מציאות שבורה, אמנות שבורה

חנית כותבת על תדהמתה הקלה. אני גם לא יודע אם לצחות או לבכוק, אבל קשה לי להגיד שאני מופתע לחלוטין ממה שקורה לתכני המדיה ומאידך מה יהיו מוכנים לעשות כמה מובטלים בשביל כסף.

אבל מה יש לי להתלונן כשקשה להבין כבר מה מוגדר "סוגה גבוהה"? השבוע זכיתי בטעות (באמת שלא ניסיתי) בכרטיס ל"חיבוקים שבורים" של אלמודובר ב"לב דיזינגוף". כיון שנסיוני עם אלמודובר מ4-5 סרטים קודמים הוא "מעצבן עד מרתיח" אני לא ממש התלהבתי מהרעיון וכבר חשבתי לוותר על הכרטיס, אבל אמי עודדה אותי שזה סרט טוב ואופטימי. לא האמנתי לה עד הסוף ולכן מתוך מחשבה שאני וזוגתי נסבול שם (אני מכיר את הטעם שלה), לקחתי איתי חברה חובבת אלמודובר וניסיתי להכנס לנעלי הסרט. הרעיון התחיל מאוד מעניין, עלילה פשוטה למדי עם טוויסט קטן חביב של שני-סרטים-בתוך-סרט (לא ממש מקורי אבל ניחא), וצילומים חזקים ומרשימים שמעצימים את העלילה והרגש, אבל באיזשהוא מקום הפואנטה נמרחת, הקיטץ' שפתח את הסרט וחשבת שיקבל טוויסט חדש ויעלה על פסי "קולנוע איכות" נפל שתי רמות לקיטץ' של טלנובלות ממש, והפואנטות ממשיכות להמרח, עד כדי כך שכשכבר רואים לדקה את שדיה המרשימים של פנלופה קרוז על המסך זה לחלוטין לא סקסי, והסיטואציה שלי בכיסא גרמה לי לרצות להקיא, ובמפתיע הסיטואציה שלה בסרט דחפה את קרוז לעשות בדיוק את אותו הדבר על המסך שניה אחרי זה. המקבילה הספרותית כאן מושלמת אבל אני לא יודע אם לזה התכוון פדרו.

מיד בדקות שאחרי זה כבר היה לי ברור לחלוטין סוף הסרט, כי למעשה סיפרו לנו אותו מראש בין השורות. אבל הוא בכל זאת התעקש והמשיך לגרור את רגליו עוד 30-40 דקות של טרגדיה ודראמה ופאתוס מיותרות ששינמכו את רמת הקיטץ' שעל המסך מ"ויוה פלאטינום" ל"ויוה" רגיל. אם ההרגשה שהעיקה עלי נפשית לא הספיקה, קולנוע לב החליט לעשות ניסוי הקרנת ™FeelAround וכיבה את המיזוג. מה שקרה אחרי זה כבר ברור לכם לחלוטין, כי למעשה סיפרתי לכם אותו מראש בין השורות.

אני עם אלמודובר סיימתי.

איך להפסיד נכון (פלספנות בגרוש)

ארי פולמן חייך למצלמות ואמר שלא נורא, וגם ×›×›×” הוא ×”×’×™×¢ הרבה יותר רחוק עם הסרט מאשר מה שקיווה. שותפו לדרך יוני גודמן הוסיף ואמר "×–×” כולה אוסקר". ×–×” נכון, האוסקר הוא פרס תעשיה ולא פרס אמנות. הסרט הזר היא קטגוריה בעייתית, ולמאפיה היהודית של הוליווד יש עבודה רבה ואין זמן לראות את כל חמשת הסרטים הזרים כדי להצביע בקטגוריה, אז רק האנטישמים המובטלים טורחים… טוב נו אני צוחק כמובן 🙂 הרבה אמרו מראש שחברי האקדמיה לא מתים על אנימציה. העיקר ×–×” שבפסטיבלים לאמנות קולנוע הוא כן ×–×›×” להרבה פרסים. עצוב שהאוסקרים נוצצים ועמוסים בכסף ומשודרים בכל העולם, ולעומתם פסטיבל קאן, סאנדאנס, גלובוס הזהב ואחרים אינם מדווחים כמעט אצלנו למעט אייטם קטן בחדשות אם קרה משהו. האוסקרים נוחתים בידיים של מי שיש לו כסף לקדם את הסרט ו/או קיבל הכנסה יפה בקולנועים, ועכשיו יכפיל אותה במכירת DVD.

