הדואר בא היום

קיבלתי עוד מעטפה מאיגוד האינטרנט, עוד נייר צבעוני ויקר שלא מכיל שום פריט מידע חשוב שלא ראיתי עד השבוע שעבר באתרם מלבד האישור לתהייתי אם המושבים יופיעו באתר ערוץ 2 (יופיעו גם יופיעו), והעובדה שיקרינו שם בגדול סרטי סטודנטים מבצלאל, וסרטונים נבחרים מיוטיוב. אממ…

המעטפה הבאה הזמינה אותי לקנות את Ardbeg Rollercoaster, שהוא ערבוב של חביות "נדירות" מעשר השנים המוצלחות ביותר של המזקקה מאז שנפתחו מחדש, ובהן זכו בפרס הויסקי הטוב בעולם שנתיים ברציפות! בכל בקבוק מעורבב דראם מעשר חביות מהשנים 1997-2006, המחיר 50 פאונד ועוד 20 משלוחה לישראל. ההגבלה היא 2 לכל חבר ועדה. מדגדג לי לקנות, אבל למי יש תקציב? ואח"×› עוד ידפקו לי מכס בארץ… אז אם מישהו מחזיק בכתובת אירופית ומוכן להביא לי לארץ במסלול הירוק, אני מודה לכם מראש 🙂

המעטפה הבאה מגיעה ללא שם שולח אבל מופיע עליה מספר תעודת הזהות שלי מבחוץ (למה?!) ויש בתוכה כרטיס פלאסטיק. שיקוף מהיר באור השמש המחטא גילה שזהו הרשיון החדש שלי, אני שומר את המעטפה סגורה כדי לפתוח אותה בדרמטיות לעיני מצלמתו של ערן.

המעטפה האחרונה מגיעה מלשכת מבקר משרד התחבורה ונציב תלונות הציבור שלו, כותבת לי בתאריך 2/2 כוכבה אפרתי, מזכירת המחלקה, כי (1)הרי היא מאשרת קבלת מכתבי מתאריך 19/1, (2) לצערם בשל עומס העבודה הרב תשובתם עלולה להתעכב (קריא: התעכבה), ולבסוף (3) עמי הסליחה. אני תוהה אם עלי לפנות שוב ולציין בכל פנייה 42007 ((לא, אינני צוחק, מספר הפניה שלי מרמז שג'יימס בונד מחפש את משמעות החיים, היקום והכל)) או לשבת ולחכות? המשך יבוא.

סינגל מאלט שקר כלשהוא

אתמול הייתי בנורמה ×’'ין, אחרי הפסקה ארוכה מדי לפה אבל קצרה מדי לכיס. המנות עדיין מצוינות, המחירים עדיין הוגנים, אני אתפנה להתרכז באלכוהול בקצרה. פתחתי בסטאוט של "יער המכשפות", המבשלה שמייצרת את הובגובלין – Wychwood. תאורטית זו אמורה להיות מבשלה בריטית אבל הבקבוק טען קנדית מקוובק. כל הבירות שלהם על שם יצורי יערות ומכשפות, הגובלינים מכוערים פחד והמכשפות כוסיות, ואתה חייב להטביע באלכוהול את נסיונות הפרשנות הפרוידיאנית לענין…
Hobgoblin beerclick for the full artwork
בעצם כשאתה לא שתוי הן לא נראות טוב כמו אתמול בלילה בחשכת הפאב (לחצו על הבקבוק). אני לקחתי את הבלאק וויץ' שמשמאל, סטאוט שהחברים שלי הגדירו ×›"קפה בוץ קר" (אני אמרתי פילטר) וכי הטעם "מהול בקולה שהוציאו לה את ×”×’×– והסוכר" – על ×–×” הסכמתי אבל התלוננתי שעדיין מתקתקה, אמרו לי שמאוד מרה. בקיצור חוסר הסכמה על הכל מלבד טעם הקפה המוזר, אבל לא מוגזם כמו הסטאוט של הגמל המרקד. אני נשאר לי עם גינס תודהרבהלכם.

