Singularity University

האם זה אוקסימורון מתחכם או רצינות תהומית? Singularity University היא היוזמה החדשה שדוחף ד"ר ריי קורצוויל, העתידן והממציא, אחד מהאנשים שדחפו במרץ רב בשנים האחרונות את הנושא (ולפעמים זוכה גם לביקורות לא קטנות). מהי הסינגולאריטי? ובכן מדובר ברגע ההיסטורי שיבוא מתישהו אחרי שמערכת מחשב תעמוד בקריטריונים או אף תעקוף את המוח האנושי במבחני אינטיליגנציה כללית.

כמובן שמי שחובב מד"ב דיסטופי מיד קופץ כנשוך נחש וצווח "אמא'לה, SkyNet!", אבל זה יהיה פשטני מדי. מדענים בצד הפיסי/רפואי בונים כבר דגם מלא של גזע מוח של עכבר בסימולצית תוכנה, ובקרוב מוח שלם, משם "קצרה" הדרך ליונקים גדולים יותר ועד לאדם. מהצד השני חוקרים אנשי תוכנה איך לזייף אינטיליגנציה עד שתהיה אינטיליגנציה של ממש. לקח הרבה שנים כדי להגיע למסקנה שהיום נשמעת כמעט טרוויאלית: כנראה שאי אפשר להתחיל ממערכת מומחה כמו תוכנות השחמט הטובות בעולם, ולהסיק מהן משהו על תבונה מלאכותית כללית (AGI = Artificial General Intelligence). הרי "כחול עמוק" או "מחשבה עמוקה" או איך ש־IBM קראה לו (וקספרוב לא רוצה לשמוע עליו יותר) מנצח את כל העולם בשח אבל הוא שחקן שש-בש גרוע ביותר, וגם לעשות קפה אינו יודע. בסיפוריו של אסימוב היו המוחות מגיעים עם מסד נתונים כברירת מחדל מהמפעל, אבל משהו שונה ומקורי היה בסיפור אחד, שבו "מוח פוזיטרוני" אחד התחיל במצב "ריק כמו תינוק" ולמד מסביבתו, כולל חוקי מוסר בסיסיים. היום אנחנו יודעים שכדי להגיע ל־AGI שכזה, מאוד יכול להיות שלהעמיס ניתוח סמנטי של כל הבריטניקה לא יספיק, והמערכת צריכה להיות באינטראקציה עם העולם – ללמוד מאיך שפעולותיה משפיעות על סביבתה ואיך הסביבה מגיבה חזרה. יש חוקרים שכבר היום מתחילים לבחון מערכות לומדות שכאלו ע"י חיבור הקשר שלהן לעולם הסובב ולראות איך הן לומדות לא רק מהתכתבות טקסטואלית, ע"י זה שהם "שותלים" את הישות שלה בצורת כלבלב או תינוק בתוך סקונד לייף, ונותנים ל"מקומיים" להיות איתה באינטראקציה.

אז איך יראה עתיד שכזה, שבו האדם אינו הייצור האינטיליגנטי ביותר על הכוכב? הנקודה שבה נבנה מכונה מספיק אינטיליגנטית כדי לתכנן את הדור הבא של עצמה כמעט בלעדינו? האם אינטיליגנציה כזו תבין רגשות? האם היא תמצא לנו פתרונות למשבר המשאבים שיצליחו להתמודד גם עם כל הקשיים התרבותיים והדתיים? ופתרון מאזן האימה הגרעיני? האם היא תעלה על שיטות מתמטיות לפצח את כל סוגי הקריפטוגרפיה המקובלים בשוק או שמא להפך, תוכיח מי מהם החזקים והראויים לשימוש, או שתמציא חזקים וטובים מהם?

האם היא תתפתח למצב שנפתרות לנו חידות מדעיות בקצב יותר מהיר משנוכל להבין את הפתרונות? קורצוייל גורס שכן, וביום שזה יקרה – כשפיתוחים מדעיים מיושמים בקצבים העוקפים את יכולתנו להבין אותם, זו היא נקודת הסינגולריטי, כשהמין האנושי יתקדם בקצב יותר מהיר ממה שהוא מסוגל להבין אפילו. לפחות לא בלי הרבה עזרה מלאכותית של הרחבה או החלפה של הגוף והמוח הביולוגיים.

ואני לא נכנס אפילו לקטעים המוסריים של מכונה עם מודעות עצמית, האם מגיעה לה אזרחות וזכויות עצמאיות, או מה אם היא תבחר באמונות אנושיות כדרך עדיפה, או אולי תתכנן עקונות דת שיעזרו לנווט את המין האנושי למקום חדש. מה תהיה המשמעות הרוחנית שיעניקו לתוכנה/תבונה הזו אנשי רוח היום שיקבלו תובנות מעניינות מרעיונות רוחניים שיהגה מוח אלקטרוני? האם יפסלו אותה ואת עצותיה אנשי דת כחסרת נשמה או שמא יחזרו בשאלה או אולי יאשימו אותה בדיבוק?

