תגית: מדע

פורסם ב

על הגיקים שיצילו את האנושות, ולמה לא צריך לפחד מזה

עפרי אילני פרסם ((אני מניח "פרסם" ולא "פרסמה" כי התגובות התיחסו בזכר, אבל אין לי איך לוודא באמת)) מאמר ב"הארץ" תחת הכותרת "די להערצת החנונים". כיוון שאני מעריך שלרב הקוראים שלי אין מנוי אני אתמצת:

  • חנונים היא תופעה חדשה, ש"אי אפשר למצוא ביוון העתיקה, וגם לא בתנ"ך. יהיה זה מגוחך לטעון שסוקרטס או שלמה המלך היו חנונים."
  • יש תפיסה רווחת שכדי להצליח צריך להיות חנון או להתחתן עם חנון (ולהוכחה עפרי הביא את השיחה המדוברת של צוקרברג והסבתא).
  • "[התופעה] גם קשורה במובהק לעולם טכנולוגי־מדעי, שהרי, נערות המשננות שירים של יונה וולך הן לא בדיוק חנוניות."
  • "לפי התפיסה המקובלת, בחייו של החנון פשוט אין דרמה. הם מתנהלים בין שורות קוד וסרטי מדע בדיוני. ברגע שבו הסכנה נכנסת לחייו, החנון מפסיק להיות חנון. זו הסיבה לכך שתרבות החנונים מתגבשת סביב יצירות מיתיות כמו "מלחמת הכוכבים" ו"מסע בין כוכבים". כמו שסרטים של הומואים אינם עוסקים בהומואים אלא בנשים, סרטים של חנונים עוסקים בלוחמי אור ולא במתכנתים."
  • "נביאי טכנולוגיה מדברים על "שיבוש" (disruption) בממדים היסטוריים […] שיבוש כזה יהפוך אותנו לזרים בעולמנו שלנו, נתונים לחסדיהם של ברוני הטכנולוגיה."
  • "האם אפשר לסמוך עליהם? עד היום החנונים היו רודנים נאורים של האימפריות שלהם. […] צוקרברג ודומיו הם סוכניה הנאמנים של התבונה האינסטרומנטלית — גישה רציונלית לעולם, המודדת הצלחה לפי יחס אופטימלי בין עלות לתועלת. החנון נוטה להיות טיפוס כמותי, שחווה את העולם כסדרת נתונים. הוא משרתה הנרצע של טבלת האקסל."
  • "בספר "Geek Heresy" […] דווקא בתקופה של התפתחות טכנולוגית אינפלציונית הנשלטת על ידי גיקים, הקידמה החברתית והפוליטית מפגרת מאחור. […] אבל גם לשיטתו של טויאמה, רק חנונים יצילו את העולם. הוא מעלה על נס "כופרים גיקים" — חנונים יחידי סגולה שהתמרדו נגד הסדר הטכנולוגי וניטרלו את התוכנה שיצרה אותם. אולי אדוארד סנודן הוא דוגמה לטיפוס כזה."

תשובתי, עפרי: ערבבת קטגוריות לגמרי.

ראשית על המילה Nerd מול Geek, שהיא בעשורים האחרונים המילה המקובלת ל"משוגע לדבר", לא בהכרח אספרגר או בעל נטיות סוציופתיות כמו שאתה מתאר פה (צוקרברג, שמידט וגייטס הם דוגמאות קיצוניות במיוחד, וגייטס מאד השתנה כידוע). "גיק" בשבילי היא מילה שאוצרת בחובה התלהבות, סקרנות, דקדקנות, כל זה נכון, אבל זה לא נגמר במספרים. אדם יכול להיות "גיק של מכוניות" כי הוא לא רק זוכר את נפח המנוע של הפרארי שניצחה במרוץ <שקרכלשהוא> ב1957, הוא גם יזכור בהתלהבות את שם הנהג וסיפור חייו. כך למשל אורן נהרי הוא גיק של היסטוריה, שוקי גלילי גיק של חומוס, ויש גיקים של אמנות או סוציולוגיה. לא יודע להתחיל לספור לך כמה תחומי ענין היו ללאונרדו וגיקים היסטוריים אחרים, וכן, גם את פיתגורס וארכימדס בהחלט הייתי סופר ברשימה והרבה מדענים/פילוסופים יווניים אחרים. זה לא אומר שאין להם חיי חברה, מין, או מודעות פוליטית, חברתית וסביבתית, וכולי. נכון, יש בעדה הזו אנשים חומרניים, אבל החמדנות והאגירה היא בד"כ של זכרונות, רעיונות, ידע, טריוויה – פחות של כסף למען איסוף הכסף עצמו אלא למען העושר הרגשי או האינטלקטואלי שבעיסוק.

