?Thank you sir! May I have another

הנהגים מכוסים במאגר הרשיונות. חסרי הרשיון מכוסים אט-אט ע"י מאגר רב-קו. ומה עם הנוער? מה יהיה עם הנוער? זה שלא נוסע באוטובוסים? אה, אין בעיה, מאגר עכשיו גם לכל התלמידים. לראשונה כשיאיימו עליך שמשהו נכנס לתיק האישי, זה באמת נכנס לתיק אישי שלא ילך לאיבוד במעבר בין בתי ספר. העובדה שבאת משכונה דפוקה או שנתפסת שותה בירה בגיל 13 ותויקת כצורך סמים צעיר כבר תלווה אותך לשארית חייך, תקבע לך את מסלול הצבא ואולי עוד דברים.

בהזדמנות זאת, אני רוצה לשוב ולהמליץ על "אח קטן" של קורי דוקטורוב שיצא בעברית לפני חודש וחצי בהוצאת גרף תחת השם "האח הקטן".

עדכון: ציטוט מפעיל מטה המאבק במאגר שמכיר את המערכת יותר מקרוב. ההדגשות שלי:

גם אם החוק אוסר על איסוף מידע על קטינים, פרקטית התפיסה של המערכת היא הפוכה: כל המערכות הפורמליות המעורבות בחייו של הקטין צריכות לקחת חלק בהשגחה על בריאותו ותפקודו, ובאיתור של בעיות וסכנות – כולל כאלה שמקורן בתא המשפחתי. מכאן נגזר שאיסוף מידע הוא לפעמים רע הכרחי (זו התפיסה במערכת).

נכון להיום יש בבתי ספר "תיקים אישיים" לתלמידים. אני לא יודע איך הדברים הללו מוגדרים בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, אבל ממה שהתרשמתי יש די הרבה חופש בניהול התיקים הללו. הכוונה היא שביה"ס יכול להחליט שהוא לא אוסף מידע על התלמידים. לעומת זאת במקרה של תלמידים עם בעיות, ביה"ס בהחלט עשוי לתייק מידע – הן כדי "להפטר" מהילד (דרך ועדה פדגוגית או משהו דומה), והן כדי לפעול באופן אמיתי לסיוע לילד.

אני חושב שיש כאן בכל מקרה, טעות פרשנית. המאגר הוא לכאורה מאגר מידע על התלמידים. אבל ממה שאני מבין, בפועל הוא מאגר מידע על משפחות, הכולל – לפחות בחלק מן המקרים – סקירה פסיכו-סוציאלית מלאה. מן הסתם חלק מהמידע יהיה כמותי, אבל החלק המעניין כאן באמת הוא מידע איכותי ותיאורי (רקע משפחתי? בעיות פסיכולוגיות?). וכאן קבור הכלב: אין שום דרך לבצע הערכה יישומית (של ביה"ס) על בסיס מידע כזה. ולכן אין קשר בין איסוף המידע הזה, לבין המטרה המוצהרת של הקמת המאגר.

יש לנו גזים

פורום פעולה אזרחית פתח קמפיין להגדלת המיסוי על קודחי הגז. אני אישית תומך, אבל אני אאלץ לחשוב פעמיים לפני שאפגין בחום הזה :-) עידכונים יופיעו באתר שלהם.

עדכון: החל מיום א' בבוקר, ועד צהרי יום ד', יהיה אוהל מחאה של המטה בגן הורדים בירושלים, שיכלול בתוכו גם עמדת חלוקת פליירים בכיכר אגרנט (קרוב לבית המשפט העליון).

והנה נייר העמדה, הניוזלטר הראשון של מטה המאבק, ועמדת המדינה וקק"ל מנגד. כן, קראתם נכון, משום מה קק"ל מתעלמת מהצ'ארטר שלה עצמה ותומכת בהפרטת קרקעות. לא ברור הענין הזה.

