כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב את הפוסט שיענה על השאלה שבכותרת הזו, אבל אין באמת תשובה. גיא כתב השבוע פוסט על הקצב המבהיל שבו מכשור ומיחשוב זורקים אנשים משוק העבודה (נושא שהתייחסתי אליו פעם-פעמיים פה בבלוג), וסיים במילים:
אני לא חושב שצריך לעצור את הקידמה, אבל צריך לחשוב אם הקידמה הזו לא עוצרת אותנו.
הקידמה לא עוצרת אותנו, השיטה הכלכלית עוצרת אותנו. עוצרת אותנו כי בשיטה הנוכחית קידמה טכנולוגית באה על חשבון אנשים, חיות, טבע ומשאבים. השיטה הכלכלית הנאו-ליבראלית של מילטון פרידמן (זכרונו למיאוס) איננה "נאו" שום דבר, היא חזרה מעידן הנאורות לחוקי הג'ונגל. כניעה ליצרים הנמוכים של האדם במקום טיפוס למקום מתקדם יותר.
לפרידמן יש עובדות נכונות (למשל, רב הרפואה והפרמקולוגיה המדעית המודרנית פותחה במערב הקפיטליסטי ולא במזרח) אבל לפחות הנחת יסוד אחת בעייתית – בהסתמך על ההיסטוריה אין שיטה יותר טובה לשגשוג.
יש לי שלוש תשובות לזה – הראשונה היא שבעוד שזו הנחה יחסית נכונה, השיטה הנוכחית מובילה יותר לצמיחה מאשר לשגשוג, וצמיחה ללא גבולות היא בלתי אפשרית בטווח הארוך ומסוכנת בטווח הבינוני (אם לא המיידי, במצב האקלים).
השניה היא שההיסטוריה (של ההווה) היא לא מה שהיה פעם. לא משנה אם אתם מאמינים שהסינגולריות קרבה או לא, העובדה היא שכוח מכונות מחליף כוח אנשים זול ואף בינוני, או לפחות מאוד מוריד את ערכו ומשכורתו. אפשר לייצר יותר אוכל, ביגוד ואנרגיה ע"י פחות ידיים עובדות. יש מספיק מזון להאכיל את כולם אבל לא מספיק מקומות עבודה, ואנשים מתים ללא צורך ברעב ומחלות. ד"ר משה צוקרמן שאל אותנו פעם בשיעור מתי התחיל העידן המודרני. האם בהצלחת בנית המטוס? החשמל? מנוע הקיטור והמכונות? המהפכה הצרפתית? לטענתו, אם אפשר היה למתוח קו כלשהו ולהגדיר שהתחיל עידן חדש, זה היה אי שם בשנות הארבעים של המאה שעברה, תוך כדי או אחרי מלה"ע השניה, הנקודה שבה המין האנושי החזיק ביד את כל הכלים והמשאבים הדרושים לכך שאף אדם לא יאלץ יותר למות ברעב אי פעם. למרות זאת, הנה אנחנו כאן, 70 שנה אחרי, וישנם אנשים רעבים ללחם בעולם הראשון, כולל אצלנו כאן בארץ.
השלישית היא שזה שקפיטליזם היא אולי השיטה הכי טובה שאתה יכול לחשוב עליה, לא אומר שאין משהו יותר טוב שעוד לא הצליחו להמציא או להביא לאופטימום.
כששאלתי את ידידי בעמותה לכלכלה בת קיימא מה היא בעצם כלכלה בת קיימא, לרוב קיבלתי סרטוני נבואות זעם על פונקציות מעריכיות, על כסף כחוב, על הבעיות שבצמיחה לעומת שגשוג. שאלתי אותם מה אם כן הפתרון ואיך הוא נראה? האם להפריד מטבע מקומי מכלכלת הנדל"ן או מסחר ספקולטיבי ובינלאומי? האם לעבור מבנקים ריכוזיים לבנקים קואופרטיביים ומיקרו-הלוואות במקום כרישי-פירמידות? איך יתנהל שוק עם 0% צמיחה בשנה? איך זה יראה לאזרח הפשוט בתור כלים פינאנסיים בבנק, מה יחליף את הפק"ם? מסתבר שיש המון מודלים אופטימיים שלא נוסו בשום מקום. אין תיאוריה כלכלית, רק היפותזות מודבקות ברצון טוב. צריך אבל להתחיל מאיפשהוא.
ג'ין רודנברי היה הומניסט שדמיין עתיד פוסט-פוסט-פוסט קפיטליסטי. ביקום של "מסע בין כוכבים" אין כסף, אנשים עובדים כי בא להם, כל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכו (הצנוע תמיד). אין סיבה להתחרות על משאבים כי יש שפע מהכל. הרפליקטור מייצר מה שצריך, האנרגיה מתחדשת וזולה. אנחנו מתקרבים לעתיד הזה, בימי חיי (אם לא אחטוף התקף לב סופני בגיל 45 כמו שאני מתכנן) אני אראה הרבה מהטכנולוגיות האלו יוצאות אל הפועל אם אינן כבר כאן. אז למה אנחנו לא מתארגנים בהתאם? האם הפיתוחים האלו מתבצעים רק במעבדות יקרות של בעלי ההון, מוגנים בפטנטים לזמנים ארוכים מההגיוני, עם יד מונחת על צווארי הממשלות כדי שלא יתנו לזה להשתנות? ובכן, כן לצערי. לרוב.
אנרגיה זולה לא תפותח בחצר האחורית של אף בית באף פרבר. מקולטי שמש מתקדמים וננו טכנולוגיה ועד לביוטכנולוגיה, רוב רובם של הפיתוחים עדיין צריך כלים וכסף. אנרגיה מהיתוך (קר או חם) עדיין איננה זמינה, מחלות יהיו איתנו לעד בצורה כזו או אחרת, וממשלות נכון להיום יותר יוצאות מפיתוח במקום להכנס אליו. אם בגלל לחץ תעשיינים ואם בגלל חוסר הבנה של הציבור בחשיבות של טכנולוגיות פתוחות וידע ברשות הציבור.
