245 עמודים (מרווחים למדי, אבל עדיין 245), זה אחד הפרוטוקולים הארוכים שקראתי של ישיבת ועדה (אבל לא קראתי רבים, מודה). אם אתם מרגישים מזוכיסטיים, הנה הפרוטוקול של הישיבה שתיארתי כאן. תודה לעו"ד קלינגר על הלינק.

אני מתבכיין הרבה על אובדן הפרטיות, ועל כך שאנחנו כל פעם מדלגים משריפה לשריפה, מסתימת חורים בסכר עם כל עשר האצבעות, ועוד עשר אצבעות הרגליים, ואחרי שאת החור הבא נצטרך לסתום עם הפרמשתק, אין ספק שיפתח עוד חור ועוד חור. אז כמו שאמר הרבי מקרלין: “אם הקופסא השחורה שורדת את ההתרסקות של המטוס, למה לא עושים את כל המטוס מהחומר הזה?”.

לכן ישבתי וכתבתי פעם עם חברים איזה מסמך קטן כטיוטא לכמה הצעות חוק, אחת מהן מובאת כאן, הכרזנו עליה כעל פאבליק דומיין - נחלת הכלל. ההצעות שכאן נשלחו לתנועה הירוקה, למרצ, למיקי איתן, לדב חנין ואולי לעוד כמה אנשים (לא רק אני שלחתי), אבל אין לי מושג אם מישהוא לוקח מכאן רעיונות, כגי לשדרג את חוק הגנת הפרטיות ולהביאו לעידן המידע.

תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה ש חוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה “לעשות סדר” ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.

המילה “פרטיות” מתנופפת בראש חוצות הרבה בימי הויכוח האחרונים בנושאי זהות מקוונת, זיהוי פנים ברשת, מעקב במצלמות רחוב ע"י המשטרה וכמובן האיזון בין בטחון אישי ופרטיות בחקיקה. החלטתי לפתוח סדרה חדשה על פרטיות, קצת כדי לעשות לעצמי סדר במחשבות, להבין מה משמעות המילה לאנשים שונים, למה קשה להסביר לאנשים את המאבק שלנו והאם בכלל יש לו עתיד. הסדרה נוצרת כמעין שורת “סיכומי שיעור” שלי כהדיוט במשפטים שמנסה להבין בלימוד עצמי את ההגדרה לפרטיות, והבעיות של ההגנה עליה.

פוסט זה הוא למעשה פירוט נקודה 9 של הפוסט הקודם.

קבוצות הפייסבוק לוקות בשתי בעיות עקריות - אנשים כמוני שלא נמצאים על פייסבוק לא יכולים להרשם אליהן, ואם עוברים את 5000 החברים בקבוצה (ועברנו), לאדמין אין יותר אפשרות לשלוח התראות וחדשות לכל החברים בקבוצה. לצורך כך הקמתי כמה רשימות תפוצה, ואני מקווה שאני לא אתחרט על זה אם יקרוס לי השרת :-) אתם מוזמנים להרשם לרשימות שמתאימות לכם, שקטות או רועשות יותר. המחשבה היא לטווח ארוך ולכן שם המתחם של הרשימות מתייחס לפרטיות בכלל ולא רק למאבק בחוק הנוכחי:

אתם מריחים את זה באוויר? הריח הזה של אותו היום הקסום של “אחרי החגים”, מתי שהכל יסתדר ויפתח ויסגר לפי מעמד הפקידים… אותו “אחרי החגים” מסמן גם את חזרתה של הכנסת מפגרה, וחזרתם של מאבקים בחקיקה לכותרות. רק כדי לתת לנו זריקת עידוד, התפרסם היום שמרשם התושבים (ההוא שדולף) צריך יישום מחדש, וכיוון שהיום הוא יושב עדיין על מערכות VMS של דיגיטל… כלומר קומפאק… ‘סתומרת HP, אז הם ימשיכו לפי אותו פטור ממכרזים ישן ורע לתחזק את הישן ולבנות את החדש תמורת 24 מליון ש"ח צנועים מכספינו. צפו בקרוב לאגרון בשם חדש, עם תמונות ממשרד הרישוי ופיצ’רים מגניבים של WEB2.0, יהיה חם ומגניב. זוכרים ששטרית אמר שמאגר ביומטרי עם אבטחה עילית זה רק 10 מליון בשנה? הנה איך מוציאים פי 2.5 מזה על מאגר קיים ולא שמור…

אחרי שמועות של התנדנדות אלי ישי ושטרית, בסוף יתקיים הכנס!

