תלמידים מדודים

באתר "שיתוף" מייסודו של מיקי איתן העבירו הילוך ופתחו אותו היום לציבור (ובכך גם הושק האתר הראשון על כלים חופשיים בתהיל"ה: דרופל+LAMP כמו בספרים). הדיונים בינתיים בסגנון בלוג ולא משהו משוכלל כמו "אקלי", אבל אתם יכולים לראות איך זה מתנהל (לצערי כרגע טיפה ברדק) בנושא "העולם נגד פרופ' בלר" הלא הוא חוק ראמ"ה. הפרופסור מציגה את עמדתה – "הנתונים חשובים אחרת איך נדע איך לעזור למי" ושולפת מחקר מ-1965 כדי להצדיק את הענין.

בלר כותבת (הציטוט המלא בלינק):

ג'יימס קולמן נחשב לאלברט איינשטיין של חקר החינוך. עד מחקרו פורץ הדרך ב-1965 הניחו כולם שהישגים בחינוך הם תוצאה ישירה ובלעדית של תקצוב בית-הספר: יש מימון, יש תוצאות. קולמן הוכיח שכולם טועים.

לראשונה בתולדות מדע החינוך, אסף קולמן בשיטתיות מידע על 150 אלף תלמידים בארה"ב: רקע אישי, מקום מגורים מדויק, השכלת הורים, הכנסה משפחתית, היסטוריית ציונים, ועוד. הוא מיין אוקיינוס של פרטים אישיים, שעד אותו מחקר נחשבו לרכילות אישית, דיסקרטית. לאחר שניתח את מאגר המידע, התברר שהישגים כלל אינם תוצאה ישירה של תקצוב, אלא יותר של רקע סוציו- אקונומי של התלמידים, אקלים בית ספרי, עמדות מורים, מיומנות מורים, ציפיות שלהם מתלמידים ועוד. התובנה של קולמן – שהיום אולי נשמעת מובנת מאליה, אך בשנות ה-60 נחשבה לסנסציה – היא תוצאה של מחקר שיטתי, כמותי, מדעי.

[…]

עניתי:

פרופ' בלר היקרה,

המחקר של קולמן בן כמעט 50 שנה, ומאז השתנו דבר או שניים ביעילות של כריית מידע, ונאסף לא מעט ידע ופותחו הבנות לגבי הסכנות של ריכוז מידע אישי רב מדי.

אם היית פוצחת היום במחקר שכזה (שלא לדבר על היקף כזה), היית צריכה לקבל אישורים מפורטים מכל הורה על שחרור סודיות על מידע על קטין והיית צריכה לעמוד בהרבה תקנים מחמירים ולהשמיד את המידע המזהה מיד עם תום דגימתו והעברתו דרך אגרגטור סטטיסטי כזה או אחר.

אך כאן את מבקשת לבנות מאגר קבע, מתעדכן, פרטני, אישי, עוקף אישורים ותקני פרטיות, לא בתקנה ולא בצורת פרויקט פנימי של משרד החינוך אלא כחוק מדינה.

לא רק זאת אלא שאת מבקשת לחוקק אותו רטרואקטיבית, משמע שאת מאשרת שעד היום נעשה הדבר מחוץ ואולי בניגוד לחוק, וזו חוצפה שאין לה כפרה. אני מאוד בעד מידע ציבורי ובעד מחקר מדעי, אבל יש קווים אדומים שנחצו כאן, ואת הצעת החוק שאמורה להזיז את הרווים לנוחיות מאן דהוא אינני רואה כמשפרת את המצב.

כבר היום דולפים שמות וכתובות תלמידים ממועצות מקומיות ואולי ממשרד החינוך, מאות אלפי תלמידים מקבלים הביתה דואר זבל, פרסומים לקייטנות ולשאר שירותים פרטיים לפי מאגרי נתונים שנמכרו עבור בצע כסף לידיים פרטיות. הפנימיה למחוננים בירושלים יוצרת קשר עם הורי תלמידים לפי תוצאות שדלפו של מבחני "הדסה". לפעמים זה לטובה ולפעמים לרעה, אבל בידי הגופם האלו אני לא מוכן להפקיד מאגר נתונים מזוהים מפורט עוד יותר של תלמידים ומשפחתם. יש עשרות דרכים אחרות לחקור בעזרת אגרגציה ברמה בית-ספרית או מחוזית ולא הזדקק למאגר נתונים מטריד כמו זה שאת בונה.

אשמח מאוד אם ימשכו חזרה כל סעיפי איסוף ואגירת המידע המזוהה מהצעת החוק מלבד ציוני המבחנים האוביקטיביים הדרושים.

