תגית: מחאה

פורסם ב

הרביצו לי אז מותר לי להחזיר

יש כמה תפיסות בהתנהגות האנושית שבחברה הישראלית מחזיקים בהן כאמיתות כאילו אין מחר. בזה אני מתכוון לכך שאם נעצור ונחשוב, כמו שעשו לפני אלפי שנים פילוסופים יווניים בכתב ולך תדע לפני כמה אלפי שנים הרעיונות כבר הופרכו בעל פה, אבל אנחנו עדיין לא ממש מחנכים אותן לעצמנו או לדור הבא. זה עלה לי שלשום כשראיתי שמסעדנים הפכו את פתיחת המסעדות בתשעה באב לאיזו מדיניות התרסה גאה "מול הצד השני". זה נראה כל כך ילדותי שבא לבכות. ראשית – הקו המבדיל בין המחנות פה אפור ורחב, וממש לא עובר בגבול "דתיים-חילוניים" בצורה כל כך ברורה, אז את הזעם אתם מכוונים לציבור הלא נכון.

לבטל זה קל. לעשות ריקליים, חילון ומודרניזציה זה עדיף מהמון בחינות.

שנית – אני רוצה להציע שיטת פעולה אחרת. תחשבו רגע שסגירה בתשעה באב איננה פעולה דתית. יש ליום הזה משמעות חברתית הומניסטית ואפילו הוליסטית. צאו רגע מההסתכלות הצרה של האבל על חורבן בנין שלא מעניין אותנו. אנחנו מציינים ביום הזה גם מרחץ דמים שמחק אחוזים ניכרים מהעם (רבע? חצי? אני מתבייש לומר ששכחתי את שיעורי ההיסטוריה), כך שזה יום השואה המקורי בצורה מסוימת. מעבר לזה שזה סיפור על היהודים ספציפית, זה גם מסר אוניברסלי נגד שנאה ופיצול עם למחנות. אני לא חושב שיש הסכמה על מה הכוונה ב"שנאת חינם" בטקסט הקדום אבל זה די בוודאות קשור לשנאה מיותרת שעולה יותר ברכוש וחיים להוציא אותה בוויכוחים ואלימות מאשר לנסות ולשבת לפתור אותה. אני רואה בזה יום עם מסר הומניסטי חשוב של סובלנות וסבלנות, כמו שאני מציין בפסח חירויות אזרח וזכויות אדם בלי קשר לאגדות מקראיות אינפטיליות על יציאת מצריים. אפשר היה לעשות את זה אחרת לגמרי, להפוך את היום הזה ליום יהודי חילוני חשוב ולעשות לפונדמנטליסטים בית ספר במה זה להיות יהודי, עם עגלה מלאה לא פחות משלהם.

זה בדיוק סוג הדברים שייתנו ליהדות חילונית מודרנית לגיטימציה בעיני השמרניים ויאפשרו חיים משותפים כעם אחד, אם בישראל ואם בעולם.

והאם זה עובד? הנה מה שלמדתי משנים של הטפה לתוכנה חופשית. כשמיקרוסופט הייתה נתקלת בתחרות היא הייתה תוקפת, כמה שנים אחר כך למדו את הטכניקה של אימוץ והרחבה עד השמדה, בסוף הם משתלבים, קצת כמו שאמר גנדי – מתעלמים, נלחמים ובסוף מצטרפים. במובן מסוים לאמץ את היום הזה ולצקת בו תכנים הומניסטיים חילוניים זה יותר חזק ומועיל בעיני מאשר מלחמת "דווקא" ילדותית. זה גם "להתנחל להם בתאריך", אבל בדרך לצקת תוכן בעגלה שלנו. ריקליים וחילון. כמו שאמרתי, זה win-win.

