שוב חוזר הדיון (על שנוי האקלים העולמי)

שאל אותי חבר על עמדתי בנושא התחממות עולמית, או ליתר דיוק, מה שנקרא היום שנוי האקלים העולמי. התשובה שלי היא שאני מתאפק שלא להכנס לפאניקה, כי זה מאוד קל. אפשר אבל לעצור ולראות לא רק את התרחיש הכי גרוע, אלא גם את האופציות האחרות. החבר הזה, גר לו באוסטרליה (ולא, הוא לא אחד משני החברים האוסטרליים שלי שמגיבים פה הרבה) ומספר שהוא הלך, חפר וחקר, והגיע למסקנה ההחלטית שאין דבר כזה התחממות גלובלית, ושאני יכול לצאת מהלחץ. לפני שאפתח בויכוח סוער איתו החלטתי לעשות עוד סיבוב על מעט החומר (ובאמת יש מעט) מטעם המיעוט הנרדף של המדענים שמנסים להסביר שהכל בעצם היסחפות לא מדעית ובועת כסף. למעשה קראתי וצפיתי קדימה ואחורה, והגעתי לרגע שבו מחליטים לרדת מהסחרחרה וללכת לכיוון שהמליץ לי דרור בתשובה לפוסט ישן – חישוב סיכונים. הוא ניסח את זה כל כך טוב שאני אחסוך הקלדה ואשתמש בשירותיו של קובי פייסט:

הנושא סבוך ולכן מלא שרלטנים או סתם טועים – שנמצאים בכל 20,000 המחנות שיש בנושא.

לגבי שינויי אקלים -אנחנו יודעים שיש הרבה מדענים ומוסדות מדעיים שחושבים שהתחממות עולמית מתרחשת ושהיא מעשה ידי אדם. הטיעון למה זה ככה הוא די מורכב, ולמעשה כל אדם שאינו ד"ר בגאופיזיקה צריך מתישהו לפרוש מהדיון ולהגיד באיזשהו שלב – אני צריך להפקיד את האמון באנשים אחרים. למעשה גם אם יש לו את כל הידע הדרוש, סביר שאין לו תוכנת סימולציית אקלים בבית ככה שבכל מקרה או צריך לעשות זאת (אלא אם יש לו הוכחה שיש גורם אחר להתחממות – ואז הוא לא צריך להאמין לאחרים)

התייחסות עמוקה לכל הנושא הזה, כולל הטיעון שמה שחשוב הוא לא הדיון אם יש התחממות מעשה ידי אדם או לא, אלא האם עלינו לפעול נגדה או לא, נמצאת בסדרת סרטונים ביו טיוב "הסרט המפחיד ביותר שתראו". שהיא מעולה בעיני. גם הסרט "התרמית הגדולה של התחממות העולמית" יכול לתרום להבנת הנושא – במיוחד לאחר הבנת הבעיות בסרט עצמו.

אז אכן צפיתי בסרט, קראתי את הביקורות נגדו, ויש הרבה, וחלקן מאוד מטרידות, אבל לא כל הטענות בסרט מופרכות ע"י המבקרים. בנוסף יש סרט של רשות השידור הקנדית "יום הדין של ההתחממות העולמית בוטל" שמעלה טיעונים נוספים. אחרי כן באה ההפקה הנגדית של הBBC "מלחמות האקלים" בהנחייה של גיאולוג סקוטי במבטא כבד ומגניב, שטורח לכסח במשך רוב שלוש השעות של הסדרה את כל הטענות נגד התחממות גלובאלית (כולל את "התרמית הגדולה"). בנוסף יש אתרים מוקדשים לתשובות מדעיות למפקפקים.

אם היה לי זמן וידע לקרוא דוחות כמו איש מקצוע, הייתי בולע גם אותם, אבל כל מה שיש לאדם הממוצע מהרחוב זה בעיקר ערימת "מייקל מור", כמו שאתם מבינים. ובכן? הסרטים האלו לא הצליחו לשכנע אותי ש"הקוסנזוס המדעי" טועה, אבל הצליחו לערער לי לגמרי, באין לי שום הכשרה בנושא, את הבטחון בדוחות שמגיעים לעיתונים ומצוטטים ע"י הפוליטיקאים והכתבים. בלבול טוטאלי.

