פרק היובל של הדוקטור

עם הקוראות הסליחה, אני מגן בסיסמא לשבוע-שבועיים הקרובים כדי שלא יצעקו עלי שאני מספיילר.

דוקטורים

נו, אז צפיתם בפרק? ישבתם לשתות בירה TARDIS של „הדובים”? אני ישבתי עם חברים, כולנו בני 33-42, שלושה הוביאנים ושלושה „בתולים” שנראה לי התלהבו מספיק כדי לתת לסדרה הזו צ'אנס.

מה היה טוב: המון הומור, ביקור היסטורי של טום בייקר וכימיה היסטרית של דייויד טננט עם מאט. ציטוטות לרוב, השלמת פרטי עלילה חשובים, המון ציטוטים לעבר המפואר של הסדרה. כמובן הומור עצמי של הסדרה, הומור עצמי בריטי ומספיק רמיזות לפופ קאלצ'ר עכשיווי לשמח גם את מי שלא הכיר את הסדרה. אפקט פי.טי. בארנום אם תרצו.

מה לא טוב (הכל הרגשה אישית שלי): תפסת מרובה – לא תפסת. ×”×™×” צפוי אבל בכ"×–… ×”×›×™ הציקה ההרגשה שמופאט החליט שהוא רוצה לשבור את העומק של „הדוקטור הטראגי” של ראסל דייויס ולחזור למסורת של הדוקטור הטראגי־למחצה הישן (שזה ×™×”×™×” חבל), עלילה עם חורים הרבה יותר גדולים אפילו מהעלילות ×”×›×™ מחוררות של מופאט אי פעם (איך ×”×’×™×¢ X לפה, מה נגמר עם Y, למה מתנהגת Z בצורה הזו, תגובות לא אמינות של דמויות למתרחש, סתירות בקו הזמן ועם הסדרה הישנה והחדשה, מה דמויות יודעות או שוכחות ועוד ועוד). מצד אחד לא ירדנו לרדידות המאכזבת של "The Five Doctors", אבל מצד שני גם שברנו את הציר המרכזי של אישיות הדוקטור של 7 העונות האחרונות.

אתנחתא לאירוניה: שבוע לפני ראיתי בקולנוע יופי של פרק דוקטור הו. אקלסטון היה שם, חייזרים פלשו ללונדון וניסו להשמיד את כדור הארץ בגלל סיפור מצוץ כלשהוא של מעבר בין מימדים שיאפשר להם להשמיד את היקום בנוחיות מגריניץ' (מכל המקומות שביקום), והדוקטור (לשם שינוי בגלגול בלונדיני ושרירי עם גלימה מפוארת כמו הדוקטור השלישי, עם סוניק סקרודרייבר שנראה כמו פטיש ענקי) מציל את היקום וכדור הארץ, והמתח המיני/רומנטי בינו לבין הקומפניון נשבר בצורה מוצלחת. קומדיה רומנטית, אקשן, הכל היה פה, כולל בבדיחות פנימיות חביבות, אבל היתה עלילה, הדמויות התנהגו בהגיון פנימי והמשכיות כלשהיא, אני בעד.

תדהמה: מופאט כאמור שובר בכוונה את הציר המרכזי של „השמדתי את הגזע שלי, אני שונא את עצמי” והפרק נגמר בהחלטה של הדוקטור לשלוף את גליפריי מהנפטלין והדוקטור מפנטז לחזור לביקור בבית. פתאום שכחנו שהוא פרסונה נון-גרטה שם, שהוא גנב את הטארדיס, נשפט, גורש, ושאדוני הזמן חבורה קצת עילאית, מתנשאת ומעצבנת. האם יהפכו אותו לגיבור שהציל את גליפריי וגזע אדוני הזמן, והאנארכיסט המלאנכולי יהפוך להיות גיבור נערץ ופופולארי? הקו שהאכיל את הסיפור בעונות האחרונות היה תמיד הצרות והמוות שרודפים את הדוקטור, והרבה מהבחירות המוסריות שלו נעשות בצל הענן האפל שבלבו. לעשות אותו פתאום הגיבור שהציל את גליפריי יהיה להפוך את באטמן לסופרמן. לא, לא, לא! מופאט! עם טייטל מפיק מגיעה אחריות כבדה למורשת ולאמינות של הסדרה! אתה לא יכול להיות JJ Abrams ולחלטר את ההמשך איך שבא לך כולל שכתוב עבר, זו תהיה קפיצת כריש שתשבור הרבה מעריצים. אני אישית לא ממש עומד בהרבה מהפרקים הישנים, הם מרגישים אינפנטיליים יחסית לתקופת טננט, ומופאט הזיז את הסדרה ממד"ב לפנטזיה/דרמה סוחטת דמעות, ולא בא לי על זה.

