סקירת דה-מרקר לקראת ישיבת ההקמה של הקנטינה

כתבתי על זה ולינקקתי, היום גם יצא גם אייטם מאת גיא גרימלנד בדה-מרקר/ת'ה-מארקר/הטוש. עיצבן אותי שבכל האייטם דופק המונח "קוד פתוח" כמו נקר, אבל אין מילה אחת על תכנה חופשית, חופש התוכנה, DRM, תקנים, סודיות. במקות זה יש שם כמה רפליקות שיכולות להוציא אותי מאיזון:

קוד פתוח הוא לא רק תיאור למקבץ שורות קוד ללא זכויות יוצרים.

פעמיים טעות. על קוד פתוח יש זכויות יוצרים, קוד פתוח הוא כלי משפטי שמגן על הזכויות האלו.

סביב המושג התפתחה קהילה שלמה של מפתחים עצמאיים, שרובם עובדים ללא שכר והם בעלי מטרות שונות. חלקם כמובן רוצים להתעשר, אך חלק נוסף עושה זאת כאידיאולוגיה נגד חברות התוכנה הגדולות

טעות נוספת: הקוד הפתוח איננו קהילה, הוא מסמך משפטי. הקהילה היא קהילת התוכנה החופשית.

עוד טעות – עובדים ללא שכר. נסה אולי "עובדים במודל עסקי של שירות ולא של מוצרים" או "מרוויחים מהפיתוח באופן עקיף ולא ישיר".

"אידאולוגיה נגד החברות הגדולות" – טוב, אולי יש כמה, אולי באחוזים גבוהים במיוחד בארץ. אבל הרבה מאוד לא עושים את ×–×” ×›×™ הם בעד הנגד, יש אנשים שעושים את ×–×” מסיבות חיוביות של תקנים, עזרה הדדית, הפצת ידע, שיתוף פעולה, השוואת פערים וראייה חברתית רחבה. מה לעשות שהמודל הכלכלי של מיקרוסופט ואפל שונה? המלחמה שלי היא לא מול מורשתו של גייטס ספציפית, אלא מול גישה שעוצרת למידה ועזרה הדדית באשר היא, ולא משנה אם יש לה סימן בנסד"ק או פרלמנט.

המיקוד של הקנטינה הוא קוד פתוח וטכנולוגיה בלבד. "אנחנו מאמינים שבאמצעות שימוש בכלי קוד פתוח יש לך השפעה חיובית על הקהילה והחברה"

אז כן קהילה או לא קהילה? כן חברתי או לא חברתי? אני חושב שגרימלנד לא הבין בעצמו. ראיתי דווקא כתבות אוהדות של גרימלנד בעבר, אבל בכתבה הזו נראה שאינו מבין את הקשר בין חופש התוכנה לחופש ביטוי, חופש מידע וזכויות אזרח אחרות. יש לנו כקהילה בעית הסברה ככל הנראה. ככל שעוברות השנים אני מרגיש שהמונח "קוד פתוח" דפק לנו את הסברה יותר מאשר סייע לה.

שיפור השירות ללקוח

אמרו לי שאני לא מפרסם מספיק דברים מצחיקים או חיוביים. אז ×”× ×” שני סיפורים חלמאיים/קישוניים, און-טופיק…

1. שמוליק עוקב אחרי שבילי המכשולים לעיוורים של עריית תל אביב.

2. מכתב פתוח לסר ריצ'ארד בראנסון על חווית הנסיעה ברכבת וירג'ין מפיקדילי, מנצ'סטר לתחנת יוסטון בלונדון. נכתב/מסופר ע"י הסטנדאפיסט טום ריגלסוורת':

[audio:Branson_Open_Letter.mp3]

יום סיינט פאטריק שמח!

אז מה עושים עם ההרגשה שעוקבים אחריך?