וכאן נכנס הסרטון המוצלח של גרג קרייבן עם השם שמושך תשומת לב "כך יראה הסוף" שהוא תיקון ושיפור של הסרטון שהזכיר למעלה דרור. הסרטון מסכם בעצם את הגישה שנראית בעיני בריאה לאור כל המידע הסותר, והיא ניהול סיכונים. למי שלא רוצה לראות את כל הסרטון או לא מסתדר בלי כתוביות, אני מסכם למטה.

גרג הוא מורה למדעים, והלוואי שהיה לי מורה מאגניב כמוהו בתיכון, אבל הוא שם את מבטחו בIPCC וארגונים אחרים שאחרי כל מה שקראתי אני מבין שאי אפשר בדיוק להאמין לדוחות שלהם מילה במילה. מה שהוא כן אומר במקום זה מסתכם בטבלת מצבים פשטנית של ארבע תוצאות (למרות שברור שיש יותר, אבל זה עוזר להסביר את הרעיון). יש לנו שני פרמטרים – האחד אם שינוי האקלים אמיתי או לא, והשניה אם נפעל או לא. והנה הטענה המרכזית – אנחנו יכולים לבחור אם נפעל, אנחנו כנראה לא יכולים לבחור את התשובה לשאלה אם ההתחממות הגלובאלית אמיתית, איפה התוצאות היותר טובות והיותר גרועות של ההימור? ובכן:

אם נפעל…
1. …אבל יסתבר שאין בעיית אקלים- אז תהיה האטה זמנית בצמיחה, ונצא בצד השני עם טכנולוגיות נקיות ומצוינות לקראת עידן שממילא נגמר בו הנפט, לא רע!
2. …ויסתבר שאסון אקלים הוא אמיתי- או שמנענו אותו (איזה מזל!) או לפחות נמות בהרגשה שניסינו 🙂

אם לא נפעל…
3. …ואין בעיית אקלים- יופי טופי, הכלכלה צומחת וכולם שותים מיץ פטל בכוסות גבוהים עם קש.
4. …וההתחממות הגלובאלית היא אמיתית – הלך עלינו ((פירוט של סצנאריואים מפחידים במיוחד אתם יכולים למצוא בסרטון הזה של גרג, בסדרת הפודקאסטים הקנדית על מלחמות אקלים, ועוד מקומות ברשת)).

גרג המשיך לצלם עוד 6 שעות של סרטונים על הנושא (רובם מעניינים אבל קצת מסטיק למי שכבר יש לו רקע בנושא או בשיטה המדעית), שבהם הוא מנתח סיכונים ומסביר כיצד לדעתו יש לפעול (רמז, צריך לפעול ביחד כקהילה), אבל הרעיון הכללי טוב. הסרטונים היו כ"כ פופולאריים שהוא קיבל הצעה לכתוב ספר ואכן רץ ועשה. על הסרטונים הוא אומר שהוא לא רוצה תמורה, רק שהידע יופץ, אבל את הספר הוא לא שחרר תחת CC… הממ…אם מישהו היה צריך הוכחה שיש אנשים שמתעשרים מהתחממות גלובאלית 🙂

אז מה המסקנה שלי לגבי "התחממות גלובאלית: אמת או שקר?" – וואללה, אני עדיין לא יודע! אבל הנה מה שכן:

1. נראה שחלק מהפוליטיקאים ואנשי עסקים פועלים כאילו שהתחממות גלובלית אכן הולכת לקרות (ואפשר למצוא ציטוטים בהחלטות הפעולה של אובמה, ואפילו בין ראשי תעשיית הנפט מתחילים לחשושים), אז צריך להבין לאיפה הכוחות הפוליטיים הולכים. לדוגמא אני לא בטוח שהפוש הפתאומי של הודו, ארה"ב, בריטניה, קנדה וישראל להתחיל להקים מאגרים ביומטריים וכל מני מערכות ניטור אורווליות, לא קשור לפחד מפני התמוטטות חברתית אם אכן יקרא אסון אקולוגי שישפיע על אספקת מזון או אנרגיה וכולי.

