גיא ורועי המליצו, אז קניתי לי שלושה בקבוקים כדי להבין מה הסיפור. שתיתי אותם באירועים שונים בחודש האחרון ולא בישיבה אחת כמובן…
את הבאלטיקה 4 טעמתי עם פרק מותח של "דקסטר". מדובר במשהו בין דארק-אייל ורד-אייל לא מריר מדי, הזכיר לי את הרד-אייל של דאנסינג קאמל (אבל הזכרון שלי לא חזק בנושא). מאלט טיפה מתקתק אבל לא מאוד, ורמיזה לכשות. לא רע בכלל.
את הבאלטיקה 6 טעמתי שבוע אחרי כן עם "הדיילי שו" (הבוש הזה, אני אומר לכם!), הצבע חום סגול וכמעט אטום כמו סטאוט, אבל לא מדובר בסטאוט של ממש. בטעם יש אפילו טיפה יותר מתיקות שנלחמת עם עוד מרירות. יש רמז לפרי בשל כלשהוא, אבל הוא נקבר במרירות מוגזמת של הכשות שגם נשארת לסיומת בינונית ולא מאוזנת. לא הדבר החביב עלי.
את הבאלטיקה 9 טעמתי לאחר שבוע נוסף בין עוד תוכנית של דיילי שו לבין העונה החדשה של בולשיט ((תודה שי!)) (). הגרסא החזקה של הבאלטיקה 4. מדובר בלאגר קל. הגז כל כך עדין שאולי הוא מסווג בכלל כאייל בהיר (לא סגור על ההגדרות). הריח הוא מאלט עדין, הצבע זהוב צלול ובטעם המאלטי יש משהו נקטריני אבל לא מתוק, עם צביטה מרה קלה בקצה. לא קל לחלוטין כמו איזה לאגר ממוצע, בהחלט יש יותר גוף ממה שציפיתי, אבל חביב מאוד. 8% אלכוהול לא מורגשים
את הפוסט הזה אני רוצה גם להקדיש לאיש יקר, ג'ורג' קרלין, רציני ומצחיק, אוהב וכועס, רגוע ומעוצבן, אתאיסט ומאמין בבני אדם, מנתח צלול של הסטוריה ופוליטיקה (מעמדה ליברטרית) וגם נביא זעם… למה שאנסה לעטוף את הכל, אני אתן לו לספר על עצמו לבד:
הוא היה גם פעיל, על הבמה ומעבר לה, בנושאים של חוקי המוסר של צנזורת טלוויזיה. לקח את המחאה לידים איפה שלני ברוס עזב אותנו בטרם עת. נלחם נגד תביעות במשך שנים על זכותו לדבר והקהל לשמוע גם מילים גסות ורעיונות לא אורתודוכסיים. הוא הופיע על הבמה במשך למעלה מ40 שנה, עד לשבוע שקדם להתקף הלב האחרון שלו, שגמר עליו סופית.