עוד על חשיבות המדע מול תפיסות מיושנות

שבוע ההומאופתיה נגמר, והפוסט הקודם שלי בנושא נרגע, אבל היום ביקרתי באתר TED לראות מה חדש, וגיליתי שלוש הרצאות מצוינות בנושאים קרובים, אז הרשו לי להמליץ.

הראשונה של מייקל ספקטר, כתב הניו-יורק טיימס, על הנזקים בנפש ולעתיד המין האנושי שנגרמים מההפצה הלא-מבוקרת של מתנגדי חיסונים ותרופות, הוא אפילו מזכיר את ג'ני מקארת'י וטוען ש"בינתיים עוד לא מתו אנשים אבל זה עוד יקרה". ספקטר כנראה לא הציץ על אתר "ספירת הגופות של ג'ני" שנכון לתחילת החודש מזהה 509 מקרי מוות שניתן היה למנוע בעזרת חיסון, כ-57 אלף מקרי מחלות שניתן היה למנוע שחלקן עוד יגמר במוות, וכל המידע הזה גזור מתוך המידע הציבורי שמפיץ המרכז הפדראלי לניטור ומניעת מחלות ומגפות. יש אפילו וידג'ט לבלוגים (שמתעדכן באיחור) אם בא לכם להציג אחד, אני מקווה שלא נצטרך כזה בישראל.

האתר מציין, אגב, 0 מקרים (נכון להיום) שבהם נמצא קשר בין החיסון המשולש MMR, או חיסון כלשהוא, לבין אוטיזם…

הנה ספקטר:

ההרצאה הבאה היא מפי אליזבת' פיזאני, חוקרת בריאות ציבורית המתמקדת בהעברת HIV, המראה איך איידס נגרם ומופץ כיום, בערים שיש למכורים ולעובדי המין את המידע, אבל מדיניות ציבורית מיושנת ותקועה גורמת ליותר מקרי מחלה. זו עוד עדות כואבת למצב ברור שבו מוסר דתי או שמרני יכול לגרום ליותר סבל ונזק בגלל סירוב להסתכל על מחקרים ומספרים אמיתיים:

לבסוף, הרצאה שמסכמת את שתי העליונות ע"י אחד מגיבורי התרבות שלי ותוקפת לא את ההתנגדות למדע ומחקר אלא את ההצמדות לאנטרנטיבות הבעיתיות שלו. ג'יימס ראנדי מסכם ל-20 דקות את בעיותיו עם ידעונים, מתקשרים והומאופתים במכה אחת. הצורך לערבב את כל התחומים ל-18 דקות TED עושה לאיש קצת עוול כי יוצא כאילו שההתנגדות לתופעות השונות האלו באה מאותו המקום וזוכה לאותו היחס ולא היא, אבל השיחה הקצרה מסכמת את הגישה הכללית של פועלו:

אז למי שעוד לא הכיר את האיש, אולי ההרצאה הקטנה הזו נתנה לכם תאבון ללכת לבקר באתר הרשמי של הקרן החינוכית שהקים ללחום בבעיות הנדונות. חץ, אני יודע שיש לך איזו התנגדות אישית לאיש או סגנונו, אבל אני מציע לך שתבדוק ותראה שהיום האיש פרש מהניהול הפעיל (בכ"ז אחרי ארועי לב מאסיביים ועשרות שנות חיים מגיע לאיש לפרוש טיפה) ומחליפים אותו אנשים אולי טיפה יותר סבלניים. אני מציע בזאת את עזרתי לכל הידעונים שחץ אי פעם עצבן, המכשפות, המתקשרים והקבליסטים. אם יש לכם כוחות, לקרן החינוך של ראנדי יש מליון דולר לתת לכם, ואני מוכן לעזור לכם להגיע ולשים ידיים על הכסף הזה ללא כל תמורה. שקל לא תצטרכו לחלק לי מהפרס, אני רק אשמח לגלות אם יש תחומים שהמדע התייאש מהם ויש בהם ממש, כי ללא ספק, ידע על דברים כאלו יכול לעזור לכל המין האנושי, ובזה אני מוכן לעסוק בחינם :)