לידה ובנפרד הNerd, מילה שתארה פעם אדם עם קשיים חברתים (נוירולוגיים או פסיכיאטריים), אולי חבוש משקפיים שהתבודד מגיל צעיר עם ספרים, לא בהכרח חכם או אפילו גיק, אבל בהחלט עלול למצוא את עצמו מנודה חברתית בשל קשיים לגיטימיים להשתלב (ובינתים המילה אומצה מחדש גם למובן החיובי שלעיל, מה שמבלבל קצת). ברשימה ההיסטורית הזו הייתי בקלות מוצא את אברהם אבינו, יוסף נינו (בהנחה שהם דמויות היסטוריות, כן?), ואפילו משה רבינו. גם שאול הנבעך שחיפש אתונות ומצא מלוכה הוא דמות עם בעיות חברתיות ותקשורת בינאישית קצת מחורבנת, לא?

אה כן, ופיתגורס גם ברשימה הזו. הפחד המשתק משעועית מסגיר אותו.

שני הקהלים הנ"ל לא חופפים, למרות שיש בניהם חיתוך לא קטן. ובתוכו אתה מדבר על חתך דק של נרדים שעובדים בתחום המתפוצץ של שירותי אינטרנט וכל המתחבר אליהם. חלקם מנוצלים ע"י סוציופאתים רודפי בצע או שהופכים להיות כאלו בעצמם, אבל זו לא כל התעשיה. לא כולם צוקרברג, שמידט או רפאלי ((או דוגמא אחרת – ורנר פון בראון 🙂 )) שיטענו שהם עושים טוב לעולם בזמן שהם שודדים ממנו את האנושיות, הפרטיות והיכולת למודעות עצמית. אלו דוגמאות קיצוניות ומסוכנות או לפחות בעייתיות, ואני מסכים כי מדובר ביישומים המנצלים לרעה את החולשות האנושיות במקום לטפח את החוזקות. זה מיעוט (מספרי, לא כלכלי לצערינו) שלא מעיד על הכלל. אני חושב שאנחנו עדה עם הרבה קהילות מגוונות, אפילו עם דעות חברתיות מפותחות לפעמים (חיפשת גיקים לסביבתנות וטכנולוגיות אקולוגיות? עוד תופתע…).

נכון, מד"ב הופך לפופולארי ((לא, מלחמת הכוכבים שהבאת כדוגמא איננה מד"ב אבל זה לפעם אחרת)), ולפעמים חלקינו גם מרוכזים מאוד בתחום צר ועתידני, ושוקעים במחשבות פילוסופיות של "מה יהיה אם X ואיך לא ליפול למלכודת הזו", וזאת כיוון שלרוב מד"ב מעורר אותך בסופו של דבר לחשוב ביקורתית על המין האנושי העכשווי ומגבלותיו, ולא פעם דחפו יוצרים מהז'אנר לשינוי חשיבה חברתי במאה האחרונה, לרוב לטובה (דוגמאות בולטות היינלין ורודנברי).

נערות המשננות את וולך בהחלט חנוניות. אדם שטורח לשנן שיר ולא רק לקרוא אותו בספר, אדם שמחפש להתעמק במשמעויות וללמוד על המשורר ומצב חייו כשכתב את היצירה, אלו לגמרי סממנים של גיקיות. לא פגשתי הרבה ספרניות או מוכרני/ות ספרים, גם ברשתות הגדולות כמו צומטסקי (טפו טפו), שאינם גיקים של ספרים. רגש, דמיון, וכל הדברים שציינת שחסרים, אולי חסרים לדור של אנשים ולא רק לעדה שבאת להתקיף פה? יש בחוץ דור של אנשים שנשבים בשקרים של פוליטיקאים, בנקאים, אוליגרכים ואנשי שיווק. במקום כזה בעייתי דווקא גיקים, אנשים בעלי חשיבה יצירתית, אסוציאטיבית, שיכולים לדמיין עתידים בעייתיים ולסמן שקרים, הם יותר מפוכחים מהקהל הרחב, ויהיו מי שימציאו פתרונות ויצילו את האנושות מכליה, ובדרך אולי גם את החברה והתרבות מיובש ומסחור יתר. לפחות קהילת הגיקים שאני מכיר סביבי, בחיים האמיתיים או ברשת – יותר מתקדמים חברתית, יותר מודעים לבעיות חברה, מגיעים להפגנות, לא מפספסים הצבעות לרשויות וחלקנו אקטיביסטים ברמה של החדרת רעיונות חברתיים יותר לפוליטיקה, מיתון המירוץ הטכנוקרטי/פלוטוקרטי של הכנסת למעקב, איסוף טביעות פנים ואצבעות ושאר מרעין בישין.