הנה המידע, טרי מדורון.

רשם הגורמים המאשרים במשרד המשפטים מבקש המלצות לשיטות הצפנה. אני חייב לציין שענין החתימות הדיגיטאליות חמק קצת מעיני כשעברתי לאחרונה על חוק המאגר הביומטרי. אצלי בראש היתה הפרדה בין החתימה הדיגיטאלית האישית שדוחף פרויקט “תהיל"ה”, לבין תעודת (גניבת) הזהות של שטרית. היום עברתי שוב על הצעת החוק העדכנית שבידי (לצערי הנוסח הסופי להצבעה עדיין לא היה ברשת כשבדקתי לאחרונה), ואני רואה שבגוף החוק לא מצוין כלום על היות הכרטיס אמצעי לחתימה אלקטרונית עד לכמה שורות קטנות בסעיפיו האחרונים של החוק שמציינים אילו סעיפים הוא משנה או מתייחס אליהם בחוקים אחרים, כגון חוק מרשם התושבים וחוק חתימה דיגיטלית.

עוד אין לי פרטים אבל בשבוע הבא איל"א מארגנים פאנל (או למעשה כנס של חצי יום) עם השר מיקי איתן, דורון אופק, אבנר פינצ’וק ואחרים מול שר הפנים והתחבולה לשעבר שטרית, ואחרים. המנחה הוא כנראה יעקב עמידרור והמקום הוא הבינתחומי. אני מקווה שגם סוציולוגים ומומחי אבטחה פיסית יגיעו למקום ויוכלו לתת קצת אור על כמה סכנה נשקפת לציבור אם ידלפו תמונות ביומטריות וטביעות האצבע.

אם הכנס יהיה פתוח לקהל, אעדכן עוד, כרגע המידע החלקי הזה נמסר ע"י דורון אופק. לצערי נראה שכמה מהיועצים המומחים והגדולים של שטרית לא יופיעו, אני מקווה ששטרית יסתדר לבד, כי הוא הרי יותר משפטן מהיועמ"ש ויותר מומחה הצפנות מפורפסור ביהם, אני מת לשמוע איך יתגלגל הענין.

אני יושב לי ומתבכיין על המאגר הביומטרי ועל זלזול שרירותי ובפרטיותי (היום מלאה שנה ל פוסט על פיאסקו דאן אנד בראדסטריט, וכלום לא השתנה מאז כמובן), אבל האמריקנים והאירופים מראים דואליות מוזרה אחרת. הצצה לסלאשדוט:

את הת"ז שלי נתתי לאורנג’ כשפתחתי שם חשבון, האמריקנים מתפרכסים מהרעיון.

מרשם התושבים שלנו מסתובב חופשי בחינם ברשת, האמריקנים מתמג’ננים כשפרטי עשירית מהמדינה שלהם מועמדים למכירה.

סעיף " פגיעה ברגשות הדת" בחוק העונשין שלנו הוא מקור לא אכזב לפיאסקואים מבדרים, האמריקנים מתפחלצים כש אירלנד מוציאה את חילול יהוה מהחוק.

