עפרי אילני פרסם ((אני מניח “פרסם” ולא “פרסמה” כי התגובות התיחסו בזכר, אבל אין לי איך לוודא באמת)) מאמר ב"הארץ" תחת הכותרת " די להערצת החנונים". כיוון שאני מעריך שלרב הקוראים שלי אין מנוי אני אתמצת:

• חנונים היא תופעה חדשה, ש" אי אפשר למצוא ביוון העתיקה, וגם לא בתנ"ך. יהיה זה מגוחך לטעון שסוקרטס או שלמה המלך היו חנונים."
• יש תפיסה רווחת שכדי להצליח צריך להיות חנון או להתחתן עם חנון (ולהוכחה עפרי הביא את השיחה המדוברת של צוקרברג והסבתא).
• “[התופעה] גם קשורה במובהק לעולם טכנולוגי־מדעי, שהרי, נערות המשננות שירים של יונה וולך הן לא בדיוק חנוניות.”
• " לפי התפיסה המקובלת, בחייו של החנון פשוט אין דרמה. הם מתנהלים בין שורות קוד וסרטי מדע בדיוני. ברגע שבו הסכנה נכנסת לחייו, החנון מפסיק להיות חנון. זו הסיבה לכך שתרבות החנונים מתגבשת סביב יצירות מיתיות כמו “מלחמת הכוכבים” ו"מסע בין כוכבים". כמו שסרטים של הומואים אינם עוסקים בהומואים אלא בנשים, סרטים של חנונים עוסקים בלוחמי אור ולא במתכנתים."
• " נביאי טכנולוגיה מדברים על “שיבוש” (disruption) בממדים היסטוריים […] שיבוש כזה יהפוך אותנו לזרים בעולמנו שלנו, נתונים לחסדיהם של ברוני הטכנולוגיה."
• “האם אפשר לסמוך עליהם? עד היום החנונים היו רודנים נאורים של האימפריות שלהם. […] צוקרברג ודומיו הם סוכניה הנאמנים של התבונה האינסטרומנטלית — גישה רציונלית לעולם, המודדת הצלחה לפי יחס אופטימלי בין עלות לתועלת. החנון נוטה להיות טיפוס כמותי, שחווה את העולם כסדרת נתונים. הוא משרתה הנרצע של טבלת האקסל.”
• " בספר “Geek Heresy” […] דווקא בתקופה של התפתחות טכנולוגית אינפלציונית הנשלטת על ידי גיקים, הקידמה החברתית והפוליטית מפגרת מאחור. […] אבל גם לשיטתו של טויאמה, רק חנונים יצילו את העולם. הוא מעלה על נס “כופרים גיקים” — חנונים יחידי סגולה שהתמרדו נגד הסדר הטכנולוגי וניטרלו את התוכנה שיצרה אותם. אולי אדוארד סנודן הוא דוגמה לטיפוס כזה."

תשובתי, עפרי: ערבבת קטגוריות לגמרי.

השבוע התחיל הקמפיין היקר של משרד הפנים להפציץ בתקשורת, הקצפיין של התנועה לזכויות דיגיטליות ינסה להלחם בענק שלושת מליוני הש"ח בעזרת משהו קטן בגובה 20K ש"ח תרומת אנשים כמוכם. אני מקווה שהדוד הקטן הזה יחסל את גלית איכשהו.

אני מצרף פה את יום העיון בנושא הזיהוי הביומטרי שנערך לפני כמה חודשים באוניברסיטה הפתוחה. כמו שמעידה תמר הרמן - קשה למצוא אתרים ומומחים שמצדדים בפרויקט (מלבד אלו שהממשלה שכרה לעבוד על זה). אנחנו בתנועה לזכויות דיגיטליות, מגובים בדעות מדעני מדינה, הצפנה, משפטנים מומחים לפרטיות בכלל ודיגיטלית בפרט, ואנשי בטחון בנוסף, מחפשים את המומחים שמצדדים בפרויקט. אלו שיודעים את התחום היטב ועדיין תומכים בפרויקט מאמונה שלמה שהוא לא פוגע ולא יכול לסכן את האזרחים. אנחנו עדיין מחפשים. כל מה שיש בצד התומך זה את אנשי הפרויקט, אנשי השיווק שלהם, ואנשים שמסרבים להתראיין בפומבי. בינתיים מאד קשה לראות איך כל כך הרבה מהציבור רץ בהתלהבות להתנדב לניסוי המסוכן.

כבר חודש שעולם הספרות, הפייסבוק, הפעילים החברתיים ושאר מעריצים מהללים את פרויקט המימון של עוזי וייל, אבל אתמול, 6 ימים לפני סוף מבצע הגיוס, חטפו כמה מעריצים/משקיעים/תורמים/קונים ג’ננה כשהספר הופיע על המדפים בחנויות לפני שהגיע לתיבת הדואר.

לא אחפור לכם תגובות מפייסוש ( עשו את זה כבר דה-מארקר ואף ציטטו הודעה פרטית של גילי בר הלל סמו ללא רשות), אבל הנה מהבלוג של חנן כהן, שומר היערות של ג’ונגל האינטרנט, עוד אחד מריקי כהן.

(מכתב ששלחתי למפיצי “הנוקמים”, ayelet@forumfilm.co.il)

שלום איילת,

לפי הדיונים שראיתי בפייסבוק, את האדם לפנות אליו בנושא הבחירה שלכם בהפצה של סרטים בתלת-מימד בלבד. בקשתם של אנשים עם בעיות ראיה מובנת וראויה להתייחסותכם האוטומטית, ויש לא מעט אנשים שסובלים מהריצוד של הקרנות כאלו. אני רוצה להזכיר שיש אנשים מרכיבי משקפיים שלא נוח להם השימוש בזוג נוסף, אנשים שלא בא להם מחיר הפרימיום של הקרנה כזו ואנשים שהגימיק פשוט יותר מפריע ממוסיף לחוויית הצפיה שלהם.

מתוך התגובות בפוסט הקודם על קיימות, שם כתבתי:

אנחנו חיים בתקופה שצריכים פחות ופחות ידיים לבצע את העבודות שיש לבצע. אני לא חושב שאפשר ברצינות להלחם באבטלה בימינו. זה לא שאפשר להמציא באמת מקומות עבודה או שצריך. המשאבים מנוצלים עד תום, יותר מדי אפילו, מיוצרים מספיק מצרכי יסוד ומזון, אין באמת צורך בידיים עובדות, יש רק צורך של בעלי ההון שאנשים יוכלו לשלם על המוצרים האלו כדי להחזיק את הכלכלה בהנשמה מלאכותית, ויש צורך של האזרחים המובטלים בהנשמה מלאכותית של כסף כדי לקנות לעצמם אוכל, רווחה ובריאות. אם כל כך הרבה דברים הם מלאכותיים, אז למה בעצם להמשיך להחזיק אותם בהנשמה? יותר ויותר מקומות עבודה יוחלפו במכונות, יהיה אוכל לאנשים אבל לא תעסוקה או כסף לקנות אותו, משמע שכל השיטה שמתגמלת בכסף על עבודה צריכה להיות מוחלפת במשהו אחר.

עדכון אחד משמח: בנק לאומי החליט שכנראה יש מספיק דעות שליליות נגד פרויקט הריאליטי המכוער שלו, ו החליט לסגור את הבאסטה.

עומר כביר צייץ:

לאומי מפסיק את פרויקט 2 מיליון סיבות. לאומי כותב: “מצאנו את עצמנו בלבה של ביקורת ציבורית, שפגעה גם בעמותות. מספר עמותות פנו אלינו באומרן כי האווירה שנוצרה מזיקה להן. כתאגיד הקשוב לדיאלוג עם הציבור הגענו למסקנה כי המודל שאימצנו לא השיג את מטרתו. כיוון שכך, החלטנו שטוב נעשה אם בשלב זה נפסיק את הפרויקט” לאומי יחלק את הכסף בכל זאת - כל 139 העמותות שלקחו חלק בפרויקט יקבלו 10 אלף ש’ כל אחת; שאר הכסף - למיזמים אחרים.

