פרסים ושיפוט ליצירה אמנותית?

יוסי שריד בפוסט "פתאום ויכוח טוב" מדבר על תביעת העלבונות של סופרים ומבקרי ספרות בבחירה של פרסי ספרות, ספיציפית פרס ספיר.

הנושא הזה הטריד אותי לא פעם. איך אפשר לתת דירוג ליצירה אישית? איך אפשר לשים ציון על אמנות לא-שימושית1? למרות שפילוסופים כתבו שאמנות אמורה להיות "כשלעצמה" וללא השפעות זרות, אין ספק שהיוצר יש לו את האגו שלו והיה רוצה להיות מוערך. אם אסתכל על כמה עיצובים תעשייתיים מתחרים לאוזניות בלוטות' או לחלופין כלי מטבח, מנורות סלון, או מגדלי משרדים, הם יכולים להתחרות על יעילות, ארגונומיה, נוחות שימוש, ידידותיות לסביבה, ניצול אנרגיה, עמידות ועוד המון קריטריונים מדידים, אבל איך ולמה לעזאזל למדוד יצירות שלא אמורות לתת בונוס באף אחד מהתחומים המדידים? לא משנה אם מדובר בפרס ספיר, הוגו, נבולה, נובל לספרות או פרס הביאנאלה של ונציה, אין כאן קריטריונים אוביקטיביים, כל תהליך השיפוט צריך להיות של הקהל שיקנה מה שנראה לו טוב.

תפקיד המול"ים לדחוף לנו ספרים, המוכרים והמבקרים תפקידם לעזור לנו למיין אותם ותפקידנו להתמכר לקנית ספרים2. מפעל הפיס נרתם במסגרת פעילויות התרבות שלו ומחלק פרס ספיר. מפעל הפיס להזכירכם הוא נספח של השלטון המקומי הווה אומר גוף ממשלתי מחד, אבל לא ממומן מכספי מיסים מאידך. האנשים בועדת הפרס אינם בעלי אינטרסים אישיים כפי הנראה, אבל השאלה הבסיסית עדיין שם – האם צריך לתת פרסים לספרות בכלל, והאם מכספי הגוף הזה בפרט?

(כן, ברור לי שאני דורך כאן על כמה אגואים כשאני אומר שאי אפשר לשים תווית "מנצח" על ספר אחד לעומת אחר. כל אחד אוהב הכרה ביצירה שלו, אני רק שואל למה מישהו חושב שגוף ציבורי צריך להעניק פרסים לאמנות מסחרית כדי לעודד את שוק הספרות? האם זה ניצול טוב של כספי הפיס? אני מעדיף לתרום לקרן פרטית שתעשה את אותו הדבר. או ישירות למפעל הפיס אם הוא היה גוף פרטי, אבל הוא לא.)

-------
  1. יש הגדרה כזו? אני מתכוון לאמנות שאינה ארכיטקטורה או עיצוב תעשייתי או שיש לה שימוש מעבר להיותה שם תלויה על הקיר או מותקנת על כן וכולי[^]
  2. קניתי למעלה מ30 ספרים מצוינים החודש ביותר מאלף ש"ח, אבל אינני יודע מתי אגיע לקרוא אותם[^]

ספרו החדש של קורי דוקטורוב יצא!

ראנדומהאוס מוציאים היום למכירה את ספרו החדש של קורי דוקטורוב "אח קטן". לפי ההתלהבות של מי שהספיק לקרוא אותו, מדובר ב"חלום רטוב" של מצדדי חופש הדיבור וגיקים של תוכנה חופשית. ספר נוער סוחף המתאר איך חבורה של ילדים באמריקה עתידנית שלולת חירויות מצליחים בעזרת כישורי האקינג להחזיר את חופש הפרט והBill of rights למקומה הראוי בתשתית החברה והדמוקרטיה. נשמע כבד? חינוכי? מגמתי? אולי, אבל לפי ההתלהבויות של מי שקרא, זה גם ספר מד"ב מגניב, שיעודד אולי כמה בני נוער להתעניין יותר במדע וידע, ובנושאים של פוליטיקה ליבראלית ומתקדמת. קורי שמח שהפעם לשם שינוי הספר יוצא גם בבריטניה ולא רק בארה"ב, יש לו סיכוי להיות רב מכר מוצלח בעיני המו"ל.