עוד דוקטורים

ניטפוקים: לצערי אקלסטון החליט להתרחק מהסדרה והמותג כמו מאש, אז הוא בחר לא להשתתף בפרק המפנה ×”×–×”. צחקו לו על האזניים הבולטות אבל זהו בערך. הפרק נתן בעצם מעט מאוד הומאז' לסדרות הישנות יחסית לעובדה שהוא מנסה פחות או יותר לבטל את 7 העונות האחרונות ולהחזיר עטרה ליושנה (לפחות כך נרמז). ביחד עם החורים שנפערו פה בסיפור ((מה קורה בסוף לזייגונז? מה הסיפור של הדוקטור עם המלכה? מתי נטשנו את Torchwood וחזרנו אל U.N.I.T. ומה הקשר/הבדל בינהם? האם ביתו של הבריגדיר תשאר כדמות קבועה? מה המשמעות בכך שלעוזרת שלה קוראים "אוזגוד"? מה ×”×™×” בגלריה האסורה לפני שהושמדו הפסלים? אפשר להמשיך כך שעה…)) קיבלנו הרבה השלמות וריגושים, אבל בכל זאת נשארתי גם עם הרגשה שמטר הבדיחות הבלתי פוסק נועד לכסות על הבעיות האדירות בעלילה ולמסך בפרצי אנדורפין את המחטף העלילתי ושינוי קו הזמן. עוד אחד מהדברים שהפריעו לחברי מך, הוא שתיאורטית, בזמן מלחמת הזמן אדוני הזמן אמורים להיות בשיא כוחם ויכולותיהם, אבל הם מתייחסים לנשק יום הדין כירושה מחכמיהם העתיקים, מסתורין שאין להם תוכנות לגבי איך הוא עובד. אני אישית בשלב ×”×–×” הבנתי שאין מה לחפש הגיון בפרק ×”×–×” וזרמתי עם הניו-אייג'יות המגוכחת. רוצים עוד? קאלט-בוקס אספו רגעי מפתח, יש עוד רשימות מתרוצצות בבלוגוספירה, כמובן. אני אולי אכין רשימה אחרי צפיה שניה.

בינתיים, עלו עוד כמה תוכניות לאתרים רשמיים, ליוטיוב, לטורנטים, ספיישלים שאינני יודע אם ימכרו אי פעם ברשת (או אם שווה אפילו לשלם עליהם):

  • המדע של הדוקטור – הרצאה מיוחדת על תורת היחסות של בריאן קוקס
  • Tales from the TARDIS – ראיונות עם דוקטורים מגלגולים שונים על מאחורי הקלעים.
  • מסיבת ההקרנה של BBC וזו של BBC America, חלקן ביוטיוב, אחרות בטורנטים. ראיונות חיים באולפן עם שחקני הסדרה לדורותיה הארוכים, וסלבריטאים גיקיים שונים.
  • רשימה ארוכה של ערוצי יוטיוב בענייני גיקיזם ומדע שהקדישו את החודש או השבוע האחרון לדוקטור. הגדילו לעשות Geek Crash Course שהקדישו פרק חודשי לכל אחד מהדוקטורים לאורך השנה האחרונה, ועוד סיכמו לא מעט חומר רקע מהקאנון המורחב, כמו תסכיתי הרדיו, הקומיקס, הספרים, הסיפורים הקצרים במגזין הרשמי, וכמה פרקים מיוחדים לנושאים כמו "מה קורה בסיפורים שבהם מצטלבת פגישה בין שניים או יותר גלגולים של הדוקטור", ×›×”×›× ×” לפרק היובל.
  • עוד קטעי מאחורי הקלעים, ראיונות, גלריות ושאר ירקות באתר הרשמי של הביביסי
  • טיזר לספיישל קריסטמס, הפרק האחרון של סמית'. לא מבזבזים זמן 🙂
  • המון דברים מגניבים בטאמבלר הרשמי בשבועות האחרונים
  • הדרמה על סיפור הולדת התכנית שעוד לא הספקתי לצפות בו, An adventure in Space and Time (ביקורות למכביר ברשת, לדוגמא 1 2 3)
  • לא לשכוח שביום חמישי הקרוב יש באשכול פיס מיני-כנס לדוקטור!
  • The Five(ish) Doctors Reboot -סרט תיעודי של חצי שעה, לא הספקתי לצפות עדיין.
  • דגלס והדוקטור – רדיו ביביסי על איך אדמס שינה את הדוקטור „לתמיד” (וואלה?). תוכנית משנת 2011, אבל רק עכשיו גיליתי אותה, ומכניס לפלייליסט 🙂
  • ולא לשכוח את הפרקים האבודים שנתגלו בניגריה! אני מנחש שהביביסי ירצו לעשות לכבוד ×–×” ספלאש לחוד, אולי ×–×” ×™×—×›×” לחגיגות ×”-51. בינתיים יש להם אפילו ערך בויקיפדיה.
  • בין לבין למדתי שדוקטור הו לא עובד כאנימה, כן עובד בתור אנימציה סטופ-מושן, ושיש פסיכים שמעלים ננו-לווין טארדיס למסלול NEO.