ראשון היה גדי שמשון שהחזיר את האירוע ל פרופורציות, אתמול הוסיף סטולמן בדרכו חסרת הריכוך, וקרא לו " האיש שגרם למחשב-שהוא-כלא להיות מגניב". שניהם לא רחוקים מהאמת. אני ידוע (או רוצה להיות ידוע) כלוחם למען חופש למשתמש, שליטה בטכנולוגיה ביד הלקוח ולא בצד הספק, חירות דיגיטלית. בין השאר זה אומר בלי DRM, גנים נעולים, אם זו מערכת ההפעלה ואם זו אפליקציה בענן. אפל, בעשור האחרון, הפכה להיות נושאת הדגל של הטכנולוגיות האלו, תחת הנהגתו של מר ג’ובס היקר. לא פלא שיש כמה אנשים ש לא סובלים אותו.

כמו שסיפרתי פה לא מזמן, אחת מהסיבות שנרשמתי בשם בדוי לספרצוף היתה השתתפות ב"קהילת הצ’מפיונים" של בטר פלייס. מהאתר נזרקתי, אבל אני ממשיך לקבל מהקהילה עדכונים. רובם לא נראים מעניינים כרגע, אבל הכי מצחיקים אותי ההצעות של “הצ’מפיונים” למהנדסי בטר פלייס ואנשי השיווק שלה. לצערי אלו תמיד תקצירים ולא הפוסט המלא, אבל תנו דרור לדמיונכם. להזכירכם, הצ’מפיונים האלו גויסו ע"י מחלקת השיווק של בטר פלייס מתוך הנחה שהם “מאמצים מוקדמים”, אנשים ברמה סוציואקונומית של קוני מכוניות יד ראשונה, שישכנעו את החברים שלהם להשתתף בהתלהבות.

כמו שהבטחתי, שרפתי יום עבודה, נסעתי לירושלים והצטרפתי לחבורת המתנגדים הקולניים של דרום שולחן ועדת המדע. הצד הדרומי מאופין במתנגדי המאגר (עו"ד שופמן, קלינגר, פינצ’וק וחי), כתבים, נציגי קבוצות ענין שונות, ואני, נציג התנועה לזכויות דיגיטליות (כמו קלינגר). אצלנו תראו לאפטופים והרבה ניירות, בצד הצפוני תמצאו מעט ניירות והרבה עייפות, לאפטופ אחד בלבד (של יורם אורן) ודורון שקמוני שכנראה לא מצא פשוט מקום בצד הדרומי :-)

לא באנו להרוס את המאגר הביומטרי, בזה נכשלנו כבר לפני שנתיים. החוק כבר עבר, מרכז ההנפקות הוקם, חומרי הגלם נקנו, האנשים נשכרו. אנחנו באנו כדי לשאול איפה השקיפות, לאן נעלמו אמצעי ההגנה על הפרטיות (וקיבלנו תשובה שהם לא היו טובים. למי? למשטרה כמובן) ולהראות שהתקנות והצו אינם בשלים, בתקווה להראות בהם כמה חורים. אחרי 14 חודש, הגיש משרד הפנים את התקנות שלפי החוק היה אמור להגיש אחרי ארבעה. היו שם כמה חורים וחוסרים, אבל הדבר היחידי שלא יכולנו לשנות שם באמת, זה שאין הפרדת מסדים (שנרמזה בחוק) ואין עמעום (כמו שהובטח בפגישות שונות). גם אין תקן להצלחה או כשלון של הפיילוט. זאת אומרת, יש כל מני מדדים כדי לקבל משוב אם הזיהוי עובד טוב, כמה False Rejects או False Accepts יש, האם באמת נמנעת הרכשה כפולה וכולי, אבל לא הוגדרה קבוצת ביקורת, לא הוגדר מדגם שייצג מספיק אזרחים בכלל ומגוון של קבוצות אתניות בפרט (לבדוק את ההנחה ששונות ביומטרית קיימת בצורה שווה בקבוצות שונות). ביקשתי לדעת אם סופרים כמה אנשים שהציעו להם את הפיילוט מסרבים, ועשו לי פרצוף, אז קלינגר הרביץ בהם תורה ונכנעו. הבעיה שבלטה לנו היא שכאשר מסתכלים על כל המדדים, עדיין לא הוגדרו שם מראש סיפים שמעליהם או מתחתיהם הפיילוט יוגדר ככשלון. “מה זאת אומרת להגדיר מראש את הסיפים?!” רעם שטרית כשהעלינו את זה - “קודם נראה את התוצאות ואז יחליט השר אם זה מספק או לא!”. פייספאלם. הזכרתי למר שטרית את עברו האקדמי במדעי החיים, ככה לא עושים ניסוי, וכאן התחילה המולה של כדקה שלמה של חילופי צעקות בינו לבין קלינגר ופינצ’וק, “זה מאגר, לא מחקר!” - “אבל פיילוט משמעו ניסוי וצריך לקבוע פרמטרים להצלחה!”. בקיצור לא ברור מה הפיילוט בודק. בחוק כתוב מה הוא אמור לבדוק, אבל הצו, למרות כמה תיקונים, עדיין לא אומר הרבה. המשמעות ברורה, הפיילוט לא יכשל, כי אין לו מה להוכיח. שטרית אמר את זה יפה שלוש או ארבע פעמים “אם זה היה תלוי בי בכלל לא היה פה פיילוט”.

אני רואה דוגמאות בכל יום לדעות שנובעות מבורות או התעלמות מבעיות הקפיטליזם, שיטה בה רווחת האנשים אינה חלק ממגוון השיקולים (מלבד במחלקות השיווק, לעיתים רחוקות ולא בכל השווקים), אלא רווחים מיידיים בלבד. הנה רק דוגמא אחת מרבות. יוסי לוי הביא לינק לכתבה על מארק סמית’, מתלהב רכבות (בצדק) ותועמלן עצמאי של הנושא. הוא כותב על השבתת המרחב האוירי של אירופה בשנה שעברה אחרי התפרצות הר הגעש באיסלנד:

הצטערתי לגלות שחלק מחברות הרכבות באירופה לא התגלו במיטבן דווקא בתקופת המשבר הזאת. בעוד שבמזרח אירופה הבינו את הבעיה, הוסיפו רכבות, חיברו קרונות שינה וביטלו תחנות מיותרות, במערב אירופה חלק מהחברות ניסו לגרוף רווחים, ביטלו את כל הכרטיסים הזולים והעלו מחירים.