קורצווייל גם מעריך כי לפני שנגיע לשלב הזה יהיו נאנובוטים שיעשירו את יכולותינו הטבעיות – פיסיות וקוגניטיביות – במצב כזה יצורי כלאיים קיברנטיים כמו "הבורג" של STTNG כבר יראו ישנים ומגוכחים, כי הקיברנטיקה תזרום לנו במחזור הדם, אבל גם חלקי חילוף גדולים יעברו מהפכה תפיסתית (ובתחום המאוד רחב הזה, הציצו על הרצאותיהם של קורצווייל עצמו ושל מאלינס המקסימה). נאנובוטים בדם שמעשירים אותנו יכולים גם לפגוע בנו אם איננו יודעים מה מקורם – אז האם אלו סמים טובים או רעים? יש עוד המון שאלות פתוחות.

השאלה הנוספת היא כמובן מתי זה עלול לקרות, והעוסקים בתחום מעריכים שהנקודה הזו תקרה תוך 10-20 שנה. זה לא הרבה זמן להתכונן למהפכה שדבר כזה עלול לגרום, ולכן קורצווייל לא מסתפק יותר בועידה שנתית, אלא פתח "אוניברסיטה" בשטח בסיס נאסא בעמק הסיליקון והכריז עליה לפני חצי שנה. במקום אפשר יהיה ללמוד מטובי הרעיונאים והחוקרים בתחום קורס קצר או תכנית שלמה, על כל האספקטים של מדעים מדויקים, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, וכל מה שבינהם, כולל לדון באפשרות (הנראית פחות ופחות אפשרית) שהסינגולאריטי לא יגיע לעולם. בקרוב הסרט.

האנשים החכמים נפגשים לועידה שנתית שאפשר לראות או לפחות לשמוע ברשת (2006, 2007, 2008 ועוד פודקאסטים ב־ITC), אבל האוניברסיטה מיועדת לרכז ולהרחיב את המאמצים. בעיטת הפתיחה היא תוכנית קיץ מיוחדת (ואני מקווה שלא חד פעמית) – 9 שבועות קייטנה רב-תחומית לטובי החוקרים שהגישו בקשות מכל העולם. 40 איש ואישה מכל העולם שיקבלו מלגה מלאה להגיע לעמק הסיליקון וללמוד, לדון ולהפיק אולי גם ניירות עם טובי המוחות מתחומי המדע השונים. 40 מוחות מצוינים ומגוונים שנבחרו מבין עשרות ואולי מאות אלפים של מועמדויות שהוגשו, והשבוע נדע מי התקבל…

Across cultures, classes, and aeons, people have yearned to transcend death.

Bear that history in mind as you consider the creed of the singularitarians. Many of them fervently believe that in the next several decades we’ll have computers into which you’ll be able to upload your consciousness—the mysterious thing that makes you you. Then, with your consciousness able to go from mechanical body to mechanical body, or virtual paradise to virtual paradise, you’ll never need to face death, illness, bad food, or poor cellphone reception.

Now you know why the singularity has also been called the rapture of the geeks.

— Glenn Zorpette , Waiting for the Rapture

קיימות 5: חופש התוכנה

בדרך אל "התמונה הקטנה" של המשמעות של "קיימות ברמה האישית", הקדשתי כמה הצצות בסדרת הפוסטים הזו להסתכלות על התמונה הגדולה והתמונה המאוד גדולה. אני מתחיל להצטמצם (אבל לא לפי הסדר). הפוסט הזה הוא על "תמונה בינונית" ומדבר על עוד מקום מאוד קשור ומאוד נוגע לליבי, וזה חופש התוכנה.

לפני כ6 שנים ביקר בארץ ריצ'ארד סטולמן בפעם האחרונה. בין הדילוגים הבינלאומיים הוא נאלץ לקחת טיסת לילה שהיתה מנחיתה אותו שלוש שעות לפני שהיה צריך להופיע על הבמה באולם סמולארש ביום שפשוף אגו של יב"מ ישראל. כל מי שמכיר את האירועים שהחברה הזו מרימה ואת פאר האולם המדובר, מבין שהכנס השיווקי הזה לא היה בדיוק סוג הארועים שסטולמן חוצה בשבילם אוקיאנוסים. אבל לפעמים הוא יודע להיות פראקטי, כי את הביקור הזה הוא לא בזבז על הרצאה קטנה, הוא נסע גם לרמאללה ודיבר עם פעילים ממגוון ארגונים על גדר ההפרדה ועל מערכת החינוך ברשות הפלסטינית.

סטולמן הוא פעיל חופש להגדרתו, והוא נותן את תרומתו היותר בולטת בעולם התוכנה כי בזה הוא מפורסם ובזה הוא מבין, אבל אם תפתחו את העמוד האישי שלו תמצאו גם התייחסויות להרבה נושאים אחרים, ולא מעט פוליטיקה, ובהחלט גם הרבה נגד התנהגות ישראל בשטחים. אני גם לא מתפלא לגלות בדף שלו שהוא תומך במפלגה הירוקה האמריקנית. הצורך שלו בתוכנה חופשית לא בא מתוך אהבת הקוד, אלה מתוך שנאת האי-צדק, והוא שמח להסביר את זה למי שרק ישאל. בדרך החוצה מישראל במקרה יצא לנו אז לטוס ביחד לברצלונה (אני לטיול, והוא לכנס FSF אירופה) ויצא לי לבלות איתו כשלוש שעות בשיחה (את השאר הוא כמובן העדיף לישון), והוא חלק איתי את החששות שלו שלישראל הוא לא יחזור בקרוב כי הוא ראה כבר יותר מדי פעילי שלום כמותו נכנסים לרשימת החסומים לכניסה לישראל. אינני יודע אם זה המצב, אני רק יודע שהוא לא הגיע לבקר כאן מאז. עוד התכתבתי איתו לגבי משרד החינוך הפלסטיני אבל לצערי לא קיבלתי מהם תשובות לדואל ששלחתי אליהם.

