לא למאגר ביומטרי: שיעורי בית

אני מתוסכל מכמה שהמידע מפוזר בין אתרים שונים! דורון העלה נקודות, אני השלמתי אותו, באתר המרכזי של no2bio אני נחרד לגלות שרבה ההפחדה על המידע הנכון. אם אני מתכוון להופיע לישיבה של יום חמישי אני צריך להיות טיפה יותר מוכן. היום אני אנסה לרכז איכשהוא את החומר אבל צריך גם לעבוד ולישון מתישהוא…

קודם כל אני מנסה להבין האם אני לא מפחיד את עצמי "בפריילוף". הרי כידוע לכולנו הבעיה הרצינית היא שהמאגר הזה כבר נמצא בחוץ בשוק. סלחו לי שאני מצטט כהרגלי את קורי דוקטורוב (מה יש לי החודש?) אבל "הדרך הכי טובה למנוע ממאגר נתוני אזרחים לדלוף הוא מראש לא לאסוף אותו". כיון שה"אגרון" ומסדי נתונים אחרים נמצאים בשוק ומוצלבים, הנזק שכרגע ניתן לעשות בעזרת שקרים פשוטים (ומניפולציות חברתיות) הוא כבר ענק:

חזרה לביומטרי. דורון שאל גם באילו ארצות עוד יש מאגר כזה, ובכן בהודו יקום בקרוב מאגר לכל 1.2 מליארד אזרחיה, ומוזכר בכתבה שבדרום קוריאה, מלזיה, איטליה וברזיל מסתובבים האזרחים עם ת"ז ביומטריות אבל לא ברור אם זה נשמר במאגר מרכזי (בטח שנשמר, אנחנו נאיביים?!). זה מוזר לי לגלות את זה במדינות דמוקרטיות, אבל צריך לברר את זה. פתחתי גוגל והתחלתי לצבור טאבים פתוחים… בדרך נתקלתי בכל מני מסמכולוגיה מעצבנת כמו הפרטת ממ"י, אבל זה ליום אחר.

  1. ראשית פרוטוקולי ישיבות קודמות בנושא, 30-06-09 07-07-09, 09-07-09, 12-07-09, 19-07-09.,
  2. בסוף שנות ה90 הלחץ היה נגד ביומטריה ובעד פרטיות, ארועי 9/11 הפכו את הטרנד תוך חודשים ספורים. לא מסיבות טכנולוגיות, חס וחלילה.
  3. הרגיסטר מספרים הרבה על העתקת דרכונים ביומטריים וRFID או לפחות קלקול הRFID ובכך למתן את החשש ממעקב. נראה שהבעיה מתמתנת אבל לא נפתרת.
  4. הFBI אוסף כבר מאגר כזה, רק בלי לספר לאף אחד שאוספים עליו.
  5. ארגון הEFF סופר כדאגות עקריות: פרטיות, מימוש לא נכון, הובריס, זיהוי ראשוני שגוי (הזרקת נתונים), אוברקיל (מסכים, צריך רק תעודה יותר קשה לזיוף), יש שיטות ביומטריות מפלות (נתונים לא קריאים או שאין אותם לכל האוכלוסיה), רמת הדיוק לא ידועה בטרם הפריסה (על זה כתבתי בפוסט הקודם בנושא), והעובדה שהמחיר של כשלון הוא מאוד גבוה. נייר העמדה עוד ארוך ומפורט, שווה קריאה!

    ובקיצור – לא למהר! :) תנו למדינות אחרות להתגלח על הטכנולוגיה לפני שתרוצו באמוק לגהינום.