במסגרת חודש ירידות הבלוגוספירה על ספקי התקשורת (ראו פרק נטביזיון ו פרק נזק, ואם אתם שונאי הוט ואורנג’, הציצו פה) הגיע תורם של 012-סמיילי-אינטרנט-גנב. הדרמה הזו נגרר מאוגוסט לספטמבר, אבל לקהל הרחב מגיע להנות מהפרטים:

• זוגתי היתה מנויה לשירות האינטרנט והטלפוניה של סמייל, שדאגו דרך החבילה שקנתה לשים אצלה תשתית של הוט.
• בשלב כלשהוא היא קיבלה מהם טלפון בבקשה להתחייב לעוד שנה אם היא רוצה לשמור על המחירים הנמוכים. הזהרתי אותה לבל תעשה זאת כי דמי הניתוק גבוהים, וממילא איכות השירות שקיבלה היה איום, ניתוקים יומיומיים ובעיות עם ממיר הטלפוניה. היא העדיפה לתת בהם אמון וביקשה לדעת מה יהיה הקנס במקרה התנתקות. נאמר לה שהניתוק יגרור את החזר ההנחה החודשית שנותנת לה ההתחייבות (50 ש"ח) על החודשים שבהם קיבלה את ההנחה, והיא הסכימה. לצערנו ההקלטה של זה אין לנו, והחוזה לא נשלח מעולם בדואר.
• לאחר כארבעה ומשהו חודשים של שירות גרוע וחוסר פנאי לטפל בבעיה היא הודיעה לסמיילי לנתק אותה. כאן הסתבר שלא רק שרצו שתשלם קנס של 355 ש"ח (כמעט פי שתיים ממה שחשבנו שיהיה), הם סיפרו לה שהיא תצטרך להחזיר לבד את הציוד שלהם ושל הוט, וכי הוט יקנסו אותה בעוד 209 ש"ח דמי ניתוק.
• בבירור עם הוט על מה הקנס לא קיבלנו תשובה ברורה אבל מסתבר שיש להם את פרטי האשראי שלה והם מתכוונים לחייב אותה בכל מקרה. כששאלנו את סמיילי מאיפה להוט את פרטי האשראי שלה לא קיבלנו תשובה משכנעת. בינתיים בוצעה על ידינו חסימת חיוב נגדם.
• הציוד הוחזר לשתי החברות. אחרי דיונים של חודש הדבר הכי זול שהציעו לנו בסמיל לעשות הוא שיורידו לנו את דמי המנוי ל-20 ש"ח לחודש לשארית חמשת החודשים שנותרו במנוי, כלומר שנשלם רק 100 ש"ח סה"כ אבל שנזכור להתקשר לבטל את המנוי שוב בפברואר. זוגתי שכבר היתה מעורערת מהפרשה העדיפה לשלם את המחיר המלא כדי להיות מנותקת מיידית ורק לא לשמוע מהם יותר לעולם.
• עדין לא שמענו מהוט אם הם עדיין דורשים את התשלום שלהם או מה, בכל מקרה הציוד הוחזר להם.

בינתיים הזמנו קו טלפון של בזק. לא מצאנו פואנטה לסמוך על יציבות קו האינטרנט כדי לספק טלפוניה. אולי אבנה יום אחד אסטריסק בתוך הבית, אבל נכון לעכשיו, אני חושש שלספקי התקשורת הגדולים עדיין אין כל סיבה לקבל מאיתנו את אמונם.

עברנו לדירה חדשה, כפי שרמזתי. עד היום היה השרת (לינוקס) מחובר לקו מצד אחד ומצדו השני תחנת שעשועי ועבודתי להתפאר. עכשיו אני וזוגתי עברנו לבית מידות (דופלקס כדי שיהיה לי משרד לעצמי, AKA Fortress of Solitude), ומסתבר שמלבד אות חלוש במטבח למטה, הנתב האלחוטי לא מדגדג את שאר הדירה, והלא הילד רוצה אינטרנט בממ"ד, וכולנו רוצים מרכז בוקסי-מדיה בסלון…

אפשרות ראשונה היא לזנוח את ארבעת נתבי 802.11BG שיש לי פה ולקנות אחד חמישי עם N. אמרו לי שטווחיו נרחבים ואדרתו כה מהודרת, אבל ממה שקראתי גם קרינתו מזיקה שבעתיים, אז אני מחכה איתו עדיין.

מי שעוקב קרא אולי על מחאת עובדי צומת ספרים נגד שעון הנוכחות הביומטרי. יש שאלה כבדת משקל פה, האם יפה לכופף אנשים שעובדים בשכר מינימום ולאלץ אותם לוותר על עוד פרטיות משכבר ויתרו, להגדיל את אי האמון בין העובדים והמעסיקים, וכולי?

ובתוך כל זה, הבוקר התפרסם מכרז, הלשכה לפרסומים ממשלתיים של משרד הפרופגנדה רוצה מחקר על הכללת אמצעים ביומטריים בתעודות זיהוי.

האם קראנו נכון? העבירו חוק ועכשיו רוצים לדעת אם זה טוב או רע? היינו מתים. המחקר המבוקש הוא “מחקר מקיף שישמש בסיס לגיבוש המיתוג והאסטרטגיה המתאימים להשקת התהליך במטרה לעודד הציבור להחליף את אמצעי הזיהוי הקיימים באמצעי זיהוי ביומטריים”.

קלינגר טיווט היום שהצעד הבא ב"מיסוי ירוק" הוא לתקוע לכל אחד מאיתנו GPS באוטו כדי לקחת לנו מס מדורג לפי קילומטראז’. נשמע הזוי, עם פוטנציאל אדיר לפגיעה בפרטיות, יקר ולא משתלם אבל הלפי הכתבה כבר עושים את זה היום בהולנד (לא טרחתי לאמת, זה נשמע לי שאולי זה שם בהרצת נסיון. אם זה היה בפריסה ארצית כבר היינו שומעים על זה). הפואנטה היא שרוצים להוריד מס קניה על מכוניות ולהעלות אותו על הדלק. הכוונה לדעתם היא למנוע זיהום ועומס בכבישים. הבעיה היא שעל משאיות ורכב כבד אין מס בכלל והן מזהמות יותר מאשר הפרייבטים (אז זה לא פותר זיהום) והצעד אינו מלווה בשיפור בתחבורה הציבורית. במילים אחרות, לא פתרנו את הבעיות, בעיקר העמסנו יותר מיסים על גב האנשים שרק מנסים להגיע לעבודה.

הספקן שבי התעצבן היום. לפני כמה ימים ריטוותה הגר בדיחה חביבה של עידוק על הפרעות קשב, בתגובה קפץ מישהו עם עצה ריקה, שנראתה כמו טרוליזם מוזר, אז לחצתי לראות מי האיש. זרם הגוגל בוז של יוסף זילברפרב נראה כמו שרשרת ספאם אחת ארוכה לתכשירים טבעיים, ובלטו לי כמוסות הלינצ’י שהוא מפרסם, ולטענתו עוזרות בטיפול בבעיות קשב וריכוז, ומשפרות את הזיכרון. הוא גם מזכיר לפחות שמדובר בתוסף מזון ולא בתרופה. הלכתי לקרוא עליהן בויקיפדיה ונראה שמדובר בצמח מרפא אמיתי עם הוכחות ליעילות בטיפולים ספציפיים לסרטן. חפרתי עוד קצת ולא מצאתי מילה אחת מהיימנה לגבי טיפולים ב-ADD, אז בחרתי לי הודעת טוויטר אחת מהזרם שלו ועניתי לו:

אז האנשים שמצלמים-אתכם-לרשיון-ומעבירים-אתכם-תאוריה עכשיו גם ישווקו את גוגל אפפס בארץ. כן, טלדור מתרחבת להיות גם חברת שיווק ופרסום.

מה הדפק?

(מענין אם זה נותן להם דלת אחורית להציץ לנו…) עדכון קשור חלקית - לגוגל, מיקרוסופט ואפל, אחרי שהבאתי לכם השבוע לינקים לשיטות המאפיה, תראו מה מיקרוסופט עושים ל-HTC. שיטה דפוקה כל כך…

שי נוסע לעשות פוסט-דוק בגרמניה, ובהזמנה למסיבת יומולדת-פרידה בסופ"ש הוא מכריז שיחלק את כל אוסף ספרי המד"ב שלו “כי כדאי שמישהוא יהנה מהם - הראל כבר יקרא אותם דיגיטלית (או יוריד אותם ישירות למוח)”.