אסכם בהפניה לדברי לארי לסיג, פרופסור למשפטים שהוביל את תנועת ה־Creative Commons בזמנו, שהביאה את רעיונות התוכנה החופשית לכלל הז'אנרים של יצירות המוגנות בזכויות יוצרים, היום נלחם בשחיתות שלטונית (בעיקר המחלות של המערכת האמריקנית שנמכרת בנזיד עדשים לטייקונים וכוחות בינלאומיים לפי הצורך). בפראפרזה על ציטוט מפורסם שלו: פעם שבטים היו צריכים לוחמים כדי לכפות שלום וגבולות. מדינות עברו להשתמש בעורכי דין כדי להיווסד, לנהל קשרי חוץ ולהקים ספרי חוקים שיגנו על הפרט. היום הוא תור כותבי התוכנות לדאוג לשמור על הפרט מכוחות הבנקים ושוק ההון המנסה לנצל, לרגל ולהגדיל פערים. המסר כאן די ברור – אנשים שלא מונעים ע"י הון כספי אלא חברתי, הם העתיד. לדעתי זה יהפוך להיות יותר בולט ככל שנתקרב למשברי משאבי טבע, שם הכסף לא יעזור, והאנושות – על אוצרותיה התרבותיים – לא תשרוד בלי מהנדסים רבי דמיון.

לפרטים נוספים: התנועה לזכויות דיגיטליות, אקו-ויקי, הסדנא לידע ציבורי, מגמה ירוקה, ויקימדיה ישראל ועוד המון ארגונים קטנים של מייקרים ופעילים שיש בהם לא מעט שמחפשים דרכים לתעל את הכלים האהובים עליהם לשינוי חברתי חיובי. בעולם אפשר למצוא עוד אלפי פרויקטים שכן מסייעים לעולם השלישי לעשות יותר עם המעט שיש להם, לחלוק ידע ונסיון במקום לחשוב על שורת רווח אישי. הם לא צריכים להחשב "כופרים" בשל כך, בחירה מוזרה מאד במילה טעונה. אני מציע לך להעלות את הרעיון מול קהילת כותבי ועורכי הויקיפדיה ונראה מה דעתם.

פורסם ב

רשימה מן המאדים – עדכון לפוסט הקודם

Andy Weir

אוקי, אחרי סבב של ראיונות וניטפוקים של קהילת הספקנים, למי שלא קרא/הקשיב ללינקים שעדכנתי רטרואקטיבית בסוף הפוסט הקודם, הנה נקודות "לא מדעיות" בסרט (והספר) "לבד על מאדים". שוב, בהמשך יש ספוילרים, אז לכו לראות את הסרט קודם… להמשיך לקרוא רשימה מן המאדים – עדכון לפוסט הקודם

פורסם ב

המלצה על הסרט שמשום מה לא נקרא "איש מאדים"

הספר The Martian, או כפי שתורגם לעברית "לבד על מאדים", מתאר סיטואציה בעתיד הקרוב, בו נאסא שולחת למאדים את סדרת המשלחות הראשונה שלה, לביקורים בני כחודש כל אחד. בין המשלחות המאוישות נשלחים לכוכב הלכת גם טיסות רובוטיות עם ציודים, אספקה וכלי הטיס המיועדים משלחות עתידיות לחזרה אל החללית (שנשארת במסלול כמו תחנת החלל בזמן הירידה לכוכב). הספר התחיל כסיפור סדרתי בבלוג של כותב מד"ב חובב, תכניתן בשם אנדי וויר. הצלחת הסדרה דחפה את אנדי להוציא אותו כרומן, ולמרות שלא זכה בפרס גפן, שמעו עליו בהוליווד וגם בנאסא, והתלהבו מאוד, ובצדק. יש כאן סיפור אנושי מעניין ומדע קשה, למעשה הבדיוני פה הוא הסיפור, לא המדע, עד כמה שאני יודע. בעיני ובעיני חברי הספקנים המדעיים זו קומבינציה שמאוד ראויה ודרושה, ותמיד צורם לנו כשמוותרים בהוליווד על דיוק מדעי בשביל העלילה. כאן לא חסכו בדיוק (וזכו עקב כך לשיתוף פעולה נרחב מנאסא) ויצא, לא למרבית הפלא, סרט נהדר. אנושי, מותח, מרתק.