עוד דבר שחוזר על עצמו ככל שאני קורא את המחקרים של כנס צ'ייס השנתי ומאמרים שונים על חינוך טכנולוגי, לתקוע ילדים מול מחשבים זה כלי נהדר לקבל פידבק מיידי וכמותי על יכולותיהם והצלחתם לאורך ציר הזמן, אבל זו לא שיטה טובה ללימוד או לחינוך. כמו שאומרת דר' ג'יל בולט טיילור ומחקרים רבים לאורך ורוחב ארה"ב, חצי הכדור המערבי נמצא יותר מדי בחצי המוח השמאלי ושכח את הימני. אני זוכר מחקר בשיקגו שצוטט ב-Freakonomics החוקרים הראו שילדים שנבחרו באקראי לעבור לבית ספר יותר "נחשב" לא שינו את ההישגים הלימודיים הטיפוסיים שהיו להם (ובהתאמה למקור הסוציואקונומי של סביבתם), אבל כן השתפרו הרבה כשעברו לבתי ספר טכניים. אני יכול להעיד רק על עצמי, אבל מצבי הלימודי והחברתי השתפר פלאים כשהצלחתי לברוח מחטיבת הביניים הכותשת שלי לתיכון אורט למגמת אלקטרוניקה, אבל זו לא דוגמא. השכל הישר שלי אומר שילדים צריכים אינטראקציה חברתית מול ילדים ומורים, צריכים אינטראקציה עם העולם הפיסי, להלחים, לקדוח, להרכיב, לכופף ולהתעסק בדברים כדי לפתח את האינטלקט.

באחת מהרצאות טד, טען המרצה שנאסא לא לוקחת יותר מהנדסים, אפילו לא מהנדסי תוכנה, שלא היה להם מעולם רקע של עבודה בידיים. המחקרים היום מראים בלי צל ספק שכל התעסקות עם דברים מכאניים ופיסיים בונה יכולות קוגניטיביות משופרות גם בפתרון בעיות לוגיות-אבסטראקטיות כמו כתיבת תוכנה. הושבת ילדים מול מסך ומקלדת לא עושה את העבודה. לכן אני כל כך מעריך אנשים כמו לארי רוזנסטוק, המורה לנגרות שהקים את רשת "בית ספר הייטק" שמקיפה היום לא רק תיכונים אלא מתחילה כבר מהגן. התלמידים לומדים פרומטאלית רק 10% מהזמן, השאר מוקדש ללמידה שמוגדרת Project Oriented, אמנות, מדעים, הסטוריה וחברה משולבים זה בזה. ההגדרות של "זמן לימוד", "זמן עבודה", ו- "זמן כיף" אינן קיימות, כי לא נכון ומיותר להבדיל ביניהן. אני חושב שמערכת כזו אולי לא נותנת לפרופסורים כמו בלר את הנתונים האובייקטיביים שהיא אוהבת כל כך, אבל העובדות מדברות ברור באחוזי המסיימים, בהצלחתם בבחינות לאומיות כמו SAT ובאחוז הממשיכים ללימודים גבוהים. המקום עושה לי חשק לחזור לתיכון:

(וזה אולי יזכיר לחובבי טד גם את ההרצאות של גבר טאלי).

אבל אני לא חושב שהמדידות של ראמ"ה יעזרו למדוד סקרנות ושיתוף פעולה, או יעודדו חינוך יותר טוב באיזו צורה. אני חושב שבשביל זה צריך אנשים טובים במערכת החינוך, שיתוגמלו כראוי ויוכלו להשקיע בתלמידים שלהם, ילמדו אותם סקרנות, נתינה, קבלה ולפלוראליזם, או כמו שאומר את זה מורי ורבי פרופסור שמעון שוקן, ללמד אותם להעריך מורכבות. לגמרי במקרה גיליתי שההרצאות מטדחוץ תל אביב עלו סוף סוף לטיוב לפני שבוע, והנה ההרצאה של שוקן. כשהוא לא ממציא כלים לשיעורי מחשב מבריקים, הוא מטפח תחביבים לא שגרתיים:

למי שחיכה לראות את שאר ההרצאות מהכנס, אני ממליץ גם על ההרצאות של שטיינברג, ברזין, שפירו והולמן.

אז לסיכום, פרופסור בלר. לא רק שהמאגר שלך בעייתי מבחינת פרטיות, הוא גם לא מקדם את החינוך לאיפה שצריך לקחת אותו, ולכן לא מביא את התלמידים לאיפה שהם צריכים להגיע. אני מקווה שהמאמצים והתקציבים יופנו לאפיקים הנכונים.

המכונית הבאה

קלינגר טיווט היום שהצעד הבא ב"מיסוי ירוק" הוא לתקוע לכל אחד מאיתנו GPS באוטו כדי לקחת לנו מס מדורג לפי קילומטראז'. נשמע הזוי, עם פוטנציאל אדיר לפגיעה בפרטיות, יקר ולא משתלם אבל הלפי הכתבה כבר עושים את זה היום בהולנד (לא טרחתי לאמת, זה נשמע לי שאולי זה שם בהרצת נסיון. אם זה היה בפריסה ארצית כבר היינו שומעים על זה). הפואנטה היא שרוצים להוריד מס קניה על מכוניות ולהעלות אותו על הדלק. הכוונה לדעתם היא למנוע זיהום ועומס בכבישים. הבעיה היא שעל משאיות ורכב כבד אין מס בכלל והן מזהמות יותר מאשר הפרייבטים (אז זה לא פותר זיהום) והצעד אינו מלווה בשיפור בתחבורה הציבורית. במילים אחרות, לא פתרנו את הבעיות, בעיקר העמסנו יותר מיסים על גב האנשים שרק מנסים להגיע לעבודה.