זו אולי הצרה הכי גדולה של המהפך הדרוש – לקפיטליזם אין ענין אמיתי בו.
כדי להגיע לחברה שלווה שחושבת קדימה ומצילה את עצמה צריך צדק ולכידות חברתית – ערכים שלא קשורים לקפיטליזם באופן ישיר – אבל קפיטליזם מגדיל פערים, ופערים גדולים מפוררים מערכות צדק ובווגאי שמעמדות מפוררים לכידות חברתית. כדי לעודד את השוק לייצר מוצרים ושירותים שיעזרו לעניים שלא יכולים להיות לקוחות של מוצרים ושירותים יקרים, יש לתת אותם בחינם או בסבסוד או בכל צורהה אחרת שאיננה כלכלית, לפחות לא בטווח המיידי. למדינה משתלם להשקיע בחינוך, אבל רק בטווח הרחוק. הבעיה היא כשעסקים וחשיבה עסקית של רווחים מיידיים משתלטים על מערכת השיקולים.
אני לא אומר שראיה לטווח בינוני וארוך היא שמאלית, אבל אני לא יכול להתעלם מכך שהחשיבה בכיוונים האלו קורה בעיקר בשמאל. הכלים הכלכליים והחברתיים שאמורים לבנות מצב בר קיימא במקום הדרדרות לחברה פיאודלית נראים דומים עד זהים לכלים והשפה של שמאל כלכלי. וזהו מצד אחד האסון של העולם המערבי – המחסל את משאביו ועניי ארצותיו בחוסר רחמים, ובעקבותיו אסונה של כלל הפלנטה, ומצד השני זו הסיבה שהמאבק הכלל עולמי לצדק חברתי ועצירת אי השוויון הכלכלי כל כך חשובה. רוב האנשים שיצאו להפגין במוצ"ש או שבאו להפגנת חצי המליון אולי חושבים על הכיס האישי שלהם ואנשים שהם פגשו במאהלים, אבל הבעיה היא לא רק של שכבה אחת או עם אחד, או רק כלכלית. הבעיה היא עולמית, משאבית, אקולוגית. הכל בסוף מתחבר כשעושים את החשבון – יש יותר מדי אנשים עם מעט מדי משאבי טבע. העשירים יצטרכו לוותר על עושרם, ההורים יצטרכו לוותר על הבאת ילד שלישי ורביעי, העולם יצטרך להתייצב וזה לא יהיה קל או נעים לכל השכבות, אבל זה יביא פחות כאב בשורה התחתונה ליותר אנשים. השינוי הזה יהיה חייב לקרות או שהסבל לעולם לא יצטמצם עד שהמין אולי יכחיד את עצמו, וזה יהיה די בעסה.
חשבתי שהחטא שלי היה שלא ביססתי את ההשוואה עם לינקים, אותות ומופתים (ואני מודה שהפוסט היה שטחי כמו שהוא היה מהיר לכתיבה), אבל זו היתה דעת המיעוט. לפי הביקורות שקיבלתי, נראה שעצם האקט של השוואת סתם כך משהו נורא למשהו נורא יותר גורם לדעת האנשים יותר נזק מתועלת (אבל לא הסבירו לי למה). אני יודע שבבירור עלול לקרות ההיפך – עוצמתו של הדבר הנורא יותר שאליו משווים מתגמדת. כשכל אנטישמי קטן מושווה לנאצים, זה הופך את עוצמת הנראטיב של השמדת העם השיטתית לפחותה ולפחות אפקטיבית בעיני הקהל המושפע במועד מאוחר יותר. יש בלוג אחד שקבר מזמן את חוק גודווין ועושה עבודה יסודית יותר של השוואה שכזו, תכירו את o 1 39. הבלוג נוקט בקו פשוט – השואה לא קרתה ביום אחד והשמדת העם גם לא התחילה ביום אחד. במשך כעשור של שנאה על אש נמוכה ומתגברת חוקקו חוקים והוקמו מנגנונים, גטאות ומחנות. המון צעדים קטנים שזכו כל אחד לחוד ללגיטימיות בלי לראות את התמונה הגדולה מצטיירים מאוד שונה כשעושים זום אאוט, וקוראים את ההיסטוריה מעשר ועשרים שנה מהעתיד. הבלוג o 1 39 בא להשוות בלי להתנצל בין עליית האנטישמיות שהובילה לרצח שיטתי ובין התנהלות צה"ל וישראל בקו הירוק ומחוצה לו, דה יורה ודה פקטו.
גם אתר המחאה לא מפחד לקרוא לישראל "טוטליטארית", אבל אחרי מה שאי קורא בחודש האחרון מצייצני מחאה אמריקניים, אני מבין שישראל נתנה יד רחבה למחאה הפיסית לדעוך לבד ודי התעלמה ממנה. היום, אחרי שרוטשילד פונה ומאהלים אחרונים מפונים מדי פעם בכוח, אפשר לספור את מקרי אלימות המשטרה האמיתיים שהיו פה, ולא נראה לי שהיו יותר מכמה עשרות מעצרים פה ושם, במחאה שהוציאה לרחובות אלפים בכ70 מאהלים ומאות אלפים בהפגנות המוניות. בארה"ב יש כבר עשרות אלפי מוחים מפוזרים בעשרות ערים מחוף לחוף, עוד לא היתה עצרת אחת מסודרת והם רחוקים מלגבש את המסר שלהם, אבל בוצעו כבר כמעט אלף מעצרים בניו יורק, כ700 בבוסטון, ועוד ערים מספרות ומפרסמות ביוטיוב שהמשטרה משחררת כוחות מוגזמים נגד תושבים שפשוט יושבים ומפגינים בשדרות הרבה פחות נוחות מרוטשילד וגינת לוינסקי.
