קמצוץ נחמה ועל כמה סדרות טלוויזיה

חזרתי הרגע מהסרט שתורגם ברוב איוולת ל"קוונטום של נחמה", שאולי צריך ×”×™×” להקרא אולי "קאזינו רויאל 2". למעשה ישבנו בחבורה לראות את קזינו רויאל (היינו צריכים רענון) ואז שעטנו אל הקולנוע כדי לצפות בשני ברצף, ×›×™ יש חיבור יפה של הסיפור (השני מתחיל דקה וחצי ברצף הזמן אחרי שנגמר הראשון. אני חייב לציין שההתנעה הזו מחדש של המותג מצליחה לאכזב ולהלהיב כאחד. כל מי שמתגעגע לQ, יאוכזב לגלות ×›×™ הוא נעלם מהסרט, מצד שני כל מי שכמוני חשב שהפיכתו של קליז עם הרבה סלאספטיק ל-Q מביישת את המורשת של לוולין, יוקל לו לדעת שחסכו לנו את הבושה הזו. קרייג, בתור בונד חדש, חתיך, שרירי וקר מזג מתמיד, לא משאיר אפילו לצופים הנאמנים רמז לרגע אחד אם מי מהחלטותיו הן רגשיות או נובעות משיקולים קרים. הרעיון כאן הוא להפטר מהרבה קיטץ' בסיפור, להגביר את הניגודיות בין הסטייל והאלימות הלא נעימה, ולהכניס את בונד לז'אנר הסרטים שכל-כך מצליח עכשיו בקולנוע – סיפור ההיווצרות של סופר-גיבור. המכות הרגשיות, האמון הנעלם ומאושש כל פעם מחדש של M בסוכן החדש שלה, המשחק העדין בין איש מאוהב ובין בלש עשוי ללא חת שלא נותן לרגשותיו לנצח. ×–×” בונד עם יותר עומק, וקצת פוסט-מודרניסטי, שנאבק בעולם עם הרבה יותר גווני אפור משהורגלנו, עולם עם מעט רעים מוגדרים בוודאות ועוד פחות טובים מוחלטים. במקביל האקשן הרבה יותר קצבי, כוראוגרפיה מדהימה של פרקור ואקרובטיקה של פיגומים וחבלים מחליפה את קרבות האגרופים הדלוחים של פעם, ואת מקומם של הפטנטים של Q מחליפים נשקים אוטומטיים פשוטים ולעניין. הלכה הרבה מהעדינות הבריטית (כולל חידודי לשון ואנדרסטייטמנטס) והגיע האקשן האמריקני. למעשה השוני היחידי הוא שבנפול הגוש המזרחי (ובעוד רגע גם האימפריה האמריקנית שוקעת לפי הסרט), יוצרי בונד החליטו להמציא ארגון באד-×’×™×™×– חדש א-לה ספקטרה, ×›×™ סינים, צפון קוראנים וסתם טרוריסטים ×–×” כבר נדוש. עכשיו עברנו לבאד ×’×™×™×– שלא רק יהרגו אנשים כדי להשיג את מטרותיהם, הם גם יפגעו באיכות הסביבה! אוווו!

אני מחבב את החדש, אבל קשה לי לראות אותו כממשיכו של הישן. הסגנונות שונים מספיק כדי להכריז שבאיזשהוא מקום, ×–×” בונד חדש ושונה, תם ×”×–'אנר הישן, לטוב ולרע. חדשות טובות למי שאוהב את "מת לחיות" אבל לא את הבונדים הישנים. לי נראה שלקרייג יש עוד 3-4 סרטים בסדרה, ואחרי ×–×”? אני ממליץ לדייויד טננאנט להתחיל לפתח שרירים 🙂

ובחדשות אחרות לגמרי, אני דוגם לאחרונה כמה סדרות חדשות שהגיעו לטורנטים הקרובים לביתי:

סנקצ'וארי ("מקלט"?). הפקה קנדית(!) שמנסה להיות הכל ביחד ולא ברור אם זה יחזיק. בפיילוט נראה שהם הולכים אחרי אופנת המוטנטים ועושים איזה מיש-מאש בין הירוז ו-X-men עם קורטוב X-files. הפרק השני נראה כאילו יצא מערמת תסריטי פרקים שלא הופקו לאיינג'ל או באפי, והפרק השלישי נראה כאילו הועתק במלואו מפרק X-files שראיתי פעם. אני מקווה שהם יתאפסו על עצמם, כי לא ברור לי אם זה יצליח להחזיק מים יותר מעונה אחת. לפי מה שקראתי, הם התחילו בתור פרקי ווב קטנים שהיוו מעין פיילוט קטן כדי לעלות על מסלול להפקה טלוויזיונית. אני אומר: בראבו על הנסיון, אני שמח שהמעבר בין המדיות הצליח, אבל להבא אני מקווה שיקדמו משהו טיפה יותר מקורי.

טרו-בלאד – שזה משחק בין "קשר אמת" ובין "אני לא מאמין שזה לא דם". מדובר על עולם שבו ערפדים לא צריכים לחיות יותר במחתרת ×›×™ יצא לשוק דם סינתטי שחוסך להם את הצורך בהתקפת אנשים, וכמובן ארי שנגמרו בעיות של דעות קדומות נגד שחורים והומואים, חגורת התנ"ך של ארה"ב עכשיו חושדת בערפדים שבאו להרוג את טובי הבנים ולזיין את הבנות. הענין הוא שחלק מהזמן הם צודקים וזה אכן קורה, אבל חלק מהערפדים מנסים ברצינות לעשות מאמץ להיות תרבותיים. אחד מהם קרוע באהבתו לגיבורת הסדרה, ו… טוב, ×–×” ×”×™×” יכול להיות קצת צפוי, אז יוצרי הסדרה זרקו למרק עוד כמה פרטים פעוטים, לגיבורה שלנו יש כוחות טלפתיים, והבוס שלה מאוהב בה, אה… והוא גם הופך לכלב ושומר עליה כשאף אחד לא רואה.

מה, עדיין לא נשמע מוצלח? קנאות דתית, גזענות, אומנטיקה, סכנות? מה, היה לנו את כל אלו כבר? טוב, אז נקרין את זה מאוחר בכבלים ונוסיף שם הרבה עירום וזיונים. כן, זה חייב להצליח. מין, אלימות, דם ורומנטיקה. זה L-word עם queer as folk עם על טבעי. סוף הדרך. נתתי לזה צ'אנס שלושה פרקים, אבל זה פשוט לא עושה לי את זה. נראה לי שאדלג.

מאד-מן – טכנית עונה שניה, אבל אני רק עכשיו גיליתי את הסדרה. על אנשי עולם הפרסום של "מאדיסון אווניו", כמו שוול סטריט הוא איזור הפינאנסים ובייקר סטריט של לונדון הוא איזור המרפאות הפרטיות. הסדרה מעלה לחיים תקופה שעוד לא דנו בה מאוד בסדרות דרמה אמריקניות (אולי גם לא הרבה בסרטים) – עולם התפר שבין שנות החמישים האידיליות ועולם ההתפכחות והשאיפה לאמת, תום וצדק של שנות השבעים. אנשים מטורזנים בתסרוקות ברילנטין שעובדים 9 עד 6 במשרד, משתכרים מויסקי עוד לפני הצהריים, שולחים ידיים והערות מיניות למזכירות, מעשנים המון ומזיינים מהצד. הסדרה כולה מראה לנו את הגזענות והסקסיזם שמובילים שנים ספורות אחרי כן כידוע לנו לתנועת שחרור האישה והתפרקות הממסד הישן והמאובק, אבל בצורה רמוזה שברמוזות ספק מספרת סיפור וספק שמה מראה מול עולם הצביעות והפוליטיקל-קורקטנס של היום, להראות לנו ששכבות של מסכות לא עושות טוב לחברה האנושית, מעין רטרוספקטיבה על התקופה של רגע לפני כניסת הבייבי-בומרז למעגל משפיעי סדר היום הלאומי כפי שהיא משתקפת רגע לפני צאתו של אותו הדור לפנסיה – כמה השתנינו, האם ×–×” לטובה? האם ×–×” מספיק?