לא "חינם"

השנאה לא "בחינם" מהבחינה של חוסר בסיס היסטורי או משהו. יש פה משבר מאוד אמיתי בין הגדרות. כל מי שמתאר את המדינה כיצור עם שתי רגליים, אחת דמוקרטית ואחת יהודית (ציטוט של יאיא גולן) משלה את עצמו. יצור כזה הוא מפלצת "פרנקנשטיינית" א־סימטרית ולא יציבה בנפשה. יותר מדי סתירות פנימיות. אפשר ללכת אולי 60-70 שנה ולהתעלם מהפער העצום בין השתיים אבל הנה בסוף זה מתפוצץ. במדינה יהודית אין כמעט מקום לדמוקרטיה, את זה אנחנו שומעים בבירור מ־75 שנים ויותר של ציטוטים מרבנים ואפולוגטים. במדינה דמוקרטית אמתית לא היו קורים כיבוש ודיכוי, לא צריך לראות מצב שנטל השירות הצבאי לא נופל שווה מבחינה דמוגרפית, זכויות אדם היו נשמרות לכולם. המצב היום הוא פשוט הזוי. סתם לדוגמא הפרשן הפוליטי מהבולטים והמוערכים בתקשורת נולד בישראל אבל ללא אזרחות וזכות הצבעה, היה צריך ללמד את עצמו בבגרותו עברית כדי להשתלב וזה עוד גרם לו לחיכוכים עם משפחה וחברים. איזו מין חברה אנחנו מקימים פה?

הרגש הבסיסי לא זר לי. כשהייתי ילד לעגו לי בבית הספר שאני חזיר כי באטליז של סבא שלי מוכרים חזיר. אני בתור הגנה\נקמה הייתי מגיע עם סנדוויץ' ענק מלחמניית צמה עם פרוסות ענקיות של שינקן פורצות מכל הצדדים ומנופף בו בהתרסה, והבריונים היו בורחים ביללות "איייכס" ולא מתקרבים אלי כמה שעות. הדווקאיות הזו של ילד "שונה" בירושלים מוכרת לי יפה. אם זה החילוני בעיר מסורתית, השמוצניק בעיר ימנית, ולהפך – הילד מעין כרם בבית ספר בשכונת שיכוני בטון. תערובת שבחלק מהמדדים אני יוצא גבוה או נמוך יותר, אבל לא ממש שייך וצריך להלחם על לגיטימציה חברתית ותחושת שייכות. לצערי חלק מהמציקנים היו שכנים וחברים מגן הילדים שנסחפו עם האנרגיות והצטרפו למלגלגים, גם אלו שההורים שלהם קנו שינקן אצל סבא שלי נהנו להצטרף לחבורה שקראה לי חזיר, ואז זה כבר הגיע לזריקת ביצים על הבית, וההורים נזכרו להתערב.

אז לילדים אפשר לסלוח ואפשר לחנך, אבל מה לעשות כשמבוגרים מתנהגים ככה? אלון עידן בטור שגיליתי רק היום פירק את סלפי הניצחון המאני של חברי הקואליציה אחרי ביטול עילת הסבירות והשווה אותו לאירוע הדריסה באיילון כמה שעות אחרי (הנה לינק ללא מנויים). שמחה לאיד, זו בדיוק שנאת חינם.

סלפי קבוצתי של ניסים ואטורי עם שר המשפטים לוין וחברי קואליציה אחרים בשמחה לעגנית על העברת השינוי הכוחני בחוק יסוד: השפיטה.

לסיום אני מצרף פה סרטון מערוץ היוטיוב שלי. לרב הנושא הוא עטים נובעים ודיו, אבל בערב אחרי שעבר בכנסת סירוס חוק יסוד:השפיטה הרגשתי שאני רוצה ליצור סרטון קטן שפשוט לא ראיתי באף מקום אחר: דיאגרמה פשוטה שתראה מה היא דמוקרטיה אידאלית וכמה התרחקנו ממנה עד עכשיו. זה מעין שיעור אזרחות קצרצר של 18 דקות שאילתרתי עם עט וניר (וכתב היד המכוער שלי) מול המצלמה. יש לי המון אי דיוקים היסטוריים אבל רציתי לפשט ולקצר כי ידעתי שאחרת אני אתמרח על שעה שלמה. קיבלתי על זה משובים די טובים, אמרו לי שזה שווה הפצה, אפילו איבדתי בגלל הסרטון עוקב אחד ונוספו לי שניים. אני אפילו לא מביע פה דעה קיצונית (הפוסט הקודם בבלוג נכנס לזה טיפה יותר) אלא רק הסתכלות ניטרלית ברובה ואפילו זה הצליח לעצבן מישהו. אבל אלו החיים עצמם. הערוץ שלי די אסקפיסטי אבל אני עדיין קיים במציאות.