  6. על המערכות האלו קל לעבוד באמצעים פשוטים כמו סלוטייפ, ואין בשוק מערכת ט"א שלא נעקפת בקלות.
  7. יש גם את הסכנה של הוספת פיצ'רים מאוחרת עד שנכנס למערכת באג, או ספקי משנה המחברים מכשירים "מטופלים" לקריאת ט"א וכך גונבים מידע בעמדות לא מפוקחות כגון חיובי אשראי בסופר, נושא שרמז עליו שטרית בשנה שעברה. אני לא מבין למה HP וממשלת ישראל צריכים לפלוש לתחום חברות האשראי…
  8. אגב, דורון עדכן אותי שהצעת החוק שוכתבה מספר פעמים, בתחילת כח ישיבה חולקה גרסא חדשה שהמשתתפים לא ראו מראש, וגרסאות הביניים האלו לא מפורסמות באתר (עד כמה שראיתי). צריך לחפש פה (לא עובד בשואש…) ולגלות שהגרסא האחרונה של הצ"ח הזו מלפני שנה. גם חיפוש במאגר הצ"ח של משרד המשפטים העלה את אותה העתיקה.
  9. טוב, היו אמורים להיות כאן עוד כמה מאמרים, אולי אוסיף אותם בסופ"ש אחרי שאסיים למיין אותם ולראות מה רלוונטי, אבל מרפרוף על הפרוטוקולים של היום הראשון אני רואה שגדולים וחכמים ממני (שקמוני, ביהם ואחרים) כבר פרסו ביעילות ומקצוענות את כל ההסברים והפתרונות בצורה יפה, אני חושב שבשלב זה שארית הישיבות יהיו רק מלחמת התשה על אותן הנקודות, אז אני הולך לישון. אני מקווה שנצליח לערער את מגדל הכרטיסים הזה. לפי מה שאומר לי דורון יש סימני התרופפות :-)

בינתיים הציטוט הזה מהישיבה הראשונה (30 ליוני) אומר לי הרבה על הדינמיקה שאתקל בה מחר…

השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

עכשיו אני רוצה לומר, כמי שמצדד, שיש לי פתרונות לעניין הזה. אני רוצה לומר לכם
חברים יקרים. זליגה של המאגר הזה היא גרועה מאסון צ'רנוביל, היא ‎10 פעמים
צ'רנוביל.

היו”ר מאיר שטרית:
למה?
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

תכף אני אגיד לך למה. אתם לא ערים.

היו"ר מאיר שטרית:
מה הבעיה?
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

זאת אחת ה נקודות שחברי הכנסת צריכים להיות מודעים להן. ביום שבו יסתובבו
תקליטורים או מאגרי מידע ניידים עם רשימת כל אזרחי מדינת ישראל וטביעת האצבע
שלהם, ויהיה בזה מסחר, פניה של החברה הישראלית יהיו שונים, הרגלים ישתנו, דפוסי
חיים ישתנו. יש לזה השלכות ביטחוניות חמורות. אני מתפלא על גורמי הביטחון שאינם
כאן לבוא ולהזהיר מה זה יעשה לביטחונה של מדינת ישראל.

היו”ר מאיר שטרית:
הם פה.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אז אני אומר לך, זה לא לדיון כאן.

היו"ר מאיר שטרית:
אני חושב שאתה טועה בגדול. ואתה לא מכיר את הנושא. עם כל הכבוד לך, אתה טועה
בגדול. אל תפחיד את הציבור כי אתה לא מכיר את הנושא, לא עבדת עליו. אתה לא היית
שותף לדיונים בו ואין לך מושג על מה אתה מדבר.

השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

פתאום אני לא יודע?

היו"ר מאיר שטרית:
כן, אני אומר לך שאתה לא יודע. אני מצטער לומר לך, אתה לא יודע על מה אתה מדבר.
לא היית בדיונים, אתה לא שותף לזה. אתה לא יודע מה היה. איזה שטויות, אין סיכוי
כזה שיסתובב מאגר של טביעות אצבעות. אתה מעלה מן "דמון" שלא קיים בכלל.

השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

עם כל הכבוד, נתת לי רשות דיבור. סליחה שטעיתי. אני הבנתי שקיבלתי רשות דיבור.
בפעם הבאה על מנת לא להרגיז אותך אני אבקש מראש שתגיד לי גם מה להגיד ואז תיתן
לי לסיים את דברי.

