על עכברושים ואנשים

במוצ"ש החלקתי באלגאנס לתוך חניון קניון שבעת הכוכבים באוטו החדש שלי (מאתמול גם מבריק אחרי שטיפה). האוויר בפנים היה ממוזג ויפה, אבל בחוץ בחניון עמד ענן כבד של 90% לחות ולא יודע כמה מעלות. עברתי על השומר המנומנם מחום תוך הרמת הידיים הסמלית לבדיקת מתכות אבל עברתי בשער והוא לא צפצף אז הוא התעלם ממני ונתן לי לעבור. פתאום הוא קרא לי רגע לחזור וכבר גיחכתי בתוכי על רמת האבטחה-בכאילו בארץ, אבל הוא רק רצה לקרוא את הכיתוב על החולצה שלי. שנים לא הסתובבתי עם חולצת T אבל גיא קנה לי אחת ליום ההולדת בזו הלשון:

There are 10 types of people in the world, those that understand binary and those that don't

ישן, אבל חביב… המחשבה האוטומטית שלי הייתה "מה שומר בטחון בגילו יכול להבין מזה", והוא ציחקק, חשבתי שכטח רק מנימוס או מבוכה על אי הבנת הבדיחה, והמשכתי פנימה, ושכחתי ממנו.

הלכתי לראות את "רטאטוי", החדש של פיקסאר, שעמד בכל הציפיות של סרט מבית היוצר שלהם. הדמויות פחות עגולות מטוי סטורי ובאג'ז לייף אבל יופי של סיפור פשוט וקולע, יופי של פסקול (לא של רנדי ניומן, הופתעתם?), ובעיקר כמובן האנימציה המדויקת, העיצובים של כל הפריטים, הקפדה על סטייל, צבע, אור, טקסטורות ועיצוב, פשוט חגיגה משוגעת לעיניים. לא מעורר תאבון כמו שהזהירו אותי (כי עדיין עם כל ההקפדה של פיקסר, הם לא מנסים ליצור ריאליזם, והסטייקים והמרקים לא נראים אמיתיים עד כדי כך :-)

הסיפור פשוט ולענין – עכברוש שמפתח את חוש הריח והטעם שלו מתחיל לחפש אובל שאינו סתם זבל כמו העדר שאליו הוא שייך (אולי רמז לאמריקנים והחיבור שלהם בטבור לרשתות הג'אנק?), מתחיל לבשל בעצמו ומגלה שיש לו כשרון. אך בין משפחתו העכברושית אין לבישול קהל או הבנה למשיכה, ואילו קהל היעד האנושי לא מקבל את הרעיון שעכברוש במטבח זה רעיון אפשרי או שפוי. וכך קרוע רמי בין שני עולמות ("צריך" ו"רוצה") לאורך 7/8 הסרט, כמו לפניו באז לייטייר, וודי הקאובוי, אביו הנודניק של נמו, משפחתו של מיסטר אינקרדיבל, סולי ומייק המפלצים , פליק הנמלה ולייטנינג מקווין המכונית, ובשנה הבאה וולי הרובוט (לא שכחתי אף אחד?) עד לשיא הבלתי נמנע, מתגלות כל ההסתרות, עולים הנוסטלגיה והרגשות ואיכשהוא משתלבים העולמות וכולם נושמים לרווחה. נוסחה פשוטה אבל עובדת יופי, אין לי ספק שצריך לראות על המסך הגדול (ואפילו פעמיים) ואין לי ספק שגם את הDVD הזה אני קונה. הטרוניות היחידות (כי אני חייב) הן חוסר העומק של הדמויות שהיה תחום כל כך הרבה יותר מושקע בהתחלת הדרך עם טוי סטורי ובאגז, ואולי העובדה שכותרות הפתיחה פחות מושקעות מהרגיל, או העובדה שלא היו בסוף "פיספוסים" (זה מחכה על הDVD אני בטוח). על כל פנים אחרי התדרדרות ארוכה של נמו ומכוניות, פיקסר סוף סוף חוזרים לעצמם ובענק.

בדרך החוצה מהחניון נתקלתי שוב בשומר שהכניס אותי בהתחלת הערב, הוא ביקש ממני טרמפ כי האוטו שלו היה תקוע. הוא גר מרחק קצת יותר מ500 מטר במורד שדרות שבעת הכוכבים אבל הוא עבד מ9 בבוקר ועד חצות ורצה כבר לישון… אז הקפצתי אותו בשמחה. בשיחה המאוד קצרה גיליתי שהאיש מהנדס טכניון פעמיים – אלקטרוניקה ואווירונאוטיקה, קצין במילואים, ניהל יחידת מחשוב שנתנה שירותים למאות אנשים בתעשייה האווירית אבל נזרק לפנסיה מוקדמת בגלל מחסור בפרויקטים. בגלל קריסת "מבטחים", תשלומי הפנסיה שהוא מקבל היום מספיקים בקושי לנייר טואלט. אז מה אם הוא גם נולד בברזיל והוריו ממוצא אירופי ולכן דובר גם פולנית וגם פורטוגזית ועוד 8 שפות ועסק שנים בניהול פרוייקטים מול צבאות זרים מכל העולם. לא הצלחתי להבין ממנו איך עם כזה רזומה – הוא עובד בתור שומר שעומד 15 שעות ביום בחניון חם, לח ומסריח בשביל משכורת מינימום, והוא כמעט בגיל אבא שלי. זה היה מפחיד לראות כי אני הרבה פעמים חושב איפה אני אהיה בגיל הזה, כשלא אעמוד בקצב השתנות הטכנולוגיות והשוק יהיה שייך לצעירים… מה הכישורים שלי כדי להמשיך להיות דרוש בשוק, והאם סופו של כל שף, מטאורי ככל שיהיה, להפוך יום אחד לעכברוש בחניון?

