אנשים עוד קוראים בלוגים?

שנתיים עברו בערך מאז הפוסט האחרון, וגם לפניו הקצב ירד לזרזיף. החיים פשוט התחילו לזוז מהר מדי, הקצב של טוויטר בקושי הדביק אותם, ואנשים פשוט לא קוראים יותר הודעות של יותר מ140 תווים. טוויטר הכפילו ל-280 אבל אנשים עדיין קוראים רק חצי.

אז מה קרה לעירא בשנתיים האחרונות?

מבחינת עבודה – אני עדיין עובד בעולם ה-DevOps, אחרי שנה וחצי של עבודה על חומרת אחסון מפלצתית לתשתיות ענן, אני שוב עובד בצד המשתמש של שירותי הענן של אמזון. אני עובד בחברת פינטק שהתחילה מהתמחות בבדיקות סיכונים מהירות למתן הלוואות חוץ בנקאיות לעסקים קטנים עד בינוניים בארה"ב, ועכשיו גם מציעה שירותי עו"ש. כמעט אפשר לומר שאני עובד בשביל בנק. משבר הקורונה תפש אותנו ב… ובכן לא כלום. כל העבודה ממילא מתבצעת מול שרתים באינטרנט, אין שום מחשוב במשרד מעבר ללאפטופים שהרבה עובדים איתם מהבית ממילא, ולהפך – יש אפילו יותר צורך בשירותים שלנו בתקופת הצניחה הכלכלית, אז יש משכורת ותעסוקה.

מבחינה משפחתית אני עדיין בזוגיות טובה בירכתי רמת גן, גר חצי קילומטר בקו אווירי מבית החולים שיבא, שזה מאוד נוח כשאתה צריך טיפולים אונקולוגיים. זה הנושא הבא והפחות חביב, היה לי גידול קטן במעי הגס שתפסתי בזמן, הגידול הוצא. לאחר ניתוח אחד גדול, חצי שנה כימותרפיה וניתוח נוסף קטנטן, אני כמעט כמו חדש. מלבד צלקות בבטן לא רואים עלי מבחוץ – ואני לא מרגיש מבפנים – משהו שונה.

בענייני אקטיביזם – התנועה לזכויות דיגיטליות עדיין נושמת, מדי פעם טיפה בועטת. לא הצלחנו להשיג הרבה התקדמות לביטול המאגרים הביומטריים ולצערינו הקורונה הביאה איתה בשורות מעקב שב"כ אחרי האזרחים, שאנחנו מנסים למתן ובעיקר להסיר כשתחלוף המגיפה. הבעיה היא שלא ברור אם זה יקרה לפני אמצע 2021. התחזיות עגומות.

תחביבים שקצת נזנחו – התלתפסת, בישול.
תחביבים חדשים-ישנים שהתעוררו – כתיבה ועטים נובעים בשלל צבעי דיו.

וזה הכל על רגל אחת. מה חדש אצלכם?

המטבח של סבתא בטי

השבוע בפרץ של נוסטלגיה מחד ורצון לפנק את המשפחה מאידך, החלטתי לשבור את החרם שלי על אפיה ולהכין את עוגת השוקולד של סבתא שלי. כל מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב לבשל ולאלתר במטבח, אבל עוגות מבחינתי זו כימיה, חייבים דיוק, אין מרווח אילתורים, וקל לדפוק את זה (וזה לפני שנזכיר שבמקרה של מתכון של סבתא, אז גם אם יצא טעים אבל לא בטעם של המטבח של סבתא אז תחושת ההחמצה מציקה).