בירה, ריבה. סוגשל.

לפני כמה ימים, חיפשתי באינטרנטים תמונה של הומר סימפסון מרייר לצורך שילוב משעשע בהודעת דוא"ל, as one does. לא יודע למה לא בחרתי אף אחת מהתמונות בשורת התוצאות הראשונה אלא תמונה כלשהיא מהשורה שלישית, ונחתתי על העמוד ×”×–×”. יש דברים שמרגע שראית, you can no longer unsee them. ולכן מיד שלחתי לחברי את הרעיון הויראלי – יש מישהו שם בחוץ שהכין ריבת בייקון וויסקי. הדבר ×”×–×” קיים. ברור שאנחנו חייבים לנסות את ×–×” יום אחד. ×–×” כמו אוורסט שצריך לטפס עליו ×›×™ הוא שם. לא ברור לי למה אנשים מטפסים על הרים או עושים ילדים, אבל עם ריבה אני יכול להתמודד (הגוף שלי לא לטענת רופאת המשפחה שלי, אבל אני לא משלם לה את המשכורת אז אני חושד שהיא פועלת משיקולים זרים).

בשבת התייצבתי אצל מך לבקבק בירה שהתכהלה כבר לכ־6% והגיע זמנה להתבקבק, ולהכין סיידר ממיץ תפוחים סחוט טרי. היה לי ברור שלא נספיק את הכל בערב אחד שפוי, אבל כשהגעתי הסתבר שמך יצא וקנה גם בייקון ובקבוק ג'וני אדום, ומכאן אין כבר חזרה. וכך את 6 השעות הבאות העברנו בבישול וביקבוק, ערבוב וטעימה, ואני רוצה לציין שהיה כיף חיים. שלושה אנשים גדולים השתלטו על המטבח והכינו מטעמים לא בריאים בעליל.

נתחיל מהקל אל הכבד: שיכר תפוחים (Hard Cider אם תעדיפו) זה אחד הדברים הכי פשוטים להכנה. סוחטים תפוחים, מוסיפים חומר חיטוי ((עדיף על פיסטור, כי אנחנו רוצים ליצור לשמרים סביבה נוחה להתרבות ולפעול בלי תחרות מרושעת)), מוסיפים שמרים, אחרי התססה ראשונה מוסיפים סוכר ומבקבקים לתסיסה אחרונה. מה לא לעשות? לא להשתמש במיץ עם חומרים משמרים כי חבל על הטעם. לא להוסיף הרבה סוכר אם משתמשים בשמרים רעבתניים. אז יצא שהוספנו יותר מדי סוכר, וכיוון שלא היו שמרי סיידר, השתמשנו בשמרי שמפניה, מה שאומר שהם יאכלו את כל הסוכר, ויצא לנו סיידר יבש ובסביבות 9% אלכוהול (הערכה גסה לפי ההידרומטר). זה הלך לתסוס במזווה.

לפי ההידרומטר, יצא לנו סיידר 9%.
לפי ההידרומטר, יצא לנו סיידר 9%.
טקס גזירת שקית השמרים
טקס גזירת שקית השמרים
מפזרים את השמרים בסיידר
מפזרים את השמרים בסיידר

אחרי כן יש לנו את מיכל הבירה שהכנו לפני כשבועיים, אחרי תסיסה שניה אין לנו מושג כמה אחוז אלכוהול יש שם, אנחנו מנחשים בסביבות ששה אחוזים. התחלנו מתערובת לתת "בלגית", הוספבו קינמון, דבש, מולאסה, אולספייס (פלפל אנגלי), טימין טרי, סטאר אניס וזרעי כוסברה. בדרך לבקבוקים הוספנו כמובן אבקת סוכר פרוקטוז תירס להתססה אחרונה וטעמנו, אני חייב להגיד לכם שמדובר בבירה טעימה ביותר אפילו שהיא עדיין flat. טעמתי כבר בירות בשלבים מוקדמים אלו (כולל את הwort של כמה מזקקות ויסקי) ואני חייב לציין שהיא טעימה יותר מהרבה אחרות כבר עכשיו ((אני לא ארמוז כאן שהיא התשובה לכל בעיות החיים, היקום והכל, אבל יצאו לנו 42 בקבוקים בול מהמיכל הזה)). עוד חודש כבר אפשר לפתוח בקבוקים, ואנחנו נחנוך אותה באיזו ארוחה טובה.

