גנאולוגיה וגנטיקה, וקצת מתנות קריסטמס

מחקר על גנאולוגיה של איילה Merry Christmas from the Darwinsהזכיר לי, שמזמן חשבתי לשלוח דגימת רוק למבצע המיפוי העולמי. בעזרת ניתוח הDNA שלי מצד האבא ומצד האמא יכולים לנתח מקורות אתניים יותר מדויקים, הורשה של תכונות או מחלות גנטיות, ולהבין קצת יותר את מסלולי הנדידה של עמים למשל. במקביל, הכסף שעולה הבדיקה שלך משמש גם להמשך מחקר רפואי בעזרת הDNA ואתה תורם לבריאות העולמית. הלינק לעיל מסביר בצורה מצוינת על מה נחקר ולמה זה עוזר, ומפנה גם ללינקים של כמה אתרים שמוכרים את השירות הזה בעולם. קריאה מעניינת.

ואם באיילה נגעתי, אז רק להביא לתשומת ליבכם שגנבי קריסטמס שמים עין לא רק על בירה, אלא גם על סינגל מאלט של בואומור.

אגב, מה אתה רוצים לקריסטמס? אני רוצה רכב שלג מגניב

האח הקטן לטובתך?

שלם רק לפי מה שאתה נוסע, לפי חברת הביטוח האנגלית נוריץ' יוניון.

מתקינים לך קופסא שחורה ברכב שאוספת מליארד מדידות ביום ושולחת אותם בפאקטים קטנים לחברת הביטוח. תשלם פחות אם נסעת פחות, תשלם יותר אם דפקת יותר בלימות חירום או עברת את המהירות החוקית. מי יודע, אולי הקופסא גם תתחיל לבדוק לך שמירת מרחק ממכוניות לפניך ותתמחר לך את ביטוח הרכב בהתאם. ברור שזה טוב לנהגים זהירים וכאלו שנוהגים רק בסופ"ש, אבל שימו לב שזה אומר שחברת הביטוח, כמו הסלולארית ואזעקות בסגנון איתורן יודעות איפה אתה מסתובב. שוב עוד מידע אישי שלך מסתובב איפה שאין לך שליטה עליו. זה טוב או רע?

[סרקאזם] טובי המוחות הבריטיים עובדים שעות נוספות על תמחורי ביטוח. ככה הם פתרו לפני עשרים שנה את בעית האלימות בכדורגל. יש לנו מה ללמוד מהם. [/סרקאזם]

משחקי מיקוח

לא, עוד לא הצלחתי למכור את האוטו. הדייהאטסו הישנה שלי עדיין מסתובבת בין חברים ומפזרת כיף ושמחה בכל אשר תפנה. בשבת חברים שלי נסעו בה למסיבה בגבעת שמואל, שם רואה אותה ברחוב תושב האיזור וביקש סיבוב. שיחת הטלפון הלכה בערך כך:
– טוב כמה אתה רוצה עליה?
– 12. כתוב על האוטו.
– בסדר אבל כמה בתכליס?
– נו 12. אם הייתי רוצה פחות היה כתוב!
– נו אבל שורה תחתונה, מחר אני בא שם כסף!
– בוא תתחיל אתה, מה השורה התחתונה שלך אם ככה?
– אני שם 8.
– במגרש מכוניות הציעו לי 9. לא מוכר.
– הלו, רגע! אבל צבע, וברקסים, וטסט, ו…
– אדוני, האוטו במצב מצוין, הבלמים חדשים כול הארבעה, מחירון שלו זה 20, מה עוד אתה רוצה?
– 8 לא טוב לך?
– אם תביא 10 על הבוקר נסגור ושלום על ישראל.
– אבל תראה…
– אדוני, עשר אני יכול לקבל על האוטו. אתה לוקח?
– אבל בן דוד שלי לקח כזאת ב4…
– תודה אדוני, לילה טוב.

