הדג מסריח מהראש

למי שתהה איך יכול אתר כל כך נחמד כמו פייסבוק לזלזל בפרטיותו, מתפרסם השבוע תחקיר שבו מסתבר שמארק צוקרברג לא רק גנב את הרעיון של פייסבוק, הוא גם פרץ לא פעם לחשבונות הדואל של מתנגדיו, תובעיו ומבקריו, בין השאר בעזרת סיסמאות הפייסבוק שלהם.

אתם עדיין בפייסבוק? ודאו שהסיסמא שלכם לא זהה לזו של הדואל או כל שירות אחר. שוב אני מוצא את עצמי שמח שאני ממשיך לסרב בתוקף להכנס למדמנה הזו.

חדשות הפרטיות #68

אני לא באמת סופר, אני אפילו מעריך כלפי מטה בשמרנות…

עוד מעט קרחתהיום נשלח הרשיון שלי בדואר סוף סוף. לא היתה לי סבלנות להמשיך לתחזק זקן, אז החלטתי שאני לא צריך לחכות לעד לדפוס בארי/משרד התחבולה והלכתי למ.מ.ס.י., אחת החברות האזרחיות הרבות המחזיקות בגישה למאגר. כך הלכתי להדפיס רשיון בינלאומי על חתיכת קרטון בשווי 15 ש"ח, ולכן אני סוף סוף מגולח וכמעט סיימנו את הסרט. המשך בקרוב, אני מקווה.

יוחאי דיווח פה שחברת טלדור כן עושה שימוש ביומטרי במאגר משרד התחבורה, מה שלא מפתיע, רק חיפשנו הוכחות לזה. אבל פרס הפרטיות לשבוע הזה מוענק בזו לעריית רמת-גן שמכרה כתובות ופרטים אישיים של תלמידיה לחברת "קידום" שמפעילה בתי ספר אקסטרניים. אני לא יודע אם האצבע המשולשת שלהם מופנה כרגע יותר לחוק הגנת הפרטיות, חוק הגנת הילד או שמא מערכת החינוך הממלכתי הגוססת, אבל הם בהחלט מפגינים הרבה מאוד בייצים. מצד שני העיריה כגוף קיבלה קנס סמלי של 5000 ש"ח, אבל ביננו, אני לא מאמין שמישהו ינזף על זה אפילו, לא כל שכן יקנס אישית או יעצר. "קידום" קיבלו קנס של 1000 ש"ח בלבד. סכום זעום ומגוחך לרשימה כל כך מבוקשת וטיפה בים הוצאות השיווק שלהם…

פרטיות עלתה גם על סדר היום במשפחה הקרובה לי שבה האם מתנגדת לפתיחת פייסבוק לבנה בן ה-10 אבל אביו עזר לו לפתוח אחד בכל מקרה. לא משנה שזה עובר על תנאי השימוש באתר ואולי על חוקי מדינה ישראליים ואמריקניים – הילד רצה פארמוויל ולא תזיזו אותו משם. שני ההורים אנשי מחשבים אינטיליגנטיים, איך אפשר לחנך את הילד כשאי אפשר להסביר לאב מה הבעיה במה שקרה פה? לפחות הילד הוא תולעת ספרים ולא יצליחו לבלבל אותו עם העברית החדשה של פייסבוק – בשבוע שעבר קראתי שאחוזים מטרידים מתלמידי בית הספר היסודי מתחילים לכתוב בבי"ס חיבורים עם סימני שאלה בתחילת משפטים במקום בסופם, חקירה גילתה שהאשמה היא בפייסבוק (שלא אמור להיות נגיש להם) וה-CSS שלו, שלא מותאם לימין-לשמאל.

לבסוף אחרי שחילקתי פרסי פרטיות, הנה פרס אחר לא קשור, אבל מחולק גם הוא לאנשים שעשו לילות כימים לאמלל את חיינו, פרס הדינאמיט להצטיינות בכלכלה. פרידמן, סאמרז, גרישפאן וידועים פחות מועמדים לפרס. לא תצביעו?