כמה מילים על אי שוויון, אי-דמוקרטיה

לפני שבועיים ומשהו נקלעתי לשיחה מחוממת בנושאי קפיטליזם חזירי מול מדינת רווחה. עמדותי בתחום די קוהרנטיות לעצמי, אבל מדי פעם אני אוהב "להתחזק" כי כלכלה וסוציולוגיה לא היו נושאי התואר שלי. השבוע התפרסם אייטם בדה-מארקר עם הציטוט ההזוי הבא:

"יש הצדקה לשכר המנהלים הגבוה המשולם למנהלים בכירים בישראל: הוא מקטין את מידת הריכוזיות במשק ואת מספר המשפחות השולטות במשק ובמקביל הוא יוצר מוביליות חברתית שהיא בעלת ערך דמוקרטי אדיר" כך אומרת יו"ר פורום סמנכ"לי הכספים (CFO), נגה קינן.

[…]

הטיעון הראשון שהיא מציגה הוא הקטנת הריכוזיות במשק הישראלי. "ישראל מאופיינת בריכוזיות מאד גבוהה של כמה משפחות אך מתן שכר גבוה למנהלים בכירים, שבתורם ישקיעו את הכסף בחזרה במשק, יוצרת "משפחות עשירות" חדשות ובכך הם מקטינים את הריכוזיות במשק ומפזרים את העוצמה הכלכלית", אומרת קינן, "יצירת משפחה שכזו אפשרית רק דרך מתן שכר גבוה ומופרך".

הבנתם? אנחנו צריכים 120 עשירים שולטים בשוק ובממשלה במקום עשרה. צריך שליותר אנשים יהיה ח"כ בכיס כדי שהמדינה תהיה דמוקרטית. אני הולך צעד הלאה ומציע שצריך מליון משפחות עשירות ששולטות בשוק, מה דעתכם?

אני חוזר לדיון ישן שניהלתי עם חברי "התנועה לדמוקרטיה ישירה" בזמנו. אז דנו בחיוב ובשלילה בכלים לדמוקרטיה ישירה בארה"ב ובשווייץ, והשווינו גם את נכונות ומעורבות הקהל בשימוש בהם. אז מתוך הדיון ההוא הנה כמה נתונים שיתנו לכם סדר גודל על אי שיווין כלכלי כי ידוע שזה מדד שמשפיע בצורה די ברורה על לכידות חברתית (אמון בין אנשים, פשע), על בריאות שכבות ציבור שונות, על צמיחה כלכלית (בהנחה שזה דבר טוב) ועוד תחומים. ככלל, מחקרים מצביעים שאי שיוויון כלכלי מחליש את החברה ככל שהוא מחריף.

  • יחס הכנסה בין עשירון עליון לתחתון: ישראל 13.4, ארה"ב 15.9, שוויץ 9
  • מדד ג'יני: ישראל 39.2, ארה"ב 46.3, שוויץ 33.7
  • נתוני OECD מראים בעשרות טבלאות שיש לנו בכל שכבות הגיל יותר אקדמאים אבל בגיל בתי הספר התלמידים שלנו נופלים (נכון ל-2008) מהממוצע, ולמרות שיש יותר סטודנטים בהשכלה הגבוהה, יותר בוגרים שלה וגם עליה אצלנו לעומת ארצות אחרות – אנחנו מצמצמים את התקציבים בקצב מדאיג. ספציפית ההשקעה בהשכלה תיכונית לא מדביקה את עליית המדד וההשכלה הגבוהה נפלה לחצי בעשור האחרון (במספרים מהוונים).
  • עוד נתוני OECD כאן, בהרבה מהם ישראל עדיין לא מופיעה, לצערי.