אבל אנחנו נמשיך להשוות, כי ככה המוח האנושי עובד. הוא לא טוב במיוחד בגדלים אבסולוטיים, רק מה שהוא יכול להשוות לדברים אחרים. עד כמה שהייתי רוצה להיות אוביקטיבי, כשדנים בפוליטיקה קשה להיות כזה, במיוחד אם אתה חי בתוך המציאות שעליה אתה מנסה לחוות דיעה. בנושאים מסויימים אני פעיל למען המטרות של ספקנות מדעית, אבל קשה לעשות את זה לגמרי בנושאי הפוליטיקה המקומית. לא משנה אם אדע את שמה המדויק של ההטיה הקוגניטיבית, או כמו שאומר חבר אחר "I'm good at finding the cloud in every silver lining". פסימיות נטו מובילה לדיכאון, אופטימיות נטו גם היא מסוכנת, אבל השאלה אם זה כל כך רע להיות פסימיסט, לדמיין את המצב מתדרדר, כל עוד יש בך אופטימיות לאזן את זה בהרגשה שעדיין יש עבור מה להלחם.
הפסימיות והאופטימיות לפעמים ישקרו לנו, ולפעמים יעזרו לנו להיות מודעים יותר לסכנות ולפתרונות. הם כלים לא מושלמים, אבל הם מה שהאבולוציה פיתחה לנו ועם זה עד היום ניצחנו. כמובן שצריך להשתפר, צריך עוד להתפתח אבולוציונית מ"חוק הג'ונגל" שטבוע בנו כל כך עמוק (הסובלימציה שלו בגרסתה הכל-כך ישראלית נקראת "שרק לא אצא פראייר", מכירים? אז צריך להפטר מזה). אם זה יצליח, אולי לו נצטרך לריב על כל פיסת משאבים עם בעלי הכוח, אולי אנשים יצליחו לתכנן קדימה שימוש במשאבים במקום לחטוף מה שיותר לעצמם, והמין האנושי יעמיד דור אמפתי יותר, שבו שורדים המתחשבים ולא האלימים והנצלנים.
ולספקנים שמבקשים שאגבה את ההשוואה לאפרטהייד בעובדות – אני מקווה שאוכל למצוא את הזמן, בין חיפושי עבודה לצרות משפחתיות כדי לגבות את זה במחקר טיפה יותר מעמיק, אבל אני לא יכול להבטיח שאל הכל אני אוכל להתייחס. יש סדרי עדיפויות שכרגע מכתיבים לי החיים.
עוד מילה על יחסים ויחסיות
הקמפיין בעד שחרור גלעד שליט אמר למעשה שצריכים לשחרר אותו בכל מחיר. כולל במחיר שחרור רוצחים בעשרות ומאות, כאלו שכבר רצחו וכאלו שאולי עוד ירצחו. 1000 איש תמורת בחור אחד. הרבה אנשים כבר אמרו לי שאני לא אנושי וחסר לב כשאני מתנגד לעסקאות כאלו, אבל אני הסתכלתי על המחיר הרגשי והמוסרי של שחרור רוצחים. המחיר הנפשי למשפחות הקורבנות הקיימים והמחיר העתידי אם יהיו קורבנות נוספים. בזמן מתקפת עופרת יצוקה נהרגו 10 חיילים ישראלים מאש כוחותינו במודע ובמכוון. חיילי צה"ל ירו על חיילי צה"ל אחרים במטרה להורגם, לרוב חבריהם לפלוגה, רק כדי שלא יפלו בשבי. שלא יהפכו לעוד גלעד שליט, כי עדיף לצה"ל להרוג חייל ישראלי אחד מאשר לשחרר אלף עצורים. השיקולים האלו פסיכיים. אני חושב שגם ההסכמה לשחרר אלף עצורים תמורת שליט היא חסרת פרופורציות אם אין עוד הבטחות משמעותיות ומרחיקות לכת מהצד השני. לצערי אנחנו לא יודעים מה הם כל הפרטים, אבל אם מה שהתפרסם זה נטו ההסכם של אלף תמורת אחד ותו לא, אני אאלץ להסכים עם מבקרי העיסקה.
דמוקרטיה אמיתית היא זו שבה העם מפקח על אלו שבהם בחר באופן שוטף, ואם הם מפרים את הבטחותיהם בצורה כל כך בוטה, או מועלים בתפקידם בצורה כל כך עמוקה, אז הם צריכים לפנות את כיסאם למישהו שלא יעשה זאת. ברור שצריך לתת מרווח נשימה, זמן וצ'אנס למלא הבטחות, אבל אפשר לומר שביבי כבר מיצה את כל מרווח הנשימה שלו ואת כל הצ'אנסים האפשריים. וביבי וממשלתו והכנסת שלו בהחלט צריכים ללכת.
אבל איך המחאה תסתיים? ככל הנראה הדרך היחידה היא בהחלפה של השלטון אבל גם של הסדר החברתי; יש חובה לשנות את הסדר החברתי מהיסוד. אולי, אחרי מעל למאה שנים של תיאוריה, ניתן יהיה לבחון האם יש מקום למהפכה מעמדית אמיתית במקום אחד בעולם.
When injustice becomes law, rebellion becomes duty.
God forbid we should ever be twenty years without such a rebellion. The people cannot be all, and always, well informed. The part which is wrong will be discontented, in proportion to the importance of the facts they misconceive. If they remain quiet under such misconceptions, it is lethargy, the forerunner of death to the public liberty…. And what country can preserve its liberties, if its rulers are not warned from time to time, that this people preserve the spirit of resistance? Let them take arms. The remedy is to set them right as to the facts, pardon and pacify them. What signify a few lives lost in a century or two? The tree of liberty must be refreshed from time to time, with the blood of patriots and tyrants. It is its natural manure.
— Thomas Jefferson
Don't you know you're talking about a revolution. It sounds like a whisper.
(אני אשמח לכל תיקון עובדות בפוסט, כי לא היה לי ממש פנאי לעשות מחקר מסודר. הפוסט גם לא ממש ערוך, אבל נסיון העבר שלי בבלוג הוא שאנשים אוהבים שאני שופך Brain Dump, אז תהנו!)
