מחשבות על דמוקרטיה 3: חופש מידע – בידיים של מי?

בפוסט הקודם התרכזתי בארצות הברית, שם כל מסמך פדרלי מפורסם ללא זכויות יוצרים (public Domain). ספציפית ספר החוקים חופשי להעתקה על ידי כל המעונין, ולכן אין שום בעיה לבנות אתר אלטרנטיבי שמאפשר להקהל הרחב לעיין, להאיר ולהעיר על כל פסקה ולגלות מה מחוקק לו בית המחוקקים. אובמה באמת משתדל, אבל כמובן שזה לא קורה מהיום למחר, אבל האמצעים משתפרים – כמו שהצגתי בפוסט הקודם, התקנים יהיו פתוחים ומתועדים עד כמה שאפשר.

ומה בארץ? בארץ החוקים מפוזרים בקבצי PDF, DOC וסתם HTML בקידודי עברית שונים בין אתרי הממשלה השונים – חלקם באתרי המשרדים הרלוונטיים, חלקם באתר הכנסת או משרד המשפטים המקוון ((E-צדק נקודה גוב נקודה איי אל היה תפוס?)), ולא רק זאת, אלא כשמתפרסם תיקון לנוסח החוק, לא יוצאת גרסא מלאה של החוק המתוקן אלא מסמך המודיע שצריך "לשנות את 'או' ל-'וגם' בסעיף 13" – קובץ diff בשפת התוכניתנים. פעם בכמה שנים יקובצו כל השינויים ויפורסם חוק ב"נוסח משולב", מה שכל מי שאי פעם קימפל לבד תוכנה בפיתוח מתמיד כמו הקרנל ויודע איזה סיוט זה לפתור התנגשויות בין patch אחד לשני, ובסוף אתה מרים ידיים והולך להשתמש בגרסא שמישהוא אחר כבר דאג לעידכונה, למשל גרסא מפוצ'פצ'ת רשמית של רד האט או דביאן ושלום על ישראל. במקרה של ספר חוקי המדינה אנחנו מדברים על חברות כמו פדאור ותקדין שמשאירות אותך עם חצי תאוותך בידך וגם זה רק אם תשלם את המחיר. (האם דמוקרטיה נגישה צריכה לעלות כסף? על זה אפילו קפיטליסט חזירי במיוחד יאלץ לענות בשלילה). תסכימו איתי בוודאי שחייב להיות גם לזה פתרון תקני וחופשי, שגם יפעל אוטומטית לפי הצורך. עדכון ידני של לשון החוק במאמרים בויקיטקסט הוא אפקטיבי לאחוזים בודדים של החוקים המעניינים, אבל לא לכמות החוקים והצעות החוק שמתרוצצות במסדרונות הממשלה.

אם הצצתם בלינק שנתתי למעלה לאופן קונגרס, תראו אתר שבאמת מספק יותר אפשרויות השתתפות ונותן חווית משתמש טובה יותר מאשר האתר הרשמי, ואכן אין ספק שגוף ממשלתי מחויב להרבה יותר בדיקות תוכנה לפני שיפרסם חומרים, ולפני שיאפשר תגובה של כל מבקר על כל סעיף. אתר חיצוני יוכל לממש את זה הרבה יותר טוב ויותר מהר, וכמובן שביתר גמישות יוכל לטפל בבעיות נגישות ומנשק משתמש, וזו היתה המטרה של קרן אור שמש כשיצרה את האתר ואת אחיו המשלימים. השאלה היא האם כל התוכן הציבורי (יענו תוכן גולשים) ששם יעיל? מסונן? האם מישהוא דואג שכל הידע שנתרם מתגבש (באגרגציה) להיות חומר נגיש למי שרוצה ליזום הצעות חוק? ואם יקומו 20 אתרים האוספים חומר ומשקיפים את השילטון, אבל אף אחד מהם אינו רשמי יותר מהאחר או יציב יותר מהאחר (מבחינת גיבוי השרתים והחומר, מימון הפרויקטים) ובוודאי שאי אפשר לסמוך על אף אחד מהם שאינו מסלף את החומר (על החומר הזה, שהוא להזכירכם public domain – קנין ציבורי, אין בית המשפט יכול להגן בזכויות יוצרים, וגם אין כאן כרגע ארגונים עם אינטרס כלכלי להיות כלבי שמירה).