כתבתי על שיבוש מושג השואה בעיצוב האתוס השבוע, הפוסט הזה אצל דורון, ששכחתי להכניס, מדבר גם על העובדה שההתעסקות בשואה לא עוזרת אם אנחנו מדברים רק על השואה האישית ושמים ז\\ על השואות של עמים אחרים. בעצם הרחבה חשובה מאוד של אחד מרבים מהעניינים שנגעתי בהם באותו הפוסט, ובאופן יותר מפורש על שאיבדנו את המסר הנכון. אנחנו לא באמת זוכרים את השואה, אנחנו רק זוכרים את סיסמת “נזכור ולא נשכח”. את האמפתיה לא שמרנו כלפיד ולא כגפרור. לחלופין אם תרצו, בחרנו את “לא נלך עוד כצאן לטבח” במקום “לא ילך יותר אף אדם כצאן לטבח”.

נראה שאהבתם את סיפור הבירוקרטיה הקודם, אז הנה עוד אחד.

שלושה ימים אחרי אותו יום משטרה לפני שבועיים ,הייתי בת"א. זוכרים את הסיפור עם SBC? באתי אליהם פיסית לקחת צ’ק אחרון וכמובן שלא היה כזה (בינתיים הבטיחו לי שהוא בדואר אבל עבר שבוע וחצי והוא לא). באותה הזדמנות שהייתי אצלם גם שלפתי את הצ’ק הקודם שצולם כאן ושאלתי אותם מה החוצפה לדחות את התאריך בכתב יד ועוד בחודשיים. אביבה התווכחה איתי שכתוב שם 30.5 ולא 30.6. הראיתי את זה למישהו מהמשרד שלא היה עד לויכוח והוא טען שגם הוא רואה שם 5. זה רק אני או שקאליגרפיה יצירתית מודרנית זה תחום חדש בעולם הפינאנסים?

השבוע המשטרה כיכבה אצל גיא פעם אחת וגם פעם שניה, ו גם אצל הגרבילים, אז אני מוסיף את הסיפור שלי.

לפני שבוע וחצי, בשישי בלילה, באמצע כביש חמש עוצר אותי שוטר מתנ"א. הלב שלי ירד למכנסיים כי אני משתדל שלא לעבור על אף חוק תנועה מאז שתי השלילות הארוכות שהיו לי לפני שנתיים, ויש לי כמה חודשים טובים “על תנאי”. נרגעתי כשהסתבר שזו רק בקורת שגרתית (כנראה שסובארו בת 4 שנים מכוסה חרבוני עטלפים זה מראה חשוד) אבל אז אומר לי השוטר שאני אמור להיות בשלילה ולא הפקדתי את הרשיון כבר שנתיים, ושיכול להיות שהוא יאלץ להפריד אותי מהרשיון שלי. למזלי הייתי מאוד משכנע כשהסברתי לו שיש פה טעות בירוקראטית והוא הסכים להחזיר לי את הרשיון תוך דרישה שאופיע בתחילת השבוע להסביר את עצמי במשטרה.

אני אוהב אותך, מדינת ישראל! רק ממשלתך ומשרדיה מביאים לי את החורפה!

סיפור א’ - שלילת הרשיון שלי לקראת סופה, אני מתקשר לקו החם של משרד הרישוי לוודא שיתנו לי אותו, ובאיזה יום בדיוק. הבחורה בצד שני אומרת לי שאני פשוט צריך לגשת למשרד הרישוי ולקחת. - “אני לא צריך לשלם כלום? עוד טפסים?” - “לא!”