בסופו של דבר, נראה שהשמאלנים במאבק הזה גם לא מרוצים מחוסר האכפתיות של מפלגות השמאל, הימנים גם לא אוהבים את חוסר האמפתיה של נציגי הימין, ובשתי היממות האחרונות הושמעו כמה וכמה קולות של דתיים-לאומיים נגד הנהגתם שלהם, ובראשה מועצת יש"ע. אפילו ברוך מרזל תקע יתד ברוטשילד ואישר שהמאבק הוא גם המאבק שלו. נסגרה הקשת הפוליטית מקצה לקצה, המאבק הזה הוא לא קונספירציה של הקרן החדשה כשמהימין הקיצוני עד השמאל הקיצוני עומדים כתף לכתף. העם מדבר פה חזק וברור.
כשאומרים שצריך ניו-דיל בין העם לממשלתו, לא מתכוונים לניו דיל כלכלי כמו בן-שמו האמריקני. אנשים מבקשים לחזור לקווי 48, ובזה אני מתכוון לכך שהממשלה לא צריכה לדאוג רק לביטחון ושיטור, אלא לרווחת האזרח ופתיחת הזדמנויות לקהילות ופרטים לממש את עצמם. במאה העשרים היינו צריכים לשרוד, היום אנשים צריכים גם לחיות, להיות כל מה שהם יכולים להיות, ולא במובן הציני של סיסמת הגיוס של הצבא האמריקני. אנחנו במאה הפאקינג עשרים ואחת. יש לנו את כל הטכנולוגיות לדאוג שאף ילד לא ירעב יותר או יגור ברחוב או יחלה במחלות שיש להן טיפול וחיסון, אבל אנחנו זורקים את כל היכולות האלו לפח ונכנעים לדוקטורינה של מילטון פרידמן – אם חמדנות הצליחה להביא אותנו עד לכאן, מי אנחנו שנחליט שחמדנות איננה הרעיון הנכון לדבוק בו גם הלאה?
כאן אנחנו עומדים ואומרים לממשלות ישראל של 20 השנה האחרונות – הכלכלה צריכה לשרת את החברה ולא להפך. הממשלה צריכה לשרת את העם ולא להפך.רשימת התביעות שביבי מבקש מאנשי המחאה לפרט זה עוד סיבוב על הזרת. עוד ניסיון לפרוט לפרוטות את המחאה, להגדיר את המוחים כסקטור כדי לדעת מי הם "האחרים" שמהם יקחו, אולי לגמד את הדרישות בתקשורת ואולי להקטין את ההיענות לדרישות במו"מ, ובוודאי להגיד "כן כן" ולתת שליש ממה שיובטח במרה הטוב, ולכרות בור תקציבי במקום אחר כדי לכסות על זה במקרה הרע. לדעתי אסור שהניו דיל ידחק לפרט לרשימת דרישות ספציפיות כל כך בקלות, צריך חוזה-על. הסכם חברתי של ממש, כמו ה-social contract של דביאן עם המשתמשים שלה – כך וכך אנחנו מבטיחים לעשות, מקווים אדומים אלו ואלו אנחנו לעולם לא נחרוג. השינויים במדיניות המיסים והכלכלה הם רק פועל יוצא של זה.
אבל כרגע אנחנו לא קרובים לשם. ביבי כתב לפני שנים אחדות ספר שמפרט את משנתו הכלכלית בפרוטרוט. במיטב מסורת ה- trickle-down economy של הימין האמריקני – יש להפחית דראסטית מיסים מעשירים שכן הם מייצרים מקומות תעסוקה לעם, להעביר את נטל המס למיסים עקיפים, ולהפריט-להפריט-להפריט. יש עוד המון פרטים ספציפיים, אבל זה הרעיון בגדול. ביבי פשוט אוהב עשירים עד אובדן ההגיון. חודשים ספורים לפני הפרסום המיועד קרס השוק האמריקני, וביבי עשה בשכל וגנז את הספר, אבל הדוקטורינה ממשיכה לשעוט בדרך הזו, וכמעט אין מי שיעצור אותה מתוך הכנסת. הרפורמות האנטי-סוציאליות, אנטי-עניים, אנטי שורדי שואה, אנטי חולים וקשישים ובסופו של דבר אפילו אנטי- מעמד הביניים/הבינוני/המרכזי או איך שימתגו את זה מחר, אלו רפורמות מכוונות. הכלכלנים הנאו ליבראלים מאמינים בלב שלם שהם עושים לנו טובה כשהם מגדילים את הפערים במקום לצמצם אותם. בארה"ב משלימה את כלכלת הפערים גם תרבות מסויימת. פעם בחודש לפחות נפגשת החברה הגבוהה באירוע התרמה כזה או אחר למטרות ציבוריות כמו חינוך ופיתוח, קונים מקומות ישיבה באלפי דולרים, והאנשים מתחרים ממש מי תורם יותר, הסטאטוס החברתי נקבע לפי הנדבנות. עשירים שמדירים רגליהם מהמסיבות האלו מאבדים חברים ושותפים לעסקים, לא מקבלים טפיחה על שום שכם. בארץ? עושים להם תספורות לחובות ומוכרים להם בהוזלות "שקשוקה" את נכסי הציבור, ומאפשרים להם בחוק להתעלל במשאבי ואוצרות הטבע של המדינה. (הידעתם שלמפעלי ים המלח יש רשות לא מוגבלת להתעלל ולהרוס 2.5% משטח המדינה והם אפילו חורגים מזה? האם חשבתם אי פעם על הגאווה הלאומית שמפעל הברום של ים המלח אחראי לבדו לאחוז שלם מהחור שבאוזון העולמי? כן, ישראל קטנה אבל על המפה.)