ועדיין, קורי לא מוותר על עקרונותיו. הספר עדייו ישוחרר תחת CC: לקהל תוך שבועות ספורים בחינם, וגרסת האודיובוק, לפי דרישתו, נתנת לקניה מקוונת ללא DRM וניתנת למיקס מחדש תחת CC מוגבל (מותר לקחת עד 30 דקות מהספר אם רכשת אותו כחוק ולרמקס (למקסס?) מזה מה שבא לך תחת CC-by-nc-sa, שזה לדעתי פעם ראשונה שראנדומהאוס או איזשהוא מו"ל מסכים לתנאים כאלו). יש לי הרגשה שאקנה אותו היום, למרות שממש לא חסר לי פודקאסטים להקשיב באוטו. למעשה כ"כ הרבה הצטבר לי להאזין שאולי אין ברירה אלא לקנות נגן ולהתחיל לצאת להליכות כמו שהבטחתי לרופאה שלי…

Link to purchase and download this audiobook without Flash interaction

עדכון: לינק להורדה של הספר

לידתה של תולעת בלוגים חדשה

דליה פתחה לעצמה בלוג חדש בשם "האיסטניסית", אני לא בטוח למה כי בינתיים ממה שהכרתי אותה היא לא עושה רושם כזה :-)

בשפה עשירה ומרתקת אני קורא אותה בפורום בתפוז ועכשיו בבלוג, על סיפורי אנשים, סיפורי ספרים וסיפור חיים עצוב ומרתק. אני לא איש של "עדר" אז לא המלצתי על בלוגים בבלוד-דיי האחרון, אני ממליץ עליהם כשאני נתקל בהם, ובבלוג הזה היה שווה להתקל.

תתחדשי וירצי וברוכה הבאה לעולם הבלוגים! שאלת אותי מה זה טראקבק, והפוסט הזה אמור לייצר אצלך אחד. ברוכה הבאה לצ'כונה :)

פודקאסטים

שי אתמול שאל אותי למה אני מאזין. אני אולי אחד הדפקטים האחרונים שאין להם נגן MP3. כשאני נוסע ברכבת תמיד יש איתי ספר וכשאני עובד אני צריך להתרכז בשקט, לכן אני שומע "המילה האחרונה" אם אני באוטו בשעות הנכונות או פודקאסטים…

* Cory Doctorow’s craphound.com – על קורי כתבתי כאן לאחרונה, הוא עתידן, סופר, ונותן נאומים יפהפיים על חופש ופרטיות. לפני כמה חודשים הוא התחיל להקריא סיפורים שלו (וגם ספר שהוא מעריך) בהמשכים. אחרי הסט הראשון הוא גם קנה מיקרופון נורמאלי, והפודים נשמעים יותר טוב :-)
* אויר צח בNPR, תוכנית רדיו המשודרת 5 פעמים בשבוע וניתנת להורדה כפודקאסט כמו רוב שאר התכניות של התחנה. אני מוריד אולי אחת מכל 4-5 תכניות כי אחרת לא אספיק.
* עו"דקאסט שלפעמים מעניינת ולפעמים אינפורמטיבית, למרות שלרוב מבולבלת ונמרחת. אני נותן להם קרדיט על ההתחלה כי הם אנשים עסוקים וזו באמת רק ההתחלה שלהם בפודקאסטינג, אז אני מקווה שישתפר, כי הנושאים בהחלט מעניינים.
* EscapePod הוא פודקאסט סיפורי מד"ב ופנטאזיה מקצועני למדי של סטיב אילי, שמביא סיפורים קצרים קלאסיים ישנים וחדשים של סופרים ידועים לצד קצרים "צעירים" שנכתבו במיוחד לפודקאסט או ע"י עצמו וסופרים מתחילים אחרים. חלקם של הסיפורים הוא מקריא בעצמו, חלקם מקריאים ומקריאות הסופרים, או פודקאסטרים אחרים, חלק מהסיפורים מצחיקים וחלקם עצובים, וחלקם אפילו סקסיים (ברמה כזו או אחרת). ההתאמה אולי החביבה ביותר בין סיפור וקריין הוא Connie, Maybe, ממליץ גם עלקראפהאונד של קורי דוקטורוב (על שמו האתר של קורי לעיל).

האם אקנה יום אחד אייפוד? אולי iTablet כשיצא. לא מבטיח.

מה קורה לשפה שלכם, טמבלים?

w00t היא מילת השנה של מריאם-וובסטר. זה באמת יכנס למילון או שזה קוריוז של הצפת הצבעות באינטרנט?