משל למה הדבר דומה? אולי מפלגה קטנה ועצמאית שהכינו עליה כתבה של 7-10 דקות לפריים-טיים של ערוץ 2 בסופ"ש וברגע האחרון ביטלו את הקרנתה בלי סיבה, ונמנעו מלספר שבסקרים של מתחריה היא עוברת את אחוז החסימה? אולפני ההפקות העשירים יותר ניצחו בשיווק ואולי גם ב"שימון גלגלים" מאחרי הקלעים, קדימה לקחה את האוסקר על התפאורה והאיפור, ביבי לקח על הבימוי וההפקה, ליברמן על התסריט המקורי, העבודה על אפקטים מיוחדים, מרצ על האנימציה ובקטגורית הסרט הקצר-במיוחד, דב חנין על שחקן המשנה, בל"ד על הסרט הזר… אבל אפילו אם תי"מ זכו באהדת המבקרים ובפסטיבל אינדי "החסומים", אנשים עלולים לשכוח אותה.

ההקבלה היא כמובן הפוכה, כי מי שהפסיד בעיני היה עם הבוחרים, והזכות לשרת בכנסת אמורה להיות מעמסה ולא פרס. אבל הפתרון בהוליווד הוא כמובן לרוץ ולהפיק סרט המשך אם הצלחת או סרט מהסוג שניצח אם הפסדת. מדהים כמה הפוליטיקה הישראלית מחקה את הוליווד לפעמים, שמתם לב?

אבל לא תי"מ. אנחנו יושבים על הפקה מחדש של אותו הסרט, אבל יש לנו יותר זמן להפיק אותו, עם production values יותר מוצלחים, והפעם אני מקווה גרסת הבמאי ולא הפקה מהירה של שלושה שבועות חאפ-לאפ. שינוי עושים מלמטה ולאט. אני מקווה רק שיש לנו זמן ולא מאוחר מדי לייצב את המדינה הזו לחזרה לשפיות.

(בזה כמובן אני לא אומר מילה של עצה לארי פולמן, הסרט נהדר ובמיוחד הוכחת שבתקציב אפסי אפשר להגיע רחוק מאוד. אני מקווה שיצליח לך בפרויקט הבא!)

צריך לקחת את ×–×” פשוט קצת בהומור בינתיים…

לילה האוסקר, למי שבענייני כוכבים נוצצים, ×”×™×” לילה שבו עוד כמה כוכבים לא קיבלו את קדמת הבמה. בחצות הירח הסתיר את צדק ושלוש שעות אחרי כן את מרקורי, שהם כידוע כוכב הלכת הגדול ביותר והקטן ביותר אצלנו במערכת. לירח יש את הפריווילגיה של קרבה לכדור הארץ והוא ×”×›×™ נוצץ ומפורסם. שווה להסתובב ליד פונקציונרים כמו כדור הארץ, נותנים לך כבוד, ממנים אותך לממשלת הלילה, וכולם מתעלמים כשאתה מסתיר כוכבי לכת אמיתיים. כולל את צדק. אף אחד לא מדבר על צדק…

Canon EOS 5D-II – מסרטת קולנוע בזול

הסרט הזה הועלה ע"י צלם של הגארדיין שקנה את המצלמה רק לצרכי צילום וידאו. אני ממליץ לכם בחום להגדיל למסך מלא!

