הבירוקרטיה הרגה את החתול

אני אוהב אותך, מדינת ישראל! רק ממשלתך ומשרדיה מביאים לי את החורפה!

סיפור א' – שלילת הרשיון שלי לקראת סופה, אני מתקשר לקו החם של משרד הרישוי לוודא שיתנו לי אותו, ובאיזה יום בדיוק. הבחורה בצד שני אומרת לי שאני פשוט צריך לגשת למשרד הרישוי ולקחת.
– "אני לא צריך לשלם כלום? עוד טפסים?"
– "לא!"
"ואני צריך לעשות לפני זה קורס?"
-" זה תלוי מה הודיעו לך"
"הודיעו לי שאני צריך נהיגה מונעת, אבל לא אמרו אם אקבל את הרשיון בכל מקרה, האם כתוב לך במחשב אם אני זכאי לקבל אותו?"
-"אתה צריך לדעת!"
"אין לי איך לדעת חוץ מללכת למשרד הרישוי ולבקש ולראות אם מסרבים לי, את יכולה לבדוק? מספר הזהוות שלי הוא אפס שתיים…"
-"לא, אתה אמור לדעת, לי אין את המידע הזה!"
"אוקי, יש לך מולך את אותו המחשב שיש לפקידה שם, אני רק מבקש שתעזרי לי להיות בטוח שמחר אני יכול לקחת, שעברו שלושה חודשים לפי המחשב שלכם ושזה לא בתנאי של קורס נהיגה מונעת"
-"אתה צריך לדעת מתי השלילה נגמרת אדוני! לך למשרד יום אחרי!"
"אבל אמרתי שאני _לא_ יודע, ולכן התקשרתי לברר כדי שלא אלך לחינם ויגידו לי שאני לא יכול לקבל"
-"אדוני אתה אמור לדעת מתי מסתיימת השלילה, אל תלך לקחת לפני שנגמרה השלילה, זה הכל!".
בשלב הזה ניתקתי אחרי משפט תודה סרקסטי ומעוצבן על אי העזרה. באותו ערב שמעתי במקרה שהמשרד סגור לשבוע בשל שדרוג מערכת המחשב. את זה הפרציפלוכה במוקד לא טרחה לספר לי.ממוש. אחרי שבוע ביום שני הלכתי להוציא את הרשיון ומסתבר שבכ"ז צריך את טופס אישור ההפקדה של הרשיון, בניגוד למה שאמרה המוקדנית, אבל עכשיו המוקד הטלפוני מנותק ואין תשובה.
-"למה צריך את הטופס? לא כתוב לך במחשב שהפקדתי אותו בתאריך כך וכך?"
-"כן אבל אני לא יכולה לסמוך על זה."
-"שבוע הייתם בשדרוגים ועדיין את לא יכולה לסמוך על המחשב?!"
– "זה לא מה ששדרגו, זו מערכת אחרת. קפוץ תביא את הטופס ותכנס בלי תור"
– "את מוכנה להשבע לי בכתב שאין בירוקרטיות נוספות?"

-"כן באלף אחוז!".
– "ולמה בטלפון נאמר לי שלא צריך כלום?"
– "לא יודעת, הבחורה טעתה".
לחזור הביתה כבר לא יכולתי, נסעתי לעבודה. חוזר ביום שלישי ומראה את טופס ההפקדה וסופסוף זוכה לרשיוני חזרה.
סתם לענות יהודים?

סיפור ב' – חברי גיא צריך לנסוע בסוף החודש לחו"ל מטעם העבודה, הדרכון המוגדל שלו גמר את מכסת העדכונים שלו וצריך להוציא לו חדש, חיפש וחיפש באתר משרד הפנים, יש טופס לשליחה בדואר אבל אין לו מדפסת. אמרתי לו שסביר שאין בעיה למצוא כאלו בסניפי הדואר אבל הוא התעקש ללכת עד משרד הפנים. שם חיכה יפה בתור עם תמונות טריות, כשהגיע לדלפק התבקש לתעודת זהות
– "אין לי עלי"
– "אבל אדוני החוק מחייב!"
– "החוק מחייב להסתובב עם תעודה מזהה. הנה הרשיון של משרד התחבורה והנה הדרכון הישן שלכם, משרד הפנים. כשתהיה תעודת זהות שנכנסת לארנק אני אסתובב איתה."
– "אבל יש הערה ליד תעודה הזהות שלך, אני חייבת לראות אותה"
– "מה ההערה?"
– "לא יודעת, אני צריכה לראות את התעודה"
– "מאיזה תאריך ההערה?"
– "מה זה משנה, אני צריכה לראות את התעודה"
– "אין דבר כזה הערה לתעודת זהות בלי תאריך ובלי תוכן במערכת אביב"
– בעיניים פעורות "מאפה אתה מכיר?!"
– "אני עבדתי בדיגיטל לפני 12 שנה והייתי בצוות שהטמיע את המערכת. מה יש בהערה? אולי זה היה סתם טסט שנשאר מאז?"
– "אה… אההה…. באמת שההערה חסרת תוכן והתאריך מאוד ישן, רגע אני אדבר עם המנהל".
– חוזרת: "תן לי את כרטיס האשראי, 220 ש"ח"
– "זהו? לא היה כלום?"
– "כלום. מחקנו"
– "ומה אם הייתי שולח את הדרכון לחידוש בדואר?"
– "היינו מחזירים אותו כמות שהוא בלי לציין סיבה."
טוב שיש מחשבים.