התערובת הבסיסית היא אולי הפרמטר היחידי שאין לנו עליו שליטה, לוקחים "בלגי" או "פורטר", או מה שיש אצל ברדי, ומאלתרים.
התערובת הבסיסית היא אולי הפרמטר היחידי שאין לנו עליו שליטה, לוקחים "בלגי" או "פורטר", או מה שיש אצל ביר-די, ומאלתרים.
שקית ה"תה" מלאה. אין לי משהו חכם להגיד על זה.
שקית ה"תה" מלאה. אין לי משהו חכם להגיד על זה.
עם מדחום דיגיטלי וטיימר מודרני החיים יותר קלים. המתכון ה"רשמי" אומר חצי שעה ב60 מעלות, אבל אנחנו הלכנו על 45 דקות ב70 מעלות בשביל טעמים יותר מורכבים.
עם מדחום דיגיטלי וטיימר מודרני החיים יותר קלים. המתכון ה"רשמי" אומר חצי שעה ב60 מעלות, אבל אנחנו הלכנו על 45 דקות ב70 מעלות בשביל טעמים יותר מורכבים.
דבש, זרעי כוסברה, טימין טרי, אולספייס (פלפל אנגלי), מולאסה, קינמון וסטאר אניס (ואולי משהו ששכחתי) בכמויות הסודיות שלנו. התוצאה מאוד מוצלחת!
דבש, זרעי כוסברה, טימין טרי, אולספייס (פלפל אנגלי), מולאסה, קינמון וסטאר אניס (ואולי משהו ששכחתי) בכמויות הסודיות שלנו. התוצאה מאוד מוצלחת!
אחרי שבועיים ושתי תסיסות, מסננים את התוצר בעזרת טכנולוגיה חדישה בת פחות ממאה שנה. אפקטיבי ביותר!
אחרי שבועיים ושתי תסיסות, מסננים את התוצר בעזרת טכנולוגיה חדישה בת פחות ממאה שנה. בנוסף הכנסנו סוכר נוסף כדי לתת לשמרים מה לאכול כדי ליצור גז בבקבוקים.
מך ממלא את הבקבוקים הראשונים של בירה "מך 1". עוד כחודש אמורה להיות פה בירה מצוינת לפי הטעימות המוקדמות.
מך ממלא את הבקבוקים הראשונים של בירה "מך 1". עוד כחודש אמורה להיות פה בירה מצוינת לפי הטעימות המוקדמות.
הבקבוקים הסגורים (42 במספר) יוצאים לכיוון המזווה להתססה אחרונה
הבקבוקים הסגורים (42 במספר) יוצאים לכיוון המזווה להתססה אחרונה

לבסוף – ריבה עם ויסקי? ובייקון? ומסתבר שגם מייפל, קפה, חלפניו, שום, בלסמי והמון בצל. כן, כשמשווים לעוד כמה מתכונים ברשת (1 2 3 4 5) מתברר שזה פשוט (אתם יושבים?) ריבת בצל בטעמים. אין בעיה, אני אוהב ריבת בצל. ישבתי וקראתי את שאר המתכונים (רק מעמוד התוצאות הראשון בגוגל, למי יש סבלנות לקרוא יותר) והשתמשתי במעט הידע הכללי שיש לי על ריבות ופקטין, ואפרט מה לבסוף עשינו. יש כמה החלטות לעשות, למשל אם רוצים שהריבה תהיה נוזל לא מאוד מגובש עם חתיכות יפות של בייקון (כמו ריבת בצל או צ'אטני) או שתהיה יותר אחידה (ואז מעבירים במעבד מזון). אני החלטתי שעדיף דרך האמצע – נטחן שליש מהכמות ונחזיר לסיר, ×–×” אמור לתת לנו טקסטורה ויציבות כאחד.

אז להלן המתכון שלנו אחרי מיצוע כל הגרסאות והעצות.