התמונה הגדולה של קיימות כמו שציירתי אותה בקווים גסים בפוסטים הקודמים, באה בעיני בצורה ברורה בצמוד לראית עולם פוליטית-חברתית. מרגע שהתחלתי לחקור את הנושא הוא מאוד התחבר לי לפעילות האישית שלי למען חופש מידע וחופש תוכנה. אני לא חושב שיש בכך בושה, אבל כשניסיתי לפנות ליושבי הפלאנט בנושא של עזרה חברתית, קיבלתי הזהרה נמרצת והופניתי לפוסט הבהרה לגבי תכנים בפלאנט שאין קשורים לתוכנה חופשית. אני חייב לתקן אם ככה – זה אולי לא קשור לקוד פתוח, אבל זה בהחלט קשור לתוכנה חופשית.

אם תקפוץ עכשיו מאן דהיא ותתריע לי ש"זה היינו הך", אני חייב להבהיר אחת ולתמיד – קוד פתוח הוא כלי הכרחי אבל לא מספיק למימוש חזון של עולם חופשי (כולל תוכנה חופשית), בדיוק באותה צורה שבחירות חשאיות ושוויוניות הן כלי הכרחי אבל לא מספיק לדמוקרטיה. אני לא אריב איתכם אם תגידו לי שלהגיד "גנולינוקס" זה מגוחך, אבל אני מבקש שתעצרו לחשוב על הדבר הגדול. תוכנה ומידע חופשיים יהיו הלבנים ההכרחיות לבניית העתיד שלנו על כדוה"א בהרפתקאות שעוד נכונות לנו בעתיד של רבע המאה הקרובה. לכן אני מוטרד ממצבה של הויקיפדיה הישראלית ופעילות התוכנה החופשית בארץ, וגם מטריד אותי כש"קמליון" מחליטים להקים כנס "במקרה" ביום הקבוע השנתי של "אוגוסט פנגווין", אבל לא מוכנים לשתף פעולה עם א"פ אם יקום אחד (והבנתי שהשנה באמת לא ברור כבר אם יתקיים או לא). אם היתה פה קהילה אמיתית, לא היו נותנים לשטות שכזו לקרות.

לפני חודש, כשדורון אופק כתב על השאלה אם יש או אין אוגוסט פינגווין, הוא דילג על פרט או שניים שדיסקסתי בצד עם רם און באותה פגישה (והבטחתי להמשיך עם מיטל טלפונית אבל {תירוץ משעשע כלשהוא} שגרם לזה שהחתול אכל לי את {כלי תקשורת כלשהוא} ואז כמובן קרה {שקר כלשהוא}). ספציפית בישיבה, אחרי 10 דקות דיון בנושא חולצת הכנס, העליתי את השאלה של נחיצות החולצה כהנחה לא מובנת מאליה. – "מה זאת אומרת? אבל חייבים חולצה! אנשים באים בשביל החולצה!". ואני כמעט רציתי להתחיל לבכות. הרי צרכנות ו"מגיע לי" הם לא ערכים של עולם התוכנה החופשית, זה עולם שמנסה לעודד יוזמה אישית ותרומה והשתתפות – לא דברים שבולטים בקהילה הישראלית לצערי. יש לי כבר כמה וכמה חולצות מכנסים קודמים, הערתי, והן לא עולות עלי. גם צוות המארגנים נתקע כל שנה עם עודף או חולצות בגדלים הלא נכונים, או (כמובן) חוסרים. הצעתי למיטל שבמקום חולצות, ישימו קובץ עיצוב גראפי בפורמט פתוח, ויתנו לאנשים לייצר לעצמם חולצה – להוריד, לערוך כראות נפשם, ולשלוח את העיצוב שלהם לחנות הדפסת החולצות האהובה עליהם. אולי אפילו נקבע עם כמה חנויות על מחיר ואיכות מסוימים. אני לא רוצה להיות בררן יותר מזה, אבל אני חושב שמאוד יהיה לי נחמד לדעת שגם לא יהיה מדובר בחולצות מאוד זולות שיקרעו אחרי חודשיים, ואני מאוד אשמח אם גם יהיה לנו איזה מושג שהבד לא יוצר תוך ניצול ילדים למשל, או משהו בעייתי אחר. נכון שכתבתי פה שצריך לעודד תעשיה מקומית, אבל בארץ אין יותר מתפרות, ו(אני מקווה) לא מגדלים כותנה כי אין לנו מים, ו(לצערי) לא מייצרים גם בדים מלאכותיים מתוצרי הלוואי של בז"ן.