נקרו-זואו-פדופיליה

ידידי מארק נוהג להתבדח לפעמים כי הוא נקרוזואופדופיל, שאפשר לדמיין את זה כאדם האוהב לקיים יחסים עם חיות צעירות מתות. הנה הטוויסט האוסטראלי:

לדוד משה היתה חווה אייה אייה או, ולאשתו היה תחביב של גידול חיות אקזוטיות. קנה לה דוד משה גמל (שאינו חייה כ"כ אקזוטית באוסטרליה לפי מה ששמעתי, אפילו מארגנים שם מרוצי גמלים סטייל ערב הסעודית, אבל לא עם רובוטים). הגמל החביב היה מסתובב בחווה ומנסה למחוץ כבשים ועיזים, מצחיק, לא? הרי התינוק (בן עשרה חודשים) לא אמור להיות מזיק כשהוא עדיין יונק ולא הגיע לבגרות מינית, אבל מה אתם יודעים? יום אחד אדון גמל תינוק זרק את אימו המאמצת לרצפה, דרך על ראשה וניסה לז… אותה. הפתעה?

עשר קריירות שאני לא מקנא בהן

פרוייקט הכתיבה קבוצתית החדש של חנית יצא לדרך, ובניגוד לפעם הקודמת אני מנסה לא לפספס את הרכבת שוב. הנושא הוא "עשר" וההנחה היא רשימות של "עשרה דברים ש..", ונפלתי גם אני למלכודת הרשימות… כי לא קיבלתי אף פעם עשר בכלום (יסודי לא נחשב) ולא קרה לי שום דבר חשוב בגיל עשר… אז הנה.

1. כותב בדיחות ללטרמן. נו באמת, כל שבוע לחשוב על 2-3 רשימות של "עשר" כאלו? הזעתי דם :-)

2. שף. כן. הרבה אנשים אומרים לי שאני מבשל מצוין ולמה אני לא עובד בזה. האמת היא שמדובר בעבודה מאוד קשה ואינטנסיבית, המון עבודות ניקוי (ואני את המטבח שלי אפילו לא מנקה מספיק), ושוחקת בטירוף. אז נכון שיש שפים סלבריטאים שיש להם פנאי להשתעשע ולהמציא מנות פסיכיות, או להרוויח מליונים מתוכניות טלוויזיה, אבל מדובר בתחום מאוד תחרותי ומלחיץ, אני רואה את זה מהקריירה של אימי בתחום, צריך אישיות מיוחדת לזה.

3. ראש מדינה. אני צריך לפרט? לחץ והמון אחריות על הראש… אלא אם כן זה מיקרונזיה או משהו :-)

4. רופא. נו שוב הלחץ לפעול בזמן ולזכור את כל ההשפעות על כל דבר בגוף שתעשה כל פעולה שתנקוט. אנשים שעושים את זה כמו שצריך הם באמת על אנושיים בעיני (והרבה מהם אכן מאבדים אנושיות בדרך למעלה)

5. בודק איכות במפעלי ג'ונסון את ג'ונסון (מי שלא מכיר את הבדיחה, חפשו בגוגל)

6. מבקר מסעדות. הפתעתי אתכם, אה? כן, אני מאוד אוהב לאכול בחוץ, אבל כל יום? ולמצוא דברים מקוריים לכתוב על זה? ולהיות תפוס כל ערב בענייני עבודה במקום לפגוש את החברים שעובדים בשעות נורמליות? טוב, אולי אם הייתי צריך לכתוב ביקורת אחת בחודש :-) (ואת זה אני בערך עושה כאן)

7. מנהל בית לוויות. איך אפשר לעמוד בזה בלי להפוך לציני מוחלט, ואיך לטפל בלקוחות עם כל הציניות שאתה צובר? בררר…

8. אורי גלר או הבבא סאלי/ברוך/רנטגן ודומיהם. לא יכול לשקר לאנשים בפרצוף.

9. שוטר תנועה. נו, אני רוצה שישארו לי חבר או שניים…

10. סיפרה לי פעם מישהיא שדוד שלה עובד בניקוי ה"לבניות" של מפרץ חיפה. כן, אנשים בחליפות אסבסט ואלוהים יודע באילו תנאים של חום, נשימה מבקבוקי חמצן על הגב וסכנות מוות וסרטן משונות, מסתובבים בתוך מגדלי הבטון המפחידים הללו ומנקים את קירותיהם ידנית (לפחות אני מקווה שמאז פיתחו לזה רובוטים). אני חושב שזה אולי אחד הדברים הכי פחות נעימים או מעניינים שיש, ובאותה העת מסוכנים. זה מסכם בערך.

עדכון: ומסתבר בדיעבד שאני אפילו לא מקורי לגמרי. אני אנסה שנית בערב…

משועממים? יש יוטיוב…

באינטרנט לא חסר בידור. מאז שהאמריקנים גילו את יו לורי הגיעו כל מני סרטים חביבים ליוטיוב של תכניות שלא הכרתי, פרסומות וראיונות:

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11

תאמינו לי, יותר מאתגר מלנהל משמרת, פחות מסוכן מאשר לאונן בנהיגה אבל לא מענין כמו מסע ניווט שטח. האינטרנט זה בזבוז זמן. אני הולך לעבוד…