התדמית של עולם התכנה החופשית על פרשת דרכים

תוכנה חופשית היא דבר נפלא. אני מאוהב ברעיון כבר כ־28 שנה מאז גרקתי אותו לראשונה. ארגנתי קהילות ואירועים להפצת ידע על ואודות חופש התוכנה, ואי אפשר לזרוק היום אבן באף ענף כלכלי בלי להתקל בתוכנה חופשית רצה איפשהוא על שרת, עמדת חיוב כרטיסים בסופר וכמובן שכל האינטרנט וכל כיס מריצים תוכנות חופשיות למכביר. אין סטארטאפ שמתחיל היום בשוק וממציא לבד את כל הגלגלים, אם זה בתוכנה, ביולוגיה או כל תחום הנדסי, אתה תלוי בתוכנה, אם זה באסטרונומיה או מכונות CNC, תוכנה חופשית היא לפעמים החנות היחידה לשאוב ממנה את הכלים הדרושים למקצוע. מצד אחד אין להתעלם, ומהצד השני אין מנוס מלהשתמש. ההתנחלות הזו בלבבות וברשימות התלות של תוכנות היא חרב פיפיות, ובחודשים האחרונים אנחנו רואים כמה צרות שמאיימות על עתיד הקהילה.

אולי המכה הכי גדולה למוצר תוכנה היא נטישה שתוביל ל"רקבון ביטים". תוכנה שלא מתעדכנת לא מקבלת תכונות חדשות אבל גם לא נסתמות בה פרצות שמתגלות. אם יש לה עדיין משתמשים אז דברים ישברו, ובכל פעם שמשהו בעולם התוכנה החופשית נשבר ומשפיע על production של חברות מסחריות, התדמית נפגעת. לאחרונה אני רואה כמה ארועים שבאו ברצף:

  • חזרתו של RMS להנהלת המוסד לתוכנה החופשית הבאישה את המוסד בעיני רבים, והחלה נטישה מדודה אבל מורגשת של תורמים (אני בינהם) ופרויקטים בולטים, חלקם עמודי תווך של פרויקט GNU.
  • מוצרים כמו טראוויס ו־Docker שפתאום אינם בחינם יותר לפרויקטים רבים של תוכנה חופשית בשל שינוי מדיניול – מצב ×–×” שובר הפצה של תוכנה חופשית קיימת, ועלול לגרום לאותם מוצרים לאבד משתמשים ותדמית. במקרה של טראוויס ×–×” אומר שהרבה פרויקטים של תוכנה חופשית יאלצו לעשות בדיקות שכבר היתה להם אוטומציה בצורה ידנית או להתחיל לשכתב מחדש תהליכים כדי לעבוד מול כלי אחר, או להנטש ולהפוך לעוד גופה ללא עדכונים.
  • מפתחים כמו מארק סקוויירז שהחליטו על "שברו את הכלים ולא משחקים" בצורה שיורה לעצמו ולכל הקהילה ברגל ומערערת מאוד את בטחון המשתמשים. היו עוד לפניו אבל הספריות שלו הן מרכזיות ובולטות.
  • חורים אדירים שהתגלו בשנים האחרונות בכלים מרכזיים ונפוצים, כגון Log4Shell, Heartbleed, Shellshock ואחרים.
  • יש פרויקטים שנטשו או השאירו בבלגן פרויקטים ישנים אצל גיטהאב כשמיקרוסופט קנתה אותה, אבל ×–×” כנראה מיעוט.

