עובד טוב זה עובד מת
אני לרוב לא אוהב את מה שמייקל מור מוציא תחת ידיו, הוא מייצר תאוריות קונספירציה בסרט נע ללא נקיפות מצפון, ו לא מעט אנשים העידו שהוא הוציא את דבריהם מהקשרם לצרכיו. אני צופה בסרטים האלו לפעמים בעיקר כדי לגלות את הכשלים הלוגיים ולהבחין אילו משחקי מסרים סמויים וסתירות הוא מפעיל כדי להזריק את דעותיו לצופים בצורה לא הגונה. אבל למרות קורטוב מלח היתה לא מעט אמת ב" קפיטליזם - סיפור אהבה". הסרט הזה לא היה צריך להמציא הרבה קונספירציות כי באמת יש כאלו פה ושם, הוא פשוט מרכז כמה סיפורים קיצוניים למדי שממחישים כמה כלים של שוק כלכלי יכולים ליצור נזק כשאין עליהם פיקוח - אם יש “יד נעלמה” הרי שהיא זו שמוחצת את האנשים בתחתית הסולם ולא מצילה אותם. באחד מהקטעים בסרט הוא מראה כיצד הרבה חברות, כולל חברות בלו-צ’יפ מכובדות, מוציאות לטענתו פוליסות חיים על עובדיהן כאשר הן המוטבות, במילים אחרות החברה מרוויחה אלפי או מאות אלפי ולפעמים מליוני דולרים מזה שעובד שלה ימות, וזה לא כסף שמשפחתו תקבל או משהו. להוסיף עלבון על פשע, השם של הפוליסות האלו בז’רגון הביטוחי הוא פוליסת dead peasants, או “פשוטי-עם מתים”. לפי הויקיפדיה האנגלית, פוליסות “פשוטי-עם מתים” נמצאות בשימוש כנראה אצל רבע מחברות “פורצ’ן 500” ומבטחות 5 מליון עובדים.
קצת נחת - על דיסק שחזר מהפח
בין כל תמונות החתולים ותמונות הטבע, אבא שלי גם שולח לי מדי פעם אייטמים מעניינים, והנה התפלק לו פנימה גם אייטם שממש שימח אותי: TheMarker IT - תביעה ייצוגית בסך 160 מיליון שקל נגד אייבורי ו-KSP. לא, אני לא שמח שתובעים אותם עד שאני לא אדע אם באמת היתה כאן הונאה ונמכרו דיסקים תקולים בידיעה. אם היתה אז זה באמת סיפור מוזר, כי מבין השורות אפשר אולי להבין שהבעיה תוקנה בשדרוג קושחה, מה שמאוד מקל על המשתמשים או המתקינים לטפל בזה בקלות (כמו שעשיתי אני). ברור לי שאין מצב שKSP או מישהו ידעו שקיימת הבעיה והסתירו אותה חצי שנה, כי חומרת מחשבים לא מוחזקת בארץ במלאי יותר משבועות ספורים, לרוב ימים בודדים, משמע האספקה הפגומה המשיכה הרבה זמן בגלל שסיגייט עצמם לא ידעו על הבעיה במשך כל הזמן הזה, וברגע שהם תיקנו אותו, הם פרסמו את דבר עדכון הקושחה באתר שלהם. אם יש מישהו לתבוע אותו על אספקת מוצר דפוק לאורך זמן זה אולי את סיגייט.
מי שהולך לישון עם פשפשים - קם בלי מיטה
לקוחות יקרים, מיקרוסופט מבקשת למסור שלכל מי שמשתמש בשירות הוטמייל בישראל, השירות הנוח של MSN ישראל והבית החם שמיקרוסופט מעניקה לו באהבה בחינם (כן אתם!) - אז מעוד שלושה ימים אין לכם בית ( צילומסך) - מיקרוסופט פשוט שורפת אותו עם המייל שהיה בפנים אם לא גיביתם. אבל אל דאגה, יש מייל עם COM בקצה! עם פיצ’רים! עם LIVE!!!! ואל תשכחו ש אתם חשובים לMSN, אוהבים אותכם נורא, כאילו!
