לפני כשנתיים-שלוש התחלתי לכתוב כאן יותר ויותר על מידע ציבורי חופשי, מידע ממשלתי, חיפשתי מי שיהיה מוכן להביא את הזמן הפנוי שלו והידע כדי להקים את המקבילה הישראלית ל Sunlight Foundation האמריקנית. לי אין את הנסיון או הידע הטכני לסוג כזה של תכנות, אבל לשמחתי גיליתי ניצנים של פרויקטים, ומאז הם איחדו כוחות והוקם אתר OpenKnesset ו הסדנא לידע ציבורי. (אני מאד ממליץ לכם לבקר שם, במיוחד עכשיו לפני הבחירות. ואם אתם חושבים שהמטרה טובה וראויה, תרמו להם. מגיע לישראל מוסד שכזה.)

הבלוגיה העצמאית הראשונה, אם אינני טועה? יש עליה הסטוריה ואוסף מפואר של כותבים. רשימות הוקמה לפני שיצאו פלטפורמות בוגרות פתוחות לבלוגים עצמאיים ובלוגיות, ואיכשהו שרדה די טוב עד היום, אבל באין הורה מאמץ עם תקציב וסבלנות, השבוע הודיע אורי שהמערכת פשוט לא תתוחזק יותר, הקוד המפעיל אותה יפרוש במקום להתעדכן (הם רמזו בעבר שבמצבו עדיף לזרוק אותו במקום לנסות לתחזק, כאשר קיימות אופציות אחרות בשוק הפתוח, אני בהחלט מבין את ההחלטה).

רופא: יש לך מים בברך. פוץ בריטי מהמעמד הגבוה: מים?! אהה… זה בטח מהקרח בקוקטיילים…

אני אעשה רגע של “לא רלוונטי” כי בחודש האחרון קיבלתי כבר שלוש או ארבע פעמים את המייל עם רשימת תחנות הדלק שנתגלו להם מים. אינני יודע מאיפה הרשימה וכמה זמן היא מסתובבת, העותק האחרון גם מוסיף כי " נבדק ע"י צוות כ"א של חברה המספקת שרותים לבתי המשפט" - וזה ממש מדויק. חברות כוח אדם הן מומחיות בבדיקת דלק. עד עכשיו תהיתי אם הרשימה היא של כלבוטק ואולי היא של מישהו ששונא את בעלי תחנות הדלק האלו (בעל תחנות דלק אחרות?). עד כמה שאני לא שש לסמוך על הממשלה, יש את הבדיקות הרציפות של משרד התשתיות, והבעיה הגדולה היא שגם הן לא מעודכנות. כמובן אתם מוזמנים להוכיחני כטועה.

פעם פעם, לפני 20 שנה, היית חייב להרים טלפון לאל-על יומיים לפני הטיסה כדי לאשרר, כי המחיר על אי-אישרור היה שהטיסה עלולה היתה להיות דאבל-וטריפל-בוקד, והיית מוצא את עצמך מקורקע. החברה סבלה המון הפסדים מהנוהל הפסול הזה, אין לי מושג של מי היה הרעיון החכם, אבל זה נמשך שנים. אולי בגלל שלא היתה בקרה ופידבק (דברים שISO9000 מתעקש עליהם למשל) ואולי בגלל תרבות ישראלים, אבל תיירים המומים אירופאיים שידעו שכרטיס טיסה זה כרטיס טיסה ולא משהו על תנאי (בתנאי שתאשרר, כמובן). מחשבים יכולים לפתור את הבעיה בקלות בעזרת סטטיסטיקה וחישובי טרנדים - אפשר ליצור מנגנוני משוב שיודעים לצפות מראש אחוזי סיכוי לביטול של כרטיס ללא הודעה מצד הלקוח. למשל לפי ארץ מוצא, דוגמא דמיונית לגמרי - אם אזרח ישראלי, בניגוד לאירופי, יותר סביר שיבטל ברגע האחרון או שסתם לא יגיע לטיסה, המחשב יתן למושב הזה ציון ויחליט לפי סך חישובי הסיכויים אם באותה טיסה כדאי לעשות אובר-בוקינג של 20% או 130%. כנ"ל לפי נמל יציאה, או אם זה חזור של כרטיס דו כיווני, או אם זו טיסת שכר זולה יותר, וכמובן לפי עונות השנה (מי יבטל לפני חג?) ונמל יציאה, ומחלקה, ו… בקיצור, סטטיסטיקה יכולה לעזור המון. אני בטוח ש ידידי ישי, מומחה שרשראות האספקה, יוכל לתת לכם על זה הרבה יותר מידע ((נשבע לכם שהוא לא משלם לי, אפילו שזו הפעם השלישית שאני מזכיר אותו השבוע בפוסט…)). אל על הפסידו המון כסף על ניהול כושל, הגיעו עד כונס נכסים, והופרטו בצדק, למרות שהם שומרים עדיין על קשרים מאוד טובים ומיוחדים (ויש הרבה שיטענו טובים מדי) במסדרונות משרדי הממשלה.