2. עדיין יש את בעיות הסביבה האחרות, ואני חוזר אל דרור:

בכל מקרה – כל זה לא קשור להרבה מאוד בעיות סביבה וקיימות שקיימות בלי קשר להתחממות עולמית – זיהום מים, זיהום קרקעות, אובדן קרקעות בגלל שחיקת קרקע, הסתמכות על דלק מחצבי לשם חקלאות, שיא תפוקת הנפט , הכחדת מינים ועוד – כל אלה דברים שקל הרבה יותר להוכיח אותם, ויכול להיות שהנזק שלהם יהיה מוקדם יותר מאשר שינויי אקלים.

עד כאן אנחנו עדיין עם גרג וסיבות מוצדקות להיות מודעים לבעיות.

3. עוד סיבה לשינוי התנהגותי בצריכת משאבים היא השאלה אם לא נתקל בתחתית הבור מתישהוא. יש בזה הגיון מתמטי פשוט, וההרצאה המצוינת (כשעה ועשרים) של פרופסור אלברט בארטלט בנושא כבר הומלצה פה בעבר בפוסט על עצירת הגידול. אני מצרף אותה בהמשך וכאן אפשר למצוא את הטקסט המלא.

חוכמת שרשראות האספקה, סטטיסטיקה, שיווק… והגורם האנושי

פעם פעם, לפני 20 שנה, היית חייב להרים טלפון לאל-על יומיים לפני הטיסה כדי לאשרר, כי המחיר על אי-אישרור היה שהטיסה עלולה היתה להיות דאבל-וטריפל-בוקד, והיית מוצא את עצמך מקורקע. החברה סבלה המון הפסדים מהנוהל הפסול הזה, אין לי מושג של מי היה הרעיון החכם, אבל זה נמשך שנים. אולי בגלל שלא היתה בקרה ופידבק (דברים שISO9000 מתעקש עליהם למשל) ואולי בגלל תרבות ישראלים, אבל תיירים המומים אירופאיים שידעו שכרטיס טיסה זה כרטיס טיסה ולא משהו על תנאי (בתנאי שתאשרר, כמובן). מחשבים יכולים לפתור את הבעיה בקלות בעזרת סטטיסטיקה וחישובי טרנדים – אפשר ליצור מנגנוני משוב שיודעים לצפות מראש אחוזי סיכוי לביטול של כרטיס ללא הודעה מצד הלקוח. למשל לפי ארץ מוצא, דוגמא דמיונית לגמרי – אם אזרח ישראלי, בניגוד לאירופי, יותר סביר שיבטל ברגע האחרון או שסתם לא יגיע לטיסה, המחשב יתן למושב הזה ציון ויחליט לפי סך חישובי הסיכויים אם באותה טיסה כדאי לעשות אובר-בוקינג של 20% או 130%. כנ"ל לפי נמל יציאה, או אם זה חזור של כרטיס דו כיווני, או אם זו טיסת שכר זולה יותר, וכמובן לפי עונות השנה (מי יבטל לפני חג?) ונמל יציאה, ומחלקה, ו… בקיצור, סטטיסטיקה יכולה לעזור המון. אני בטוח שידידי ישי, מומחה שרשראות האספקה, יוכל לתת לכם על זה הרבה יותר מידע ((נשבע לכם שהוא לא משלם לי, אפילו שזו הפעם השלישית שאני מזכיר אותו השבוע בפוסט…)). אל על הפסידו המון כסף על ניהול כושל, הגיעו עד כונס נכסים, והופרטו בצדק, למרות שהם שומרים עדיין על קשרים מאוד טובים ומיוחדים (ויש הרבה שיטענו טובים מדי) במסדרונות משרדי הממשלה.