  1. קחו קילו וחצי בייקון פרוס עבה, חתכו אותו לריבועים לפי טעמכם (מתכונים ממליצים בין חצי סנטימטר לסנטימטר וחצי). חלקו לנגלות (היינו צריכים שלוש נגלות במחבת ×”×›×™ גדול שלנו), וטגנו. יש טריק מוכר איך לא לשרוף את הבייקון  – שימו אותו  עם כוס או שתיים של מים, על האש ×”×›×™ גבוהה. עד שהמים יתאדו ויתחיל הטיגון, השומן כבר ×™×”×™×” רך ויפרד מתוך הפרוסות וחלקו כבר נמס. כשהמים מסיימים להתאדות אתם רוצים מיד להנמיך לאש ×”×›×™ נמוכה ולהפוך את הפתיתים, כך הם ישחימו אבל לא ישרפו, ואחרי עשר-עשרים דקות יש לכם חתיכות קצת-לפני-קריספי מהן מסננים את השומן. נסו להתאפק ולא לאכול יותר מדי מזה. אמור להשאר ×›700 גרם בייקן מטוגן מהסיפור.
  2. את השומן שסיננתם כדאי לזרוק מהבית. זה די לא בריא. אולי יותר טוב משמאלץ עופות או בקר אבל עדיין שמאלץ. אם אתם מחליטים לא להקשיב לי, אני לא רוצה לקבל טלפונים מהקרדיולוג שלכם. מה שכן, קחו שלוש כפות מזה בסיר, ורסקו לתוכו 6-7 בצלים גדולים (או 15 בצלים קטנים). צריך בצלים מה שיותר מתוקים בעקרון, אפשר סגולים אם לא אכפת לכם להכהות את הריבה, אנחנו השתמשנו בהצלחה רבה בצהובים. לעסו מסטיק כשאתם חותכים , זה לא חסך לי את הכאבים בעיניים לגמרי אבל זה מאד שיפר. את כל הבצל הזה יש לאדות עד שיזהיב (שלנו התקרמל וממש השחים). אפשר לעשות את זה במכסה פתוח אבל אז צריך נורא להשגיח שלא ישרף מהתייבשות מהירה מדי. יש מי שמוסיפים כבר בשלב הזה את הסוכר אבל אני פחדתי שישרף.
  3. אחרי 20-30 דקות, הבצל הצטמצם לחצי, מוסיפים פנימה את הבייקון, כוס או שתיים של סוכר דמררה (שמנו שתיים ואני לא בטוח שזה לא ×”×™×” מוגזם)  או חום, או סוכר לבן ומולאסה או מה שבא לכם. הסוכר חשוב ×›×™ הוא החומר המשמר העיקרי של הריבה. עוד מוסיפים גם ½1 כוסות קפה (פישלנו והוספנו ½2, וזה ×”×™×” יותר מדי), איזשהוא טאץ' רוטב חריף לטעמכם ("תרנגול" וייטנמי, טבאסקו או מה שתאהבו), פלפל שאטה, קינמון, פפריקה מעושנת, ¼ אגוז מוסקט טחון טרי, 3-4 כפות בלסמי (אם צריך עוד חמיצות עברו לחומץ רגיל עדי שהבלסמי לא ישתלט הטעם), שתיים-שלוש שיני שום מעוכות, רבע כוס מייפל אמיתי (לא מי סוכר של יכין או משהו).
  4. בשלב הזה יש גם מתכונים שאומרים תמצית וניל, אחר הציע לא פחות מ־¾ כוס קטשופ, Don't do it!
  5. בשלב ×”×–×” מוסיפים גם את הויסקי. יש מתכונים שאמרו חצי כוס, אחרים שתי כוסות. יצא שהוספתי קצת פחות מחצי ליטר ×’'וני אדום והרגשתי שכבר יש יותר מדי נוזלים ופחות מדי טעם ויסקי. כיוון שהתערובת עכשיו יושבת לעוד הרבה זמן על אש נמוכה ועוד תתאדה לאיטה, אז אפשר להוסיף תיאורטית נוזלים ולצמצם, או לצמצם בצד ולהוסיף. דרך אחרת לקצר את המסלול לטעם הויסקי היא חילול קודש לחלק מהאנשים – להוסיף חצי כוס לפרואיג או (רחמנא ליצלן!) לגאוולין בשביל הטעם המיוחד ויוצא הדופן שהם מביאים באופן מרוכז.
  6. המתכונים טוענים שבשלב הזה יש לקרר את הריבה, לטחון מבעבד מזון ולצנצן. מנסיוני הדרך הכי טובה לצנצן ריבה היא כשהיא רותחת, זה מעקר את הצנצנת, ואז מיד סוגרים והופכים את הצנצנת ונוצר תת לחץ שאוטם את הפקק ועוזר בשימור הריבה. לכן מה שעשינו זה לקרר את הריבה (סתם כי לא הספקנו לבשל אותה מספיק בשבת), לטחון בערך שליש מהכמות כדי להסמיך את הטקסטורה לפחות נוזלית, להרתיח חזרה כדי לצמצם, ואז לצנצן. בתאבון!
כאמור, ריבועים בין 5-15 ממ, לפי הטעם.
כאמור, ריבועים בין 5-15 ממ, לפי הטעם.
מרככים את הבייקון בבישול קצר במים וממטגנים להזהבה
מרככים את הבייקון בבישול קצר במים וממטגנים להזהבה
מערום בייקון מחכה להכנס לתוך הריבה.
מערום בייקון מחכה להכנס לתוך הריבה.
הרבה בצל קצוץ
הרבה בצל קצוץ
אחרי שהבצל התקרמל והוספנו את כל הרכיבים הנוזליים, מבשלים לאט על אש קטנה. לאט זה סוד הקסם של ריבות. לא למהר. לא לשרוף.
אחרי שהבצל התקרמל והוספנו את כל הרכיבים הנוזליים, מבשלים לאט על אש קטנה. לאט זה סוד הקסם של ריבות. לא למהר. לא לשרוף.