פורסם ב

על הזכות לזהות עמומה

לקוראי הותיקים אין פה כל חדש. אני רק מרכז לפוסט אחד את סיפור תמונת רשיון הנהיגה שלי בעקבות הפוסט של עידוק מהיום, כשגיליתי שקצת קשה למצוא את הפוסט המקורי עם הסרטון.

כולנו עושים טעויות מחוסר ידיעה. אני מודה שבפעם האחרונה שהארכתי את הויזה לארה"ב (שנת 2000 אני חושב), למרות היסוס מעוצבן, נתתי לבסוף את טביעות אצבעותי (לא זוכר אם 4, 5 או כל 10 האצבעות) לשגרירות ארה"ב בתל אביב. הן נוספו למאגר שכבר רצות שמועות שבחלקו דלף כיוון שמשתפים אותו עם עשרות גורמי ממשלה אחרים (לא רק פדרליים), ומי יודע – אולי נוצל לרעה. זה היה לפני 15 שנה. אי שם לפני כ7 שנים, התחיל להופיע על המכ"ם שלי הנושא של זיהוי ביומטרי והצורך להתנגד לחקיקה שקודמה כקטר דיזל ע"י ח"כ שטרית. לפני 5 שנים עשיתי תרגילים מקוריים אחרים כדי להתחמק מהמאגר הביומטרי של משרד התחבורה, על כך הפוסט הזה. היום אני משתדל להיות אפילו יותר זהיר, ב"עידן פוסט סנואודן", כמו שמכנים אותו בתקשורת.

מזה כמעט 20 שנה התמונות של הרשיונות אינן תמונות מחנות צילום שקונים ומביאים בכיס, כידוע לכם, אלא רשימת מקומות מורשים של משרד הרישוי, חלקם בחניות צילום או אופטיקה, הפועלים תחת רשיון ופיקוח מופרט של חברות כגון מרמנת, אחד הספקים המעושרים. אם יש שירות מופרט, הקבלן הזה (ועוד כמה דומים לו) יעמדו מתחת לחלון המשרד הממשלתי עם כפפת בייסבול ויתפסו אותו. כך הם מפעילים היום את הקורסים לנהיגה מונעת, את עמדות הצילום לרשיון, עמדות הנפקת רשיונות ההנפקה הבינלאומיים (למשל בסניפים של איסתא) ואף את מערך בחינות התיאוריה, וזה רק במשרד התחבורה. למעשה אני לא יודע אם יש שירות של משרד התחבורה מול האזרח שמרמנת לא מעורבת בו היום או תחליף אותו בקרוב.

במסגרת ריכוז המידע של הפעילים נגד מאגר משרד הפנים גילינו שלא מעט ידיים ממששות את מאגר התמונות של משרד הרישוי. למשל, תמונת הרשיון קופצת מול עיני הפקיד במשרד הפנים כשתמסרו לו/לה את מספר הת"ז אם היא חדשה יותר מהתמונה של משרד הפנים. למעשה המאגר מוזכר מספר פעמים בניירת בלמ"סית של משרד ראש הממשלה בגאווה כדוגמא ראויה של איסוף מידע ביומטרי, לקראת ההקמה העתידית של מאגר לכלל האוכלוסיה. לא, משרד התחבורה מתעקש לציין שאין ולא היה שימוש ביומטרי בתמונות, למעשה הם נשבעים ביקר להם שהמאגר לא ביומטרי בעליל, למרות שבמסמכים מצוין שהתמונות באיכות ביומטרית. להדיוטות: תמונה באיכות ביומטרית משמעו שהצילום באיכות טובה לדגימה ביומטרית להשוואה עתידית. הפנים מוארים בצורה אחידה ולא בצל, המבט קדימה ולא בזווית, העיניים גלויות, והרזולוציה כמובן גבוהה. לא ברור אם יש הוראות מיוחדות לגבי לבוש או היעדרו. כל זה מאפשר למשל למרמנת לזהות שאתם אלו שהתייצבתם לשיעורי נהיגה מונעת ולמבחן שבסוף הקורס ולא מישהו בשמכם. כל מי שעבר כזה בשנים האחרונות אולי שם לב שמצלמים את פניו בכניסה לכיתות הלימוד של הקורס, אתם מוזמנים לעשות אחד ועוד אחד. משרד הפנים לא מפעיל פונקציות ביומטריות על המאגר אבל אולי מרמנת כן. המאגר אם כך בידי משרד התחבורה, אבל גם משרד הפנים וגם מרמנת וגם לך-תדע-מי, ולכן למשרד התחבורה אין באמת שליטה אם אחד הגורמים האחרים שקיבלו לידם עותק מפעילים עליו אלגוריתמים שכאלו. ליתר בטחון הם מפגינים פרצופים נפגעים מאוד כשרומזים להם על זה.