עדכון: ואיך שכחתי? גוגל חוזרים לכותרות, נראה שגוגל-באר, התוסף שכל חברי חושבים שאני פסיכי שאני לא מתקין, ממשיך לרגל אחרי הגלישה שלך גם אחרי שאמרת לו לחדול מזה. השבוע ראיתי שגם diigo עושים דבר דומה, החברה שלי גלשה לחשבון הבנק שלה, והסיידבאר שמח לספר לה אילו עוד אנשים (ארבעה ישראלים בשמם המלא) בודקים גם הם בדיוק כרגע את מצב העו"ש… למישהו יש המלצה לשירות סימניות חברתי שתומך ב"קבוצות מחקר" ולא מרגל אחריך בזמנו הפנוי?

כל הביצים בענן אחד (והראש בחול)

למי שתהה למה ההתנגדות שלנו מלשים את הנתונים של המון אנשים במקום אחד וללא הצפנה, באה חברה מצ'וקמקת בשם RockYou ועשתה לאנשים בית ספר. ביום כזה אני עוד יותר שמח שאין לי פייסבוק ולא אפליקציות (לטס פייס איט, רוגלות), אני שמח שאני משתדל לתת סיסמאות שונות לכל אתר, ואני שמח במיוחד שאני לא נרשם לשום אתרי לווין של טוויטר שכל אחד ואחד מהם מתעקש לדעת את הסיסמא שלך בטוויטר. לי אישית זה ברור שאחד מהם יום אחד יברח עם המון חשבונות וסיסמאות (עד היום ראינו רק את האסון האישי של אורלי ואולי עוד כמה מקרים קטנים, אבל יום אחד גם זה יקרה).

כיון שגוגל הם גוגל ואני לא רואה תחרות רצינית מספיק מאף אחד אחר כרגע (לא ZOHO ולא מיקרוסופט), אני מתחיל ללטוש את עיני לכיוון EyeOS, צריך באמת לבדוק עד כמה העברית שלה מתקתקת כמו שצריך, אולי אני צריך להתחיל לנסות אותה על השרת שלי…

מזל טוב למשפחות שטרית וישי, נולד חוק שרירי ויפה במשקל 6 מליון רשומות

קמתי בבוקר אחרי שחגגתי בחתונה של גיא עד אחת בבוקר (אפילו רקדתי קצת, ויש צילומים באיכות ביומטרית שיעידו). בדרך לשירותים ניערתי את העכבר כדי לגלות למעלה משלושים מיילים לא קרואים והצצה מהירה הבהירה את החדשות הלא מפתיעות, אשר יגורתי בא לנו. אם תרצו לעקוב אחרי מחאות שעוד יאורגנו (מעבר להגעה למצעד ביום שישי הקרוב, 11:00 בכיכר רבין עד 14:00 במוזיאון ארץ ישראל), ויש לכם בוקפייס, אתם מוזמנים להצטרף לדף התמיכה הזה כדי לקבל עדכונים. למי שכמוני אין לו בוקפייס, אני מתאר לי שהודעות יעברו באתר no2bio, בבלוג הזה ובעוד מקומות.

שמעתי שהיה שמח במליאה, במיוחד הקרב הצפוי בין מיקי איתן לבין מאיר "האח הגדול" שטרית. למישהו יש את זה מוקלט?
שימו טוב לב לשמות הנעדרים! בטחוניסטים שמבינים מה נכון, ו/או רכיכות שהעדיפו לשמור על התחת שלהם בעתיד הפוליטי ובחרו לא להיות באולם להצבעה, כולל ביבי כופה המשמעת הקואליציונית והכפופים המיידיים: ביבי, לבני, ברק, ליברמן, בוגי, מופז. מי שכחתי? מוזר לגלות שרובי רבלין העיז להימנע, ולאור כמות הנעדרים מרגיז לגלות שדווקא מיקי איתן נשאר והצביע כמו ילד טוב.