יש לך פארטנר לזכויות היוצרים והפרטיות שלך

(הפוסט של היום מזכיר לי לחפור טיוטא ישנה מהנפטלין אליו דחפתי אותה בזמן "עופרת יצוקה", אני מעדכן אותה טיפה ומשחרר)

זוכרים את הבלגן עם הסכם השימוש בגוגל כרום? בישראל זה קורה כל הזמן ואנשים מתייחסים לזה פחות. אני זוכר את מקרה שביתת הבלוגרים בקפה דה-מארקר על כך שגילו יום אחד כי כל הפוסטים והתמונות שלהם בעצם בבעלות דה-מארקר, ומקרה אחר של תחרות צילומים של מעריב שספגה משוב זועם על כך שבאותיות הקטנות הוכנס שכל המגיש תמונה לתחרות למעשה מעביר למעריב את זכויות היוצרים עליה (לא פחות!). אבל הסכמי הצטרפות כאלו חולפים על עיניהם של רבים ביום-יום, ויש סעיפים מוסתרים יותר או פחות שאנשים מופתעים לגלות. דוגמא שגיליתי לפני כמה חודשים כשהתעצבנתי שחשבון התפוז המוזנח שלי מופיע בפייג'ראנק גבוה בראש החיפוש אחרי שמי על אפי ועל חמתי (לפעמים במקום שני או שלישי אבל עדיין בעמוד הראשי) ואי אפשר לסגור חשבון בתפוז! את זה אני לא חושב שהיה בהסכם, ועכשיו אין לי איך להעיף את הדף המיותר הזה משם.

בינואר נזכרתי לבטל את חיבור האינטרנט של הסלולר שלי. אחרי אכזבה מ6280 שקיבלתי חזרתי ל6230i הישן והטוב, ושכחתי לבטל את חבילת הגלישה. חבר שגר בחו"ל התפלא שאני לא עושה את ×–×” גם בחצות דרך אתר החברה, ואמרתי לו שכאן ×–×” ישראל וצריך לעשות את ×–×” טלפונית. אבל רק כדי להיות בטוח… הלכתי לפתוח יוזר באתר אורנג'. שלב א' כדי לאשר שאני מי שאני נשלח אלי קוד אישור בSMS. הכנסתי. אמרו לי שיופי שאני ×–×” אני ומייד ממשיכים, ושלחו לי עוד אחד כדי לוודא שזה באמת באמת באמת אני. הכנסתי גם אותו. בשלב ×”×–×” כבר ביקשו את מספר תעודת הזהות וארבע ספרות אחרונות של ×”×›"א. לרוב אני שונא לתת מת"×– בלי סיבה, אבל אורנג' הרי כבר יודעים אותו (בשביל חיוב אשראי ובשביל הקו העסקי שלי שמותנה בהצגת העוסק-מורשה שלי, שמספרו כידוע ×–×”×” למת"×–). לפני שלחצתי שליחה עיינתי לרגע בהסכם השירות שנח לו בכתב קטנטן למטה. ×”× ×” היילייטים:

כמו כן, בכך שאתה מאחסן בשרתים שלנו יצירות עצמיות, אתה נותן לפרטנר ולגופים אחרים זכויות רישיון להעתיק, להפיץ, לשדר, להציג בציבור, לבצע בציבור, לשכפל, לערוך, לתרגם ולשנות את עיצוב היצירות העצמיות שלך; לפרסם את שמך בקשר ליצירות העצמיות שלך; ואתהזכות להעניק רישיון משנה לשימוש בזכויות אלה לכל צד שלישי, הכול ללא תשלום תמלוגים, בכל העולם, ולתמיד.

בקיצור תגידו שאתם מקבלים רק חומרים תחת פובליק דומיין וחלאס, למה לסבך?

פרטנר וספקיה אינם מציגים מצג כלשהו לגבי התאמה, אמינות, זמינות ודייקנות תכני השירותים לכל מטרה שהיא, וכן לגבי היעדר וירוסים או רכיבים מזיקים אחרים בהם.

אז תגידו שאתם מציגים תכנים מכל ספק ספאם ווירוסים שישלם לכם – ×›×™ לכסף אין ריח. שוב ניסוח מסובך?

אתה מסכים באופן מפורש לכך שפרטנר לא תהיה אחראית לגישה ללא הרשאה או לשינוי ללא הרשאה של היצירות העצמיות או הנתונים שלך

"אם יפרצו לנו למערכת או שעובד משועמם שלנו רוצה להשתעשע על המידע שלך בשלוש בבוקר, אין לך מילה"

אנו נהיה רשאים לפנות אליך ולמשתמשים הרשומים שלך מעת לעת בהצעות שיווקיות שונות שלנו ושל צדדים שלישיים, בכפוף להוראות כל דין.