האיטם הנ"ל הוא מ"הרג'יסטר" הבריטי, והם מרשים לעצמם לרדת על האמריקנים שכמה מילים ותיקות רק עכשיו מגיעות אליהם, אבל מצד שני נכנסות מילים כמו w00t או פייסבוק כפועל (כבר לא מגגלים אנשים בימינו, מפייסבקים אותם), והחביב ביותר אולי הוא Blamestorming. אני אוהב הלחמים כאלו, וכאן מדובר על הלחם כפול :-)

ואם אני כבר בפוסט חדשות, עוד קצת לינקיה:
* טרי פראצ'ט מודיע כי גילו אצלו אלצהיימר :-( הוא מבקש מהמעריצים לא להתחיל להספיד אותו, יש לו זמן לכתוב עוד כמה ספרים. אם אתם מתחילים בדיסקוורלד כמוני, הנה מדריך, שמתוחזק באתר הזה בכמה שפות, אפילו בעברית (אוי, העיניים! אהההה!)
* בהודו לפי החוק: כבד את אביך ואת אימך או שתלך לכלא. אין לי מה להגיד על המוזרות הזאת. אולי לקוסטאנזה או וודי אלן?
* קורי דוקטורוב, יהודי יקר והגיבור החדש שלי, מדבר הרבה על זכויות יוצרים, קונים, DRM, פרטיות ושאר ירקות. שני אייטמים מעניינים השבוע: נגד הקינדל של אמאזון, ועל מותו הקרוב של פייסבוק. הוא גם סופר מוכשר שמפרסם את כל ספריו תחת CC-NC-SA והוא מזמין את הקוראים לעשות עם הסיפורים "רמיקס", עיבוד, תרגום ומה שבא, להקה אחת כבר הפיקה שיר על בסיס ספרו האחרון, וגם פרסמה את כל הערוצים הנפרדים של ההקלטה ברשת להמשך השתתפות המאזינים ביצירה. מומלץ!
* מתנות קריסטמס לחובבי סטימפאנק, ובובות לחובבי מוטציות
* יותר אנשים צריכים להשקיע במכוניות ירוקות (של השכן ירוקה יותר).
* המציאות מחקה אמנות – פחיות חמצן לנחנקים בעיר.
* הפורנו בד"כ בחזית הטכנולוגיה, קצת באיחור אבל הוא הגיע גם לרשתות החברתיות. אם תשאלו אותי, פנטהאוז והאסלר ופלייבוי הן אימפריות שלא מחזירות מספיק לקהילה. שייתרמו אולי מערכת החינוך? יש אנשים שחייבים חינוך מיני דחוף!

הבעיה נפתרת כשהבעיה נפטרת

ראיתי שלשום את "הנפטרים". תורגם בטעות לעברית כ"השתולים". בעברית "הנפטרים" עובד אפילו יותר טוב כי יש כאן משחק מילים יפה. אין לי הרבה יותר מזה להגיד על הסרט. סיפור משטרה נגד מאפיה. כמה פושעים הם רעים לחלוטין, כמה שוטרים הם טובים לחלוטין, שלוש-ארבע דמויות מתנדנדות באמצע אבל לא ממש משתנות לאורך הסיפור, מה שנקרא "דמויות שטוחות" בפי המורים לספרות. אין את קצב האש של טרנטינו, אין את האבסורד הממוסס מצחוק או הטוויסטים הפרועים של גאי ריצ'י, אין מכות כמו אצל ג'קי צ'אן ואין את עומק העלילה של "הכבוד של פריצי", "הסנדק" וסרטי מאפיה אחרים. אולי זה האירים הקרים כדג נגד החמימות האיטלקית?

יש זוויות צילום פומפוזיות, ובשביל להעלות טיפה את הרייטינג יש את ליאונארדו רפאלי-דיקאפריו (קודוס לפנגווין) ואת ג'ק ניקולסון. אני מצטער אבל אין כאן "בפנוכו". לסקורסזה מגיע אוסקר על סרטים אחרים, פחות על זה. נראה לי שהצביעו בגלל הלא נעים. הקהל עכשיו מפחד לנסוע לבוסטון, כל כך הרבה יותר מרגיע לראות איך פותרים בעיות בנווה חמציצים:
להמשיך לקרוא הבעיה נפתרת כשהבעיה נפטרת