ומכאן – קצת ספויילרים

להמשיך לקרוא המלצה על הסרט שמשום מה לא נקרא "איש מאדים"

פורסם ב

מדע ומוסר

יותר מדי פעמים אני נתקל ברחבי הרשת במגיב או בלוגר שמבלבל בין מחקר מדעי ויישום הנדסי. מחקר מדעי הוא אכן פרויקט (שאמור להיות) פתוח ושיתופי. אידאלית ללא סודות מקצועיים, גאווה ודעה קדומה, אבל עוסקים בו אנשים, לטוב ולרע, עם אגו ואינטרסים. מדען טוב בעיני הוא אדם ששם בצד את האגו והדעות הקדומות, מנסה ללכת אחרי האמת שמצטרפת מהראיות, לומד על הכשלים הקוגניטיביים של חשיבה אנושית ומנסה לפתח שיטות להעלים את השפעתם מתהליך המחקר. הבעיות המוסריות בתהליך הזה הן בעיקר איך לחקור דברים בלי להרוס עותקים ייחודיים של הנחקר – למשל יש לנו רק כדור ארץ אחד לחקור בו אקולוגיה והתחממות גלובלית, בניגוד למחקר על תפקוד מוחות של בעלי חיים נחותים שאפשר להשיג במאות (אני מקווה שעכברים ולא קופים, עד כמה שאפשר). במחקר על בני אדם, יש גם בעיות מוסריות רציניות בכל הנוגע לניתוח בגוף חי או הדבקתו במחלות ומשחקים בגנטיקה שלו. לכן מנסים לחקור מודלים (מבוססים בצורה מוצדקת בהתאם למה שחוקרים) על חזירים ועכברים ושאר חיות מעבדה, בהתאם לנושא הנחקר. אני לא חושב שזה אומר שחוקרים בטעות את הדימוי במקום את הנושא עצמו ומשליכים – את זה אולי עושים בסיינטיפיק טמקא בלי להבין את המחקר המקורי (אבל נכון שלפעמים יש גם מחקרים גרועים, ולכן חייבים תהליך מבוקר של בדיקת עמיתים).

לכן, אחד הכיוונים להגדיר את תהליך החקירה המדעית, או השיטה המדעית זה „איך לא לעבוד על עצמינו” או „איך להוציא את עצמינו מהמשוואה”. אנחנו לא מייתרים את תופעת החיים כפקטור, אלא מנסים לבטל את השגיאות הקוגניטיביות שלנו כחוקרים כדי להגיע למידע ומסקנות אובייקטיביים על הנחקר, ללא דעות קדומות והנחות מוטעות. יש תחומים שלמים של מחקר לגבי איך נכון לתכנן ניסויים בכל תחום, במיוחד במקומות שבהם המחקר עלול להזדהם – אם רעיונית, או ע״י חיידקים או כל גורם חיצוני אחר שיפריע להגיע למסקנות.

אחרי שיש לך מסקנות ביד ואתה יודע להעריך "מה יקרה אם אעשה כך וכך", אתה יכול לקחת את הידע הזה וליישם אותו בהנדסה, לפתח אתו טכנולוגיה, חומר וכולי. במילים אחרות המדען יגלה איך לשחרר אנרגיה מפיצול האטום, המהנדס יקבל את ההוראה (מאינטרסים כלכליים, פוליטיים או אחרים) להשתמש בידע הזה לבניית כור אטומי להפקת חשמל נקי או לייצור פצצה שתרצח מליונים. החלטות מוסריות קיימות בתהליך המחקר בכל שהוא נוגע לצרכים של התערבות בחיי אורגניזמים אולי, אבל האחריות הכבדה יותר נופלת על היזם והדוחף שמעסיק את המהנדס, להוציא לשוק מוצר טכנולוגי שעלול להזיק לאנשים או לחברה האנושית במעגל קטן או גדול של משתמשים וכולי.

