עוד טיפה על מגוון גנטי בחקלאות

בהמשך לפוסט על זכויות זרעים, יש נושא שלא ניכנסתי אליו מספיק, וזה המגוון הגנטי. מה שקראתי שם "ביו-פיראטים" הם אותם הגורמים (חברות, ממשלות ולחצי שוק אחרים) שגורמים לכך שמגוון ביולוגי (או גנטי) יצטמצם דראסטית, ועל הסכנות הנובעות מכך. ראשית יש להקדים ולהגיד שהטענה העיקרית של יבול "מהונדס" או טרנס-גני (כלומר לא הכלאות מכוונות אלא מניפולציות של גנים) עוד לא הוכח בכל המקרים כנעלה על זנים אורגניים (אני לא אכנס לאורגניות של הגידול עצמו כי בזה אין לי מושג). הסכנה היא שהכנסתו מעיפה מהשוק זנים אחרים ובסוף מעיפה אותם מהטבע. אנחנו בוכים על מאות סוגי חיות שנכחדות במאות התעשיתיות האחרונות, אבל אנחנו מתעלמים ממאות אלפי זני הצמחים, ובתוכם עשרות אלפי זני פירות וירקות שפשוט נכחדו. ההרצאה הבאה מחדדת את הענין:

הבעיה לא חדשה, והדוגמא הידועה ביותר היא הבננה שאתם קונים בסופרמרקט. לבננות אין זרעים, מרבים את העשב שעליו הן גדלות כמו שמרבים תפודים או בטטות – חיתוך השורש ושתילתו בעוד מקומות. משמע כל הבננות שנמכרות היום בעולם המערבי (הזן נקרא "קוונדיש") הן זהות גנטית, וכולן פגיעות לאותם מזיקים, מה שאכן קורה היום. נבגים של עובש מסוים שפרץ באוסטרליה ועושה את מסע הנזק לאט לאט בשאר העולם. כיום הדרך היחידה היא לגדל את הבננות במקומות יותר גבוהים שקרים מדי לנבגים אבל לכמה מדינות בעולם יש את הלוקסוס של מטעים גבוהים מספיק? אז זהו, שאין ממש, ותוך 10-30 שנה לא יהיו יותר קוונדיש על המדפים אם לא יצליחו להנדס אותן גנטית לעמידות.

איך אנחנו יודעים את זה? כי זה כבר קרה בעבר. לקוונדיש קדם זן טעים ועמיד בהרבה בשם גרו-מישל, שחטף עובש דומה ("פנמה") והחל להעלם בשנות החמישים מהמדפים. ארגוני הפירות של ארה"ב (תחשבו על תמובה בשוק החלב הישראלי רק הרבה הרבה יותר גדול וחזק) הפעילו לחץ אדיר על הממשלה לעזור בגלל אי היכולת לספק זן עמיד בזמן לשוק. זה גרם לכמה מהלכים מעניינים ומוזרים, בין השאר גל ההפיכות בדרום אמריקה במימון ה־CIA שנועד להעמיד בשלטון כל מיני גנרלים מורדים כדי שיגדלו בתמורה יותר בננות לשוק האמריקני (אם אי פעם תהיתם מאיפה בא המונח המקורי של "רפובליקת בננות", תחשבו על מדינה טרופית מנוהלת ע"י תאגיד פירות אמריקני דרך גנרל-בובה). כמה אנשים מתו בהפיכות האלו כדי שלילדי ארה"ב יהיו בננות לארוחת הבוקר? למה בפרו אפשר ללכת לשוק ולבחור בין 12-15 זני בננות אבל במערב מגדלים רק אחת וגם היא בדרך להעלם? עוד מידע אפשר לקרוא בספר של דן קופל ואחרים, אני דליתי בעצלנות את המידע מתוך הראיון המוקלט המרתק הזה.
[audio:http://public.npr.org/anon.npr-mp3/npr/fa/2008/02/20080218_fa_01.mp3]

ואנחנו? גם אנחנו זן נדיר, כמו ששרה פעם קורין אלאל, ואנחנו חייבים מגוון. גם תרבות היא יצור אבולוציוני וחייב מגוון, אבל מתי מגוון מחזק ומתי הוא מחליש? איזה מבנה קהילתי/פוליטי מייצר יותר אחריות הדדית ומודעות? אני עוד לא הגעתי למסקנות סופיות אבל האמונה שלי בנידון ידועה כבר לקוראים, היא נוטה לכיוון קומונות ושבטים בצורה כלשהיא. אולי לא נהפוך כולנו מחר בבוקר לקיבוצניקים, אבל צפו עליה של שיתוף משאבים קואופרטיבי, אם זה שירות מיקרו-בשכרה כמו זה של קאר2גו, או השכרה של הרכב הפרטי שלך, ועד לרעיונות כמו שיתוף אדמה שמנסים להביא לארץ כמה אנשים (ואני אנסה לעזור להם). אם יש לכם עוד רעיונות למיזמים כאלו, אני אשמח לשמוע, אני מחפש להקים או להצטרף למשהו.