אפשרות: האתרים יפתחו את כל חומר המשתמשים בXML מוסכם ויציעו את כל התכנים בצורתם הבלתי מעובדת, בדיוק כמו אתרי הממשלה.

אפשרות פחות טובה: גוגל וחברות אחרות יקחו יוזמה ויריצו את האתרים, אבל מי ישמור על השומרים?

אפשרות נוספת: האתר הראשון שיכבוש את לב האנשים (כי הוא יהיה הכי שמיש ועשיר במידע), פשוט יהפוך להיות התקן דה-פקטו, ולכן חשוב שאתר כזה יקום מהר, בקוד פתוח, בניהול קהילתי שקוף (בקיצור, ויקיפדיה-סטייל) ואז נגמרו החששות. אני מכיר אדם שעובד על כזה אתר כרגע בשביל ישראל, מישהו רוצה להצטרף לצוות שלו?

נקודת מחשבה א: האם מותר לאתר כזה לקצור מידע מאתרי הממשלה שלנו, והאם המידע שהוא ימצא שם מספק? מה מותר ואסור לעשות עם המידע הזה? (על כך הפוסט הבא)

נקודת מחשבה ב: האם פרסומי מדינה רשמיים חייבים להיות קנין ציבורי או שמא עדיף לשים אותם תחת רשיון דומה ל- CC-nd המתיר לחתוך אותם לקטעים לצורך דיונים פרטניים אך לא לסלף את תוכנם ע"י השמטה של חלקים בפרסום מלא, וכולי?

שאלה כמעט ברורה מאליה: למה בעצם אתר נפרד, למה שלא תהיה כל האינטראקטיביות הפתוחה הזו באתר הממשלתי? התשובה ברורה למדי – האינטראקטיביות פירושה כאב ראש של בטיחות מערכת, הפעלת מודרטורים, צנזור תכנים בעייתי וקצב שדרוג תוכנה שאין למערכת ממשל זמין תקציבים וכח אדם בשבילו. אתר מתנדבים פרטי יוכל לאפשר פעילויות שלא יאושרו בחיים ע"י גוף ממשלתי על שירותי מחשוב רשמיים, כמו משחקים של "מה אם", חופש ביטוי לא מוגבל, חשיפת מידע שמביך אנשי ממשל וכולי.

אני מצרף פה כמה ראיונות (חלקם ערכתי אני, במסגרת קריקטור). הם ישמשו כהקדמה לחלק הבא, והם מתייחסים לענייני שקיפות מידע, חומרים שברשות הכלל ומה ממשלתנו בדיוק עושה בנידון. מה הסכנה שבלתת את המידע לטיפולה של חברה פרטית כמו גוגל. בהמשך יופיעו בערוץ הזה עוד מציאות מגוגל שיש להן הקשר לנושא:

צפייה בפרסומות כדרך חיים חדשה

חברה שלחה לי כרגע לינק לאתר בשם תרמת שלוקח את הכיוון של "זמן is money" של סלקלום לכיוון טיפה פחות מגעיל.

למי שלא נתקל בזה, תקציר הפרק הקודם: סלקום מושיבה אתכם לראות פרסומת, אחורי זה אתם יושבים למלא בוחן קצר לוודא שקלטתם את המסר הפרסומי, ואם הכל תקין והוכחתם שמכרתם את נשמתכם למפרסם, התהליך יזכה אתכם בדקת אוויר חינם ברשת סלקום. כמה זמן בזבזתם על הצפיה, התשובות וכולי? אני בטוח שיותר מדקת חיים (שתיים? שלוש?) לכל דקת אוויר, ובינתיים יש לכם גם נזק מוחי מצטבר מהתקפת הספאם הזו על המוח (מסביר מיד), טוב שסלקום מגבילה אתכם ל45 דקות אוויר כאלו בחודש.

והנה מגיע אתר תרמת, שעושה את אותו הדבר רק לתרומות. כל פרסומת שתצפה ותבחן עליה מזכה עמותה לבחירתך בשקל (לא מצוין כמה מרוויח האתר על הטרנזאקציה) ובנוסף מעודד אותך האתר לספאמפם את חבריך ע"י שליחה של לינק יוניק לאתר, וכל חבר שיקרא לדגל יוסיף לחשבון התרומות שלך עוד עשר אגורות (שלמות!).