סיפרו לי שלא היתה מילה בעיתונות המודפסת ועוד לא הלכתי לקרוא את האייטמים בעיתונים המקוונים, אבל אני שומע שזה בהחלט סוחף טוקבקים "כמו ידיעה על גלעד שליט" (לדברי מישהו). אני לא אתיימר ללכת לחפש ולסכם כי כבר יעשו את זה בלעדי. אני מבין שיש גם הרבה דיבורים בנושא בתוך הגן הסגור של בוקפייס כי הבוקר סליידשר שלחו אלי ההודעה הבאה במייל (על מצגת שפירסמתי פה אתמול, רק שלצערי איננו יודעים מי יצר אותה):

"למה לא מאגר ביומטרי" is being talked about on Facebook more than any other document on SlideShare right now. So we've put it on the homepage of SlideShare.net (in the "Hot on Facebook" section).

Well done, you!

– SlideShare Team

וול דאן אינדיד, הייתי מעדיף מדיום רייר. לא, הייתי מעדיף שהווטרינר יפסול את הפרה כולה, או שהמשגיח בבית המטבחיים יפסול את כשרות השחיטה, אבל נעזוב בצד את המטאפורות המקאבריות.

אני צריך לעשות קצת סידור מחשבות.

המשך בשעות הקרובות.

על המשקיעים הסודיים של יאהו והפינגים לספרינט

למי שתהה איך יאהו עוד חיה, מסתבר שממשלת ארה"ב משלמת טוב על מידע פרטי על אנשים ובמיוחד מרשתות חברתיות. למעשה בגלל כל מיני ברדקים שמאחורי הקלעים שם, ה-EFF מריץ תביעות עכשיו לפרסום המידע הזה ע"י ממשלת ארה"ב.

כמה גרוע המצב שם? רק בשביל סדרי גודל וסיבור האוזן, לפני כחודש התרעמנו פה איך הועברו מהמשטרה 9000 בקשות מידע תחת חוק נתוני תקשורת, אבל לפני יומיים נחשף שהמפעילה הסלולארית "ספרינט" לבדה קיבלה לא פחות משמונה מליון בקשות למיקומי GPS של לקוחות (לא ברור אם זה מאה בקשות איכון ללקוח על 80K לקוחות או איך זה מתחלק, אבל זה מאוד מרשים, תודו). שיהיה ברור, זה לא כולל את הבקשות לרשימות שיחות, להאזנות, וכמובן לא כולל את הפניות שקיבלו המתחרות AT&T ואחרות.

עשו אחד ועוד אחד (או מליונים ועוד מליונים) וזה אומר, אני מתאר לי, שהסיכוי מאוד גבוה שלביון האמריקני, ואולי לישראלי, יש היסטוריה נאה של "מפת שוטטות" די מפורטת של פלח נאה ממחזיקי הטלפונים הסלולאריים. מה שיותר מדאיג, נראה שניתן בהחלט להניח שיש להם גם את המאגרים הביומטריים של פייס.קום, האנשים שחושבים שפרטיות זה מצחיק.

את זה אני רק מציין כתשובה לכל האנשים שאומרים לי שאין בזה כלום, ושאת סוכניות הביון מענינים דגים גדולים יותר ממה שמקושקש לכם על ה"קיר" בפייסשמוק. אז ככה – תקשורת ואחסון זה זול, כריית מידע זה זול. אם יחליטו שההתנהגות המקוונת שלכם מקפיצה להם את העין כחשודה, ואתם עלולים למצוא את עצמכם במעצר בגלל שסטטיסטית, איזה AI מטומטם החליט באינטואיציה ההיוריסטית שלו שאתם ראויים למעצר בגלל איפה שאתם מסתובבים, אם אתם מסתובבים שם בצורה חשודה, או איך ששפת הגוף שלכם נראית לו. במורד הדרך גם לפושעים יהיו כלים דומים לחפש אנשים שלפי שפת הגוף ברור להם שהם טרף קל. ברוכים הבאים למאה ה-21…

כיצד תייצר לך מאבק חברתי?

תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה שחוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה "לעשות סדר" ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.