יש לציין שמייד מתחת לזה יש תיבה של אישור קבלת ספאם בדואל וSMS ולא סימנתי אישור, האם ההסכם גובר על זה?

פרטנר שומרת לעצמה את הזכות לחשוף כל מידע אישי אודותיך או אודות השימוש שלך באתר כולל תוכן השימוש, ללא קבלת רשות ממך אם פרטנר מאמינה בתום לב כי פעולה זו חיונית כדי: (1) לציית לדרישות הדין או למלא הליך משפטי; (2) להגן על הזכויות או הקניין של פרטנר או של חברות קשורות אליה; (3) לאכוף את תנאי השימוש; (4) לפעול כדי להגן על האינטרסים של מנוייה או של אחרים.

אהה… סעיף (1) לא מספיק? ×–×” לא קצת יותר מדי סיבות ותירוצים לחלק את המידע שלי?

די, בנקודה זו אני פשוט עושר ולא מתעצבן יותר מהאתר ×”×–×”, יש דברים יותר מעצבנים…

זכויות זרעים

מי שעוקב אחרי סדרות הפוסטים אצלי בבלוג מבין כבר שהנושאים משתלבים במעין צמה עם הזמן. הנושא הנוכחי למעשה מאחד נושאי פוליטיקה, קיימות וניצול לרעה של פטנטים וחוקי קנין רוחני.

אפשר להגיד שהפוסט ×”×–×” הוא פרק קרוס-אובר. אני מרגיש כל כך ×’'וס ווידון כרגע… 🙂

אז כאמור, תוכנה חופשית נוצרה כדי להגן על המשתמשים וזכויותיהם מאי צדק: אי-נגישות למשאב מידע או לאוטומציה שתטפל במידע שהם מייצרים או מקבלים, כדי שיוכלו לעזור לעצמם. מיקרוסופט משיבים בקריאות גנאי נגד "הפיראטים שהורסים כל סיכוי ליצירתיות, מקוריות ופיתוח".

דמיון פרוע (או "שודדי הזרעים")

עכשיו דמיינו עולם שבו אסורה הגישה לDNA מסוים, או אסור השימוש במשאב טבעי. נגיד זרעים של חיטה. אני יודע שרובכם לא חקלאים, אבל נסו…

אם תדמיינו שיש לכם שדה חיטה, אתם קוצרים אותו, משאירים כמות שתספיק כדי לזרוע את היבול הבא ואת השאר מוכרים או טוחנים בשביל קמח למשפחתיכם, עד כאן אתם איתי?

עכשיו נדמיין שיוצא נגדכם תאגיד ייצור זרעים וקורא לכם "שודדי זרעים", ודוחף חוק ממשלתי שמכריח אתכם לקנות רק את ×–× ×™ הזרעים של התאגיד ואוסר עליכם לזרוע מיבול הזרעים של העונה הקודמת. ונגיד שהממשלה החליטה שרק זרעים של אותו התאגיד (שכמובן מהונדסים גנטית להניב יותר יבול) הם חוקיים לגידול, ונגיד שהם גם ממילא עקרים או שתכונת ההשבחה של היבול מחזיקה רק דור אחד כך שלפי חוק כל עונה תצטרכו לקנות את הזרעים מהתאגיד מחדש ולשלם כסף לא קטן על כך, למרות שאולי היתה בצורת ואין לכם כסף לשלם השנה על עוד כמות זרעים עקרים שאולי הבצורת הבאה תאיין גם אותם…

הבנתם למה אני מכוון? זרעים קנייניים, והממשלה אוסרת עליכם על פי חוק להשתמש ב"אחרים", האורגניים. בשלב הראשון אסור לכם למכור תוצרת אורגנית לאחרים ובשלב השני אסור לכם גם לגדל אותם לעצמכם. למעשה עציץ הפטרוזיליה שלכם מתחיל להיות חוקי כמו עציץ הקאנביס של השכנה.

עכשיו נפסיק להגיד "נגיד" כי זה כבר קורה.

מציאות פרועה (או "שודדי הDNA")