המסר הוא חשוב מאוד לאנשי שיווק ופיתוח עסקי: אם משקיעים מראש במערכת שמנתחת סטטיסטיקות לצפי שוק ((וזה לא משהוא שאי אפשר היה לעשות לפני עידן המחשבים, הרי חברות ביטוח ובנקים עושים חישובי סיכונים כאלו כבר מאות שנים!)), אפשר להוזיל מאוד את העלויות לחברה ולכן את המחיר לצרכן. הרי אם העלויות לא צריכות לגלם את מחירי הפיצויים על דאבל-בוקינג, אפשר לעשות כל מיני דברים חכמים. אין לי ספק שזה חלק לא מבוטל מהסיבה שחברות כמו ראיין אייר יכולות להציע לכם טיסות בעשרה אירו מצידה האחד של אירופה לצידה השני: הם יודעים אילו קווים יהיו באיזה ביקוש באילו תקופות בשנה בחברות האחרות לאורך השנים שחלפו, הם יודעים אילו יעדים היו שמחים לפתח את התיירות, הם מגיעים להסכמים של מיסי נמל נמוכים עם נמלי טיסה פחות פופולריים, ואז יכולים למכור טיסות לא שגרתיות כדי להרוויח מנישות שלחברות גדולות אין את הגמישות להציע, ולהרוויח גם יפה מכרטיסים מוזלים בקווים מאוד מבוקשים בשיאי עונות התיירות. כל זה לפני שדיברנו על המחיר אקסטרא שהם יקחו לחוד על כל דבר אחר שאתם מצפים שיהיה כלול במחיר (מזוודות, שימוש בבית השימוש, אוזניות, אוכל ושתיה) או על בונוסים אחרים (הקהל הציע לשלם על דיילות בביקיני, המנכ"ל זרק כרעיון גם שירותי סקס) שחלקם כלולים בשירות אצל חברות אחרות.

דוגמא למוצר בhttp://www.megaessays.com/essay_search/low_involvement.html">מעורבות יותר נמוכה מאשר טיסות: בעוד מקדונאלדז מתחייבים לספק לך את הבורגר וצ'יפס על המגש 45 שניות על השעון או שהארוחה חינם (מישהו בודק להם את זה בארץ?), וונדיז מתחייבים שההמבורגר גם יהיה טרי. אם הסנדוויץ' ישב יותר מכמה דקות על המדף שיוצא מהמטבח ללא קונים, הוא נזרק לפח. איך תדע להכין סנדוויץ' טרי מהר, בזמן ומראש לפי דרישות הלקוח ולא לבזבז חומרים? סטטיסטיקה! אכן מערכת כזו הותקנה לפני כמה שנים ברוב רעש וצילצולים ברשת וונדיז בארצות הברית, ובאלגוריתמים מתוחכמים שדומים למערכות לצפיית התנהגות הבורסה, היא מורה לטבחים כמה המבורגרים או חזות עוף או צ'יזבורגרים להפשיר בבוקר, וכמה לזרוק על הגריל בזמן אמת – לפי סטטיסטיקה מהעבר, מזג אוויר, תאריכי חגים, פקקי הכבישים המקומיים, וכמובן מידע בזמן אמיתי מהקופה וכמה אנשים מחכים בתור.

האם צריך את כל הניתוחים האלו בכל אירגון? לשכור סטטיסטיקנים מבריקים ובניית מערכות מומחה יקרות? הפתרון הוא כמובן לחשוב גם מחוץ לקופסא – למשל במקרה אל-על אפשר גם ליזום התקשרות אל האנשים טלפונית (והיום אפילו לשלוח SMS אוטומטית מכל מערכת בקלות) ולוודא איתם את ההגעה לטיסה, וזה יעלה הרבה פחות מכל עלויות המלונות ופיצויי הביטולים.

אבל בסוף יושב אדם בקצה השרשרת וצריך עדיין ללחות על כמה כפתורים… הבוקר יצאתי מתרגש בסקרנות ל"יום עיון למורים – חקר המוח והשלכותיו על הלמידה ועל החשיבה" באוניברסיטה הפתוחה. למרות שלאחרונה הם פרסמו הרבה מהספרים ברשיון חינמי מוגבל, וספגו מכת תרומות קשה בגלל התפוצצות הקרן של מאדוף, לאחרונה אני מחבב את המקום פחות בגלל סיפור המרצים, אבל חרם לחוד ויום הרצאות מרתק לחוד. בלעתי את עקרונותי ויצאתי לכבישים, אחרי 40 דקות פקק מזהם אוויר מאבן יהודה ועד רעננה, הגעתי וגיליתי שהכנס בוטל מחוסר נרשמים. כיון שאתמול התקשרתי לאשרר הרשמה אבל נשלחתי לתא קולי, לא גיליתי את זה. כיון שלא חזרו אלי טלפונית בתשובה להודעה שהשארתי, לא גיליתי את זה. אבל העובדה שהיום הזה כנראה בוטל כבר לפני שבוע ולא עדכנו את זה באתר היא זו שמעצבנת אותי, אפילו יותר מזה שלעמוד האירועים שלהם אין רסס (אילתרתי אחד לבד). לא צריך לחזות כמה אנשים יירשמו, לא צריך תחכום טכנולוגי, רק פאקינג רסס הודעות שיכלול גם ביטולים, ואתר אינטרנט מעודכן שלא יטעה אותך (ועדיין מוצג שם הדף נכון לרגע זה).