תזוזה קטנה ועוד אחת, מתי נענועי הסירה יהפכו אותה? הפחד שלי היא לולאת משוב ענקית שבה פתאום חברות יפחדו להשתמש במוצרים חופשיים או לתרום להם, מה שיגרום לאיבוד רוח מהמפרשים של מפתחים מתנדבים. בנקודות כאלו כדאי לזכור שהמתנדבים לא ממש מקבלים הרבה גב, חלקם אפילו לא יודעים איך לשווק את הפרויקט או לקבל תרומות גם אם ירגישו שנכון להם לבקש. המקרים של מפתחים כמו מארק סקוויירס מדאיגים אותי מאוד: בוקר אחד קם אדם ואומר לעצמו שלא משלמים לו מספיק אז הוא יתקע לכולם מקל בגלגלים (אני אפילו לא יודע אם הייתה דרך למישהו לשלם לו לפני שהתחיל להשתולל). בתגובה לא בלתי מוצדקת נחסמו לו חשבונות אצל גיטהאב ו־pypi. יש לי כמה דברים לומר למפתחים שהחליטו לפרסם קוד ברישיון פתוח – ראשית ציינו בצורה ברורה מה תנאי הרשיון (אי ציון רישיון ברור מטילה עליכם את האחריות אם למשתמשים נדפק משהו, וברירת המחדל איננה "נחלת הכלל"), ושנית היו מוכנים שיהיו לכם הרבה משתמשים מסחריים. אם לא מקובל עליכם, אל תירו לעצמכם ברגל, פצלו את הפרויקט לגרסא פתוחה ואחת סגורה בתשלום או כל דרך אחרת. לדחוף קוד ששובר את הספריה שלכם מבטיח גם נטישה של משתמשים וגם איבוד האמון בכם לעתיד, וכמובן פותח פחת לתביעות משפטיות אם הרישיון שלכם לא מצוין נכון.

ורק כדי להיות ברור: יש המון חדשות טובות בקהילה הזו, הפחד שלי הוא מהתדמית בעיני משתמשים מסחריים, שהפכו לחשובים מאוד בתהליך הפיתוח של כלים קטנים לפעמים. הקרנל של לינוקס ופרוייקטים מסביבו עדיין חיים ותוססים ושיפורים קורים השכם והערב.

ומה הפתרון? אין לי תשובה. גם ככה הרשת שלנו הפכה בעשורים האחרונים לריכוזית מדי. כל הקוד העדכני בגיטהאב. כל הידע הטכני בסטאק אוברפלו. הרשת החופשית שהתאהבתי בה כמעט כבר לא קיימת, כשכל הידע והתקשורת קורים בין הכתלים של 10 חברות (אני נדיב) ולא בעשרות אלפי אתרים מבוזרים. אם מחר גיטהאב משנה תנאי רשיון, או סטאק אוברפלו פושטת רגל זו מכה רצינית מאוד לקהילת המשתמשים. אני למשל מחזיק בבית תלתפסת שכל הידע של קהילת המשתמשים שלה היה בגוגל פלוס, ויום אחד פשוט הוסר בלי יכולת לגבותו כראוי, ורק אחוז קטן ממנו שוחזר אח"כ לאתר עצמאי אחר.

מוזמנים לתת את דעתכם ופתרונותיכם פה בתגובות, רק אל תתחילו למכור לי בלוקצ'יין. דברים ישימים בלבד 🙂

קצת טכנו-אופטימיזם לאיזון

יש ימים שבהם אני עוסק בעניני פרטיות אלקטרונית, ×–×” קל מדי ליפול לבור של פראנויה ולודיזם, במובן של פחד מפיתוחים טכנולוגיים בידיים הלא נכונות. אורוול פחד מהשלב ×”×–×” בפיתוח הטכנולוגיה, והעולם שדמיין ב"1984" ×”×™×” קודר ומדכא (תרתי משמע). מצד שני צ'ארלי סטרוס מצייר עולם מאוד עצוב לעמים שיצאו נגד טכנולוגיות (למרות שזו סאטירה פוליטית יותר מאשר עתידנות של ממש) בספרו "סינגולאריטי סקאי". ספר שנוגע בכל טרנד ורעיון טראנסהומניסטי ולא תמיד בצורה מחמיאה. מול רואי שחורות שונים גם קורי דוקטורוב ניסה להפיח קצת אופטימיות בספר "אח קטן" שהזכרתי פה לא פעם, על הדרך שבה נער מצליח להמלט ממנגנוני בטחון מהירים מדי על ההדק של מדינת המעקב אליה התדרדרה ארה"ב – אבל עושה זאת ×¢"×™ רתימת הטכנולוגיה לטובתו. האופטימיזם של דוקטורוב הוא שטכנולוגיה כאן משמשת נגדנו אבל גם בידינו, ולכן כדאי לכולנו להכיר אותה טוב ולהשתמש בה לטובתינו.