ולמה מתכונים של סבתא בטי זה מיוחד? הסבתא שלי היתה מהפכנית לא קטנה, פעילה בתחומים רבים לאורך חייה (בתמונת הכותרת עם מניה שוחט) אבל בהקשר של המתכונים היא היתה בשלנית נדירה ומיוחדת. היא נולדה בערך לפני 100 שנה, בעולם בלי מיקסרים ומג'ימיקס, עם מתכונים שעוברים מדור לדור מפה לאוזן ולא בספרים. היא גם הייתה האחות הבכורה שדאגה לילדים הקטנים ולכן הייתה יותר מכולם בענייני המטבח והבית כבר מהילדות. היא גדלה בצ'רנוביץ, שהיתה אוסטרו-הונגריה כשנולדה ורומניה כשהגיעה ללמוד בבית הספר, המטבח שלה היה שילוב מנצח של מאפים  אוסטריים, בישול עשיר הונגרי-רומני, עם שיטות עבודה צרפתיות וטאץ' טעמי בלקן. כמה וכמה במשפחה הצליחו לרשת חלק מהחושים והמתכונים אבל המכלול תמיד יותר גדול. עם השנים אחרי לכתה, שכל אחד הכיר בקושי חצי או פחות מהתבשילים שלה, כי כשביקרנו היא הייתה מבשלת את מה שאבא שלי אהב, אבל עשרות סלטים, תבשילים וקינוחים אחרים היו שמורים לביקורים של אחותו או בני דודים שונים – ועכשיו לך תשחזר מטעמים שלא ידעת אפילו שהיו קיימים או מה היה טעמם.

אספנו חלק קטן מהמתכונים עם השנים, תכננו לכתוב ולהפיץ ספר לכולם במשפחה אבל עוד לא הגענו לכתוב, אז החלטתי שבינתיים אטפטף לבלוג מתכונים שחשוב לי שלא יעלמו. בתור פודי אני מאוד מעריך מסורת וסלואו פוד, אני תמיד מצטער לשמוע על בשלנים ובשלניות ששומרים על מתכונים משפחתיים משל היו סודות מקצוע. אולי זה חובב התכנה החופשית שבי, ואולי הפודי שרוצה שמאכלים טובים לא יעלמו. לדוגמא לאחרונה גיליתי את החנות הקטנה של זוארץ באור יהודה, שם הוא מכין מטעמי עוגות סולת, שקדים ושאר ממתקים שלא דומים בדיוק לשום דבר אחר שטעמתי, ותיבול מיוחד, ביתי ואקזוטי בעת ובעונה אחת. בשיחות איתו אני מבין שהילדים והנכדים שלו לא מתכוונים להחזיק את המקום פתוח ואת המתכונים הוא לא מתכוון לחלוק עם אף אחד, וזה עצוב לי לשמוע. אז החלטתי שאצלי במשפחה זה לא יקרה, ואני מתכוון לפרסם פה מתכונים מדי פעם, כשאגיע לרכז ידע מאחותי והדודה ושאר יודעי דבר.

הקדמה חשובה, בדומה לזו של צ'ארלי טרוטר ז"ל בספרו "בישול גורמה להדיוטות", ושיהיה ברור לגבי כל המתכונים שיובאו פה בהמשך:

  • "שמנת" היא תמיד שמנת להקצפה 38% או יותר. לא תחליפים צמחיים.
  • "חמאה" היא לעולם חמאה בלתי מלוחה, לרוב בטמפרטורת חדר אם לא צוין אחרת.
  • "ביצים" הן לעולם ביצים גדולות ובטמפרטורת החדר. חשוב כי הקצפות ושאר תהליכים כימיים פשוט לא יעבדו כראוי (או בכלל) אם תשתמשו בביצים ישר מהמקרר.
  • המלח הוא תמיד מלח גס פשוט. לא הימלאיה ורוד, שחור או עם נצנצים.
  • החלב הוא תמיד חלב 3% או מלא, שום עמיד או 1% או סויה, אני לא יכול להבטיח לכם שום תוצאות עם אלתורים כאלו.
  • טמפרטורת התנור היא תמיד לתנור שחומם מראש.

עם ההקדמה הזו וההבהרות הצמודות, אני הולך לכתוב עכשיו את המתכון הראשון, עוגת השוקולד המפורסמת.