יום עיון: האינטרנט כפלטפורמה למהפכה חברתית פמיניסטית‬

‫יום עיון והשקת אתר האגודה ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר‬

הרשמה

‫יום א' ה־14 ביוני, אוניברסיטת בר-אילן, בניין פלדמן, 15:30-20:00

15:30-15:45– התכנסות וברכות‬
‫פרופסור יפה ברלוביץ, יו"ר האגודה ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר‬
‫פרופסור טובה כהן, יו"ר התוכנית ללימודי מגדר אוניברסיטת בר-אילן‬
‫ד"ר יעל יצחקי, מנכ"ל עמותת נטע – המרכז הרב תחומי לפיתוח קריירה‬

15:45-17:00 – הבלוגוספירה ושיח נשים אינטרנטי (יו"ר מושב: שלומית ליר)
דניאלה שוורץ, פורטל אסימון – שיח נשי וגברי באינטרנט‬
דבורית שרגל, בלוגרית התקשורת ולווט אנדרגראונד, עיתונאית לשעבר – הקול הנשי: עיתונות‬ ‫מול רשת‬
חנית כהן, בלוגרית בבלוג אחי דק"ר התומך במשתמשות וורדפרס – חיי הרשת בראי הפמיניזם‬
‫ד"ר רומי מיקולינסקי, מנהלת מדיה חברתית, כותבת תרבות דיגיטלית – ייצוגים עצמיים של‬ ‫נשים במדיה חברתית‬
כרמל וייסמן, דוקטורנטית, האוניברסיטה העברית בירושלים – סרטון: אינטרנט ונשים בעולם‬

17:00-18:15 – האינטרנט כזירה לשיווק וקידום תוכן חברתי (יו"ר מושב: אילנה כהן-פנר)‬
‫נאוה גלעד, יועצת לצמצום הפער הדיגיטלי לאיגוד האינטרנט הישראלי – להיות אזרחית מקוונת‬
‫אסף שרעבי, דוקטורנט החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן – ויקיפדיה במבט‬ ‫מגדרי‬
שוקי גלילי, עוסק בפיתוח תוכן וקידום אתרים – שיווק באינטרנט בשירות מעמד האישה‬
ורד פליטמן, ייעוץ שיווקי – נשים, הזדמנויות ועסקים ברשת‬

18:15-18:30 – הפסקת קפה‬

18:30-20:00– נשים באוטוסטראדת המידע הפתוח (יו"ר מושב: נורית צור)
חנה בית הלחמי – סרטון: פמיניזם מקוון‬
שירה אוחיון, פעילה פמיניסטית מזרחית, פועלת לקידום תרבות, חינוך וזכויות עובדים -‬ ‫האינטרנט כמקור העצמה וזירת פעילות חברתית‬
שלומית ליר, מנהלת יזמות חברתית, מהנדסת מחשבים ודוקטורנטית באוניברסיטת תל-אביב -‬ ‫הקוד הוא שירה? שינוי חברתי ושחזור חברתי בעולם הדיגיטלי‬
‫אורטל בן דיין, מסטרנטית במחלקה לסוציולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים – מאבק ‫פמיניסטי ושינוי חברתי באתר העוקץ‬
‫ד"ר חגית מישר טל, המחלקה לחינוך ופסיכולוגיה, האוניברסיטה הפתוחה – האינטרנט ‫והדינאמיקה של המרחב החברתי‬

מחשבות על קיימות 2.1: חדשות חלם לכבוד יום כדור הארץ

כן, אחרתי קצת את יום כדוה"א. הכנתי מקבץ חדשות הזויות להביא לכם מיום שטיפת האשמה הלאומי הזה, ושכחתי את הטיוטא לא שלוחה שבועיים-שלושה… נו טוף, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. יש כאן דוגמאות לשימוש בגרינווש, חלמאות של שטופים בגרינווש, ושאר ירקות.