בכלל, כנס תוכנה חופשית, מן הראוי לו שימומש כאי-כנס, צורת התנהלות שמאוד תואמת את רוח הבזאר ומשרה אווירת קהילה ושבט, כמו שתוכלו לראות ב{הרצאה כלשהיא של סת' גודין על שבטים}. אני מקווה שלשם שינוי השנה נוכל לעשות כנס יותר ירוק, לא נתבייש לדבר על דמוקרטיה וקיימות, כי זה מתחבר בהחלט לחופש מידע ותוכנה חופשית (ואם תבקשו אני אכתוב ביתר פירוט על החיבור, ואשמח גם לתת על זה הרצאה באוגוסט פינגווין…)

קיימות 4: כמה זה באמת דחוף?

חוב קטן: בפוסט הראשון בסדרה הזו על קיימות נתתי דוגמא לעלות ההקמה והתחזוקה של גשר המיתרים בירושלים. דוגמא גרועה כי לא טרחתי לחפש את המספרים האמיתיים (למרות שהם במרחק שיחת טלפון ממני, במשרד מהנדס העיר ירושלים). אחרי שביררתי את המספרים, הבנתי שאין פה מה לדבר, לא משתלם לפרק באמת את הדשר בעשורים הקרובים (גם אם עלות התחזוקה השנתית שלו עולה פי 4 מגשר פשוט)

לגבי שאלות שנשאלתי על "כמה זה דחוף" עניתי בבלוג התנועה הירוקה:

העולם שלנו סופי ואילו קצב צמיחת האוכלוסיה עדיין חיובי. כמה סופי? יש הערכות מספרים, אני אגיע לזה בהמשך. אבל ברור לכם שאפשר לקחת כנתון שיום אחד נהיה חייבים להגיע למצב שקצב גידול האוכלוסיה יהיה בהכרח 0% (אם ע"י הסכמה חברתית-תרבותית או פיקוח צמוד על ילודה מטעם המדינה, או שמלחמות, רעב ומגפות יפתרו את זה בשבילנו).

ובכן, לפי מה שאומרים לנו כל המדענים, ה"צ'קים הדחויים" האנרגטיים-סביבתיים שאנחנו "כותבים" ידועים כבר היום כחסרי כיסוי. אנחנו מדללים ומזהמים יותר מדי את משאבי הטבע העתידיים ומצחיחים יותר מדי את האדמה מכדי שהיא תוכל להחזיק בצורה בת קיימא את קצב הניצול שלה, וזה לפני שאני מדבר מילה על אסונות הטבע שגורם מזג האוויר הלא יציב של ההתחממות הגלובלית. למעשה ברור מהנתונים שתוך 15-40 שנה רעב וצמא יהיו מנת חלקנו כולנו על פני כל הכוכב.
אז מה הוא המספר ה"נכון" של גודל אוכלוסיה לשאוף אליה, ושם לעצור את הגידול, כדי לא לדלל את המשאבים מהר מקצב החידוש שלהם? ובכן לפני כמה ימים הקשבתי לראיון מרתק עם מדען שציין סדרי גודל של מספרים המוסכמים בין החוקרים בתחום. הכל עניין של רמת חיים אליה אתה רוצה לשאוף. אם אתה רוצה שאוכלוסית כל כדוה"א תחיה באחוזות מפוארות בסגנון בברלי הילס, חצי מליארד איש יחיו בנוחות. אם אתה מוכן למצב שלכל אדם יש את המינימום ההכרחי של שטח לחיות, 1500 קלוריות מזון לצרוך, כמות מיים נקיים מינימלית לשתות ולא שום דבר אחר בערך, אנחנו מדברים על בערך 12 מליארד (חשבו נגיד על המחוזות העניים בהודו וסין). "עכשיו נשאר לבחור איפה על הסקאלה הזו אנחנו רוצים להיות". בנקודה זו המנחה שואלת אותו איפה הוא אישית היה רוצה לראות את העולם, והוא מציין שמספר טוב הוא שני מליארד. עם שני מליארד איש תהייה האפשרות לחיות בעיר הגדולה באיכות חיים של מעמד ביניים עם כל פינוקי התרבות של תאטרון ומוזיאונים וישארו גם מספיק מרחבים פתוחים למי שירצה לגור בכפר או בבקתת הרים.


מתוך הסרט "מכורים לצמיחה – מסענו התועה אל השגשוג" שנמצא עכשיו בשלבי הפקה וזקוק לעזרת הציבור

רק להזכירכם -> האנושות כרגע מתקרבת לשבעה מליארד

אז לאיזו רמת חיים אתם רוצים לשאוף? מה ניתן לעשות כדי להגיע לשם? האם ניתן למנוע סבל לפני שנגיע לשם? האם אתם תהיו מוכנים לקבל שזה לא יקרה בימי חיינו ועדיין לפעול למען זה? האם נגיע לשם עם כוכב לכת כל כך חבול שיקח למערכת האקולוגית חצי מאה לנקות את עצמה? או מאה שלמה? או אולי חמש מאות, ואז כדי להגיע לרמת החיים הנאותה נצטרך להצטמצם לרבע מהמומלץ כדי לעזור לכדור להחלים… כמה דורות זה יקח והאם הדורות שיבואו ישמרו על הכדור אחרי שיתנקה?

בנקודה זו, אם אתם רואים בי נביא זעם, פנו לעצמכם כ-80 דקות לשיעור מאלף (ומעלף) בחשבון בסיסי ואז חזרו לכאן ונפתח דיון. אחד הפוסטים הבאים יפתח את הדיון על הדרך כדי להגיע אל ה- steady-state של קיימות.