בקיצור, נתתי לה כמה עצות ממה שלמדתי במאבק נגד המאגר הביומטרי בארץ, אני מתרגם חזרה לעברית ומוסיף:

  • קודם כל שיעורי בית. לחפור ברשת מי מציע את החוק, באיזה שלב הוא נמצא בתהליך החקיקה, מי עלול לתמוך בו, ואם אפשר לברר, מי הלוביסטים שיושבים להם על הזנב. בארה"ב יש את האתרים של קרן אור השמש, באוסטרליה בדיוק נפתח אתר אופן-אוסטרליה, בארץ יום אחד אינשאללה יהיה לנו "אופן כנסת". (עדכון ב2012 – יש כנסת פתוחה מזה כמעט שנתיים, קולולולו!)
  • מה המניעים של דוחפי החוק? בטחון? כוח פוליטי? שוחד? אג'נדה נסתרת כלשהיא? למשל בנושא הלידות באוסטרליה, אחד הדברים שבולטים בהרבה מדינות קומונוולת' הוא שאין תעודות זהות. אחד החשדות של מתנגדי החוק היא שזו הדרך העקיפה של המחוקקים לפקח על הילודה, כי הגבלת הלידות לבתי חולים מונעת לידות ביתיות בלתי מדווחות. לדעת חלק מהמתנגדים, הפחד כאן הוא מחזרה לגישה הגזענית של מדיניות אוסטרליה לבנה שרשמית בוטלה אבל גזענים הרי ימשיכו לנסות להעביר חוקים. יש לבדוק אם המטרות האמיתיות של המחוקקים מכוונות בעצם נגד מהגרים, אנשים ממוצאים אתניים שונים וכולי.
  • לקרוא טוב טוב את לשון החוק ולחפש פאשלות שחושפות את כוונותיהם האמיתיות של יוזמי החוק. למשל בארץ, לחוק חייב להיות פרק הכרזת מטרה לפני הפרקים בהם שמפורטים הסעיפים המנחים הנוספים בחוק. במהלך המאבק דורון ואחרים שמו לב לנוסח הבעייתי של החוק וציינו כי אם יעודו הוא לתעודות חכמות ובטוחות, המאגר אינו חלק הכרחי ממנו, אלא רק פתרון אחד מרבים, אך מתברר שהמאגר עצמו הוכרז כאחת ממטרות החוק. מציאות כאלו אפשר להתקיף בכמה דרכים, חלקן פיתולים משפטיים שצריך לעלות עליהן בעל מקצוע, אבל הנה כמה דוגמאות ברורות מחוקים שדובר בהם פה לאחרונה:
    • האם מטרות החוק סבירות ולא סותרות חוקי יסוד וחירויות אדם ואזרח? על זה נפל חוק הפרטת בתי הסוהר בבג"צ.
    • האם מימוש החוק כולל דברים מוזרים שלא קשורים למטרותיו?
    •  האם יש סעיפים ששומרים את אחריותיות מפעיליו? למשל האם נקבעה ענישה על שימוש לרעה או הדלפה של מידע, האם יש מנגנון אוטומטי שיידע את האזרח כשפרטיותו נפלשת לצורך חקירה גם אם לא היה בפרטים שימוש בסופו של דבר? חוק נתוני תקשורת מנוצל בצורה נלהבת אבל לא ברור אם יש ביקורת שתגלה ניצולים לרעה. בדוגמא אחרת, משטרת ישראל לוקחת המון טביעות אצבע, DNA ופרטים אחרים בכל מי שבא לה אם תחפוץ תחת התירוץ של "נחשד אבל שוחרר". הפרטים ישמרו במאגריה גם אם לא נפתח לך לבסוף תיק. מהידיעה הזו על המאגרים של משטרת בריטניה ואירלנד למדתי כי הנוהג הזה הוכרז כבלתי חוקי ע"י מערכת המשפט של האיחוד האירופי. בריטניה מתעלמת מהפסיקה, ובישראל המצב עוד הרבה פחות שקוף וברור.
  • נסו ליצור קשר עם אגודות לזכויות, עם גופים שנלחמים בחוקים דומים בארצות אחרות, עם כתבים שאוהדים את הצד שלכם או שטובים בלחפש קשרי שחיתות.