כמו שמדען צריך לאמן את עצמו בחשיבה לוגית „קרה” ולהשקיט את דעותיו הקדומות והאגו, כך גם נבחר ציבור ומנכ״ל או בעל עמדת החלטה צריך אי אילו מנגנונים שיפקחו עליו שיעשה את הדבר האחראי. לכן יש חוקים, רגולציות ושאר מנגנונים, וזה אף פעם לא מושלם אם זה מגיע רק מבחוץ. כאן יש שאלות מוסריות – האם להתערב בחינוך ולעורר אחריותיות מגיל צעיר, או ללכת לכיוון הליברטני ולהשאיר את החינוך להורים, ולסמוך על כל האנשים לפתח לבד חוש מוסר והבדלה בין טוב ורע. לא חסרות דוגמאות של ציניות שלווה של מוכרי מוצרי נפט, סיגריות, אוכל שמן ושאר דברים מסוכנים לחברה, הפוליטיקאים מתווכחים אם ראוי לעצור את זה ברגולציה, אף אחד לא מדבר על חינוך לאחריותיות. בנקודה הזו, כרציונליסט שרוצה לעשות את הבירור הערכי שלו, אני רוצה לקבל מידע – האם חינוך כזה קיים? האם הוא עובד? האם הוא מיושם בצורה כלשהי בעולם ומה ההשפעות? האם יש תרבויות שבהן זה יותר חזק ואיך אפשר לשנות את התרבות שבה אני חי להיות דומה יותר לתרבויות האלו? אלו שאלות שמדע יכול לחקור ולענות לי עליהן, בשיתוף עם שקיפות שלטונית וניהולית של גופים פרטיים וציבוריים. לכן כרציונליסט אני נלחם גם למען חופש מחקר, גם לחופש מידע מדעי וגם לחופש מידע ציבורי (=שלטוני). אין לי איך לדרוש מהנבחרים שלי אחריות לעשות את הדבר הנכון כשגם לי וגם להם אין גישה למידע שייתן לנו לשפוט.

אז עכשיו לשאלה הבאה: האם יש למדע מה להגיד לנו בנושא מוסר? האם יש בכלל מוסר אבסולוטי לחקור אותו? יש ענף שלם למחקר מתודולוגי ואקדמי של מוסר והוא נקרא „אתיקה”. אפשר לראות איך אנשים מגיעים להחלטות, איך הם מתמודדים עם סתירות ובונים ראיית עולם קונסיסטנטית, ויש מתמחים בתחום של ביו אתיקה, או אתיקה של חינוך וכולי עוד הרבה תחומים שראויים להיחקר. אם תשאל אותי, גם ספרות ספקולטיבית (ובמיוחד מדע בדיוני) הם מעין כלי מחקר כאלו בצורה מעניינת – אנחנו יכולים לחשוב „מה היה אם” ולהגיע לכל מני מסקנות, ולראות אם זה תואם את ראיית העולם שלנו. תרגילי מחשבה זה דבר מאוד חזק, ועד כמה שידוע לנו, אנחנו החיה שעושה את זה הכי טוב מכל יצור חי אחר על פני הכוכב, אבל זה מנגנון לא מושלם, וצריך לפתח גם כאן מתודולוגיות, איך לא לדמיין עתיד תוך הטיה של המסקנות שנובעות מדעות קדומות… 🙂

אז האם המדע מכתיב מוסר? לדעת סאם האריס כן (אתם מוזמנים לחפש הרצאות שלו ברשת, לא צריך לרוץ לקנות את הספר), אבל לדעתי לא בדיוק. לדעתי אתה צריך להחליט על כמה אקסיומות והמדע יעזור לך לבחור את תורת המוסר שלך. למשל אני בוחר כאקסיומה, אקראית לגמרי וסובייקטיבית לחלוטין, שטוב שהמין האנושי ישרוד וישגשג. אני יכול לשאול עכשיו אם אני רוצה קידמה טכנולוגית או לא, אם החלטתי שכן אני יכול עכשיו לשאול האם ראוי להאריך את חיי האדם הממוצע, למרות שהמדע אומר לי שיהיה פיצוץ אוכלוסין. אני יכול אז לשאול מה הן השיטות האפקטיביות לשמור על אוכלוסיית האדם בגודל קבוע, בצורה שלא תפגע בזכויות הפרט ותראה איך במשפט וחצי כבר הגעתי לדיסוננס קוגניטיבי. אני רוצה שלאנשים יהיה את החופש להביא עשרה ילדים למשפחה, אבל אני גם יודע שזה יעיק על המשאבים ויגרום לסבל לדורות הבאים. המדע יכול לעזור לי לדמיין מה יהיה במורד כל מסלול שאבחר, אבל הוא לא יכול להחליט לי מה יותר נכון. החלטות מוסר הן בסוף עניין מאוד "אורגני" ואנושי שלא יכול להיות רק קר ויוטיליטארי, זה לא עניין מדעי נטו, אבל חייבים ידע ומודעות כדי לבחור נכון. בחירות ללא ידע ומודעות לרוב גורמות לחזור על טעויות העבר, אני בטוח שמישהו כבר אמר את זה באיזה נוסח…