מאד-מן נותנת אקספוזיציה ארוכה וחסרת רחמים בשלושת הפרקים הראשונים שראיתי, על הדמויות והלכי הרוח, היחס לשחורים ונשים, היחס לבגידות וגירושים, עולם הפרסום הישן מתמודד עם קמפיינים קטנים, חצופים ו(תסלחו לי שוב) פוסט מודרניסטיים שמתחילים לצוץ ולפורר מעט-מעט את הביטחון העצמי המופרז של השמרנות שנלקחת כל כך כמובנה מאליה והכל כאלגוריה לשינויים העוברים על החברה האמריקנית כולה. הסדרה הראשונה מתרחשת ב1961, והשניה קופצת ל1963, ומראה לנו כבר כמה חריפים ההבדלים החברתיים במעט הזמן שחלף ע"י שינויי כוחות בתוך המשרד, והשינויים שעוברות הדמויות בעקבות העמדות החדשות שיוצא להן למלא בחברה (האמריקנית) ובחברה (שבה מרחש הסיפור). אני חושב שאני עומד להנות ממנה, למרות שההתחלה קצת "בועטת בבטן" בצורה מסוימת, אני חושב שזה מכוון, ועשוי היטב. במיוחד ראוי לציין את הארט-דירקטינג, ההקפדה על החפצים והעיצוב התקופתי, המראה המסודר והמוקפד שנוגד במכוון את הברדק הרגשי של הדמויות, והצילום המיוחד ויוצא הדופן, עתיר זוויות נמוכות שמראות את הדמויות לעיתים בצורה טיפה גרוטסקית, ומכניסות לפריים את התקרה. כן! תקרה. משהו שלא רואים באף סדרת דרמה, אולי רק בכמה סדרות ריאליטי (או מוק-ריאליטי כמו "המשרד" שמצולמת בלוקיישן אמיתי). הסטים של מאד-מן ביחד עם העיצוב ווזוויות הצילום גורמים לשבירה של הרבה מוסכמות ז'אנריות, וגורמות לנו בתת-מודע לחוות את הסדרה בצורה שונה מאוד מדרמה תקופתית מהסוג שהתרגלנו אליו. צריך לראות בשביל להבין.

יצא לי לראות עוד סרטים לאחרונה, בינהם מעניינים אבל מרגיש לי כאילו עבר כבר יותר מדי זמן מאז שהוצגו בקולנוע מכדי לעניין את קהל הקורא… אני אשתדל לבלוג על הסרטים הבאים עם פחות דיחוי 🙂

עוד סיבוב גלקטי ודי?

ספר שישי לטרמפיסט? האינטרנט גועשת, חברים התקשרו לספר לי כמה רע ×–×” ×™×”×™×”… אני לא יודע למה התגובה החזקה הזו. הרי לא מדובר בעריכה או שכתוב של החומר הקיים והטוב, אלא על הרחבת היצירה. קחו כדוגמא נגדית את ההחלטה המוזרה של שפילברג להוציא את איטי לDVD ללא אקדחים ושאר פריטים, או של לוקאס להוציא מחדש את פרקים 4-5-6 של מלחמת הכוכבים אחרי רימאסטר דיגיטאלי שלתוכו נוספו כמה סצנות, יצורים וגרפיקה ממוחשבת שעיצבנו את המעריצים הנאמנים ברב המקרים.

במקום זה, חשבו על אנשים שכתבו על פנטזיה שממשיכה בעולמות של טולקין, או בעוץ של באום. יש היום הרבה הרבה יותר ספרי עוץ של ילדים ומבוגרים שנכתבו לאורך חצי המאה האחרונה מאשר ספרי באום המקוריים, וזה לא מוריד מגדולתם או הצלחתם בשוק, ובטח שלא משכתב והורס את היצירה המקורית. אין לי בעיה שהספר המדובר יהיה פלופ ספרותי או הצלחה גדולה. אני לא חושב שיש לספר אחד או עשרים ספרים את הכוח לשנות את דעתי או דעתו של מישהו על הסדרה או על דאגלס אדאמס, במיוחד שהוא יעבור את עינם הקפדניות של עורכים, חברים קרובים של אדאמס, אישתו ועוד כמה מעריצים, אני בטוח. עד שהוא יתנוסס באמאזון הוא יהיה בלתי מזיק ברובו.

