המלצה על הסרט שמשום מה לא נקרא "איש מאדים"

הספר The Martian, או כפי שתורגם לעברית "לבד על מאדים", מתאר סיטואציה בעתיד הקרוב, בו נאסא שולחת למאדים את סדרת המשלחות הראשונה שלה, לביקורים בני כחודש כל אחד. בין המשלחות המאוישות נשלחים לכוכב הלכת גם טיסות רובוטיות עם ציודים, אספקה וכלי הטיס המיועדים משלחות עתידיות לחזרה אל החללית (שנשארת במסלול כמו תחנת החלל בזמן הירידה לכוכב). הספר התחיל כסיפור סדרתי בבלוג של כותב מד"ב חובב, תכניתן בשם אנדי וויר. הצלחת הסדרה דחפה את אנדי להוציא אותו כרומן, ולמרות שלא זכה בפרס גפן, שמעו עליו בהוליווד וגם בנאסא, והתלהבו מאוד, ובצדק. יש כאן סיפור אנושי מעניין ומדע קשה, למעשה הבדיוני פה הוא הסיפור, לא המדע, עד כמה שאני יודע. בעיני ובעיני חברי הספקנים המדעיים זו קומבינציה שמאוד ראויה ודרושה, ותמיד צורם לנו כשמוותרים בהוליווד על דיוק מדעי בשביל העלילה. כאן לא חסכו בדיוק (וזכו עקב כך לשיתוף פעולה נרחב מנאסא) ויצא, לא למרבית הפלא, סרט נהדר. אנושי, מותח, מרתק.

ומכאן – קצת ספויילרים

להמשיך לקרוא המלצה על הסרט שמשום מה לא נקרא "איש מאדים"

באפי ללא ג'וס

הם למטה, עמוק בקבר, ישנים בארון גותי מפחיד, ופעם בשנה הם עולים ומחפשים להם גופה צעירה ויפה לנעוץ בה שיניים ולמצוץ ממנה את הדם. אני מדבר כמובן על חברות ההפקה של הוליווד שאוהבות להתניע מחדש דמויות וסיפורים מהצלחות ישנות כי אין להם בייצים לנסות רעיונות חדשים. הסיבוב האחרון הוא התנעה מחדש של באפי. דידי חנוך מנתח בפשטות ואני מסכים איתו, זה כנראה יהיה אסון נוסף. אין לסרט החדש קשר לכותבים או השחקנים המקוריים, וכיוון שזו התנעה חוזרת ולא המשך הסדרה, אנחנו יכולים לצפות שפשוט יקחו את הסיפור המקורי, וישחקו עם המינונים, כדי שאיינג'ל המחודש יוכל להיות אדוארד II. הכותבת הצעירה, שאין לה שום נסיון מוכח, שואבת עידוד מההתנעה המחודשת של באטמן, שלהזכיר לכולם, מותנע זו הפעם השלישית בשני עשורים, ואני אישית התפתלתי מסבל במושב ב"האביר האפל".

מי שמוכיח את עצמו כאציל נפש ומאמי הוא ג'וס עצמו, בתגובה לאסון-הידוע-מראש הזה, מנחם את עצמו שהוא יעשה בוחטות ממילא על תמלוגים, ומודיע שהוא רוצה להתניע את באטמן שוב בעצמו, ככה, בשביל הכיף.

לאור כל הנ"ל, המאשאפ הזה מסתבר אולי כנבואי:

האגודה לחמלה

היוזמה האחרונה לחיבור לבבות היפי עולמי נולדה בכנס TED ונקראת "האגודה לחמלה" (הקהל מוזמן להציע תרגומים יותר טובים). המקימים הם טדסטרים שונים, הדלאי-לאמה, מנהיגי דתות וידוענים שונים. המטרה יפה, ואני שמח שבניגוד לקדימונים, הנוסח הסופי לא מתייחס רק לדתות אלא ל"מסורות אתיות ורוחניות" גם כן. אני לא יודע מה ×–×” אומר לגב מי ששומר על אתיקה בלי שהיה לו חינוך מסורתי כלשהוא, אבל בואו נגיד שהומניזם חילוני ×–×” מסורת 🙂

האתר הוכרז לפני כשעה ונראה שקרס טוטאלית מרוב מבקרים 🙂 אין מנוס מלבקש את הקאש. עוד לא ברור לי מה הם מתכננים לעשות חוץ מלהפריח פרפרים, בלונים ופלוצים ורודים, אבל ניתן להם צ'אנס. מעניין לציין שעברית היא אחת מארבע השפות הראשונות שבהן מושק האתר והסרטון (ליד אנגלית, ספרדית וערבית. רמז?)

עדכון: האתר נגיש חזרה, ובעברית שמו "כתב אמנה לחמלה".

הלך על מז"פ

שני פוסטים אחורה הפנ(ת)ה אותי הקורא(ת) הנאמנ(ה) זמ"מ למאמר מדעי של ד"ר דן פרומקין על אימות פורנסי של דגימות DNA. במאמר בNYT הוא מספר למעשה כמה קל לכל סטודנט לתואר ראשון בביולוגיה לפברק דגימת רוק או דם שלי עם הרוק והדם שלו, אם יש לו את ה-DNA שלי ממאגר כלשהוא (למשל זה שמשטרת ישראל אוספת כבר כמה שנים). מדען מNIST מגיב בכתבה שזה מאוד מרשים אבל הוא "לא חושב שהפושע הממוצע יטרח ללמוד וליישם את השיטות האלו". הזמן יגיד. אם הפשע ישתלם, אנשים ישקיעו בציוד.

המאמר מציע גם שיטה לזיהוי אם חתימת הDNA זויפה או שמדובר בDNA אורגני, אבל מעבר לכך לא מגלה בעצם דבר חדש. זה לא מבטל את הDNA כראיה אבל זה מאוד מחליש אותה, ויאלץ את מז"פ לעבוד יותר קשה. הבעיה העיקרית היא, שהשיטה של "הגברת DNA" שמשמשת כאן מזייף פוטנציאלי היא לרוב אותה השיטה בדיוק שמשמשת את מז"פ כדי להגביר דגימה לצורך בדיקתה.

הפרטים בוודאי ידועים לשלטונות החוק, אבל זה אומר שאיפשהוא מישהוא עובד על שיטות לעבוד גם על הבדיקה הזו. בקצב התקדמות שוק הביוטכנולוגיה, אני בטוח שהלוחמה הזו תהפוך ליותר יצירתית מהר מאוד, והמרוויחים יהיו כמובן יורשיו של מייקל קרייטון, אולפני הוליווד, ופושעים עשירים שונים. בלייד ראנר, מישהו?

סלאשדוט התייחסו לעניין, כמובן והתגובות לא אחרו להגיע…

מגיב א': דפיקה רצינית. (דורג "5, אבחנה חשובה")
מגיב ב': רק תזהר לא להשאיר עדות DNA מפלילה…

עדכון: חפירה גוגלאית מהירה מראה שזה סיפור מהתחלת השנה, הנה ב"הארץ".

עדכון שני: יכולתי להשבע שהכתבה היתה עם תאריך 01/01/2009 קודם, עכשיו אני רואה שהיא מלפני פחות מיום. באג? כנראה, כי הצצה נוספת בכותרת שלה מיד מזה אותה כתרגום של זו מהטיימז. מוזר מאוד.

Canon EOS 5D-II – מסרטת קולנוע בזול

הסרט הזה הועלה ע"י צלם של הגארדיין שקנה את המצלמה רק לצרכי צילום וידאו. אני ממליץ לכם בחום להגדיל למסך מלא!

מדובר במהפכה, לא פחות. אפשרויות הצילום כאן אינסופיות יחסית למצלמה אחרת שבפחות מ20K ש"ח או אולי אפילו $20K. גודל החיישן מאפשר שליטה מדהימה באפקט עומק השדה הרדוד, כי למעשה מדובר בשווה-ערך אופטי למצלמת 35מ"מ של אולפני הפקה הוליוודיים, מהסוג שאיתו צילמו את 99% מסרטי הקולנוע שראינו בחיינו, רק שכאן הכל דיגיטלי, עם אפשרויות שליטה מגוונות, עם מבחר אופטיקה הרבה יותר מגוון, עם עצמיות מייצבות מעולות, ועם כל מיני עצמיות "אפקטים" כמו טילט-שיפט שנעשה בה שימוש בקליפ הזה. הפירוט המלא בלינק דלעיל.

אה כן, ורגישות הISO זזה בין 50 ל-25600. קובריק עושה סלטות בקבר.

אני לא יודע מאיפה אגרד את הכסף, אבל אני רוצה אחת 🙂

עדכון: מקריאה בפוסטים מקצועיים שונים, נראה שהמהפכה לא נגמרת בטכנולוגיה. היום כל עיתון הוא גם אתר מקוון עם קטעי וידאו. עיתונים שפעם קנו זכויות לסטילס ולא את זכויות הוידאו היקרות יותר פשוט לא הכניסו מצלמות וידאו למגרשים והאיצטדיונים. מה קורה היום כשכל צלם עיתונות או ספורט הופך להיות גם צלם וידאו? מה יקרה כשכל עיתון יתחיל לצלם קטעוני וידאו לאתר שלו? זה יעשה מהפכה לא קטנה בהסכמי זכויות צילום ושידור בארועים שונים, במיוחד בספורט. עכול להיות שבשלב הראשון נראה שחוסמים את הכנסת המצלמות האלו למגרש.

ולזאת יקרא disruptive technology 🙂

מתי תגמר האופנה המוזרה הזו?

איפשהוא אנחנו מצפים מהכוכבים והסלבים שלנו להתנהג כאילו שברחו ממוסד טיפולי, כך אמר פעם פן ×’'ילט אאל"ט. אנשים צריכים לטענתו להעריץ מישהו שיהיה חסר מעצורים, שיוציא כמויות כסף אדירות על שטויות, שיהיה תיאטרלי, יעשה סמים, ירביץ לצלמים, יתלבש פרובוקטיבי, ואם לא יחשוף את איבריו המוצנעים לפפאראצי, ירגיש שהוא/היא חייבים לדבר עליהם. למה ×–×”? מילא כוכבניות הוליוודיות שחושפות מפשעות בצאתן ממכוניות שבועות לפני אשפוזן במוסד גמילה, אבל למה גם אלו מהשורה השניה מרגישות שהן צריכות לחקות אותן בשביל לקבל צומי בעיתון, ולמה הקהל אוהב את ×–×” כל כך? מצד אחד להעריץ את האנשים האלו כאובר מענש ומצד שני לשמוח בנפילתם וחשיפת האנושיות הרגילה שלהם. בעיני ובעיני רוב האינטיליגנטים שקוראים פה בבלוג אני בטוח שאין כאן ויכוח שזה פתאטי, אבל עדיין בהרבה ארצות ובריטניה בראשן, עיתוני רכילות על אופנה וניתוחים פלאסטיים וחיי המין של אצולה וסלבריטאים נמכרים יותר ממנות פלאפל בארץ. אני פשוט מנסה להבין איך הצליחו המו"לים לנתק את הקוראים שלהם מכל דבר בעל משמעות כדי שהרפש ×”×–×” יהפוך לדבר ×›"×› מרכזי בחברה… אם המכונית שלי מזהמת את האוויר שבחוץ, אני הייתי רוצה להכריז שפאריס הילטון ובריטני ספירס מזהמות לאנשים את המוח שבפנים ולהוציא תקנון ממשלתי שצריך ומיד לפתח דלקי חדשות ידידותיים יותר לסביבה שלא גורמים לדליפת IQ ממוחות ההמונים.