אז זו התשובה שלי לפעם הבאה שמישהו יגיד לי שהמדע יכול להכתיב מוסר בדיוק כמו ציווי אלוהי/דתי: אמממממ… לא. אנשים בוחרים סובייקטיבית לאילו עובדות מדעיות בא להם להקשיב ויכולים למצוא לעצמם ציטוטים מדעיים חלקיים כדי לגבות את הרצונות האישיים שלהם, אבל את זה עושה גם כל דת ביחס לדברי מקימיה וכתביה, כולל אפילו דתות חדשות כמו מורמוניזם או דנדשות מהאריזה כמו סיינטולוגיה.

פורסם ב

פרק היובל של הדוקטור

עם הקוראות הסליחה, אני מגן בסיסמא לשבוע-שבועיים הקרובים כדי שלא יצעקו עלי שאני מספיילר.

דוקטורים

נו, אז צפיתם בפרק? ישבתם לשתות בירה TARDIS של „הדובים”? אני ישבתי עם חברים, כולנו בני 33-42, שלושה הוביאנים ושלושה „בתולים” שנראה לי התלהבו מספיק כדי לתת לסדרה הזו צ'אנס.

מה היה טוב: המון הומור, ביקור היסטורי של טום בייקר וכימיה היסטרית של דייויד טננט עם מאט. ציטוטות לרוב, השלמת פרטי עלילה חשובים, המון ציטוטים לעבר המפואר של הסדרה. כמובן הומור עצמי של הסדרה, הומור עצמי בריטי ומספיק רמיזות לפופ קאלצ'ר עכשיווי לשמח גם את מי שלא הכיר את הסדרה. אפקט פי.טי. בארנום אם תרצו.

מה לא טוב (הכל הרגשה אישית שלי): תפסת מרובה – לא תפסת. היה צפוי אבל בכ"ז… הכי הציקה ההרגשה שמופאט החליט שהוא רוצה לשבור את העומק של „הדוקטור הטראגי” של ראסל דייויס ולחזור למסורת של הדוקטור הטראגי־למחצה הישן (שזה יהיה חבל), עלילה עם חורים הרבה יותר גדולים אפילו מהעלילות הכי מחוררות של מופאט אי פעם (איך הגיע X לפה, מה נגמר עם Y, למה מתנהגת Z בצורה הזו, תגובות לא אמינות של דמויות למתרחש, סתירות בקו הזמן ועם הסדרה הישנה והחדשה, מה דמויות יודעות או שוכחות ועוד ועוד). מצד אחד לא ירדנו לרדידות המאכזבת של "The Five Doctors", אבל מצד שני גם שברנו את הציר המרכזי של אישיות הדוקטור של 7 העונות האחרונות.

אתנחתא לאירוניה: שבוע לפני ראיתי בקולנוע יופי של פרק דוקטור הו. אקלסטון היה שם, חייזרים פלשו ללונדון וניסו להשמיד את כדור הארץ בגלל סיפור מצוץ כלשהוא של מעבר בין מימדים שיאפשר להם להשמיד את היקום בנוחיות מגריניץ' (מכל המקומות שביקום), והדוקטור (לשם שינוי בגלגול בלונדיני ושרירי עם גלימה מפוארת כמו הדוקטור השלישי, עם סוניק סקרודרייבר שנראה כמו פטיש ענקי) מציל את היקום וכדור הארץ, והמתח המיני/רומנטי בינו לבין הקומפניון נשבר בצורה מוצלחת. קומדיה רומנטית, אקשן, הכל היה פה, כולל בבדיחות פנימיות חביבות, אבל היתה עלילה, הדמויות התנהגו בהגיון פנימי והמשכיות כלשהיא, אני בעד.

