האם היה אתכם הכח? קמתם ללכת לראות את הסרט האחרון של האחים דיסני ואבראמס? אני אניח שחלקכם עדיין לא, ולכן אשים פה אזהרת ספוילרים…

לפני כמה ימים, חיפשתי באינטרנטים תמונה של הומר סימפסון מרייר לצורך שילוב משעשע בהודעת דוא"ל, as one does. לא יודע למה לא בחרתי אף אחת מהתמונות בשורת התוצאות הראשונה אלא תמונה כלשהיא מהשורה שלישית, ונחתתי על העמוד הזה. יש דברים שמרגע שראית, you can no longer unsee them. ולכן מיד שלחתי לחברי את הרעיון הויראלי - יש מישהו שם בחוץ שהכין ריבת בייקון וויסקי. הדבר הזה קיים. ברור שאנחנו חייבים לנסות את זה יום אחד. זה כמו אוורסט שצריך לטפס עליו כי הוא שם. לא ברור לי למה אנשים מטפסים על הרים או עושים ילדים, אבל עם ריבה אני יכול להתמודד (הגוף שלי לא לטענת רופאת המשפחה שלי, אבל אני לא משלם לה את המשכורת אז אני חושד שהיא פועלת משיקולים זרים).

ב כנס אייקון כמובן :)

אני מאחר לפרסם את המלצותי (בניגוד ל קרן ו יואב לנדסמן שהקדימו), אבל בלחץ הגר אני מפרסם כאן למה נרשמתי. אם נתאם, נוכל לאכול ביחד צהריים או ערב :)

(אגב, לצערי השנה אני לא מרצה בגלל נתק תקשורתי קל. אולי במאורות ואולי בשנה הבאה. בעסה.)

ראשון: 12-14 שטויות מסוכנות (הפסקת צהריים) 15-17 תכנית החלל אחרי המעבורת (חור) 19-20 מופע פתיחה 20-22 ראיון עם ערפדים (ארוחת ערב, אולי מפגש ספקנים) 00 - ערפדים נגד נינג’ות.

בשבת כינסו סטיוארט וקולבר את אמריקה להחזיר את השפיות. על הבמה היתה מוסיקה טובה והומור גרוע, נראה שבעצרת הזו לא השקיעו הכותבים את מיטב המאמצים, אבל לסיום נתן ג’ון את הטון הסוגר, וכמעט שכח להזכיר לאנשים להצביע בבחירות. כלי התקשורת ניסו להגיד שזה היה פוליטי אבל זה ממש לא היה מזוהה עם אף מפלגה ספציפית.

Rally to Restore Sanity and/or FearJon Stewart - Moment of Sinceritywww.comedycentral.comRally to Restore Sainty and/or FearThe Daily ShowThe Colbert Report

שרדתם את הצום? נא לזכור שמחר יום דבר-כמו-שודד-ים, לפי המסורת. אם תשרדו את מתקפת השודדים, מחרתיים ליל המדענים. שיהיה בכיף!

לפי הפוסט הזה של רם און, אפשר היה לחשוב לחשוב שאני שונא את ה-N900 שלי. חלילה וחסה! כתבתי פוסט שסופר חלק ממעלותיו ואיזנתי בפוסט שמציין את מגרעותיו הקלות כדי להכין אנשים לציפיות הנכונות. מדובר בחומרה מצוינת - שמע, מקמ"שים (מודה, עוד לא בדקתי לעומק את ה-BT)\ מקלדת ומסך יפהפה שעובד מדהים בכל זווית ותנאי תאורה. על כל אלו יושבת מערכת הפעלה נהדרת ומלאת הפתעות טובות. כל מה שהפוסט הקודם רצה לומר שהמכשיר מאוד מזמין לגיקים, power users ואפילו סתם מתלהבים, אבל מי שמחפש את האחידות של טלפונים אחרים צריך להנמיך צפיות אלו או לחפש במקום אחר. בכל מקרה, אם כבר לקנות נוקיה, אחרי ששיחקתי בעבר עם 6820, 6880, E51 ו- E71 אני חייב להודות שסימביאן מאכזב מאוד (או במילותיו של רם און: קקי קטן וירוק) ליד המיימו.

בזכות תכנית הטלוויזיה הציבורית Nova Science Now עלה החוקר מארק רות’ על פריצת דרך טיפולית לבני אדם שאולי יום אחד תוביל ל יכולת האמיתית להקפיא אנשים ל"תרדמת חורף" ממושכת שלא פוגעת ברקמות ונוירונים. הרעיונות שלו מאוד מרגשים וההתלהבות של כמעט כל חוקר שעולה על הבמה ב-TED מורגשת. עוד חידה פוצחה, עוד הנחה הופרכה, עוד תאוריה הוכחה או שעוד דיעה התהפכה, אנחנו חייבים להודות שאנחנו בתקופה מקסימה של גילויים, הודות לקפיצות הדרך שכבר קרו לפנינו, והודות לתקשורת המשופרת שבין האנשים לספר על הגילויים האלו.