הברית החברתית – תרגיל מחשבה

אחד הדברים שהכי קשה לי לראות זה הפיצול וההתפוררות של השמאל בארץ. מערכות החדשות מנסות לייצר כרגע ספקולציות חסרות שחר של יחימוביץ'+אולמרט+לבני+לפיד ושאר המצאות מוזרות כדי לראות איך הסקרים מצביעים בשבילם.

אני תוהה למה לא מכריזים פשוט על מצע קואליציוני מראש, על בסיס המלצות ספיבק/יונה, ומתאחדים לרשימה מסביב לזה, שתכלול את העבודה, הירוקה, מר"צ, החדשה, חד"ש וכל מי שרק אפשר. תחשבו על המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. יש בה המון קולות והם כולם רצים ביחד. זה לא יאפשר ליצור גוש הרבה יותר רציני? זה לא מקל על הקמת גוש שיאיים על הימין הלא חברתי ששוב ושוב בורח לשיח בטחוני כדי להתחמק מהבעיות הכי בוערות פה?

אמן ואמן שינהלו פה מערכת בחירות עם יושרה ובלי בריחה ל"שקט יורים", אלא מלחמה אמיתית על הנושאים החברתיים לשם שינוי.

קצת מריר וקצת מצחיק

לפני כמה ימים ניסיתי לעורר ויכוח קטן בלינקד-אין, בקבוצת דיון של עולים חדשים ועולים לעתיד שמחפשים עבודה. שאלתי אנשים למה הם בעצם באים לכאן, למדינה גזענית, שלא מנסה להגיע לשלום או איזושהיא התנהלות מקיימת מול השכנים והסביבה האקולוגית, ואפילו מתעללת בגמלאים, שורדי שואה, תושבי פרברים, עצמאים, חילונים ושאר קבוצות מיעוט מוחלשות. (כן, חילונים מתקרבים לשם אני מאמין, היום סתם להיות סמולני זה כבר חצי פשע). הטיעונים שלי טוטאו מהר הצידה בלי לעצור לחשוב מה המשמעויות, ונשלפו זכות אבות ו"תראה איזה יופי של מדינה בנינו". אני לא חושב שאפשר להסתכל על מפעל החיים של הציונים הישנים ולתת עליו קרדיט ל"ציונים" החדשים. רק אחת מהרשימה ענתה לי בהודעה פרטית שאני צודק, דיברנו אתמול בטלפון וניסינו לעודד אבל יצאנו שנינו מיואשים. אחרי שראיתי כמה מעט אנשים הגיעו למצעד חרויות האדם והפגנות אחרות לאחרונה, אני באמת מתחיל להרים ידיים. אני בכל כך הרבה קבוצות מיעוט שזה כואב. הבוקר עלה בטוויטר הסרטון הזה, שאם לא היה קולע, היה אולי מצחיק. זהירות, היטלר.

(הגיע אלי דרך רם און, שקיבל מעידוק, שקיבל מצביקה בשור, שקיבל מיו גונן)

כדי לאזן, הנה מערכון חמוד שהגיע אלי מחבר אחר, חלק מכם יזהו אולי את רוני קורבט, חצי מזוג הרונים ששרד יותר טוב מהשותף שלו, במערכון מודרני על סלט הפירות של הטכנולוגיה. הלוואי עלי להסתפק בתיסכולים הקטנים של הבריטים…

מתי אוכל להגדיר את עצמי כמיעוט נרדף?

שנים חייתי באשליה שהרב המוחלט בארץ אינו מאמין, ורק 40-48% מהעם באמת דתיים או מאמינים, כאשר 20% מצביעים למפלגות שמעקמות לקואליציות את הידיים. בראש השנה פרסם הלמ"ס כי העם מתחזק, וכי רק 42% מגדירים את עצמם "חילונים" (ואני מניח שעדיין חלקם מאמינים באלוהים, רוחות, או שאר מאמבו-ג'אמבו). סביר אם כך שאניח שרק 30%-35% מהעם שבו אני חי אינו מאמין בעל טבעי, חברים דמיוניים והומאופתיה (טוב, אולי אני אופטימיסט. 25%?). אני חייב לציין שהמחשבה הזו מדכאת ומפחידה.