מעשה שהיה ב-2009. בעודנו נלחמים בחקיקה המחטפית של המאגר הביומטרי של משרד הפנים בכנסת, התקרב קץ תוקף רשיון הנהיגה שלי. כיוון שמראה משתנה (קרי, המידע הביומטרי מאבד את איכותו אם לא נדגם כל כמה שנים) נקראתי להצטלם מחדש. אם לא אצטלם – כך משרד הרישוי – אאבד את הרשיון ואת הזכות לחדש אותו. למעשה, אצטרך להוציא רשיון חדש כולל כל לימודי ומבחני הנהיגה שאמור לעבור תלמיד תיכון. את הבעיה החלטתי לתקוף בשני מסלולים. הראשון היה לשלוח בקשת חופש המידע לגבי טיבו של מאגר התמונות, השימוש בהם ולמי מותרת הגישה, תהליך שלקח יותר משנה וחצי ופורט בהרחבה פה בבלוג. השני היה להתנזר מגילוח, משל הייתי שמשון הגיבור, במשך מספר חודשים עד יום הצילום, כדי לטשטש מה שיותר פרטים בצילום או סתם לא להיות דומה לעצמי עד כמה שאפשר. ברור היה לי שאקט כזה לא באמת ימנע מהפקת פרמטרים ביומטריים מהתמונה אבל רציתי מחאה. התוצאה – עם מסגרת משקפיים אקראית אצל האופטיקאי (כולל תגי המחיר) שתסתיר את הגבות, פרצוף עקום במיוחד, פזילה בעיניים, לסת משוכה לשמאל וכל הא-סימטריות שהצלחתי לגייס בלי להכאיב לעצמי. קינחתי עם מחאת אורוול קטנה על המצח, הנה התוצאה:

רישיון בפיש-איי

אנשים חשבו ששאבתי השראה מהפסטפארי האוסטרי הזה, אבל האמת היא שאת הסיפור שלו הכרתי רק מאוחר יותר. מי שאולי קצת השפיעו היו הצמד חמד האלו. ניתן גם "לדפוק" את האלגוריתמים של זיהוי הפנים בשיטות של איפור משונה, אבל החלטתי לעצור בזה. למי שעוד לא ראה את התיעוד, שיהיה לכן בהנאה:

עוד על פרטיות בעידן המודרני, הציצו על ההרצאה הזו של עידוק, ויוטיוב כמובן מלא בעוד תופינים, גם מוזיקליים.

העיקר, כל עוד המאגר הניסיוני הזה אינו חובה (כרגע לפחות עד אפריל 2016 כמדומני) מומלץ לא להתנדב לתיעוד ביומטרי. התעקשו על תעודות מהסוג הישן. אנחנו מאוד בעד קדמה ותעודות חכמות, אבל המאגר הוא מסוכן, ועד שאפשר יהיה לקבל תעודות חכמות ללא מאגר, אל תסכימו ללחצים של משרד הפנים!