הלימודים התחילו, ואיתם הגיעו הפוסטים הרשמיים, וגם פורסם החלק הראשון של הראיון איתו בקריקטור. אינני מתכוון לכתוב על זה עוד הרבה אלא אם כן יעלו נושאים ממש מעניינים. הנושא הכי חשוב שיש לי לטפל בו בהקשר הזה הוא לגרום לבלוג שלו לעבוד בצורה דו סטרית אבל קריאה, להוסיף הרשמות במייל דרך פידברנר וכולי, ובסוף לרכז פוסט על הפתרונות שעלו ונפלו, ומסקנותי לגבי וורדפרס דו כיווני.

בראיון שי מזכיר נקודה שהוא סיפר לי בשיחה בינינו ולא ידעתי אם נכון להעלות כאן את הביקורת מראש לפני שהוא יכיר את האנשים בכנס אבל זה פורסם אז הנה אני מתייחס… לסמסטר הזה התקבלו אנשים בהמון תחומים מגוונים, אנשי פיסיקה, ביולוגיה, רפואה, סביבה, חוק ותחומים אחרים, אבל שי שם לב שפסיכולוגים וסוציולוגים חסרים שם לפי הרשימות שפורסמו לסטודנטים מראש. הוא גם סיפר שבהתכתבויות בין הסטודנטים שהתחילו בפורומים הסגורים של מוסד הסינגולריטי לפני כחודש ומשהו, היתה המון התלהבות וריצה לרעיונות אוטופיים עם מעט מדי “פרקליטי שטן”, תפקיד שאני תמיד מוצא את עצמי נכנס לנעליו אפילו בלי לרצות, ולשמחתי גם שי הוא אדם שכזה. אני מקווה שהטפיחות ההדדיות על שכמות כמו שמתואר במה שבינתיים קראתי, לא יגרמו לgroupthink, או לפחות שהג’וב הזה לא יפול בלעדית על כתפיו של שי. אם כך יקרה, זה לא יוסיף להערכתי את המוסד כמובן :-) - שכרגע צריך להלחם בכל הביקורת של שונאי קורצווייל ולהוכיח שיש לו הצדקה ועתיד.

אני לא זוכר אם פירטתי למה צריך להיות חופש מידע. יש שאלה בכלל? אני חושב שכיסיתי את זה, אני חושב שזה מזדחל לכל דיון על מודעות לבעיות פרלמנטריות או כל בעיה בעולמנו, שצריך שהמידע יהיה יותר זמין ליותר אנשים. אם זה מודעות לנזקי הדיכוי, אם זה לבעיות של כפיה דתית ואם זה כדי לדאוג פשוט שהממשלה שלנו לא תבלבל אותנו במילים. לי אין ספק ש חופש המידע הוא התאום הסיאמי של חופש הדיבור. מידע חופשי בידיים של אנשים יכול להביא אנשים למודעות לעולם מסביב, כולל לבעיות חברה וממשל, או סביבה וכלכלה. לא סתם תשמעו את טים ברנרס-לי קורא “מידע גולמי עכשיו!”, ומאוד מרענן ומשמח לראות את אובאמה נענה.