אז קיבלתי לינק שכזה, הגעתי לאתר. בפינה למטה יש וידאו של איזה חתיך שמציג את הקונצפט (חשבתי שהוא הגאון הפינאנסי מאחורי האתר אבל מסתבר שהוא סתם פרזנטור פליט ריאליטי), נתבקשתי לבחור אחת מ9 עמותות ואז כמובן להכניס פרטים אישיים… (אה נזכרתי, אני צריך לכתוב על זה משהו גם כן 🙂

עניתי לידידתי בזו הלשון: "אני מעדיף לתרום ישירות במעשים או לפחות בכסף. איכשהוא הרעיון של הכנסת יותר זבל פרסומי לחיי מרגיש לי בזבוז זמן ומוח. האנרגיה שמתבזבזת לי על יצירת קשרים סינפטיים במוח בשביל לזכור מסר פרסומי (או גרוע מזה, להפנים מסר פרסומי סמוי ודעה קדומה בתת מודע), זו אנרגיה יקרה, וזה לא ידידותי לסביבה. אבל "תרמת" לי רעיון לא רע לפוסט בבלוג, תודה!". אני ארחיב: לא רק שאלו קשרים סינפטיים מיותרים, היום גם יודעים כי הליכים אלו חייבים להיות מלווים בהחלשה של קשרים סינפטיים אחרים. בעברית פשוטה – ללמוד ולקלוט חומר מיותר זה גם תהליך מטמטם. כמכור לקורא הרססים שלי אני יכול להגיד לכם שזה בדוק.

אם זה מזכיר לכם את אידיוקרטיה או את פרק "קלי יודעת משהו" של "נשואים פלוס", אז כמוני הקשרים הסינאפטיים שלכם יורים טוב, אבל כנראה אתם מבזבזים אותם 🙂

אסיים במילה אחת טובה בכל זאת על האתר. למרות שאני נגד הרעיון הבסיסי המחשבה שלהם בסה"כ טובה, ולמרות שבהתחלה הציגו לי רק 11 אופציות, יש להם מדריך עמותות לא קטן שאפשר לתרום להן (גם ישירות, גם במעשים) עם לינקים ובלי קונצים. טוב לדעת. מצחיק למצוא בין כל עמותות התרומות למעוטי יכולת וחינוך גם עמותות שלא הייתי מצפה שיעודדו אנשים לצפות שעות בפרסומות ובינהן אשנ"ב, אלון, התנועה לאיכות השלטון, המועצה הלאומית להתנדבות, באר שובע, דרור בתי חינוך, חלו"ן, צימאון ועוד כהנה ארגונים שפרסומות ומסחור נראים כסותרים את מטרותיהם(?!).

אז תגידו, המטרה מקדשת את האמצעים?

שוק הSEO בצורתו הנוכחית בא אל קיצו (דעה אישית)

הפוסט הזה בהמשך לתגובה אצלי בבלוג, עידן חלק עלי וצידד בנחיצות של תוספים כגון All-in-one SEO Pack לוורדפרס.

אני מודה שאני בום ועם הארץ בשאלה של מה זה בדיוק SEO ואיך עושים אותו. יש לי לפחות חמישה אנשים שעובדים בתעשיה הקטנה הזו וההגדרות של כל אחד מהם לתחום טיפה שונות.

בתחילה היו "מקדמי אתרים" שהציעו "להכניס אותך ל4000 מנועי חיפוש ב$300 בלבד!". זה תמיד העציב אותי שאנשים היו נופלים לפח הזה. זה היה בתקופות שהיו המון אתרי "דירקטורי" כמו יאהו ואנשים קראו להם מנוע חיפוש בטעות. אתר ישראלי היה בעצם צריך להופיע בעיקר ביאהו, אלטא-ויסטה, אקסייט ומאוחר יותר גוגל, ושניים-שלושה דירקטוריז ישראליים כמו וואלה ונענע והיום גם דפ"ז. עסק הקייטרינג של אמא שלי גם שילם עוד טיפה כדי להכנס לאתר יעודי לספקי אירועים וחתונות שהוכח באמת שהיה שווה להיות מוזכר שם. זהו. אפשר לספור על פחות משתי ידיים.