(מצד שני, אני מקווה שלא ינסו לעשות עוד סרט המשך עם החבורה הקודמת, או בכלל)

עולם הפוך

בעשר הדקות האחרונות, שני לינקים מהטוויטר של גל מור:

אמאזון מאפשרת צפיה בסרטים (ישנים) ותוכניות טלוויזיה בחינם (דרך אתר ימד"ב שבבעלותה)

הרשתות החברתיות פוגעות בפופולאריות של אתרי פורנו. זו הוכחה מספרית למה שאנחנו יודעים כבר שנה

מקסים! העולם מתקדם בקצב האינטרנט! האם העתיד כבר כאן? לא, אבל אתם מוזמנים לקפוץ לשם. לא עולה הרבה כסף לקבל טרמפ במכונת זמן, רק שלשלו קצת כסף בחריץ בזמן. (הלינק ×”×–×” מרוקטבום, מגניבים שכמותם 🙂

שיווק ויראלי? החבובות חוזרות?

ביוטיוב מסתובבים כרגע כמה קטעים מוזיקליים של המאפטס שלא ראיתי מעולם. כל אחד מהם מועלה ע"י יוזר שמעלה רק סרטון בודד ובלי שום תאור מיוחד. חלקם הוא רק תשובה של סטאטלר וואלדורף לסרטון ויראלי אחר.

יש לי הרגשה שזה קמפיין מחתרתי לקראת החזרה למסך. מה אתם אומרים?

בין הרצוי למצוי

מרשים איך שמפיצי הסרט תרגמו את "Wanted" ל"מבוקש" ולא "רצויה". למי שלא ראה את כל הקדימונים, מדובר בסרט קיץ אקשניריותמכותמגניב שאין לו מה לחדש (והבנתי שהוא גם מבוסס על קומיקס כלשהוא). הסרט כיף רצוף, העלילה אפילו צפויה למדי, הטוויסטים מגיעים בדיוק איפה שאתה מצפה להם, הרעים והטובים מחליפים מקומות בדיוק כמו שהיית מצפה מהם וברגע שאתה מצפה לזה, וכל האקדחים שנשלפים בהתחלת הסצינה יפלטו עוד ועוד כדורים עוד לפני שהסצינה תגמר, וגם הבאה, וגם זו שאחריה. האקשן כצפוי מרהיב ושווה לצפות על מסך גדול, ולמרות כל זאת, כמה הזהרות, שלא תגידו שלא אמרנו:

  • הסרט שוביניסטי להחריד (כל הדמויות הראשיות הם גברים, אנג'לינה ×’'ולי נראית כאילו הוצנחה ברגע האחרון כדי לתת מס שפתיים גם לצופות (ובכך רק מדגישה את היות הסרט שוביניסטי להחריד פנורד. עדיף ×”×™×” כבר לולא היתה בסרט בכלל ×›×™ היא גורמת לו להיות אפילו יותר מלאכותי).
  • הסרט עמוס CGI ולא כולו אמיתי לגמרי. אל תתעכבו על השטויות הקטנות ×›×™ חוקי הפיסיקה כאן הם מעולם המטאפיסיקה הקומיקסית (כן, יש גם סאבטקסט של גורל וייעוד ומיסטיקה לצערי, וגם רעיונות ויזואליים שמצוטטים ישירות מהמאטריקס). פשוט תהנו מאיך שזה נראה, ×›×™×£ לצלול לעולם של בלתי-אפשרויות לשעתיים 🙂
  • נהרגים שם גם בעלי חיים. במכוון. יש מי שזה מפריע לו, אז עשו טובה וקחו את ×–×” בפרופורציה. מצחיק אותי שבסרט שבו מושפרץ בגראפיות נהדרת מוחם של עשרות אנשים יתעכב מישהו על כמה עכברושים מפוצצים לפי סיפור שמשון והפיירפוקסים. תראו את היופי של מובאה תנכ"ית ואל תתעכבו על צער בעלי חיים.
  • שוב חוזר – העלילה מחוררת, שחוקה וצפויה. ×–×” סרט פאן ולא הפעלת מוח. ×›×™×£ חיים, פשוט לא לנסות לחפש 🙂

בשבוע הבא: וול-אי.

קוועצ'

זה הפוסט הראשון שאני כותב מהמיטה.