היו"ר מאיר שטרית:
מיקי, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

להגיד לי שאין לי מושג – – –

היו"ר מאיר שטרית:
אני אומר, אל תאיים.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אני לא מאיים על אף אחד.

היו"ר מאיר שטרית:
הוא מזהיר את חברי הכנסת, את הציבור.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אני לא מאיים, אני רוצה שחברי הכנסת יהיו מודעים ואני עומד מאחורי הדברים.

היו"ר מאיר שטרית:

זכותך.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אני עומד מאחורי הדברים.

היו"ר מאיר שטרית:

מיקי, אני לא חולק על זכותך לומר את מה שאתה חושב. אני חושב שאתה טועה,
לצערי.

השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

מותר לי לטעות ויכול להיות שגם אתה טועה.
היו"ר מאיר שטרית:
גם יכול להיות.

השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אז בוא ניקח את זה בגדר האפשרות.
אני כבר אומר מראש, שיכול להיות שאני טועה. ההערכה שלי היא שמאגרי מידע של טביעת
אצבעות, אם הם יזלגו, כמו שזלגו מאגרי המידע של מרשם אוכלוסין וזה יתחיל לעבור
מיד ליד, זאת סכנה איומה ונוראה לחברה בישראל, סכנה גדולה מאוד.

הנזק יכול להיות – והדבר הוא שזה בלתי הפיך. אתה כבר לא יכול לתקן אותו. תבינו,
ברגע שדבר כזה יוצא החוצה, השד יצא מהבקבוק ואין כוח בעולם שיכול להחזיר אותו
חזרה.

אני אומר את הדברים האלה – – –

היו”ר מאיר שטרית:
אין סיכוי שזה יקרה.
השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור מיכאל איתן:

אי-אפשר להחזיר את זה חזרה. אין סיכוי שזה יקרה? מייק בלאס אומר שיש הסתברות
נמוכה שזה יקרה. אז אולי גם הוא לא יודע על מה הוא מדבר? אבל הוא יופיע בבית
המשפט ואני אהיה שם השופט. אני אשמע שיש הסתברות נמוכה, שהולך לקרות מהלך שהוא
בלתי הפיך, שד שיוצא מבקבוק ואי-אפשר להחזיר אותו, שעלול לשנות דפוסי חיים כאן
במדינה. אז אני צריך להיות מוכן. אני עושה לך את העבודה כאן ועכשיו. אני צריך
להיות מוכן לעמוד ולהיות שם ולהגיד שהמחוקקים שישבו והכינו את החוק הזה, הביאו
את הדברים האלו בחשבון והם שקלו את הדברים האלה. אני ציטטתי מה שהוא אמר.

בני מצווה, בני חושך או בני אור?

חבורת ילדים קטנים שעוד לא הגיעו כולם לגיל מצוות, אנסו שתי ילדות בנות גילם. מי לא כתב על זה כבר השבוע? רק אצלי התור הארוך של הטיוטות והזמן המתמלא בעבודה לא איפשר לי להגיע לזה. חלי: "לא מִתַמֶמֶת. בהן צדקי שלא", ועוד הרבה בלוגים ולא מעט ראיונות ברדיו, כולל אחד מעניין של יעל דן עם דנה ברנזון, עם סיפור מעניין משלה שבדיוק כתבה עליו גם ספר. הקשבתי גם לכמה פסיכולוגים ואני חייב לציין שאני מתחיל להשתכנע שאין מנוס מצנזורה. אינטרנט או טלוויזיה, ההתקפה הבלתי פוסקת של אירוטיזציה של החיים בסדרות אחה"צ ופרסומות איננה נורמלית יותר, אבל בעיקר לא זוכה לשום כוח נגדי ומסביר מצד ההורים.