מדובר במהפכה, לא פחות. אפשרויות הצילום כאן אינסופיות יחסית למצלמה אחרת שבפחות מ20K ש"ח או אולי אפילו $20K. גודל החיישן מאפשר שליטה מדהימה באפקט עומק השדה הרדוד, כי למעשה מדובר בשווה-ערך אופטי למצלמת 35מ"מ של אולפני הפקה הוליוודיים, מהסוג שאיתו צילמו את 99% מסרטי הקולנוע שראינו בחיינו, רק שכאן הכל דיגיטלי, עם אפשרויות שליטה מגוונות, עם מבחר אופטיקה הרבה יותר מגוון, עם עצמיות מייצבות מעולות, ועם כל מיני עצמיות "אפקטים" כמו טילט-שיפט שנעשה בה שימוש בקליפ הזה. הפירוט המלא בלינק דלעיל.

אה כן, ורגישות הISO זזה בין 50 ל-25600. קובריק עושה סלטות בקבר.

אני לא יודע מאיפה אגרד את הכסף, אבל אני רוצה אחת 🙂

עדכון: מקריאה בפוסטים מקצועיים שונים, נראה שהמהפכה לא נגמרת בטכנולוגיה. היום כל עיתון הוא גם אתר מקוון עם קטעי וידאו. עיתונים שפעם קנו זכויות לסטילס ולא את זכויות הוידאו היקרות יותר פשוט לא הכניסו מצלמות וידאו למגרשים והאיצטדיונים. מה קורה היום כשכל צלם עיתונות או ספורט הופך להיות גם צלם וידאו? מה יקרה כשכל עיתון יתחיל לצלם קטעוני וידאו לאתר שלו? זה יעשה מהפכה לא קטנה בהסכמי זכויות צילום ושידור בארועים שונים, במיוחד בספורט. עכול להיות שבשלב הראשון נראה שחוסמים את הכנסת המצלמות האלו למגרש.

ולזאת יקרא disruptive technology 🙂

קמצוץ נחמה ועל כמה סדרות טלוויזיה

חזרתי הרגע מהסרט שתורגם ברוב איוולת ל"קוונטום של נחמה", שאולי צריך ×”×™×” להקרא אולי "קאזינו רויאל 2". למעשה ישבנו בחבורה לראות את קזינו רויאל (היינו צריכים רענון) ואז שעטנו אל הקולנוע כדי לצפות בשני ברצף, ×›×™ יש חיבור יפה של הסיפור (השני מתחיל דקה וחצי ברצף הזמן אחרי שנגמר הראשון. אני חייב לציין שההתנעה הזו מחדש של המותג מצליחה לאכזב ולהלהיב כאחד. כל מי שמתגעגע לQ, יאוכזב לגלות ×›×™ הוא נעלם מהסרט, מצד שני כל מי שכמוני חשב שהפיכתו של קליז עם הרבה סלאספטיק ל-Q מביישת את המורשת של לוולין, יוקל לו לדעת שחסכו לנו את הבושה הזו. קרייג, בתור בונד חדש, חתיך, שרירי וקר מזג מתמיד, לא משאיר אפילו לצופים הנאמנים רמז לרגע אחד אם מי מהחלטותיו הן רגשיות או נובעות משיקולים קרים. הרעיון כאן הוא להפטר מהרבה קיטץ' בסיפור, להגביר את הניגודיות בין הסטייל והאלימות הלא נעימה, ולהכניס את בונד לז'אנר הסרטים שכל-כך מצליח עכשיו בקולנוע – סיפור ההיווצרות של סופר-גיבור. המכות הרגשיות, האמון הנעלם ומאושש כל פעם מחדש של M בסוכן החדש שלה, המשחק העדין בין איש מאוהב ובין בלש עשוי ללא חת שלא נותן לרגשותיו לנצח. ×–×” בונד עם יותר עומק, וקצת פוסט-מודרניסטי, שנאבק בעולם עם הרבה יותר גווני אפור משהורגלנו, עולם עם מעט רעים מוגדרים בוודאות ועוד פחות טובים מוחלטים. במקביל האקשן הרבה יותר קצבי, כוראוגרפיה מדהימה של פרקור ואקרובטיקה של פיגומים וחבלים מחליפה את קרבות האגרופים הדלוחים של פעם, ואת מקומם של הפטנטים של Q מחליפים נשקים אוטומטיים פשוטים ולעניין. הלכה הרבה מהעדינות הבריטית (כולל חידודי לשון ואנדרסטייטמנטס) והגיע האקשן האמריקני. למעשה השוני היחידי הוא שבנפול הגוש המזרחי (ובעוד רגע גם האימפריה האמריקנית שוקעת לפי הסרט), יוצרי בונד החליטו להמציא ארגון באד-×’×™×™×– חדש א-לה ספקטרה, ×›×™ סינים, צפון קוראנים וסתם טרוריסטים ×–×” כבר נדוש. עכשיו עברנו לבאד ×’×™×™×– שלא רק יהרגו אנשים כדי להשיג את מטרותיהם, הם גם יפגעו באיכות הסביבה! אוווו!