אני מסכים שדיגיטלי זה מאוד נח ורק הופך ליותר ויותר נוח, אבל הענף הזה עדיין מנסה להתייצב ולהגדיר את עצמו. כמו שאומר קורי דוקטורוב “הטכנולוגיה תתן והטכנולוגיה תקח”, מודלים עסקיים חייבים להשתנות תדירות, למורת רוחם של אמנים ומפיקים. היום אמאזון מוכרת לכם ספרים דיגיטליים לפי ניסוח אחד, אבל במקום אחר הם מפרטים ש למעשה הם מוכרים לכם רשיון קריאה, בדיוק כמו רשיון של עותק חלונות איכס-פי. רשיון שמגביל את השימוש ונראה לי מאוד לא אתי, על פניו, ולתעשיה יש עוד תוכניות הזויות במגירה.

מבצע “עיר ללא פרטיות” של ביבי יוצא לדרך, ד"ר ג’ימי שוורצקופף טוען שזה יעלה לנו חצי מליארד “להרגיש” יותר בטוחים. יש לי הרגשה פסימית שהוא אופטימי בהערכות שלו.

ויקיליקס - ויקי ההדלפות הגדול והמפורסם, טוענים ש מסמך אמריקני שדלף מספר שמספר מדינות כולל ישראל חוסמים את ויקיליקס. הבעיה שלי עם המסמך - אני בישראל והצלחתי להוריד אותו מהאתר. הממממ…

Oz כותב על איך החברה המערבית מתורגמת ל"הון אנושי" ו־boofinka משחיז את שיניו נגד מקצוע השיווק שמחפש להפוך אותו בדומה לעבד קניות ממושמע.

אני לא באמת סופר, אני אפילו מעריך כלפי מטה בשמרנות…

היום נשלח הרשיון שלי בדואר סוף סוף. לא היתה לי סבלנות להמשיך לתחזק זקן, אז החלטתי שאני לא צריך לחכות לעד לדפוס בארי/משרד התחבולה והלכתי למ.מ.ס.י., אחת החברות האזרחיות הרבות המחזיקות בגישה למאגר. כך הלכתי להדפיס רשיון בינלאומי על חתיכת קרטון בשווי 15 ש"ח, ולכן אני סוף סוף מגולח וכמעט סיימנו את הסרט. המשך בקרוב, אני מקווה.

כל פעם שאני חוזר מהחברה שלי מחכים לי רססים שווי ערך לשבוע לקרוא (בערך 500, עם כמות הנושאים שאני מנסה לעקוב אחריהם). זה מרתק אבל זה גם גונב את כל הזמן הפנוי. לפעמים אני טורח ולוחץ share בגוגל רידר, למי מעוקבי שתהה למה יש שבוע שקט ואז הצפה, אז עכשיו אתם יודעים למה. הנה מבחר מערימת האייטמים מעניינים בכמות שמאיימת לי על השינה:

יום שחור לאינטרנט האוסטרלי - או בעצם ארבעה ימים (כולל “יום אוסטרליה” הלאומי) של סולידריות צרכנית שישראלים לא חזקים בה. אבל למרות 6600 חתימות באתר ה-EFA, לא ברור עדיין מה מספר האנשים והאתרים שאכן יצביעו ב-CSS ובהחלפת אווטארים, לפי דיווחי החדשות לרגע זה מדווחים מספרים בין 100 ל-500 אתרים, ולא מצוינים אתרים מרכזיים כלשהם. נראה אם יצליח להם להזיז משהו. כדי להוסיף לגלוג דמגוגי, שר התקשורת קונרוי לקח משפט מ נאומה של הילארי קלינטון על חשיבות האינטרנט החופשי וסובב אותו בצורה “יצירתית” כדי שיצא כאילו היא תומכת בהגבלת חופש הגלישה. לכל מדינה יש את המאיר שקרית שלה, כך זה נראה :-(

כמה טוב שיש תקשורת! בשבוע שעבר הצטלמתי לרשיון בעמדה שמופעלת ע"י מרמנת, ביררתי ברישויפון של משרד התקשורת (מופעל נדמה לי ע"י טלדור) מתי יגיע לתא הדואר שלי הרשיון והופניתי למרכז ההנפקה הארצי ( דפוס בארי) ששמחו לספר לי שהרשיון נשלח אלי בדואר לכתובת הבית (מאיפה להם?!) במקום לתא הדואר. אם הוא לא יגיע תוך שבועיים (ואני מבטיח לכם שמנסיוני הוא לא יגיע), אני יכול לבקש מהם שישלחו אחד נוסף, הפעם לתא הדואר. טוב שהמאגר הביומטרי של משרד התחבורה בידיים טובות. הרבה ידיים.

יש מי שאומר ש בית החולים הנייד של הישראלים הוא נס מוצנח משמיים בהאיטי ויש מי שצועק ש הכל יחסי ציבור ריקים. מישהו יכול להגיד לי מי פה צודק?

האנשים מהללים את הגראפיקה, תוהים למה אווטארים הם כחולים ומאיפה הם באו, אבל כולם מסכימים שלסרט יש עלילה משעממת. זו לא הסיבה לראות את הסרט. הסיבה היחידה היא שצריך לראות את החידושים וההמצאות הויזואליים ששוטפים את המסך.

מה לעשות שבאף קולנוע אני לא מוצא מקום וזמן הגיוני לחבורה שלי (כולל החברה שלי)? הצפה טוטאלית! משוגעים, רדו מהגג! אם אתם יותר מזוג (ואנחנו שביעיה) אי אפשר למצוא כסא פנוי לרפואה אם אתה לא מוכן להדבק למסך. ביס פלאנט שינו את מועדי ההקרנות, ב-18:50 לחלק מהאנשים מוקדם מדי, ב-20:00 מקרינים את הסרט באולם פצפון של 5 שורות בערך, וההקרנה של 22:00 מאוחרת מדי. זה פשוט לא יתכן.

בין כל תמונות החתולים ותמונות הטבע, אבא שלי גם שולח לי מדי פעם אייטמים מעניינים, והנה התפלק לו פנימה גם אייטם שממש שימח אותי: TheMarker IT - תביעה ייצוגית בסך 160 מיליון שקל נגד אייבורי ו-KSP. לא, אני לא שמח שתובעים אותם עד שאני לא אדע אם באמת היתה כאן הונאה ונמכרו דיסקים תקולים בידיעה. אם היתה אז זה באמת סיפור מוזר, כי מבין השורות אפשר אולי להבין שהבעיה תוקנה בשדרוג קושחה, מה שמאוד מקל על המשתמשים או המתקינים לטפל בזה בקלות (כמו שעשיתי אני). ברור לי שאין מצב שKSP או מישהו ידעו שקיימת הבעיה והסתירו אותה חצי שנה, כי חומרת מחשבים לא מוחזקת בארץ במלאי יותר משבועות ספורים, לרוב ימים בודדים, משמע האספקה הפגומה המשיכה הרבה זמן בגלל שסיגייט עצמם לא ידעו על הבעיה במשך כל הזמן הזה, וברגע שהם תיקנו אותו, הם פרסמו את דבר עדכון הקושחה באתר שלהם. אם יש מישהו לתבוע אותו על אספקת מוצר דפוק לאורך זמן זה אולי את סיגייט.

תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה ש חוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה “לעשות סדר” ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.