איפשהוא זה מתחבר לי לפוסט ההוא מלפני שבועיים על שנאה ואלימות, ולטיפול המוזר בסיפור צ'יקו תמיר ובנו, שמעט אנשים רואים בו את האבסורד, ועוד סיפורים שנוחתים עלינו בתקשורת או ברחוב. החברה שלנו פשוט הולכת ומתעוורת, אנשים מתעוורים לא רק לשכנים ולחברים בעבודה, גם בוסים לא רואים את העובדים שלהם והורים מתעוורים לילדים שלהם. לא רואים את המצוקות, לא מתקנים ראיית עולם מעוותת שנבנית לה בלי מפריע. אני לא אומר שהטלוויזיה והפורנו שבאינטרנט הם בהכרח דברים רעים, אבל מוח צעיר פשוט לא יודע מה לקלוט ולהבין מהם, אם אין מבוגר שיתן לו רקע וכלים להבין מה הוא רואה ואיך נכון לפרש את כל הדברים שם נכון. אין לי מושג אם אפשר להפוך את אותה חבורת אנסים קטנים לאזרחים נורמטיביים, אבל אני מוכן לשים כסף שלא ההורים שלהם ולא המדינה יודעים איך או יאפשרו להם לקבל את שינוי הכיוון שהם צריכים.

ובחוץ, אנשים אמפתיים יושבים בצד ורואים את כל זה ופשוט לא מבינים איך זה יכול לקרות, ואיך התהום מתקרבת ומעמיקה ואנחנו משותקים מלעשות משהו מכדי למנוע את האסון הבא.

חברה שלי בנתה לעצמה מעין מודל לענין, היא מתארת את זה בצורת מעגלים דמיוניים שמקיפים את הנפש. בראשם מעגל כאב ומעגל השפעה. לפי ראיית עולמה, אנשים כמו טופז הם בעלי מעגל כאב קטן מאוד – לא יכולים לראות כאב של אחרים מחוץ לעצמם – ובעלי מעגל השפעה גדול מאוד כשהם במקום הנכון (נקרא לזה כריזמה במקום אחד, שתלטנות במקום אחר). במקרה של טופז, למשל, ההלם של איבוד מעגל השליטה היה כמובן מאוד חזק, אבל כיון שמעגל הכאב שלו כל כך אישי, הוא לא ראה בעיה עם אף דרך שבה נקט, אולי מתוך נסיון להחזיר לעצמו את השליטה, אולי משהו אחר לא מוסבר. הדיסונאנס בין גדלי שני המעגלים וההבנה שמעגל ההשפעה שלו אינו לנצח ואינו תלוי רק בו, גרם לו למשבר. לעומתו, אנשים כמוני מרגישים שמעגל הכאב גדול ורחב הרבה יותר ממעגל ההשפעה, והתוצאות גם הן לא נעימות, ואני מנסה בשנים האחרונות לא לרוץ לנסות להציל את כל העולם, כי אין סיכוי לאדם בודד לעשות יותר מדי שינוי ללא שיתוף פעולה.

והנה הקדמה למה שהתכוונתי לכתוב עליו בשבועות הקרובים, איך להגיע לאיזון ושיתוף הפעולה הדרוש כדי להגיע לעולם בר קיימא. אם כמה אנשים חוברים ביחד, מעגל ההשפעה שלהם הרי גדל, יש אחריות הדדית, אנשים מעיזים פחות לנצל לרעה משאבים משותפים (וכל זה מגובה בלא מעט מאמרים בפסיכולוגיה וקוגניציה ואפילו נוירולוגיה). ובקיצור, בחודשים האחרונים הבנתי יותר מתמיד שעתיד העולם תלוי ביכולתינו לחזור לחלק מהמרכיבים חברתיים של החברה השבטית שבה גדל המין האנושי עד למאות האחרונות. לא הלוחמנות אלא שיתוף הפעולה והערבות ההדדית, עד כדי היתרונות של גידול של הילדים בקבוצה וקשר יותר הדוק איתם. מעניין אם יש אי אילו שהם מחקרים שיספרו על אחוזי אופטימיות, אמפאתיות, אחריותיות, פשיעה וכולי, שמשווים בין מבוגרים שנולדו וגדלו בקומונות, קיבוצים, עיירות קטנות או שפשוט גדלו שנים בתנועת נוער עם ערכים סוציאליים כמו הנוער העובד, או השמו"ץ. מעניין גם לבדוק את המדדים האלו פשוט בקרב אנשים שלמדו בכיתות קטנות ואלו שלמדו בגדולות, וכולי. אני מאמין שכמה מקוראותי, שעסקו (וחלקן עוסקות) בפדגוגיה ו/או קרימינולוגיה יוכלו לתת יותר פרטים ולמקד אותי לראות אם אני צודק או לא.