(רמז, למייל המשופר הזה קוראים ג’ימייל. אם ממילא שורפים לכם את הבית אפילו בלי העברה דואר, אני ממליץ שכבר תחליפו ספק)
מתקפת השיווק של הסלולאריים
אחרי כל ה דיבורים על ניידות (דוגמא אחת מבין הרבה בלוגים) ואחרי ש משנה למנכ"ל פלאפון הוכיח שאין לו מושג מה הלקוחות שלו רוצים אני רוצה לציין שמשגעים אותי הקמפיינים הפסיכיים של בנקים וסלולאר. בחודשים האחרונים אני מרבה לנסוע ברכבת וכל תחנת עזריאלי (בינינו, אף אחד לא קורא לה “השלום”) מרוצפת מקיר לקיר בפרסומות של אוראנג’. אין מקום לסלולארי אחר, אין מקום אפילו למפרסם אחר. הכל קידום אורנג’ים ובמיוחד לחיילים (כל משרתי הקרייה עוברים פה יום יום). ההתקפה ממשיכה בתוך הקניון עם עמדות חדשות לפרסום הדגמים החדשים והאופציות הפנטאסטומאליות שנפתחות ללקוחות. אני לא יודע עם הניידות עושה להם טובב כמו שהיא הפחידה אותם בהתחלה או מה, אבל זה הפך להפגזה בלתי נגמרת של ריבועים כתומים למוח. שיא הגיחוך היה ביום חמישי כשהעיתון החינמי של הרכבת (מישהו יודע מה קרה ל"ישראלי"?) מכר לא רק את העמוד האחורי אלא גם את כל העמוד הקדמי (שעד היום היו בו רק כותרות חדשות) לאורנג’.
התשובה של פלאפון - מגלחים את הפונינט הלאומית (?!). התשובה של סלקום: רגע חושבים. ואני חשבתי שסלקום קנו מראש ולמפרע את נינט לשנה-שנתיים מראש, לא? איך היא מעיזה לאכול מהצד עם פלאפון? אה, עכשיו קראתי בטוש ש היה לה גם פלירט עם אורנג’ שלא ידעתי עליו. נו נינט, מתי קמפיין למירס?
משחקי מיקוח
לא, עוד לא הצלחתי למכור את האוטו. הדייהאטסו הישנה שלי עדיין מסתובבת בין חברים ומפזרת כיף ושמחה בכל אשר תפנה. בשבת חברים שלי נסעו בה למסיבה בגבעת שמואל, שם רואה אותה ברחוב תושב האיזור וביקש סיבוב. שיחת הטלפון הלכה בערך כך: - טוב כמה אתה רוצה עליה? - 12. כתוב על האוטו. - בסדר אבל כמה בתכליס? - נו 12. אם הייתי רוצה פחות היה כתוב! - נו אבל שורה תחתונה, מחר אני בא שם כסף! - בוא תתחיל אתה, מה השורה התחתונה שלך אם ככה? - אני שם 8. - במגרש מכוניות הציעו לי 9. לא מוכר. - הלו, רגע! אבל צבע, וברקסים, וטסט, ו… - אדוני, האוטו במצב מצוין, הבלמים חדשים כול הארבעה, מחירון שלו זה 20, מה עוד אתה רוצה? - 8 לא טוב לך? - אם תביא 10 על הבוקר נסגור ושלום על ישראל. - אבל תראה… - אדוני, עשר אני יכול לקבל על האוטו. אתה לוקח? - אבל בן דוד שלי לקח כזאת ב4… - תודה אדוני, לילה טוב.
כמה סיפור יכול להכנס לעונה אחת
אני מסתכל על עונה של תכנית בריטית, שאורכה 6-10 תכניות, היא תמיד רצופה בהמון אקשן או תוכן ביפורי עד לקצה וה"קליפהאנגר" המחייב, ואילו עונות של סדרות אמריקניות נמרחות על 22-24 פרקים ואיפשהו באמצע מתנהגות כמו מסטיק.
לדוגמא הירוז - בעונה הקודמת פרקים 9-18 בערך היו פשוט מתיחת אין קץ של סבלנותינו עד שחזר הקצב לסיפור. הפעם השמועות הבטיחו שיהיו המון דמויות חדשות ואולי מעט מאוד מהישנות יחזרו בכלל. אבל נוספו מעט מאוד חדשות וכבר עכשיו פרקים 5-6 נראים כמו התחלתו של מסטיק ארוך וצפוי, ודמויות התחילו לבחור בצורה עקומה כל שלב בסיפור שלהן - במקום הבחירה ההגיונית לפי ההתרחשות או אופי הדמות, הן מובלות לאיפה שהתסריטאים יוכלו ללעוס את המסטיק יותר זמן. אצל “עקרות בית מיואשות” זה מתחיל כבר בפרק 3 בעונה, ורק קומדיות וסיטקומים מקפידים להוציא פגז ראוי כל שבוע, אולי בגלל שהקהל שלהן לא “שבוי” בגלל חוסר ההמשכיות בין פרקים?