כמו שרמזתי פה פעם או פעמיים, ביקרתי לאחרונה במרכז ההדגמות של בטר פלייס בפי גלילות. בעקבות TEDxTelAviv הזמינו 25 מאיתנו לביקור שכלל פגישה עם שי אגסי בכבודו. המרכז נבנה לתוך מיכל דלק ישן שחתכו את צידו, הוא מכיל מספר דיילות, מספר "מעבירים" שכרגע רק רושמים מעוניינים, כמה אולמות מצגת שהזכירו לי משהו מתוך דיסניוורלד, ומוסיקת מעליות קצת מטרידה ברקע. לא, לא מוסיקת מעליות. מוסיקה כמו הלום ברקע של אתרי פלאש שלמעצב לא היה משהו יותר טוב לשים שם.

אגסי הגיע עם בוהן שבורה אז לא טייל איתנו את כל הטיול. בהקדמה הוא זרק לנו משהו על זה ש"ירוק" זה שמרנות וסטגנציה ולכן "כחול" הוא הצבע שנבחר לבטר פלייס לסמל שינוי וחידוש. אני עצוב על כך שככה מבינים את התנועות הירוקות (אבל מבין למה), ואני בכ"ז שמח שלא מנסים להתעלק על הירוק, כי יש כאן טיפה גרינווש, פה ושם. דבר אחד לא ברור, למה הלוגו שלהם נראה כמו יד שעושה thumb down?

התחלנו את המסע באודיטוריום שכל מושביו ממוחזרים ממכוניות שהלכו לגריטה. הפציצו לנו 25 סרט שיווקי דליל במספרים בהקרנה פנורמית מרשימה (שלושה מקרנים!) עם מלבן חתוך בתחתית המסך – לי היה ברור שהרצפה תסתובב שם בשלב כלשהו ויראו לנו מכונית אבל הקהל היה בכל זאת מופתע בנמוס צפוי. יצאנו החוצה לסיבוב בכביש הקצקרצר שנכבש לצורך כך, מדובר באבות טיפוס של 2 מליון ש"ח ואי אפשר לעשות איתם חראקות בכביש הפתוח. הנהיגה היא כפי שניתן היה לצפות ממכונית מודרנית – אין מפתחות, כרטיס RFID מזהה אתכם, בלם היד הוא כפתור חשמלי, כפתור "קדימה" וכפתור "רוורס", אין למעשה תיבת הילוכים כי מנוע חשמלי תמיד נותן את כל הטורק בכל מהירות.

הנהיגה זהה למכונית רגילה, כשתעזבו את הדוושה ותחכו כשניה, המכונית תתן טיפה "בלימת מנוע" שהיא למעשה חיכוך של דינמו שמטעין חזרה את הסוללות בירידה. במכונית ההדגמה (מגאן מוסבת) יש גלגל רציף שיעזור לקבוע אם לתת יותר אנרגיה להטענה (ולכן לקבל בלימת מנוע) או לשחרר בלימה ולגלוש חופשי. לצערי הודיעו לנו שהאופציה לא תהיה קיימת במכונית הסופית, אני מניח שהכוונה היא שהמכונית תמיד תתן בלימה בירידה אם לא נלחץ טיפה על הדוושה.

הדבר אולי הכי מפחיד במכונית בינתיים הוא השקט המוזר שלה בתנועה. תחשבו על מכונית עם מנוע כבוי מחליקה בניוטרל בירידה, שומעים רק את אוושת הגלגלים על האספלט. הצוות הבטיח לנו שבדגם הסופי תוכנס מערכת שתשמיע אזהרה להולכי הרגל, או במילים אחרות תוכלו לבחור "רינגטון למנוע" ולהחליט אם המכונית שלכם תשמע כמו פורד GTI, ניסאן ZX300, הארלי דוידסון או הפתיח של "על טעם ועל ריח". אני מקווה שבטר פלייס ישימו נעילה שתוודא שאף אחד לא יכניס לשם מושיק עפיה.

משם נכנסנו לסשן שו"ת עם אגאסי שנראה יותר כמו "הכה את המומחה", אבל לאגסי היו תשובות לכל השאלות. אני אנסה לסכם מה שלמדתי שם ואני מודה שלא הגעתי למסקנה סופית בעצמי.