אח"כ נכנסו גוגל והעולם הבין שמקום ברשימת התוצאות לא קונים בכסף וקמו עשרות מומחים שחשבו שהם יודעים איך לעקוף את "האלגוריתם" ולדחוף את האתר למעלה, הנסיונות היו חוות לינקים, אבל גוגל עלו על זה. אח"כ בא פיצוץ האתר במאמרים זולים מועתקים אבל גוגל עלו על זה, אז עוברים למאמרים מקוריים מוזמנים ושכירת חברות שכל תפקידן הוא שכתוב הודעות עיתונות ומאמרים כדי שלא יופיע אותו הטקסט בכמה אתרים. לאט לאט אנחנו חוזרים למצב שבו תוכן "זול", מועתק, מנופח או משוכתב כבר לא תופס. צריכים להיות רלוונטיים. הסוג הזה של נסיון אופטימיזציה למנועי חיפוש (ר"ת יפים, לא?) עבר מהעולם. נשאר מזה רק המרכיב של דאגה לתאימות לתקנים (משהו שהישראלים עוד לא מפנימים כידוע).

גוגל כבר מסתמכת לדעתי פחות על תוכן האתר ויותר על תבניות הגלישה של המשתמשים – הם יודעים על אילו תוצאות הקשתם בחיפוש, הם יודעים לאילו כתובות גלשתם מתוך מייל אישי בג'מיל, הם יודעים איך ולאיפה אתם מנווטים כשאתם באתר שמשתמש באנליטיקס והם יודעים מה אתם קוראים דרך פידברנר. המידע הזה בסופו של היום יותר אינפורמטיבי להם בהרבה. גוגל מסתכלים על התוכן שלך אבל יותר מזה על מי ואיך וכמה צורכים אותו, ולכן הפוסטים כאן בבלוג וכמות הקוראים שלהם הביאו אותו לראש התוצאות בחיפוש השם שלי, לא שום תוסף שמשכתב את המטא-תגים, או מנסה להאכיל את הבוטים ולהתחנף אליהם…

עד היום אין לי מושג ירוק מה הוא פייג'ראנק בדיוק ואיפה בודקים אותו, אני יודע שלפחות כשמחפשים היום את השם שלי הבלוג הזה מופיע בראש התוצאות כשרק לפני חודשיים הוא הופיע בעמוד השני (למרות שהוא קיים ופעיל כבר כ-3 שנים). מה כאן מרים מאשפתות או זורק לקרקעית עמוד 6 של התוצאות? אין לי שמץ. לבטח זה לא היה בגלל שהתקנתי תוסף או ששיניתי עיצוב, או את המטא-תגים ובטח לא בגלל ששיניתי סגנון כתיבה או נושאים. אני חושד שגוגל פשוט מצליחים למדוד אותנטיות ורלוונטיות בפרמטרים יותר אנושיים, ואין כאן שום טריקים שתוספים יעזרו בהם. התוכן הוא המלך, ברוך הבא לweb 3.0. עכשיו השאלה היא מי ינצח במרוץ להגדיר את 4.0 (כן, אני סרקאסטי).

אתר מתואם אישית (כמו שמציעים ניוקונומי) ותוכן+פרסום ממוקד מיקום וקונטקסט כמו שמתחילות להציע הפלטפורמות הסלולריות זה הדבר הבא למפרסמים ולחבררת הענק (עוד על זה בסדרת פוסטים על כנס סלקום למדיה שאכתוב בקרוב), אבל זה לא נוגע לבלוגים. אני לא הולך לכתוב פוסטים שיקפצו לך בנייד כשאתה נכנס למתחם קניון מסוים… אבל בהחלט אפשרי שגוגל ידאגו לשלוף לך בהתנדבות ביקורות מסעדות שכתבתי אם תהיה ליד המסעדה ואתה קורא קבוע שלי. כבר היום אייפונים וג'יפונים מחפשים לך בתי עסק לפי קרבה גאוגראפית, בעתיד החיפוש יהיה גם לפי תוכן רלוונטי מהגרף החברתי שלך. אנשי השיווק לועסים היום במרץ את הציפורניים, איך מקדמים מוצר כשדעות חברים (שתמיד היו יותר משפיעות) יהיו הרבה יותר זמינות? איך חנויות יכולות למכור במחיר קמעונאי כשהקונים מסתובבים בחנות עם דפדפן ומשווים ובודקים כל מוצר בזמן אמת אצל המתחרים ובאיביי? נערות היום הולכות למדוד בגדים, שולחות בזמן אמיתי תמונות MMS לבלוג מהחנות, ועד שהן חוזרות הביתה, ענן החברות כבר נתן את דעתו על כל אחד מהפריטים ונשאר רק להזמין אותם בזול יותר מחנות מקוונת, צרות לקמעונאים? הבעיות האלו יהיו צריכות להיות המטרות הבאות בקריירות של אנשי שיווק ושוק הSEO. חברות הסלולאר מתות למכור שם שירותים, ויועצי הSEO הראשונים שעוברים לתחום ירביצו את המכה הגדולה. אני חושב שהבלוגרים כבר מסתדרים יפה, עם או בלי תוספים ויועצים, גוגל יודע למיין אותנו היום בלי עזרה 🙂