גורביץ הטוויט הרגע את הידיעה בנרג' על כך שמל"ט עקב זמן ארוך לפני ואחרי הטבח של זאדה בשפרעם, ולא ברור למה. וליכטש נותן ציטוט מעתון מודפס "צביקה קנפר, המשרד לבטחון פנים: ״המטרה היא לצור הרתעה, להגביר את תחושת הביטחון״ ~ על רישות הערים במצלמות מעקב, ידיעות עמ׳ 8" – כלומר בדיוק מה שאומרים לנו כל הזמן בבריטניה, ×–×” אמור ליצור תחושת ביטחון, אבל לא בטחון אמיתי. בנוסף לינק שהטוויט אתמול קורי דוקטורוב, על איך ש'בטחון נסתר' גורם לבתי הספר להרגיש לילדים ככלא.

צה"ל, בדוגמא מקומית טריה מהלילה, סוגר את בילעין לישראלים בימי שישי. השלב הבא לצלם מי כן נכנס, לזהותו רטרואקטיבית ולהכניסו לכלא? הרי זו הסיבה שהמשטרה מצלמת הפגנות במרכז תל אביב, גם אני אצלם בכמה סרטים, (עם הזקן הישן והמכוער שלי לצערי). אני תוהה כמה מהעוצר ההפוך הזה על בילעין הוא בשביל להדוף מפגינים וכמה הוא בשביל להבחין בין תושבי פנים ותומכי חוץ (אני כבר לא מדבר פה על שלל עבירות זכויות היסוד הדמוקרטיות שקורות פה).

אז מעבר לשאלת הפרטיות ברשת, והפרטיות בהפקות מדיה הזויות, יותר ויותר מאמרים מתייחסים לאחרונה לשאלת רגשות הציבור שאחריו עוקבים. לפני כמה שבועות הזכרתי את הסיפור של אם בריטית שהיתה מטרה למעקב ממושך ויקר ללא סיבה מוצלחת. היא תבעה (קצת בצדק) על עוגמת נפש, וזאת למרות שהחוק הבריטי התיר את כל הפעולות שננקטו כלפיה (ללא צווי שופט!) עוד הרבה לפני שמצלמות המעקב החלו להתחרות במספר התמרורים בבריטניה. מעקב אלקטרוני אחרי פעולות בירוקרטיות ובנקאיות, למי שמודע למה שאפשר להפיק ממנו, מטריד עוד יותר, אבל גם מידע "נטול זיהוי" שחברות פרסמו לצרכי מחקר יכול להיות יותר מדי חושפני.

המאמר בלינק האחרון מציע שתוסיפו אם כך שני משפטי מפתח ל"מידע רוצה להיות חופשי". ראשית סוויני, ראש המרכז לחקר חישובים וחברה בהארוורד: "מידע נוטה לזרום לכאן ולשם ולהצטלב עם מידע אחר" בתגובה על חוקי ההפלות הבעייתיים של אוקלהומה. שנית פול אוהם, פרופסור למשפטים שאומר: "מידע יכול להיות יעיל או אנונימי לחלוטין, אבל לא שניהם".

אבל הפתרון לא יכול להיות זניחת מחקרים, כי זה כמובן לא פותר את הבעיה, רק מניח לה לקרות בשאר המקומות הבעייתיים (כריית מידע עסקי של החברה בתוך עצמה תמיד יהיה). נצטרך להחליט מה היא גישתינו למצב שבו זה יקרה בהצטלבות בין פרטיות לבין הרצון או הצורך לשפר טיפול או ידע רפואי, לשפר שירות מסחרי, להגדיל מכירות או לייעל את שרשרת האספקה וכולי. אנחנו יכולים להחליט שאין יותר מה לעשות כדי למנוע את זה, אבל איך נגיע לשם בלי לאבד צלם אנוש? כמו שאמרתי בעבר, קשה לי להאמין שויתור על פרטיות המידע הזה כמו שמעודד דייויד ברין יכולה לעבוד בחברה המערבית בצורה שלא תשנה את אופי החברה לרעה, תשתק חופש ביטוי ותהפוך את רובנו לפרנואידים.