מה שמסתמן – אנחנו בין שוויץ לארה"ב בכמה מהנתונים שעלולים להיות רלוונטיים (ואין לי מושג ירוק בתחום, אני מנחש), אבל אנחנו גולשים לצד שבעיני הוא פחות טוב ואולי יום אחד נעבור אותו.
מסקנה אחרת – כדאי שנחזור להשקיע בחינוך ודחוף.

לצערי המידע הזה רחוק מלהיות מלא ואין לי את כל הנתונים לאורך זמן, אפשר אולי להשלים אותו מהלמ"ס אבל אם אני לא יודע מה לחפש עדיף שאעזוב את זה כרגע.

הפואנטות:

  • מעורבות חברתית ודמוקרטיה ישירה יכולות לעבוד פה, אבל נצטרך להתאמץ, ובלי ספק הגדלת הפערים ובנית חברת מעמדות איננה הדרך
  • להבין מספיק נתונים בשביל לדעת מה רלוונטי בשביל להחליט החלטות מושכלות זה מאוד מסובך, גם אם אתה ממש רוצה, לפעמים אין דרך קצרה, וצריך לעשות קורס בשביל להחליט החלטות בתחומים מסוימים. לכן לא בכל מקרה יש לעם או לנבחריו דברי טעם להגיד יותר מאשר המלצות של מומחים בתחומם.

בנקודה זו בשיחה, אמרו לי כמה מאנשי התנועה שאני מעליב את האינטיליגנציה של העם אם אני דורש מהם ללמוד נושא לפני שיהיו מוכנים להצביע על החלטות ציבוריות עליו. אני מסכים איתם שפה בדיוק נשברת הדמוקרטיה – הדיוטות שמחליטים בנושאים שאינם מבינים. מצד אחד אם ניתן לכלל העם להחליט בנושא הכבד של סעד מול רווחה מול קפיטליזם "נקי", או של פיקוח קרקעות מול תהליך פירבור מואץ והרסני, אנחנו נגיע להצבעות נוחוּת שאינן בנות קיימא, ואם ניתן רק למבינים להצביע בנושא אזי אין יותר דמוקרטיה.

וזה חוזר לפואנטה שאני מנסה להעביר הרבה זמן פה. לא ברור אם השרדות העם היהודי (או המין האנושי) עומדים בקנה אחד עם דמוקרטיה וצדק עממי, אבל אפילו את זה אין לנו. הממשל שלנו שואב לאיטו את הכוח שלנו להחליט (ע"י התמוססות המשילות) ואת היכולת שלנו להבין את המשמעות של ההחלטות (ע"י עצימת עין להתמוטטות החינוך). לראיה, העם אפילו לא דורש הצבעה ישירה ואפשרות לבחירות הדחה. אנשים לא מבקשים לעצמם עתיד שאינם מסוגלים לדמיין ולכן "מישהו מלמעלה" דואג שלא יהיה להם דמיון מפותח מדי.

אז לתת לעם לבחור לקבל על עצמו כלים של דמוקרטיה ישירה? אני טוען שגם בדמוקרטיה אינו בקיא, ולכן גם אותה חייבים ללמד, בהכרח. אני מאמין שהדמוקרטיה היא לא ידע ולא כלי כי אם ערך תרבותי בסיסי. אני חוזר אל המאמר של גדי טאוב על רב תרבותיות ודמוקרטיה שהמלצתי כאן עליו בעבר, מרתק ופוקח עיניים. מהנתונים נראה כי אם הפער הסוציו-אקונומי והחינוכי ממשיך להתרחב, הרי שאנחנו מתרחקים מהיכולת לנהל דמוקרטיה שוויצרית והולכים במקרה הטוב למיש-מאש חסר תוחלת כמו היוזמה האזרחית בארה"ב, שם רק במקרה קטסטרפה יקום מישהו לצעוק, וגם אז הצבעה תקרה רק אם יהיה מספיק גיבוי של אנשי ממון אינטרסנטיים, ולבסוף ההיסטוריה הראתה שגם אז הצבעות ההדחה לרוב לא מצליחות.