השבוע רכבת ישראל החליפה לוח זמנים. לדעתי כל מה שהשתנה זה הפיצול של הקו לירושליים לרכבת נפרדת, אבל אין לי הוכחות. התוצאה המיידית היא שלוחות הזמנים כבר לא מחולקים חינם, אלא נמכרים בשקל וחצי, והורידו מהקירות את הפלאקטים של הזמנים הישנים (שלדעתי ב95% מהמקרים לא השתנו), מה שמכריח את הקהל לקנות את הספרון. שאלתי את השוער בעזריאלי איך אפשר לדעת זמנים, הוא הצביע לי על אחת ממכונות הכרטיסים (שלרוב יש תור של 20 איש לפני כל אחת), ומראה לי שלוחצים על שם התחנה והמסך מציין מתי הרכבת הבאה בלבד ולא את שארית היום. הבעייה היא שכמעט אין רכבות שמגיעות בזמן, ובניגוד ללוחות הזמנים האדומים של שתי שורות בתחנה (LED display), מכונת הכרטיסים לא מחוברת לטבלת האיחורים ומראה לך את הזמן המיועד ולא הזמן המוערך, כלומר את הזמן של הרכבת שבעוד 20 דקות ולא את זאת שאולי מאחרת ונכנסת עוד 3. כשבאתי להתלונן בקופה על הבלגן נאמר לי שזה מה שיש, הרכבת לא מחלקת יותר לוחות זמנים כי הישראלים זורקים ולוקחים חדש כל פעם. "אז אתם תורמים את ההכנסות לשימור הסביבה?". לא, לא ציפיתי לתשובה, אבל בכ"ז משהו: "אם אתה רוצה פשוט תוריד מהאינטרנט ותדפיס!".
הורדתי. יש באתרם קובץ אקסל. טבלת מספרים עם אייטמים גראפיים של חיצים מרחפים מעל, הכל בפונט 60 ומכוון להדפסה ב15% גודל. מוזר בעליל. כל טבלת הצפוניות בעמוד A4 בודד, למדפסת 600DPI אין מספיק רזולוציה כדי שזה ישאר בכלל קריא. הלכתי אם ככה וחתכתי את כל התחנות המיותרות, אח"כ את כל הרכבות שלא עוברות בתחנות שלי, אח"כ את כל החיצים הגראפיים שנשארו, נשארתי עם טבלה קטנה באופן משמעותי, רכבות צפון ודרום ביחד נכנסו לי לעמוד אחד בפונט קריא. חצי שעה עבודה שלי שווה הרבה יותר משקל וחצי אבל זה כבר היה פרינציפ. אשמח אם רכבת ישראל בכ"ז תשקול, במקום לו"ז אקסל סטאטי, לו"ז דינאמי שיופק לפי בקשת הלקוח רק לשעות היום והתחנות המעניינות אותו. יש להם את זה חלקית בלבד (טופס וובי רק בין שתי תחנות, שנותן תוצאה בפריים, ועם POST כך שאי אפשר לשמור URL סטאטי לתוצאה).
תודה רקבת ישראל.

למה אני לא מופתע?

טוב, חלק מהזמן דוקא כן…

לא מפתיע: החרדים מאיימים להחריף את המאבק לכלל הצמתים בארץ.
מפתיע: זרקו אבנים על בית שלופליאנסקי ביקר בו אצל הרב אלישיב בטענה שהוא ציוני(?!)

לא מפתיע: שלי יחימוביץ' הצביעה בעד התקציב שלא אהבה.

לא מפתיע: רוחמה אברהם ממשיכה עם חוק הבארים המטומטם למרות השמועות הסותרות אתמול.