עכשיו אני מצטער, אני לא אוהב לבוא בדעות קדומות ואני לא חושב שאני גזען, אבל האיש דיבר איתי בשפה נמוכה אז חשבתי שעניתי לו בשפה שהוא מבין. אחרי שעתיים (קרוב לחצות!) הוא מתקשר שהוא בכ"ז רוצה את האוטו. אני שונא מיקוחים (יקה מהבית) אז חזרתי על המחיר ושאלתי אותו מתי מחר נפגש. בבוקר הוא לא יספיק לארגן את הכסף, בצהרים אני אצל לקוח בלוד. הוא הציע להפגש בסניף הדואר בנתב"ג שפתוח כידוע רוב הלילה. לאורך היום היו עוד כמה שיחות טלפון, שבהן כל פעם השחלתי את נושא עשרת אלפי השקלים. "אין לי בעיה שתביא את המזומן, אבל אין לך בעיה להסתובב ככה ברחוב עם עשרתלפים שקל בכיס? תביא צ'ק בנקאי". איכשהוא כל הזמן היתה לי הרגשה רעה בנושא…
עוד אני מגיע לנתב"ג והוא מודיע לי שהוא מאחר ב20 דקות. אחרי איחור של 30 דקות הוא מתקשר ואומר שהוא חונה. אחרי עןד שתי דקות הוא שואל בעצם איזה טרמינל, מתלונן שטרמינל שלוש זה רחוק נורא. שואל איפה חונים (מסתבר שהוא מעולם לא טס ומעולם לא שלח מכאן חברים או אסף אותם. מדהים.) נכנס לחניה ומתלונן שהאוטו גבוה מדי. (עם מה הוא הגיע? משאית להעברת דירות?!) ובסוף מגיע באיחור של שעה לבית הקפה ליד סניף הדואר ומתיישב "בוא נדבר". על מה יש לדבר?
-הבאת את הכסף?
– הבאתי אפילו הרבה יותר, בוא נדבר
– מה יש לדבר? סגרנו מחיר, הגענו לכאן, עזבתי את הלקוח שלי באמצע, עלית לי בחניה, אני מעכב כאן את החבר שלי שהביא את האוטו, על מה אתה רוצה לדבר בדיוק?
– בוא אלי חצי דרך, 8 שלי, 10 שלך, הנה 9.
– אבל כבר באתי אליך חצי דרך, 10 זה באמצע בין 8 ל12.
– אבל בטלפון אמרנו 9!
-לא, בטלפון אמרתי לך 10תלפים כמה פעמים היום, אני לא מדבר עברית?
– (לחבר שלו) טוב תוציא עוד 500!
– לא 9900, ולא 9995. סגרנו על 10, למה טוב עכשיו כל הבלגן הזה?
– 9500 נו, אני בא לקראתך!
– בטלפון הסכמת על 10, שיטת מצליח לא תעבוד לך כאן, למה אתה מבזבז את הזמן של שנינו?
– נו נותנים לך כסף ביד! תיקח כבר!

וזה השלב של הזילזול באינטיליגנציה שכבר לא יכולתי לסבול. ובאמת קמתי ועזבתי עם עופר, החבר שעזר לי להביא לשם את האוטו. הטמבל לא ירד מהעץ, לא רדף אחרי ולא התקשר. אני לא מבין מה עובר למוזרואידים כאלו בראש, למה מילה זו לא מילה. תגידו עלי שאני יקה קשה אבל אני לא חושב שהייתי מרגיש טוב עם עצמי אם הייתי לוקח את הכסף במצב כזה. הוא היה גם נראה לי אדם שעוד אשמע ממנו אם אתכופף שוב, ועד כמה שאני כרגע מגרד את רצפת המינוס שלי, אני מעדיף לא למכור כרגע בלחץ את האוטו. כנראה שאצטרך קחת הלוואה. לראשונה בחי :-(

אני לא מוכר בשוק, למה משחקי המיקוח, זה קטע לבנטיני? או שזה משותף לכל תרבויות העולם ואני פשוט לא הייתי מספיק בעולם האמיתי? למה משחקים כאלה נותנים לי הרגשה של זלזול באינטיליגנציה שלי? פתרון קונפליקטים שכזה זה משחק לילדים, לאמן אותם לחיים, אבל למה לרדת לרמה כזו כשאני עזבתי את טרום-חובה לפני 30 שנה?

בחדשות בנושא – בארה"ב לא רוצים שהילדים יהיו מוכנים לחיים האמיתיים אז בבי"ס אחד התופסת כבר אסורה. ואני שואל – האם תופסת צבעים ותופסת טלוויזיה נכללות או לא?