אז האם דמוקרטיה זה בכלל משהו שצריך לשאוף אליו? אני שמח לשחק קצת עם גאפ מיינדר כדי להדגים פואנטות:

1. למשל חינוך. ראו את המתאם ביו אחוז מסיימים בי"ס יסודי ובין תוחלת חיים, הצבע מסמל מדד דמוקרטיות ("Polity"), וכמו שתראו אין קשר הדוק בהכרח.

2. למשל בריאות וכלכלת פחם. ראו את המתאם בין ציון הדמוקרטיה למספר הפטירות מתחת גיל 5 – חלש מאוד. יותר תואם את הסתמכות הכלכלה על פחם במדינות מתפתחות. אפשר לראות גם את המתאם לחינוך שווה לבנים ובנות במדינות עולם שלישי עם הבעיות התברואתיות הכי גרועות.

3. אולי איכות סביבה? לא, דמוקרטיות הן גם פולטות הCO2 הגרועות (לראש) מלבד סין.

ובעצם למה אני מתאמץ? מצאתי הרגע שהאנס רוסלינג מוטרד מאותן הבעיות:

לצערי הוא לא ניסה להציץ ספציפית במתאם בין מדד "פוליטי" לבין אי שוויון. חסר המון מידע אבל המעט שיש ממחיש שאולי גם אני וגם נגה קינן טועים. אני אשמח אם מישהו יתקן אותי…

מה יש לי נגד הומאופתיה

בפוסט שלפני הקודם נתתי לינק לגרסא בכותרות באנגלית של נקודת התכלת של קרל סאגן. בסופה אומר קרל (בהקלטה ללא כתוביות) ציטוט חשוב בנושא קרוב ואחר לספקנים שבקהל: "If we are not able to ask skeptical questions and interrogate those who tell us that something is true, to be skeptical of those in authority, then we're up for grabs!" – "אם יבצר מאיתנו לשאול שאלות ספקניות ולתחקר את אלו שמורים לנו כי טענה כלשהיא היא אמת, להטיל ספק באנשי רשויות, אזי אנו חסרי הגנה מפני גנבת הדעת!".

יצא לי לא מעט להתווכח עם דתיים ששלפו את הטיעון הכל-כך מעצבן נגד חוסר דת, לפיו הרי גם סטלין, היטלר, מאו וחברים היו "אתאיסטים". בן שטיין, האיש שהרס במו ידיו את המוניטין שלו כשהיה לשופר של Expelled (הסרט והפיאסקו) אמר בלא מעט תוכניות טלוויזיה כי המדע מוביל להשמדת עמים וכי "הדבר האחרון שהמשפחה שלי ראתה באושוויץ היו מדענים בחלוקים לבנים שמורים להם ללכת למקלחות". אנשים עם גישה כזו מעציבים ומקוממים אותי, לא בגלל הדעות ההזויות שלהם, אלא בגלל שהגישה שלהם מחלחלת אל הקהל שלהם שאח"כ יוצא נגד חיסונים לתינוקות וטיפולים רפואיים שונים. ג'ני מקארת'י הייתה אולי נערת פלייבוי מהממת וקומיקאית פיפיקקי מצחיקה בתחילת התשעים, אבל לאחר שנים של מאבק מתוקשר בניצוחה, אנשים לא מחסנים את ילדיהם נגד מחלות. החזרת שמוגרה לחלוטין בארה"ב חזרה ותבעה כבר את חייהם של עשרות ילדים, ולאמריקנים המשוגעים האלו לא חסרות כתות כמו מכחישי AIDS או Christian Scientists שמסרבים להמון טיפולים מצילי חיים כמו עירוי דם בסיסי. לשמחתי בארץ יש יותר רספקט לאנשי מדע הרפואה כי הם גם בחזית פיתוחים אחרים כמו טיפולי הפוריות, אבל הסכנה תמיד קיימת, ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו יום אחד עם שטויות האסטרולוגיה, "הסוד", הומאופתיה והסיינטולוגיה של אודטה משתלטים על דעת הקהל כמו אופרה ווינפרי בשדה קוצים.