פורסם ב

לא מחצרץ מספיק לעצמי

כן, אומרים מחצצר וזה בכלל ביטוי באנגלית, אבל הפואנטה שאני לא חזק בקידום עצמי. לפני שבועיים נתתי הרצאה חביבה באייקון (סוכות 2012, הנושא היה תגליות) וזרקתי לינק לזרם האינסופי של G+ וטוויטר, אבל אני חושב ששם זה טבע. כשהסתכלתי על זה, אני בעצם מופיע כבר בלא מעט סרטונים בטיוב אבל אף אחד מהם לא בערוץ האישי שלי, אז הלכתי וליקטתי אותם לרשימה. יש כאן שתי הרצאות ספקניות, שני פאנלים שהשתתפתי בהם, הרצאה אחת מאוגוסט פנגווין, פרויקט מחאה אנטיביומטרית אחד שעשיתי עם ערן ורד, ושלל ראיונות שניהלתי בערוץ של חדשות קריקטור זצ"ל. אני לא ייצרתי הרבה חומר לבלוג בשנה האחרונה, אז הנה מנת יתר אודיו-ויזואלית לאיזון. מקווה שתהנו. אשמח למשוב על איכויותיי כמרצה 🙂

פורסם ב

מצלמות ריגול ברחובות תל אביב

כבר הוכח שהן אינן עובדות בלונדון (שם התחילו לכסות את העיר במצלמות שיטור עוד ב-1965), וכבר ראינו כמה צריך היה לעוות את הסטטיסטיקה כדי שניסוי "עיר ללא אלימות" יעבור באילת כ"הצלחה". עכשיו הפרויקט מגיע לעו ערים, והנה גם לפתחה של עריית תל אביב.

הערב עיר לכולנו מצביעה אי אמון בקואליציה של עיריית תל אביב. קואליציה שמשום מה עדיין כוללת חברים של מרצ, למרות שהיא מדכאת בברוטליות את המחאה ולא מקדמת אף אחד מהנושאים של חינוך, רווחה ודיור שעלו בה. הערב אותה קואליציה הולכת גם לדון בתקצוב התקנת מצלמות ריגול ברחבי העיר. עו"ד יהונתן קלינגר כתב לחברי המועצה את המכתב שבהמשך.


מצלמת ריגול, ככר הבימה. תמונה של אייל איתקוביץ'

חברי מועצה יקרים שלום רב,

שמי יהונתן קלינגר, אני תושב העיר ועורך דין; אני פונה אליכם בדאגה כיוון שהיום, במהלך ישיבת המועצה, תתבקשו לאשר תקציב של מיליוני שקלים לצורך הצבת מצלמות במרחב הציבורי כחלק מיישום חוק העזר העירוני להסדרת הבטחון. חשוב לי לכתוב לכם כי בעקבות דיון שנערך לפני כחודש ומחצה בכנסת הוחלט להקפיא הצבת מצלמות ברשויות המקומיות עד לאחר הסדרת העניין בחוק והוצאת נהלים מסודרים לשימוש במצלמות שימנעו פגיעה בפרטיות התושבים ובמיוחד פגיעה בקטינים.

ההצבעה היום בעד העברת התקציב, וזאת לפני שהועברו נהלים מסודרים, משמעה מתן צ'ק פתוח לעובדי העירייה לפגוע בפרטיות התושבים והינה פעולה שעומדת בסתירה מוחלטת להנחיות הכנסת בנושא. אני קורא לכם היום, לפני שהעניין יהא מאוחר מדי, לא להצביע בעד.

לאחרונה, בעקבות דיון ארוך בכנסת, הכין משרד המשפטים מסמך המפרט את הבעיות בהצבת מצלמות אלו, כולל בעיה של העדר סמכות; בין היתר, קבע משרד המשפטי כי "‫השאלה האם ראוי ורצוי "להפריט" את הסמכויות המיועדות לטיפול בבעיות אלה, ולהעבירן‬ ‫מטיפול המשטרה לגורמים נוספים, כגון הרשויות המקומיות היא בעיה נכבדת וקשה,‬ ‫החורגת בהרבה מגבולות מסמך זה. מפאת קוצר היריעה, די אם נדגיש בשלב זה שבדומה‬ ‫להפרטת השימוש בכוח, גם הפרטת השימוש באמצעי הפוגע באופן חמור בפרטיות – איננה‬ ‫עניין של מה בכך והשלכותיה על חירויות האדם עשויות להיות עמוקות ונרחבות.‬"