אני מאמין שהניתוק החברתי (כולם עסוקים, כל אחד בביתו הפרטי ואין זמן לחברים) גורר את הניתוק הרגשי ורגש האחריות הציבורית, את האדישות לצרותיהם של אחרים והגברת החרדתיות לצרות האישיות. הפיצויים הרגשיים שלנו כבר עברו למדפים בקניון כמו בארצות הברית, ואני חושד שכל זה מסביר גם את העליה ההמתמדת והבלתי ניתנת לערעור באחוזי האנשים הדכאוניים שבחברה. לא פסיכיאטר אחד ולא שניים כבר יצאו ואמרו שהמוח האנושי פשוט לא "תוכנן" אבולוציונית להתמודד עם החיים האורבניים, הבדלניים שאנחנו בוחרים לעצמינו, והרבה מהצרות של האנשים הרגילים שמוצאים את עצמם מחפשים פרוזאק או מריחואנה כדי להתמודד עם החיים פשוט לא מופיעים בחברות עם לכידות שבטית או משפחתית יותר גבוהה. בלי הרגשת שייכות למשפחה, לחמולה, לעיר, למדינה, לעם… אנשים ימשיכו לנהוג באדישות לצרות של אחרים, של הטבע, ויטפחו מעגלי כאב הולכים וקטנים, עד שלא תהיה יותר חברה אנושית ראויה להצלה :( אנחנו צריכים להבין את זה ולא לוותר לעצמנו על מה שהמוח והגנטיקה שלנו דורשים – קרבה אנושית. לא רשתות פייסבוק אלא אנשים אמיתיים. אנשי הפרסום הצליחו למכור לנו סימולציות (וסימולאקרות…) של כל דחף נפשי, פיסי ורגשי, ואנחנו נכנעים לזה בלי להרגיש שמה שבאמת חסר, לא יקנה אף פעם הכסף.

קיימות 5: חופש התוכנה

בדרך אל "התמונה הקטנה" של המשמעות של "קיימות ברמה האישית", הקדשתי כמה הצצות בסדרת הפוסטים הזו להסתכלות על התמונה הגדולה והתמונה המאוד גדולה. אני מתחיל להצטמצם (אבל לא לפי הסדר). הפוסט הזה הוא על "תמונה בינונית" ומדבר על עוד מקום מאוד קשור ומאוד נוגע לליבי, וזה חופש התוכנה.

לפני כ6 שנים ביקר בארץ ריצ'ארד סטולמן בפעם האחרונה. בין הדילוגים הבינלאומיים הוא נאלץ לקחת טיסת לילה שהיתה מנחיתה אותו שלוש שעות לפני שהיה צריך להופיע על הבמה באולם סמולארש ביום שפשוף אגו של יב"מ ישראל. כל מי שמכיר את האירועים שהחברה הזו מרימה ואת פאר האולם המדובר, מבין שהכנס השיווקי הזה לא היה בדיוק סוג הארועים שסטולמן חוצה בשבילם אוקיאנוסים. אבל לפעמים הוא יודע להיות פראקטי, כי את הביקור הזה הוא לא בזבז על הרצאה קטנה, הוא נסע גם לרמאללה ודיבר עם פעילים ממגוון ארגונים על גדר ההפרדה ועל מערכת החינוך ברשות הפלסטינית.