אחורי ×–×” לקינוח דפדפה ×¢×™× ×™ התפריט האלכוהול מהדורה ×’' 2009 (אני לא צוחק, הם שומרים מעקב! אני תוהה אם אפשר לקבל מנוי הביתה) ומגלה בלי התעמקות שנמכר שם ויסקי מחבית האראן שיושנה בטבריה (בוקבקו בערך 250 בקבוקים, הביקורות לא היו משהו אז ויתרתי, 105 לכוס), ונתקלתי גם בסינגל מאלט שמעולם לא שמעתי עליו בשם קיירנלואיש. עכשיו, אני דיפדפתי בזמנו במדריך של ×’'קסון לא מעט, אבל שם מזקקה שכזה לא מצאתי. טעמנו ואני חייב להודות שלא מרשים יותר מסינגל אירי. יש קרמל פירותי עדין, מכנס מצא רמז ציפורן וגרידת תפוז שאני הסכמתי איתם חלקית, אבל סה"×› פשוט וחלק, אולי אפילו מסונן, כלום עם כלום. הבוקר חפירות קלות גילו לי שמדובר במאלט של מזקקת אינברגורדון שבעיקר מייצרת גריין ואפילו סינגל גריין, ולפני כמה שנים ייצרה גם כמה סדרות קטנות של סינגל מאלט. הטועמים לא מתלהבים, אבל הוא לא גרוע. יש לו טעם של ספייסייד למרות שהוא בהיילאנדס, הבקבוק מכוער, לא ברור מה ×–×” בדיוק ×›×™ הוא גם לא זול במיוחד, אבל סתמי למרות זאת. אני מניח שזה מה שקורה כשהעולם מת למאלט סקוטי – גם תוצרת זולה ולא מעניינת צומחת. בין הקללות שנשפכו עליו בתפוז ×”×™×” "סינגל שקר כלשהוא" שגנבתי לכותרת, ואחר באתר טעימות חו"לי אמר שהוא טועם כמו גלנמורנג'×™ מדולל בוודקה. לא מסכים אבל מבין את האכזבה. רשמו לפניכם "Cairnluish = עדין מדי לאוהבי סקוטש, אפילו מיותר, אבל לא נוראי כמו ×’'וני רד"

לעומתו שמחתי להזכר יום לפני בטאמנאבולין 35 שנה שנת 66 של מכנס, פירותי ושמח כרגיל (למרות שאולי ברח לו האלכוהול, מכנס, תחליף לו פקק!) ולעומתו ברוכלאדי PC6 שהיה לי מעניין יותר הפעם. מכת העשן הגסה של לפרואייג ביחד עם הטעם הצעיר של שעורה של מאלט שלא הספיק להתיישן מספיק. נהדר.

עוד נגד פטנטים: ביל לא מקבל צ'קים, יש לכם מזומן?

מיקרוסופט חושבים מאוד קטן אבל ביל גייטס עבר לחשוב מאוד בגדול, הוא רוצה להוציא פטנט על עצירת הוריקאנים ע"י קירור פני המים באוקיינוס וזאת ע"י שאיבת מים קרים עמוקים לפני השטח.

אני שואל את עצמי שוב מה טוב כאן בפטנט? משאבות יש להרבה חברות, אבל רק חברה אחת תהיה מורשית לשאוב מי עומק קרים ולעצור הוריקאנים? זאת אומרת שאם אובאמה לא ישלם לביל, ביל לא יעצור את ההוריקאן? או אולי הכוונה שאם ממשלת ארה"ב תעשה הסבה לכמה נושאות מטוסים ותתחיל לקרר את האוקיאנוס היא תחטוף תביעה מביל?

ואני חשבתי שהמיזנתרופ הפך לפילנתרופ

עדכון: הוריקנים מגיעים לאיילה, ימח שמו של ממציא ההתחממות הגלובלית! מזקקות הויסקי הטובות בעולם יושבות שם… אוקי, ביל! כמה אתה לוקח?