אנשים כאלו גם תמיד מלאי סתירות עצמיות – מקארת'י טוענת שהצליחה "לרפא" את בנה האוטיסט דרך תהליך של "ניקוז רעלים" (detox) כשלמעשה היא פשוט קיבלה חוות דעת אחרת מעוד מומחה (או שמצבו ההתפתחותי באמת השתפר מספיק כדי לצאת מהעקומה שמגדירה אותו כאוטיסט, עקומה שהרשויות מזיזות לפעמים כדי להסליל יותר תלמידים לבתי ספר ציבוריים רגילים). אבל האירוניה היפהפיה שבמקביל לטענותיה נגד חיסונים מסוכנים כי "הם מכילים כספית ומי ירצה להזריק לעצמו את הרעלן העצבי השני הכי מסוכן לגוף?", היא גם רואיינה וצוטטה כממליצה בחום על זריקות בוטוקס המסוכנות הרבה יותר, כדי לשמור על היופי…

ונחזור להומאופתיה. ארגון הבריאות העולמי (להלן WHO) כבר שנים מחזיק קו רך ומאוד "תקין פוליטית" לגבי "רפואה שבטית ומסורתית" – הם אפילו נזהרו לא לקרוא לה "אלטרנטיבית".

ולמה אני מודאג? כי באירופה, בארה"ב, אבל יותר חמור באפריקה, הטירוף הגיע לשיא חדש בשנים האחרונות. לפני כמעט שנה חבורת רופאים פנתה אל ה־WHO שיתחילו להתאפס בנושא, כי המון מרפאות באפריקה ואסיה התחילו מטפלות הומאופתית במחלות איומות כמו איידס, שחפת, מלריה, צהבת ושאר דברים איומים. מחלות שאנשים גם ככה מתים מהן במליונים כל שנה גם עם תרופות קונבנציונאליות, לא כל שכן עם כדורי סוכר… ארגון הWHO אולי פוליטי או "נחנח" ומופעלים עליו לחצים מהמון גורמים שמחוץ לקהילת המדע, אבל למרות הכל הם אכן התעשתו והוציאו מכתב תשובה שבו הם מתבטאים בזהירות שיא פוליטית על כי הארגון אינו ממליץ על תרופות הומאופתיות למחלות האלו. למעשה חוזר על המדיניות הנוכחית בלי שינוי מיוחד. לא הוקיעו, לא יצאו נגד, רק חזרו על המילים הזהירות של "אין כל ראיה מדעית". אני לא מבין למה יש בעיה לכתוב כי "הבדיקות המדעיות מראות שמאוד לא סביר שיש לתרופות האלו תועלת". זו עדיין לא אמירה מפורשת אבל בעייתית של "זה לא עובד וזה מסוכן", אבל זה טיפה פחות פתוח לפרשנויות.

לצערי המכתב לא פורסם אפילו באתר הארגון עד כמה שראיתי, אבל המדענים שקיבלו חזרה את המכתב חסר השיניים הפיצו אותו למרות זאת לעיתונים. BBC התנהגו באחריות כשניסחו כותרת כי "לפי WHO, הומאופתיה איננה מרפאה, עיתונים אחרים עוד החמירו את זה וכתבו שהארגון מזהיר נגד או ממליץ נגד, וזה הרבה יותר אחריות ממה שאני רגיל לקרוא בעיתונים.

אבל הנה הבעיה הגדולה שלי: יש מקרים שבהם הומאופתיה עובדת. לא בגלל שיש בה משהו אמיתי אלא בגלל שפלאסבו עובד, ולכן לצערי יש אפילו רופאים קונבנציונאליים שמסכימים שאין לפעמים בעיה אתית עם רישום פלאסבו לחולה.