מיתוג עצמי

כמה מילים שהתחילו בתשובה לפוסט של מרגוליס, שהוא בתורו חלק מרב שיח בלוגוספירי שהגיע אל שחר, דובי ואחרים (מי פותח בלוגדיבייט?), וכרגיל יש שתי סיבות שאגרור את התשובה לכאן: האורך והעובדה שבלוגלי עדיין לא התקינו את התוסף להרשמה לתגובות של וורדפרס-מו. תוך שאני עונה כאן, גיליתי שהזמינות הבעייתית של בלוגלי ואולי סיבות אחרות, גרמו למרגוליס כמו רבים אחרים לעזוב את בלוגלי, והפוסט אליו אני עונה עכשיו שוכן כאן, ואפשר להרשם לתגובות, עכשיו רק נותר לי לברר למה לכל הרוחות טראבקים לא נוצרים אצלי כבר חודשים :(

לשאלה אם ההגירה של אנשים מבלוגלי לבלוג פרטי היא דבר טוב או רע אולי אתייחס בפוסט עתידי אחר (כשאחליט בעצמי על דעתי בנושא :-) ).

אז מברוק, מרגוליס! כאמור, מצטער על העיכוב בתשובה. זכרתי שהשתתפתי בדיון הזה ורציתי לחזור אליו אבל לא זכרתי איפה הוא קרה!

לענינינו, אם אתמצת במילותי – אומר מרגוליס שמיתוג היא מילה מעולם המסחר ולכן היא מעצבנת אותם כשהיא בשימוש בינאישי. אני מסכים אבל אני יותר סלחן, כי אני חושב עליה במנעד שימוש יותר רחב. ההגדרה המילונית מדברת על מילה או מוטו או סמל שמבדל חברה או יצרן או קמפיין, אבל אני שאלתי הגדרה גיקית/פסיכולוגית של (אם אינני טועה) סת' גודין: מיתוג זה כמו pointer בתכנות. אתה רוצה שכשאנשים יחשבו X, אתה תהיה השם הראשון שיעלה להם בראש.

זה יכול להיות "פרטיות ברשת -> יהונתן קלינגר" או "כנס בומבאסטי -> פלי הנמר". אבל גם ברמה החברתית הקרובה. למשל בחוג החברים שלי אני הכתובת לשאלות על בישול, חבר אחר בחבורה הוא הכתובת לשאלות על ויסקי (למרות ששנינו מסכימים שגם אני ועוד חבר שלישי מבינים בנושא במידה דומה), וחבר אחר נתפס בתור "הכתובת למסעדות" למרות שמשום מה כבר שנתיים ההמלצות שלו לא מוצלחות. אבל המותג נדבק.

האם המיתוג הזה נעשה בכוונה? בתת מודע? קרה מעצמו אבל עם קצת עידוד? מה זה משנה, הפואנטה שתיוג הוא משהו טבעי שאנשים עושים. מתייגים אותך גם כשלא תרצה, אז עדיף שתעזור להם אולי עם יד מכוונת? אז ענה לי מרגוליס:

אני אומר שוב, אין לי ויכוח איתך על כך שבהתנהלות היומיומית שלנו אנחנו עושים דברים כגון אלה. אגיד אף יותר מזה – אני מאמין שהפרקטיקות השיווקיות הן בסופו של דבר מתן שמות לפרקטיקות אנושיות שלרוב הן לא מודעות.
אבל יש לי הסתייגות מהשפה ומההשתלטות של עולם מונחי עסקי על החיים. שימוש במונחים כאלה מציב הכל בפרספקטיבה אחרת (ומעוותת).

אז ככה… לגבי "הפרקטיקות השיווקיות הן בסופו של דבר מתן שמות לפרקטיקות אנושיות" – לא, זה אפילו פשוט יותר. אני ארחיק ואומר שהפרקטיקות השיווקיות הן טפיל תחמן שבא לנצל את חולשות הקוגניציה האנושית, הליבידו, וכל כלי פסיכולוגי שהצליחו אנשי השיווק לעשות בו שימוש. לפעמים מנוצל לדברים טובים, לפעמים לאגואיסטיים, אבל תמיד במניפולציות "לא טבעיות", וזו האסוציאציה למילים כמו "שיווק" שמפריעה לאנשים כמוני וכמוך, כי אנחנו ישר חושבים על הקונוטציה של מסחר קפיטליסטי חסר מעצורים ותרבות צריכה במובנה השלילי.

אבל מיתוג, לפחות המילה בעברית, משמעותה מקיפה יותר מאשר עולם המסחר, היא מדברת על הנסיון לשלוט בצורה שאנשים יתייגו מושגים ואנשים – בערך מה שפעם קראו "לשים אותו במגירה של" או "לפתח דיעה קדומה על", "לשים בשבלונה" וכולי. מיתוג עצמי פירושו לבקש, לכוון או לתמרן אנשים לתייג אותך בצורה שאתה מעדיף. זה נעשה במכוון למטרות רווח כלכלי, פוליטי, חברתי/מיני וכולי, ופשוט מתכוון למה שאדם עושה במודע כדי שישימו אליו לב בצורה והעוצמה שהוא רוצה.