קורי, אם עוד לא טחנתי לכם עליו מספיק פה בבלוג, הוא מהדוברים הנמרצים והבולטים לגבי רפורמת הקופירייט הדרושה כדי לשחרר את המין האנושי לנקוט ביצירתיות הדרושה לו כדי להתקדם ולהלחם על קיומו. אחד הנושאים שמרגשים אותו בשנים האחרונות הוא הדפסה תלת מימדית ושימוש מחודש בטכנולוגיות, ולצד זה להבין את ההשלכות של היכולת לחלוק חפצים פיסיים ולהעתיק אותם כמעט בקלות שבה אנו מעתיקים היום מידע, ומה זה יעשה לחוקי הקניין. כהרגלו הוא "חוזה את ההווה" בספרו Makers. הנושא הפך כנראה למשהו מדבק במשפחתו, כיוון שאישתו, אליס טיילור שעד כה התפרסמה בתור מעצבת משחקי מחשב מוכשרת ומצליחה, הקימה עכשיו סטארטאפ שמתמקד במשחקים שניתן להדפיס בתלת מימד. כמה כוח יש בידיים של אדם שיכול להדפיס לעצמו חלקי פלאסטיק, מזון, מתכת ואפילו איברים להשתלות? בסיפוריו "Printcrime", "אחרי המצור" ואחרים קורי חוקר את ההשלכות על התרבות, הכלכלה, היצירתיות ועוד. גם ב"סינגולריטי סקאיי" יש תיאור יפהפה של "מכונות קרן השפע" שמשחררות אנשים מתלות ביצרנים וזמינות חלקים, ואפילו מפיקות את חומרי הגלם מהסביבה בצורה חכמה.

קורי דוקטורוב על טכנולוגיה ואנרכיה:

לאור כל הפחד מניצול לרעה שלצד ההתרגשות מהעתיד לבוא, לפעמים נחמד לקרוא חדשות ודעות חיוביות בתחום. למשל מרגש לקרוא שבהמשך לפרויקט TOR, ממשלת ארה"ב מפתחת עוד תוכנות וחומרה כדי להביא את מהפכת המידע המקוונת לארצות שעל אזרחיהן מוטל איפול מידע וידע. תמיד טוב לראות ממשלות עושות גם טוב למען האינטרנט ומשתמשיו ולא רק אודפות אותו ככלי לצנזורה וניטור בטחוני ומסחרי.

לבסוף, אני מצרף פה (ברשיון CC) תרגום שלי למאמר "טכנו-אופטימיזם" מאת קורי דוקטורוב:

"האם אתה אופטימי או פסימי לגבי העתיד?" אני נשאל לעיתים קרובות, עד שהכנתי תשובה בשלוף: "כדי להיות אקטיביסט, אתה חייב להיות שניהם: פסימי מספיק כדי להאמין שהדברים יתדרדרו לרעה אם יניחו להם ללא ביקורת, אופטימי מספיק כדי להאמין שאם תפעל, ניתן למנוע את הרע ביותר."

אבל יש כאן יותר. קראו לי לא פעם טכנו-אוטופיסט. אני לא יודע לגבי זה, אבל אני מוכן לקבל בהכנעה "טכנו-אופטימיסט". טכנו-אופטימיזם היא אידאולוגיה שמגלמת את הפסימיזם והאופטימיזם שלעיל: הדאגה שטכנולוגיה יכולה לשמש כדי להפוך את העולם לגרוע יותר, התקווה שאפשר לכוון אותה כדי לשפר את העולם.

כדי להבין טכנו-אופטימיזם, זה מועיל להסתכל על תנועת התוכנה החופשית, שהאידאולוגיה והאקטיביזם שלה הולידו את מערכת ההפעלה GNU/Linux, מערכת ההפעלה הניידת אנדרואיד, דפדפני פיירפוקס וכרום, יוניקס BSD שחי מתחת למערכת ההפעלה של ה-MacOS X, שרת הווב אפאצ'י ועוד הרבה שרותי ווב, דואל וטכנולוגיות שונות אחרות. תוכנה חופשית היא טכנולוגיה שנועדה להיות מובנת, ניתנת לשינוי, שיפור והפצה ע"י משתמשיה. יש המון מוטיבציות לתרומה לתוכנה חופשית/פתוחה, אבל שורשי התנועה הם בדואליות הזו של פסימיזם/אופטימיזם: פסימיות די הצורך כדי להאמין שטכנולוגיות סגורות וקנייניות יזכו לאישור הקהל הרחב שלא מעריך נכונה את הסכנות במורד הדרך (נעילה לספק, איבוד פרטיות, איבוד מידע כשטכנולוגיות קנייניות מתייתמות); אופטימיות די הצורך כדי להאמין שגרעין של תוכניתנים ומשתמשים יכולים ליצור ביחד אלטרנטיבות מלוטשות ולזכות בתמיכה עבורן ע"י שידגימו את עליונותם ויעזרו לאנשים להבין את הסיכונים שבמערכות סגורות.

