זוגתי שרון החליטה לפרוט את המושג הגדול של "צדק חברתי" לפרוטות ברורות יותר. היא התחילה לאסוף ראיונות אותם היא מנסה לערוך לכדי כשלוש דקות, בתקווה שיצטרפו אליה רבים אחרים ויעלו ראיונות בפורמט דומה, וכך בשיטת crowdsourcing לאסוף הסברים. דרך עוולות שנגרמות לאנשים אמיתיים, ואמירה ברורה שלהם "בשבילי צדק חברתי זה […]", להדגיש איפה הפער עדיין עומד בין הרצוי למצוי.
מספר שבועות לאחר תחילת המאבק לצדק חברתי, שמתמקד במונופולים, בבעיות הדיור ויוקר המחייה הרגשתי שישנם עוולות חברתיות (שלא נתונים לשום ויכוח בין קפיטליסטים לסוציאליסטים) שחשוב להזכיר ולזכור, כי גם אם יהיה פה דיור בר השגה לא יהיה פה שום צדק חברתי כל עוד עוולות אלו ודומות להן לא יתוקנו. כדי שלא ישכחו אותן עוולות בלהט המאבק, בחרתי להפיק סרטונים קצרים שבהם אדם פרטי יספר את העוול החברתי שנעשה לו. מדובר אמנם בסיפור אישי, אך כזה שמיצג ציבור שלם שנגרם לו עוול. אני מתכוונת לרכז את כל הסרטונים שאפיק באתר באינטרנט תחת הכותרת "העם דורש צדק חברתי" להלן 2 סרטים שצלמתי עד כה:
אריק מספר את סיפורם של נכי צה"ל
אלה מספרת את סיפורם של שרידי שואה
תודה לאריק ולאלה שהקדישו לי מזמנם היקר והצטלמו לסרטים (זה לא קל פיזית ונפשית) וכן לירון ברוך שעזר בעריכה של הסרטון של אלה. לא הייתי מסתדרת בלעדיו. תודה גם לעמותת אביב שחיברו אותי לאלה וחיזקו את ידי.
אם מישהו מכם מכיר מישהו עם סיפור של עוול חברתי שמייצג ציבור שלם כגון למשל מתמחה ברפואה, קרבן של מערכת הבריאות החולה, מישהו שהופקעו ממנו קרקעות לכאורה למען הציבור ובפועל המדינה מכרה את הקרקע לקבלנים פרטיים, קורבנות של משרד הרווחה וכד' אשמח אם תפנו אותו אליי אני מעוניינת להפיק לפחות סרטון אחד לכל פן של אי צדק חברתי שקיים במדינה.
בנוסף, אריק שמופיע בסרט הראשון, כורע תחת עומס העבודה. הוא זקוק למתנדב בעל ראש גדול שיכול לקחת על עצמו חלק מהמקרים של נכי צה"ל וללוות אותם לאורך זמן. התפקיד כרוך בעיקר בחיזור אחרי משרדי ממשלה ובפרט אגף השיקום במשרד הבטחון כדי שאלו יעשו את עבודתם ויושיטו לאותם נכים את העזרה המגיעה להם.
אודה לכל עזרה בעניין זה וכן אשמח לשמוע את דעתכם על הפרויקט ועל הסרטים.
שבת שלום,
שרון
כמו שאתם רואים, כרגע אין לה ציוד צילום או נסיון עריכה טובים, והיא תשמח לשיתוף פעולה ממתנדבים – אם עורכים, אם מראיינים או צלמים, ואולי גם מעצב(ת) גראפי(ת) שיעזרו לסגנן את המסר עם שפה גראפית אחידה. כמובן, כמו שהיא אומרת, עוד סיפורים אישיים של אנשים שמוכנים לספר, יעזרו מאוד.
"סטורם" של טים מינצ'ין עובד לסרטון אנימציה. עשר דקות של מלחמת ספקן בניואג' על רקע ג'אז. כבר הוזכר פעמיים שלוש בבלוג הזה בשנתיים האחרונות, הנה הגרסא המונפשת במלואה:
(הצילומים קטנים כדי להאיץ את הצגת הפוסט, לחצו על כל אחת מהתמונות כדי להקפיץ גלריה לדפדוף במסך מלא)
את הניסוי הזה עשיתי בשבוע שעבר לכבוד אחותי, שקפצה לבקר מחו"ל אחרי שנתים וחצי בגולה. מסורתית אנחנו היינו מכינים בבית רוסט ביף מסינטה, חלק שהיא מתלוננת שקשה מאוד להשיג בניו-יורק בטרם פרסו אותו לסטייקים.