איפה הויסקי, איפה? (אלכוהול, וובשתיימאפס ותוכנה חופשית)

סורטר/היילנדר שאל אותי לפני שבוע איפה פוסטים חדשים בנושא ויסקי. האמת שכל עוד גיא סובל כרגע מכאבים אחרי שתיה ושי עסוק, לא נשאר לי הרבה עם מי לשתות (ואני לא שותה לבד) וכיון שאין לי קשרים בתעשיה, לא מזמינים אותי לשתות בבית השגריר…

אז אחוז ויסקי נמוך בדם גורם לכך שאני לא כותב עליו מספיק, לא גמרתי אפילו את סיפור הטיול מספטמבר שעבר, פארש שכמותי. אם ככה, אני קם ומנסה להוזיז משהו! כבר הרבה זמן דיברתי שאני רוצה להקים ויקי לענייני ויסקי, בינתיים גיא התייאש ופתח לבד עמוד בבלוג, ובמקום אחר גיליתי את אתר אלכופדיה עם אגף הויסקי שלו שבהתחלה לא אהבתי את תנאי השימוש שלו, אבל משיחה טובה עם בעל האתר אורי מגן, הבנתי שזה נבע מחוסר נסיון ולא מכוונה רעה, אז הצעתי לו עזרה לשפר את ניסוח וכוונות תנאי השימוש וההגנה על הפרטיות, ולהכריז כי כל תוכן האתר תחת CC-by-nc או אולי CC-by-nc-sa ואז ארגיש איתו הרבה יותר טוב. עדכונים יבואו.

אז נפתרה ×”"בעיה"? לא לגמרי. דיברתי עם הגברת הראשונה של הויסקי באינטרנט הישראלי והבנתי שיש עוד מה לעשות: ראשית האלכופדיה מיועדת יותר לריכוז מידע עובדתי (ויקיפדיה-סטייל), ועוד לא ברור אם יכנסו לשם בברכה דעות ורשמי טעימות אישיים. שנית, Islay רואה בחזונה דברים הרבה יותר מאורגנים וקלים לחיפוש חכם מאשר ויקי ואופיו האנארכיסטי, אנחנו רוצים לחפש פתרון שיאפשר לנו לבנות מאגר ציבורי של רשמי טעימות של אנשים, כאשר כל "כרטיס" במאגר יכיל את פרטי הבקבוק (מזקקה, שנה, הוצאה, וכולי), את שם הטועם, תאריך הטעימה (אם חוזרים למאלט אחרי שנים ומגלים משהו אחר, חשוב לציין, ושווה גם לשמור טעימות ישנות), התרשמות כללית בכתב, ציון בארבע קטגוריות של ריח, טעם, איזון וסיומת (בדומה לספר "תנך הויסקי" של ×’'ים מאריי) ולמי שממש רוצה להשקיע, אולי גם לכלול בטופס גם ציונים ל12 המוטיבים מגלגל הטעמים, בדומה לפרויקט ויסקי אנליסט ומקומות אחרים. המוטיבים הם: Body (Light-Heavy), Sweetness (Dry-Sweet), Smoky (Peaty), Medicinal (Salty), Feinty (Sulphury), Honey (Vanilla), Spicy (Woody), Winey (Sherry), Nutty (Oaky-Creamy), Malty (Cerealy), Fruity (Estery) and Floral (Herbal). ההסבר המלא כאן. את הגראפים הגיקיים שמייצר כל מאלט אפשר למצוא פה ושם, למשל בחוברת הטעימות שקיבלנו בסיור במקאלאן. אין לי מושג למה מעגל בדיוק,אולי ×–×” נובע מגלגל הטעמים הישן שמזכיר גלגלי טעמים של ייננים, יצרני גבינה, קפה, בשמים וכולי. נא להזהר מהתמכרות יתר לגרפים וטבלאות, נראה שהאיש מהלינק הקודם הלך קצת רחוק מדי כשבנה טבלה מחזורית של קינוחים 🙂

אחרי שיש לנו צרור כרטיסי טעימה, אנחנו רוצים לרכז תגובות בטקסט חופשי מהקהל, שיוכל להגיב לטעימה ספיציפית, או לכלל הטעימות של בקבוק מסוים, או לקטגוריה שלמה של טעימות כמו מזקקה. כלומר צריך להיות כאן עץ מעניין של מידע, הירארכיות מרובות, ואולי דברים אחרים שלא חשבתי עליהם. טיול של משתמש באתר יכול להיות ניווט לתוך בקבוק בצורות כאלו:

ארץ: סקוטלנד > איזור: איילה > מזקקה: לגאבולין > הוצאה: חוזק חבית 12 שנה (וכאן ימצאו כל הטעימות)
ארץ: ארה"ב > סוג: טנסי ויסקי > מזקקה: ג'ק דניאלס > הוצאה: ג'נטלמן ג'ק (כנ"ל)
טועם: גיא > מזקקה: טמנאבולין > הוצאה: 30 שנה במהדורה מוגבלת (וכולי, אני חושב שהבנתם)

וכך אפשר יהיה למצוא בקבוקים לפי ציונים, לעקוב אחרי טועם מסוים באתר, או לבקש בקבוקים אחרים דומים בסגנון ובטעם לפי מתאם הטעמים, כמו אותו ויסקי אנאלייזר לעיל.

נשמע לי כמו פרויקט של יומיים שלושה בג'אנגו או בדרופאל, לא? 🙂

בקיצור אני וIslay לא לגמרי סגורים מאיפה להתחיל, אם צריך ללכת לבנות כזו מפלצת (לא מצאתי אחת מוכנה בינתיים) או להסתפק במערכת חלקית על בסיס משהו כמו וורדפרס עם תוספי אתר ביקורת כו אחד מאילו: 1 2 3 4 5 – כמו שאתם רואים, ×–×” סלט שקשה לנו להחליט על מה לבנות.

שנינו לא מפתחי אתרים, היינו רוצים רעיונות לגבי איזו פלאטפורמה תתאים כדי להתחיל לבנות עליה, וכמובן שאני מעדיף פתרון של תוכנה חופשית מההתחלה עד הסוף.

lazyweb יקרה, מה אתם מציעים? 🙂

איך לצרוך אלכוהול באחריות

המוסד למדעי הטיל שבבית יהושע שמח לדווח כי נתקבל שם הזוכה בפרס דארווין לשנת 2007. הטקסני החביב היה חובב אלכוהול. ההבדל הקטן הוא שהוא אהב לצרוך אותו הפוך. מהרקטום. אבל עם הקפדה על יין איכותי, כי מה שגמר אותו היה זוג בקבוקי שרי. טוב שלא איזה סינגל-מאלט בחוזק חבית.

מדעני המוסד נהנו השבוע משפע סינגל מאלטים בחתונת אחד מחברי המוסד. שניים. ×–×” המון לחתונה. אחרי ארדבג 10 ולגבולין 12 מצוינים ×”×’×™×¢ תורו של בלנד מוזר בשם ×’'וני בלו. המוזר ×”×™×” שלמרות הדם הכחול הזורם בעורקיו (ליבו הוא רויאל לוכנגאר) נטען ×›×™ הטעם ×”×™×” פשוט רע ומיותר. מר וחמצמץ ולא מעניין. כותב שורות אלו השאיר אותו בכוס, ואילו מדען אורח מניו זילנד בחן את האפשרות לשימושים אלטרנטיביים בנוזל העכור – "Maybe I should try to drop my pants and stick my d*ck in the glass because it sucks so hard".

כותב שורות אלו ניסה להסתכן אל מעבר לתחום המוכר. בירושלים נפתח לפני חודשים ארוכים "בר ×¢×¥ – הפעמון". טוב לא באמת. יש תמונה של פעמון החירות, מתחתיה כתוב BELL (למי שלא ×–×™×”×”) וכותרת המשנה היא Wood Bar. כלומר יש ביסטרו-בר, בר-מסעדה, פאב-אירי ועכשיו בר-×¢×¥, החידוש החדש. יש לו ×›10 ברזי בירה טובים (ברבר ×›×”×” וגם בהירה כל השנה!) ואוסף משתפר והולך של ויסקי (ספרתי ולצערי לא רשמתי לפחות 10 בקבוקים ממזקקות שלא הכרתי, ואני מכיר לא מעט). טעמתי Smokehead, שמסומן "Islay single malt" אבל לא מצוין הגיל או המזקקה. אמרה לי Islay שמדובר בסינגל ששומרים על מקורותיו בסוד. אבל לפני שמתחילים להתעמק בדראם הקטן (33 ש"×— לצ'ייסר), הווליום המוגזם-גם-×›×›×” עלה ועלה עד שאוזני חישבו להתפקע מכאב (בחתונה של יום האתמול על רחבת הריקודים לא ×”×™×” עד כדי כך נורא!). אחרי שתי בקשות להורדת הווליום(("מצטערת, ×›×›×” ×–×” כאן בסופי שבוע". פה!)) נאלצתי פשוט לזרוק שטר על השולחן ולברוח החוצה מול עיניהם המשתאות של חברי, אחת מהן הצטרפה אלי לקור של חצות-וחצי בחורף הירושלמי וחיכינו כמה דקות שגם שאר החברה יסיימו את הצלחת וישלמו. זו היתה הגזמה חסרת תקדים ורבת דציבלים ודעותי כרגע על הבר ×”×–×” חלוקות 🙁 אני לא אטרח לספר לכם גם על עשן הסיגריות שזרם חופשי ישירות ממאחורי הדלת לתוך שטח הפאב.