סטולמן הוא פעיל חופש להגדרתו, והוא נותן את תרומתו היותר בולטת בעולם התוכנה כי בזה הוא מפורסם ובזה הוא מבין, אבל אם תפתחו את העמוד האישי שלו תמצאו גם התייחסויות להרבה נושאים אחרים, ולא מעט פוליטיקה, ובהחלט גם הרבה נגד התנהגות ישראל בשטחים. אני גם לא מתפלא לגלות בדף שלו שהוא תומך במפלגה הירוקה האמריקנית. הצורך שלו בתוכנה חופשית לא בא מתוך אהבת הקוד, אלה מתוך שנאת האי-צדק, והוא שמח להסביר את זה למי שרק ישאל. בדרך החוצה מישראל במקרה יצא לנו אז לטוס ביחד לברצלונה (אני לטיול, והוא לכנס FSF אירופה) ויצא לי לבלות איתו כשלוש שעות בשיחה (את השאר הוא כמובן העדיף לישון), והוא חלק איתי את החששות שלו שלישראל הוא לא יחזור בקרוב כי הוא ראה כבר יותר מדי פעילי שלום כמותו נכנסים לרשימת החסומים לכניסה לישראל. אינני יודע אם זה המצב, אני רק יודע שהוא לא הגיע לבקר כאן מאז. עוד התכתבתי איתו לגבי משרד החינוך הפלסטיני אבל לצערי לא קיבלתי מהם תשובות לדואל ששלחתי אליהם.

התמונה הגדולה של קיימות כמו שציירתי אותה בקווים גסים בפוסטים הקודמים, באה בעיני בצורה ברורה בצמוד לראית עולם פוליטית-חברתית. מרגע שהתחלתי לחקור את הנושא הוא מאוד התחבר לי לפעילות האישית שלי למען חופש מידע וחופש תוכנה. אני לא חושב שיש בכך בושה, אבל כשניסיתי לפנות ליושבי הפלאנט בנושא של עזרה חברתית, קיבלתי הזהרה נמרצת והופניתי לפוסט הבהרה לגבי תכנים בפלאנט שאין קשורים לתוכנה חופשית. אני חייב לתקן אם ככה – זה אולי לא קשור לקוד פתוח, אבל זה בהחלט קשור לתוכנה חופשית.

אם תקפוץ עכשיו מאן דהיא ותתריע לי ש"זה היינו הך", אני חייב להבהיר אחת ולתמיד – קוד פתוח הוא כלי הכרחי אבל לא מספיק למימוש חזון של עולם חופשי (כולל תוכנה חופשית), בדיוק באותה צורה שבחירות חשאיות ושוויוניות הן כלי הכרחי אבל לא מספיק לדמוקרטיה. אני לא אריב איתכם אם תגידו לי שלהגיד "גנולינוקס" זה מגוחך, אבל אני מבקש שתעצרו לחשוב על הדבר הגדול. תוכנה ומידע חופשיים יהיו הלבנים ההכרחיות לבניית העתיד שלנו על כדוה"א בהרפתקאות שעוד נכונות לנו בעתיד של רבע המאה הקרובה. לכן אני מוטרד ממצבה של הויקיפדיה הישראלית ופעילות התוכנה החופשית בארץ, וגם מטריד אותי כש"קמליון" מחליטים להקים כנס "במקרה" ביום הקבוע השנתי של "אוגוסט פנגווין", אבל לא מוכנים לשתף פעולה עם א"פ אם יקום אחד (והבנתי שהשנה באמת לא ברור כבר אם יתקיים או לא). אם היתה פה קהילה אמיתית, לא היו נותנים לשטות שכזו לקרות.