• “ואני צריך לעשות לפני זה קורס?” -" זה תלוי מה הודיעו לך" - “הודיעו לי שאני צריך נהיגה מונעת, אבל לא אמרו אם אקבל את הרשיון בכל מקרה, האם כתוב לך במחשב אם אני זכאי לקבל אותו?” -“אתה צריך לדעת!”
• “אין לי איך לדעת חוץ מללכת למשרד הרישוי ולבקש ולראות אם מסרבים לי, את יכולה לבדוק? מספר הזהוות שלי הוא אפס שתיים…” -“לא, אתה אמור לדעת, לי אין את המידע הזה!”
• “אוקי, יש לך מולך את אותו המחשב שיש לפקידה שם, אני רק מבקש שתעזרי לי להיות בטוח שמחר אני יכול לקחת, שעברו שלושה חודשים לפי המחשב שלכם ושזה לא בתנאי של קורס נהיגה מונעת” -“אתה צריך לדעת מתי השלילה נגמרת אדוני! לך למשרד יום אחרי!”
• “אבל אמרתי שאני _לא_ יודע, ולכן התקשרתי לברר כדי שלא אלך לחינם ויגידו לי שאני לא יכול לקבל” -“אדוני אתה אמור לדעת מתי מסתיימת השלילה, אל תלך לקחת לפני שנגמרה השלילה, זה הכל!”. בשלב הזה ניתקתי אחרי משפט תודה סרקסטי ומעוצבן על אי העזרה. באותו ערב שמעתי במקרה שהמשרד סגור לשבוע בשל שדרוג מערכת המחשב. את זה הפרציפלוכה במוקד לא טרחה לספר לי.ממוש. אחרי שבוע ביום שני הלכתי להוציא את הרשיון ומסתבר שבכ"ז צריך את טופס אישור ההפקדה של הרשיון, בניגוד למה שאמרה המוקדנית, אבל עכשיו המוקד הטלפוני מנותק ואין תשובה. -“למה צריך את הטופס? לא כתוב לך במחשב שהפקדתי אותו בתאריך כך וכך?” -“כן אבל אני לא יכולה לסמוך על זה.” -“שבוע הייתם בשדרוגים ועדיין את לא יכולה לסמוך על המחשב?!” - “זה לא מה ששדרגו, זו מערכת אחרת. קפוץ תביא את הטופס ותכנס בלי תור” - “את מוכנה להשבע לי בכתב שאין בירוקרטיות נוספות?” -“כן באלף אחוז!”. - “ולמה בטלפון נאמר לי שלא צריך כלום?” - “לא יודעת, הבחורה טעתה”. לחזור הביתה כבר לא יכולתי, נסעתי לעבודה. חוזר ביום שלישי ומראה את טופס ההפקדה וסופסוף זוכה לרשיוני חזרה. סתם לענות יהודים?

סיפור ב’ - חברי גיא צריך לנסוע בסוף החודש לחו"ל מטעם העבודה, הדרכון המוגדל שלו גמר את מכסת העדכונים שלו וצריך להוציא לו חדש, חיפש וחיפש באתר משרד הפנים, יש טופס לשליחה בדואר אבל אין לו מדפסת. אמרתי לו שסביר שאין בעיה למצוא כאלו בסניפי הדואר אבל הוא התעקש ללכת עד משרד הפנים. שם חיכה יפה בתור עם תמונות טריות, כשהגיע לדלפק התבקש לתעודת זהות - “אין לי עלי” - “אבל אדוני החוק מחייב!” - “החוק מחייב להסתובב עם תעודה מזהה. הנה הרשיון של משרד התחבורה והנה הדרכון הישן שלכם, משרד הפנים. כשתהיה תעודת זהות שנכנסת לארנק אני אסתובב איתה.” - “אבל יש הערה ליד תעודה הזהות שלך, אני חייבת לראות אותה” - “מה ההערה?” - “לא יודעת, אני צריכה לראות את התעודה” - “מאיזה תאריך ההערה?” - “מה זה משנה, אני צריכה לראות את התעודה” - “אין דבר כזה הערה לתעודת זהות בלי תאריך ובלי תוכן במערכת אביב” - בעיניים פעורות “מאפה אתה מכיר?!” - “אני עבדתי בדיגיטל לפני 12 שנה והייתי בצוות שהטמיע את המערכת. מה יש בהערה? אולי זה היה סתם טסט שנשאר מאז?” - “אה… אההה…. באמת שההערה חסרת תוכן והתאריך מאוד ישן, רגע אני אדבר עם המנהל”. - חוזרת: “תן לי את כרטיס האשראי, 220 ש"ח” - “זהו? לא היה כלום?” - “כלום. מחקנו” - “ומה אם הייתי שולח את הדרכון לחידוש בדואר?” - “היינו מחזירים אותו כמות שהוא בלי לציין סיבה.” טוב שיש מחשבים.