כמו כן, דרש משרד המשפטים כי בטרם תתקבל החלטה כלשהיא על הצבת מצלמות, יש לערוך דיון ציבורי מקיף, ובדיקה משמעותית "בטרם קבלת ההחלטה על עצם השימוש במצלמה יש לערוך תסקיר של‬ ‫השלכות השימוש במצלמה על זכויות הציבור, ובמיוחד על הזכות לפרטיות; ככל שתחום‬ ‫הכיסוי רחב יותר, והיקף האנשים המושפעים צפוי להיות גדול יותר – כך צריכה להיות‬ ‫הבדיקה המכינה עמוקה ומקיפה יותר‬". כך, בכל הנוגע לקטינים, הבהיר משרד המשפטים כי "‫תשומת לב מיוחדת יש להקדיש גם לשימוש במצלמות מעקב במקומות בהם נוהגים‬ ‫להתכנס ילדים, כגון מוסדות חינוך או מתנ"סים. בהיעדר הסמכה מפורשת לפי חוק להפעלת‬ ‫המצלמה, ספק אם ניתן להסתפק ביידוע פסיבי של הילדים המצולמים באמצעות שלטי‬ ‫אזהרה, כבסיס להכשרת המצלמה: שהרי בעיקרון ילדים אינם כשירים לביצוע פעולות‬ ‫משפטיות כדוגמת מתן הסכמה )ולו מכללא( לפגיעה בפרטיותם."

ניתן לקרוא את המסמך המלא של משרד המשפטים בעמוד האינטרנט http://www.justice.gov.il/MOJHeb/ILITA/HaganatHapratiyut/MeidaMerashamDB/cctvopinion.htm

בעקבות מסמך זה, ערכה ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת דיון אשר בו נקבע כי תוקפא תכנית הצבת המצלמות וזאת עד לחקיקה מסודרת. בהודעה לעיתונות אשר פרסמה חברת הכנסת רונית תירוש, יושבת ראש הועדה, הוחלט כי:

"משרד המשפטים יכין הצעת חוק שבו יוגדרו תכליות מותרות לשימוש בצילום במרחב הציבורי. כמן כן הצעת החוק תעגן את חובת יידוע הציבור על הצבת מצלמות.  הרשות למשפטים, טכנולוגיה ומידע תפיץ את הגדרת "מאגר מידע", לרשויות השונות. משרד הפנים ינחה משפטית את הרשויות המקומיות, באשר לסטנדרטים הנדרשים להצבת מצלמות. כמו כן, יחייבו את הרשויות ברישום במאגר המידע".

ההודעה לעיתונות:
http://portal.knesset.gov.il/Com13mada/he-IL/Messages/02-05-2012a.htm

כלומר, הצבעתכם היום בעד אישור הצבת מצלמות בטרם יועבר חוק המסדיר את הנושא, ובטרם יוצאו הנחיות מסודרות, לא רק שתפגע באזרחים אלא תגרום למצב בו ההחלטה תסתור במפורש הנחיות של הרשות המחוקקת. אני קורא לכם היום להתנגד להצעה ולא להעביר סכומים וזאת עד שיועברו ההנחיות המסודרות לעיונכם, כך שתוכלו לבדוק שהכסף אותו אתם מעבירים לטובת הפרויקט אכן עומד בהוראות החוק ושומר על פרטיות הציבור במידה הראויה.

עותק ממכתבי זה נשלח לחברת הכנסת רונית תירוש, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, וכן אתר עבודה שחורה.

בברכה,
יהונתן י. קלינגר, עו"ד.