כמה עובדות לחימום הקנה…

חקלאות בת קיימא - 'מפות מוח' מאת ננסי ווייטראשית אני חייב להקדים ולהגיד שהממשלה האמריקנית לא תמיד היתה נגד גידול ביתי, ×–×” שגעון מאוד מוזר של העת החדשה. בהרצאה של כריס קרלסון (תחתית פוסט ×–×”) הוא מציין (29:00) שממשלות אפילו עודדו גידול בייתי במלחמת העולם הראשונה, ועוד כמות כפולה של חקלאות בייתית התקיימה במלה"×¢ השניה, וכך מאות מליוני דולרים של מסחר ישיר הורידו לחץ מהמדינה, ודאגו שלכל האזרחים תהיה הספקה שוטפת של תזונה וויטמינים, גם אם ינותקו קשרים בין ערים בגלל הפצצה, למשל. בסאן פרנסיסקו עצמה היו 70,000 גינות חקלאות אורבנית בסוף שנות הארבעים (בדירות, בגינות בבתים פרטיים, בגנים ציבוריים ואפילו בפינות ירוקות במרכז שדרות ואיי תנועה), למעשה בסוף מלה"×¢ השניה 40% מהגידולים שעלו לשולחנם של אמריקנים הגיעו מחקלאות אורבנית. אפילו בימינו, עיר מודרנית, מלוכלכת ו"לא ירוקה" כמו שנגחאי צורכת 80% מהגידולים (ירקות, פירות וכולי) מגידולים אורבניים(!). בשנות השישים התחילה תנועת הגידול האורגני ושוב היתה עליה בחקלאות אורבנית אבל הפעם בתור התנגדות לריסוסים המוגזמים – וכאן יש כבר התנגשות מול בעלי ענין וכסף עם לובי חזק בוושינגטון ובכמה ערי בירה אחרות בעולם.

בשנות התשעים ראש העיר ג'וליאני, תוך כדי ניקוי ניו-יורק מפשע, גם התעצבן לגלות "איי קומוניזם" בצורת כמה גינות מאכל אורבניות משותפות, חלקן אפילו מאוד מטופחות, שנשתלו במגרשים נתושים וטופלו לפעמים במשך שנים ארוכות. בחלק מהמקומות התושבים אפילו הרימו לוחות בטון ואפלט ומילאו אדמה טריה. אחרי מלחמות ארוכות חלק מהחלקות ניצלו וחלק נדרסו ע"י בולדוזרים. פוליטיקאים וסוכני נדל"ן חכמים קפצו בסוף לעזור כי הבינו שמדובר באטרקציה טרנדית חברתית שכדאי לשמר, אבל המגדלים המקוריים לא זוכים להכרה או הוקרה והתחשבות, כי הרי הגינות לא שלהם מרגע שבעל הרכוש הנטוש "עלה על המציאה" (חוקי הבעלות על נדל"ן העותמניים שלנו כבר יותר הוגנים כלפי הבעלים הנוטשים מהבחינה הזו, רק לא ברור אם זה מה שהעולם צריך).

Injustice is happening now; suffering is happening now. We have choices to make now. To insist on absolute certainty before starting to apply ethics to life decisions is a way of choosing to be amoral.

תעשה טוב – ×™×”×™×” טוב

הרעיון של הסטיקר "תחשוב טוב – ×™×”×™×” טוב" נכון, אבל אין לשכוח את השלב האמצעי והמאוד חשוב שמשמיטים פה – "תעשה טוב". ללחוץ "שלח" על טופס עצומה לא מספיק, לדעת שאנשים אחרים עושים ואתה לא ×–×” גם לפעמים לא מספיק. כשהמשבר של של המים והחקלאות ×™×’×™×¢ עד אלינו הביתה

לסיום, אם יש לכם שעה פנויה למשהו חיובי ומתקן, הנה מפגש של גוגלאים עם קריס קרלסון, המדבר על "פיראטים" של חקלאות אורבנית, פרמקלצ'ר, כתיבת תוכנה ורכיבת אופניים (האיש הוא ממקימי "מסה קריטית", פרויקט אופניים עולמי עם ייצוג גם בישראל)

אז קחו את האופניים, והחלו לזרוע! אני לא יודע אם המחקר והכתיבה של הפוסט ×”×–×” שכנע אותי שמחר אהפוך לחקלאי אורבני (איזה אורבני, אני שוכר במושב…) או שהבית שלי יהפוך לחווה אוטרקית או "בית אכיל", אבל אני מאחל לכולנו לעבור יום אחד לגור בבתים משותפים כאלו, בערים סולאריות כאלו או על איים כאלו.

אני רוצה כזה!

הפקולטה לבירה

פקולטה ליין (כמו זו שלומד בה הבן של לישה עוד בטרם הממשלה הפדרלית מרשה לו לשתות אלכוהול 🙂 ), אין בארץ וגם לא פקולטה לבירה (אני בטוח שכמה מחברי היו נרשמים לסמסטר ניקוי ראש), אבל עד שתהיה פקולטה כזו, מכון וייצמן מזמין אותנו לערב בירה ביום חמישי. 50 ש"×— לאיש.

ההזמנה נמצאת כאן, וזה קובץ הPDF הראשון שנתקלתי בו שסומטרה התפוצץ עליו ולא הצליח לרנדר אותו, אבל גוגל רינדר לי אותו יופי. אתם מוזמנים לנסות.

ראש התוכנית: ד"ר צבי פלטיאל‬, רכזת התוכנית: ד"ר אושרית נבון‬
‫ההשתתפות מותנת בהרשמה מראש באתר‬ (לינק כרגע לא עובד משום מה) ‫או בטלפון‬ 08-9378401‫