לפני חודש, כשדורון אופק כתב על השאלה אם יש או אין אוגוסט פינגווין, הוא דילג על פרט או שניים שדיסקסתי בצד עם רם און באותה פגישה (והבטחתי להמשיך עם מיטל טלפונית אבל {תירוץ משעשע כלשהוא} שגרם לזה שהחתול אכל לי את {כלי תקשורת כלשהוא} ואז כמובן קרה {שקר כלשהוא}). ספציפית בישיבה, אחרי 10 דקות דיון בנושא חולצת הכנס, העליתי את השאלה של נחיצות החולצה כהנחה לא מובנת מאליה. – "מה זאת אומרת? אבל חייבים חולצה! אנשים באים בשביל החולצה!". ואני כמעט רציתי להתחיל לבכות. הרי צרכנות ו"מגיע לי" הם לא ערכים של עולם התוכנה החופשית, זה עולם שמנסה לעודד יוזמה אישית ותרומה והשתתפות – לא דברים שבולטים בקהילה הישראלית לצערי. יש לי כבר כמה וכמה חולצות מכנסים קודמים, הערתי, והן לא עולות עלי. גם צוות המארגנים נתקע כל שנה עם עודף או חולצות בגדלים הלא נכונים, או (כמובן) חוסרים. הצעתי למיטל שבמקום חולצות, ישימו קובץ עיצוב גראפי בפורמט פתוח, ויתנו לאנשים לייצר לעצמם חולצה – להוריד, לערוך כראות נפשם, ולשלוח את העיצוב שלהם לחנות הדפסת החולצות האהובה עליהם. אולי אפילו נקבע עם כמה חנויות על מחיר ואיכות מסוימים. אני לא רוצה להיות בררן יותר מזה, אבל אני חושב שמאוד יהיה לי נחמד לדעת שגם לא יהיה מדובר בחולצות מאוד זולות שיקרעו אחרי חודשיים, ואני מאוד אשמח אם גם יהיה לנו איזה מושג שהבד לא יוצר תוך ניצול ילדים למשל, או משהו בעייתי אחר. נכון שכתבתי פה שצריך לעודד תעשיה מקומית, אבל בארץ אין יותר מתפרות, ו(אני מקווה) לא מגדלים כותנה כי אין לנו מים, ו(לצערי) לא מייצרים גם בדים מלאכותיים מתוצרי הלוואי של בז"ן.

בכלל, כנס תוכנה חופשית, מן הראוי לו שימומש כאי-כנס, צורת התנהלות שמאוד תואמת את רוח הבזאר ומשרה אווירת קהילה ושבט, כמו שתוכלו לראות ב{הרצאה כלשהיא של סת' גודין על שבטים}. אני מקווה שלשם שינוי השנה נוכל לעשות כנס יותר ירוק, לא נתבייש לדבר על דמוקרטיה וקיימות, כי זה מתחבר בהחלט לחופש מידע ותוכנה חופשית (ואם תבקשו אני אכתוב ביתר פירוט על החיבור, ואשמח גם לתת על זה הרצאה באוגוסט פינגווין…)

תגובות אוטומטיות

שני חברים שלחו לי בשבוע שעבר בהפרש של 30 דקות בקושי את הלינק לעצומה – החמרת הענישה למתעללים בבעלי חיים. אתר עצומה הוא כלי נחמד לאסוף הרבה שמות של אנשים ולמחות על תופעות שקורות בארץ. לא חסרות בעיות אמיתיות וחשובות – שנים של קסאמים בדרום, שליש מהילדים מתחת קו עוני, בעלי חיים ברחובות, אלימות משפחה, אלימות בכביש, אלימות מילולית, שחיתויות, ועוד הרבה רעות חולות שזקוקות לטיפול. מעניין מה הם הדברים שצפים שם, מי הם האנשים שמריצים את העצומות, למה הם בוחרים את מספר היעד שהם בוחרים, ומה עושים עם כל השמות שלנו כשהם מסיימים את האיסוף.

חתמתי את שמי, והוספתי הערה על כך שנכון שהעונשים לא מספיק חמורים, אבל האנשים שמבצעים את ההתעללויות האלו הם אנשים עם בעיות שדורשות שיקום ולא רק ענישה. אם יש משהו שקריאה בעיתונים, צפיה בדוקומנטרים (וכמובן סרטי כלא וסדרות) מלמדת אותנו, זה שמהכלא אנשים יוצאים לרוב יותר אלימים, ולפחות למדו שם כמה טריקים שלא הכירו קודם או אולי ניסו גם סמים שלא הכירו קודם.