ביבי פשוט לא מבין שפה אחרת. כשאמרו לו שיוריד את מחיר הקוטג', אז הוא לא פתח את שוק החלב המקומי לתחרות (שתוריד גובה לתנובה), הוא לא בחר לפקח על רשתות השיווק (שיזיק לנוחי ודומיו), אלא הוריד את המחיר המפוקח לחלב גולמי (פעולה שגילחה 30% מהכנסת הרפתנים) ופתח את השוק ליבוא (שיעשיר את תנובה כיבואן וימוטט את שוק ייצור החלב המקומי לגמרי). מחיר הקוטג', אגב ירד טיפה, ובמקביל הגבינה הלבנה קפצה. אף אחד לא הזכיר את זה, אבל זה היה #פייל אחד גדול. אף בעל רשת סופרמרקטים לא הזיל דמעה או הפסיד שקל.
בדומה, כשביקשו דיור בר השגה, הוא התחיל להבטיח קרקע חינם ואישור מהיר של תכניות. זה יגרור בעיות תכנוניות, נזקים סביבתיים, וכנראה רווחים לקבלנים שלא יהססו לשלשל לכיסם את הרווח האדיר של קרקע בחינם. זה לא עובד ביבי, זו לא הדרך לייצר שוק הוגן וחופשי, בשיטות האלו אני בטוח שזה לא יעבוד אפילו באמריקה.
בינתיים ארה"ב, שהגדילה כל כך יפה את הפערים שבחברה שלה מאז שנות החמישים, הגיעה לפשיטת רגל, והצעקנים שבימניים, אנשי "מסיבת התה" המופרכים, התעקשו שאסור להחזיר את המיסוי על בעלי ההכנסות הגבוהות מ36% ל-39% (והנה המקבילה אצלנו). הם מתגעגעים לימי רייגן העליזים, אבל שוכחים שהוא העלה את המיסים על העשירים לכמעט כפליים. הם גם מפחדים מהרעיון של מס עזבון, לפיו מי שיורש אחוזה בשווי יותר מ-$5 מליון יצטרך חס וחלילה לחלק מהמתנה שקיבל בחינם בלי לעבוד, אולי על גבם של מאות פועליו של בעל הבית הקודם, שעבדו כל החיים ולא הצליחו לקנות דירה.
האם אפשר לסמוך על העשירים שייצרו מקומות עבודה? כן, אבל המקומות האלו והעבודה הזו הם פחות ופחות לאנשים. הכסף עובד. עוד מעט הברזלים יעבדו. לבעלי הון יש פריבילגיה, הם יכולים במאה ה-21 לקנות רובוטים לרוב סוגי הייצור, כי בינינו אנשים הם רובוטים גרועים – הם נופלים לפעמים למשכב, או מתעייפים, או לא יכולים לעבוד 24/7, דורשים אוויר, אוכל, אור ועוד כל מיני דרישות מעצבנות, ועוד רוצים שישלמו להם בסוף כל שבוע או חודש עבודה, ובמקרים קיצוניים גם מתאבדים אם לא התייחסת אליהם יפה וזה נראה רע בעיתון. מקומות העבודה לאנשים ישארו רק למקרים של "אין ברירה".
אז צריך לקחת בחשבון שכמו שהנפט הולך ונעלם מהכוכב, גם מקומות העבודה ילכו לרובוטים, לבלי חזור. האם הממשלות ידאגו שכל הכסף של המשכורות שנחסכו יועבר בכ"ז לכלכלת ורווחת האנשים שבחוץ? כי אחרי הכל, אנחנו מתקדמים לעולם שבו לאנשים אין באמת צורך לעבוד, לא לכולם, רק מי שמתחזק את המכונות. מדינה צריכה להתכונן לדברים כאלו.
"נייר הלקמוס", גרסת היוטיוב למי שמתעצל לקרוא כמה עמודים בפונט ענק:
אז הכתבים חפרו ומצאו איפה אפשר לייצר את הכסף ע"י הסטת עול המס, באו עם המלצות יסו"ד ועבודה שחורה, יצא נייר הלקמוס של דרור ישראל, ואז יצא מסמך ספיבק-וולפסון מהתוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר (זהירות, פידיאפים), ואני חושב שמשנה להגיד בנק ישראל זה תואר שאמור להיות לו משקל (למרות שהוא תומך במאבק, אגב, הוא חושב שחוק הוד"לים טוב). אז ציטטנו כמה ז'בוטינסקי היה סוציאליסט, צעקנו ודרשנו, ושינינו את נושא השיחה הלאומית. לשמחתי שני המסמכים האלו גם מראים מאיפה אפשר לקחת חלק מהכסף, ושלא נשכח – עוד מעט יתחיל לזרום כסף מקידוח הגז שיכסה את זה עשרות מונים, אבל זה לא הולך רחוק מספיק. יש פטורים מוגזמים ממסים שחייבים לחסל, יש חוקי מס מחוררים כמסננת, יש הברחת רווחים לחו"ל בצורה חוקית לגמרי, למה כל זה קורה? למה זה באינטרס של ביבי?
ישבתי השבוע לצהריים עם חבר והוא נתן לי שלוש דוגמאות פשוטות, אני בטוח שיש עוד הרבה:
הראשונה היא משהו שהמון סטארטאפים כנראה עושים – הפיתוח בארץ, כאן יושבים 95% מהעובדים, ואילו החברה רשומה בארה"ב, לרוב דלאוור או איזה חור אחר עם מיסוי נוח. המכירות בחו"ל מתבצעים ע"י הצוות האמריקני, שמשלם על הרווחים מס נמוך, והחברה הישראלית מוכרת להם את המוצר/רשיונות תוכנה/מה שלא יהיה במחירי הפסד. כל הרווחים שם, המסים הקלים שם, וכאן החברה בהפסד אז לא משלמים כמעט מיסים. וזה לא רק שהם גונבים מיסים מקופת המדינה, הם גם לקחו הלוואה מהמדען הראשי, שלא יראה לעולם תשואות מההשקעה. זו תעשיית ההייטק שאנחנו כל כך גאים בה.