אתם מריחים את זה באוויר? הריח הזה של אותו היום הקסום של “אחרי החגים”, מתי שהכל יסתדר ויפתח ויסגר לפי מעמד הפקידים… אותו “אחרי החגים” מסמן גם את חזרתה של הכנסת מפגרה, וחזרתם של מאבקים בחקיקה לכותרות. רק כדי לתת לנו זריקת עידוד, התפרסם היום שמרשם התושבים (ההוא שדולף) צריך יישום מחדש, וכיוון שהיום הוא יושב עדיין על מערכות VMS של דיגיטל… כלומר קומפאק… ‘סתומרת HP, אז הם ימשיכו לפי אותו פטור ממכרזים ישן ורע לתחזק את הישן ולבנות את החדש תמורת 24 מליון ש"ח צנועים מכספינו. צפו בקרוב לאגרון בשם חדש, עם תמונות ממשרד הרישוי ופיצ’רים מגניבים של WEB2.0, יהיה חם ומגניב. זוכרים ששטרית אמר שמאגר ביומטרי עם אבטחה עילית זה רק 10 מליון בשנה? הנה איך מוציאים פי 2.5 מזה על מאגר קיים ולא שמור…

ג’ון הרדגרייב, איזה איש נהדר! הבעיה העיקרית מאחורינו, השאר כבר יהיה הרבה יותר פשוט…

(הפוסט של היום מזכיר לי לחפור טיוטא ישנה מהנפטלין אליו דחפתי אותה בזמן “עופרת יצוקה”, אני מעדכן אותה טיפה ומשחרר)

זוכרים את הבלגן עם הסכם השימוש בגוגל כרום? בישראל זה קורה כל הזמן ואנשים מתייחסים לזה פחות. אני זוכר את מקרה שביתת הבלוגרים בקפה דה-מארקר על כך שגילו יום אחד כי כל הפוסטים והתמונות שלהם בעצם בבעלות דה-מארקר, ומקרה אחר של תחרות צילומים של מעריב שספגה משוב זועם על כך שבאותיות הקטנות הוכנס שכל המגיש תמונה לתחרות למעשה מעביר למעריב את זכויות היוצרים עליה (לא פחות!). אבל הסכמי הצטרפות כאלו חולפים על עיניהם של רבים ביום-יום, ויש סעיפים מוסתרים יותר או פחות שאנשים מופתעים לגלות. דוגמא שגיליתי לפני כמה חודשים כשהתעצבנתי שחשבון התפוז המוזנח שלי מופיע בפייג’ראנק גבוה בראש החיפוש אחרי שמי על אפי ועל חמתי (לפעמים במקום שני או שלישי אבל עדיין בעמוד הראשי) ואי אפשר לסגור חשבון בתפוז! את זה אני לא חושב שהיה בהסכם, ועכשיו אין לי איך להעיף את הדף המיותר הזה משם.

כמה מילים שהתחילו בתשובה לפוסט של מרגוליס, שהוא בתורו חלק מרב שיח בלוגוספירי שהגיע אל שחר, דובי ואחרים (מי פותח בלוגדיבייט?), וכרגיל יש שתי סיבות שאגרור את התשובה לכאן: האורך והעובדה שבלוגלי עדיין לא התקינו את התוסף להרשמה לתגובות של וורדפרס-מו. תוך שאני עונה כאן, גיליתי שהזמינות הבעייתית של בלוגלי ואולי סיבות אחרות, גרמו למרגוליס כמו רבים אחרים לעזוב את בלוגלי, והפוסט אליו אני עונה עכשיו שוכן כאן, ואפשר להרשם לתגובות, עכשיו רק נותר לי לברר למה לכל הרוחות טראבקים לא נוצרים אצלי כבר חודשים :(

חודש דחיתי, לכתוב או לא, ואז נזכרתי בנושא אחרי פוסט של ישי על שקרים בשיווק. אז באיחור של חודש אני מגיב לסיפור מקאן אריסון… הרקע, למי שפספס: כתבה של עידוק בעין השביעית חשפה עד כמה ציניים יכולים להיות מפרסמים, ולנצל את מצב השוק לפתות בלוגרים במאות שקלים פה ושם תמורה היושרה שלהם. ספציפית הוא מתאר שם קמפיין מוזר שבו המפרסם של קנור רץ לקנות כמה ספוטים בבלוגים לצנצנת של רוטב עגבניות תמורת נזיד עדשים. לא רק את היושרה של בלוגרים ובלוגריות הקמפיין הזה קונה, אלא גם את זה של ניר צוק, שבשביל הכסף הסכים לביים איך הוא כאילו מעדיף את רוטב קנור בין טייקים באולפן על פני הרוטב הטרי שהוא הכין למצלמות.

פעם פעם, לפני 20 שנה, היית חייב להרים טלפון לאל-על יומיים לפני הטיסה כדי לאשרר, כי המחיר על אי-אישרור היה שהטיסה עלולה היתה להיות דאבל-וטריפל-בוקד, והיית מוצא את עצמך מקורקע. החברה סבלה המון הפסדים מהנוהל הפסול הזה, אין לי מושג של מי היה הרעיון החכם, אבל זה נמשך שנים. אולי בגלל שלא היתה בקרה ופידבק (דברים שISO9000 מתעקש עליהם למשל) ואולי בגלל תרבות ישראלים, אבל תיירים המומים אירופאיים שידעו שכרטיס טיסה זה כרטיס טיסה ולא משהו על תנאי (בתנאי שתאשרר, כמובן). מחשבים יכולים לפתור את הבעיה בקלות בעזרת סטטיסטיקה וחישובי טרנדים - אפשר ליצור מנגנוני משוב שיודעים לצפות מראש אחוזי סיכוי לביטול של כרטיס ללא הודעה מצד הלקוח. למשל לפי ארץ מוצא, דוגמא דמיונית לגמרי - אם אזרח ישראלי, בניגוד לאירופי, יותר סביר שיבטל ברגע האחרון או שסתם לא יגיע לטיסה, המחשב יתן למושב הזה ציון ויחליט לפי סך חישובי הסיכויים אם באותה טיסה כדאי לעשות אובר-בוקינג של 20% או 130%. כנ"ל לפי נמל יציאה, או אם זה חזור של כרטיס דו כיווני, או אם זו טיסת שכר זולה יותר, וכמובן לפי עונות השנה (מי יבטל לפני חג?) ונמל יציאה, ומחלקה, ו… בקיצור, סטטיסטיקה יכולה לעזור המון. אני בטוח ש ידידי ישי, מומחה שרשראות האספקה, יוכל לתת לכם על זה הרבה יותר מידע ((נשבע לכם שהוא לא משלם לי, אפילו שזו הפעם השלישית שאני מזכיר אותו השבוע בפוסט…)). אל על הפסידו המון כסף על ניהול כושל, הגיעו עד כונס נכסים, והופרטו בצדק, למרות שהם שומרים עדיין על קשרים מאוד טובים ומיוחדים (ויש הרבה שיטענו טובים מדי) במסדרונות משרדי הממשלה.

‫יום עיון והשקת אתר האגודה ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר‬

הרשמה

‫יום א’ ה־14 ביוני, אוניברסיטת בר-אילן, בניין פלדמן, 15:30-20:00

‫ 15:30-15:45- התכנסות וברכות‬ ‫פרופסור יפה ברלוביץ, יו"ר האגודה ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר‬ ‫פרופסור טובה כהן, יו"ר התוכנית ללימודי מגדר אוניברסיטת בר-אילן‬ ‫ד"ר יעל יצחקי, מנכ"ל עמותת נטע - המרכז הרב תחומי לפיתוח קריירה‬

15:45-17:00 - הבלוגוספירה ושיח נשים אינטרנטי (יו"ר מושב: שלומית ליר) ‫ דניאלה שוורץ, פורטל אסימון - שיח נשי וגברי באינטרנט‬ ‫ דבורית שרגל, בלוגרית התקשורת ולווט אנדרגראונד, עיתונאית לשעבר - הקול הנשי: עיתונות‬ ‫מול רשת‬ ‫ חנית כהן, בלוגרית בבלוג אחי דק"ר התומך במשתמשות וורדפרס - חיי הרשת בראי הפמיניזם‬ ‫ד"ר רומי מיקולינסקי, מנהלת מדיה חברתית, כותבת תרבות דיגיטלית - ייצוגים עצמיים של‬ ‫נשים במדיה חברתית‬ ‫ כרמל וייסמן, דוקטורנטית, האוניברסיטה העברית בירושלים - סרטון: אינטרנט ונשים בעולם‬