אחרי שלחצתי על כפתור השליחה וראיתי כמה מהתגובות האחרות שנוספו לחתימות, החלטתי לטייל אחורה ולראות מה אגלה. עם 15 חתימות לעמוד טיילתי אחורה כ-60 מסכים (חשבון מהיר אומר עברתי על 900-1000 חתימות, לפחות שעתיים-שלוש אחורה), והנה דברים לציון:

  • את חתימות שני החברים ששלחו לי את הלינק לא מצאתי. גם לא את אלו של בנות זוגם שרגישות כמוהם לנושאי בע"ח.
  • שם העצומה בURL הוא orly75, ולכן ציפיתי למצוא אורלי חתומה בראש העצומה, אבל האורלי הראשונה חתומה ללא שם משפחה רק בעמוד החתימות השני. הצצה חוזרת בתיאור העצומה (שהחלה בבקשת 10,000 חתימות ואז 20,000 ועכשיו 50,000) מראה שאורלי לא טורחת להזדהות, היא רק מציעה לכל מי שרק רוצה לשלוח לינק לעצומה לכלל חברי הכנסת. יופי. יעיל.
  • מתוך כ-1000 החתימות עליהן עברתי היו רובן חסרות הערות, מיעוטן התייחסו ורק אחת(!) נוספת קראה כמוני לשיקום.
  • הקריאה האחרת לשיקום היתה של בת-חן קובלר מגבעת עדה. לא מכיר אותה אבל בגוגל יש רק אחת כזו, ונראה שהיא אכן מהתחום של ריפוי באמנות. גבעת עדה באופן כללי נראה לי הפך להיות מרכז של אנשים ירוקים, מכמות ההקשרים ששם המקום המתוק הזה עלי לי בהם בשנים האחרונות (דיסקליימר, יש לי שם ידידה טובה, וגם היא בעניני כלבים וחתולים וטבע, אין לי ספק שהיא מכירה את אותה בת-חן, לא שאלתי…)
  • מאות אנשים טרחו לציין בין אם בשפה עילגת או גבוהה שלמתעללים בבע"ח מגיע עונש מוות, או עינויים שווי ערך למה שהם העבירו את החיות. אחרים ציינו שהעונש צריך להיות שווה ערך לזה על פגיעה בבני אדם כי "חיות הן בנות משפחה שוות ערך".
  • בעמוד הבית של האתר, רוב העצומות מתייחסות לדברים שטותיים בהרבה.
  • בעמוד ה"הצלחות" סופרים מפעילי האתר את החזרת מפורסתם אחד לתכנית ריאליטי שהדיחה אותו, את גירוש יונית לוי מהמרקע (הצלחה כבירה, אין ספק, בכמה רבדים עובדים פה האירוניה והסרקאזם?), וכמה אחרות שכן חשובות אבל אני תוהה מה היה חלקו של האתר בהזזת גלגלי השיניים (צמצום חגיגות הששים או ביטול סגירת ההוספיס וכולי)
  • בשקט בצד, די מיותמת יושבת העצומה נגד החוק הביומטרי, ובעצם יש שתיים, אבל אין לה עיניים חמודות או נצנוץ סלבריטאי אז אין לה חותמים.

המסקנה שלי היא שעמשראל אולי אוהב להזדעק אבל לא להפעיל את הראש או התחת. אני עובד עם חברים להבין מה אפשר לשנות בגישה הזו, ויש לנו רעיונות. אני מקווה לעדכן כשיהיה לי מה להגיד כבקורת בונה ולא רק כבקורת שוללת. בינתיים שימו לב לפני שאתם מגיבים וחותמים לריק, למי אתם מסייעים ולמי אולי אתם מפריעים לעשות את העבודה הנכונה. כנ"ל העברה אוטומטית של לינקים, כרגיל (וכאן הלינק המתבקש ל"לא רלוונטי").