מה שכן, על דבר אחד אני מקווה שאין ויכוח. אחרי סיפור הויקיפדיה שלי, והנה עוד דוגמא שגיא פרסם השבוע לגמרי במקרה בלי קשר, אני חושב שצריך להבהיר שוב ושוב לאנשים – ידע זה כוח, ובשביל לצבור ידע חייבים שהמידע יהיה חופשי, וכדי שתהיה מודעות, חשוב הידע, ובשבילו המידע.
כדי שמשהו מכל העתיד הזה יצליח להתקרב אפילו במעט לאוטופיה שחייבת להיות פה כדי שהעולם השברירי שלנו לא יגמור מקובצ'ץ' בפח עקב שימוש יתר, חייבים להפיץ מידע לאנשים, וחייבים לעשות את זה בלי מגבלות. בשביל זה צריך מערכת חינוך טובה (ולא כזו שמקוצצת עד עפר ע"י ביבי), אבל גם הסברה במדיה.

אם יש לכם רעיונות איך להביא את כל החומר הזה לקהל רחב, אתם מוזמנים לחלוק איתנו.

קיימות 3: על הקשר לכלכלה, בריאות, חוק, חינוך, חברה ופוליטיקה

בבלוג של התנועה הירוקה תוכלו למצוא את "למה בעצם קיימות" הוא פוסט הקדמה לפוסט הזה, אתם מוזמנים להציץ בו. אני מעלה שם את הרעיון (המבהיל להרבה אנשים) שאין מנוס מלהגיע ליום שבו גידול האוכלוסיה העולמית יהיה חייב להגיע ל0%. אין מדובר פה באידאולוגיה אלא בעובדה מדעית פשוטה – כדור הארץ סופי והמשאבים הזמינים עליו סופיים. גם אם נשכלל מאוד טכנולוגיות של אנרגיות מתחדשות, נהפוך כולנו לצימחוניים, נמצא טכנולוגיות למחזור מושלם של מי קולחין… בסופו של דבר אין לנו כוכב לכת אחר לברוח אליו במערכת השמש כרגע, ולא ברור מתי יהיה, ומאיפה נשיג את הטכנולוגיה להעביר אליו מליארדי אנשים כשהאפשרות תהפוך להגיונית. צריכים אם כך להשאר חזרה עם רגליים על הקרקע ולחשוב איך שורדים את השלב הזה בחיי המין האנושי.


פיזור הגילאים באוכלוסיה השויצרית, אופייני למדינות מתועשות.
פיזור הגילאים באוכלוסיה השויצרית, אופייני למדינות מתועשות. המאמר המלא בלינק (PDF), עוד מידע בויקיפדיה בערך פירמידת אוכלוסין.

בקפיצת דרך של הדמיון, בואו נניח לרגע שעכשיו 2040 ושהצלחנו לפתור את כל בעיות ההלכה והתרבות הקשורות להגבלת ילודה – כלומר גידול האוכלוסיה נעצר מתוך אחריות הדדית ולא ממגיפות, רעב או מלחמות. נגיד גם שהצלחנו לעצור את ההתחממות ועלית פני הים, וכולנו חיים בעולם שכולו בר קיימא ובנוי מחומרים ברי מחזור. אילו שינויים יצטרכו לעבור החברה והכלכלה שלנו?

בריאות הציבור, רווחה ותעסוקה: ובכן, אורך החיים הממוצע עולה כל הזמן, נכון ל2008 מעריכים בעולם הראשון שתוחלת החיים של תינוק שנולד היא ארוכה ב4 חודשים עד שנה מזו של אחיו שנולד שנה לפניו. מדובר אם כך בדורות של אנשים שיחיו יותר שנים, ולכן אחוז האזרחים המבוגרים יגדל, לעומת קצב ילודה שיעצר. אנחנו מדברים אם כן על אוכלוסיה שגיל הממוצע והחציון שבה גבוהים הרבה יותר מהיום, וזה אומר לא מעט על אופי כוח העבודה, אורך שנות העבודה לעומת אורך שנות היציאה לגמלאות, מה שאומר שגיל היציאה לגמלאות יעלה ויתרחק. מה אנחנו עושים עם כוח עבודה מתבגר ומזדקן, כאשר קצב השינוי הטכנולוגי עובר בהרבה תחומים את יכולת עובד יותר מבוגר להתעדכן? או שמא טכנולוגיה ואוטומציה יפנו מקום להרבה אנשים לעסוק בתחביבים ולמידה במקום להמשיך לעבוד עד כלות הכוחות?

ומה עם מחלות זקנה? אם אחוז הצעירים באוכלוסיה קטן ואחוז הגיל השלישי גדל, ועדיין אין לנו מרפא לסרטנים שונים, עוורון מזקנה, אלצהיימר, ועוד המון צרות – הרי שיש לנו בעיה גם של טיפול באוכלוסיה המתבגרת, עומס על מערכת הבריאות, הגמלאות וכולי. שינויים כלכליים מרחיקי לכת יהיו חייבים לקרות ברווחה וכלכלת הבריאות, וכמובן מחקר רפואי חייב להדביק את הפער, אז אסור לוותר על השקעה כלכלית של המדינה במחקר רפואי.