הוירוס הזה, שידרוגיטיס, מסתובב הרבה. אנשים רצים לשדרג בלי לבדוק אם יש או אין הוראות איך לעשות את זה. כששדרגתי אתמול שת הבלוג הלכתי לפי ההוראות באתר הרשמי באנגלית כי לא הייתי בטוח ש מה שיש בויקי הישראלי מעודכן (הוא כן) וכיוון שגרסא 2.7 משוויצה שהיא תכנון יסודי מחדש של כל המערכת פחדתי ששדרוג לא זהיר (בעבר הייתי פשוט מעתיק גרסא על הקודמת) עלול להדפק. במקרה השדרוג שלי הלך חלק אבל גל מור למשל נתקל אתמול בבעיות. זה רק מקרה אחד שאני יודע במקרה מהטוויטר, אני מקווה שאחרים לא נתקעו גם. אז הנה שירות קטן לציבור, מה עבד בשבילי:

הגארדיאן משחרר כתבות מלאות ברסס מזה חודש. אני מברך על כך. כשהייתי צעיר וטמבל ולא הכרתי עדיין מה טוב בקוראי רססים, חשבתי שהדבר הנכון הוא לשחרר ברסס רק תקצירים ולהכריח את הקוראים להגיע אליך לבלוג. טעיתי, מכה על חטא. אינפורמציה צריכה לבוא באופן מלא עד פתח דלתו של המשתמש, אם הוא רוצה לראות רק תקציר, הרי זה תפקידו לבקש מקורא הרססים שלו לעשות את ברית המילה של הפוסט, ולא תפקידו של ספק המידע לקצץ בו.

From your 288 subscriptions, over the last 30 days you read 5,754 items, starred 15 items, shared 544 items, and emailed 69 items.

למי שקורא את זרם השיתופים שלי, אני שם לב שירדתי משיתוף של 1 מכל 7 אייטמים לזרם של פחות מעשרה אחוז. אני מקווה שאין תלונות :-)

חוצמזה לאחרונה הוספתי עוד שני תגים משותפים לאלו שאני כבר משתף עכשיו (דברים שממילא משותפים בזרם הראשי ומיועדים רק למי שמעונין בזרזיף חלקי) והם מדע ו מוסיקה. מאז הפוסט הקודם מינואר לא שמעתי תלונות על איכות הנושאים (מלבד קיצוץ משמעותי בחדשות מקורצווייל :)) וקיבלתי פעם אחד קודוס מקרייזי על אייטם מרתק שמצאתי.. אז אני יכול רק להניח שאנשים די בראש אחד איתי. אני אוהב שאני מסנן לכם רססים שאין לכם זמן לקרוא במלואם ולהפך, שיתוף פעולה זה אחלה, בלה בלה בלה… כל מה שאני בעצם אומר זה תודה על השיתוף, קבלו ח"ח, במיוחד שרון, קרייזי ושי שמסייעים לי להעביר את שעותי הקרות והבודדות בצינוק החיים :)

לפני חמישה ימים ציינתי את אכזבתי מחוסר הפתיחות של ISOC-IL. יש לתקן - זה לא שהם לא מחלקים מידע, הם פשוט לא עדכנו עדיין את האתר לWeb2.0. המכתב ששלחתי אליהם הגיע למי-טל (עם מקף) גרייבר-שוורץ שהעבירה לנהורא (בלי מקף!) דגן-הס, שענתה לי שהיא בשמחה מוסיפה את שמי (כנראה ידנית) למייל חודשי של עדכונים ומפגשים. נהורא גם ביקשה ממני שאתקן את המידע אצלי בבלוג, משמע שזו באמת תשובה אישית ועניינית (גיגלו אותי!), וברכותי על היחס.

photo credit: psd

שרון קוראת לזה מאבק יומיומי על שפיות, למען הריקנות‏. המאבק שלי בקורא הרססים הוא גם כן מייאש. אני אתן לכם רק את תמצית הסטטיסטיקות של GoogleReader של עבדיכם:

From your 208 subscriptions, over the last 30 days you read 4,334 items, starred 48 items, shared 642 items, and emailed 58 items.