הנה ההבנה שלי מאיך שיראו החיים שלכם מרגע שתקנו מכונית חשמלית – ראשית יקחו ה"סוויצ'רים" קצת סטאטיסטיקה מכם על הרגלי הנהיגה והחניה שלכם. החוזה מול בטר פלייס דומה יותר לחתימה עם מפעיל סלולארי מאשר לקניית מכונית ובהמשך תבינו למה. בכל מקום חניה קבוע שלכם תוצב עמדת טעינה. אם אין לכם עמדה קבועה אז החברה תתקין מספר עמדות במקומות פוטנציאליים בסביבתכם, בהתאם להשתלמות הכלכלית (ומספר השכנים האחרים שלכם שירצו לקנות גם הם מכונית…) – זה אומר שבשלב הראשון יש לחברה ענין להחתים בעיקר ציי מכוניות של חברות שלמות, אבל כיוון שחלק מהרעיון הוא לתת שירות לכל צרכן פרטי, נבדקות האפשרויות והצרכים של נהגים ממוצעים ועמדות הטענה יוקמו בהתאם לצורך. עמדת הטענה היא עמוג קטן שצוות החברה יכול לקדוח לתוך אספלט או בטון ולהתקין תוך חצי שעה, כולל חיבור לחברת החשמל. נשמע לי אופטימי מאוד, אבל הם שואפים שתהיה להם גמישות מקסימלית לשרת את הלקוחות, ולחברת החשמל יש אינטרס מובהק לשיתוף פעולה, אז נראה.

לגבי האייטם של קלינגר דלעייל אז יש פה חדשה מצערת – תשכחו מפרטיות. בכל פעם שתחנו ותחברו את המכונית לעמדת הטעינה, המרכז ידע שהמכונית שלכם שם. יותר מזה, החברה מתכוונת שכל המכוניות יצוידו ב-GPS, גם לצרכי בקרת גנבות (כמו איתורן), גם לצרכי סטטיסטיקה של עומסים ודרישות חשמל להטענה. למשל, אם החברה רואה שבשישי יוצא ערב רב של אנשים מהחיב"ר לצפון, הם יודעים שכדאי להם למהר ולהטעין יותר מצברים להחלפה בדרך.

הסטטיסטיקה תעזור לחברה למקם לא רק עמדות הטענה אלא גם תחנות החלפה. הרעיון הוא שהטענה בעמדות אינה מהירה (המקסימום הוא דקת טעינה לכל דקת נסיעה) ולכן המהפך הוא בצורת החלפת המצברים. לחברה יהיה סטוק של תחנות החלפה בנויות מראש במכולות, ובכל מקום שנראה שיש להוסיף תחנת החלפת מצברים, יוכלו להתקין אחת תוך יומיים. אגסי מסביר שכיון שהוא מגיע מעולם תעשיית המידע, לא חסכו בתוכנה, ובניגוד להרבה פארטאץ' ישראלי, המערכת ממקמת את התחנות במקומות האידאיליים, לפחות ארבע תחנות החלפה יהיו בכל מסלול ארוך פופולארי בארץ (נגיד, ירושליים-חיפה, תל-אביב-טבריה וכדומה) וכן הלאה – כל המידע הזה מיד זמין במערכת הGPS שתכוון אותכם לחניות פנויות עם עמדת הטענה, תחנות החלפה לפי הצורך, ובריחה מפקקים (לידיעת משתמשי WAZE).

כאן לא נגמרת החדירה לפרטיות (ואני אומר את זה חצי בחיוך, כי זה ברור לי למה זה הכרחי בשביל איכות השירות). השרתים של בטר פלייס ילמדו איך אתם נוהגים – האם אתם חונים ליד הבית או העבודה רוב הזמן, ונוסעים רחוק פעם בחודש, או שמא אתם אנשי מכירות שכל הזמן מתרוצצים בין מקומות חניה מזדמנים לאורך היום ולא תמיד חונים ליד עמדת הטענה? לפי צורת השימוש שלכם החברה תדע למי צריך למשל להטעין מצברים מיד עם החניה, ולמי מותר להמתין ו"לטפטף" הטענה עד סוף היום. בצורה זו בטר פלייס יכולה לקנות חשמל מחברת החשמל ברגעים שיש עודפים ולהמתין כשיש ביקושים גבוהים – כך נחסך חשמל לחח"י ובטר פלייס תקבל אותו יותר בזול. מעבר לזה הם מבטיחים לרצף שטחים אדירים בנגב בקולטי שמש ושאר אמצעים ירוקים להפקת חשמל.

מה הטווח? ובכן בהרצאתו בTED שי טען שמדובר ב-120 מייל, עכשיו הוא יותר פסימי והוא אומר שמדובר במשהו יותר קרוב ל-160 ק"מ (אני מניח שסטטיסטיקות טובות ומדויקות יותר יצאו מפרויקט המוניות החשמליות שהחברה השיקה לפני חודש וחצי בטוקיו). קחו בחשבון פקקים, מזגן ושאר נדנודים, ויכול להיות שהטווח יתקצר בימים מסוימים אפילו יותר. אגסי טוען שאם נאלץ להחליף יותר מדי סוללות (למשל יותר מפעם בשבוע או לפי תנאי התכנית שהותאמה ללקוח), בטר פלייס תחזיר לו כסף על "אי הנוחות" של החלפת המצברים. העובדה שהמצברים הם חלק מהמנוי ולא חלק מהבעלות על האוטו מאפשרת לחברה לשדרג את המצברים כשיצאו טכנולוגיות חדשות, ולהוריד מאיתנו את כאב הראש הזה.