אני מחבב את החדש, אבל קשה לי לראות אותו כממשיכו של הישן. הסגנונות שונים מספיק כדי להכריז שבאיזשהוא מקום, ×–×” בונד חדש ושונה, תם ×”×–'אנר הישן, לטוב ולרע. חדשות טובות למי שאוהב את "מת לחיות" אבל לא את הבונדים הישנים. לי נראה שלקרייג יש עוד 3-4 סרטים בסדרה, ואחרי ×–×”? אני ממליץ לדייויד טננאנט להתחיל לפתח שרירים 🙂

ובחדשות אחרות לגמרי, אני דוגם לאחרונה כמה סדרות חדשות שהגיעו לטורנטים הקרובים לביתי:

סנקצ'וארי ("מקלט"?). הפקה קנדית(!) שמנסה להיות הכל ביחד ולא ברור אם זה יחזיק. בפיילוט נראה שהם הולכים אחרי אופנת המוטנטים ועושים איזה מיש-מאש בין הירוז ו-X-men עם קורטוב X-files. הפרק השני נראה כאילו יצא מערמת תסריטי פרקים שלא הופקו לאיינג'ל או באפי, והפרק השלישי נראה כאילו הועתק במלואו מפרק X-files שראיתי פעם. אני מקווה שהם יתאפסו על עצמם, כי לא ברור לי אם זה יצליח להחזיק מים יותר מעונה אחת. לפי מה שקראתי, הם התחילו בתור פרקי ווב קטנים שהיוו מעין פיילוט קטן כדי לעלות על מסלול להפקה טלוויזיונית. אני אומר: בראבו על הנסיון, אני שמח שהמעבר בין המדיות הצליח, אבל להבא אני מקווה שיקדמו משהו טיפה יותר מקורי.

טרו-בלאד – שזה משחק בין "קשר אמת" ובין "אני לא מאמין שזה לא דם". מדובר על עולם שבו ערפדים לא צריכים לחיות יותר במחתרת ×›×™ יצא לשוק דם סינתטי שחוסך להם את הצורך בהתקפת אנשים, וכמובן ארי שנגמרו בעיות של דעות קדומות נגד שחורים והומואים, חגורת התנ"ך של ארה"ב עכשיו חושדת בערפדים שבאו להרוג את טובי הבנים ולזיין את הבנות. הענין הוא שחלק מהזמן הם צודקים וזה אכן קורה, אבל חלק מהערפדים מנסים ברצינות לעשות מאמץ להיות תרבותיים. אחד מהם קרוע באהבתו לגיבורת הסדרה, ו… טוב, ×–×” ×”×™×” יכול להיות קצת צפוי, אז יוצרי הסדרה זרקו למרק עוד כמה פרטים פעוטים, לגיבורה שלנו יש כוחות טלפתיים, והבוס שלה מאוהב בה, אה… והוא גם הופך לכלב ושומר עליה כשאף אחד לא רואה.