באותו הנושא, לדעתי אסור גם שמחקר רפואי במימון משלם המיסים יקבל הגנת פטנט בצורה שתפגע בזכות החולים לקבל טיפול – וכוונתי, יכול להיות שפטנטים על תרופות יכולים לגרום לפער חברתי ותברואתי עוד יותר חריף אפילו מהקיים היום, ולכן יש לשקול לשנות את חוקי הפטנטים הרפואיים בצורה יסודית, ואולי אף לבטל את כל סוגי הפטנטים מלבד בנושאים מאוד מסוימים ברפואה והנדסת חומרים.

ובכלכלת הצריכה – העולם הקפיטליסטי של חברת השפע חי לפי פיחות מתמיד בערך הכסף וצמיחה של 7% בשנה. הוא מעודד אותנו לצרוך, הוא מעודד את היצרנים לייצר בזול ובכמויות כדי שנאלץ לקנות עוד כשדברים מתקלקלים ונזרקים, למעשה יש תמריץ לייצר מוצרים בלתי עמידים, וכיום אפילו לא נספר הזיהום הסביבתי בעלות התובלה… כדי שמעגל הצריכה הזה ימשיך, היצרן משכנע אותנו בהפגזה בכל החושים שככל שנקנה עוד נרגיש יותר שמחים, נהיה מעודכנים לפי האופנה, ובקיצור – שקר תרבות הצריכה הקלאסי.

אם אנחנו רוצים לזהם פחות, הרי שמוצרים בהכרח יעלו יותר, יעשו שימוש באריזות מתכלות שיוצרו קרוב ולא יובאו מרחוק, אבל לחלופין המוצרים שאינם מתכלים (חומרי בנין, בגדים, כלים, רהיטים) גם אמורים להחזיק יותר זמן מעמד ועדיף שיהיו מיוצרים מקומית וממוחזרים מקומית. המלחמה בגלובליזציה איננה רק בגלל מלחמה חברתית בחברות בינלאומיות, ואיננה רק מלחמה כלכלית בדיכוי של ידיים זולות במדינות עניות, זו גם מלחמה בזיהום שתובלה ימית ואווירית מסיבית גורמת. קנו כחול לבן, עכשיו אתם יודעים למה – כי בסוף זה גם יותר ירוק :-) אבל השתדלו להקפיד על מוצרים שהם באמת תוצרת הארץ, שייצורם אינו צורך כמויות אנרגיה או משאבים מתכלים אחרים בכמות מוגזמת, ועדיף שלא יהיה מבוסס על משאבים בלתי מתחדשים בכלל.

פוליטיקה, חוק וחברה: כדי להגיע למצב בו נשמרות באמת אמות מידה של אחריות חברתית ואקולוגית, חשוב שרוב האנשיםיהיו בעלי מודעות ויקפידו (ולכן חייבים חינוך), חייבים פיקוח על מי שאינו מקפיד (ולכן חקיקה פחות ליבראלית), ואי אפשר לצפות שלכל אזרח תהיה מודעות לכל הבעיות שעלולות להיות בשרשרת האספקה, אז צריך גם רגולציה הדוקה על יבוא ומסחר. זה אומר כלכלה מאוד מפוקחת ומנוטרת, די שונה מכלכלת שוק חופשית קלאסית, ו"תמחור" עלויות סביבתיות וחברתיות לתוך עלויות הייצור וההפצה. זה אומר גם אחריות הדדית בין התושבים, וזה אומר טיפול בענייני אי-שיוויון, כי ידוע שאי-שיוויון גורר פלגנות חברתית, אי-שיוויון תרבותי, חינוכי, ותברואתי.

ולסיכום: חינוך, אחריותיות וממשל: איך עושים את כל הפיקוח והשיוויון הזה בלי ליפול לסוציאליזם טוטליטארי? דמוקרטיה כערך תרבותי מהבית וחינוך לדמוקרטיה בבתי הספר. ממשל פתוח ושקוף שמאפשר לפקח שכל חלקי המכונה משתפים פעולה ולא מנסים לצבור כוח על חשבון האחר. ואיך בונים קיימות לתוך הכלכלה המודרנית? יש אנשים שמנסים. כמובן שגם בישראל. השאלה כמה גרוע עוד יהיה לפני שממשלה ישראלית תאמץ תוכנית אב, ולמה לא מתחילים מללמוד טיפה מגישות שאובמה מנסה להכניס בכיוון.

הייתי כאן מאוד פשטני וסכמטי (פירוט והבנה יותר מעמיקה תמצאו בלינקים) ואפילו נאיבי (ואפרט בפוסט אחר). אני מקווה שהפוסט הזה מצליח להתחיל להסביר למה קיימות איננה נישה אלא צו השעה להבנה של הכיוון אליו האנושות וישראל חייבות לחתור, ויפה עשור אחד קודם…

מחשבות על קיימות 2.1: חדשות חלם לכבוד יום כדור הארץ

כן, אחרתי קצת את יום כדוה"א. הכנתי מקבץ חדשות הזויות להביא לכם מיום שטיפת האשמה הלאומי הזה, ושכחתי את הטיוטא לא שלוחה שבועיים-שלושה… נו טוף, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. יש כאן דוגמאות לשימוש בגרינווש, חלמאות של שטופים בגרינווש, ושאר ירקות.