אה כן… יש כאן עדיין דייהטסו למכירה. 270K עם מנוע בן 120K, אפלאוז 1996, בלמים וצמיגים בני 10K קילומטר, מצב מכאני מצוין, גיר אוטומאטי, מחירון 20K אני מבקש 12K, פשרות להחלטיים בלבד ואני שונא להתמקח.
המנוע חסכוני להפליא ועושה 13ק"מ לליטר. שווה ביותר. קחו אותו ממני ולא תצטערו :-)

צל"שים קטנים על שירות, וסיפור קטן על תכנון מטומטם

מזמן לא נגעתי כאן בצרכנות, פה ושם יצא לי להתקל לאחרונה בשירות טוב שרציתי להמליץ. ראשונה היא תמי מ"יש מיין". עסק של אדם אחד (עד כמה שראיתי) ומתקתק כמו שעון. כשהתייאשתי מכל האחרים שניסו למכור לי מקררי תצוגה במקום מקררים לשמירת בקבוקים לאורך שנים, או לדחוף לי דגמים יקרים שלא בצדק או שלא לצורך, תמי ענתה בסבלנות ולעניין, וניכר שהיא גם מכירה את שוק היין ולא רק את המקררים (בחלק מהמקומות אפילו לא ידעו לתת לי פרטים טכניים בסיסיים עליהם). כשהזכרתי כלאחר יד שכרגע הבקבוקים מתחממים בסלון באמצע הקיץ היא הציעה לתת לי בהשאלה עד להספקה מקרר טיפה קטן יותר ממה שקניתי ששוכב אצלה לתצוגה, ככה לפני שעוד דיברנו 7 דקות ולפני שנפגשנו. גם כשבאתי לבקר בתצוגה שלה בבנימינה קיבלתי שירות אדיב ולענין. אני יודע שרובכם לא בשוק למקררי יינות אבל עדיין, ראיתי את זה חשוב לציון :-)

עוד מקום שראוי לציון – "ממציא הגלגל" ברחוב החרושת ברעננה. לא זול אבל יודע מה הלקוח צריך. גם כאן עסק של איש אחד. איש מוצק בשם ניר (תאום של וין דיזל, נשבע לכם) שמספר על רקע של מהנדס מכונות. בדיעבד גיליתי שהוא אחד מחביבי חברי מועדוני מכוניות ספורט למיניהן. האימפרזה LX הצנועה שלי לא חברת מועדון WRX, אבל קיבלה טיפול כמו המכובדים. החלטתי להפניק אותה עם פירלי במקום צ'יאט, למרות שידעתי שאשלם למעלה מ50% יותר. כאן אין משחקים של "זה גלגל של 1200 ש"ח אבל לך אני אעשה הנחה ל500, או 450 אם תתן לי מזומן!". מחירים "רשמיים" של יבואנים שאף אחד לא מוכר בהם זה מזמן טריק דפוק שאני לא יודע על מי הוא עוד עובד. ניר רצה לתת לי קצת נאומי רקע על המותגים אבל עצרתי אותו ושאלתי את התכליס, והוא אחרי קצת שכנוע גם עבר למוד תכליס איתי. אני ניגשתי לבנק להוציא כסף ואילו הוא קשר לעצמו בנדנה לראש והתחיל לעבוד בקצב. עד שחזרתי, ארבעה ג'אנטים עירומים כבר היו בשיוף והאיש הראה קפדנות יתרה בהרכבה והאיזון. אם היה צורך במשקולת כבדה מדי, ניר העדיך לפרק את מחדש את הצמיג, לסובב אותו ולהדביק אותו בכיוון אחר על הג'אנט, ולתת לי איזון יותר מושלם ממושלם עם מינימום משקולות. עם סוליות חדשות אני מרגיש שאני עושה פחות חראקות בסיבובים, אחיזת הכביש השתפרה פלאים, ואפילו צריכת הדלק השתפרה ב10 אחוז, ואני חושב שכל שקל שהשקעתי כאן יחזור בהוצאות דלק ובטיחות.

ליד שני הסיפורים האלו ישנו סיפור הזוי אחר שלא קשור לשירות. לקוח שלי עבר לפני שבוע מעזריאלי למגדל הקריה החדש שממול. זאתומרת… חודשים ארוכים היה שם מודבק עליו בגדול "מגדל הקריה – להשכרה" (עד עכשיו יש לנו מחוץ לחלון שאריות של דבק הטפטים). היום הוא נקרא גם בשם "מגדל הממשלה" וגם "מגדל היובל". מתי ככה ומתי ככה? תלוי לאיזה לובי אתה נכנס. יש שניים. התופעה לא חדשה, אם אתה נכנס למגדל עזריאלי המשולש, תגלה שבקומת הקרקע אתה בלובי של בזק (בערך 20 קומות ראשונות) ובעליה קטנה של מדרגות נעות למרפסת שמעל הדסק קבלה בבזק אתה מעביר כרטיס להכנס למעליות של שאר הקומות שמעל (כל אחת לוקחת אותך לכל הקומות 21-37 או משהו כזה). מקובל והגיוני. אבל כאן מדובר בלובי נפרד בשטח דונם שלם עם דסק קטן וכל השאר ריק למדי. היושבת בדסק יודעת רק על 4 חברות במגדל, אבל לא שמעה על הלקוח שלי. בטלפון הם אמרו לי קומה 27. יצאתי במסע של כ70 מטרים הליכה כדי להגיע למעליות בצד השני של הלובי הנרחב והריק, שם לקחה אותי מעלית שמגיעה רק לחניון מינוס 2, קרקע, ו25. זהו. למי שחונה במינוס 1 או מינוס 3 יש מעליות נפרדות. בקומה 25 צריך להחליף מעלית – שתי מעליות הן לקומות 23-36, ושתיים אחרות 25-36. כלומר קריאה לא בוררת בין ארבע המעליות אלא רק בין הזוג שקראת לו, ומי שבקומות 23-24, עלה עד ל25 רק כדי לרדת עוד אחת או שתיים.