בעוד כמה אקטיביסטים של תוכנה חופשית חולמים אולי על עולם ללא תוכנה קנינית, החתירה אחרי אידאולוגית חופש התוכנה היא באופן כללי מועילה יותר מאשר המטרה שלה; כמו טכנולוגיסטים טובים, הם רואים את טכנולוגיה הקנינית כבאג, ובאגים אי אפשר בהכרח לחסל. זה פשוט לא אפשרי לחסל את כל הבאגים, אז תוכניתנים עוקבים, מבודדים ומצמצמים באגים במקום זה. קחו לדוגמא את מערכת ההפעלה אובונטו, מהדורה מאוד פופולארית של גנו/לינוקס. הבאג הראשון במערכת מעקב הבאגים שלהם הוא:

"תיאור הבאג: למיקרוסופט יש את נתח השוק השולט במחשבים שולחניים חדשים. זה באג, שאותו אובונטו מעוצבת לפתור".

"תוכנה לא חופשית מעכבת חדשנות בתעשית מערכות המידע, מגבילה את הגישה למערכות מידע לחלק קטן בלבד מאוכלוסית העולם ומגבילה את יכולתם של מפתחי תוכנה לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, ברמה העולמית. הבאג הזה ניכר לאורכה ורוחבה של תעשיית המחשבים האישיים"

הבאג הזה "פתוח" (כלומר, עדיין לא נפתר בצורה מספקת) מאז 2004 ואני אופתע אם הוא יסגר בעתיד הקרוב. למרות זאת כל גרסא של אובונטו התקדמה במפורש לצימצום הנזק העולה מהמשך קיום הבאג, על ידי שהם מציעים מערכת הפעלה שקל לעבור אליה ממוצריה של מיקרוסופט, עם קיצורי מקלדת דומים ותוכנות מובנות, אך ללא הנעילות וההגבלות. באג מספר 1 של אובונטו לא יפתר ע"י מוצר אלא ע"י תהליך.

הלך הרוח התוכניתני הזה הוא המפתח להסנת הדואליות הפסימית/אופטימית. בתור טכנו-אופטימיסט, נגע לליבי לראות את התפקיד שהרשתות מילאו בעזרה לפעילים באירן, מצריים, לוב, בחריין ואוטוקראטיות מזרח תיכוניות אחרות לתיאום בינאישי. אבל בתור טכנו-פסימיסט, נחרדתי לראות את הפעילים משתמשים במערכות בלתי בטיחותיות ולא מתאימות כגון פייסבוק, שהופכות את עבודת השילטונות לקלה בהאזנה, ניתוח ופירוק המבנה של ארגוני הפעילים.

אלו לא חדשות. הנוחיות של רשתות חברתיות בלתי-ידידותיות-לפרטיות מאז פרנדסטר ועד פייסבוק הפכה אותן לפלאטפורמות מפתות לשימוש בארגון מטרות אקטיביזם. אלו מביננו שאכפת להם מאיכות כלי הניהול של המטרות, התריעו נגד השימוש ברשתות האלו כל הזמן, בהצלחה בינונית. אבל הבאג מספר 1 עדיין פתוח – אקטיביסטים, ואפילו אלו המלומדים בטכנולוגיה שאמורים לדעת יותר טוב – עדיין שולחים ידם לטכנולוגיות קנייניות, בלתי מוצפנות, עוינות פרטיות, מטיעונים של אי הנוחות של השימוש באלטרנטיבות.

ויש להם נקודה חשובה: כרגע קשה יותר להתראגן למען מטרה בלי להשתמש בטכנולוגיה ידידותית למעקב מאשר לפתוח דף קבוצה בפייסבוק. על כתפי הטכנו-אופטימיסטים נופלות שתי משימות: ראשית לשפר את האלטרנטיבות, ושנית לשפר את ההבנה הציבורית של הסיכונים שבשימוש בכלים לא מתאימים בסביבות עוינות. יש הקשרים של סיכון גבוה – משטרים מדכאים וצמאי דם – שבהם ממש עדיף לא לפעול מאשר לסכן פעילים בשימוש בכלים שיקלו על משטרות חשאיות לעשות את עבודתן האיומה.