  • רובינשטיין קצבים מזמינים אותי לערב נרות רומנטי, הם מכבים את אורות המסעדה "כאות הזדהות עם המאבק בGW". אין מילה אחת על זה שבאותו ערב הם ימשיכו לעודד את שוק גידול הבקר מצד שני, וזה הרבה יותר בעייתי מכמה נורות.
  • דווקא השבוע החליטה עיריית ירושליים לפתוח תשובה הגונה לדורשי הצדק הסביבתי וגם למרכז איסוף הפסולת האלקטרונית של סנונית – הוכרז מרכז איסוף בגבעת שאול שמטפל גם בנייר, זכוכית, שמנים וכולי. אם זה לא ברור למישהו עד כמה זה עצוב:
  • יודעים כמה "מרכזי" זה גבעת שאול? כן, זה שווה ערך ל"מרכז" איסוף תל אביבי ברמת החי"ל, כולל בית הקברות ממול.
  • כמה ירוק המיזם? ובכן, הגישה לשם היא ברכב בלבד(?!) והם פתוחים בין 10 ל4 אחה"צ בימים א-ה. המרכז של סנונית מופעל ע"י עובדי מוזיאון המדע אז הוא עובד, רחמנא ליצלן, גם בשישי-שבת!
  • המרכז מעביר את מה שאסף ל"מחזור או שימוש חוזר". כלומר ספרים, בגדים ודברים אחרים יועברו לתרומות – אז במה זה שונה מכל איסוף קהילתי אחר במתנ"סים?.
  • ומה עם מה שאי אפשר למחזר? פעם (כשהיה לי כסף) השקעתי במסך מחשב מקצועי ויקר מתוך כוונה שיחזיק לי שנים. שבוע אחרי תום האחריות הלכה הפלטה היקרה ואחרי שבוע תקלה זהה גם קרתה למסך תאום שקנה חבר ביחד איתי (מסקנה אישית – אני לא קונה יותר NEC). הלכתי לחפש איפה ממחזרים או קוברים את המסך כי ידעתי שיש בו חומרים מסוכנים ואסור להפטר ממנו סתם כך. מה שגיליתי עלה על כל דמיון, נראה שכרגע אין בישראל חברה שתיקח את המסך ובאמת תטפל בו נכון. אפילו לא סנונית. המחיר המלא של טיפול נאות בחומרים המסוכנים שבמסכי LCD כולל קבורה מיוחדת בבטון וחומרים אחרים עולה בסביבות 20 אירו. הרשויות בטח לא מסבסדות את זה אבל גם לא מבקשים ממני 120 ש"ח דמי קבורת מסך (שהייתי משלם בשמחה אם הייתי יודע שאכן הוא יטופל נכון!). מסקנה – הוא ישלח כנראה לשטחים, יזרק במזבלת ויטפטף חומרים רעילים למים שההורים שלי שותים בירושלים (כמו שכנראה קרה עד היום עם כל האלקטרוניקה שנשלחה ל"מחזור", אז זה לא חדש). בישראל היום טומנים 90% מהפסולת, בדנמרק רק 40% נשלח לטמינה ואת השאר מצליחים לנצל בצורות שונות. אנחנו פחות חכמים? (אל תענו לי!)
  • אוספים שם זבל אורגני לקומפוסט. אין לי מילים.
  • אני חייב לחזור על זה – עריית ירושליים מצפה מתושביה לחצות את העיר באוטו מזהם כדי להביא כמה דפי נייר ושקית שמן טיגון עמוק משומש. האלווווו! מישהו בבית?
    (אה… שכחתי, הם הלכו לחגוג בריקודים על החומה, שאת אורותיה שימון פרס כיבה לשעה(!!) שלמה!)
  • מדינת ישראל מעודדת קנית רכבים פרטיים ע"י הורדת מס הקניה על היברידיים, במקום להעלות מיסים על הלא-היברידיים ולהשקיע את ההכנסות בתח"צ.
  • אתמול בערב היתה כתבה בערוץ שתיים על נוער במצוקה. לא, בעצם לא דיברו על נוער במצוקה – דיברו על ארגון על"ם שעוזר לו. רגע רגע, לא… טעיתי, דיברו על זה ש ארגון על"ם במצוקה בעצמו והוא על סף סגירה מחוסר תקציב ועוד מעט לא יוכלו לעזור לנוער במצוקה… לא, זה גם לא זה. אה! זה היה על המשכורת המוגזמת של נשיאת הארגון! אה… לא… זה היה על זה שנאווה ברק מתחתנת עם איש עסקים עשיר, זהו. עשר דקות שלמות ממהדורת ערוץ 2 הוקדשו לה. הוזכר בשקט שהיא מקבלת משכורת מלאה ושהארגון בצרות בזמן שהיא לא חסרה דבר. אף מילה על זה שמיזם הדגל המפואר של עלם אוכל אנרגיה ששורפת את תרומות שולחי הSMS בחשבונות חשמל ואחוזי התיווך של המפעילות הסלולאריות. האנרגיה שמבוזבזת כדי להאיר את הדגל ההזוי הזה לא אוכלת רק לתוך תקציבי עלם, אלא גם מתבטאת בזיהום האוויר בחסות תחנות החשמל, כדי להשאיר לילדי עלם את העולם הטוב ביותר שאנחנו יכולים להשאיר להם… ואתם חושבים שהם לא שמו לב? אנשים מסביבם אומרים את זה כבר לפני שנה ושנתיים ובטח אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה. אני ואתה נכבה את הנורה – לדעתי הם היו עושים טוב אם היו מתחילים עם דגל דלוק ומבקשים מאנשים שיתרמו מה שיותר מהר כדי לכבות את כל הנורות – כך היתה נשמרת 50% מהשפיות ו80% מהכסף בחשבון הבנק של עמותת על"ם. בשארית הכסף הם מדפיסים כרטיסי פרסום של נערות ליווי (רק לי זה מציק?) – אני יכול להתערב שזה גם נייר מהסוג שמאוד לא משתלם למחזר.
  • לצד פרסי הגלובוס הירוק מחולק גם גלובוס שחור. השנה ברשימה ארגון מחזור בכבודו ובעצמו. מי שמכיר את הרקע לא מופתע.