אבל הפעם רציתי לשמוע מה יש לרושפלד להגיד בנושא בספר הבשר שלו. רושפלד ממליץ על נתח הפריים ריב, חתיכת בשר שידוע לרוב כאנטריקוט, לכודה בעצם. רושפלד המליץ בצדק להפריד את הבשר מהעצם לפני הצליה (כדי להקל על הפריסה אחרי) ולקשור אותם חזרה (כדי לקבל את טעם העצם בצליה). תיאורטית אם יש לכם מושג באנטומיה של הנתח אפשר לעשות את זה עם סכין פירוק בשר טוב, אבל למה להסתבך? בקשו כמוני מהקצב לעשות את זה בשבילכם, קצבים אוהבים אתגרים 🙂
יש לציין בנקודה זו שהבשר של רושפלד גדל על הירח ולכן שוקל ששית ממשקלו על כדור הארץ. בעוד שבספר מומלץ לקחת "ארבע צלעות" כדי להאכיל שישה אנשים, אני לקחתי שתי צלעות וקצת, והתוצאה היתה 900 גרם עצם (זה כולל את "גשר הצלעות" שלרוב מורידים) ועוד 2600 גרם בשר, שזה מספיק לשמונה איש.
בשלב הזה האמריקנים ימרחו לארד (שומן חי), רושפלד מורח חמאה (כאילו שהאנטריקוט לא משויש מספיק…) ואני הסתפקתי בטיפ-טיפה שמן זית. רושפלד גם ממליץ על הרבה פלפל שחור, אבל אני העדפתי פלפל ירוק. בנוסף אפשר למרוח שום כתוש או לדקור בסכין ולדחוף פנימה פרוסות שום ורוזמרין. אפשר לפזר קצת מלח גס אם קניתם בשר לא מוכשר. אני מאוד ממליץ להקפיד על זה, כי בשר מוכשר הוא לרוב פחות עסיסי. אני מקווה שאני לא צריך בכלל להזהיר אתכם מפני בשר קפוא, כן?
בשלב הזה משלבים חזרה את הבשר למקומו בעצם וקושרים. בונוס למקפידים על קשר יפה במיוחד 🙂
מכניסים את הבשר על רשת לתנור שחומם ל-240-250 מעלות לכעשרים-עשרים וחמש דקות (תלוי כמהגדול גוש הבשר שלכם). פעם היה לי תנור סאוטר שהיה "מגיע ל-11" עם 280 מעלות. מסיבות שונות לא יכולתי לשמור אותו אצלי, אבל אם יש לכם כזה – אשריכם והרווחתם כלי חשוב לצליית בשר. אחרי מכת החום אפשר להוריד לבערך 130 מעלות לעוד 50 דקות (מדיום-רייר) עד 80-90 דקות (עשוי היטב). אם אתם אוהבים להתענות, אפשר גם למרוח את זה על שלוש שעות ב-100 צלזיוס אבל הפסיכולוגים טוענים שזה מסוכן.
בשלב הזה חותכים את החוט ופורסים את הבשר להנאת הקהל. מומלץ להשתמש בקרש חיתוך עם תעלה מקיפה כי ניגר לא מעט עסיס אדמדם ובריא שהולך טוב על האורז.
לקינוח הכנתי בעזרת אחותי קינוח ברזילאי פופולארי, סופלה די גויבאדה, ועל זה אולי פוסט ביום אחר. גם כי לא ברור לי אם אפשר להשיג גויבאדה בארץ (למרות שיש שמועות שלפעמים מוצאים בטיב-טעם, ויש שמועות שריבת הגויאבות של אמי מתאימה אף אם מתוקה מדי והמתכונים יצטרכו תיקונים), וגם כי אני עוד צריך ללמוד איך להכין קאסטרד נכון (הרוטב הידוע גם כ-"קרם אנגלייז") בלי להפוך אותו לביצה מקושקשת. תצטרכו לדמיין את הטעם האלוהי בעל-פה כרגע. הנה המתכון והסברים על גויבאדה ביתית והגויבאדה-מהסופר נראית חלקה ויפה כמו כאן. אם תראו את זה בארץ, ספרו לי. זה מעדן בעצמו ובסיס לכל מני מטעמים.