אמרתי כמו מנוי סלולארי ואגסי מבטיח שהכל באמת יגיע בחשבון חודשי אחד ופשוט – מחיר האוטו (אם קנינו בתשלומים), מנוי השירות, תשלום לפי קילומטרים שכולל ביטוח וטיפולים. נכון – הביטוח כלול, הטיפולים התקופתיים גם כן (לא ברור כרגע כל כמה זמן יש טיפול, כנראה יותר מאשר 30K, אולי אפילו 50K).

עד כאן הכל חלומי? אם נשים בצד את ענין הפרטיות (לא גרוע יותר ממה שעוקבים אחרינו ברשתות סלולאריות דור שני כבר כמעט שני עשורים), נשמע דיל מצוין. הרגשה ירוקה בלב, טכנולוגיה מתקדמת עם פחות דאגות, עלות דלק, תחזוקה וביטוח נופלות מבערך שקל לקילומטר ל-75 אגורות ואולי פחות, פחות זיהום בסביבה המיידית, פחות זיהום ממכונית דלק גם אם מודדים את כמות הפליטה בתחנות הפחמיות הישנות (כחצי מכמות הפיח ו-CO2 לעומת מנוע בנזין). ובל נשכח שיורדת מאיתנו הדאגה להחלפת מצברים, ויום אחד אולי נקבל הארכת טווח עם מצבר משופר.

מה יכול להיות בעייתי? אני יכול לחשוב על מצב של Vendor lock-in שסוגר את הלקוח בחתונה קתולית לספק הטענות אחד (שי אגסי אומר שאין מצב, התקנים יהיו פתוחים והוא ישמח לשתף פעולה עם עוד מפעילים). אני מודאג מזה שזה לא עוזר להפחית את כמות הפרייבטים על הכביש או משפר את מצב התח"צ. יש את ענין הפרטיות שהוזכר, מקורות אנרגיה לא-פוסיליים עדיין חלום רחוק. חבל גם שמתחילים מדגם סדאן מסורתי (ולא משהו בגודל סמארט), מחומרים ישנים (מהפכת סיבי הפחמן לא תתחיל פה בינתיים) ולא ברור מתי יהיו אוטובוסים שיונעו בצורה הזו. דאגה קטנה יכולה לבוא גם מהכיוון הפוליטי – המכונית הזו מיוצרת במפעל בטורקיה. אופס :-)

ולמה כן, בכל זאת? כי אין כרגע פתרון יותר טוב לבעית peak oil באופק. הממשלה לא משפרת את התח"צ, מחיר הבנזין יעלה גם בלי מיסוי ממשלתי, גפ"מ רחוק ממושלם (ירדתי מזה אחרי ששמעתי על כמות הבעיות שגרמו לאנשים לנתק ברכבם את המערכת) ואני לא רואה כרגע אפילו את האילתורים ההיברידיים (וכן, אני מאלו שחושבים שפריוס זה קלוג' זמני ולא אלגנטי) נותנים את המענה הנכון ללקוחות או לסביבה. לפחות בהמשך יהיו עוד דגמים לבחירה:

לבסוף לכמה שאלות שקפצו לי לראש והתשובות שקיבלתי עליהן:

האם יהיה רטרופיט להעברת האימפרזה שלי לחשמל? – אין מצב. המחיר של ההמרה גבוה, המחיר של בדיקות בטיחות הוא אסטרונומי. אם יהיה יצרן שיהיה מוכן לתת את השירות הזה ללקוחותיו אז בבקשה, אבל בטר פלייס לא הולכת בכיוון.

האם יש פתרון לבעית הקרינה המגנטית של הפריוס? – הבעיה היתה רק בדור הראשון, שהעביר AC לאורך גוף המכונית אל המצבר. במכוניות של בטר פלייס כמו בדגמים המאוחרים של הפריוס, הזרם לאורך המכונית יהיה DC והמערכת עומדת בתקנים יותר מחמירים.

כמה בערך תעלה הפלואנס לצרכן הסופי, אחרי הנחת מס קניה? – בלי נדר, 100K-120K ש"ח.

האם יהיה דיל או סובסידיה ממשלתית לעזור לי לשדרג מרכב משומש במחיר 20-30K ש"ח למכונית חדשה? – אלוהים גדול, תחזור שנה הבאה ותשאל שוב.

ותשובה לחשדן האוטומטי – לא, אני לא התבקשתי ובטח שלא שלמו לי על הפוסט הזה, אני פשוט גיק (או גריק?) שמתלהב מהרעיון, ויודע שממילא לעולם לא יצא לו לנהוג במכונית חלומותיו.