הספאמרים מציגים את עצמם באור יום בלי בושה

איפה הרובה שלי? (אה שיט, אין לי. פציפיסט אדיוט שכמותי)

כלכליסט עסקים קטנים מוחים נגד החוק למניעת דואר זבל
וואלה: מי מתנגד לחוק הספאם?
קלינגר: אני אולי לא מיליונר, אבל אני לפחות לא ספאמר

חוקי אנטיספאם הם אפקטיביים בערך כמו חוקי צנזורת אינטרנט מפולטר. זה חוק קצת ריאקטיבי ולא אקטיבי, כי צריך להוכיח (אני מניח) שמה שקרה לא היה חוקי לפני שאפשר לתבוע את הספאמר. במקרה הכי טוב אפשר לתפוס את הספאמר הישראלי ולנקנק אותו, אבל לך תרדוף אחרי ספאמרים מחו"ל או ישראלים שקונים מהם את השירות.

אני לא יודע מה זה התאחדות בעלי המלאכה והתעשיה, או חברת "המכללה לעסקים" או "התאחדות הסוחרים" אבל אחרי הכתבות לעיל יש לי הרגשה שכל אחד מהם הוא שם מסווה למשווק UCE. הייתי רוצה איזה מחקר מסודר כמה עסקים קטנים באמת מרוויחים מדואר זבל. אני מדבר עכשיו גם על הדוא"ל, וגם על הניירות המעצבנים שתקועים לי יום יום בתיבת הדואר ונזרקים לפח בלי שאקרא אותם, וגם אלו שתוקעים לי מתחת למגבים בחניונים (500 ש"ח קנס לכל עברה אם ירצה איזה פעיל משרד איכות הסביבה לשלוף מצלמה ולכתוב להם דו"ח. מגרש חניה אחד יכול לגרום לאדיוט כזה לפשוט רגל).

יש לי סוד לגלות כאן. הייתי ספאמר נייר. היתה לי חברה שרצתה להקים עסק קונדיטוריה. המוצר היה מאד יקר – עוגות מפוסלות לאירועים מיוחדים. אני חשבתי שפרסום באינטרנט יספיק והמוצר גם עבר מפה לאוזן, אבל היא התעקשה שחייבים להגיע אל האנשים אישית, החדירה של האינטרנט לא מספיק טובה, ולבסוף הלוותי לה למעלה מ10K ש"ח בהמשכים שונים להדפיס פעם 3000, פעם 4000 ופעם 6000 ברושורים כדי שהדואר יחלק אותם (במחירים שערוריתיים) בשכונות ומושבים של אנשים שהיינו רוצים כלקוחות, ומחלקים פרטיים יחלקו אותם יותר בזול בשכונות שמקבלות את הדואר לבית משותף בלובי ולא לתיבת דואר אטומה שאין לנו גישה אליה. מדובר בשוק מאוד רווחי למחלקים, אבל מכל אחת משלושת הנאגלות היקרות האלו (והמחירים בטח עלו מאז 2003) יצאו אולי 5-6 הזמנות בסה"כ (פחות מ10% מעלות השליחה), אבל זה הספיק בשביל להפיח בזוגתי את התקווה ש"הנה זה פועל! חייבים לשלוח עוד נאגלה!". את הכסף הזה, ועוד הרבה ששפכתי על העסק שלה, לא ראיתי חזרה. אני לא מאשים אותה. הרבה עסקים קטנים לא יכולים פשוט להיות גם בעל המלאכה, גם מנהל החשבונות, וגם להבין בשיווק ומכירות. לדעתי זה מה שמונע מהם לשרוד, לא חסימת הגישה לספאם. עסקים קטנים עבדו יפה מאוד לפני האינטרנט.