גיא כתב בדיוק על מאבקי הדתיים בטיב-טעם החדש בנווה שרת, וספציפית על הפרשנות של אסף וול למצב והתייצבותו לצד הטיעונים החרדיים. לא קראתי הרבה מטוריו של מר וול והלכתי להציץ בכמה. ידידי אפי שעוקב אחרי טוריו טוען שהקו שלו הוא סכסכנות שאמורה להסוות לאומנות יהודית לפי מסורת טומי לפיד: כשכשנוח לה היא חילונית צינית, כשנוח לה היא שמרנית אפולוגטית, ולפעמים מר וול כותב סתם ב סרקאסטיות מלאת התלהבות עצמית או שפשוט יורה במקביל לכל הכיוונים עד שכבר לא ברור לי בעד או נגד איזה צד הוא. נראה לפעמים שיש בו איזו צביעות יצירתית של ביקורת בלתי בונה על כולם לצד התחמקות מהגדרה עצמית או הבעת עמדה ברורה מדי שעלולה להפריע לו יום אחד אם היא תשלף בפניו בויכוח ותסתור את המלך במעירומיו.

הפוסט הזה בהמשך ל תגובה אצלי בבלוג, עידן חלק עלי וצידד בנחיצות של תוספים כגון All-in-one SEO Pack לוורדפרס.

אני מודה שאני בום ועם הארץ בשאלה של מה זה בדיוק SEO ואיך עושים אותו. יש לי לפחות חמישה אנשים שעובדים בתעשיה הקטנה הזו וההגדרות של כל אחד מהם לתחום טיפה שונות.

בתחילה היו “מקדמי אתרים” שהציעו “להכניס אותך ל4000 מנועי חיפוש ב$300 בלבד!”. זה תמיד העציב אותי שאנשים היו נופלים לפח הזה. זה היה בתקופות שהיו המון אתרי “דירקטורי” כמו יאהו ואנשים קראו להם מנוע חיפוש בטעות. אתר ישראלי היה בעצם צריך להופיע בעיקר ביאהו, אלטא-ויסטה, אקסייט ומאוחר יותר גוגל, ושניים-שלושה דירקטוריז ישראליים כמו וואלה ונענע והיום גם דפ"ז. עסק הקייטרינג של אמא שלי גם שילם עוד טיפה כדי להכנס לאתר יעודי לספקי אירועים וחתונות שהוכח באמת שהיה שווה להיות מוזכר שם. זהו. אפשר לספור על פחות משתי ידיים.

קראתי הרגע אצל מור את " תסמונת דב מורן - מיוחצ”נים ובוכים", ואני מסכים שיש בעיה רצינית עם אתיקה עיתונאית וכל התחום מתדרדר לעזאזל בעולם המערבי (או לפחות בארה"ב ואצלנו בעקבותם), אבל אני צריך להעיר משהו לגבי מודו שאנשים לא הבינו…

אם אתה מסתכל מהכיוון של טלפון סלולארי זה באמת לא הגיוני. למה שמישהוא ירצה טלפון מודולארי? מי צריך יותר מג’אקט אחד? האם לא יותר פשוט וזול לסנכרן ספרי טלפונים בין כמה מכשירים מאשר להיות תלוי במודול קטן שיטייל בינהם ומאפשר רק לאחד מהם לדבר עם הרשת הסלולארית בכל רגע נתון? אני מסכים, זה אכן דבילי לחלוטין כשמסתכלים על זה ככה.

ביוטיוב מסתובבים כרגע כמה קטעים מוזיקליים של המאפטס שלא ראיתי מעולם. כל אחד מהם מועלה ע"י יוזר שמעלה רק סרטון בודד ובלי שום תאור מיוחד. חלקם הוא רק תשובה של סטאטלר וואלדורף לסרטון ויראלי אחר.

יש לי הרגשה שזה קמפיין מחתרתי לקראת החזרה למסך. מה אתם אומרים?

איפה הרובה שלי? (אה שיט, אין לי. פציפיסט אדיוט שכמותי)

כלכליסט עסקים קטנים מוחים נגד החוק למניעת דואר זבל וואלה: מי מתנגד לחוק הספאם? קלינגר: אני אולי לא מיליונר, אבל אני לפחות לא ספאמר

חוקי אנטיספאם הם אפקטיביים בערך כמו חוקי צנזורת אינטרנט מפולטר. זה חוק קצת ריאקטיבי ולא אקטיבי, כי צריך להוכיח (אני מניח) שמה שקרה לא היה חוקי לפני שאפשר לתבוע את הספאמר. במקרה הכי טוב אפשר לתפוס את הספאמר הישראלי ולנקנק אותו, אבל לך תרדוף אחרי ספאמרים מחו"ל או ישראלים שקונים מהם את השירות.

לכל מי שעדיין מהרהר על השבת המנדט הבריטי… ספק האינטרנט של וירג’ין שולח מכתבי אזהרה למשתמשים שלה על החלפת קבצים. למעשה גוף בשם BPI ((שאני מניח הוא המקביל לאקו"ם או הRIAA)) שולח להם רשימת כתובות IP ושעות והם מוסרים חזרה את פרטי הגולשים, לפי הבנתי גם ללא בית משפט,

אבל מה מעברה השני של השלולית? היום יום העצמאות האמריקני! לפני 232 שנה הוקמה אומה, ולפני 124 שנה נתנו הצרפתים לאמריקנים את פסל החירות בהערכה רבה! אבל האמריקנים שוכחים לאט לאט שהמדינה שלהם הוקמה כמרד במלכות ושלטון דת, על עקרונות הפרדת דת ממדינה, ועול ההוכחה בבית המשפט הוא על המאשים ולא על הנאשם - שזכאי לחפותו עד שיוכח אחרת. ב פסיקה שרירותית של שופט פדרלי, גוגל אמורים לספק לויאקום (חברת האם של MTV, VH1, ניקלודיאון וקומדי סנטרל) את נתוני הגלישה והצפיה של משתמשים. גוגל הודיעו שלא יערערו בתנאי שיתנו להם לתת את החומר (12 טרהבייט) ללא הפרטים האישיים של כל המשתמשים (שמות יוזר וכתובות IP). ויאקום רוצה להוכיח שקטעים מהדיילי שו נצפים שם יותר מאשר קטעים אחרים. על זה אני אומר - אתם לא צריכים את הלוגים כי תחת כל וידאו באתר כתוב כמה פעמים צפו בו, ואת המספרים האלו אני בטוח שחופרים בשבילכם חינם אין כסף הRIAA. התביעה אגב, היתה בשיטת מצליח - ויאקום ביקשה גם את קוד המקור של מנועי החיפוש של גוגל(!!) ושל יוטיוב, את רשימת כל הוידיואים שאי פעם הועלו לאתר ונמחקו, וגם העתק של כל הוידיואים שסומנו כפרטיים לחברים בלבד. לשמחתינו כל אלו סורבו מיידית.

הפוסט הזה היה צריך לבוא עם כותרת לציון הכיף שבלהיות פיינשמעקר קולינארי, אולי לא אחד שמגיע לאדיקות פודהיסטית, אבל בהחלט מקפיד על חומרים טובים בבית ועל מקומות אוכל איכותיים בחוץ. ולכן אין לי הסבר למה (גררו אותי, נגררתי) הגעתי ל"טעם העיר" אתמול, למרות כל ההכרזות הראשוניות שלי בנושא. לכן הפוסט ההוא נדחה בקצת.

