לאילת ובחזרה

פיהוק
– "אתה עייף?"
– "למה, יש לאמא שלך פטנט אחר?"

5 שעות באוטו לא חייב להיות סבל, הרצנו קטעים, התפעלנו מנופים, הייג'ינקס וטומפולרי. צריך לדעת עם מי לנסוע, וצריך לדעת מה לחפש. עד סוף השבוע האחרון לא ממש אהבתי את אילת, אבל עכשיו אני רואה אותה שונה 🙂
להמשיך לקרוא לאילת ובחזרה

היסטוריה, בעסה וניתוח השתלה

פעם פעם היה לי מחשב עובד. מה צריך צעיר נמרץ בימינו מלבד מסך, מקלדת ועכבר, עליו יוכל לגלוש, לענות לדואר, לצפות בסרטים ומדי פעם לכתוב עבודה לאוניברסיטה? אז, בתחילת המאה, היה לי מחשב חזק וגיבור עם שני מעבדי פנטיום 2 350מ"ה שעשה כל מה שרציתי ועוד קצת. הוא הריץ אז מנדרייק (לימים מנדריבה). ולאותם ימים, ותהי לי נערה, אשר מדי פעם הייתה לוחצת אותי להעביר את מערכתי לדביאן. "עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בגרסא, בגרסא הבאה!", אבל אני עייפתי באותם הימים מעיסוק במחשבים, והמחשבה על נטישת הRPMים החמימים לטובת טריטוריות חדשות המצריכות יום לימודים ארוך התישה אותי מראש.
ויהי היום, ותצא הנערה מחיי (ברוך הSHELL), ויעברו עוד כמה חודשים ואחתום עם שותף לדירה. שחר זוכר איך עוד התלוננתי והתבכיינתי שנמאס לי מכל המחשבים ואני רוצה להחליף מקצוע, אבל אז בא השטן להשטין על דרכי, ובוקר אחד (יענו 4 בבוקר בלי שינה) הצלחתי למחוק לעצמי את /etc/ באבחת אצבע לא זהירה, וכל יום המעבר של שחר בערך, ישבתי והתקנתי לראשונה דביאן וניסיתי בלימוד עצמי לגרום לו לפעול כראוי (למה לא מותקן less בברירת המחדל לכל הרוחות?) ושחר הצביע ואמר לחבריו "והוא עוד אמר לי שהוא לא גיק ונמאס לו ממחשבים. חע!".

אבל זה היה סיפור אהבה מוצלח, עברתי ולא הסתכלתי עוד לאחור. חשבתי שהגעתי אל המנוחה והנחלה. אך החיים אכזריים, וביום שבו ליאו ואורנוס מצאו את עצמן תקועות ביחד בבית השלישי עם סרטן באופק, נשבר בי נים, כי אחרי כמה שנות צילום חובב הבנתי כמה דברים שמאז לא השתנו –

  • אם אני רוצה תוצאות מקצועיות בלי שעות של חדר חושך צריך לעבור למחשב
  • אם אני רוצה כלי עבודה רציניים, לינוקס היא לא אופציה כרגע
  • אם אני לא רוצה לחיות באוברדראפט אני צריך לקנות מכונת חלונות ולא מקינטוש.

בצר לי בלעתי את כבודי וקניתי מכונת חלונות חזקה ואראה כי טוב. הלינוקס הישן שודרג טיפה עם השנים וממשיך לשרת את קבצי, דואלי, חיבור ביתי לעולם, אבל כבר לא יצלח להריץ סביבה גראפית ולשמור על מהירויות התגובה להן התרגלתי במרוצת.