פורסם ב

תנו לסבתא לנצח

בחודשים האחרונים נחשפתי לכל כך הרבה סיפורים של הזנחה, ניצול ואי צדק. אני לא מדבר אפילו על סיפורים שנחשפו בעקבות או לצד המחאה החברתית, אלא סתם סיפורים שקורים לחברים ובני משפחה. כיוון שסבא שלי התדרדר למצב סיעודי יצא לי לשמוע לא מעט על צרות של בתי אבות ולראות בעצמי את הבעיות בבית האבות שלו. על המכשולים הבירוקרטיים שמוצבים בדרכה של אמא שלי כדי לקבל עזרה פינאנסית שמגיעה לה מקופת החולים וביטוחים אחרים שנועדו בדיוק למצבים האלו. אין דבר שהכסף לא פותר, אבל בשביל זה צריך פנאי וראש צלול כדי למלא טפסים, ולנצח בקרב הסבלנות עם רשויות וחברות ביטוח (מי לדעתכם יותר גרוע? אני עוד לא החלטתי).

שמחתי לגלות שיש גופים שעוזרים! לאחרונה זוגתי, שמבול הידיעות על בעיות של אי צדק גרם לה לנסות להקים מאגר בנושא "מהו צדק חברתי", התנדבה לעזור לשורדת שואה אחת במאבקה להשיג זכויות המגיעות לה בחוק, וכך הגיעה אל עמותת "אביב לניצולי שואה". חבורת אנשים מקסימים, חבורת עורכות דין שהחליטו שיש לעשות את המקסימום כדי להגיע לכל שריד שואה, לסייע איפה שעוד נדרש או ליידע אותם כשנפתחות מני קצבאות אירופיות.

לדוגמא, כרגע הם מחפשים שורדים שחיו ועבדו בגטאות, כדי לעזור להם להגש טפסי בקשה. מכירים שורד שואה שעבר תקופה בגטו? אפילו ילד בן 5 או 6 שעבד אולי בניקיון או צחצוח נעליים או עזר לאבא בחנות? גשו עוד היום ומלאו את הטפסים, תוכלו להשיג להם 2000 אירו, אבל אל תחכו, כי חייבים להגיש את הבקשה לפני 2012. העמותה בדיוק חידשה את האתר שלה, בתקווה שיהיה יותר קל למצוא שם את המידע והטפסים, והם מאוד ישמחו אם נעזור להם להפיץ את הידיעה. אייטמים אפילו התפרסמו כבר ב-J14 ואתרים אחרים. אני מקווה שכל בלוגר וצייצן שקוראים פה את הפוסט יפיצו הלאה את הענין בעוד אתר או מדיום אחד נוסף לפחות! תבורכו!

עדכון, אני מצרף גם את הפרסום לעיתונות:

הושק האתר המחודש של עמותת אביב לניצולי השואה – כל הזכויות, המסמכים וההסברים הנדרשים למיצוי זכויות והטבות.

האם ידעתם שניצולי שואה שעבדו בגטו ללא כפיה זכאים להגיש בקשה לקבלת 2000 אירו מקרן הגטאות הגרמנית, וזאת עד ליום  31.12.2011 בלבד?

שליש מניצולי השואה אינם ממצים את זכויותיהם על פי החוק, וזאת בשל חוסר מודעות לנושא.

עמותת אביב לניצולי שואה מפיצה את הידע על הזכויות ומסייעת לניצולי שואה במיצוי זכויותיהם על פי התוכניות והחוקים הקיימים כיום במדינת ישראל , וזאת ללא כל תשלום מצדם. למעלה מ-80 מיליון שקל הועברו לניצולים בזכות פועלה של העמותה ומצבם הכלכלי של אלפי ניצולי שואה השתנה לטובה.

ייתכן שמול דלת ביתך חי ניצול שואה.. ואין לו את הידע והכוחות הנדרשים למיצוי זכויותיו.

כדי להגיע לכל ניצול שואה לפני שיהיה מאוחר מדי, הניצולים זקוקים לך!

כל אחד יכול לעזור. להיכנס לאתר המחודש המפרט את כל זכויות הניצולים בצורה ברורה, לצפות בסרטוני הזכויות באתר, ליידע את הניצולים על זכויותיהם, להתייעץ עם אנשי המקצוע של העמותה בכל שאלה שעולה, להוריד מהמחשב טופסי בקשה ולסייע לניצול השואה למלא ולשלוח.