הפואנטה לדעתי היא שיש איזה 1% או אולי 5% של עסקים שמפרסמים בספאם שזה באמת משתלם להם. הם נופלים על טמבלים שמוכנים לקרוא את דואר הזבל שלהם ולענות להצעות השירותים שלהם, ואלו חוברים למפיצי הספאם עצמם בשביל להרים את קול המחאה המזויפת והמעוותת הזו. שיווק טוב לעסק שלך בא משירות טוב, ממוצר טוב ומתוצאות בשטח, ולא משום שליחה מאסיבית של זבל לאנשים שלא מעוניינים, וחדירה לפרטיות שלהם.

מה שהכי גרוע והכי כואב לי, היא עלות הטיפול בספאם. השרת שלי (בו מתפרסם הבלוג הזה בין השאר, וזה של חנית ועוד כמה אתרים קטנים ובעיקר אתר הצלמים הענק d-spot), פשוט קורס תחת העומס של הספאם. טוב לא ממש קורס, לא נאלצתי לעשות לו איתחול כבר 320 יום, אבל 80% מעבודת המעבד שלו מוקדשת לפילטור ספאם. מדובר בפילטרים כבדים של חיפוש מחרוזות טקסט וביטויים רגולריים על אלפי פריטים בשעה. 5% מהם מצליחים להגיע אל תיבת הדואר שלי וגם זה הרבה, אז אני מפנה את רובם לחשבון הג'מיל שלי שרוצח עוד ועדיין 2-3 הודעות ספאם נשארות לי בתיבה גם שם, ואני מלמד את הג'מיל ידנית על עוד סוגי ספאם.

אבל עכשיו השרת שלי הגיע למצב שאי אפשר לגלוש כראוי לאתרים שעליו. Xeon עם ארבע ליבות והוא לא עומד בזרזיף הודעות טקסט. הציעו לי להגביל את SpamAssassin שישתמש רק בליבה אחת או שתיים, אבל אז גם דואל לגיטימי לא נכנס כי הוא נכשל על timeout או שמצליח להשלח אבל מתייאש מלהמתין לקבלת אישור, והשרתים הרחוקים שולחים שוב ושוב. יש ימים שאבא שלי מקבל 20 העתקים של אותה הודעה לגיטימית בגלל עומס כזה, וזה כשפילטר הספאם עובד על כל 4 הליבות. לפעמים זה דו"ז עצמו, ולפעמים זו ערימת bounces שפירושה שהספאמרים שוב שולחים דו"ז מהדומיין שלי ואני חוטף את ההחזרות (backscatter). אני די מיואש. אולי להעביר את כולם לגוגל וזהו? אולי לקנות שירותי אנטיספאם מנזק בינלאומי או מישהו אחר? נגמרים לי הרעיונות. הספאמרים פיסית תוקעים את שרתי האינטרנט, הפרסומות שלהם ממילא נזרקות לפח, אין לי איך להצדיק את מה שהם מבקשים מאטיאס בשום צורה.

בתור בעל עסק קטן, שהשרת שלו קורס מספאם, אני מתחנן שיפסיקו. איחוד תעשיית הספאם, המכללה לעסקים וכל שאר הזבלנים – עשו בבקשה שיפסיק! אני לא רוצה ויאגרה, אני לא רוצה גם ספאם ממשה הסנדלר ואפילו לא חנות מיצים טבעיים אורגניים מהמושב ליד. אין אף מוצר שמצדיק ספאם. נקודה.

"אבל זה חוקי לגמרי!"