מרי קריסטמס! בדקות אלו ממש משודר בבריטניה פרק דוקטור הו האחרון לשנה זו והאחרון של טננט בתור הדוקטור, אנחנו נצטרך לחכות בזבלנות כמה שעות לפני שנתנפל על הטורנטים. בינתיים הצטרפו אלי בשירה אדירה!

בין כל ההתרגשויות הפרלמנטריות, שכחתי שהוקרן ביום ראשון הפרק-שלפני-האחרון של טננט בתור הדוקטור. לפני שבוע וחצי הוא עמד בלחצים ועדיין לא הסגיר הרבה לגראהם נורטון…

ברור שבתור מחווה ללורד מנדלסון אני ארוץ מיד להוריד את הפרק בטורנט הקרוב לביתי…

עדכון: הורדתי, צפיתי, לא משהו. מחכה לקריסטמס.

וכשאני אומר שהם מתכוונים להעיף אותם, אני מתכוון להעיף אותם בקשת פראבולית תלולת מסלול.

דמיינתי שזה עלול לקרות כשנאסא הזמינה אותו לחודשיים במופט-פילד, אבל לא רציתי “לפתוח פה לשטן” :-) מכנס ידידי היקר עומד לחוות מחר את חוויית הגיקים המושלמת, את מה שמעט מאוד אנשים על כדור הארץ חוו (ושילמו על זה גם $4000 אם הם לא היו חתומים קבע בנאסא), טיסה ב Vomit Comet של נאסא, או הכיף המגניב של לבלות כ-15 מחזורים של 30 שניות ללא כוח משיכה. ליתר דיוק מחזורים של 0G-2G-0G-2G עד נוזיאום :-)

לפני כמה ימים בא אלי חבר עם המשפט “Only people give meaning”. אני לא בקטע העמוק של פילוסופיה, אז מיד השבתי בצחוק בפראפרזה על סיסמת הNRA: “כלומר רובים לא הורגים אנשים, אלא אנשים נותנים את המשמעות ‘מוות’ לפעולת הרובים?”. “לא, " הוא אמר, “יש רובד מתחת, זה אומר שמשהו חשוב/ראוי לעשותו רק אם הוא משפיע על אנשים בצורה חיובית”.

אני מסכים עם המשפט, אבל זו לא מהפכה מחשבתית בשבילי. אני שנים רציתי להיות שם בשביל אנשים, כי לעזור לאנשים עושה לי כיף, והכי כיף לי לעזור לאנשים לעזור לעצמם. מי שמכיר אותי אישית או קצת עוקב אחרי הבלוג הזה יודע שאני מחפש לעשות הסבת קריירה מזה זמן. אני לא מוכן יותר לעזור למכונות, אני רוצה לחזור לעזור לאנשים. על כן אני מחפש משרות כמדריך ואולי בהמשך כמורה, או כל דבר שבדרך לשם ויביא אותי לכיוון: מנהל ידע, יועץ-מלווה ולא יועץ-מיישם. האצבעות שלי פשוט מתדרדרות למצב גרוע שלא מאפשר לי להקליד הרבה ((שזה רק חלק מהסיבות להתמעטות הפוסטים פה בבלוג לאחרונה. ולא, זה לא קארפל סינדרום, בדקתי.)).

חזרתי הרגע מהסרט שתורגם ברוב איוולת ל" קוונטום של נחמה", שאולי צריך היה להקרא אולי “קאזינו רויאל 2”. למעשה ישבנו בחבורה לראות את קזינו רויאל (היינו צריכים רענון) ואז שעטנו אל הקולנוע כדי לצפות בשני ברצף, כי יש חיבור יפה של הסיפור (השני מתחיל דקה וחצי ברצף הזמן אחרי שנגמר הראשון. אני חייב לציין שההתנעה הזו מחדש של המותג מצליחה לאכזב ולהלהיב כאחד. כל מי שמתגעגע לQ, יאוכזב לגלות כי הוא נעלם מהסרט, מצד שני כל מי שכמוני חשב שהפיכתו של קליז עם הרבה סלאספטיק ל-Q מביישת את המורשת של לוולין, יוקל לו לדעת שחסכו לנו את הבושה הזו. קרייג, בתור בונד חדש, חתיך, שרירי וקר מזג מתמיד, לא משאיר אפילו לצופים הנאמנים רמז לרגע אחד אם מי מהחלטותיו הן רגשיות או נובעות משיקולים קרים. הרעיון כאן הוא להפטר מהרבה קיטץ’ בסיפור, להגביר את הניגודיות בין הסטייל והאלימות הלא נעימה, ולהכניס את בונד לז’אנר הסרטים שכל-כך מצליח עכשיו בקולנוע - סיפור ההיווצרות של סופר-גיבור. המכות הרגשיות, האמון הנעלם ומאושש כל פעם מחדש של M בסוכן החדש שלה, המשחק העדין בין איש מאוהב ובין בלש עשוי ללא חת שלא נותן לרגשותיו לנצח. זה בונד עם יותר עומק, וקצת פוסט-מודרניסטי, שנאבק בעולם עם הרבה יותר גווני אפור משהורגלנו, עולם עם מעט רעים מוגדרים בוודאות ועוד פחות טובים מוחלטים. במקביל האקשן הרבה יותר קצבי, כוראוגרפיה מדהימה של פרקור ואקרובטיקה של פיגומים וחבלים מחליפה את קרבות האגרופים הדלוחים של פעם, ואת מקומם של הפטנטים של Q מחליפים נשקים אוטומטיים פשוטים ולעניין. הלכה הרבה מהעדינות הבריטית (כולל חידודי לשון ואנדרסטייטמנטס) והגיע האקשן האמריקני. למעשה השוני היחידי הוא שבנפול הגוש המזרחי (ובעוד רגע גם האימפריה האמריקנית שוקעת לפי הסרט), יוצרי בונד החליטו להמציא ארגון באד-גייז חדש א-לה ספקטרה, כי סינים, צפון קוראנים וסתם טרוריסטים זה כבר נדוש. עכשיו עברנו לבאד גייז שלא רק יהרגו אנשים כדי להשיג את מטרותיהם, הם גם יפגעו באיכות הסביבה! אוווו!