  • חפשו אנשים אכפתיים ברשת. גייסו דרך פייסבוק, בלוגים, טוויטר וכל דרך אחרת. אנשים שמביעים את דעתם בגלוי אולי מכירים עוד אנשים שלא מאוד מקוונים, וצריך למצוא דרכים לעורר אותם לפעילות.
  • בהתאם לקהל היעד שעלול להיות מעונין ולהרתם, חשבו אם רוצים לנהל מאבק גלוי או מחתרתי או קומבינציה. מצד שני צפו שיתכן שיווצר מאבק מבוזר וללא דיעה אחת נכונה על איך להאבק אותו. הנה כתבה שקצת חשפה את המטה ה"מסתורי" וה"אנרכיסטי" שלנו, וקצת ניפחה לתוכו שושואיזם מגוחך שלא היה. מצחיק לקרוא, למי שמצוי בפרטים :)
  • פרסמו טורי דיעה בעיתונות, הפציצו פוסטים בבלוגים, נסו להפיק סרטים ויראליים, נסו לגייס תחקירני צהובונים אם יש להם במה לנעוץ שיניים.
  • פניה לסלבריטאים, אישי ציבור, אמנים או אקדמאים לא תזיק, בתלות בתוכן החוק ועמדות המתנגדים לו כמובן.
  • אם הבירה היא במרחק שעה נסיעה, כדאי שאנשים שמומחים לנושאים שבחוק יגויסו להופיע בישיבות הפתוחות (לא בכל דמוקרטיה קיימת האפשרות, למזלנו אצלנו זה אפשרי). דברו עם הנבחרים שלכם בפרלמנט או בית הנציגים התואם, שיעשו בעצמם רעש בוועדות האלו אם אינכם יכולים. לשמחתינו במאבק בארץ התגייסו מספר חברי כנסת, הבולטים היו חנין, איתן והורביץ.
  • אם הישיבות מתנהלות במחטפים וחיתוכי פינות, גזרו פנינים חשובות מהפרוטוקולים ושקלו גם הגשת תלונה ליו"ר הפרלמנט אם יש להן בסיס. במקרה שלנו, רובי ריבלין אכן לא אהב את התנהלות שטרית, אבל לא יצא גם מגידרו לעצור בגלל זה את התהליך החקיקה הבעייתי.
  • מתי ראוי להגזים במסרים? אם החוק פוגע בזכויות יסודיות (למשל הדבר הערטילאי הזה שנקרא פרטיות), לא כולם רואים את זה מיד, לצערי הרב צריך לפעמים לנפח את המסר כדי שיקלט, אז חפשו איפה אפשר להראות מקבילות לטוטאליטריות מפחידה. חוק גודווין מזהיר שמי שירים ראשון טיעון עם צלב קרס מתנפנף מזנבו, יפסיד אוטומטית את הויכוח. ההולנדים לא שמעו על חוק גודווין. קלינגר יזם מבצע ספרותי יותר, אבל יש אולי חברי כנסת שלא שמעו על אורוול ומלחמותיו במכבסות המילים.
  • אם המאמצים נושאים פרי ויש התנגדות בפרלמנט, צפו לפשרות כואבות במקום ביטול. הקפידו להתריע אם מסתבר שהפשרות המושגות אינן אלא מכבסת מילים.
  • ובכלל, בכל יום בשנה, כדאי לעודד שוב ושוב את הנבחרים לקרוא חוקים ולהבין אותם לפני שהם מצביעים עליהם. אתם חייבים להבין שמוגשים עשרות חוקים בשבוע, ורבים מהם מסתירים מוקשים ענקיים. הנבחרים לא יכולים גם לעקוב אחרי שלל הגרסאות המשתנות, שרובן אפילו לא מתפרסמות בזמן ובצורה מסודרת, ומתנפחות כל פעם שלוביסטים שמים את רגלם בדלת. חברי קמפיין Read the Bill (שאני קורא לו בעברית "תקרא, דביל!") המחישו את הזוועה במסכת קטנה בסגנון "בלייר וויטץ'" לכבוד האלווין בחודש שעבר:

בהצלחה!