טעם העיר התחיל לפני כמה שנים בתור ארוע קולינארי מצוין, הציגו בו מקומות מהטובים בת"א, מקומות שהקפידו על איכות. אני זוכר צפיפות אבל לא ברמה הזו, אני גם לא זוכר רעש פסיכי כמו שהיה שם השנה או לפני 3 שנים כשהייתי שם בפעם האחרונה. השלטים הכי גדולים היו של תנובה, שטראוס, רד-בול ובמת ריקוד מרכזית של בנק דיסקונט. במת בידור לא ברורה בצד הרביצה עוד דציבלים של הופעות חיות של טררם ומאסטרו צבי כפית, ליד דוכן אדיר של גבינות פיראוס, שזה לא ביתן “רוקדים שבועות עם תנובה” בצדו השני של הדשא שניסה (בהצלחה יתרה!) להלחם בדציבלים של הדאנס עם מוסיקת ריקודי עם ולהרקיד 7.43 אנשים (ספרתי).

אוהבים את פולמן בקאן, זה הסרט ש דיברתי עליו אתמול בפוסט “ואלס עם באשיר”. דרך ידיעה בעין הדג, גיליתי ש ההפקה (האנימציונית אף היא) הבאה שהוא לוקח על עצמו היא “קונגרס העתידנים” הנהדר של סטניסלב לם, מספרי איון טיכי הנהדרים וההזויים. כבר 4-5 שנים לא קראתי אותו, וברור לי שאחזור אליו לפני שיצא הסרט הבא…

עצוב שחלק גדול מהבקורת שנשפכת על הסרט היא העובדה שהוא יצא עם כתוביות באנגלית ולא עם דיבוב (שיחסית קל באנימציה כי תנועות השפתיים הרבה פחות מפורטות מאשר בצילום), והטענה שהוא לא יצליח בארה"ב, כי כידוע האמריקקים לא אוהבים לקרוא תרגום. אני חושב שזו שטות ממדרגה ראשונה לראות סרט לא בשפתו המקורית אלא אם כן הוא מיועד לילדים לפני גיל קריאה, כי גדלתי על סרטים שאני לא יכול לדמיין אותם מדובבים. קוריוז: הפתרון הכי מרחיק לכת לבעיה הזו היה בהפקות של לורל והארדי, שם מרגע שהתחילו הסרטים המדברים התעקש המפיק לתרגם מראש את כל סצינות הדיבור לגרמנית, צרפתית, ספרדית ואפילו הולנדית, לכתוב אותן לשחקנים מפורט להברות ואכן לורל והארדי צילמו כל סצנה בסרטים מסוימים כעד 7-8 שפות, כדי שהסרט ישלח לאירופה דובר מראש את השפה המקומית (עם מבטא גרוע, אבל זה כבר משני), לפעמים הגרסאות המיוחדות כללו גם בדיחות וכפלי לשון יחודיים לשפות המקומיות, אולי אפילו בדיחות סלאפסטיק שמתקשרות לבדיחות האלו ומדברות לסגנון ההומור המוקומי של ארץ היעד, והטענה היתה שזה אכן עזר למותג להתפס חזק ומהר יותר מהפקות שדובבו ע"י המפיצים המקומיים. מי יודע… היום אף אחד לא היה מעיז לעשות את זה.

מוטורולה מוטו-זין. נשבע לכם. (ותודה לאיתן על תשומת הלב)

אניטל התחילה סופסוף למכור BMC לתחנות עבודה. מדובר בכרטיס שפעם היה נמכר במאות דולרים לשרת אבל עכשיו בייצור המוני אפשר להכריז עליו כהגיוני גם לתחנות - איש תחזוקת הרשת יכול להתחבר למכונה מרחוק ישירות דרך החומרה, לשלוט במסך, מקלדת, עכבר וכפתור הכיבוי בלי להגיע לשולחן המשתמש, התחנה אפילו לא צריכה להיות דלוקה ומערכת ההפעלה יכולה אפילו להיות בתקלה שלא מאפשרת לה לצאת לרשת, אבל הכרטיס עוקף את כל אלו. בגלגול הדסקטופי של המוצר אינטל גם נותנים פיירוול חומרה קטן (נדמה לי, הטקסטים שלהם נוראיים ושיווקיים, אין מידע תכלס) כדי להפריד תחנות שחטפו וירוס לפני שידביקו את השכנים. בקיצור יותר שליטה ריכוזית לצוות הIT.

Openmoko יוצא לשוק בתזמון מעניין, 10 ימים בערך אחרי פיצוץ האייפון הגדול. ב$300 (או כערכת מפתחים ב$450) יהיה לך טלפון פתוח להתעלל איתו ברשת הGSM בעזרת לינוקס מוטמע, מסך מגע גדול למדי 2.8", לשימוש באצבע או סטיילוס, המילה מולטיטאץ’ לא מופיעה, מעבד סמסונג SOC במהירות 266מ"ה, USB אבל רק 1.1, כולל בתוכו אנטנת GPS, ותומך GSM 2.5 (בלי EDGE, רק GPRS), בלוטות’ 2.0, וחריץ מיקרו SD. ערכת המפתחים כוללת גם רפרנס בורד, בטריה נוספת, כבלים מיוחדים למיניהם, זוג כרטיסי זכרון ותיר נשיאה מרשים מאוד. אני מקווה שנראה ממנו תוצאות מגניבות :-) בסה"כ רק טיפה יותר מתקדם (מבחינת רשת) מה6230 שלי, אין מהירויות דור שלישי אבל ביננו GPRS מספיק ל99.99% מהאוכלוסיה, ובל נשכח ש$300 לטלפון עצמאי, עם GPS, בייצור קטן, בלי הסכמי שיווק עם רשתות ושהולך נגד הרבה מוסכמות שוק זה זול ומגניב. 266מ"ה אולי גבולי לאנימציה תלת מימדית כמו באיפון אבל אני בטוח שמישהו כבר ינסה לחקות את המפלץ החדש של השוק. אני מקווה שלא יתקעו שם וילכו על משהו מקורי שיצליח ועל פיצ’רים שחברות הסלולר לא יאהבו שיש למשתמש.

BlogFerence הוא “כנס בלוגרים” בשיחדש. אפילו כנס הבלוגרים הבינלאומי הראשון, מעיזים להכריז. חיפוש קצר בגוגל מגלה כי לא כצעקתה. גם הבינלאומיות היחידה בו היא שחלק מהמרצים מגיעים מחו"ל, אבל לא המשתתפים.

שמתי לב לקיומו באחד האמשים, נראו לי מאד הפאנלים ביום הראשון אבל יום הסדנאות השני נראה פחות מרשים. הגעתי לטופס ההרשמה באתר, מילאתי פרטים למכביר, וכשלחצתי “שלח” קרא הדבר הכי פחות צפוי. לא קיבלתי הודעת שגיאה, ולא הודעת שליחה, קפץ לי חלון תוכנת הדואל עם הפרטים שמילאתי בהיכון לשליחה בדוא"ל, ועוד עם השם שלי בעברית בקידוד לא נכון. מדובר להזכירכם ב"אוניברסיטה של המחר" בשיתוף עם נענע, טורפי אתר הבלוגים המוביל בארץ (עד שבלוגלי יעקפו אותם אינשאללה). את המכתב עם הפרטים האלו (לאחר שלחצתי שליחה) קיבלה מזכירת בית הספר לתקשורת של המוסד הנכבד ידנית וענתה שאתקן את הקידוד.