פלאסבו זה אפקט פסיכוסומטי מטריד. זה דבר לא לחלוטין מובן. זו תופעה שבאמת מעלימה בעיות מסוימות, ותועדו מקרים קשים של מחלות פנימיות, מחלות עור ואפילו הפרעות נוירולוגיות שנחשבו לבלתי ניתנים לריפוי, וטיפול פלאסבו פתר. סיפרו לי אפילו על מקרה של אדם עם אישיות-מרובה (multiple personalities, לא פצלת שהיא Schizophrenia) שרק אחת מהאישיויות שלו חולה בסכרת – תסמינים של סכרת הופיעו בבירור רק כשהוא היה אותה דמות ספציפית. האם הלבלב נשלט באמת ע"י כוח רצון? האם אמונה יכולה להלחם גם בסימפטומים ממקורות ידועים ומוכחים כיריית אקדח, מלאריה או נגיף HIV? למה פלאסבו כחול טוב יותר לשינה מאשר פלאסבו אדום? מצד שני אני חושב שכמה מקרים מפתיעים אך אנקדוטליים אינם יכולים להיות בסיס לבחירה נכונה בטיפול אחראי.

[audio:http://audio.wnyc.org/radiolab/radiolab051807pod.mp3]
(הפודקאסט מומלץ, המקור כאן)

באופן מפתיע מסתבר שלמרות שפלאסבו לא פותר הכל, אנשים מעדיפים אותו לפעמים על פני תרופות בדוקות, גם במקרים שעד לפני 30-40 שנה אפילו מטפלים אלטרנטיביים לא העיזו לטעון ליכולות ריפוי. זה מטריד אותי לחשוב על כל האנשים שנכנעים לתעמולה כוזבת שכזו ועלולים לסכן את בריאותם על דברים שלא ניתן להסתמך עליהם.

עוד על נפלאות התבונה (והעדרה) אפשר למצוא בבלוג "רפואה מבוססת מדע" הנהדר, בייחוד הקטגוריה על הומאופתיה.

ולכל מי שיספר לי שהוא עובד עם תרופות הומאופתיות וזה עוזר לו יש לי להגיד לכם ככה:
1. או שהסימפטומים שלכם פסיכוסומטיים ולכן כל טיפול פלאסבו שתואם את האישיות שלכם יעבוד.
2. או שאתם מתעלמים מזה שזו הקלה קלה בתסמינים אבל הגורמים הבסיסיים לבעיה לא נעלמים באמת.
3. או שההומאופת זייף ושם לכם חומר פעיל בתרופה (ולכן היא כבר לא הומאופתית), אבל יותר סביר שזה בגלל הבדלים אחרים בדיאטה או עצות אחרות שניתנו לכם לביצוע בזמן הטיפול.

בהצלחה…

מטילי הספק

בזכות תכנית הטלוויזיה הציבורית Nova Science Now עלה החוקר מארק רות' על פריצת דרך טיפולית לבני אדם שאולי יום אחד תוביל ליכולת האמיתית להקפיא אנשים ל"תרדמת חורף" ממושכת שלא פוגעת ברקמות ונוירונים. הרעיונות שלו מאוד מרגשים וההתלהבות של כמעט כל חוקר שעולה על הבמה ב-TED מורגשת. עוד חידה פוצחה, עוד הנחה הופרכה, עוד תאוריה הוכחה או שעוד דיעה התהפכה, אנחנו חייבים להודות שאנחנו בתקופה מקסימה של גילויים, הודות לקפיצות הדרך שכבר קרו לפנינו, והודות לתקשורת המשופרת שבין האנשים לספר על הגילויים האלו.