והנה הגיעה נקודת מפנה נוספת בסיפור. כבר 8 חודשים לערך שאני עובד אצל חברת קוד פתוח ומערכות לינוקס על שולחן העבודה שלי בכל אשר אפנה, ונזכרתי כמה אני מרגיש שם יותר בבית. לפני יומיים נתקע לי מחשב החלונות ומחשבת שחזור כל ההתקנות מביאה לי את החלאסטרה. בעודני דוחה את המחשבה אני עובד כאן על הלינוקס הישן והטוב, מתגרד בכל גופי מהאיטיות (מדובר כרגע בזוג מעבדי פנטיום 3 500 Katmai אימתניים לתקופתם – 512K מטמון לכל אחד, אבל רק 256MB זכרון…). וסופר את האופציות…

  • להתקין מחדש את החלונות על מחשב האתלון64 החדש יותר?
  • להעביר את הלינוקס לאתלון ולפתור את בעית החלונות ביום אחר, על חומרה חדשה?
  • לנקות מאבק מפלצת ששוכבת לי כאן עם זוג מעבדי XEON3-800 וגיגה זכרון כדי לשפר בקצת את המצב באופן זמני ללינוקס ולתקן את החלונות ביום אחר?

אני עייף רק מלהתחיל את המחשבה על התהליך.. מה אתם אומרים?

הבעיה נפתרת כשהבעיה נפטרת

ראיתי שלשום את "הנפטרים". תורגם בטעות לעברית כ"השתולים". בעברית "הנפטרים" עובד אפילו יותר טוב כי יש כאן משחק מילים יפה. אין לי הרבה יותר מזה להגיד על הסרט. סיפור משטרה נגד מאפיה. כמה פושעים הם רעים לחלוטין, כמה שוטרים הם טובים לחלוטין, שלוש-ארבע דמויות מתנדנדות באמצע אבל לא ממש משתנות לאורך הסיפור, מה שנקרא "דמויות שטוחות" בפי המורים לספרות. אין את קצב האש של טרנטינו, אין את האבסורד הממוסס מצחוק או הטוויסטים הפרועים של גאי ריצ'י, אין מכות כמו אצל ג'קי צ'אן ואין את עומק העלילה של "הכבוד של פריצי", "הסנדק" וסרטי מאפיה אחרים. אולי זה האירים הקרים כדג נגד החמימות האיטלקית?

יש זוויות צילום פומפוזיות, ובשביל להעלות טיפה את הרייטינג יש את ליאונארדו רפאלי-דיקאפריו (קודוס לפנגווין) ואת ג'ק ניקולסון. אני מצטער אבל אין כאן "בפנוכו". לסקורסזה מגיע אוסקר על סרטים אחרים, פחות על זה. נראה לי שהצביעו בגלל הלא נעים. הקהל עכשיו מפחד לנסוע לבוסטון, כל כך הרבה יותר מרגיע לראות איך פותרים בעיות בנווה חמציצים:
להמשיך לקרוא הבעיה נפתרת כשהבעיה נפטרת

שישי איטי

אני מצלם את כל התמונות שלי בRAW. מהרבה סיבות. הבעיה שזה אומר עוד שלב או שניים לפני שאני מעלה תמונות לרשת גם כשאני רוצה להעלות אותן מהר. זה תמיד נדחה ונדחה כי אני מחפש את הזמן לעשות את המיון כמו שצריך ולהעלות את הטובות בלבד. ככה עד היום לא גמרתי להעלות את הטיול לצרפת, בקושי סיימתי את המיון והעריכה של החתונה של אביטל וגלעד, עדיין חייב לג'אז-נ-רול את צילום ההופעה שלהם, ויום ההולדת של סוף השבוע (גיא בן 32!) ירד מכרטיסי הפלאש של המצלמה רק ביום רביעי ועדיין לא קיבל מעבר חטוף אחד. אני צריך להתבייש לי. את היום ומחר אני מקדיש לקריאת BACKLOG בגרגריוס ולמיון והעלאת תמונות לרשת. מבטיח!

פרובאנס לשבוע

פעם ב3 שנים יוצא לי סופסוף להתחשגז טיפה בחו"ל… מצאת רוששנה ועד צאת יומקיפוד אני אטייל לי בסיבוב בפרובאנס (נוחת וחוזר ממארסיי). כל המלצות שיש לכם ליקבים, מסעדות, מוזיאונים, כפרים חמודים ומקומות לצילום יתקבלו מאד בברכה.

חוב קטן: הייתי בטעימות יין ביקב פלאם, וחוץ מהקברנה רזרבה היקר מדי, הבקבוק היחידי שטעם לי מעניין היה הסירה-קברנה, וגם הוא יקר מדי בעיני. ראה רשימה קודמת