מה, עדיין לא נשמע מוצלח? קנאות דתית, גזענות, אומנטיקה, סכנות? מה, היה לנו את כל אלו כבר? טוב, אז נקרין את זה מאוחר בכבלים ונוסיף שם הרבה עירום וזיונים. כן, זה חייב להצליח. מין, אלימות, דם ורומנטיקה. זה L-word עם queer as folk עם על טבעי. סוף הדרך. נתתי לזה צ'אנס שלושה פרקים, אבל זה פשוט לא עושה לי את זה. נראה לי שאדלג.

מאד-מן – טכנית עונה שניה, אבל אני רק עכשיו גיליתי את הסדרה. על אנשי עולם הפרסום של "מאדיסון אווניו", כמו שוול סטריט הוא איזור הפינאנסים ובייקר סטריט של לונדון הוא איזור המרפאות הפרטיות. הסדרה מעלה לחיים תקופה שעוד לא דנו בה מאוד בסדרות דרמה אמריקניות (אולי גם לא הרבה בסרטים) – עולם התפר שבין שנות החמישים האידיליות ועולם ההתפכחות והשאיפה לאמת, תום וצדק של שנות השבעים. אנשים מטורזנים בתסרוקות ברילנטין שעובדים 9 עד 6 במשרד, משתכרים מויסקי עוד לפני הצהריים, שולחים ידיים והערות מיניות למזכירות, מעשנים המון ומזיינים מהצד. הסדרה כולה מראה לנו את הגזענות והסקסיזם שמובילים שנים ספורות אחרי כן כידוע לנו לתנועת שחרור האישה והתפרקות הממסד הישן והמאובק, אבל בצורה רמוזה שברמוזות ספק מספרת סיפור וספק שמה מראה מול עולם הצביעות והפוליטיקל-קורקטנס של היום, להראות לנו ששכבות של מסכות לא עושות טוב לחברה האנושית, מעין רטרוספקטיבה על התקופה של רגע לפני כניסת הבייבי-בומרז למעגל משפיעי סדר היום הלאומי כפי שהיא משתקפת רגע לפני צאתו של אותו הדור לפנסיה – כמה השתנינו, האם ×–×” לטובה? האם ×–×” מספיק?

מאד-מן נותנת אקספוזיציה ארוכה וחסרת רחמים בשלושת הפרקים הראשונים שראיתי, על הדמויות והלכי הרוח, היחס לשחורים ונשים, היחס לבגידות וגירושים, עולם הפרסום הישן מתמודד עם קמפיינים קטנים, חצופים ו(תסלחו לי שוב) פוסט מודרניסטיים שמתחילים לצוץ ולפורר מעט-מעט את הביטחון העצמי המופרז של השמרנות שנלקחת כל כך כמובנה מאליה והכל כאלגוריה לשינויים העוברים על החברה האמריקנית כולה. הסדרה הראשונה מתרחשת ב1961, והשניה קופצת ל1963, ומראה לנו כבר כמה חריפים ההבדלים החברתיים במעט הזמן שחלף ע"י שינויי כוחות בתוך המשרד, והשינויים שעוברות הדמויות בעקבות העמדות החדשות שיוצא להן למלא בחברה (האמריקנית) ובחברה (שבה מרחש הסיפור). אני חושב שאני עומד להנות ממנה, למרות שההתחלה קצת "בועטת בבטן" בצורה מסוימת, אני חושב שזה מכוון, ועשוי היטב. במיוחד ראוי לציין את הארט-דירקטינג, ההקפדה על החפצים והעיצוב התקופתי, המראה המסודר והמוקפד שנוגד במכוון את הברדק הרגשי של הדמויות, והצילום המיוחד ויוצא הדופן, עתיר זוויות נמוכות שמראות את הדמויות לעיתים בצורה טיפה גרוטסקית, ומכניסות לפריים את התקרה. כן! תקרה. משהו שלא רואים באף סדרת דרמה, אולי רק בכמה סדרות ריאליטי (או מוק-ריאליטי כמו "המשרד" שמצולמת בלוקיישן אמיתי). הסטים של מאד-מן ביחד עם העיצוב ווזוויות הצילום גורמים לשבירה של הרבה מוסכמות ז'אנריות, וגורמות לנו בתת-מודע לחוות את הסדרה בצורה שונה מאוד מדרמה תקופתית מהסוג שהתרגלנו אליו. צריך לראות בשביל להבין.