פרידמן חי

כמו שרמזתי בפוסט קודם בסדרה, כותב ידוע אחר שהתייחס לנושא הוא דייויד "הבן של מילטון" פרידמן, כלכלן ותיק מהצד האנארכו-קפיטליסטי של המפה. כחובב מדע בדיוני, כותב פנטאסיה וגיימר לא קטן (אומרים שהוא "כבד" ב-WOW. מה הסוד שלך, סבא?) הוא מכיר את כל טיעוני הדיסטופיה. בספרו "עתיד לא מושלם" הוא נוגע בהמון תחומים מעניינים (ממותו של הקופירייט ועד טכנולוגיות שיעשירו או ישמידו אותנו) והוא מגיע כמובן לפרטיות בעתיד דיגיטלי. הוא לא מודאג, כי הוא טוען שהמין האנושי יתרגל לכל שינוי טכנולוגי כמו שתמיד היה. הזחיחות הזו מתעלמת מהעובדה שהשינויים הטכנולוגיים עוקפים בקצב מתגבר את יכולת האנשים להבין את ההשלכות הפסיכולוגיות והתרבותיות, הוא כותב:

New technologies change what we can do. Sometimes they make what we want to do easier. After writing a book with a word processor, one wonders how it was ever done without one. Sometimes they make what someone else is doing easier – and make it harder for us to prevent him from doing it. Enforcing copyright law became more difficult when photo typesetting made the cost of producing a pirated edition lower than the cost of the authorized edition it competed with, and more difficult again when inexpensive copying put the tools of piracy in the hands of any college professor in search of reading material for his students. As microphones and video cameras become smaller and cheaper, preventing other people from spying on me becomes harder.

The obvious response is to try to keep doing what we have been doing. If that is easier, good. If it is harder, too bad. The world must go on, the law must be enforced. Let justice be done, though the sky fall.

Obvious – and wrong. The laws we have, the ways we do things, are not handed down from heaven on tablets of stone. They are human contrivances, solutions to particular problems, ways of accomplishing particular ends. If technological change makes a law hard to enforce, the best solution is sometimes to stop enforcing it. There may be other ways of accomplishing the same end – including some enabled by the same technological change. The question is not how to continue to do what we have been doing but how best to achieve our objectives under new circumstances.

בהמשך, בסתירה, הוא גם כותב שהוא בעד ×”-DMCA וש-DRM מגובה בחוקים ×–×” יופי של פתרון – וזה מאדם שטוען במקביל שהוא בעד קוד פתוח, מידע חופשי וקפיטליזם אנארכי? מבחינתי הוא קצת לא מפוקס בכיוון, אבל המשכתי לדפדף בספר שסוקר (לצערי קצת בשטחיות) קצת משלל הסתירות החוקיות שמביאה הטכנולוגיה. הוא מראה שכבר עכשיו יוצרים מצבים של תרומות ביציות, פונדקאות, קרייוגניקה של מתים בכוונה להחזירם לחיים וכולי. לרובם אין לו פתרונות להציע.

בקיצור ספר מעניין, אבל חזרה לעניינינו, פרידמן מגדיר כך את הפרטיות: היכולת של אדם לשלוט בגישה של אחרים למידע אודותיו. כמו שרמזתי אתמול, רעלה היא פתרון גרוע כי היא תדרדר יחסי אנוש, מה שאומר שלהסתגר בבית זה רע ולצאת לרחוב בפנים רעולות זה רע, ולהצטלם בכל מקום ע"י המשטרה זה רע מצורה אחרת אבל בלתי נמנע, וכך גם לגבי מצלמות פרטיות עם כוונות טובות יותר וטובות פחות. בקיצור לצערי אני נשאר עם סימני שאלה ביד. אולי כמו שפרידמן אומר, אנחנו צריכים באמת לשנות גישה ולקבל שזה העולם החדש, ולהתאים את עצמינו חברתית? כי ברור שמי שלא יתאים את עצמו, יפול לתוך עתיד מאוד לא נעים בלי אפשרות אמיתית לטפס ממנו חזרה.

ישנות משרד התחבורה

ישנות יען כי אינן חדשות. נציב תלונות הציבור במשרד התחבורה סגר עלי את הקייס (קראו הלאה לראות איך אני דורש מהם לפתוח חזרה).

אבל ראשית הפסקת אנטי-פרסומות: אל תצטרפו לפייסבוק ×›×™ הם ישלחו הודעות אישיות שלכם לאנשים הלא נכונים. בראד טמפלטון מה-EFF הסביר לתלמידי SU לפני כמה שעות למה מחשוב ענן ×–×” דבר שראוי להזהר ממנו – לידיעת החוואים בנגב!