  • רובינשטיין קצבים מזמינים אותי לערב נרות רומנטי, הם מכבים את אורות המסעדה "כאות הזדהות עם המאבק בGW". אין מילה אחת על זה שבאותו ערב הם ימשיכו לעודד את שוק גידול הבקר מצד שני, וזה הרבה יותר בעייתי מכמה נורות.
  • דווקא השבוע החליטה עיריית ירושליים לפתוח תשובה הגונה לדורשי הצדק הסביבתי וגם למרכז איסוף הפסולת האלקטרונית של סנונית – הוכרז מרכז איסוף בגבעת שאול שמטפל גם בנייר, זכוכית, שמנים וכולי. אם זה לא ברור למישהו עד כמה זה עצוב:
  • יודעים כמה "מרכזי" זה גבעת שאול? כן, זה שווה ערך ל"מרכז" איסוף תל אביבי ברמת החי"ל, כולל בית הקברות ממול.
  • כמה ירוק המיזם? ובכן, הגישה לשם היא ברכב בלבד(?!) והם פתוחים בין 10 ל4 אחה"צ בימים א-ה. המרכז של סנונית מופעל ע"י עובדי מוזיאון המדע אז הוא עובד, רחמנא ליצלן, גם בשישי-שבת!
  • המרכז מעביר את מה שאסף ל"מחזור או שימוש חוזר". כלומר ספרים, בגדים ודברים אחרים יועברו לתרומות – אז במה זה שונה מכל איסוף קהילתי אחר במתנ"סים?.
  • ומה עם מה שאי אפשר למחזר? פעם (כשהיה לי כסף) השקעתי במסך מחשב מקצועי ויקר מתוך כוונה שיחזיק לי שנים. שבוע אחרי תום האחריות הלכה הפלטה היקרה ואחרי שבוע תקלה זהה גם קרתה למסך תאום שקנה חבר ביחד איתי (מסקנה אישית – אני לא קונה יותר NEC). הלכתי לחפש איפה ממחזרים או קוברים את המסך כי ידעתי שיש בו חומרים מסוכנים ואסור להפטר ממנו סתם כך. מה שגיליתי עלה על כל דמיון, נראה שכרגע אין בישראל חברה שתיקח את המסך ובאמת תטפל בו נכון. אפילו לא סנונית. המחיר המלא של טיפול נאות בחומרים המסוכנים שבמסכי LCD כולל קבורה מיוחדת בבטון וחומרים אחרים עולה בסביבות 20 אירו. הרשויות בטח לא מסבסדות את זה אבל גם לא מבקשים ממני 120 ש"ח דמי קבורת מסך (שהייתי משלם בשמחה אם הייתי יודע שאכן הוא יטופל נכון!). מסקנה – הוא ישלח כנראה לשטחים, יזרק במזבלת ויטפטף חומרים רעילים למים שההורים שלי שותים בירושלים (כמו שכנראה קרה עד היום עם כל האלקטרוניקה שנשלחה ל"מחזור", אז זה לא חדש). בישראל היום טומנים 90% מהפסולת, בדנמרק רק 40% נשלח לטמינה ואת השאר מצליחים לנצל בצורות שונות. אנחנו פחות חכמים? (אל תענו לי!)
  • אוספים שם זבל אורגני לקומפוסט. אין לי מילים.
  • אני חייב לחזור על זה – עריית ירושליים מצפה מתושביה לחצות את העיר באוטו מזהם כדי להביא כמה דפי נייר ושקית שמן טיגון עמוק משומש. האלווווו! מישהו בבית?
    (אה… שכחתי, הם הלכו לחגוג בריקודים על החומה, שאת אורותיה שימון פרס כיבה לשעה(!!) שלמה!)
  • מדינת ישראל מעודדת קנית רכבים פרטיים ע"י הורדת מס הקניה על היברידיים, במקום להעלות מיסים על הלא-היברידיים ולהשקיע את ההכנסות בתח"צ.
  • אתמול בערב היתה כתבה בערוץ שתיים על נוער במצוקה. לא, בעצם לא דיברו על נוער במצוקה – דיברו על ארגון על"ם שעוזר לו. רגע רגע, לא… טעיתי, דיברו על זה ש ארגון על"ם במצוקה בעצמו והוא על סף סגירה מחוסר תקציב ועוד מעט לא יוכלו לעזור לנוער במצוקה… לא, זה גם לא זה. אה! זה היה על המשכורת המוגזמת של נשיאת הארגון! אה… לא… זה היה על זה שנאווה ברק מתחתנת עם איש עסקים עשיר, זהו. עשר דקות שלמות ממהדורת ערוץ 2 הוקדשו לה. הוזכר בשקט שהיא מקבלת משכורת מלאה ושהארגון בצרות בזמן שהיא לא חסרה דבר. אף מילה על זה שמיזם הדגל המפואר של עלם אוכל אנרגיה ששורפת את תרומות שולחי הSMS בחשבונות חשמל ואחוזי התיווך של המפעילות הסלולאריות. האנרגיה שמבוזבזת כדי להאיר את הדגל ההזוי הזה לא אוכלת רק לתוך תקציבי עלם, אלא גם מתבטאת בזיהום האוויר בחסות תחנות החשמל, כדי להשאיר לילדי עלם את העולם הטוב ביותר שאנחנו יכולים להשאיר להם… ואתם חושבים שהם לא שמו לב? אנשים מסביבם אומרים את זה כבר לפני שנה ושנתיים ובטח אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה. אני ואתה נכבה את הנורה – לדעתי הם היו עושים טוב אם היו מתחילים עם דגל דלוק ומבקשים מאנשים שיתרמו מה שיותר מהר כדי לכבות את כל הנורות – כך היתה נשמרת 50% מהשפיות ו80% מהכסף בחשבון הבנק של עמותת על"ם. בשארית הכסף הם מדפיסים כרטיסי פרסום של נערות ליווי (רק לי זה מציק?) – אני יכול להתערב שזה גם נייר מהסוג שמאוד לא משתלם למחזר.
  • לצד פרסי הגלובוס הירוק מחולק גם גלובוס שחור. השנה ברשימה ארגון מחזור בכבודו ובעצמו. מי שמכיר את הרקע לא מופתע.