תדהמה: מופאט כאמור שובר בכוונה את הציר המרכזי של „השמדתי את הגזע שלי, אני שונא את עצמי” והפרק נגמר בהחלטה של הדוקטור לשלוף את גליפריי מהנפטלין והדוקטור מפנטז לחזור לביקור בבית. פתאום שכחנו שהוא פרסונה נון-גרטה שם, שהוא גנב את הטארדיס, נשפט, גורש, ושאדוני הזמן חבורה קצת עילאית, מתנשאת ומעצבנת. האם יהפכו אותו לגיבור שהציל את גליפריי וגזע אדוני הזמן, והאנארכיסט המלאנכולי יהפוך להיות גיבור נערץ ופופולארי? הקו שהאכיל את הסיפור בעונות האחרונות היה תמיד הצרות והמוות שרודפים את הדוקטור, והרבה מהבחירות המוסריות שלו נעשות בצל הענן האפל שבלבו. לעשות אותו פתאום הגיבור שהציל את גליפריי יהיה להפוך את באטמן לסופרמן. לא, לא, לא! מופאט! עם טייטל מפיק מגיעה אחריות כבדה למורשת ולאמינות של הסדרה! אתה לא יכול להיות JJ Abrams ולחלטר את ההמשך איך שבא לך כולל שכתוב עבר, זו תהיה קפיצת כריש שתשבור הרבה מעריצים. אני אישית לא ממש עומד בהרבה מהפרקים הישנים, הם מרגישים אינפנטיליים יחסית לתקופת טננט, ומופאט הזיז את הסדרה ממד"ב לפנטזיה/דרמה סוחטת דמעות, ולא בא לי על זה.

עוד דוקטורים

ניטפוקים: לצערי אקלסטון החליט להתרחק מהסדרה והמותג כמו מאש, אז הוא בחר לא להשתתף בפרק המפנה הזה. צחקו לו על האזניים הבולטות אבל זהו בערך. הפרק נתן בעצם מעט מאוד הומאז' לסדרות הישנות יחסית לעובדה שהוא מנסה פחות או יותר לבטל את 7 העונות האחרונות ולהחזיר עטרה ליושנה (לפחות כך נרמז). ביחד עם החורים שנפערו פה בסיפור ((מה קורה בסוף לזייגונז? מה הסיפור של הדוקטור עם המלכה? מתי נטשנו את Torchwood וחזרנו אל U.N.I.T. ומה הקשר/הבדל בינהם? האם ביתו של הבריגדיר תשאר כדמות קבועה? מה המשמעות בכך שלעוזרת שלה קוראים "אוזגוד"? מה היה בגלריה האסורה לפני שהושמדו הפסלים? אפשר להמשיך כך שעה…)) קיבלנו הרבה השלמות וריגושים, אבל בכל זאת נשארתי גם עם הרגשה שמטר הבדיחות הבלתי פוסק נועד לכסות על הבעיות האדירות בעלילה ולמסך בפרצי אנדורפין את המחטף העלילתי ושינוי קו הזמן. עוד אחד מהדברים שהפריעו לחברי מך, הוא שתיאורטית, בזמן מלחמת הזמן אדוני הזמן אמורים להיות בשיא כוחם ויכולותיהם, אבל הם מתייחסים לנשק יום הדין כירושה מחכמיהם העתיקים, מסתורין שאין להם תוכנות לגבי איך הוא עובד. אני אישית בשלב הזה הבנתי שאין מה לחפש הגיון בפרק הזה וזרמתי עם הניו-אייג'יות המגוכחת. רוצים עוד? קאלט-בוקס אספו רגעי מפתח, יש עוד רשימות מתרוצצות בבלוגוספירה, כמובן. אני אולי אכין רשימה אחרי צפיה שניה.