שנית, בשיחה עם בחור הונג-קונגי שפגשתי אתמול, גיליתי להפתעתי שיש להם תעודות זהות ביומטריות עם קוראי אצבע מפוזרים בכל העיר/מדינה בבנקים וכל מני מקומות, וגם המשטרה משתמשת במסד הנתונים לצרכי מז"פ. צריך לחפור יותר בחדשות מ-HK ולראות אם הדבר בינתיים הועיל או הזיק לתושבים שם, ואם יש להם בעית גניבת זהויות.

אבל לנוכח כל הבעיות והסכנות, בשירותתי ממשלה ובשוק הפרטי, הגורמים האחראיים תמיד אוהבים לנופף במטפחת מושכת תשומת לב או לצעוק "תראו ציפור!", והאנשים מאמינים, ולצערנו גם הכתבים מאמינים, ואז אין יותר כלבים שישמרו על הדמוקרטיה ועל הפרטיות, דבר מעיק מאוד כשאנשים מתחילים לתהות מתי לגוגל יהיה את הכוח להרוג אותם.

תגובות ראשוניות מהמשק הישראלי: הפרות שלנו מפליצות פחות! ואני שואל, מה זה קשור?

אה, כן. נזכרתי. פורים. צריכים להשתכר עד דלא ידע, ואחרי ×–×” להגיד "לא ידענו". אתם יודעים, פעם גם קוקאין נחשבה לתרופה מצוינת…

Cocain for the kids!

פורים שמח. במיוחד אחרי שגיליתי שלמשפחה הצ'יליאנית שלי שלום. הם לא היו בסנטיאגו בזמן הרעש (שמסיים עכשיו לחצות את האוקיאנוס השקט!), וכנראה הם אפילו יצאו בזול מנזק לרכוש.

וחזרה לנושא המרכזי להיום, המכתב שקיבלתי ממשרד התחבורה:

נשלח 15 לפברואר

הנדון: תלונתך בגין חובה להצטלם למאגר הביומטרי לצורך חידוש רשיון הנהיגה

1. במכתבך מיום 19/1/2010 הלנת על החובה להצטלם למאגר הביומטרי לצורך חידוש רשיון הנהיגה.

2. נבקש להביא לידיעתך, כי היות שטרם אושרו החוק והתקנות בנושא, הצילום לרשיונות הנהיגה הנו צילום סטנדארטי. בשלב זה אין מדובר בצילום ביומטרי, והמאגר עצמו אינו משמש לצורך זיהוי ביומטרי.
נציין, כי אם תאושר השיטה הביומטרית, קיימת במשרד התחבורה התשתית להתאמת הצילומים לשיטה זו.

3. מבדיקתינו עולה, כי בתאריך 20/1/2010 הצטלמת וכי בתאריך 28/1/2010 הופק לך רשיון זמני עד לתאריך 28/7/2010.

4. לנוכח האמור לעיל, אנו מסיימים את הטיפול בתלונתך.

בכבוד רב,
אורית קרופ, מנהלת המחלקה.

ותשובתי להלן (עודכן לגרסא הסופית שנשלחה):

הנדון: הבהרות בנוגע לתלונה 42007

לאורית קרופ וצוות משרדה חג שמח,

1. התאכזבתי לקרוא כי אתם מושכים את ידיכם מטיפול בבעיה המטרידה אותי ועוד רבים בישראל, ומסכנת את בטחונם האישי של כלל מחזיקי רשיון הנהיגה בארץ.

2. במכתבכם האחרון מיום 15/2/2010 ציינתם שטרם אושרו חוקים ותקנות בנושא המאגר הביומטרי שאתם מנהלים, והרי זו תלונתי בדיוק, על כך שמנוהל פה מאגר ביומטרי ללא גיבוי בחוק או בתקנות. מבדיקותי עולה כי המאגר קיים בערך 3-4 שנים, אבל באתרי משרד התחבורה ומשרד המשפטים לא הצלחתי למצוא כל תזכיר חוק, תקנה או אסמכתא אחרת שמתירה למשרד הרישוי לאגור מאגר של תמונות הנהגים, לא כל שכן באיכות ביומטרית. אף על פי כן ברור לי כי אכן כך הדבר וזאת מהטעמים הבאים:

א. באתר ראש הממשלה, בידיעון "ביומטריה בתנופה" מחודש אוגוסט 2007, ציין בבירור עוזי ברלינסקי ז"ל:

רישיונות נהיגה ביומטריים

"משרד התחבורה החל במבצע להחלפת רישיונות הנהיגה בישראל לרישיונות חדשים, המותאמים לתקינה האירופית. צילום הנהגים מתבצע בשיטה ביומטרית חדשנית, על פי תקני הצוות הביומטרי הבינמשרדי, המאפשרת זיהוי מוחלט של האדם המופיע בצילום, גם לאחר שנים רבות."

ב. מידע זהה מופיע במפורש גם באתר משרד בטחון הפנים.

ג. והנה גם באתרכם מצוין באופן מפורש: "מדובר בצילום של יותר מ- 3.3 מליון נהגים הרשומים כיום במחשבי משרד התחבורה. צילום הנהגים מתבצע בשיטה חדשנית המאפשרת זיהוי מוחלט של האדם המופיע בצילום, גם לאחר שנים רבות ולאחר שמראה פניו השתנה בשל שינויים פיזיולוגיים או חיצוניים שחלו במראה הנהג."

ד. מספר עדויות שקראתי באינטרנט בחודשים האחרונים מספרות כי הניגשים להבחן למבחני התיאוריה ולקורסים לנהיגה מונעת מתבקשים להבדק ע"י עמדה עם מצלמה של חברת טלדור כדי לוודא את זהותם מול המאגר.

ה. לפני כשנתיים חש משרד התחבורה להציג הצעת חוק המסדירה את המאגר (חוברת 266, עמ' 4), הצעה שנפלה במליאה. אם המאגר חוקי, הרי שלא היה צריך להציע חוק. אם הוצע חוק ונפל, הרי חזקה שהמאגר אינו חוקי בעליל כעת!

ו. בניגוד אפילו להצעת החוק שנפלה, המאגר הנ"ל נחלק עם גורמים אחרים, לפחות משרד הפנים ובוודאי גופים נוספים. הדבר מטריד מאוד.

מכל האמור לעיל ומראיות נוספות שאספתי במחקר אינטרנטי פשוט, ברור לי שיש במשרד התחבורה נסיון ברור להתחמק מהאחריות לבעיה. לאחר התייעצות עם מומחים וקריאת תזכירים של המועצה לפרטיות ומשרד המשפטים, אני סבור שהמאגר הזה מסכן את בטחוני האישי ואת בטחונם של שאר מחזיקי הרשיונות בצורה שבה הוא מוגן. שלחתי שאילתא מפורטת בנידון לגב' קילשטוק ולצערי כל שאלותי (14 במספר) זכו להתעלמות בוטה במכתב תשובה שהגיע אלי באיחור (כחודש וחצי לאחר בקשתי) ולא הכיל שום פרט מידע חדש. מידע שאמור להבנתי להופיע ממילא בדו"ח חופש המידע השנתי או באתר המשרד.

3. לשאלת הצילום – אכן נאלצתי לבסוף להצטלם במורת רוח למאגר, שאם לא כן הייתי מאבד את יכולת ×”× ×”×™×’×” וההשתכרות, שהיא זכות יסוד כמו זכותי לפרטיות, אבל מובן שפגיעתה יותר מיידית. הייתי רוצה שממשלתי תעשה מאמצים לשמור על כל זכויותי ולא לפגוע בהן, במיוחד כל עוד הן בספר החוקים.

4. לאור האמור לעיל אבקש שתאותו לתת לבעיה המוצגת כאן מעט יותר משקל ובדיקה קצת יותר מעמיקה.

בברכה,
עירא אברמוב.