לא כל מה שמניתי פה זה גרינ-ווש (שזה ניצול ציני של הרצון הטוב והנאיביות של אנשים), חלקו נובע מטמטום או אדישות. הנה עוד כמה מיתוסים על קיימות.

שואה כיסודות של בית לאומי

זה לא נושא חדש, אין לי מושג מתי התחילו אנשים לבוא ולהגיד את זה בגלוי, אבל למרות שהשואה היתה ההצדקה העיקרית והצדקה לא רעה להקמת המדינה, קשה לראות בה באמת הצדקה להמשך קיומה, ואולי אפילו מסוכן לעשות את זה. זה עלה לי שוב אחרי ויכוח לא נעים שהיה לי עם חבר טוב של המשפחה בפסח, בעקבות קריאה בהגדה הקיבוצית קטע של ביאליק שאומר באיזה מקום לבני ישראל המטיילים במדבר שיניחו לנופלים ויתנו לגופותיהם להאסף אל חולות המדבר, כי יש משהו יותר חשוב לעשות. ביאליק נפטר ב1935 אז הוא לא דיבר על השואה, אבל הכיוון והכוונה לא היו שונים, כי ביאליק בכל זאת ראה גם הוא את הזוועות האלו קורות לפני כן ברוסיה ומקומות אחרים (ראו ערך "עיר ההריגה"). אחרי טיפה חיפוש מצאתי כתבה של מיכל קפרא על שואה וסאטירה (חלק ראשון ושני) ומשם הגעתי לפוסט הזה, ואז ראיתי שעוד שתיים מחברותי (רוני ובצורה כזו או אחרת כרמל) מרגישות דומה. הגדיר את זה יפה ד"ר תאבת אבו-ראס לפני חודש (ואני בטוח שהוא לא הראשון), שמרכיב חשוב ובעייתי במחסום שבין היהודים (או אולי ספציפית אלו שהם דור ראשון/שני לשואה) לבין ערביי הארץ, היא ההרגשה הקולקטיבית של הרוב במדינה כמיעוט נרדף (וזה מונצח ב"אלא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו"), ואילו המיעוט (שלעיתים נרדף) של ערבים בארץ מרגישים בכל זאת במעין שגעון גדלות, כאילו הם עדיין חלק מ"האומה הערבית" ואנחנו הפשפשים הפולשים.

האמת היא הרי לא לכאן ולא לכאן. יש לנו מדינה עצמאית שהיתה מתפקדת מצוין ולא מפחד אם רק היינו שמים בצד את הרגשת הקורבן ה"מיוחדת" שלנו, מבינים שגם לנכבה יש מקום שאפשר להפוך אותו למשותף במקום לסיבה להמשך החשדנות והחיכוכים. להגיד "הרביצו לנו אז אנחנו מרביצים הלאה", זו אותה השפה שיודע להתבטא בה בריון השכונה שמרביץ לחלשים כי הרביצו לו בבית. אסור לנו להמשיך בזה. הבריון הזה יוצר לו אויבים כבר שלושה דורות במקום להתבגר ולהשלים.

אבל לא רק צעירים חושבים ככה, ולא רק קומיקאים, ולא רק ערבים אקדמאיים חושבים. השבוע שמעתי את אותו הרעיון בדיוק מפיה של לאה שקדיאל, ואני בטוח שכיוון שאמרתי את זה כאן יבואו העונים ויתנו לינקים לעוד רבים וידועים שיסכימו איתנו שהגיע הזמן להפסיק להדגיש את ה"למה לא" ולהתחיל להבין ולהבנות את ה"למה כן". אנחנו אמורים להיות "אור לגויים" ו"מטרופולין לכל הארצות" או משהו, לא? למה מציון לא יוצאת תורה של צדק וחמלה? של שמירה על אדמה (שלא לומר אדמה שאמורה להיות קודש), של יצירת חברה יותר קהילתית ומשתפת? אני אצטרף לדבר כזה בשמחה…

אז לפני שאני מנסח לי בראש ולמקלדת מה אני חושב שצריך להיות המסר של ישראל לעולם, אתם מוזמנים להגיד גם בכמה מילים מה הוא המסר שהייתם רוצים שיהיה המותג החדש שלנו (או שמא אתם מתנגדים בחריפות לרעיון שלי להצנעת מותג "מדינת פליטי השואה")