האם אפשר לבקש מאנשים לתייג אותך כך ולא אחרת? כמובן, אבל זה לא תמיד יעבוד. (לצערי אני גם ממותג בתור טכנאי המחשבים במשפחה, מיתוג אחד שאני מוותר עליו בשמחה…)

האם אפשר לכוון אותם? כן, פשוט השארו ביושרה והיו טובים במה שאתם שואפים להיות, ותנו לדעתם של אחרים עליכם להשתנות. קצת נאיבי, אבל יותר אמיתי בעיני. זה מה שאני מנסה לעשות בחיי.

האם אפשר לתמרן אנשים ?אין ספק, אחרת לא היו עולם הפרסום והשיווק קיימים…

אבל יש כאן מוסר השכל כפול – הכי קל לתמרן אנשים בצורות תת מודעות, אבל מכאן יוצא שגם איך שחברים רואים אותנו תלוי בהמון דברים שאין לנו ממש שליטה עליהם – המקומות שבהם אנחנו פוגשים אחד את השני, מה שלבשנו באותו היום, מצב הרוח של האנשים באזור וספציפית מצב הרוח של השופט אותנו, וכמובן דברים בקול, באינטונציה ושפת הגוף שלנו וכולי.

וכאן אנחנו מכניסים את עצמנו לחרדה – אנחנו מודעים יותר להשפעה הזו על אחרים אבל אנחנו מנסים לרמות את עצמנו שאנחנו יכולים לשלוט בזה בצורה אבסולוטית. זה מוזן גם מהחרדה שלנו מהעולם המודרני ויכולתינו לעמוד בציפיות שלו. אני תוהה אם זה מה שגורם לאנשים מסוימים לבנות לעצמם תדמית בעזרת כתיבה של בלוג אנונימי :-P

תוך כדי הכתיבה נתקלתי בהרצאה פה משמאל. אחרי כל מה שכתבתי היא מחברת את מה שכתבתי לנושא הרדיפה אחרי ההצלחה, הפחד מכישלון ואיבוד שליטה בתדמית שתיארתי במשפט הקודם, הבעיה של תדמית עצמית בחברה הליבראלית המודרנית, והסתירה הבסיסית בין התקווה לחיות בעולם של צדק ומריטוקרטיה לבין… ובכן, העולם האמיתי.

אגב, שמחתי לגלות שTED מאפשרים אימבוד של הרצאות עם הכתוביות סוף סוף :)

מוטנטים טובים

פיליפ שטארק הוא מעצב מוכשר ומסתבר גם כסטנדאפיסט מענין, גם כשהוא לא בשפה הביתית שלו. בכנס TED האחרון ממרץ הוא נתן את הקטע הבא. לא על עיצוב, אלא "למה עיצוב". הוא משרטט באנגלית רצוצה ומצחיקה את מקומינו בסולם האבולוציה לדעתו, מה המין האנושי צריך לעשות כדי שיהיה פה מעניין, ואיפה חלקו הקטן בענין.

בהרצאה סטארק (שטארק?) טוען שלמרות שאולי אין לנו שליטה על האבולוציה הגופנית שלנו ב100%, זה יקרה בקרוב, וממילא כולנו מוטנטים ברצף האבולוציה מהדורות שעברו לדורות שיבואו, וחשוב שנהיה כולנו מוטאנטים טובים ונבנה כלים טובים לדורות הבאים שיוכלו להמציא את העתיד שלנו מחדש. כרגע המין האנושי כפי שאני רואה את זה מחולק לשליש שמנסה רק לשרוד (ולא לגמרי באשמתו), שני שלישים כמעט שמנסים להנות (אם זה בצורה הבסיסית של לעבוד ולבזבז כסף ואם זה בהרגשה הטובה שאלוהים אוהב את איך שהם מתנהגים), וחתך קטן, פחות מ5% שבאמת יוצר, חוקר, מפתח אמנות ומדע ומנסה לקדם את המין האנושי, אם מאלטרואיזם וסקרנות ואם בשביל להפעיל את השריר היצירתי ככה סתם. לאחרונה אני מנסה לחפש את השריר היצירתי הזה שאבד לי. אני לא מתנהג כמו מוטנט טוב – מצטער פיליפ! וצריך לעשות משהו בנידון.

הוא לא נגע בכלל בנושא שימור הסביבה וכדור הארץ לדור הבא, אבל בשבילי זה מתקשר. ידידי רם און התיחס פעם ועוד פעם לבעיות ההתחממות הגלובלית שלא ברור עד עכשיו אם יש בהן אמת או שמא זו מחזוריות רגילה של הכוכבון שלנו. המועמדים הכי מעניינים במירוץ הנשיאות בארה"ב כרגע מחזיקים בדעות כמעט הפוכות בנושא (ויתקן אותי שי, המומחה שלי למערכת הבחירות האמריקנית, אבל נדמה לי שרון פול הליברטאר רוצה לשחרר דווקא את המגבלות על שריפתת דלקים). מה שבטוח, לפוליטיקאים יש פתאום מה להגיד בנושא, בניגוד לעבר (או ההווה בפרלמנט הישראלי). קטע הפרודיה הבא מדגים יפה: