תגית: גנו\לינוקס

פורסם ב

קצת טכנו-אופטימיזם לאיזון

יש ימים שבהם אני עוסק בעניני פרטיות אלקטרונית, ×–×” קל מדי ליפול לבור של פראנויה ולודיזם, במובן של פחד מפיתוחים טכנולוגיים בידיים הלא נכונות. אורוול פחד מהשלב ×”×–×” בפיתוח הטכנולוגיה, והעולם שדמיין ב"1984" ×”×™×” קודר ומדכא (תרתי משמע). מצד שני צ'ארלי סטרוס מצייר עולם מאוד עצוב לעמים שיצאו נגד טכנולוגיות (למרות שזו סאטירה פוליטית יותר מאשר עתידנות של ממש) בספרו "סינגולאריטי סקאי". ספר שנוגע בכל טרנד ורעיון טראנסהומניסטי ולא תמיד בצורה מחמיאה. מול רואי שחורות שונים גם קורי דוקטורוב ניסה להפיח קצת אופטימיות בספר "אח קטן" שהזכרתי פה לא פעם, על הדרך שבה נער מצליח להמלט ממנגנוני בטחון מהירים מדי על ההדק של מדינת המעקב אליה התדרדרה ארה"ב – אבל עושה זאת ×¢"×™ רתימת הטכנולוגיה לטובתו. האופטימיזם של דוקטורוב הוא שטכנולוגיה כאן משמשת נגדנו אבל גם בידינו, ולכן כדאי לכולנו להכיר אותה טוב ולהשתמש בה לטובתינו.

קורי, אם עוד לא טחנתי לכם עליו מספיק פה בבלוג, הוא מהדוברים הנמרצים והבולטים לגבי רפורמת הקופירייט הדרושה כדי לשחרר את המין האנושי לנקוט ביצירתיות הדרושה לו כדי להתקדם ולהלחם על קיומו. אחד הנושאים שמרגשים אותו בשנים האחרונות הוא הדפסה תלת מימדית ושימוש מחודש בטכנולוגיות, ולצד זה להבין את ההשלכות של היכולת לחלוק חפצים פיסיים ולהעתיק אותם כמעט בקלות שבה אנו מעתיקים היום מידע, ומה זה יעשה לחוקי הקניין. כהרגלו הוא "חוזה את ההווה" בספרו Makers. הנושא הפך כנראה למשהו מדבק במשפחתו, כיוון שאישתו, אליס טיילור שעד כה התפרסמה בתור מעצבת משחקי מחשב מוכשרת ומצליחה, הקימה עכשיו סטארטאפ שמתמקד במשחקים שניתן להדפיס בתלת מימד. כמה כוח יש בידיים של אדם שיכול להדפיס לעצמו חלקי פלאסטיק, מזון, מתכת ואפילו איברים להשתלות? בסיפוריו "Printcrime", "אחרי המצור" ואחרים קורי חוקר את ההשלכות על התרבות, הכלכלה, היצירתיות ועוד. גם ב"סינגולריטי סקאיי" יש תיאור יפהפה של "מכונות קרן השפע" שמשחררות אנשים מתלות ביצרנים וזמינות חלקים, ואפילו מפיקות את חומרי הגלם מהסביבה בצורה חכמה.

קורי דוקטורוב על טכנולוגיה ואנרכיה:

לאור כל הפחד מניצול לרעה שלצד ההתרגשות מהעתיד לבוא, לפעמים נחמד לקרוא חדשות ודעות חיוביות בתחום. למשל מרגש לקרוא שבהמשך לפרויקט TOR, ממשלת ארה"ב מפתחת עוד תוכנות וחומרה כדי להביא את מהפכת המידע המקוונת לארצות שעל אזרחיהן מוטל איפול מידע וידע. תמיד טוב לראות ממשלות עושות גם טוב למען האינטרנט ומשתמשיו ולא רק אודפות אותו ככלי לצנזורה וניטור בטחוני ומסחרי.

לבסוף, אני מצרף פה (ברשיון CC) תרגום שלי למאמר "טכנו-אופטימיזם" מאת קורי דוקטורוב:

"האם אתה אופטימי או פסימי לגבי העתיד?" אני נשאל לעיתים קרובות, עד שהכנתי תשובה בשלוף: "כדי להיות אקטיביסט, אתה חייב להיות שניהם: פסימי מספיק כדי להאמין שהדברים יתדרדרו לרעה אם יניחו להם ללא ביקורת, אופטימי מספיק כדי להאמין שאם תפעל, ניתן למנוע את הרע ביותר."

אבל יש כאן יותר. קראו לי לא פעם טכנו-אוטופיסט. אני לא יודע לגבי זה, אבל אני מוכן לקבל בהכנעה "טכנו-אופטימיסט". טכנו-אופטימיזם היא אידאולוגיה שמגלמת את הפסימיזם והאופטימיזם שלעיל: הדאגה שטכנולוגיה יכולה לשמש כדי להפוך את העולם לגרוע יותר, התקווה שאפשר לכוון אותה כדי לשפר את העולם.

כדי להבין טכנו-אופטימיזם, זה מועיל להסתכל על תנועת התוכנה החופשית, שהאידאולוגיה והאקטיביזם שלה הולידו את מערכת ההפעלה GNU/Linux, מערכת ההפעלה הניידת אנדרואיד, דפדפני פיירפוקס וכרום, יוניקס BSD שחי מתחת למערכת ההפעלה של ה-MacOS X, שרת הווב אפאצ'י ועוד הרבה שרותי ווב, דואל וטכנולוגיות שונות אחרות. תוכנה חופשית היא טכנולוגיה שנועדה להיות מובנת, ניתנת לשינוי, שיפור והפצה ע"י משתמשיה. יש המון מוטיבציות לתרומה לתוכנה חופשית/פתוחה, אבל שורשי התנועה הם בדואליות הזו של פסימיזם/אופטימיזם: פסימיות די הצורך כדי להאמין שטכנולוגיות סגורות וקנייניות יזכו לאישור הקהל הרחב שלא מעריך נכונה את הסכנות במורד הדרך (נעילה לספק, איבוד פרטיות, איבוד מידע כשטכנולוגיות קנייניות מתייתמות); אופטימיות די הצורך כדי להאמין שגרעין של תוכניתנים ומשתמשים יכולים ליצור ביחד אלטרנטיבות מלוטשות ולזכות בתמיכה עבורן ע"י שידגימו את עליונותם ויעזרו לאנשים להבין את הסיכונים שבמערכות סגורות.

בעוד כמה אקטיביסטים של תוכנה חופשית חולמים אולי על עולם ללא תוכנה קנינית, החתירה אחרי אידאולוגית חופש התוכנה היא באופן כללי מועילה יותר מאשר המטרה שלה; כמו טכנולוגיסטים טובים, הם רואים את טכנולוגיה הקנינית כבאג, ובאגים אי אפשר בהכרח לחסל. זה פשוט לא אפשרי לחסל את כל הבאגים, אז תוכניתנים עוקבים, מבודדים ומצמצמים באגים במקום זה. קחו לדוגמא את מערכת ההפעלה אובונטו, מהדורה מאוד פופולארית של גנו/לינוקס. הבאג הראשון במערכת מעקב הבאגים שלהם הוא:

"תיאור הבאג: למיקרוסופט יש את נתח השוק השולט במחשבים שולחניים חדשים. זה באג, שאותו אובונטו מעוצבת לפתור".

"תוכנה לא חופשית מעכבת חדשנות בתעשית מערכות המידע, מגבילה את הגישה למערכות מידע לחלק קטן בלבד מאוכלוסית העולם ומגבילה את יכולתם של מפתחי תוכנה לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, ברמה העולמית. הבאג הזה ניכר לאורכה ורוחבה של תעשיית המחשבים האישיים"

הבאג הזה "פתוח" (כלומר, עדיין לא נפתר בצורה מספקת) מאז 2004 ואני אופתע אם הוא יסגר בעתיד הקרוב. למרות זאת כל גרסא של אובונטו התקדמה במפורש לצימצום הנזק העולה מהמשך קיום הבאג, על ידי שהם מציעים מערכת הפעלה שקל לעבור אליה ממוצריה של מיקרוסופט, עם קיצורי מקלדת דומים ותוכנות מובנות, אך ללא הנעילות וההגבלות. באג מספר 1 של אובונטו לא יפתר ע"י מוצר אלא ע"י תהליך.

הלך הרוח התוכניתני הזה הוא המפתח להסנת הדואליות הפסימית/אופטימית. בתור טכנו-אופטימיסט, נגע לליבי לראות את התפקיד שהרשתות מילאו בעזרה לפעילים באירן, מצריים, לוב, בחריין ואוטוקראטיות מזרח תיכוניות אחרות לתיאום בינאישי. אבל בתור טכנו-פסימיסט, נחרדתי לראות את הפעילים משתמשים במערכות בלתי בטיחותיות ולא מתאימות כגון פייסבוק, שהופכות את עבודת השילטונות לקלה בהאזנה, ניתוח ופירוק המבנה של ארגוני הפעילים.

אלו לא חדשות. הנוחיות של רשתות חברתיות בלתי-ידידותיות-לפרטיות מאז פרנדסטר ועד פייסבוק הפכה אותן לפלאטפורמות מפתות לשימוש בארגון מטרות אקטיביזם. אלו מביננו שאכפת להם מאיכות כלי הניהול של המטרות, התריעו נגד השימוש ברשתות האלו כל הזמן, בהצלחה בינונית. אבל הבאג מספר 1 עדיין פתוח – אקטיביסטים, ואפילו אלו המלומדים בטכנולוגיה שאמורים לדעת יותר טוב – עדיין שולחים ידם לטכנולוגיות קנייניות, בלתי מוצפנות, עוינות פרטיות, מטיעונים של אי הנוחות של השימוש באלטרנטיבות.

ויש להם נקודה חשובה: כרגע קשה יותר להתראגן למען מטרה בלי להשתמש בטכנולוגיה ידידותית למעקב מאשר לפתוח דף קבוצה בפייסבוק. על כתפי הטכנו-אופטימיסטים נופלות שתי משימות: ראשית לשפר את האלטרנטיבות, ושנית לשפר את ההבנה הציבורית של הסיכונים שבשימוש בכלים לא מתאימים בסביבות עוינות. יש הקשרים של סיכון גבוה – משטרים מדכאים וצמאי דם – שבהם ממש עדיף לא לפעול מאשר לסכן פעילים בשימוש בכלים שיקלו על משטרות חשאיות לעשות את עבודתן האיומה.

וכאן טמון ההבדל בין "פעיל טכנולוגיה" לבין "פעיל שמשתמש בטכנולוגיה" – הראשון מתעדף כלים שבטוחים למשתמשים, והשני מתעדף כלים שישיגו מטרה אקטיביסטית כלשהיא. הטריק לפעילי טכנולוגיה הוא לעזור לפעילים-משתמשי-הטכנולוגיה להעריך את הסיכונים הנסתרים ולסייע להם למצוא את הכלים הטובים יותר. כלומר להיות פסימיסטיים ואופטימיסטיים: ללא שת"פ מומחים, פעילים עלולים לסכן את עצמם עם בחירות פחותות בטכנולוגיה; אבל עם שת"פ, פעילים יוכלו להשתמש בטכנולוגיה כדי לתמרן טוב יותר מהאוטוקרטים, הרודנים והבריונים.

השימוש של אוטוקראטים בטכנולוגיה נגד ההתקוממויות במזה"ת היתה צלצול מעורר לקבוצה גדולה של פעילי טכנולוגיה וגם לפעילים משתמשי טכנולוגיה. בעודי כותב את הטור (5/2011), הרשת רוחשת פעילים מודעי-פרטיות הבונים כלי התארגנות ששומרים על אנונימיות, שימלאו את הפער כאשר ממשלות ימשכו את הרשת מהשקע, שמונעים האזנה ונלחמים במידע מטעה. הטובות שבטכנולוגיות האלו יהיו פתוחות וחופשיות, כך שכשלים במתודולוגיות שלהם יוכלו להיות מזוהים ומתוקנים מוקדם דרך ביקורת רחבה. בינתיים, אנחנו הטכנו-אופטימיסטים נמשיך ונלחם נגד באג מספר 1, נבקש מעמיתינו להסתכל מעבר לנוחיות המיידית של פייסבוק, על הסיכונים ארוכי הטווח של שימת חירותינו בידיים של אינטרסים פרטיים שמעולם לא הבטיחו לשמור עליה, ושלהן אסור לנו להאמין גם אם יבטיחו.

פורסם ב

The diplomatic incident around RMS' visit to Israel

A week ago a story broke – RMS would not be talking at Israeli universities while in Israel, since the sponsors of his visit in the West Bank (soon to be a democratic Palestine inshallah) are adamant about this boycott. The odd thing is that the University of Haifa is the Alma Mater of many Arabs, some told me that maybe most of the students currently enrolled are non-Jews. It's also a pretty petty demand that he is allowed to speak in Israel but not in a university building. It made absolutely no sense to me.

Some people offered to share the costs of take on the sponsorship altogether, but as this idea didn't come from RMS, there were many on HaMakor's mailing list who preferred to interpret his original reply as a hint of support of the BDS movement, who asks people not only to boycott Israel financially, but also academically.

I have written RMS to get his unfiltered remarks on the uproar:

"What I said in my message is the story. There is nothing else except some details. Palestinians invited me and offered to buy my tickets. When they saw I had offered to give talks at Israeli universities, they said they would not support it."

When you refer to your Palestinian hosts who dictated this ban on talks in Israel, is this an independent group, or part of the PA?

"I didn't ask. They asked me to come and give some talks about free software at universities in the West Bank, and I was glad to accept. I also looked forward to the opportunity to see friends and relatives in Israel and to give talks there. So I set up several tasks, not realising that universities as venues would create a conflict.

The Palestinians did not convince me it is wrong to give a speech about freedom issues in a hall of an Israeli university, but I see no reason to go to the wire to do talks in Israel in universities. I have one planned talk in Israel which is not at a university, and we could set up more."

Israelis produce many (if not the most) patches for right-to-left support in FS projects, and have been known to happily collaborate with developers in Iran and Arab countries. Could you and would you use this to build a narrative for the aid of para-political collaborations?

"I would love to do that. I tried to encourage such cooperation in my previous visit too, but I don't think it got very far."

Could you help the readers understand what led to this decision? Is is that your Palestinian hosts "were there first" or are the subjects of your talks there more important for your agendas? In a other words, what caused the sudden attack of pragmatism in the man who quipped that ideology is the best tool to achieve change?

"That contrast is only apparent. The free software movement is a campaign for freedom and community. That's a goal based on principle.

I wouldn't normally call that "ideology", since that word carries negative spin, and tends to imply a broad stand that applies to all aspects of life rather than a specific stand on a specific issue.

I've always been pragmatic about achieving this goal. See http://www.gnu.org/philosophy/pragmatic.html, which I wrote at least 20 years ago. Part of being pragmatic about achieving a goal of social change is talking about the goal so we don't forget it.

I personally had hoped that your talks in Israel would have some political edge to them. I have heard too many times people calling your views Anti-Israeli where I correct them each time that you are, like most of us on the Israeli left, fighting against the oppression and denial of liberty.The Palestinians are oppressed both by the Hammas and by Israel, and the PA is far from being clean of corruption.

"That is true, but of these oppressions the occupation is clearly the worst. The PA is corrupt, but it held an honest election which handed power to a different party, and that's the first milestone of a democracy. I would hate to live in a country ruled by Hamas, but the Republican Party is pushing hard to rival it and the Democratic Party follows behind on the same route. If we let Palestinian democracy develop, I think it would adopt democratic and liberal ideals from the Egyptians."

I must admit though, that my defence of your choices has been severely discredited once this item was published:

I don't advocate a blanket boycott of Israeli universities. (If I did, I would not have offered in the first place to give speeches in them.) But I am not going to campaign against it either.

I myself haven't picked sides on the economic boycott actions of BDS, I can see why it's actually legitimate and maybe even effective, but an academic boycott goes against my beliefs, and frankly I was quite disappointed you took such an ambiguous stand on the matter.

"I am surprised it had that effect, since I said I do not advocate the boycott. But what can you do?"

Well, be unambiguous. Take a clear stand against academic boycotts and refusal to communicate between thinking people. This boycott on the University of Haifa is especially odd since a lot of the students there, possibly even the majority, are Arabs.

"That is not what my views are. As I've said, I do not advocate the boycott but I am not going to campaign against it either. I decided to follow the policy of the organisers of the trip.

I hope to give a talk at another venue in Haifa and speak to the same people."

I can not really see a perfect way out of this at the moment. If your first response would have been to go against the boycott and ask the Israelis to try and fund the trip instead (and still visit the west bank), it would have been the perfect course of action – win-win for all but the perpetrators of the boycott. But now I'm not sure if it is not too late. Since the idea for asking for unconditional funding did not come from you on that first letter to Mr. Aronovich, people interpreted it for the worse and decided you have chosen to take a side in favour of the boycott, which was in turn seen as breaking away from your principles, etc.

"Quite the contrary. I am doing my best to act on my various principles in a complex situation. I think that they may have taken some of my real principles and reinterpreted them in a way that doesn't come from me."

After this email exchange, RMS' latest letter to Eddie had reached the paper, the original Email read thus:

I don't advocate a blanket boycott of Israeli universities, but I am not going to campaign against it either. I see where they are coming from: Israel's occupation policies are horrible. Non-violent protests are crushed with persistent brutality. (See http://www.jpost.com/Opinion/Columnists/Article.aspx?id=221897.)

Palestinians who are against violence are looking desperately for some method of non-violent resistance. I can't blame them for it even if I don't agree entirely with the details. Thus, I decided to follow their policies in the trip they organised.

I wish I had discussed the issue in advance and avoided having to cancel a plan I had agreed to.

I will give at least one talk in Israel, at a non-university venue, and I am hoping more can be arranged.

To me, it is clear that RMS has indeed attempted to make the best of a very problematic situation. He decided to circumvent the boycott without supporting it nor strongly opposing it, because coming here and talking about what's important to him is more important than taking sides on the academic boycott issue. I must confess I am not entirely happy with that myself, and I have advocated the community not to cancel the bookings, but use them instead to invite Palestinians and talk about keeping academic communications free from boycotts and gags, or there really will be no civilised way of keeping open channels of hope for peace and collaboration. I hope this does happen after all. The idea of Freedom of expression and information, including that of knowledge exchange in the shape of free content and software, are in my eyes all facets of the same set of tools and goals.

If people are still disappointed with RMS I can't say I don't understand them. Just remember that the ideas are more important than this persona or the other. The man is not the issue, keep the ideals alive though, if you agree with them.

פורסם ב

שדרוג גדול ל-N900, שימו לב לבעיה אפשרית

הטלפון הבהב לי שיש עדכונים, לפי מנהל החבילות הרשמי יש 4 עדכונים שהם 28 מגה, אבל לפי apt-get upgrade יש 1007 חבילות מעודכנות בסך 66 מגה(!), כולל libc וקרנל חדשים. לעדכן דרך מנהל החבילות לא ממש הצלחתי כי היו תלונות על סתירות dependencies, אז כרגע אני מעדכן מהטרמינל.

אצלי, apt-get מדווח גם על 26 חבילות שלא ישודרגו כרגע, אבל dist-upgrade נתקע נכון לעכשיו עם בעיות תלות בעצמו. נאלצתי להתקין ידנית את אחת החבילות (libqt4-network) ואז כל שאר החבילות "נפלו למקום".

עוד הודעות על שחרור PR 1.3 firmware (v20.2010.36-2) אפשר למצוא כאן, כאן וכאן, נראה שחנות המוסיקה של Ovi עכשיו נגישה, ושודרגנו ל-Qt וQt Mobility שתואמים לגרסאות של מיגו 1.1 הקרוב. עבר תיחול, החיים יפים, אני מקווה שנשרוד את השדרוג בשלום 🙂

פורסם ב

זהירות על ה-N900 שלכם

חבר שהזמין איתי את ה-N900 מארה"ב גילה לחרדתו שהילדים הפילו אותו משולחן בבית, המכשיר לא נדלק ומשהו בפנים מרשרש. לצערו הוא אפילו לא גיבה אותו לאחרונה (או בכלל?).

מסתבר שאי-ליין אינם מטפלים במכשירים שלא קנית דרכם. גו-מובייל הסתכלו על המכשיר וטענו שיש שם "קצר כללי" ואי אפשר לתקן(?!). מחכים לתשובה מעוד גורם לפני ששולחים לחו"ל. מאוד עצוב לגלות שזה המצב. אני מקווה שיורוקום ישקלו להיות נחמדים, אבל אני לא אופטימי. אולי N8-N9 יראו רשמית בארץ, אבל נראה שה-N900, כמו הטאבלטים הקודמים, ישארו יתומים.

לגבי הגיבוי, זכרו שיש לכם מחשב שמריץ CRON, אז אם תוסיפו כרטיס SD אין בעיה לייצר גיבוי שליף אפילו מספר פעמים ביום אוטומטית, חבל לא לעשות את ×–×”…

פורסם ב

N900 – מה בכל זאת אני חושב עליו

לפי הפוסט ×”×–×” של רם און, אפשר ×”×™×” לחשוב לחשוב שאני שונא את ×”-N900 שלי. חלילה וחסה! כתבתי פוסט שסופר חלק ממעלותיו ואיזנתי בפוסט שמציין את מגרעותיו הקלות כדי להכין אנשים לציפיות הנכונות. מדובר בחומרה מצוינת – שמע, מקמ"שים (מודה, עוד לא בדקתי לעומק את ×”-BT)\ מקלדת ומסך יפהפה שעובד מדהים בכל זווית ותנאי תאורה. על כל אלו יושבת מערכת הפעלה נהדרת ומלאת הפתעות טובות. כל מה שהפוסט הקודם רצה לומר שהמכשיר מאוד מזמין לגיקים, power users ואפילו סתם מתלהבים, אבל מי שמחפש את האחידות של טלפונים אחרים צריך להנמיך צפיות אלו או לחפש במקום אחר. בכל מקרה, אם כבר לקנות נוקיה, אחרי ששיחקתי בעבר עם 6820, 6880, E51 ו- E71 אני חייב להודות שסימביאן מאכזב מאוד (או במילותיו של רם און: קקי קטן וירוק) ליד המיימו.

לצערי לא היה לי עוד זמן לשבת אפילו בצורה יסודית על הויקי של מיימו ועל הפורומים, כך שאפילו עוד לא עשיתי SSH לתוך הטלפון, ועדיין, אני מנצל אותו בהרבה צורות מגוונות, הכיף האמיתי עוד לא התחיל, אין לי ספק.

פורסם ב

היה וירוס?

לא, אבל נראה שיש מנוע.

ידוע שאין וירוסים חופשיים ברשת ללינוקס. היה POC של וירוס שפיתחו באיזו אוניברסיטה אבל זה נשאר במעבדה כי בעולם האמיתי קשה לדמיין שאנשים יחטפו את הוירוד בכזו קלות.

ESET וחברות אחרות נתנו כלי CLI המיועדים לשרתים, כדי שדואל לארגון ×™×”×™×” נקי מוירוסים לחלונות, אבל תוכנת דסקטופ לבדיקת וירוסים ללינוקס ×–×” חדש. יש להם מנגנון לבדוק קבצים שיורדים מהדפדפן ונכתבים לדיסק אולי, אבל איזה וירוסים ללינוקס אמורים לרדת לשם? בעיני יש כאן ×”×›× ×” של ESET למה שהם מעריכים שיקרה – או שהם חושבים שלינוקס עומדת להשתלט על יותר פלטפורמות (טלפונים, טאבלטים ותחנות עבודה ממש) ולהפוך למטרה כמו חלונות, או שהם חושבים שיוכלו לדפוק קופה על פראיירים שלא מבינים מהחיים. תאורטיקני הקונספירציות ישמחו בוודאי לקפוץ ולהציע חלופה נוספת – הרי "ידוע" שיצרני האנטיוירוס מייצרים בעצמם את הוירוסים, אז אולי ESET כאן פותחת לעצמה שוק חדש?

למה ללינוקס אין וירוסים

* וירוסים לא כותבים את עצמם, ואנשים לא משקיעים במטרות נדירות כמו לינוקס.
* רוב האנשים שמריצים לינוקס משתמשים במאגרים שמציעה ההפצה ולא נודדים לאתרים נידחים להוריד קוד לא בדוק.
* רוב האנשים לא רצים ב-root (גיבור או טמבל מי שכן), אז אין להם זכויות מחיקה של קבצי מערכת, בתקווה שהמערכת מעודכנת ואין local exploit.
* כל ההפצות שונות אחת מהשניה (ואובונטו מגרסא לגרסא) כך שלכותבי הוירוס זו מטרה נעה ואפילו יותר מפוצלת ממה שנדמה.

למה אסור להיות שאנן

אין וירוסים אבל:
* יש לפעמים SSH פתוח או שירותים אחרים וסיסמאות קלות מדי.
* אנשים מתקינים תוספים לדפדפן שלהם בלי לדעת אם המקור אמין.
* ×›× "ל אבל עוד פחות בדוק – סקריפטים לגריזמונקי.
* על שרתים לא מוקשחים, אתר מיושן אחד יכול להיות מנוצל לרעה (פרצו לי פעם לשרת והתקינו root kit דרך גרסא ישנה של PHP Nuke שמשתמש שכח למחוק).
ואלו כמובן רק כמה דוגמאות בולטות ונפוצות. אף אחת מהן, עד כמה שידוע לי, מכוסה ע"י ESET.

לסיכום, אין לי שמץ מושג למה כדאי לכם לפזול לכיוון התוכנה הזו עד שיוכח שיש צורך של ממש בתוכנה הזו