דוגמא שניה – קרנות והטבות. בעל אמצעים יעביר את משכורתו לקרן נאמנות – עדיף במקלט מס נוח כמו איי קיימן, איפה שהמיסים נמוכים ונוחים – והקרן מחלקת לו מדי פעם "הטבות", שלמיטב הבנתי פטורות כמעט לחלוטין ממס. מה מונע מעשרה הייטקיסטים לחבור ביחד כדי לעשות את אותו הדבר עם המשכורות שלהם? לשכור רוא"ח בתור הנאמן שיחלק להם את ההטבות האלו, פטורות ממס הכנסה, יעלה להם הרבה פחות מאשר לקבל את המשכורת פחות מיסים כחוק. הטבות זה מתנות, אבל לא הבכל העולם מתנות וירושות עולות כל כך מעט. לדוגמא הולנד – סיפר לי הידיד, שיטחו את חוקי המס מחורים ומקרים מיוחדים ומרווחי משחק. יש מס על כל אירו שעובר במשפחה – לא משנה אם קיבלת מאבא ירושה במותו או מתנה של מליון אירו עוד בחייו. מס ההכנסה הוא על הכל, כולל דיבידנדים ורווחי הון, וכמובן פרוגרסיבי-חזק עם מדרגות מס יותר גבוהות על העשירים ביותר. אין ברירה אם רוצים צדק חברתי, יש למתן את צבירת ההון בידי יחידים. כדי למנוע ריכוזיות כוח חייבים למנוע ריכוזיות הון גם כן.
דוגמא שלישית – הכנסות בשחור. מי מאיתנו לא הזעיק אינסטלטור שאמר בסוף הטיפול הדחוף "תראה, זה 400, אבל אם אתה לא צריך חשבונית זה 250" וויתר כי רצה לחסוך כסף? מי מאיתנו לא ויתר לנהג מונית על חשבונית? הערכות רשות המיסים היא שהמחזור העיסקי השחור מגיע ל-70-80% מגובה המחזור החוקי, המדווח. זה אומר 40% או יותר במספרים גסים, שלעוגת המיסים שהממשלה לא אוכפת כי קשה לה לעשות את זה בשיטה הנוכחית. ככה אנחנו לא יכולים לסמוך על המערכת שתגבה בצורה שווה מכולם את המס, ונצלנים יקפצו מנישה לנישה כל פעם שיסתמו את החור בנישה הקודמת, כי אף אחד לא נותן פתרונות כלליים, אלא רק נקודתיים.
דוגמא רביעית מידע אישי – אנשים מכריזים על פשיטות רגל ללא סיבה והרשויות מקבלות את זה. אני ראיתי אנשים עם משכורת של מנהל הייטק, בית מפואר ורכב מפואר חונה ליידו, אבל בבנק הם מוגדרים פושטי רגל. זה פוטר אותם מלהחזיר מהר חובות, מלשלם מזונות לגרושה אולי שהשאירו עם ילד, ולשים פס ארוך ומצפצף על כולנו. עדיין יש מי שיתן להם כרטיס אשראי וחשבון לא מוגבל בבנק. אין לי מושג איך הם עושים את זה, אבל כיוון שראיתי שזה קורה והמשטרה לא מזיזה אצבע, אני מציין שזה אמיתי. אחרי הכל מה עושה תשובה? אם דלק נדל"ן נופלת ולא מוכנים לקצץ לו "תספורת חובות", הוא יכריז על פשיטת רגל, יפתח חברה אחרת ושוב ילווה כספי ציבור. קרנות הפנסיה שלנו לא חייבות להסכים לזה אבל רובן מסכימות. למה אין חוק שמונע ממנו להמשיך ללוות כל פעם בשם חברה אחרת? למה זו לא עבירה פלילית? כשקרס השוק ב2008, גיליתי שהמסלול הסולידי של 15% מניות בקופת הגמל שלי מורכב גם מ-45% אג"ח קונצרני, ולמרות שהנפילה של האג"ח הקונצרני הנ"ל היו רוב הנפילה של ערך הקופה, המוכרן של חברת ההשקעות המשיך להבטיח לי שזה סיכון נמוך.
וזו עצה שנתנה לי עובדת בבנק לאומי, חוקרת בכירה של הלבנות ורמאויות שכאלו: אם אתם לא אוהבים שטייקונים פושטי-רגל-על-הנייר ממשיכים לאכול לכם את כספי הפנסיה, הסבירו את זה לקרן הפנסיה שלכם ברגליים – אם אתם יכולים לבחור מסלולי השקעה, עברו למסלול ללא אג"ח קונצרני. תזכרו גם שתשובה-הבעלים-של-פניקס הלווה את כספי הפנסיות שלכם לתשובה-דלק-נדל"ן ועכשיו מתקשה להחזיר את הכסף. "תספורת", יקראו לזה. הפחתת חוב או מה שלא. זה לא כמו קיבוץ בצרות, זה טייקון נייר שימשיך ללוות, להפסיד ולא להחזיר כי החוק לא מנסה אפילו לרדוף אותו יותר מדי. ראיתם פעם טייקון ישראלי בכלא?
אז יש לנו אל חוק ההסדרים, מדיניות מס וגביה ששוות למסננת עם יותר חורים מרשת, עקומת מס שמיועדת במיוחד להגדלת הפערים (ולא אכנס כאן למה שזה עושה ללכידות החברתית הלאומית), נשאר בעצם להתקיף שיטתית את משרד האוצר. ביבי הוא המדרבן, חברי הכנסת הם אומרי ההן, אבל את חוקי ההסדרים השנתי המקולל מוציאים נערי האוצר. הם הגוף החזק במדינה, הם מעכבים תקציבים כשבא להם, גם אם הוחלט כבר בכנסת או בממשלה לחלק אותם. מדובר בפשע הכי מאורגן תחת החוק, ואת המנגינה הזו חייבים להפסיק. גורביץ קורא לנו להלאים את משרד האוצר. תחשבו על זה רגע. לא, גם לי אין מושג איך לעשות את זה בדיוק.