סלחו לי על עבודת הצילום הרועדת שלי ((במצלמת הHD החדשה של קריקטור)), אבל זהו שיר אחד ((“סיפורו של כפתור כחול”)) מתוך הופעתם השניה של “פילים חולמים” , הפעם בפסטיבל הדידג’ בחורשים. היה כיף כצפוי אבל היה מצחיק גם לראות את הקהל, שמצפה למוסיקת שאנטי או טראנס ולא לגמרי אוכל ג’אז, אבל זו הזוית המיוחדת של הלהקה. ג’אמירוקוואי הכניסו את הדידג’ לפאנק (שהוא קצת ג’אז פיוז’ן לפעמים), ושי ורדי לקח את זה הלאה. נועה זולו מפליאה על הכלי הזה (למרות שאולי בקטע הזה דוקא אין לה סולו מרשים כמו באחרים) אבל הדידג’, למרות מגוון הצלילים העיליים שניתן להפיק ממנו, הוא עדיין תו באס בודד, מה שיוצר התמודדות מעניינת למלחין. נועה “מקלה” על שי בכך שבזמן ההופעה היא מחליפה בין שלושה דידג’ים ((שי קורא להם “די-ג’רידו, פה-ג’רידו ומי-ג’רידו” בחיוך)), אז קטעים שונים נבנו מסביב אחד משלושת התוים ולא כל ההופעה על תו אחד :)

מרשים איך שמפיצי הסרט תרגמו את “Wanted” ל"מבוקש" ולא “רצויה”. למי שלא ראה את כל הקדימונים, מדובר בסרט קיץ אקשניריותמכותמגניב שאין לו מה לחדש (והבנתי שהוא גם מבוסס על קומיקס כלשהוא). הסרט כיף רצוף, העלילה אפילו צפויה למדי, הטוויסטים מגיעים בדיוק איפה שאתה מצפה להם, הרעים והטובים מחליפים מקומות בדיוק כמו שהיית מצפה מהם וברגע שאתה מצפה לזה, וכל האקדחים שנשלפים בהתחלת הסצינה יפלטו עוד ועוד כדורים עוד לפני שהסצינה תגמר, וגם הבאה, וגם זו שאחריה. האקשן כצפוי מרהיב ושווה לצפות על מסך גדול, ולמרות כל זאת, כמה הזהרות, שלא תגידו שלא אמרנו:

לפני יומיים קפצתי עם גיא לקולנוע. אני אוהב הצגה יומית כי הקולנוע כמעט ריק. לצערי רק “כמעט” כי דוקא מאחורינו ישבו חבורת ילדים ולעסו פופקורן בפה פתוח (אני מעדות הגרבוזיים בכל הנוגע לפופקורן).

ראו הוזהרתם שנית: ספוילרים אחרי הסרטון הדבילי! אני מאמבד אותו מספיק גדול כדי שלא תמשיכו לקרוא בטעות אם אתם לא באמת מעוניינים…

אתם עוד איתי? ברוכים הנשארים.

מה היה לנו שם? אקשן (הרבה ולא רע, למרות שאינדי התבגר), שחקנים (בכיף, אני מת על קארן אלן ועל ג’ון הורט), מרגלים רוסיים מול קולונל ג’ונס סוכן הCIA, מרדפים בכלי רכב צבאיים אקזוטיים, ג’ונס קופץ מחליפת מורה חומה ומשעממת לתוך מרדף עם אקשן והכובע, גאגים והתייחסויות לסרטים הקודמים עם אירוניה קלה (אין ספק שלספילברג עדיין יש את זה), שימוש בכלי נשק בלתי מקובלים (חרבות ופצצות אטום), פסקול שמשחק בהצלחה עם הסרט ( אין ספק שלג’וני עדיין יש את זה), חורים בעלילה במיטב מסורת הז’אנר הפעם גדולים מתמיד (מספיק גדולים כדי להטיס דרכם את הצפלין מהסרט הקודם), חייזרים (אין ספק שללוקאס היתה יד בדבר) והפתעות משפחתיות שונות (נמצא הנרי ג’ונס השלישי וגם לו יש שם של כלב).

גאוהאשינג, זה נסיון (ראשון?) של רנדל מXKCD לעשות לקוראיו שמח כמו בימים הטובים של סנדוויץ’ כדור הארץ. לוקחים ריבוע של מעלה אחת על כדור הארץ שבא אתה גר, ובתוכו זורקים כל יום חץ וירטואלי ומזמינים את כל הקוראים להפגש שם. את ישראל חוצים ששה ריבועים כאלו: החץ היום לנפת אזור המרכז הוא הרחק בים לכיוון קפריסין, או 32.941774°, 35.182873° בג’וליס (הכפר) אם אתה גר בגליל, בים מול בירות אם אתה בגליל העליון או הגולן, במצרים אם אתה גר באילת, ירושלמים יסעו לגבעה בשטחים בין בית אל ואוניברסיטת ביר זית (31.941774°, 35.182873°) ולבסוף חמשת האנשים שגרים במזרח הנגב על גבול ירדן ממש עד לדרום ים המלח (מועצה אזורית תמר) יפגשו במקום שפוי וכיף יחסית, ב דרום המכתש הקטן (לחצו על כפתור תמונת לווין).

Boing Boing TV הוא אחת מהפינות החביבות עלי בבוינגבוינג. כתבות על אמנים, גיקים, טכנולוגיה, פוליטיקה ליבראלית, והכל מעורבב ומוגש באינטימיות וברצון טוב והרבה הומור (לרוב סוראליסטי משהו). לאחרונה הוא עושה צרות ונגן ה-MP4 המשולב באייטמים לא מופיע כראוי בשואש 2 (אין בעיות עם שואש 3 או אקספלונטר). שלחתי את זה בתור הערה קטנה בתגובה לכתבה (אפילו לא טרחתי ללכת לחפש כתובת לבעיות טכניות). תוך פחות מחצי שעה כבר קיבלתי אימייל משני ז’ארדן בעצמה (מהכותבות של בוינגבוינג שעושה גם כמעט את כל ראיונות השטח שלהם, אישיות בפני עצמה עם עבר צבעוני בעולם העיתונות הטכנולוגיות באינטרנט) עם CC: לנשיא קאסטפאייר שמספקת את אפליקצית הסטרימינג, ומיד גם תשובה בCC: ממנו. השבתי לו בפרוטרוט על איך ומה בדקתי (כמובן שכמו גיק אחראי ביצעתי בדיקות טיפה יותר יסודיות לשם שלמות, כמו בדיקה עם התקנת שוא"ש בתולית, נתתי את כתובת הIP הקבועה שלי כדי שיקל עליהם לגלות אותי בלוגים), ונראה שהבעיה תוקנה. מהירות ורצינות ויחס אישי. ככה קונים אותי :-)

בית כליף ביפו, הצורפים 33, שישי הקרוב ב3 אחה"צ.

אני לא אוהב לירוק לבארות בד"כ אבל ביום שישי הייתי שוב בהופעה שלהם ב"שבלול" ואני חייב להגיד שהמקום לא עושה חצי מאמץ להשתפר. לדעתי צופפו שם אפילו יותר שולחנות מהרגיל. הזמנתי שולחן ליד הבמה אבל נתנו אותו לאחרים, שמו אותנו במקום צפוף שממנו לא יכולנו להסתובב ולראות את ההופעה ונאלצנו להחליף שולחן שוב, וכרגיל בפינה הנידחת שלנו לא עוברים מלצרים ואתה נשאר להתייבש כל ההופעה בלי מילוי לכוס המים, ופלא באמת שהם העלו פעמיים את מחיר הכרטיסים…

Jazz ’n Roll במוצ"ש בוטל למי שניסה להגיע (מתנצלים) אבל ביום רביעי השבוע בחינם!

במסגרת פסטיבל הג’אז של ת"א. יאללה מי בא?

הייתי בכמה מקומות חביבים החודש ולא כתבתי מילה. הייתי המון בעבודה על כל מני דברים ולא הגעתי לזה, אז הנה פוסט מסכם ולא ממצה…

\* הייתי במסעדה לבנונית מצוינת, ערבסקה בצומת סגולה, גיא כתב עליה כבר.

\* הייתי שוב ב מסעדה של ארז קומרובסקי בהרצליה וכרגיל נהניתי עד מאד.

\* הייתי בהופעה של Puppet Folk Revival שהייתה מצויינת, עם כרמל שסיפרה לי עליהם ועוד חברים טובים. שכחתי כמה כיף הופעות חיות וכמה זמן לא הייתי בהצגת תאטרון (יאללה מי בא?). אחד היתרונות הבודדים שאני רואה בלגור בת"א :-)

לא, זו לא התחלה של בדיחה, זה היה הערב המעולה שהיה לנו אתמול. אני עם שי ו גיא התיישבנו לערב טעימות שנדחה כבר יותר מדי. שני בקבוקים הביא גיא, אחד מהם " יפאני מיאפן" מטיולי של הוריו לארץ השמש העולה (חדי עין ישימו לב למדבקת מחיר ב-ין), ושלושה בקבוקים הביא איתו שי מלונדון. ספרתם חמישה? כן, אחד בקבוק נשאר חתום בינתיים, ההסבר בסוף. התמונות כרגיל גדלות עם לחיצה, הנה הליינאפ בהתחלת הערב: אחרי שצילמתי, הוצאנו את הבקבוקים הארוזים מהשרוולים והרויאל לוכנגר (שלדעתי חביב אבל לא מרגש) נתגלה כאריזה בלבד. בחודשיים שהבקבוקים חיכו בסבלנות, שי שכח שהוא קנה משהו מענין בהרבה, טאמנבולין בן 35 שנה, אבל לא אקדים את המאוחר…

שומו שמיים והאזיני ארץ! ג’וס ווידון מפיק עם עליזה דושקו את “בית הבובות” בפוקס, למרות שהבטיח לא לחזור לשם בשום מחיר אחרי שחתכו את פיירפליי אחרי 11 תכניות, ואחרי שלא כתב לטלוויזיה כבר חמש שנים. מדובר בתוכנית מד"ב מקורית - “בית הבובות” שולח “בובות אדם” לביצוע כל מני משימות ומוחק להם את הזכרון עם שובם לבסיס. מנחשים את ההמשך? נכון, הבובה עליזה מתחילה לזכור דברים בין מחיקת זכרון אחת לבאה… זה לא קצת מזכיר כמה תכניות אחרות? נו טוב, אני סומך על יוסף שיעשה מזה משהו טוב…

זוועה. מה אני אגיד לכם. לנחות בישראל ב2 בבוקר ולקבל מכת 24 צלזיוס ולחות בלתי ניזבלת. מי מת?

סתם, אני ישראלי וחייבים להתלונן מדי פעם, ואני בדפיציט. שבועיים שאני מסתובב עם חיוך מכאיב על השפתיים וכמעט לא מוצא על מה להתלונן. רבותי וגבירותי, הייתה לי החופשה המושלמת! הטובה בחיי!

לי ולגיא נראה שיש סינכרון מושלם בדיעותינו על מה רצוי ולא רצוי בכזו חופשה. בלענו הרבה טבע ולא טרחנו להכנס אפילו לטירה אחת. פגשנו אנשים מדהימים ובהינו בבחורות מדהימות. ראינו בעלי חיים חמודים וגילינו דרכים שיצאו מהסרטים.

Carraig Fhada היא החווה של הארי וסאלי אנדרווד על איילה. אני וגיא פחדנו שלא נמצא שם בזמן בית בגלל פסטיבל הג’אז, אבל מצאנו אותם ועוד איזה מקום… שופופו: כן, הבית האחרון על הצ’ופצ’יק של לשון המגדלור של מפרץ פורט אלן בדרום איילה, 3 קילומטר מלגאוולין, כיף של מיקום… (אני לא משלה את עצמי שהם חתכו בעורמה שת שלושת הבתים שמימין לאזור התמונה, זה עדיין מקסים).

זהו. לא רציתי להשוויץ, אבל הייתי חייב. ננחת במוצ"ש באי, נשים את הדברים בחדר, וננסה לתפוס ארוחת ערב או הופעת ג’אז. ההופעות של הפסטיבל מתקיימות במזקקות ואולי גם במחסני החביות עצמם. מעניין מה זה עושה לאקוסטיקה וכמה חזק שם ריח הויסקי. אני אשאיר את זה כתרגיל לקוראים :-)

סרט חדש של JMS מגלגל שתי עלילות תוך 75 דקות. אותם שחקנים (מינוס ג’קאר הנהדר כי קטסולאס נפטר בשנה שעברה). הדעות בין מתלהבות מאד לבין ‘נו מילא, סטראז’ינסקי ידפוק לנו שוב איזה “ריינג’רס”’. בקרוב באתר טורנטים בקרבתכם :-P

היום הלכתי עם גיא ושי ל"מת לחיות 4", ולפני הסרט עולה הזהרה לבל יקליטו יושבי האולם את הסרט (יענו מה שנקרא CAM באתרים המדוברים). שי מיהר להוסיף “למה להם לבזבז זמן לצלם כשזה פשוט נמצא כבר באינטרנטים, וציין שהם יכולים לשים שם פשוט את הלינק לטורנט וחסל :-) הסרט חביב וחסר אמינות עלילתית כרגיל אבל כיף בלתי פוסק של שעתיים. אני ממליץ בחום. בינתיים תהנו מ ראיון של קווין סמית (שגם משחק בסרט) עם ברוס ויליס. מומלץ…