עדכונים!
* על הטווח הקצר מהמשוער של מכונית חשמלית (אאוץ')
* על השאלה של הירוק והסוללות – באפגניסטן התגלו מרבצים אדירים של מתכות ומינרלים כולל ליתיום. האם ארה"ב תכבוש ותשלוט שם כדי שלנו יהיו סוללות לרכבים החשמליים שלנו?

סינתזת ת'תא?

אני, למשל, מקבל בברכה את אדונינו המיקרוביים החדשים!

סיכום למי שלא רוצה לצפות בנאום כולו – קרייג ונטר וחבורתו הצליחו לאחר 15 שנה לאחד יכולות מדהימות של מומחי כימיה מולקולארית וביו-הנדסה מכמה תחומים, וליצור תהליך שבו DNA שלם מיוצר מאפס, מורכב ע"י מכונות, מודבק ע"י שמרים ולבסוף נשתל בבקטריה, פועל ומשתכפל. ההשלכות מפחידות ומעודדות כאחד – לא עוד רק חיתוך והדבקה של חלקי קוד קיים, אנחנו מדברים על מיקרו-מכונות מלאכותיות ומיקרו- בתי חרושת על DNA סינתטי לחלוטין. מאוד מרשים. לראיונות והרצאות נוספות שלו בנושא, ראו בטיוב.

מה שחשוב לציין שבינתיים מדובר בקוד מועתק מבקטריה קיימת, הוא יוצר פיסית מאפס אבל הוא לא קודד מאפס (אין לו "קוד מקור" שנהגה רק בראשי אנשים), אבל זה שווה ערך ללקחת מחשב "מהטבע" ולזרוק לתוכו דיסקט שהועתק ממחשב אחר, ולעשות "בוט". השלה הבא של קומפיילר וקוד מקורי, זה יהיה שלב חדש ומעניין מאוד.

הקוד הגנטי מכיל גם בקידוד את שמות 46 יוצריו, כתובת דואל ליצירת קשר עם היוצרים, ושלושה ציטוטים קולעים. העתיד, כרגיל, "יהיה חם ומגניב".

מקבץ חדשות אקראיות

למי שהפוסטים האלו מדכאים אותו, מוזמן לדלג :-)

1. YNET באייטם על הכנסת הפתוחה, פרויקט הקוד הפתוח ששמחתי לראות שצמח יפה בשנה האחרונה לאתר יותר ויותר מועיל. אני תוהה אם בגבעת רם יצליחו לשפר את המצב עם תקציבי ענק כמו שעשו פה מתנדבים.

2. ועדת המדע של הכנסת (הלא היא הועדה-של-איש-אחד שטרית) תקיים ב-5/11 ישיבה על תקנות חתימה אלקטרונית. דורון אופק הוזמן, והוא מספר שהנושא יהיה הקלות בסף הכניסה לעולם החתימות הדיגיטליות, וכנראה יכללו בזה הכנסה מהירה של גורמים חותמים נוספים, חלוקה יותר נדיבה של פרטי האזרחים לעוד גופים ועוד כל מני ברדקים טובים יותר או פחות.

3. במקרה אני הוזמנתי לאותו היום לסיור VIP במרכז ההדגמה של "בטר פלייס". 25 משתתפי TEDX יקבלו סיור אישי וטפיחה על השכם משי אגסי בכבודו. למישהו יש שאלות שמציקות לו על המיזם? שלחו נא.

4. אייטם קצת מתיישן אבל חשוב – בעוד אנחנו מחפשים מה הלחץ למערכות ביומטריות ולמה HP מקבלת פטורים חוזרים ונשנים ממכרזים בנושא, התפרסם כי HP רוסיה זכתה לפשיטת משטרה על משרדיה בעקבות חשיפת פרשת שוחד בת כשבע שנים, למכירת ציוד לממשלה שם. דה-מארקר דיווח אבל לא קישר לשיגועי HP ישראל בעבר או לתהיות לגבי ההווה של שיטות העבודה שלהם.

5. המפקד ההודי הביומטרי הגדול יוצא לדרך. צרת רבים חצי נחמה? לא ממש.

6. הידעתם שמשקל, אושר, רומנטיקה ועושר הן תכונות מידבקות? אני לא מבין באמת למה לא נדבק אלי כסף. אני מסתובב אולי עם האנשים הלא נכונים…

7. ב2-3 במאי יש כנס הרצאות על חזית המדע בביולוגיה ורפואה בירושלים, למי שיש זמן פנוי.

8. למרות כל מה שיודעים על הבעיות של שיא תפוקת הנפט, ולמרות כתמי הנפט החובקים את עולמינו מדי כמה חודשים, אובמה נכנע לדרישות ומאשר עוד קידוחי נפט בים שאפילו בוש לא מיהר לאשר.