יצא לי לראות עוד סרטים לאחרונה, בינהם מעניינים אבל מרגיש לי כאילו עבר כבר יותר מדי זמן מאז שהוצגו בקולנוע מכדי לעניין את קהל הקורא… אני אשתדל לבלוג על הסרטים הבאים עם פחות דיחוי 🙂

בין הרצוי למצוי

מרשים איך שמפיצי הסרט תרגמו את "Wanted" ל"מבוקש" ולא "רצויה". למי שלא ראה את כל הקדימונים, מדובר בסרט קיץ אקשניריותמכותמגניב שאין לו מה לחדש (והבנתי שהוא גם מבוסס על קומיקס כלשהוא). הסרט כיף רצוף, העלילה אפילו צפויה למדי, הטוויסטים מגיעים בדיוק איפה שאתה מצפה להם, הרעים והטובים מחליפים מקומות בדיוק כמו שהיית מצפה מהם וברגע שאתה מצפה לזה, וכל האקדחים שנשלפים בהתחלת הסצינה יפלטו עוד ועוד כדורים עוד לפני שהסצינה תגמר, וגם הבאה, וגם זו שאחריה. האקשן כצפוי מרהיב ושווה לצפות על מסך גדול, ולמרות כל זאת, כמה הזהרות, שלא תגידו שלא אמרנו:

  • הסרט שוביניסטי להחריד (כל הדמויות הראשיות הם גברים, אנג'לינה ×’'ולי נראית כאילו הוצנחה ברגע האחרון כדי לתת מס שפתיים גם לצופות (ובכך רק מדגישה את היות הסרט שוביניסטי להחריד פנורד. עדיף ×”×™×” כבר לולא היתה בסרט בכלל ×›×™ היא גורמת לו להיות אפילו יותר מלאכותי).
  • הסרט עמוס CGI ולא כולו אמיתי לגמרי. אל תתעכבו על השטויות הקטנות ×›×™ חוקי הפיסיקה כאן הם מעולם המטאפיסיקה הקומיקסית (כן, יש גם סאבטקסט של גורל וייעוד ומיסטיקה לצערי, וגם רעיונות ויזואליים שמצוטטים ישירות מהמאטריקס). פשוט תהנו מאיך שזה נראה, ×›×™×£ לצלול לעולם של בלתי-אפשרויות לשעתיים 🙂
  • נהרגים שם גם בעלי חיים. במכוון. יש מי שזה מפריע לו, אז עשו טובה וקחו את ×–×” בפרופורציה. מצחיק אותי שבסרט שבו מושפרץ בגראפיות נהדרת מוחם של עשרות אנשים יתעכב מישהו על כמה עכברושים מפוצצים לפי סיפור שמשון והפיירפוקסים. תראו את היופי של מובאה תנכ"ית ואל תתעכבו על צער בעלי חיים.
  • שוב חוזר – העלילה מחוררת, שחוקה וצפויה. ×–×” סרט פאן ולא הפעלת מוח. ×›×™×£ חיים, פשוט לא לנסות לחפש 🙂

בשבוע הבא: וול-אי.

