היסטוריה, בעסה וניתוח השתלה

פעם פעם היה לי מחשב עובד. מה צריך צעיר נמרץ בימינו מלבד מסך, מקלדת ועכבר, עליו יוכל לגלוש, לענות לדואר, לצפות בסרטים ומדי פעם לכתוב עבודה לאוניברסיטה? אז, בתחילת המאה, היה לי מחשב חזק וגיבור עם שני מעבדי פנטיום 2 350מ"ה שעשה כל מה שרציתי ועוד קצת. הוא הריץ אז מנדרייק (לימים מנדריבה). ולאותם ימים, ותהי לי נערה, אשר מדי פעם הייתה לוחצת אותי להעביר את מערכתי לדביאן. "עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בגרסא, בגרסא הבאה!", אבל אני עייפתי באותם הימים מעיסוק במחשבים, והמחשבה על נטישת הRPMים החמימים לטובת טריטוריות חדשות המצריכות יום לימודים ארוך התישה אותי מראש.
ויהי היום, ותצא הנערה מחיי (ברוך הSHELL), ויעברו עוד כמה חודשים ואחתום עם שותף לדירה. שחר זוכר איך עוד התלוננתי והתבכיינתי שנמאס לי מכל המחשבים ואני רוצה להחליף מקצוע, אבל אז בא השטן להשטין על דרכי, ובוקר אחד (יענו 4 בבוקר בלי שינה) הצלחתי למחוק לעצמי את /etc/ באבחת אצבע לא זהירה, וכל יום המעבר של שחר בערך, ישבתי והתקנתי לראשונה דביאן וניסיתי בלימוד עצמי לגרום לו לפעול כראוי (למה לא מותקן less בברירת המחדל לכל הרוחות?) ושחר הצביע ואמר לחבריו "והוא עוד אמר לי שהוא לא גיק ונמאס לו ממחשבים. חע!".

אבל זה היה סיפור אהבה מוצלח, עברתי ולא הסתכלתי עוד לאחור. חשבתי שהגעתי אל המנוחה והנחלה. אך החיים אכזריים, וביום שבו ליאו ואורנוס מצאו את עצמן תקועות ביחד בבית השלישי עם סרטן באופק, נשבר בי נים, כי אחרי כמה שנות צילום חובב הבנתי כמה דברים שמאז לא השתנו –

  • אם אני רוצה תוצאות מקצועיות בלי שעות של חדר חושך צריך לעבור למחשב
  • אם אני רוצה כלי עבודה רציניים, לינוקס היא לא אופציה כרגע
  • אם אני לא רוצה לחיות באוברדראפט אני צריך לקנות מכונת חלונות ולא מקינטוש.

בצר לי בלעתי את כבודי וקניתי מכונת חלונות חזקה ואראה כי טוב. הלינוקס הישן שודרג טיפה עם השנים וממשיך לשרת את קבצי, דואלי, חיבור ביתי לעולם, אבל כבר לא יצלח להריץ סביבה גראפית ולשמור על מהירויות התגובה להן התרגלתי במרוצת.

והנה הגיעה נקודת מפנה נוספת בסיפור. כבר 8 חודשים לערך שאני עובד אצל חברת קוד פתוח ומערכות לינוקס על שולחן העבודה שלי בכל אשר אפנה, ונזכרתי כמה אני מרגיש שם יותר בבית. לפני יומיים נתקע לי מחשב החלונות ומחשבת שחזור כל ההתקנות מביאה לי את החלאסטרה. בעודני דוחה את המחשבה אני עובד כאן על הלינוקס הישן והטוב, מתגרד בכל גופי מהאיטיות (מדובר כרגע בזוג מעבדי פנטיום 3 500 Katmai אימתניים לתקופתם – 512K מטמון לכל אחד, אבל רק 256MB זכרון…). וסופר את האופציות…

  • להתקין מחדש את החלונות על מחשב האתלון64 החדש יותר?
  • להעביר את הלינוקס לאתלון ולפתור את בעית החלונות ביום אחר, על חומרה חדשה?
  • לנקות מאבק מפלצת ששוכבת לי כאן עם זוג מעבדי XEON3-800 וגיגה זכרון כדי לשפר בקצת את המצב באופן זמני ללינוקס ולתקן את החלונות ביום אחר?

אני עייף רק מלהתחיל את המחשבה על התהליך.. מה אתם אומרים?

זרובה ומלחמות הבלוגוספירה – סערה בכוס תה?