אה כן, איפה שלא פישל האדריכל, השלימה החברה שהתקינה את המעלית – כשלוחצים על קריאה לירידה בקומה 27, מגיעה המעלית, עושה "פינג!" גבוה ומהבהב אור לעליה (טוב, אולי הפכו בינהם בהרכבה), עוברות שלוש שניות ורק אז מושמע "דונג!" נמוך בשתי אוקטבות ונפתחת הדלת. עכשיו לוחצים ולוחצים על כפתור הקומה, אבל זה לא יתפוס עד שהדלתות יסגרו. מעלית דנדשה של אלקטרה-אוטיס, יופי באמת.

העתיד כבר כאן…

על עכברושים ואנשים

במוצ"ש החלקתי באלגאנס לתוך חניון קניון שבעת הכוכבים באוטו החדש שלי (מאתמול גם מבריק אחרי שטיפה). האוויר בפנים היה ממוזג ויפה, אבל בחוץ בחניון עמד ענן כבד של 90% לחות ולא יודע כמה מעלות. עברתי על השומר המנומנם מחום תוך הרמת הידיים הסמלית לבדיקת מתכות אבל עברתי בשער והוא לא צפצף אז הוא התעלם ממני ונתן לי לעבור. פתאום הוא קרא לי רגע לחזור וכבר גיחכתי בתוכי על רמת האבטחה-בכאילו בארץ, אבל הוא רק רצה לקרוא את הכיתוב על החולצה שלי. שנים לא הסתובבתי עם חולצת T אבל גיא קנה לי אחת ליום ההולדת בזו הלשון:

There are 10 types of people in the world, those that understand binary and those that don't

ישן, אבל חביב… המחשבה האוטומטית שלי הייתה "מה שומר בטחון בגילו יכול להבין מזה", והוא ציחקק, חשבתי שכטח רק מנימוס או מבוכה על אי הבנת הבדיחה, והמשכתי פנימה, ושכחתי ממנו.

הלכתי לראות את "רטאטוי", החדש של פיקסאר, שעמד בכל הציפיות של סרט מבית היוצר שלהם. הדמויות פחות עגולות מטוי סטורי ובאג'ז לייף אבל יופי של סיפור פשוט וקולע, יופי של פסקול (לא של רנדי ניומן, הופתעתם?), ובעיקר כמובן האנימציה המדויקת, העיצובים של כל הפריטים, הקפדה על סטייל, צבע, אור, טקסטורות ועיצוב, פשוט חגיגה משוגעת לעיניים. לא מעורר תאבון כמו שהזהירו אותי (כי עדיין עם כל ההקפדה של פיקסר, הם לא מנסים ליצור ריאליזם, והסטייקים והמרקים לא נראים אמיתיים עד כדי כך :-)