20080607124253GQ1233(at)ira.abramov.org

השטרודל הוחלף כמובן, אבל כל בר דעת אמור להבין שכאן לא מדובר בכתובת אמיתית, נכון? חמש כתובות מפוברקות שונות בסגנון חטפו אצלי הבוקר ספאם. פעם פעם, הדרך שלי לחמוק מספאמרים היתה להתכתב עם כל אדם וחברה מכתובת אחרת. מסיבות שונות הרעיון היה מבריק, אם ספאם היה מגיע לאחת מהכתובות בדומיין הייתי יודע לחסום רק את אותה הכתובת והייתי גם יודע ממי הספאם הגיע. אבל ספאם הפך לזול יותר לקראת שנת 2000 עם כניסת הפס הרחב, ואנשים כבר לא צריכים לארח שרת יקר, ורשתות זומבים התחילו לשלוח לכתובות מפוברקות. לוקחים את 500 השמות הנפוצים בעולם ומחברים להם שמות דומיינים ומתחילים להפגיז. כמובן שמשתמשים בכתובת חוזרת מסוג מפוברק אף הוא והמתגוננים לא יודעים את מי לחסום.

הבוקר התחלתי לקבל ספאם לפיברוקים כאלו, אבל לא מהסוג הנפוץ של joe, marcia, mark וכדומה. זה היה לי הזוי. התקשרתי טלפונית לאותו פוץ מהוד השרון (אקטיב.קו.יל, נא להכניס לפילטר הספאם שלכם!) ונתתי לו את דעתי על אי חוקיות הענין. הוא טען שהוא מפרסם דרכי פרסום למפרסמים והוא שולח את הזבל שלו אך ורק לאנשים ששלחו אליו פרסומות. המכתב גם נפתח ב"אנו שולחים לך דוא"ל זה כיוון שקיבלנו ממך פרסום באינטרנט."

אני אניח שהוא רק אדיוט מתחיל ולא מבין שכתובות חוזרות של ספאמרים הן פיברוקים נפוצים, ולכן אמרתי לו שאת שמו, כתובתו והוכחת הספאם העברתי לספק האינטרנט שלו הידועים בשמם "012-גיחוך", ואם אקבל ממנו עוד פריט אחד של ספאם לא אתבייש ללכת עם זה למשטרה ((עדכון: שחר אומר לי שאין עדיין חוק נגד זה בתוקף)). הוא המשיך לטעון שאין כאן שום דבר לא חוקי, אבל חצי שעה כבר יש לי שקט בתיבה, אז אולי עשיתי את שלי. לא טרחתי להגיד לו מה הדומיין כמובן, אמרתי לו, כי אני רוצה שהוא יפסיק להפגיז את כל שאר המדינה גם כן.

אז שוב רבותי, שם הדומיין של הטמבל העבריין הוא אקטיב.קו.יל, לא אכתוב באיות באנגלית את שמו כדי שלא יקבל נקודות גוגל, אני סומך עליכם שאתם תדעו לאיית אותו כשתכניסו אותו למסנן הלוף האהוד עליכם.

כנראה שאני צריך להתחיל לסגור את כניסת כל כתובות הדומיין ולעבוד משיטה אקסקלוסיבית לשיטה אינקלוסיבית.

ומלבד זאת אני סבור שיש להפסיק כל רצח שיטתי, ובכלל זה דארפור, טיבט, זמני הפנוי ותאי המוח שלי.

עדכון: בהמשך הלכתי לחפור עוד ספאמרים עבריים מתיבת הספאם התופחת, והתפלאתי לגלות שמכללת היטק זיבלה אותי לא פחות מ12 פעם החודש בעזרתו האדיבה של צחי כרמלי מMBCV.קו.יל, כל ההפצצות מכתובות שונות בפורמט זהה מ"חשבונות" 012 אמיתיים או לא, ונשלחו לכתובת הרזומה שלי, כלומר זה נקצר מג'ובאינפו או אחד האתרים שפעם נתתי להם בתמימותי את אותה הכתובת. ראו הוזהרתם. אותו הספאמר השתמש עוד כ7 פעמים החודש מאותן כתובות ולאותה תיבה שלי כדי לפרסם את 'המרכז להשכלה פיננסית מבית "מטריקס"'. אכן. מכללת הי-טק ומאטריקס משתמשות בספאם כדי להגיע למחפשי עבודה מיואשים. תרשמו לכם את זה בפעם הבאה שאתם חושבים לקנות מהם משהו.

עוד שם מתיבת הספאם: ספידי הדברות. לא בא לי להמשיך לחפור. ספאם עברי מהווה פחות מ1% מהספאם שאני מקבל.