הרגע חזרתי מניקוי שיניים בקפוט חולים. כבר שנים שאני עושה את זה במרפאת השיניים שבתוך מרפאת “שועלי” ברעננה, כי הצוות נחמד. פעם קראו לזה ש.ל.ה. אבל יש כנראה איזה חוק שיווקי כזה ששמות חייבים להיות לועזיים כדי למכור, ולכן כמו אינטרנט זהב, מרפאות ש.ל.ה. נקראות עכשיו “כללית סמייל”. יופי.

קיצורו, אני יוצא ממרפאת השיניים שבקצה המסדרון בקומה השניה, קופץ לשירותים ומגלה שם שהפח עולה על גדותיו בניירות, בדיקות שתן שכנראה התפשלו ונזרקו שם וכמה גאזות שעצרו דם של נבדקים אחרי בדיקות דם, ומי יודע מה עוד. לא חפרתי. בצאתי עברתי על כמה חדרים, כולם חדרי רופאים סגורים או מעבדות בדיקות דם או המטולוגיה ובקיצור אין דסק קבלה או חדר אחיות להגיד להם מילה. ירדתי במדרגות ובדרך ליציאה עברתי ליד הדסק. יושבת שם בחורה ומשרתת כ20 איש שמחכים יפה בתור לתשלומים ושאר בירוקרטיה. חיכיתי בנימוס ובין שני לקוחות הערתי לה שהשירותים במצב בעייתי אז כדאי להודיע למי שצריך.

הפוסט הזה מחכה כבר שבוע וחצי, ליאור ביקש שאכתוב בעצמי על הטעימה, למרות שאין הרבה מה להוסיף אחרי הסקירה המצוינת של גיא.

היקב מוציא שני בקבוקים “בסיסיים” מצוינים בשם “מסע ישראלי”, אני אוהב שהם מקפידים על שמות פשוטים ובעברית. “מסע ישראלי לבן” שהוא בלנד משתנה של ויוניה, פרנץ’ קולומבאר וגוורצטרמינר. של 2005 פירותי עם חמצמצות הדרית רמוזה של אשכוליות שמגיעה מהגוורץ, ב2006 היא אפילו יותר בולטת (אחוזי גוורץ גבוהים יותר). קניתי בקבוק בשמחה רבה, ואקנה עוד שניים כשיושק ה2006.

מסביר פנים ומעודד שיתוף פעולה, לא?

שני חברה פונים לאמני העולם שלא מגיעים מספיק לבקר אצלנו בגלל כסף או בטחון בדרך הפניה הערסית האחידה והמקובלת, אבל אני מקווה שהם יקשיבו :-)

אם היוזמה תביא אפילו אמן אחד זה יהיה מגניב ביותר, אבל מה שבטוח, עם אתר כזה ודומיין כזה, השיווק יבוא בחינם. בכיתי עשר דקות מצחוק כשראיתי את זה :-)

Pidgin - רבע עוף שהוא שמו החדש והסופי של GAIM, יצא השבוע למדפי האינטרנט (עכשיו בלינק קרוב אליכם).

ודברים לא קשורים אחרים

אפי ה"קודח" מנסח קוד התנהגות לבלוגרים בשבועות האחרונים. ענו לו אנשים בבלוגוספירה ואולי יום אחד זה יעודכן בבלוגדיבייט. אני קורא את השתלשלות הפוסטים ולא לגמרי מצליח להבין לאן זה הולך.

Three Wood של אאוכנטושאן, הסקוטים בטח מבטאים את זה אוחצ’ן. אתמול יצא לי לטעום בנורמה-ג’ין את הגרסה הזו, המיושנת שלוש פעמים שלהם. לטעום ויסקי בפעם הראשונה ולא מהמאלט ה"רגיל" שלהם זה תמיד קונפליקט בעיני…

(סליחה מראש אם הפוסט מוקפץ, האימבד של זיי פרנק עבר דירה והייתי צריך לערוך את הפוסט בהתאם) אחרי שחוקרים למדו לשלוט ביונים בעזרת ג’ויסטיק, חקרו דיכאון עם משחקי מציאות מדומה, שלחו וירוסים של כלבת למפות להם את המוח (ע"י זה שהם מכבים בו איזורים ספיציפיים - יופי!), הם עדיין חושבים ש המוח עוד יותר מורכב וכאוטי ממה שאנחנו חושבים היום. הפתעה!

לנוקיה. לחצו כאן, הקישו על FIND, ובחרו Series 8000. שני טלפונים דומים למדי אבל שונים קיבלו את המספר 8800. קוליז’ן! מה עושים?

מצחיק אתכם הבני הזה, אה? כתבתם לו שירים, חיפשתם לו שידוך, ירדתם על הקמפיין שלו. אבל שלטי החוצות האלו - אתם מפספסים פה את גדולת הרגע! יש כאן קמפיין שיווקי תדמיתי יפה ומבריק וקליט ונושך, לא צריך את השם כי כולם יודעים, גם לא צריך להגיד שזה המשטרה כי כולם יודעים, ובעצם לא ברור למה אומרים לנו שצריך לתפוס אותו או שצריך לצלצל 100 (בעצם צריך לחייג 100, אבל אין זמן לדיקדוקים כשרצים עם קמפיין ארצי בתקציב פרסום אפסי).

חוץ מהצצות מורבידיות כמו מערכון על תרומת איברים של מונטי פייתון ודרמה רומנטית הוליוודית עם מיני דרייבר ודוכובני המשווע לשינוי תדמית, מעט מאד שומעים על תרומת איברים כנושא דרוש לקידום בעולם המערב. בארצנו רווית שיווק המלחמות (חיזבאללה, חמאס ותאונות הדרכים), המצב טיפה יותר טוב אבל עדיין יש מחסור רציני במודעות. אני מסתובב בכיס עם כרטיס א.ד.י. כדי להכריז על רצונותי אבל למשפחתי עדיין תהיה המילה האחרונה כשאמות. בארצות כמו ספרד ובלגיה הועבר חוק לפיו ברירת המחדל היא שאיבריך ילכו לתרומת השתלה, אלא אם מילאת טופס מיוחד שאומר שאינך מעונין בכך מכל סיבה. אחוז הממלאים טפסים אלו באוכלוסיה עומד על כשני אחוז. בארצות האלו אין תורי המתנה להשתלות.

לפני שבוע וחצי חל יום הולדתו ה64 של פול החיפושית. לפני כחודש או חודשיים הוכרז בעיתונית כי גברת מק’קרטני רוצה להתגרש ממנו לאחר נישואים של פחות מארבע שנים. הסיבה הרשמית? הת’ר שנאה את המילים השליליות בשירו “חייה ותן למות” שנכתבו שנים לא מעטות קודם לחתונתם בשביל סרט של ג’יימס בונד. לא רשמית? אני חושב שארבע השנים האחרונות היו תרגיל שיווקי מוצלח בשבילה, לעבור מ דוגמנית פורנו פעילה בPETA, לסלב לגיטימית שיכולה לקדם פעילות תרומות בצורה יותר “מכובדת” ובדרך לאסוף כמה מליוני פאונד חיפושיתיים לכיסה. האם המטרה הצדיקה את האמצעים? יענו פול, אלפי הנכים בבוסניה ואלפי החיות שאולי עזרה להציל בקמפיינים שבהם השתתפה. אין לי דיעה, אבל אנשים אוהבים לשנוא אותה או לפחות לצחוק עליה… והפאנצ’ליין: “האם עדיין תזדקי לי, האם עדיין תאכילי אותי, כשאהיה בן 64?” שאל פול, והתשובה ניתנה ואף נשלחה לעיתונות :-) אבל אני לא דואג לו, אחרות מחכות בתור. עצוב, אבל אירוני ומצחיק. מי שהעיר את תשומת ליבי לאייטם היה פן ג’ילט, שלוחה לו תודתי…