בינתיים, עלו עוד כמה תוכניות לאתרים רשמיים, ליוטיוב, לטורנטים, ספיישלים שאינני יודע אם ימכרו אי פעם ברשת (או אם שווה אפילו לשלם עליהם):

  • המדע של הדוקטור – הרצאה מיוחדת על תורת היחסות של בריאן קוקס
  • Tales from the TARDIS – ראיונות עם דוקטורים מגלגולים שונים על מאחורי הקלעים.
  • מסיבת ההקרנה של BBC וזו של BBC America, חלקן ביוטיוב, אחרות בטורנטים. ראיונות חיים באולפן עם שחקני הסדרה לדורותיה הארוכים, וסלבריטאים גיקיים שונים.
  • רשימה ארוכה של ערוצי יוטיוב בענייני גיקיזם ומדע שהקדישו את החודש או השבוע האחרון לדוקטור. הגדילו לעשות Geek Crash Course שהקדישו פרק חודשי לכל אחד מהדוקטורים לאורך השנה האחרונה, ועוד סיכמו לא מעט חומר רקע מהקאנון המורחב, כמו תסכיתי הרדיו, הקומיקס, הספרים, הסיפורים הקצרים במגזין הרשמי, וכמה פרקים מיוחדים לנושאים כמו "מה קורה בסיפורים שבהם מצטלבת פגישה בין שניים או יותר גלגולים של הדוקטור", כהכנה לפרק היובל.
  • עוד קטעי מאחורי הקלעים, ראיונות, גלריות ושאר ירקות באתר הרשמי של הביביסי
  • טיזר לספיישל קריסטמס, הפרק האחרון של סמית'. לא מבזבזים זמן 🙂
  • המון דברים מגניבים בטאמבלר הרשמי בשבועות האחרונים
  • הדרמה על סיפור הולדת התכנית שעוד לא הספקתי לצפות בו, An adventure in Space and Time (ביקורות למכביר ברשת, לדוגמא 1 2 3)
  • לא לשכוח שביום חמישי הקרוב יש באשכול פיס מיני-כנס לדוקטור!
  • The Five(ish) Doctors Reboot -סרט תיעודי של חצי שעה, לא הספקתי לצפות עדיין.
  • דגלס והדוקטור – רדיו ביביסי על איך אדמס שינה את הדוקטור „לתמיד” (וואלה?). תוכנית משנת 2011, אבל רק עכשיו גיליתי אותה, ומכניס לפלייליסט 🙂
  • ולא לשכוח את הפרקים האבודים שנתגלו בניגריה! אני מנחש שהביביסי ירצו לעשות לכבוד זה ספלאש לחוד, אולי זה יחכה לחגיגות ה-51. בינתיים יש להם אפילו ערך בויקיפדיה.
  • בין לבין למדתי שדוקטור הו לא עובד כאנימה, כן עובד בתור אנימציה סטופ-מושן, ושיש פסיכים שמעלים ננו-לווין טארדיס למסלול NEO.

פורסם ב

צפייה לשבת – מה אומרים המוחות שלא ברחו על המאגר הביומטרי #No2Bio

השבוע התחיל הקמפיין היקר של משרד הפנים להפציץ בתקשורת, הקצפיין של התנועה לזכויות דיגיטליות ינסה להלחם בענק שלושת מליוני הש"ח בעזרת משהו קטן בגובה 20K ש"ח תרומת אנשים כמוכם. אני מקווה שהדוד הקטן הזה יחסל את גלית איכשהו.

אני מצרף פה את יום העיון בנושא הזיהוי הביומטרי שנערך לפני כמה חודשים באוניברסיטה הפתוחה. כמו שמעידה תמר הרמן – קשה למצוא אתרים ומומחים שמצדדים בפרויקט (מלבד אלו שהממשלה שכרה לעבוד על זה). אנחנו בתנועה לזכויות דיגיטליות, מגובים בדעות מדעני מדינה, הצפנה, משפטנים מומחים לפרטיות בכלל ודיגיטלית בפרט, ואנשי בטחון בנוסף, מחפשים את המומחים שמצדדים בפרויקט. אלו שיודעים את התחום היטב ועדיין תומכים בפרויקט מאמונה שלמה שהוא לא פוגע ולא יכול לסכן את האזרחים. אנחנו עדיין מחפשים. כל מה שיש בצד התומך זה את אנשי הפרויקט, אנשי השיווק שלהם, ואנשים שמסרבים להתראיין בפומבי. בינתיים מאד קשה לראות איך כל כך הרבה מהציבור רץ בהתלהבות להתנדב לניסוי המסוכן.

אם אתם מכירים מומחה בלתי תלוי שמוכן לדבר להגנתו של הפרויקט, ספרו לנו. אנחנו מחפשים כאלו בנרות.