הסיפור פשוט ולענין – עכברוש שמפתח את חוש הריח והטעם שלו מתחיל לחפש אובל שאינו סתם זבל כמו העדר שאליו הוא שייך (אולי רמז לאמריקנים והחיבור שלהם בטבור לרשתות הג'אנק?), מתחיל לבשל בעצמו ומגלה שיש לו כשרון. אך בין משפחתו העכברושית אין לבישול קהל או הבנה למשיכה, ואילו קהל היעד האנושי לא מקבל את הרעיון שעכברוש במטבח זה רעיון אפשרי או שפוי. וכך קרוע רמי בין שני עולמות ("צריך" ו"רוצה") לאורך 7/8 הסרט, כמו לפניו באז לייטייר, וודי הקאובוי, אביו הנודניק של נמו, משפחתו של מיסטר אינקרדיבל, סולי ומייק המפלצים , פליק הנמלה ולייטנינג מקווין המכונית, ובשנה הבאה וולי הרובוט (לא שכחתי אף אחד?) עד לשיא הבלתי נמנע, מתגלות כל ההסתרות, עולים הנוסטלגיה והרגשות ואיכשהוא משתלבים העולמות וכולם נושמים לרווחה. נוסחה פשוטה אבל עובדת יופי, אין לי ספק שצריך לראות על המסך הגדול (ואפילו פעמיים) ואין לי ספק שגם את הDVD הזה אני קונה. הטרוניות היחידות (כי אני חייב) הן חוסר העומק של הדמויות שהיה תחום כל כך הרבה יותר מושקע בהתחלת הדרך עם טוי סטורי ובאגז, ואולי העובדה שכותרות הפתיחה פחות מושקעות מהרגיל, או העובדה שלא היו בסוף "פיספוסים" (זה מחכה על הDVD אני בטוח). על כל פנים אחרי התדרדרות ארוכה של נמו ומכוניות, פיקסר סוף סוף חוזרים לעצמם ובענק.

בדרך החוצה מהחניון נתקלתי שוב בשומר שהכניס אותי בהתחלת הערב, הוא ביקש ממני טרמפ כי האוטו שלו היה תקוע. הוא גר מרחק קצת יותר מ500 מטר במורד שדרות שבעת הכוכבים אבל הוא עבד מ9 בבוקר ועד חצות ורצה כבר לישון… אז הקפצתי אותו בשמחה. בשיחה המאוד קצרה גיליתי שהאיש מהנדס טכניון פעמיים – אלקטרוניקה ואווירונאוטיקה, קצין במילואים, ניהל יחידת מחשוב שנתנה שירותים למאות אנשים בתעשייה האווירית אבל נזרק לפנסיה מוקדמת בגלל מחסור בפרויקטים. בגלל קריסת "מבטחים", תשלומי הפנסיה שהוא מקבל היום מספיקים בקושי לנייר טואלט. אז מה אם הוא גם נולד בברזיל והוריו ממוצא אירופי ולכן דובר גם פולנית וגם פורטוגזית ועוד 8 שפות ועסק שנים בניהול פרוייקטים מול צבאות זרים מכל העולם. לא הצלחתי להבין ממנו איך עם כזה רזומה – הוא עובד בתור שומר שעומד 15 שעות ביום בחניון חם, לח ומסריח בשביל משכורת מינימום, והוא כמעט בגיל אבא שלי. זה היה מפחיד לראות כי אני הרבה פעמים חושב איפה אני אהיה בגיל הזה, כשלא אעמוד בקצב השתנות הטכנולוגיות והשוק יהיה שייך לצעירים… מה הכישורים שלי כדי להמשיך להיות דרוש בשוק, והאם סופו של כל שף, מטאורי ככל שיהיה, להפוך יום אחד לעכברוש בחניון?

מישהו מחפש מכונית?

איך שכחתי שיש לי בלוג? לפני כמעט חודש נחתה עלי הזדמנות מיוחדת לקנות מכונית, לא התכוונתי לקנות אחת כרגע, אבל יצא טוב, אז לקחתי. המכונית הקודמת אבל – לא נמכרת במחירון שלה. ירדתי מ20K ל15K בלבד ואני מפרסם אותה אם ככה גם כאן:

דיהאטסו אפלאוז 1996, 260K קילומטר, מנוע בן כ80K קילומטר, מטופלת קבוע, הוחלפה כבר רצועת טיימינג, ארבעת הבלמים (דיסקים וסוליות) וארבעת הצמיגים חדשים בני כ5K קילומטר, חסכונית להחריד (12-14 ק"מ לליטר עם ובלי מזגן), ואני משאיר בה את הרדיודיסק-MP3. יש לה שאסי נקי ורק כיפופי פח קטנים ושפשופי פגוש ישנים שירשתי עוד מידיים קודמות.

עדכון: לכל מי ששאלו אותי, פרטים ששכחתי:
מנוע 1600
הילוכים אוטומטיים
הצבע כמו שרואים ירוק כהה מטאלי, פה ושם יש קילופים בהם הציפוי הפלאסטי המבריק "מטאלי" שמעל הצבע נסדק מזקנה, אבל הצבע תקין.
טסט לחצי שנה.
מה עוד? :-) שאלו, קוראי, ונענה.

דאיהאטסו קדימה
דאיהאטסו אחורה