לא כל מה שמניתי פה זה גרינ-ווש (שזה ניצול ציני של הרצון הטוב והנאיביות של אנשים), חלקו נובע מטמטום או אדישות. הנה עוד כמה מיתוסים על קיימות.

כלכלת השטחים

לפני כמה חודשים מפעל מולטילוק (מנעולי פלדלת לפני שנמכר לחברה שוודית) הודיע שיוכנס לתוך הקו הירוק. תמיד היתה אצלי בבית השאלה האם לקנות תוצרת השטחים (באופן מובהק, אני תמיד נמנעתי מלקנות דברים כמו ירקות גוש קטיף ויין מחברון למשל), אבל כאן היה מדובר במפעל שהעסיק המון תושבי גדה, וההחלטה השוודית הזאת קצת תמוהה, כי היא פוגעת במקומות עבודה של תושבים שאינם מתנחלים. יש את המשחק העדין כאן של איפה עובר הקו הדק בין תעשיה שמנצלת את הכיבוש ותעשיה שמועילה לכבושים ומרגיעה את השטח. אני יושב כאן וקשה לי להחליט מה עושים בתחום האפור של שקלים ישראליים שמושקעים בשטחים. כמה אחוז מהרווח או ממקומות העבודה או המשכורות צריך להגיע לידיים של תושבי הגדה הפלסטיניים כדי שמפעל שם יהיה לגיטימי בעיני? אני לא יודע לתת תשובה מוחלטת.

הנושא עולה בצורה הפוכה השבוע בכותרות, הבנקים בעזה רעבים למזומנים, ישראל מחזיקה אצלה סכומי מליונים של שקלים שאינם שלה, ואמורים לעבור לעזה. בגלל סתירות אתיות ברורות הבנקים מהססים להעביר אותם, למרות ההסכמים וההוראות הממשלתיות. הבנקים מצד אחד מצווים ע"י האו"ם והנגיד פישר להעביר תרומות בינלאומיות לעזה, ומצד שני הם פותחים את עצמם לתביעות מצד נפגעי טרור, משפחת שליט וגורמים אחרים שטוענים (לא בלי בסיס) שהכסף הזה רק מעשיר את החמאס וסביר שישמש יותר את מאגרי הנשק מאשר עזרה הומניטארית. עזה היום הרי עדיין אוטונומיה שתלויה בישראל, הם משתמשים בשקלים, אספקת חשמל של חח"י, מים של מקורות, וכל יבוא ויצוא חייב לעבור דרכנו, כולל מזון, ציוד רפואי, דלק, רכבים וכולי. ברור שיש כאן סתירה רצינית בין מצב המלחמה לבין המחויבות החוקית והאתית לדאוג לרווחת חיי האנשים, המחויבות שלנו בפני האו"ם והרשות הפלסטינית שבחרה בחמאס באופן פחות-או-יותר דמוקרטי אחרי שנחתמו איתנו כל ההסכמים הנ"ל.

