הבעיה נפתרת כשהבעיה נפטרת

ראיתי שלשום את "הנפטרים". תורגם בטעות לעברית כ"השתולים". בעברית "הנפטרים" עובד אפילו יותר טוב כי יש כאן משחק מילים יפה. אין לי הרבה יותר מזה להגיד על הסרט. סיפור משטרה נגד מאפיה. כמה פושעים הם רעים לחלוטין, כמה שוטרים הם טובים לחלוטין, שלוש-ארבע דמויות מתנדנדות באמצע אבל לא ממש משתנות לאורך הסיפור, מה שנקרא "דמויות שטוחות" בפי המורים לספרות. אין את קצב האש של טרנטינו, אין את האבסורד הממוסס מצחוק או הטוויסטים הפרועים של גאי ריצ'י, אין מכות כמו אצל ג'קי צ'אן ואין את עומק העלילה של "הכבוד של פריצי", "הסנדק" וסרטי מאפיה אחרים. אולי זה האירים הקרים כדג נגד החמימות האיטלקית?

יש זוויות צילום פומפוזיות, ובשביל להעלות טיפה את הרייטינג יש את ליאונארדו רפאלי-דיקאפריו (קודוס לפנגווין) ואת ג'ק ניקולסון. אני מצטער אבל אין כאן "בפנוכו". לסקורסזה מגיע אוסקר על סרטים אחרים, פחות על זה. נראה לי שהצביעו בגלל הלא נעים. הקהל עכשיו מפחד לנסוע לבוסטון, כל כך הרבה יותר מרגיע לראות איך פותרים בעיות בנווה חמציצים:
להמשיך לקרוא הבעיה נפתרת כשהבעיה נפטרת

משועממים? יש יוטיוב…

באינטרנט לא חסר בידור. מאז שהאמריקנים גילו את יו לורי הגיעו כל מני סרטים חביבים ליוטיוב של תכניות שלא הכרתי, פרסומות וראיונות:

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11

תאמינו לי, יותר מאתגר מלנהל משמרת, פחות מסוכן מאשר לאונן בנהיגה אבל לא מענין כמו מסע ניווט שטח. האינטרנט ×–×” בזבוז זמן. אני הולך לעבוד…

התמכרויות – למי מותר?

פן ×’'ילט ידוע כבעל דעות קיצוניות, הוא גם ×–×” שמפיץ את ×”"שמועה" הזאת באופן אישי. הוא מעולם לא × ×’×¢ בסם לטענתו, מלבד עישון סיגריות בודדות כחלק מהופעות, הוא מעולם לא שתה טיפת אלכוהול ובורח מקופאין כמו מ… טוב מאש בעצם הוא לא בורח. הוא מספר בצחוק איך כל שנה במבצע התרמות הדם צריכים סלבריטי לעזור ליחצן אבל כל הזמרים והשחקנים נפסלים בגלל עבר סמים או סיכוני מחלות ולו יש "דם של תינוק" והוא תמיד שש לעזור.
כשהזהירו אותו לגבי גלולות שינה לאימו הזקנה שהיא עשויה להתמכר, הוא אמר שגיל שמונים הוא הגיל הנכון דווקא להתחיל עם סמים והתמכרויות, כשהגוף או המוח מתחילים לבגוד בך. אני אוסיף, שפגשתי לא מעט מבוגרים במצב שביר שהרופא אסר עליהם להפסיק לעשן למרות שהם אחרי שבץ או התקף לב, ×›×™ הגוף כבר מכור מדי ונסיון הפסקה עלול להיות גרוע אפילו יותר. לכן הפתיע ואפילו הרגיז אותי סיפור שמצאתי אצל גדי טאוב – על כתב שהיה צריך לחפש הרבה עד שמצא לאימו בית אבות שמתיר עישון. ואת ×–×” אומר אני, אדם ששונא עישון באופן קיצוני, אבל מאמין בכ"×– בשכל ישר וחמלה.