9. נמצא או נגנב? גיזמודו מפרסמים דו"ח על האייפון החדש שעוד לא הוכרז בטענה שהמכשיר שהגיע אליהם "נפל מכיס כלשהוא". אפל טוענת שלא דובים ולא יער ומאשימה את ג'ייסון צ'ן בגניבה. ומה קורה למי שג'ובס חפץ בהשתקתו? לא מזמינים אותך לחקירה, אלא שולחים את המשטרה לפברק צו ופורצים לך הביתה ומחרימים כל חתיכת אלקטרוניקה אפשרית. זהו בוודאי לא תקדים וזו לא הפעם הראשונה שאפל מפעילה אלימות נגד מקדימי פרסום של מוצריה. לא ברור אם הפעם לא היתה כאן גם עבירה על חוקי הגנת מקורות עיתונאיים, ובלי ספק היתה יציאה מפרופורציה. אה, "שכחתי" לציין שאחרי פרסום הסקירה על המכשיר אפל ביקשה ואף קיבלה את הטלפון חזרה. הפריצה של המשטרה לביתו של צ'ן קרתה אחרי כן. למי שרוצה עוד סיבות לסרבנות לרכישת מוצרי אפל, הנה לכם.

10. יום קומיקס חינם! ביום שישי הזה כמה חנויות קומיקס יחלקו שתי חוברות לכל קונה שיבוא לקומיקאזה ודומותיה. אומרים שיש לזה דף אירוע בפייסבוק, אבל אי לא מצליח לראות אותו.

זהו לעכשיו. יש המון דברים שמטרידים לי את המצפון והשכל, יש את ספור הספרון הכחול של "השמאל הלאומי" שלא הגבתי לו ואני חייב לכם דיווח על טדאיקס (חייב?! תשלמו!). המשך יבוא… מתישהוא…

מחר אני שתול

מארגני TEDx שותלים אותי בשדרה של בלוגרים.

"מפיקי הכנס בוחרים, בנוסף, מרצים שיש להם גם אג'נדה חברתית ובהקשר זה הייתי אומר שמדובר במהלך קצת מגלומני. קיימת שם פוזה בנוסח: 'באנו להציל את העולם', והאמת שזה קצת מפריע לי כיוון שאתה רואה שם אנשים שלא הצילו שום דבר מציגים את הישגיהם היצירתיים, העסקיים או המדעיים כתחנת ביניים לגאולת הפלנטה".

*הפוזה הבולטת יותר של טד נעוצה בסינון הקפדני של "מי ייכנס בשערינו", לא?

"הסלקציה היא אכן בעיה נוראית. אבל אני מוכרח לומר שהיא מוקפדת ומגיעה ממצב של היעדר ברירה, כיוון שמפיקי הכנס מוצפים באלפי בקשות השתתפות כל שנה ומתוכן הם צריכים לבחור מאות בודדות.

"היום אני חווה את הבעיה כיזם הכנס התל-אביבי: יש לי מכרים או חברים שממש נעלבו כי הם לא בהכרח יוזמנו לכנס והם כבר לא מוכנים לדבר איתי. לפעמים אני עוצר ותוהה: לשם מה הייתי צריך את זה?".

*סלקציה זו מועילה גם למיתוג היוקרתי.

"זה נכון. קשה מאוד להיכנס ולהיות משתתף בכנס ואותם משתתפים שכבר נאבקו, הוזמנו ונפרדו מכמה אלפי דולרים – מרגישים עצמם על גג העולם, סוג של יחידי סגולה. בינינו, זה ממש קשקוש".

מתוך ראיון עם פרופסור שמעון שוקן, מורי ורבי, ואחד מהמארגנים.

למי שלא עוקב אחרי התפתחויות הכנס, רק לפני שבועיים הכריזו מי ידבר בו. לפני שנה גילתה לי מיה שהכנס מתבשל והצעתי לה גם כמה שמות לדוברים, לפני חודשיים נפלתי בסלקציה (אין פה ויטמין P), לפני חודש גם נופנפה הצעתי לשמש כצלם בכנס, ולפני שבוע ישראבלוג, שמילאו את "שדרת הבלוגרים" בבלוגרי אלפא (מענין מי?), עשו ג'סטה לעלובי חיים שכמותי והגרילו שלושה כסאות לכנס. היום, 14 שעות לפני הפתיחה קיבלתי הודעה שזכיתי לשבת במתחם "נא לא להכנס" של תאטרון "נא לגעת" מחר. אבל אני לא כועס; TED מכריז על עצמו כאליטיסטי מראש, ממילא אני בטוח שהכורסאות בחוץ יותר נוחות, וזה הרי הכל בשביל המינגלינג ממילא, ובזה אוכל להשתתף :)

עוד אין לי טלפון חכם אז אני לא אטוויט משם ולא אצלם תמונות ישירות לפליקר בזמן אמת (אלא אם מישהו רוצה להשאיל לי טלפון). ממילא אם אתם רוצים לראות את זה בזמן אמיתי (אין לכם עבודה?!) אתם יכולים לעשות כן באחת מכמה אופציות ברחבי הארץ, כולל מהבית באתר גלובס אונליין. אם טוויטר זה הקטע שלכם, פשוט פתחו חיפוש על התג #TEDxTelAviv. למה לא קצר כמו #TxTLV כדי שישאר גם מקום להודעה? ככה. זה למה.