(היו לי יותר פידים פעם, ויש כעשרים פידים ש"מתים" כבר חודשים ארוכים אז לא להבהל)

קשקושים על תוכן, קישורים, וקשרים

אני מאוד משועשע מזה שיש כמה בלוגרים שם בחוץ שעוד מתעסקים בכלל בזה. חנית (דק"ר) התחילה מבלוג אישי ומדי פעם הפניה לתגלית WP חמודה והיום הבלוג שלה עבד רק לעניני טכנולוגיה ובלוגינג. כבר בקושי רואים משהו אישי בבלוג. אחרים גם הם עוסקים המון באופטימיזציות ומראה וSEO ומשמעות הבלוגוספירה חברתית ואחרת, ויאדה ויאדה… זה מרתק אותי לכמה דקות בחודש, פוסט אצל כרמל ‘ד"ר בלוג’ ויסמן או משהו קטן אחר, אבל כמה אפשר לעסוק רק בסטטיסטיקות או פוסטים על ההתעסקות בסטטיסטיקות?! לא בשביל זה אני מנוי לפוסטים של שכני בבלוגוספירה. אני רוצה לשמוע על הרפתקאות בחו"ל או המלצות על אירועים או קטעים חביבים מהחיים, או שירים… למה אני מרגיש בודד בציון שלא בודק את הסטטיסטיקות יותר משלוש פעמים בשנה? אני היחידי שמעניינות אותו תגובות ענייניות בבלוג יותר מאשר סטטיסטיקה של קוראים?

(מתנצל על הקפצת הפוסט, זיי פרנק שינה מאגר לתוכניותיו הישנות משום מה) נושאים שבא לי לפתוח עליהם דיון ואני לא מגיע לכתוב עליהם אפילו חצי פוסט. דוחה ודוחה מקוצר זמן. למשל האיי-פון של אפל, מכשיר נז"ק שגם מנגן ואפילו מתחבר לרשתות סלולאריות בתור פיצ’ר צדדי, אחרי שאפילו סטיבן קולבר הביע את מורת רוחו מהצעדים האחרונים של אפל, אחרי המכתב של סטיב ג’ובס, יש לי מה להגיד קצת בנושא ואני לא מגיע לזה.

אי. כואב…

אחרי שנים שגיקים צוחקים ש גבור או מטומטם מי שמעיז להפעיל לאפטופ על הלאפ שלו (בחיקו?) כי חוטפים כוויות בירכיים ושאר מקומות מביכים, ואחרי שלאפטופים של דל לא רק התחממו אלא גם עלו באש ולקחו איתם מטוסים ו מכוניות, מסתבר ש הכול באשמת סוני בכלל.

בין הבדיחות על סוללות “זיפו” ואפל " הינדנבוק", להחליף מליוני בטריות זה יקר לאללה, אני בטוח שיש ביטוח לאפל, אני מקווה רק שגם לסוני יש חברים טובים ב קיירטסו שיגנו לה על הקופה. אאוץ'!

תביעות מעופפות להן נגד אפל, כנראה שערורית אופציות סטייל מרקורי לפי המידע המעט שמדווחים, וזה אחרי שאפל גם ככה קיבלה התראה שהם עלולים לעוף מהבורסה. אחרי רמון וקצב, גם סטיב? אוי א-ברוך… בחדשות אחרות, אפל מפטרת עובדים שמתעניינים ב מוצרים שלה, אבל “חושבים אחרת”. חביב, לא? :-)

עם מזג אוויר כזה, וצרות PR באופק. משתלם לאיים עליהם, תשאלו את היידן מאירלנד :)