תעקוף את המוח האנושי במבחני אינטיליגנציה כללית.

כמובן שמי שחובב מד"ב דיסטופי מיד קופץ כנשוך נחש וצווח "אמא'לה, SkyNet!", אבל זה יהיה פשטני מדי. מדענים בצד הפיסי/רפואי בונים כבר דגם מלא של גזע מוח של עכבר בסימולצית תוכנה, ובקרוב מוח שלם, משם "קצרה" הדרך ליונקים גדולים יותר ועד לאדם. מהצד השני חוקרים אנשי תוכנה איך לזייף אינטיליגנציה עד שתהיה אינטיליגנציה של ממש. לקח הרבה שנים כדי להגיע למסקנה שהיום נשמעת כמעט טרוויאלית: כנראה שאי אפשר להתחיל ממערכת מומחה כמו תוכנות השחמט הטובות בעולם, ולהסיק מהן משהו על תבונה מלאכותית כללית (AGI = Artificial General Intelligence). הרי "כחול עמוק" או "מחשבה עמוקה" או איך ש־IBM קראה לו (וקספרוב לא רוצה לשמוע עליו יותר) מנצח את כל העולם בשח אבל הוא שחקן שש-בש גרוע ביותר, וגם לעשות קפה אינו יודע. בסיפוריו של אסימוב היו המוחות מגיעים עם מסד נתונים כברירת מחדל מהמפעל, אבל משהו שונה ומקורי היה בסיפור אחד, שבו "מוח פוזיטרוני" אחד התחיל במצב "ריק כמו תינוק" ולמד מסביבתו, כולל חוקי מוסר בסיסיים. היום אנחנו יודעים שכדי להגיע ל־AGI שכזה, מאוד יכול להיות שלהעמיס ניתוח סמנטי של כל הבריטניקה לא יספיק, והמערכת צריכה להיות באינטראקציה עם העולם – ללמוד מאיך שפעולותיה משפיעות על סביבתה ואיך הסביבה מגיבה חזרה. יש חוקרים שכבר היום מתחילים לבחון מערכות לומדות שכאלו ע"י חיבור הקשר שלהן לעולם הסובב ולראות איך הן לומדות לא רק מהתכתבות טקסטואלית, ע"י זה שהם "שותלים" את הישות שלה בצורת כלבלב או תינוק בתוך סקונד לייף, ונותנים ל"מקומיים" להיות איתה באינטראקציה.

אז איך יראה עתיד שכזה, שבו האדם אינו הייצור האינטיליגנטי ביותר על הכוכב? הנקודה שבה נבנה מכונה מספיק אינטיליגנטית כדי לתכנן את הדור הבא של עצמה כמעט בלעדינו? האם אינטיליגנציה כזו תבין רגשות? האם היא תמצא לנו פתרונות למשבר המשאבים שיצליחו להתמודד גם עם כל הקשיים התרבותיים והדתיים? ופתרון מאזן האימה הגרעיני? האם היא תעלה על שיטות מתמטיות לפצח את כל סוגי הקריפטוגרפיה המקובלים בשוק או שמא להפך, תוכיח מי מהם החזקים והראויים לשימוש, או שתמציא חזקים וטובים מהם?

האם היא תתפתח למצב שנפתרות לנו חידות מדעיות בקצב יותר מהיר משנוכל להבין את הפתרונות? קורצוייל גורס שכן, וביום שזה יקרה – כשפיתוחים מדעיים מיושמים בקצבים העוקפים את יכולתנו להבין אותם, זו היא נקודת הסינגולריטי, כשהמין האנושי יתקדם בקצב יותר מהיר ממה שהוא מסוגל להבין אפילו. לפחות לא בלי הרבה עזרה מלאכותית של הרחבה או החלפה של הגוף והמוח הביולוגיים.

ואני לא נכנס אפילו לקטעים המוסריים של מכונה עם מודעות עצמית, האם מגיעה לה אזרחות וזכויות עצמאיות, או מה אם היא תבחר באמונות אנושיות כדרך עדיפה, או אולי תתכנן עקונות דת שיעזרו לנווט את המין האנושי למקום חדש. מה תהיה המשמעות הרוחנית שיעניקו לתוכנה/תבונה הזו אנשי רוח היום שיקבלו תובנות מעניינות מרעיונות רוחניים שיהגה מוח אלקטרוני? האם יפסלו אותה ואת עצותיה אנשי דת כחסרת נשמה או שמא יחזרו בשאלה או אולי יאשימו אותה בדיבוק?

קורצווייל גם מעריך כי לפני שנגיע לשלב הזה יהיו נאנובוטים שיעשירו את יכולותינו הטבעיות – פיסיות וקוגניטיביות – במצב כזה יצורי כלאיים קיברנטיים כמו "הבורג" של STTNG כבר יראו ישנים ומגוכחים, כי הקיברנטיקה תזרום לנו במחזור הדם, אבל גם חלקי חילוף גדולים יעברו מהפכה תפיסתית (ובתחום המאוד רחב הזה, הציצו על הרצאותיהם של קורצווייל עצמו ושל מאלינס המקסימה). נאנובוטים בדם שמעשירים אותנו יכולים גם לפגוע בנו אם איננו יודעים מה מקורם – אז האם אלו סמים טובים או רעים? יש עוד המון שאלות פתוחות.

השאלה הנוספת היא כמובן מתי זה עלול לקרות, והעוסקים בתחום מעריכים שהנקודה הזו תקרה תוך 10-20 שנה. זה לא הרבה זמן להתכונן למהפכה שדבר כזה עלול לגרום, ולכן קורצווייל לא מסתפק יותר בועידה שנתית, אלא פתח "אוניברסיטה" בשטח בסיס נאסא בעמק הסיליקון והכריז עליה לפני חצי שנה. במקום אפשר יהיה ללמוד מטובי הרעיונאים והחוקרים בתחום קורס קצר או תכנית שלמה, על כל האספקטים של מדעים מדויקים, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, וכל מה שבינהם, כולל לדון באפשרות (הנראית פחות ופחות אפשרית) שהסינגולאריטי לא יגיע לעולם. בקרוב הסרט.

האנשים החכמים נפגשים לועידה שנתית שאפשר לראות או לפחות לשמוע ברשת (2006, 2007, 2008 ועוד פודקאסטים ב־ITC), אבל האוניברסיטה מיועדת לרכז ולהרחיב את המאמצים. בעיטת הפתיחה היא תוכנית קיץ מיוחדת (ואני מקווה שלא חד פעמית) – 9 שבועות קייטנה רב-תחומית לטובי החוקרים שהגישו בקשות מכל העולם. 40 איש ואישה מכל העולם שיקבלו מלגה מלאה להגיע לעמק הסיליקון וללמוד, לדון ולהפיק אולי גם ניירות עם טובי המוחות מתחומי המדע השונים. 40 מוחות מצוינים ומגוונים שנבחרו מבין עשרות ואולי מאות אלפים של מועמדויות שהוגשו, והשבוע נדע מי התקבל…

Across cultures, classes, and aeons, people have yearned to transcend death.

Bear that history in mind as you consider the creed of the singularitarians. Many of them fervently believe that in the next several decades we’ll have computers into which you’ll be able to upload your consciousness—the mysterious thing that makes you you. Then, with your consciousness able to go from mechanical body to mechanical body, or virtual paradise to virtual paradise, you’ll never need to face death, illness, bad food, or poor cellphone reception.

Now you know why the singularity has also been called the rapture of the geeks.

— Glenn Zorpette , Waiting for the Rapture