יושבת לה ג'ינג'ית עם כשרון כתיבה וציור, נראית לא מזיקה, מדי פעם עושה שטויות ומספרת עליהם בגאווה. מקבלת מחמאות, כותבת טיפה יותר, מקבלת המון כניסות, אוספת מעריצים, מקבלת בלוג בדה מארקר (מה?!), אוספת עוד מעריצים, מקבלת במה אקהיביציוניסטית בתוכנית אווילית בטלוויזיה, אוספת אפילו יותר מעריצים…

מה חמודה היא הפקצה, ומה מתוקים הם התחתונים הורודים שלראשה.

אבל פוסט אחד עם בדל גזענות וכל עולם הבלוגים כמרקחה… להמשיך לקרוא זרובה ומלחמות הבלוגוספירה – סערה בכוס תה?

מנה אחרונה – דג טונה

מוכנים למנה האחרונה? זה עלול לבוא כל יום… דגי הטונה נכחדים. גם הבלופין, גם היילוטייל, הסקיפג'ק, הביג-איי ואפילו האלבקור שבשימורים של סטארקיסט בבעיות. אני אישית ממעט לאכול טונה עד כדי פעם בשנה בערך.

שלא תבינו אותי לא נכון. אני ציני ופראקטי, אבל יש לי כבוד לטבע. אני חושב שצמחונות משיקולי מוסר זו אשליה עצמית אבל הוטחו בי בעבר גם מספרים בלתי מגובים שתעשית הבשר למאכל מזהמת את הסביבה פי 4(!) מאשר אם כל הציבור היה הופך לצימחוני. אני הודעתי שאני מוכן להפוך לצימחוני אם הוכחות עד כדי כך חדות היו לפני, אבל עוד לא מצאתי עד היום גיבוי לטענה הזו.

לגבי אכילת חיות נכחדות – אני מוצא שהטונה למיניה היא דג שלא כדאי להכחיד ומכמה סיבות. ראשית הוא טעים, ואני רוצה שלדורות הבאים יהיה. שנית הוא אולי הדג הכי אינטיליגנטי ושווה לחקור אותו יותר לפני שמשמידים אותו. שלישית יש הרבה ברדקים אקולוגיים שהאדם מחולל באוקינוסים והגיע הזמן לפתח לזה מודעות. נכון שרוב הנזקים ניתנים לתיקון אחרי כמה עשרות או מאות שנים, אבל אנחנו לא נותנים לזה צ'אנס. אנחנו החיה היחידה על הכוכב שפלשה לכל אקוסיסטמה בכדור והרסה בה את שיווי המשקל (מלבד אולי מי אוקיאנוס מתחת 500 מטר – פלשנו אבל לא הספקנו להרוס מספיק). מותר לנו, אנחנו אינטיליגנטים ובראש שרשרת המזון, אבל הגיע הזמן לשליטה עצמית. טיפה. אחרת אנחנו נהיה בקרב בלתי נעים עם טורפים אחרים על מעט האוכל, או שניפול קורבן למחלות מוזרות מעשה ידינו כמו הפרה המשוגעת או הרעלות גנטיות של תבואה.

אז הייתי מבקש מדייגי העולם – הניחו לטונה לפתח חזרה אוכלוסיה טבעית לכמה שנים, והשקיעו מאמצים לנסות לגדל אותה בבריכות? לקצור בעלי חיים בסביבתם הטבעית פוגע בם בטווח הקצר ובנו בטווח הארוך. עכשיו קראתי שהסלמון האטלנטי לא מוצא בנות זוג בכמויות מספיקות ומרוב "כאב ביצים" כבר עלול לעשות ילדים עם דגים אחרים. ברור לכולם מה קורה אם הדג המיוחד והייחודי הזה, עם סיפור החיים המוזר של חזרה לנחל ילדותו, מתערבב גנטית בדגים אחרים ונעלם? שום שימור כבר לא יחזיר את הגנים האבודים, ואני בספק אם סלמון בריכות יוכל להשתלב חזרה בחיי אוקיאנוס. אני בהחלט בעד לאכול חיות, זה מאוד טעים, אבל בחיאת, רק חיות שגודלו בחוות ובריכות לצורך מאכל, אני מעדיף לא מהסביבה הטבעית והעדינה שלהם. (מצד שני אני מפחד מהכימיכלים והאנטיביוטיקות שיש באילו מהחוות אז אני בבעיה… אבל זה כבר דיסוננס נפרד :-))

"איזו מערכת הפעלה את(ה)?" וקצת על בריאות.

חמוד, עכשיו ראיתי את זה אצל שחר. מסתבר שאני ודביאן חברים טובים ולא בכדי…

להמשיך לקרוא "איזו מערכת הפעלה את(ה)?" וקצת על בריאות.