וכאן טמון ההבדל בין "פעיל טכנולוגיה" לבין "פעיל שמשתמש בטכנולוגיה" – הראשון מתעדף כלים שבטוחים למשתמשים, והשני מתעדף כלים שישיגו מטרה אקטיביסטית כלשהיא. הטריק לפעילי טכנולוגיה הוא לעזור לפעילים-משתמשי-הטכנולוגיה להעריך את הסיכונים הנסתרים ולסייע להם למצוא את הכלים הטובים יותר. כלומר להיות פסימיסטיים ואופטימיסטיים: ללא שת"פ מומחים, פעילים עלולים לסכן את עצמם עם בחירות פחותות בטכנולוגיה; אבל עם שת"פ, פעילים יוכלו להשתמש בטכנולוגיה כדי לתמרן טוב יותר מהאוטוקרטים, הרודנים והבריונים.

השימוש של אוטוקראטים בטכנולוגיה נגד ההתקוממויות במזה"ת היתה צלצול מעורר לקבוצה גדולה של פעילי טכנולוגיה וגם לפעילים משתמשי טכנולוגיה. בעודי כותב את הטור (5/2011), הרשת רוחשת פעילים מודעי-פרטיות הבונים כלי התארגנות ששומרים על אנונימיות, שימלאו את הפער כאשר ממשלות ימשכו את הרשת מהשקע, שמונעים האזנה ונלחמים במידע מטעה. הטובות שבטכנולוגיות האלו יהיו פתוחות וחופשיות, כך שכשלים במתודולוגיות שלהם יוכלו להיות מזוהים ומתוקנים מוקדם דרך ביקורת רחבה. בינתיים, אנחנו הטכנו-אופטימיסטים נמשיך ונלחם נגד באג מספר 1, נבקש מעמיתינו להסתכל מעבר לנוחיות המיידית של פייסבוק, על הסיכונים ארוכי הטווח של שימת חירותינו בידיים של אינטרסים פרטיים שמעולם לא הבטיחו לשמור עליה, ושלהן אסור לנו להאמין גם אם יבטיחו.

בהמשך לדיון על אי-שוויון

בתגובות לפוסט מהשבוע שעבר התחלתי לענות לעומר, אבל זה התארך למשהו ששווה פוסט נפרד.

כדי להבהיר – אני מאמין במדיניות רווחה (לא סעד!), ולא אכפת לי אם תקראו לזה סוציאל-דמוקרטיה, כלכלה חברתית או מה שלא ×™×”×™×”. אני מאמין שיש בהחלט הרבה מקום ל"יד-מאוד-לא-נעלמה" שתסדיר בשוק הגבלים עסקיים, תקנים, השקעות ומסחר. חלק מזה על ידי מיסוי מדורג פרוגרסיבי שיפגע ביכולת לגדול מהר מדי, ואם אפשר למצוא מדד חברתי, הייתי מחפש איך להגביל צמיחה לפי המדד ×”×–×” – צמיחה רק למי שמראה שצמיחתו עוזרת ולא פוגעת בבריאות החברתית ואיכות החיים במדינה. אני לא מדבר על "להגביל" בצורה החותכת שאתה מנסה לצייר את ×–×”, אז אני מקווה שתרד איתי אל קרקע המציאות.

אני לא מחוקק, לא כלכלן ולא מחזיק מעצמי בקיא גם באידאולוגיה, היסטוריה ומחקרים עכשויים, אבל זה פשוט נראה לי צודק. אני אשמח לפתוח על זה פה דיון כדי להחכים.

חוץ מהמרעיש הנוכחי בתקשורת (שלא פיתחתי עליו דיעה עדיין), יש כמה חוקים בארץ שמנסים לעשות משהו בכיוון. כאמור אני לא עוקב אחריהם לצערי (חוסר פנאי, שוב) אז אני לא בטוח עד כמה הם נאכפים והאם המטרה מושגת, אבל אני יכול לחשוב על חוקים והגבלות כמו מס על רווחי הון או מסחר ב"מוצרים כלכליים" שיוכל להגביל השתוללות (כמו זו שהובילה לקריסת מגדלי ההלוואות בארה"ב). חוקים שיגבילו את המשכורת של מנהלים וסמנכ"לים לפי יחס למשכורות כלל החברה המנוהלת. פטור ממיסים לפי תרומות לקהילה, לפי תקנים שיוגדרו ויעודכנו בהצבעות ישירות על ידי תושבי קהילות/ערים/מועצות או חברי קבוצות מיעוטים/נכים וכולי.