לפרואייג מחכה לי. בתור שתיין יש לי שם חלקה (תמונה מצורפת). אני וגיא נוסעים לבקר אותה בסביבות ספטמבר, ונשמח לצרף עוד מישהו או מישהיא או זוג ובקיצור, לחלק עם עוד אנשים את עלויות הטיול. אנשים שלא אכפת להם להעביר שבועיים בכיף איתנו בסיבוב מסביב להיילנדז וקפיצה לאיילה, בירה אירית, ויסקי סקוטי ואוכל טוב מכל מקום שהוא :-) . לא נתעכב ביותר מ 7-8 מזקקות אני מניח, אנחנו רוצים בהחלט לראות נופים וכמה טירות מגניבות (חלקן לוקיישנים של מונטי פייתון והגביע הקדוש או סרטים רבים אחרים). מסלול ראשוני (שעוד יהיה נתון להמון שינויים) [כאן בקובץ מראי מקום](/blog/wp-content/uploads/Tour de Scotland.kmz) של גוגל ארץ. נשמח גם להמלצות מסלול ואתרים ממי שמכיר…

כמה מקוראי הנאמנים (שניהם?) אולי שמו לב שמאז יום רביעי השרתית שלי נופלת ועולה (ולפעמים יורדת, לצערי לא בקונטקסט מיני). אחרי שנתיים של עבודה נאמנה מסתבר שמי שקונה בזול אוכל תקלות של חומרה זולה. מקס, השותף שלי למכונה הזמין היום “פיצה” חדשה, שרת 1U משודרג שאמור ליפול גם הרבה פחות. האחסון קופץ מזוג דיסקים של 160 לזוג 500GB, הזכרון מ1.5G ל4G, והמעבד מP4 ישן של 2.4GHZ למפלץ QUAD CORE 2 XEON. יותר חזק מכל מחשב שאי פעם התקנתי שעולה פחות מ50K ש"ח ועלה כולו רק 10K. איך שהטכנולוגיה הופכת זולה… איזה כיף :-)

ראיתי את הסרט הזה הרגע ולא יכולתי שלא להזכר בראיון הבוקר של רזי ברקאי עם ראש ממשלתינו האהוד (NOT).

עצוב… רגינה ספקטור, אחת הזמרות האהובות עלי ביקרה השבוע בארץ, וכמעט אף אחד לא כתב על זה ב"עתונות הרשת". לא נענע, לא טמקא, לא וואלה, בטח שלא מסן, לשימחתי נרג’ הקדישו טור. בראשון בערב זיפזפתי שלא כהרגלי ונחתתי על גיא פיפינס, הייתי בטוח ששם יגידו מילה וסבלתי דרך כל התכנית, אבל כל מה שהם בזבזו עליו את הזמן זה סיפורי פפרצי על דיקפריו והקולבית שלו, וכתבה על שון לנון שהוקדמה במשפט על זה שהוא ביקש שלא יגידו מילה על אבא שלו, ואז לאורך כל הכתבה שולבו תמונות וסרטים כדי להשוות את שון לג’ון. כמה אדיוטי לחזור על הנון-אייטם של “את אבא שלו מנעו מלהופיע אז עכשיו הוא סוגר מעגל, הופעה מאוד משמעותית לישראל”, כמה טמטום ופרובנציאליות דחוסים פה? אפילו הביקורות מודות בחצי פה שהוא אמן ממוצע מינוס שרק רוכב על שם המשפחה שלו.

אתמול בערב היה אירוע טעימת יין בדרך היין, רעננה. אין מצב שאני יודע לתת ביקורות יפות כמו של ליאור אז אני אניח למקלדת שלו להתבטא. אני אזכיר רק באיבחת אצבע את הבקבוקים שמשכו את תשומת ליבי לטוב ולרע

“משתלם” זה מושג שנכנס לי מאוד מוזר ללכסיכון השיחות על מזון ומשקאות. יותר נכון זה קיים שם באחורי המוח אבל אני לא אוהב להתייחס לזה ככה. כשהייתי קטן אוכל היה תמיד חלק מביטויי האהבה בבית, האכל של סבתא, האוכל של אמא, ארוחת שישי משפחתית אם זה בבית או בחוץ, אף פעם זה לא נמדד בכסף. למדוד אוכל בכסף זה כמו למדוד את האהבה שלך למישהו בכסף. בררר.