לא ברור לי לחלוטין למה לישראל יש ענין שעזה והגדה יהיו חייבים להמשיך להשתמש בשקלים בתור המטבע הרשמי. אני לא כלכלן, אני בטוח שיש לזה הסבר הגיוני. בינתיים כיוון שזה המטבע שבו הם משתמשים ואנחנו יושבים להם על הצינור, כמו שאנחנו חונקים להם את אספקת החשמל והמים, אנחנו מצד אחד מחריפים כך את הבעיות ההומניטריות ויוצרים לנו אויבים, ומצד שני אם הכסף הזה עובר פנימה אנחנו לא יכולים לשלוט למה הוא ישמש, וזה הטיעון שמככב בדעת הקהל – אסור לנו לממן מנגנוני טרור וכולי. הענין הוא שהכסף שמועבר לשם הוא לא כספים של ישראל או משלם המיסים, אלו כספים שאינם שלנו שאנחנו אמורים להעביר ומסרבים מטעמים אתיים, אבל בעסקים כמו בעסקים – אם אתה לא מתנהג בהגינות, איך אתה מצפה שישקלו להתנהג איתך בהגינות. כל עיכוב וגרירה פירושם שאנחנו מאבדים עוד ממעט פעילי השלום שעוד היו בעזה, ומצד שני כל עיכוב מצד החמאס בקידום החזרת גלעד שליט או מסירת מידע על שלומו גורמים לרובנו לאבד בהם אמון שאי פעם תהיה כאן נורמאליזציה. לפעמים נראה שהחמאס רוצה רק בלאגן לצורך בלאגן, ולא לצורך עצמאות. כל פעולה שלא ננקוט תביא אותנו לנקודת lose-lose אחרת. איך אפשר לגרום לעזתים במצב כזה להפוך חזרה את השלטון למשהו שפוי שיאפשר לנו לעזור להם?

לא, אני לא דואג שהחמאס ישתמש בכסף הזה לקניית נשק. לא נראה לי שהשטרות האלו יעניינו את מי שמבריח להם נשק וחומרי גלם דרך גבול מצריים. למבריחים הם יכולים לשלם בדולרים מהכספות בשווייץ. אנחנו יכולים להעביר להם שווה-ערך של הכסף הזה באוכל, ציוד רפואי ושאר מצרכים דרושים שאי אפשר לייצר מהם נשק, אבל כרגע עניין מצוקת המזומנים משמעו שאין העברת משכורות, בנקים נסגרים ולאנשים אין כוח קניה. כשהכלכלה נעצרת אנשים סובלים, ואנשים שסובלים מאבדים אמון וסבלנות והופכים להיות יותר קיצוניים. אין לנו שום הבטחה שהכסף ישאר ביד החמאס ולא יועבר לתשלום לעובדים ויעיר את הכלכלה, יכול להיות שהוא יטופטף לשוק בזרזיף שם כדי ליצור רושם ששוב ישראל מתעללת באוכלוסיה שם מרחוק, אבל מה האלטרנטיבה? ומצד שני אני לא מבין מה מונע מהחמאס להדפיס בעצמו כסף כדי לשחרר את צנורות הכלכלה שם, כסף שהערבונות שלו הם הכספות שלו בחו"ל, במקום להיות תלוי בשטרות של שקלים? האם יש כאן בעיה מסחרית-כלכלית או שמא זו עוד דרך לעשות מכת יח"צנות על גב ישראל?

המון סימני שאלה, ומהתקשורת אני לא מצליח להבין את הכל. מישהו מסוגל להסביר לי את זה?