מילה אחרונה על השימוש החוזר שוב ושוב במילה "סופרטאנקר". ביבי באמת אמר שהודלים הם הסופרטאנקר של מצוקת הדיור, או שכתבים שרבבו את הציטוט הזה לפיו? להזכירכם משרד האוצר עצר עאת כל הכספים לתחנות הכיבוי כי הכבאים סירבו להפוך לרשות מופרטת ולוותר על זכות ההתאגדות. בשל עצירות התקציב, כבאיות לא שופצו, מטוסי כיבוי לא נקנו, חומרי הכיבוי במחסנים אזלו, תחנות כיבוי נסגרו, ולבסוף נשרף הכרמל וחיי אדם בוזבזו. נתניהו הבטיח סופרטאנקר אחרי שהשטח כבר בער, באופן מילולי לחלוטין, ועד היום זו עדיין הבטחה שלא קוימה, אז איך לעזאזל הוא עוד שולף את המילה הזו כדי לגבות הבטחות?
אתמול בצהריים עבר חוק הוד"לים, עבר חלק למרות שללא שום וזלין (כי גופה מעולפת לא מתנגדת? אני גרפי מדי?). אולי הוא לא רע כמו שחושב ספיבק ואולי הוא אסון כמו שחושבים כל השאר, אבל הצורה שבה הועבר בדווקאיות מתוזמנת למרות הבקשה של אנשי המחאה לחכות איתו כצעד של רצון טוב לקראת המו"מ – זו היתה יריקה מאוד חצופה לפרצוף של כל מי שאכפת לו ממה שהמאבק מנסה לעשות. זה לא משנה אם בסופ"ש יצאתי עם 150,000 איש לרחובות או רק 114,000, אני מקווה שבשבת הקרובה נהיה 250,000 או אולי חצי מליון. אני לא הולך לנסות להכנס לתל אביב. הבעיות קורות גם בפריפריה ושם גם יש עוד הפגנות. אני אסע לאשדוד, או מודיעין או רחובות או שדרות מצידי, ואפגין שם. עניי עירי קודמים (אבל לא נראה לי שתהיה הפגנה בגדרה. אי פעם. על שום דבר, וזה מצער אותי מהמון סיבות אחרות).
השיטה לא אכפתית וחוסר אכפתיות היא השיטה. השיטה צריכה ללכת והאכפתיות (בין אדם וחברו, בין ממשלה לאזרחים) חייבת לבוא, או שנחדל להיות עם ונחדל להיות מדינה (ולא, דיכטר. החלפת הדמוקרטיה ביהדות לאומנית איננה הפתרון).
הערה מנהלתית: נמאס לי לערוך פוסטים וממילא ראיתי שאתם מעדיפים אותי יותר בלתי ערוך. מרוב עצבים הגעתי ל2100 מילה. הלכתי לנוח במאהל לוינסקי. להתראות.
בתור קהילה שמודעת לכוח החינוך וששמה על דגלה להגביר את המודעות הציבורית לספקנות, נראה לי שאמור להיות לנו ברור שחלק מהפתרון הוא להעלות את מודעות הציבור לבעיות. גם כאן צריך להגביר מודעות למצב הרע של החינוך בישראל, ולפתוח דיונים עם כלל הציבור בנושא. לא הכל סובב רק סביב כלכלה, אחרת לא היה מקום לקהילה כמו זו.
אני מציע לעשות דף פייסבוק בו "המדענים" מעלים את הבעיות שנראות חשובות בחינוך בישראל וגם פתרונות אפשריים.
למשל בעיית הרמה הנמוכה של המורים שקשורה מאד לשכר הנמוך של המורים. למשל הבעיה שיש מוסדות חינוך שלא מחוייבים ללמד את ליבת המדעים\ מתמטיקה (שלא לדבר על חינוך לספקנות) כמו המגזר החרדי.
למשל העדר החינוך לערכים ליברליים ולפיתוח חשיבה ספקנית\רציונלית.
אתם לא חושבים שכדאי להפיץ את הדברים האלו בכמה שיותר דרכים?
עונה לו עמית בן בסט:
זה רעיון מאוד גרוע להציג עמדה "שלנו" בשאלת "מדינת רווחה" מול "שוק חופשי". זה לא בתחום השיפוט שלנו כתנועה. אנחנו קיימים כדי למחות נגד בולשיט ובעד חשיבה מדעית, ולא לטובת מדיניות כלכלית כזו או אחרת. ספקן יכול להיות ליבטריאן (כמו מייקל שרמר) או איש שמאל (כמו פי-זי מיירס). לספקנים שונים יש פתרונות שונים והפוכים לבעיית איכות המורים. את הדעות שלכם אני ממליץ שתביעו בבלוגים שלכם כמו שאני עשיתי, וארגון מחאות תעשו בבקשה בלי לקשר לתנועה. אנחנו לא צריכים ליצור קרע עם חצי מהמפה האידאולוגית.
אכן, ליברטריאנים עד כדי אנרכו-קפיטליסטים (פן וטלר ועוד רבים בקהילה) הולכים בדרכיה המאוד הגיוניות-קרות של איין ראנד, אבל האובייקטיביזם די מתעלם משאלות של אושר ובטחון אנושי, כי זה פסיכולוגיה וזה "לא מדעי".
אני באתי מהבית ברגל שמאל, אבל גם אם אני מנסה לקחת את כל מה שאני יודע ממחקרים פסיכולוגיים, התנהגותיים ועוד ומבין שלקפיטליזם "קר" אין פתרונות טובים (ראו את המחקרים של דן אריאלי, האחים בראפמן וחוקרי כלכלה התנהגותית אחרים). לכן הגעתי לקרוא על ראייה סוציאל-דמוקרטית, לראייה של כלכלה חברתית, כלכלה אקולוגית ועוד גישות והבנתי ששם הדברים הרבה יותר משתלבים עם עתיד בר קיימא למין האנושי – כלכלית, מוסרית, סביבתית ולכן גם התפתחותית-הישרדותית.
זו אולי הסיבה שהעתיד האידאלי של התנועה ההומניסטית-חילונית מצטייר בכיוון של כלכלה בלתי מוניטארית. תחשבו שוב על העולם ההומניסטי העתידי שצייר רודנברי לסטאר-טרק: אין כסף, אנשים עובדים כי בא להם, מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכו. החלטות על ניצול וחלוקת משאבים עובדות ממקום דטרמיניסטי של מחשבי ניהול שיכולים להחליט את ההחלטות הכי טובות כי רק להם יש את כל הידע הדרוש, וכולי.