על הפרטיות בארץ

חלי הופתעה שח"כים ממפלגות "דמוקרטיות" מעודדות צעדים שמחללים את חופש הפרטיות בישראל. אותי מפתיע שמישהו עוד מופתע. הפרטיות בארץ הולכת ונמסה בקצב שלא יבייש את הקוטב הצפוני, והנה עוד התייחסות טריה לכך.

חברי כנסת ישרים נשלק מוחם ברגע שהם נכנסים לבנין הכנסת. עצוב אבל זה מה שיש. אנשים שפעם הצבעתי להם (אנשי מר"צ הכי מביכים אותי בעשור האחרון), מקדמים אג'נדות שהן בעיני אנטי-דמוקרטיות, דורסות זכויות פרט ועלולות להיות חד-כיווניות בהחלט.

ספיציפית הפוסט הנ"ל מדבר על כך שמערכת גבית אגרת הטלוויזיה והרדיו דורשת רישומים ממפעילות הכלבים הדיגיטליים והלווין. האגרה היא מס גולגולת רגרסיבי מיושן, עלוב ועצוב. מילא אם היתה לנו טלוויזיה באיכות של הBBC, אבל זה חלום רחוק. האגרה היום הולכת ישר לממשלה כמס (כן, היא לא הולכת לתקציב של רשות השידור, שמקבלת כסף ממילא עם או בלי תשלומי אגרה, שאחוזים גבוהים מהכנסותיה מכסים רק את מנגנון הגביה המנופח שלה). הערוץ הראשון וקול ישראל מממנים עצמם קצת מהממשלה והרבה מנותני חסות ופרסומות, ואני לא מרגיש רע עם אי תשלום אגרה (במיוחד שאני אישית חף מטלוויזיה) כי אין קשר בין תקציב ואיכות הערוץ הראשון וקול ישראל ובין תשלומי האגרה.

ולגבי הפרטיות שלנו, מתלוננת גילי בתגובות לפוסט של חלי, רשות גבית האגרה של רשות השדור יודעת על כל מעבר דירה וחתונה או גירושין… כאילו מדליפים להם ממשרד הפנים! נו באמת – הם גוף ממשלתי, ברור שיש להם גישה לכל הנתונים של משרד הפנים. הממשלה מאוד יעילה כשמדובר באכיפה של תשלום מס. לעומת זאת מע"מ חייב לי שנתיים החזר אבל לא מוכן להחזיר לי את מה שמגיע לי עד שלא אגיע בגופי למשרד כלשהוא בי-ם בשעות שאני אמור לעבוד בת"א על הכנסה כדי לשלם להם.

בתגובות הוצע גם לגלם את האגרה בתוך דמי המנוי לכבלים. על זה אני עונה: לא רוצה לערבב את רשות הכבלים עם הרשות הראשונה (עוד מידע זולג לידיים פרטיות, מספיק מעצבן אותי שלחברת דרך ארץ יש גישה למרשם התושבים וגם למרשם המכוניות של משרד התחבורה!). מעבר לזה אנשים שיש להם בבית גם יס וגם הוט ישלמו פעמיים, וכך טלוויזיות להשכרה בבתי חולים, כבלים שמחוברים לבית עסק… לא לא, זה בלגן שאסור אפילו להתחיל איתו.

הדבר הנכון הוא כמובן לבטל את מנגנון האגרה, לצמצם משמעותית את ערוץ אחד או לנער אותו שיתחיל לייצר תכנים, והמימון יבוא ממס פרוגרסיבי, מהעוגה הרגילה של התקציב או מפרסום וחסויות. לא דרוש לזה שום מנגנון ומס רגרסיבי נפרד. מס פרוגרסיבי אומר גם שאנשי השכבות הגבוהות תורמים יותר לחינוך ושיוויון ההזדמנויות של ילדי השכבות החלשות (ע"י עזרה במימון הטלוויזיה החינוכית למשל), וזו ההשקעה הכי טובה של הכסף.

יהיה גם מצוין אם יהיה בארץ ערוץ ציבורי לא ממשלתי, משהו בסגנון PBS וNPR האמריקניים. כל דבר מלבד המפלצת המסואבת של ערוץ אחד ורשות הגביה שלה.

(עודכן, תוקנו ניסוחים ושתי טעויות הקלדה, הפוסט נכתב אתמול בשעות הקטנות של הלילה, סליחה אם זה יופיע לכם פעם שניה ברסס)