הטור של הפוסטים היה צר מדי כבר יותר מדי זמן, אז הרחבתי אותו היום. מספיק רחב או שאוסיף עוד? כי אני יכול, אתם יודעים, זה כולה 10 דקות עבודה בפוטושופ מסתבר, וקצת CSS שערכתי בלי לדעת מה אני עושה אפילו…

עדכון - הצצתי כרגע דרך MSIE וזה נראה נורא מתמיד. אבל אני מי שאני ואין לי בעיה עם זה…

אז מה יש לנו כאן? זמר פופולארי, על סף יציאה במופע ותקליט חדשים, אדם רב מעללים ושמועות אבל גם תורם המון לקהילה, פעיל בבי"ח לילדים ושאר מקומות, והנה הוא שולף צינגלה באמצע ראיון, אומר שזה עוזר לו לשמור על עצמו שמח ושפוי ומיד מוסיף שזה סם שלא כל אחד צריך לנסות, ולא לפני שהוא הגשים שאיפות בחיים (אחרי שהגשמת שאיפות, מותר לעבור לשאיפות אחרות? :-))

ומה עושה התקשורת? כסאח. יריות ופיצוצים. שוכחים מכל הטוב שהאיש עושה במחי יד.

מאיפה בא הצורך האנושי לעשות מצעדים? זה לא שריד טוטאליטארי ממשטרים שהרגישו צורך להפגין עוצמה צבאית?

המשטרה כנראה תודיע בבוקר שאין מצעד גאווה. אני מאוד פרו-ליברליזם ועצוב לי שככה חשכת ימי הביניים דורסת את הדמוקרטיה באיומי אלימות. אני מקווה שהמשטרה גם תעצור ובתי המשפט יענשו את יוזמי הבלגנים שהובטחו (פירות עם סכיני גילוח תקועים בתוכם?!)

אבל מהצד השני אני גם פציפיסט. מה העקשנות הזו לערוך מצעד ולחסום צירים? ולא משנה עכשיו אם זה רחוב יפו בי-ם או הירקון בת"א. למה אי אפשר לעשות יום פסטיבל בגן סאקר או גני יהושע בלי להפוך את העיר שמסביב לפקק תנועה?  בשביל זה אנשים משלמים ארנונה? למשטרה אין דברים יותר חשובים לעשות? אפשר לקחת גן ציבורי ולשכור מאבטחים ולעשות יום כיף, וחלאס. אני חושב שעשיית הדווקא של איגוד ההומו/לסביות (סליחה על השעה אבל ברח לי שמו כרגע) יוצאת בעוכריו. המצעד הרי אמור לבוא עם מסר של ליברליזם ושיתוף פעולה, אז למה זה הפך להכרזת מלחמה?

רוחמה אברהם שולפת חוק פופוליסטי ל הפסקת מכירת אלכוהול בשתיים בבוקר. הסטטיסטיקה טוענת שמקרי האלימות ותאונות דרכים בלילה ירדו ב50% במדינות שבהן הנהיגו את החוק. אני בתור אדם שבד"כ יוצא מהפאב בסביבות 1-1:30 הכי מאוחר לא נפגע מזה. מצד שני אני יכול לדמיין את בעלי הפאבים נפגעים גם נפגעים.

יש מקומות שקשה להתאכזב מהם ושומרים שנים על רמה גבוהה. זה צוות טוב במטבח, ובעלים שיודעים לדרוש. ככה זה בדיקסי (למרות שלאחרונה יש שם גימגומים) וככה זה באודאון. בהרצליה ספיציפית הערב. היה לשמחתי פחות רועש ופחות מעושן מהרגיל, הבשר כרגיל איכותי ביישונו וגם הוכן נכון, המנות האחרונות נהדרות (רק חבל על הטעם הנפלא של הבשר ש"ברח" לי מהר מדי :-)). קרן המלצרית החמודה והמבינה שלנו עזרה מאוד (הי, מלצרית שהכירה את היינות ששאלנו עליהם, ומכירה טוב את כל המנות! התעייפתי כבר ממלצריות שלא טועמות כלום ועושות לי פוזה של “עזוב אותי באימ’שך, אני כאן רק בשביל להגיש”).

חזרה בארץ, גיליתי את הבעיה הרצינית של הדתיים עם השרוולים ב(נת)בג 2000, יש רק מזוזה קטנה בקצה השרוול, אין יותר לרדת מהמטוס במדרגות ולנשק את האספאלט.