דוגמא נוספת להגבלות עסקיות שכולנו מכירים היא ההיטלים שהפילה אירופה על מיקרוסופט. בהתחלה ×”×™×” את הקנס המגוחך של כמה מליוני דולרים על כל יום שבו אקספלורר מגיע ארוז עם מערכת ההפעלה. הבדיחה האחרונה – כל עותק WIN7 או ויסטה (נדמה לי) חייב להציג למשתמש מסך בחירת דפדפן (מתוך IE-שואש-אופרה-ספארי ועוד משהו), בסדר אקראי. חוכמולוגים שהריצו בדיקות סטאטיסטיות (10K הרצות אני חושב) גילו שלא אקראי ולא בטיח. מיקרוסופט עד כדי כך לא סומכת על חוזק המותג שלה שהיא ככל הנראה דחפה בקוד העדפה להופעת IE במקומות מסוימים ברשימה שעל המסך ולא באחרים. פשוט פסיכי. למה לא להגיד בפשטות שאין יותר פטנטים על תוכנה ושרשיון תוכנה הופך אחרי 10 שנים אוטומטית לGPL או אפילו סוג של CC-BY-NC או משהו. אתם יודעים מה, אולי לא צריך אפילו שקוד המקור ישוחרר אוטומטית. אני אשמח אם WORD 97 ו- WIN2K ישוחררו חינם לפי החוק האירופי, במקום ההתברברות על ההגבלים שמיקרוסופט תחויב להם.

והנה כאן טמונה בעיה שעליה העירו לי. אני אשמח לחוק שמגביל למשרדי ממשלה את אחוז ההוצאות על תוכנה קניינית או תוצרת חו"ל. מה שיקדם תוכנה חופשית ו/או תוצרת הארץ וכולם מרוויחים (כולל הדמוקרטיה). מצד שני הייתי מעדיף שהממשלה תעדיף לעבוד ×›×›×” גם בלי שזה ×™×”×™×” מכוח חוק. האם ×–×” צודק יותר? אני מקווה שתסכימו שכן. האם ×–×” יקרה בלי חוק? בחלום בלילה…

כי בישראל האידאליזם לחוד והמציאות לחוד. לא רק בכלכלה, גם בזכויות אדם. הנה הרוח הגבית שישראל נותנת לארה"ב: מה שטוב לפלסטינים שלנו טוב לאזרחים, ומה שטוב לאזרחים שלנו טוב לחשודים המיידיים של האמריקנים. בארה"ב האפרטהייד הרבה יותר מתון מאשר בישראל, ובישראל הוא יותר מתון ממה שהוא היה בדרום אפריקה, אבל זה עצוב שאנחנו בכלל על הסקאלה הזו.

אנחנו כבר מזמן לא אור לגויים, וזה בדיוק המקום שבו אני חוזר לשאלה של הסיכוי של החלום הציונות ההומניסטית להתגשם אי פעם. מישהו אגב שם לב שהיום היה יום הרצל? אני במקרה לגמרי שמעתי על זה בגל"צ בצהרים. מישהו קרא פה בכלל את אלטנוילאנד? דפדפתי בו, הוא מחכה לי על המדף, אבל הוא נראה היום אוטופי יותר מתמיד.

עבדות –> חירות

עברתי אתמול בחנות מחשבים ובצד נח ארגז קופסאות חלונות 7 עם סיסמאות עליו שאמורות להמחיש עד כמה מרגש לשדרג. שופופו:
* סולר –> סולארי
* אנציקלופדיה –> ויקיפדיה
* איילון –> כביש 6
* שכחתי (מישהו?)