אתר עמותת אביב לניצולי שואה http://avivshoa.co.il/

תא קולי: 072-2424404

פורסם ב

שרידי שואה ומלחמתם ברשויות

לי לשמחתי אין משפחה ניצולת שואה, או לפחות לא קרובים שעדיין בחיים. עדיין, הערב אני וזוגתי נשתדל לצאת להפגין למענם. לשרון יש אב ודודה ניצולי שואה. האב לא מצליח לקבל את הקצבאות המגיעות לו, למרות מאבק עיקש של שנים, לדודה בת ה-94 לא מגיע כלום כי עלתה לארץ מרומניה רק ב-66. נכון – אם שלטונות מדכאים מנעו ממך לעלות לארץ, פיספסת את הסיכוי לקבל את זכויותיך כשורד שואה. ההגיון צרוף. ברומניה קומוניסטית אתה נלחם במדינה. בישראל דמוקרטית, מדינה נלחמת בך.

לפני כמה חודשים יצא לה גם להכיר כמתנדבת שרידת שואה בת קרוב ל-80 שעדיין נאלצת לעבוד לפרנסתה, כי לא מכירים לה בנכויות ובעיות כרוניות שקרו לה כילדה בזמן השואה. כשילד חי במסתור 4 שנים ללא הורים, על "דיאטה" של מים וקמח תירס, ישארו לו צלקות לכל חייו, פיסיות ונפשיות. אבל עד 1981 לא הכירה ישראל בילדי שואה, רק במבוגרים. הכסף מגרמניה הגיע, אבל לא ברור על מי הוא מוצא. אותה קשישה קיבלה קצת אחוזי נכות, אבל לא מספיק בשביל קצבאות מוגדלות ולא מספיק בשביל טיפולים ראויים. שרון ליוותה אותה מביתה בפריפריה לבית המשפט בת"א, מסע שאחרת היה אורך כמעט 3 שעות בתחב"צ בשיא הקיץ, רק כדי לראות אותה עוברת השפלה מגעילה בבית המשפט. שופט שאולי אפילו קרוב לגילה של התובעת, גער בה על שאינה דואגת מספיק לענייניה, ורופא בית המשפט הסתכל עליה בלי לבדוק אותה יותר מאשר לבקש ממנה להרים יד ימין ויד שמאת מהצד השני של החדר ובכך פסל את האבחון של הרופאים שלה שהיו בתיק לפניו ולא ברור אם בכלל עיין בו. היחס הכללי היה כיחס לאדם המנסה לנצל את הממסד ולא כמי שזקוק להגנתו.

זו גם לא היתה הישיבה הראשונה בנושא. הישיבה הקודמת היתה ששה חודשים קודם לכן. אחרי שהגישה את כל התיק הרפואי שלה, אבחונים מעודכנים, ויתור סודיות רפואית וכל מה שצריך בישיבות מוקדמות, לא חשבה לרגע שתצטרך להביא עותקים נוספים של הכל לישיבה, ולכן נשלחה לביתה (שלוש שעות אוטובוס בכל כיוון) לעוד ששה חודשים כעונש על אי הכנת שיעורי הבית. אל זה השופט אולי כיוון כשטען שהיא "לא דואגת לעצמה". האם הוא באמת עיוור לעובדה שטרטור אנשים לא צעירים ולא בריאים כדי שיקבלו את המגיע להם בחוק היא אי הצדק והמכשול ל"דאגה לעצמם"? איך התקהו חושי המערכת עד כדי כך?

אז בואו היום להזדהות. ואם יש לכם פנאי להתנדב, יש מספר עומתות בארץ שמנסות לסייע לקשישים האלו להשיג את מעט הזכויות המגיעות להם מהרשות לניצולי שואה וגופים ממשלתיים קרי כתף וקשי עורף אחרים.

הערה מאוחרת – אל הפוסט הזה צורף בהתחלה הבאנר הזה מאתר J14 אבל החלטתי במחשבה שלישית להסיר אותו. הוא מאוד לא לעניין.