אינדי וממלכת הגולגולת הריקה (זהירות ספוילרים!)

לפני יומיים קפצתי עם גיא לקולנוע. אני אוהב הצגה יומית כי הקולנוע כמעט ריק. לצערי רק "כמעט" כי דוקא מאחורינו ישבו חבורת ילדים ולעסו פופקורן בפה פתוח (אני מעדות הגרבוזיים בכל הנוגע לפופקורן).

ראו הוזהרתם שנית: ספוילרים אחרי הסרטון הדבילי!
אני מאמבד אותו מספיק גדול כדי שלא תמשיכו לקרוא בטעות אם אתם לא באמת מעוניינים…

אתם עוד איתי? ברוכים הנשארים.

מה היה לנו שם? אקשן (הרבה ולא רע, למרות שאינדי התבגר), שחקנים (בכיף, אני מת על קארן אלן ועל ג'ון הורט), מרגלים רוסיים מול קולונל ג'ונס סוכן הCIA, מרדפים בכלי רכב צבאיים אקזוטיים, ג'ונס קופץ מחליפת מורה חומה ומשעממת לתוך מרדף עם אקשן והכובע, גאגים והתייחסויות לסרטים הקודמים עם אירוניה קלה (אין ספק שלספילברג עדיין יש את זה), שימוש בכלי נשק בלתי מקובלים (חרבות ופצצות אטום), פסקול שמשחק בהצלחה עם הסרט (אין ספק שלג'וני עדיין יש את זה), חורים בעלילה במיטב מסורת הז'אנר הפעם גדולים מתמיד (מספיק גדולים כדי להטיס דרכם את הצפלין מהסרט הקודם), חייזרים (אין ספק שללוקאס היתה יד בדבר) והפתעות משפחתיות שונות (נמצא הנרי ג'ונס השלישי וגם לו יש שם של כלב).

רגע… חייזרים? סוכן CIA? פצצות אטום? מה הדפק? ואיפה העכבישים והעיניים במרק?

תמיד אמרתי שדייויד דוכובני יכול ×”×™×” להיות אינדיאנה ×’'ונס צעיר וטרי אם פורד ירצה לפרוש בשיא, אבל יותר מדי מהעלילה הזו נראית כמו יבוא הפוך – כאילו מישהו מאוד התעצל ולקח צ'אנק אדיר מהתסריט של ההמשך הבא של X-files ((למרות שיש אחד ×›×–×” על אמת, ועוד עם בילי קונולי(?))). סטיבן וג'ורג', יקירינו, אתם מפוטרים. מה ×–×” השטויות האלו? אני באתי לראות סרט רטרו בכיף, מה דחפתם לי את אריה 51 ורוזוול וחייזרים? נגמרו חפצים מסתוריים בפולקלור והאגדות? ולמה להרוג כל כך הרבה אינדיאנים מסכנים שלא עשו רע לאף אחד? והסיום המוזר וחסר הפואנטה ×”×–×”? למה דרד'לה?

מתוכן הסרט מסתמנת רמיזה שהאולפנים נותנים לפורד לעבור למושב האחורי אם בא לו, ולתת ל"אינדיאנה ג'וניור" להרים את הז'אנר. אם הסרט הזה מגלה משהו על העתיד, הרי שהסרט הבא יהיה איחוד עם האיכס פיילז א-לה Alian vs. Predetor או פרדי נגד איכשקוראימלו, הסרטים האלו שאני לא טורח אפילו ללכת לראות מרוב שהרעיון שלהם נשמע עלוב מהיסוד.

ולמרות כל ×–×”, ×”×™×” סרט פאן לקיץ ואני בהחלט ממליץ. רק הנמיכו ציפיות, זו כנראה היתה שירת הברבור של הפרנצ'×™×™×–. או אולי התחלתה של פלישה מוזרה של מד"ב לז'אנרים הקלסיים. בררר… מחשבה מפחידה…