לגבי הסמוקהאד: ריחו המצוין מזכיר משהו גם מארדבג וגם מלאפרואייג. טעמו הזכיר לי בעיקר קצת מהעדינות הצעירה והמתקתקה של ארדבג 8 ((שיש לי בחוזק חבית בבית – כאן מדובר על 43 אחוזים רגילים)) אבל ×”×™×” בו רמז לעשן הייחודי של לאפרואייג, עם הדגשה יתרה על כמות העישון. אם הייתי יכול להתפרע עם הימור משוגע הייתי אומר שמדובר באמת בשיתוף פעולה חריג ומוזר שכזה – ארדבג צעיר (8) עם המים והזיקוק של ארדבג אבל עם "שחקני חיזוק" במאש בצורת שעורה מהעישון המקומי של לפרואייג. אחרים באינטרנט מוצאים בו את טעם התה לפסאנג סושונג העדין של לגאבולין. בכל מקרה התוצאה בעלת טעם נעים לחובבי העישון החזק – אבל כל כך מעושן שממש יוצא לגמרי מהאיזון. לא רע, אבל כנראה מיועד לשתיה עם קרח או בקוקטייל ולכן חוסר האיזון המכוון. ×’'ים מארי אהב אותו מאוד ונתן לו ציון די גבוה של 92, ומסתבר שיש לו גם גרסת פרמיום עכשיו.

בפעם הבאה אבוא בשעה נורמאלית, לא בסופ"ש (חמישי?) ואנסה כמה דברים אחרים שלא הכרתי מהבר המדובר, ומקווה שלא יגרשו אותי בצווחות מערכת הסאונד שלהם.

המאלט הנעלם, ומה עושים כשאין יותר מאלט למכור

זוכרים את הביקור של גיא ועבדכם בלגאבולין? שמענו שם על גרסת 21 שנה של לגא שהייתה אמורה לצאת באוקטובר, ושכחנו לעקוב. לפני שבועיים גיליתי שהיה ונעלם. לגאבולין 21 יצא במחיר השערורייתי של 110 פאונד במהדורה מוגבלת של 6642 בקבוקים, יושן כל שנותיו בחבית שרי וקיבל צבע אדום יפה (כמו מקאלאנים מסורתיים, שמיושנים הרי באותה צורה) ונקנה כולו מראש דרך האינטרנט עוד לפני שנגע במדפים. בארץ לא נראה אותו, האדם היחידי שאני מכיר שיש לו (שני!) בקבוקים כאלו הוא ישראלי בשם מני שחי בניו יורק וקנה שניים. למסכן יש אוסף אלכוהול מצומק.

עוד כתבו על לגאבולין 21 בויסקי מאג ובויסקי פאן.

והשלמה לפוסט מאתמול, לגבי ברוכלאדי, מסתבר שמקיואן משתולל בשיווק ומוציא גרסאות חדשות כל הזמן – ומה עושים כשנגמר הויסקי להתעלל בו? קונים רום ומבקבקים באיילה. מה המיוחד? כמו ויסקי, הרום יוצא מהחבית ומדולל ל46% אלכוהול, אז הרום ×”×–×” (שבא ממזקקות שונות, חלקן אפילו לא פעילות יותר) מדולל במים הכבוליים של ברוכלאדי ומבוקבק במקום. האם גימיק או משהו מעניין אחר? הזמן יגיד…

ובלי קשר, הנה כמה כתבות מצולמות מעניינות על איילה.