מלבד ×–×” שאיילון הוא כביש יחסית חדש ולא ×”×›×™ פקוק וכביש שש עולה יותר ופקוק רק טיפה פחות, שלושת ההקבלות האחרות הן מצחיקות ברמה. לצערי כרגע שכחתי אחת אבל היא היתה מגוחכת כמו אחיותיה להדגמת השדרוג של חלונות 7. בואו ונראה מה אומרת ההקבלה…

ויסטה היתה שמן מגעיל שצריך לשאוב מהאדמה בצורה שלפעמים מזהמת את הסביבה בצורה איומה, דורסת זכויות אדם בעולם השלישי, ובסוף השימוש בה מזהם את הסביבה. חלונות 7 היא משאב חופשי שכל אחד יכול לרתום לצרכיו, אם יש לו מספיק כסף לציוד הדרוש.

ויסטה הייתה מוסד עתיק של ידע אוניברסיטאי, מתעדכנת לעיתים רחוקות, הופכת לאחרונה ללא רלוונטית כמו אחותה "מיקרוסופט אנכרטה". לעומתה חלונות 7 היא חלופתה החינמית, ברוח חופש התוכנה והביטוי יכול כל אחד לשפר את התוכן (או לשתול בו טעויות בכוונה או בטעות).

כשאזכר מה היה הסלוגן הנוסף אני אשלים, אבל הבנתם את הרעיון. פוסט 950 שמח לי וחג שמח לכם!

סוף סוף, התנ"ך חופשי!

לפני כמה שנים המקור היחידי לתנ"ך מנוקד ומוטעם היה את מכון ממרה אבל ברשיון מגביל שהטריד אנשים בקהילה החופשית ואני בינהם. היום נתקלתי במקרה בעובדה המרעננת שלצד פירושים כמו רש"י התנ"ך מופיע במלואו בויקיטקסט שבתורו מובא מתוך האתר הזה, שמחלק את כל התנ"ך המוקלד ללא הגבלות רשיון (ברשות הכלל) ואם תרצו להוריד ולהתקין את השרת שעליו הוא רץ עם תכניו, התוכנה כוללת חלקים GPL, חלקים CC-by-nc ואולי רשיונות אחרים, עדיין, חופשיים למדי.

כדי לצפות בטקסט האתר ממליץ על פרנק ריהל של פרויקט קולמוס הפתוח ליוניקס:
וְגַ֗ם עִירָא֙ הַיָּ֣אִרִ֔י הָיָ֥ה כֹהֵ֖ן לְדָוִֽד (שמוליק ב', כ':26)

ההמלצה למשתמשי מאק הוא פונט "רעננה" (אינני יודע מה הרשיון):
עִירָא֙ הַיִּתְרִ֔י גָּרֵ֖ב הַיִּתְרִֽי (שמוליק ב', כ"ג:38)

ואילו לחלונות אפשר לבחור בין Ezra SIL (ברשיון פתוח תואם OSD ואפילו DFSG!):
שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תְּאוֹמֵ֣י צְבִיָּ֑ה הָרוֹעִ֖ים בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים (שיר השירים, ד':5)

ובין SBL Hebrew המעוצב יותר מודרני, מרנדר טעמים יותר יפה אך מופץ ברשיון חינם לשימושים בלתי מסחריים בלבד של SBL:
חֶ֚לֶץ הַפַּלְטִ֔י עִירָ֥א בֶן־עִקֵּ֖שׁ הַתְּקוֹעִֽי (שמוליק ב', כ"ג:26)

לבדיקות נוספות של רינדור, אנא פנו אל העמוד הזה.

קוריוז לגבי הציטוט האחרון – התראיינתי פעם לעבודה אצל ירושלמי בשם עירא פלטי, שנקרא על שם אותו הפסוק. המענין הוא שאביו, ד"ר פלטי, ×”×™×” המיילד שיילד אותי. עירא פלטי גדול ממני בכמה שנים, אבל לאמי לא ×”×™×” מושג כשבחרה לי את השם וגילתה את ×–×” רק מאוחר יותר. מה הסיכוי?

הפוסט הזה מוקדש לשפות הנכחדות יום-יום מסביב לעולם, השבוע נפטרו דובריה האחרונים של שפת הבו באיי אנדמן.

למה לא אייפאד

כולם מדברים על הטמפון החדש מאפפל, אבל אני לא מבין למה. חוץ מעשר שעות סוללה ומסך IPS איכותי הוא IPOD מגודל. הוא לא מריץ מערכת הפעלה נורמאלית, אפליקציות עדיין לא רואות דאטה משותף(?!) ובאופן כללי עדיף במחיר הזה לקנות נטבוק. אני והיטלר מעוצבנים.