טוב, לא מדויק. ניסיתי לכתוב מהמיטה אבל לא מצאתי פוזה נוחה. הפואנטה הייתה נסיון להשוויץ שיש לי מחשב ניד. בפעם הראשונה בחיי קניתי אחד בכספי. היו לי מהעבודה כל מיני דל או יב"מ מסדרות T ו-R וכולם מסורבלים ומפלצתיים יחסית לזה. קניתי את הדבר הבא הכי טוב אחרי EEE של הסוס, וזה יב"מ X40 בן שלוש שנים בערך, עם סוללות חדשות שמספיקות לכמעט 10 שעות פעולה בין טעינות, עם "בסיס מדיה", ובקיצור עושה את כל מה שאני רוצה, עם מקלדת גבולית ולא קטנה מדי, ומסך 12" שלא מוציא את העיניים. אני רק מפחד שהוא יהרוס לי סופית את הבריאות.

תבינו, אני מנסה לצמצם את שעות העבודה שלי, אבל נכנסתי לעוד פרויקטים כיפיים בזמני ×”"פנוי" ואני לא מגיע שוב לעשות כלום. הצלחתי לפני שבוע לצמצם בגוגל רידר את כמות הלא-קרואים מ3000 ל300, ועכשיו אני שוב צפונה מ1000. בדפדפן פתוחים לי 73 טאבים שמחכים לסיווג וטיפול (מזל שזה לא FF2, כבר ×”×™×” מתמוטט!), ועוד ×›×”× ×” צרות של עשירים. כרגיל אני מתפזר להמון כיוונים, אבל לאחרונה גיליתי שיש סיכוי גדול שיש לי ADD, ולכן בשבוע הקרוב אלך לאבחון. אחלו לי בהצלחה…

יש לי 8 טיוטות פתוחות בבלוג שולא גמרתי לכתוב ולשלוח.

יש לי להכין ראיון עם אדם שיושב בניו יורק (ומצאתי כלי לא רע להקליט סקייפ וכל דבר בעצם). כן, אני מנסה את כוחי בעיתונות לאחרונה.

יש לי צילומים למיין, לעבד ולהדפיס משתי חתונות שונות, פילם ודיגי. בקרוב אצלכם!

יש לי עוד אלפי נגטיבים של סבא שלי לקטלג, לסרוק ולשמר.

ראיתי כמה סרטים החודש אבל אני לא מגיע לכתוב עליהם איזו בקורת או משהו. למשל אתמול ראיתי את הנקוק, שווה ביותר, אני ממליץ, אפילו אם אין לי זמן לפרט.

יש לי כבר חודש דיסק של חצי טרה להתקין במחשב ועוד לא מצאתי לזה זמן (מה גם שuptime של 95 יום מאז הפסקת החשמל האחרונה זה כואב להרוס, אבל זה רק התירוץ).

יש לי כבר שנתיים או שלוש החזר ממע"מ שלא מתבצע כי הם לא מוכנים לקבל ממני עדכוני חשבון בנק אם לא אתייצב במשרדיהם בירושלים פיסית בגופי. מתישהוא עד סוף יולי זה כנראה יקרה.

ולבסוף כמה שאלות לקהל:

1. אני מחפש קריירה חדשה. במסגרת הזו אני הולך לקחת את האופציה של היעוץ החינמי להכוונת קריירה במשרד התעסוקה, ואם זה לא יאיר את עיני אני אלך למאבחנ(ת) פרטי(ת), יש לכם המלצות איפה, או בעד ונגד?

2. למישהוא יש מושג לכמה גורמים בממשלה צריך להודיע כשאתה עובר דירה? גיליתי שמשרד הפנים עדכן רק את משרדי הבריאות, הביטחון, התחבורה ואולי אחרים. לעומת זאת את משרד האוצר אני צריך לעדכן עכשיו לחוד במע"מ, לחוד במס הכנסה וכנראה גם לחוד בבטוח לאומי ("המחשב של רשות המיסים" זה פיקציה. מדובר בהמון מחשבים קטנים ולא מקושרים ככל הנראה). איפה עוד אני אמור לעדכן?

3. אני בטוח שהיה עוד משהו ששכחתי… כל כך טיפוסי. נו טוף, אני נשאר אני…