לא מפתיע: בריטני ספירט מתגרשת
מפתיע: איך זה לקח כ"כ הרבה זמן?

לא מפתיע: איציק עבר כאן שלוש פעמים היום ללטף לי את הקרחת (אל תשאלו).
מפתיע: הפעם חטפתי דקירת חשמל סטטי. אני אתבע אותו על קצרים במוח.

מפתיע: מיקרוסופט חתמה הסכם הפצה עם נובל ולא תתבע על הפרות פטנטים.
לא מפתיע: סעיף הפטנטים הנ"ל סותר GPL ונוח לביטול אם בא לה לתבוע בכ"ז.

לא מפתיע: דוד "הכי טוב" זכה בתביעתו את איבגי, ביטוח ישיר ואדלר-חומסקי-ורשבסקי על שימוש בדמותו וסיפורי חייו.
חצי מפתיע: מאהיר קגרי תובע את בוראט על שימוש בדמותו.

I kiss you!

התמכרויות – למי מותר?

פן ג'ילט ידוע כבעל דעות קיצוניות, הוא גם זה שמפיץ את ה"שמועה" הזאת באופן אישי. הוא מעולם לא נגע בסם לטענתו, מלבד עישון סיגריות בודדות כחלק מהופעות, הוא מעולם לא שתה טיפת אלכוהול ובורח מקופאין כמו מ… טוב מאש בעצם הוא לא בורח. הוא מספר בצחוק איך כל שנה במבצע התרמות הדם צריכים סלבריטי לעזור ליחצן אבל כל הזמרים והשחקנים נפסלים בגלל עבר סמים או סיכוני מחלות ולו יש "דם של תינוק" והוא תמיד שש לעזור.
כשהזהירו אותו לגבי גלולות שינה לאימו הזקנה שהיא עשויה להתמכר, הוא אמר שגיל שמונים הוא הגיל הנכון דווקא להתחיל עם סמים והתמכרויות, כשהגוף או המוח מתחילים לבגוד בך. אני אוסיף, שפגשתי לא מעט מבוגרים במצב שביר שהרופא אסר עליהם להפסיק לעשן למרות שהם אחרי שבץ או התקף לב, כי הגוף כבר מכור מדי ונסיון הפסקה עלול להיות גרוע אפילו יותר. לכן הפתיע ואפילו הרגיז אותי סיפור שמצאתי אצל גדי טאוב – על כתב שהיה צריך לחפש הרבה עד שמצא לאימו בית אבות שמתיר עישון. ואת זה אומר אני, אדם ששונא עישון באופן קיצוני, אבל מאמין בכ"ז בשכל ישר וחמלה.

איך עכשיו?

שרפתי קצת זמן אתמול והיום בשיפצור הסקין. הוספתי פיצ'רונים מגרסת ויסטרד שקיבלתי מעמרי ידן. השלב החשוב הבא הוא להרחיב את הסיפורים כי השורות סתם קצרות מדי.

בינתיים גם החלפתי את תמונות הרקע לתמונות מקוריות משלי. הרקעים הקודמים היו מפרופגנדה, אבל משום מה לכל מי שאין את הLCD שלי, הם נראו נורא חשוכים. איך זה נראה עכשיו?

או שאולי עדיף סקין הכי פשוט, בנאלי, קריא ו"כמו כולם"? :)

ואולי אני מתעסק יותר מדי בשטויות במקום להוסיף בכלל תוכן… אולי אני כותב רק לעצמי? ספרו לי מה אתם חושבים…

תוספת: בעודי הולך לאיבוד בסבך הCSS, מסתבר שטובים וגדולים ממני מאבדים פירורי CSS בין כריות הספה. אי אפשר ככה… 

פייר? סופר אכזבה.

נו באמת. כמה פאתוס וחורים בעלילה אפשר לסבול? כמה יכול הקהל לשבת באולם ולחטוף סתירות וסטירות? אני הרגשתי את האינטיליגנציה שלי נעלבת ונעלבת, אורך הרוח שלי התקצר והסוף בכל זאת הצליח להפתיע אותי בדליחותו. אפילו כריסטופר ריב (סיינטולוג ושחקן סוג ד') נתן יותר חיים לדמות הזאת. ואולי אני פשוט רואה את הפלאסטיק ההוליוודי ומחפש את החיספוס של ג'ין הקמן ומרגוט קידר.

הסיפור מוגזם, צפוי, מלא סתירות, וחסר עומק… למעשה כל מה שכיף או מצחיק בסרט תומצת כל כך טוב בקדימון שלא צריך ללכת לראות את כולו. חסכתי לכם :-)