ההליכה הארוכה אכן מגוחכת ומעצבנת מחדש אבל היה כיף להתאחד מחדש עם שני הסינגל-מאלטים שקניתי בדיוטי-פרי ביציאה. שתי סיבות טובות לחזור לארץ :-)

לא יודע איך דילגתי על שודדי הקריביים בקולנוע, לשמחתי נדחפתי לראות אותו בשבוע שעבר ומשם מיד נחתתי לצפות בסרט החדש על מסך קולנוע השבוע. קודם כל מה רע - לא ללכת לראות את הסרט בקרית אונו! הסאונד לא רע, אבל הכסאות איומים, הרצפה משומנת הייטב כנראה מפופקורן, ואנשים מביאים ילדים קטנים שצריכים תרגום בע"פ להצגה ראשונה. על הסרט עצמו אין לי תלונות :)

זוג סרטים חביבים מאד מדיסני, קצת מפחיד בסטנדארטים העכשויים של הוליווד לילדים, אבל אני מאמין שקצת הפחדות זה בריא וחלק מהכיף. תפאורות פנטאסטיות ומושקעות, הפקה גראנדיוזית למדי אבל זורמת די טבעי ונחמד. הסרט הראשון היה יותר סרט של עלילה, עם תהפוכות והפתעות ואילו חלק שני היה “המשך הרווחים”, אבל לא עשוי רע כמו שסיקוול היה עלול לצאת. העלילה פחות הפכפכת, הדמויות יותר שטוחות, אבל בס"ה האקשן וההומור מפצים. קיפהאנגר מבטיח את ההכנסות מהסרט הבא…

נו באמת. כמה פאתוס וחורים בעלילה אפשר לסבול? כמה יכול הקהל לשבת באולם ולחטוף סתירות וסטירות? אני הרגשתי את האינטיליגנציה שלי נעלבת ונעלבת, אורך הרוח שלי התקצר והסוף בכל זאת הצליח להפתיע אותי בדליחותו. אפילו כריסטופר ריב (סיינטולוג ושחקן סוג ד’) נתן יותר חיים לדמות הזאת. ואולי אני פשוט רואה את הפלאסטיק ההוליוודי ומחפש את החיספוס של ג’ין הקמן ומרגוט קידר.

הסיפור מוגזם, צפוי, מלא סתירות, וחסר עומק… למעשה כל מה שכיף או מצחיק בסרט תומצת כל כך טוב בקדימון שלא צריך ללכת לראות את כולו. חסכתי לכם :-)

מאז שנעלמה לי הקוריצה, תהיתי מתי יבוא יום אחד עוד חתול ויאמץ אותי. אני לא מאמין בלמכור את עצמי בכוח, ללכת לשבת אימוץ ולהציג את עצמי בפני כל החתולים לראות מי יבחר אותי.

בשבוע שעבר נחתה אצלי בחצר קליאו. היא פצפונת ועכברית ומלאת מרץ תינוקות. שכנתי יהודית מאמצת כל דבר שזז, ומטפלת בכל חתולי האשפתות במוסך שהיא עובדת בו. את קליאו מצאו יום אחד מתחת למכסה המנוע של (נחשו איזו) מכונית. היא כל כך צעירה שסתם להאכיל אותה במוסך לא הספיק והיא הגיעה לבקר אצלי בחצר. השבוע השכנים נסעו לחו"ל ואני קיבלתי פיקוד על החתולות שבחצר וקליאו הדובדבן שבקצפת.

כמה חבר’ה (ומדי פעם אני בינהם) נפגשים כל חמישי בפאב חמוד וחביב בת"א. המקום בעיני עושה את הדברים הנכונים ולכן אני שמח להמליץ עליו לפני ההדרדרות הבלתי נמנעת.

“קינג ג’ורג’” נמצא באופו מפתיע ברחוב המלך חורחה החמישי בת"א, מספר 26. תשכחו מחניה, חפשו רחוק משם בבלפור או כרם התימנים או טשרניחובסקי או אפילו בחניון של הסנטר. הכל מרחק של דקות הליכה.

לפני הכל, למי שנדהם שאני (עירא!) ממליץ על פאב, אז כן. מה לעשות. אני עדיין שונא סיגריות ורעש, אבל החברה זה מה שחשוב וכיף פה, והבעלים של קינג ג’ורג’, אם בכוונה ואם בטעות, בנו מקום עם איוורור מצוין והרעש ברמות נסבלות יחסית (למרות שאני מעדיף לא לצעוק). מה שחשוב אבל, מלצריות מתוקות מראה ואדיבות כאחד, שירות מצוין ולחבורה וותיקה כמונו מחלקים “מתנות” ככה עוד בין המנות והשתיה. השתיה, אגב, זולה להפליא, מה שגורם לנו להזמין עוד ועוד. שליש מהחבית רק 10 ש"ח ובקבוק רק 15, רוב הקוקטיילים רק 25, והאוכל במנות שרובן 20-50 ש"ח, אבל באופן מדהים לא מוותרים על איכות כאן. האוכל פשוט פנטאסטי. בימי חמישי אני צם כי אני יודע שבערב מחכים לי שרימפס מצוינים, או סטייק או קבאב טלה ושאר מנות טעימות אחת-אחת ולא יקרות. אחרי 4-5 שעות של כיף עם החבר’ה והזמנות בלי חשבון, אף אחד מאיתנו כמעט לא עובר את ה100-150 ש"ח, ואין מצב שנשאיר טיפ קטן. ובקיצור, מחיר הגיוני, יופי של אווירה, שירות ומוזיקה, איוורור שמעיף את העשן לכל הרוחות, פשוט המקום המושלם :-)