בין מידע לגילויים, הזכרתי כבר כמה פעמים את ההתמכרות שלי למידע ואת אי היכולת לעמוד בשטף הידע הנהדר שמצטבר וממלא ונשפך, דורס לי זמן אישי, מנסה להשתלט על שעות העירנות שלי ולפעמים דורס אפילו את היכולת לעשות משהו מועיל על המידע (למשל, לעבוד :-) ) אבל אני מניח שזה מאבק אבוד כי הבעיה תחריף, אני אצטרך יום אחד להכיר בעובדה שאי אפשר לעמוד בקצב, ולאחרונה אני מנסה בכ"ז להתמקד בדברים לפי סדר חשיבות כלשהוא. בין השאר מטרידה אותי העובדה שיש אנשים שחייהם מלאים בשטויות במקום בדברים בעלי טעם. טלנובלות ותתי-תרבות, אמונות תפלות או אלימות ורוע הם כולם מצבים שבהם המוח האנושי שלנו מחפש חזרתיות שלא באמת קיימת או קונפליקטים כדי שיהיו לו מצבים לפתור. לא עדיף בעיני כולם שבמקום למצוא קונפליקט אלים, או לייצר ולפתור אותו, יהיו מוחות של ילדים ומבוגרים עסוקים בפתרון חידות כמו הבנה של אמנות, יצירתה, או המצאות ומחקר מדעי? אני חושב שהמוח שלנו רעב ללמוד ולייצר, ככה האבולוציה דאגה לכך שהוא ישמור עלינו ויקדם אותנו, הבעיה היא כשאנחנו מאכילים אותו בזבל במקום בדברים טובים.

ובכלל, אמונות תפלות יכולות להרוג אותך.

לכן התכנסה אתמול בלילה חבורת ספקנים בבר זולה בינוני בחיפה, ושמעה את הרצאתו של רועי צזנה על תעתועי המוח, ועד כמה קל להכשילו ולהפליאו. הרצאה שהיתה שליש מופע קסמים, שליש מדע ושליש הסתחבקות עם החבורה שבחדר, והתגלתה כדבר הנכון במקום הנכון – ספקנים בטבעם הם לא ספקנים מקצועניים עד לא יכירו קצת את הרקע והכלים. ההרגשה שמשהו לא בהכרח נכון רק כי הוא טענה מסמכות זו התחלה יפה אבל צריך לעבות אותה בידע ועובדות, וצריך לראות בצורה בלתי אמצעית איך טובים ממך עלולים לפול בפח. וכאן אני חוזר לעניין התקשורת בין כל החושבים. טוב שיש בלוגים, טוב שיש עכשיו כבר שני פודקאסטים ("ספק סביר" ובמידה מסוימת "עושים הסטוריה") ועוד מעט יותר (הודעה בקרוב). טוב שיש פגישות ואמן שזה ימשיך ויגדל לקהילה שתשפיע במאבקים שנכונים לנו בדרך, אם זה על זכויות אדם, זכויות דיגיטליות ונושאים הנוגעים לחינוך הנוער, אני רואה את הקהילה הזו בתור המקום נכון לשמור על השפיות של התפר המתפורר שבין טכנולוגיה, מסורת וחברה. זו שליחות מדעית ואקדמית, אבל זו גם שליחות להכין את החברה לבאות ולמעשה גם להתמודד עם ההווה. זו הסיבה לקיומו של לינק ה"קלט" בראש הבלוג, וזו הסיבה שרמזתי כבר לכמה מחברי שאני חושב שהקריירה הבאה שלי היא בחינוך. אני מקווה שאצליח לעשות לאחרים כיף מלימוד ספונטאני ועצמי שהייתי צריך לגלות מחדש, בניגוד לאיכס שגרמה לי מערכת החינוך בצעירותי.

המסר שלי הוא כרגיל – אל תקחו דברים כנתון, הצליבו מקורות מידע, וזכרו שכולם נופלים בפחים, אפילו מדענים אבל במיוחד סוכנויות חדשות מסחריות.