מי שרוצה קורס מזורז עם הרעיונות האלו, מוזמן להציץ בשליש האחרון של סרטון האוריינטציה של צייטגייסט. זהירות! הוא אוטופי, בלתי עדכני מדעית וטכנולוגית, קופץ קפיצות לוגיות שמכאיבות למוח של ספקן מדעי, אבל זורע רעיונות שאי אפשר להתעלם מהם בקלות, ומשחרר אותנו לחשוב שיש פתרונות יותר הגיוניים מכלכלת שוק, אם רק אפשר היה להתחיל למשוך לשם: חלק 6, על כלכלת משאבים מקיימת בקווים גסים, ולמה קפיטליזם לא יכול להוביל לשם חלק 7, על העברת מנגונוני החלטות לאוטומציה חלק 8 והלאה, ציור גס של חברה מריטוקרטית עתידית אפשרית
להגיע לעתיד אידאלי שכזה, צריך שוויון הזדמנויות לחינוך טוב וצדק חברתי – שני קונסטראקטים שמפנים לפרטים להתפתח ולא יכולים להגיע כתוצא של קפיטליזם חזירי. בוודאי שעוד לא ראינו מערכת יציבה ואמינה של trickle-down economy שהיא חלומו הרטוב של ביבי ואנשי "מסיבת התה". זה אולי הלך בתקופות מסוימות עם החינוך לנדבנות של עשירי טקסס, אבל לא עם תרבות ה"מגיע לי" הישראלית.
לסיכום, מה שאני אומר זה שאפשר לצאת מראיית העולם של ספקנות מדעית ולהגיע למסקנות אידאולוגיות-פוליטיות, אבל לא כולם ילכו באותו המסלול הלוגי ולא יגיעו לאותה המסקנה. המוח האנושי הוא דבר מופלא, והוא בוחר לו את העובדות כדי להגיע למסקנות שבחר. אולי המסקנות שלי מוטעות גם בנושא הזה, אם מישהו מכם רוצה להראות לי איך לבנות טיעון לוגי שמגיע לאוביקטיביזם וקפיטליזם כמסקנה מהעובדות המדעיות, אני אהיה מאוד שמח להקשיב 🙂
אם תקום תנועה רצינית של הומניזם חילוני אני אצטרף בשמחה. יש לזה חפיפה עם ספקנות מדעית, אבל אני לא חושב שזה צריך להיות בטווח הפעילות של הקהילה הספקנית שלנו.
(באמירה צדדית, ההומניזם החילוני תואם להפליא את זרם ההומניזם היהודי שלצערי אין לו הרבה תומכים בין הדתיים בארץ מלבד הרב מלכיאור ואנשי "מימד". לכן כל כך שמחתי לראות אותם חוברים לתנועה הירוקה בבחירות הקודמות לרשימה אחת, והרצתי אותם בגשם ובשמש)
בטמקא התפרסמו לאחרונה כמה התקפות של היהדות על המדע. בשביל זה יש שם את מדור היהדות והאמונה אני מניח, רק שהם פירסמו את הטורים האלו תחת מדור מדע (שהוא למעשה תת-מדור בתוך מחשבים, שזה בכלל לעג לרש).
האחרון הוא גבי אביטל, אותו אחד שפוטר ממשרד החינוך בשל דעותיו המבטלות את תאורית שינוי האקלים הגלובאלי ואת האבולוציה, אותו אחד שהבטיח לצאת עם ספר ש"יחשוף את תרמית האבולוציה". האיש עשה דוקטורט בהנדסת חלל (קרי רקטות וטילים) אבל עכשיו יורק לבאר ומזלזל בדרישת חלק מהציבור להמשיך לממן את תוכנית החלל. מילא להגיד שיוצא על זה יותר מדי כסף (ועם זה אני חלקית מסכים), אבל האיש פולט פנינים לחלוטין לא קשורות: "האם מוצדק היה לתכנן שיבה אל הירח או טיסה אל המאדים רק על מנת להוכיח שיש או אין סימני חיים שם?" או: "פרופ' שדה רשם במאמרו: "לא צריך את קרינת הרקע על מנת להגיע להבנת היקום, ישנו פסוק בספר בראשית על האור".
אולי היו עוד, זה מה שקפץ לעיני קהילת הספקנים בחצי השנה האחרונה, לחלקם גם יצאו מאמרי תשובה. הבעיה היא מה עושים פרו-אקטיבית (אם בכלל) ולא רק ריאקטיבית.
סתם להשוואה, בנרג' (מעריב) אני לא מוצא בכלל מדור או תת-מדור לענייני מדע, גם לא בתחתית העמוד באותיות הקטנות ולא בתוך מנוע החיפוש – אבל לינק בראש כל עמוד למדור ההורוסקופ יש גם יש (ועוד שניים(!!) בתחתיתו, ולינק למדור ניואג'). שאלתי בטוויטר מה פיספסתי, וענה לי עומר כביר מכלכליסט "הם איחדו אותו עם מדור ניו-אייג'. זאת, כתגובה לאיחוד בין מדור יהדות למדור מדע ביינט". את הקושי להחליט אם הוא (ר)ציני חלקה איתי גם מיטל.
לשימחתי יש לטמקא בעיקר תכנים טובים, כותבים שם צבי ינאי, רועי צזנה ומגוון של כתבים ומדענים ששווה לקרוא, כולל דיונים על טיב תקשורת המדע בישראל. זה לא מושלם, אבל עדיף על האלטרנטיבה. אני אומר שצריך לחזק אותם איפה שאפשר, אבל לתת להם ביקורת על השטויות שמצליחות להשתחל פנימה.
האחרון הוא גבי אביטל, אותו אחד שפוטר ממשרד החינוך בשל דעותיו המבטלות את תאורית שינוי האקלים הגלובאלי ואת האבולוציה, אותו אחד ש