אני כנראה אקח רק מצלמה ואשתמש בטלפון שלי כרשמקול. אני לא יודע אם הגב שלי יסבול הרבה יותר מזה (למשל להסתובב כל היום עם לאפטופ, קטן ככל שיהיה), אבל אם יהיו שם מחשבים ציבוריים ויהיה משהו ששווה הטווטה או בליגה, אני אזרוק כמה מילים. בחוץ תהיה ככל הנראה הדגמה של הקלנועיות של שי אגסי, אז אם ישעמם לי, יש מה לעשות שם ביפו.

ועכשיו אני הולך למלא טוב-טוב את הסוללה של הנוקיה…

עוד על חשיבות המדע מול תפיסות מיושנות

שבוע ההומאופתיה נגמר, והפוסט הקודם שלי בנושא נרגע, אבל היום ביקרתי באתר TED לראות מה חדש, וגיליתי שלוש הרצאות מצוינות בנושאים קרובים, אז הרשו לי להמליץ.

הראשונה של מייקל ספקטר, כתב הניו-יורק טיימס, על הנזקים בנפש ולעתיד המין האנושי שנגרמים מההפצה הלא-מבוקרת של מתנגדי חיסונים ותרופות, הוא אפילו מזכיר את ג'ני מקארת'י וטוען ש"בינתיים עוד לא מתו אנשים אבל זה עוד יקרה". ספקטר כנראה לא הציץ על אתר "ספירת הגופות של ג'ני" שנכון לתחילת החודש מזהה 509 מקרי מוות שניתן היה למנוע בעזרת חיסון, כ-57 אלף מקרי מחלות שניתן היה למנוע שחלקן עוד יגמר במוות, וכל המידע הזה גזור מתוך המידע הציבורי שמפיץ המרכז הפדראלי לניטור ומניעת מחלות ומגפות. יש אפילו וידג'ט לבלוגים (שמתעדכן באיחור) אם בא לכם להציג אחד, אני מקווה שלא נצטרך כזה בישראל.

האתר מציין, אגב, 0 מקרים (נכון להיום) שבהם נמצא קשר בין החיסון המשולש MMR, או חיסון כלשהוא, לבין אוטיזם…

הנה ספקטר:

ההרצאה הבאה היא מפי אליזבת' פיזאני, חוקרת בריאות ציבורית המתמקדת בהעברת HIV, המראה איך איידס נגרם ומופץ כיום, בערים שיש למכורים ולעובדי המין את המידע, אבל מדיניות ציבורית מיושנת ותקועה גורמת ליותר מקרי מחלה. זו עוד עדות כואבת למצב ברור שבו מוסר דתי או שמרני יכול לגרום ליותר סבל ונזק בגלל סירוב להסתכל על מחקרים ומספרים אמיתיים:

לבסוף, הרצאה שמסכמת את שתי העליונות ע"י אחד מגיבורי התרבות שלי ותוקפת לא את ההתנגדות למדע ומחקר אלא את ההצמדות לאנטרנטיבות הבעיתיות שלו. ג'יימס ראנדי מסכם ל-20 דקות את בעיותיו עם ידעונים, מתקשרים והומאופתים במכה אחת. הצורך לערבב את כל התחומים ל-18 דקות TED עושה לאיש קצת עוול כי יוצא כאילו שההתנגדות לתופעות השונות האלו באה מאותו המקום וזוכה לאותו היחס ולא היא, אבל השיחה הקצרה מסכמת את הגישה הכללית של פועלו:

אז למי שעוד לא הכיר את האיש, אולי ההרצאה הקטנה הזו נתנה לכם תאבון ללכת לבקר באתר הרשמי של הקרן החינוכית שהקים ללחום בבעיות הנדונות. חץ, אני יודע שיש לך איזו התנגדות אישית לאיש או סגנונו, אבל אני מציע לך שתבדוק ותראה שהיום האיש פרש מהניהול הפעיל (בכ"ז אחרי ארועי לב מאסיביים ועשרות שנות חיים מגיע לאיש לפרוש טיפה) ומחליפים אותו אנשים אולי טיפה יותר סבלניים. אני מציע בזאת את עזרתי לכל הידעונים שחץ אי פעם עצבן, המכשפות, המתקשרים והקבליסטים. אם יש לכם כוחות, לקרן החינוך של ראנדי יש מליון דולר לתת לכם, ואני מוכן לעזור לכם להגיע ולשים ידיים על הכסף הזה ללא כל תמורה. שקל לא תצטרכו לחלק לי מהפרס, אני רק אשמח לגלות אם יש תחומים שהמדע התייאש מהם ויש בהם ממש, כי ללא ספק, ידע על דברים כאלו יכול לעזור לכל המין האנושי, ובזה אני מוכן לעסוק בחינם :)