העתקים:

  • התנועה לזכויות דיגיטליות
  • עו"ד אבנר פינצ'וק, האגודה לזכויות האזרח
  • המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים
  • הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים
  • האינטרנט

הוט לא אבדה תקוותינו

פוסט צרכנות מתוסכל נוסף. אפשר לדלג על הפרטים המשעשעים ולעזור לי בהתלבטות שבסוף הפוסט. להמשיך לקרוא הוט לא אבדה תקוותינו

חדשות הפרטיות #68

אני לא באמת סופר, אני אפילו מעריך כלפי מטה בשמרנות…

עוד מעט קרחתהיום נשלח הרשיון שלי בדואר סוף סוף. לא היתה לי סבלנות להמשיך לתחזק זקן, אז החלטתי שאני לא צריך לחכות לעד לדפוס בארי/משרד התחבולה והלכתי למ.מ.ס.י., אחת החברות האזרחיות הרבות המחזיקות בגישה למאגר. כך הלכתי להדפיס רשיון בינלאומי על חתיכת קרטון בשווי 15 ש"ח, ולכן אני סוף סוף מגולח וכמעט סיימנו את הסרט. המשך בקרוב, אני מקווה.

יוחאי דיווח פה שחברת טלדור כן עושה שימוש ביומטרי במאגר משרד התחבורה, מה שלא מפתיע, רק חיפשנו הוכחות לזה. אבל פרס הפרטיות לשבוע ×”×–×” מוענק בזו לעריית רמת-גן שמכרה כתובות ופרטים אישיים של תלמידיה לחברת "קידום" שמפעילה בתי ספר אקסטרניים. אני לא יודע אם האצבע המשולשת שלהם מופנה כרגע יותר לחוק הגנת הפרטיות, חוק הגנת הילד או שמא מערכת החינוך הממלכתי הגוססת, אבל הם בהחלט מפגינים הרבה מאוד בייצים. מצד שני העיריה כגוף קיבלה קנס סמלי של 5000 ש"×—, אבל ביננו, אני לא מאמין שמישהו ×™× ×–×£ על ×–×” אפילו, לא כל שכן יקנס אישית או יעצר. "קידום" קיבלו קנס של 1000 ש"×— בלבד. סכום זעום ומגוחך לרשימה כל כך מבוקשת וטיפה בים הוצאות השיווק שלהם…

פרטיות עלתה גם על סדר היום במשפחה הקרובה לי שבה האם מתנגדת לפתיחת פייסבוק לבנה בן ×”-10 אבל אביו עזר לו לפתוח אחד בכל מקרה. לא משנה שזה עובר על תנאי השימוש באתר ואולי על חוקי מדינה ישראליים ואמריקניים – הילד רצה פארמוויל ולא תזיזו אותו משם. שני ההורים אנשי מחשבים אינטיליגנטיים, איך אפשר לחנך את הילד כשאי אפשר להסביר לאב מה הבעיה במה שקרה פה? לפחות הילד הוא תולעת ספרים ולא יצליחו לבלבל אותו עם העברית החדשה של פייסבוק – בשבוע שעבר קראתי שאחוזים מטרידים מתלמידי בית הספר היסודי מתחילים לכתוב בבי"ס חיבורים עם סימני שאלה בתחילת משפטים במקום בסופם, חקירה גילתה שהאשמה היא בפייסבוק (שלא אמור להיות נגיש להם) וה-CSS שלו, שלא מותאם לימין-לשמאל.

לבסוף אחרי שחילקתי פרסי פרטיות, הנה פרס אחר לא קשור, אבל מחולק גם הוא לאנשים שעשו לילות כימים לאמלל את חיינו, פרס הדינאמיט להצטיינות בכלכלה. פרידמן, סאמרז, גרישפאן וידועים פחות מועמדים לפרס. לא תצביעו?

עדכון: ואיך שכחתי? גוגל חוזרים לכותרות, נראה שגוגל-באר, התוסף שכל חברי חושבים שאני פסיכי שאני לא מתקין, ממשיך לרגל אחרי הגלישה שלך גם אחרי שאמרת לו לחדול מזה. השבוע ראיתי שגם diigo עושים דבר דומה, החברה שלי גלשה לחשבון הבנק שלה, והסיידבאר שמח לספר לה אילו עוד אנשים (ארבעה ישראלים בשמם המלא) בודקים גם הם בדיוק כרגע את מצב העו"ש… למישהו יש המלצה לשירות סימניות חברתי שתומך ב"קבוצות מחקר" ולא מרגל אחריך בזמנו הפנוי?